הנה משהו שאפשר לעשות כאן בישראל: אם מחר בבוקר תקום ותחליט שאלוהים זה חתיכת פיקציה ובשביל ה-FUN אתה תקטול את כל ה"בורים" האלו שמאמינים בדתות המונותאיסטיות, תקים עמותה ש"תילחם" בכל סממן של דת, תארגן הפגנות נגד כל מה שמריח כ"דת", אף אחד לא יזרוק אותך לכלא (אלא אם תתחיל לדפוק מכות לשוטרים בהפגנות, ואז זה יכול להיגמר בצורה לא נעימה). לא חסרים כאן בלוגרים וכותבים אחרים שהרימו אתרים ופורומים אתאיסטים שונים ושום ספק הוסטינג לא חסם אתר כזה. מותר לך להביע את דעתך ולמחות, זה חלק מהמשחק שנקרא: חופש הביטוי.

כמה קילומטרים מכאן נמצאת הרשות הפלסטינית, ושם שולט הפת"ח, ארגון שבמהותו הוא חילוני, אבל חופש הביטוי שיש כאן לא קיים אפילו בגרם אחד שם, ואת זה לומד על בשרו הבלוגר וואליד חאלד חסין.

למי שלא קרא, חסין הוא אתאיסט מוצהר. לא רק שהוא לא מאמין באלוהים, הוא מינה את עצמו (במין הומור שכזה) ל"אל", והוא הרשה לעצמו לרדת על האיסלם ולעשות צחוק מהקוראן. הוא, לדידו, בטוח כי לא קיים "אללה", בדיוק כמו שעמיתו האתאיסט הישראלי בטוח שלא קיים "אלוהים", רק עם הבדל אחד ענק: לישראלי שירד על כל הקטע של היהדות/איסלם/נצרות לא יאונה כל רע מצד השלטונות ואילו האתאיסט הפלסטיני כמו חסין במקרה שלנו – יזרק לכלא למאסר עולם תוך כדי קריאות אפילו ממשפחתו להוציאו להורג!

זה לא סוד שהרשות הפלסטינית מאמצת בחיבוק חם סממנים של משטרים חשוכים כמו סעודיה, לוב ואחרות. הדבר המעניין בפרשה הזו שבקטעים כמו אתאיזם, הרשות הפלסטינית לא פחות גרועה מ-אירן.

אבל הדבר הכי עצוב בפרשה הזו, זו הצביעות של כל אותם ארגונים "הומניים", אלו שיזעקו מרה על כל עוול ישראלי שנעשה לרבע פלסטיני ויגיעו עד למסדרונות הבית הלבן כדי ללחוץ על ישראל לשנות את דרכה, אך כשזה מגיע לאזרח פלסטיני שכל חטאו היה "לרדת" על האיסלם ובתמורה לחטוף מאסר עולם בלי משפט ובלי יצוג משפטי כלשהו – פיהם של אותם ארגונים מתמלא מים. שקט. דממה. ללחוץ על מנהיגים מרחבי העולם שיקראו להנהגה הפלסטינית לשחרר את חסין שלא פגע אפילו בזבוב? מה פתאום!

וכך מוצא את עצמו חסין, בחור צעיר באמצע שנות ה-20 שלו בכלא, בגלל שהביע דעה שונה מאחרים, בגלל ש"פגע ברגשות" של חובבי איסלם – בכלא לזמן רב מבלי שאיש יסייע לו. נקודה אירונית: אם הוא היה עושה בדיוק את אותו דבר במזרח ירושלים, אף אחד לא היה עוצר אותו כי לרשות הפלסטינית אין שם סמכות רשמית לעצור, והוא היה יכול להמשיך בתחביב האתאיזם שלו בלא כל הפרעה.

בשמאל בישראל (ובעולם) מאוד רוצים בהסכם שלום והחזרת שטחי 67, כמה מהם שמים לב לכך שהם זורקים לכל הרוחות את הפלסטינים לשלטון חשוך עם התנהגות של כמה מאות שנים אחורה?

הנשיא אובמה פירסם היום הצהרה במלאת 15 שנה ובה נכתב כי … "היום אנו מוקירים את ראיית הנולד של שני המנהיגים שהחלו את הדרך עם ספקות העבר, ועמדו יחד לטובת האינטרס של ההתקדמות המשותפת. בעוד אנו עובדים עם הערבים והישראלים להרחיב את מעגל השלום, אנו שואבים השראה ממה שירדן וישראל השיגו לפני 15 שנים, בידיעה שהיעד מצדיק את המאבק".

אדוני הנשיא, הלוואי, הלוואי ובעיית השלום עם ירדן היתה כמו בעיית השלום עם הפלסטינים. אלו לחלוטין שני דברים שונים.

ההסכם עם ירדן היה הסכם שהוא יחסית די קל לביצוע. המחלוקות לא היו כאלו גדולות, היה עניין של 400 ק”מ שטח בערבה, ועניין של חלוקת משאבי מים. האמריקאים נתנו סוכריה בדמות מחיקת חובות ירדן לארה”ב, ובסופו של דבר היום לפני 15 שנה נחתם ההסכם שאושר בממשלה עם 119 בעד ואחד נגד (רחבעם זאבי ז”ל).

ירדן היתה תמיד המדינה הבוגרת, היציבה, שבמשך שנים לא ארוכות לאחר מלחמת כיפור לא אפשרה למחבלים לירות מכיוונה לישראל, והיה קשר חסוי בין ישראל לירדן והמלך חוסיין נפגש במשך שנים ארוכות בחשאי עם מנהיגי ישראל. היה פה קשר שחוסיין לא רצה שיתגלה, אבל היה קשר די יציב.

ומה יש לנו עם הפלסטינים? חתימות הסכמים על חתימות הסכמים, ובכל פעם הפלסטינים לא מקיימים אותם. לא צריך ללכת רחוק. מפת הדרכים, זכורה לך אדוני הנשיא? כן, אותה מפה שקודמך הצהיר עליה וישראל והרש”פ הסכימו לגביה. כתוב שם כבר על ההתחלה שהרש”פ תאסוף נשק ותאסור מחבלים. נאספו כמה רבים וכמה מחסניות, היו מצלמות שתיעדו את זה ואז… דממה. לא איסוף ולא נעליים עד שהחמאס שכבר התחיל לפנטז על הגדה כ”חמאסטן 2” ואז ברשות הפלסטינית החלו שוב לאסוף נשק וראה זה פלא: נמצאו חומרי חבלה במסגדים, רובים, אקדחים, מטולים ועוד כלי נשק מכל הבא ליד. מדוע הרש”פ לא אספה את זה ובכך היתה מקיימת את מה שהם הסכימו לו? שאלה מצוינת, אך ללא מענה. שוב הפלסטינים מכזבים בישראל ובעולם כולו. צביעותו של האו”ם ושל מדינות אחרות בתמיכה חד צדדית לפלסטינים גם נותנת רוח גבית להם.

ביקשתם אדוני הנשיא לקבל הקפאת התנחלויות. היו מריבות בכנסת אצלנו אבל בסופו של דבר קיבלתם את מבוקשכם: יש הקפאה זמנית. היכן בדיוק דרישותיכם מהצד הפלסטיני? לא ממש רואים את הדרישות האלו ובינתיים הפלסטינים מעלים את רף הדרישות שלהם מעלה מעלה. ממשלת ישראל ביקשה 2 דברים מהרש”פ לפני שיושבים על השולחן ובשניהם מדובר בהצהרה פשוטה שלא עולה אגורה שחוקה לרש”פ:

1. הצהרה כי מדינת ישראל היא מדינת היהודים, אותה הצהרה שאתה הנשיא, עוזריך ושליחיך (מיטשל) כבר הצהרתם מס’ פעמים. (ההצהרה סוגרת כל רעיון לפנטזיה על חזרה לגבולות 48 או כל גבול אחר מגבול 67).
2. הצהרה כי לאחר הסכמי הקבע, לא יהיו שום טענות ובקשות מהצד הפלסטיני וההסכם הינו סופי ומוחלט.

מה אתה יודע אדוני הנשיא, הפלסטינים לא מוכנים אפילו להצהיר אף אחת מההצהרות האלו. הם אינם מוכנים להכיר במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי ולפיכך המדינה הינה מדינה יהודית, ובכך שהם נמנעים מלהצהיר את ההצהרה השניה, הם בעצם רומזים שזה ממש לא סוף פסוק עניין הסכמי הקבע. פלא שכאן, למעט שמאל מפנטז, כמעט אף אחד לא מאמין לפלסטינים?

ניסינו לסמוך על הפלסטינים, אדוני הנשיא. פינינו אלפי מתיישבים מאזור עזה ונתננו להם את עזה כולה מתחילתה עד סופה בלי יהודי אחד וגילינו לחרדתנו רשות פלסטינית אדישה לחלוטין לירי החמאס על ישראל מתוך עזה, הם חטפו לנו את גלעד שליט וגם אז הרשות הפלסטינית לא עשתה מאומה, ובסופו של דבר לחמאס התעורר התאבון והם הצליחו לכבוש את עזה ולהקים את “חמאסטן” ובכך הפכה פנטזיית השמאל מ-2 מדינות ל-3: חמאסטן, רש”פ וישראל. אתה יודע מה הכי מפחיד את רוב תושבי ישראל אדוני הנשיא? לגלות שגם אם נחזיר את השטחים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו תוך שנה שנתיים עם חמאסטן 2 ב”זכות” הרשות הפלסטינית שבה רמת השוחד והרמאות מרקיעה שחקים אך איש אינו פוצה פה החוצה. החמאס הרי כבר הצהיר בעבר שמה שעזר לו הכי הרבה לכבוש את עזה היה שוחד. להבריח מזוודת כספים לרש”פ זה לא סיפור כזה גדול ומשם לשחד ובסופו של דבר לכבוש את הגדה הדרך אינה כה ארוכה.

אדוני הנשיא, מנהל לשכתך רם עמנואל כבר התראיין בעבר לעיתונות והצהיר כי כבר בקדנציה הזו יהיה הסכם שלום בינינו לפלסטינים “ויהי מה!”. צר לי אדוני הנשיא, אבל 20 ומשהו שנה של חוסר אמון מוחלט בפלסטינים לא ימחק בפגישה או שתיים במלונות מפוארים. גם כשאנו מוכנים לעשות צעדים להתקרב לפלסטינים, הם מצליחים איכשהו לירות לעצמם ברגל ולהתרחק מכל שביב של מו”מ רציני בכך שהם מעלים דרישות חדשות ומצליחים להפר מחדש כל שביב אמון שנותנים בהם. שאל את מובארק, את עבדאללה (מלך ירדן) וגם את עבדאללה השני (היה לך פאדיחות איתו, אבל ניחא): אם יש צד אחד במפה הפוליטית שיכול לבצע הסכם שלום, זה הימין ולא השמאל. השלום עם מצרים, החזרת סיני, החזרת עזה, שניהם צעדים מאוד קשים שהימין ביצע. השמאל דיבר, הימין ביצע והממשלה הנוכחית היא ממשלה ימנית כך שאם יש לאבו מאזן סיכוי לקבל משהו, זה מהממשלה הנוכחית אך בצעדיו הנוכחיים, הוא יכול לקבל התעלמות מוחלטת ומיטשל יוכל
להמשיך לטוס כרצונו בינינו לפלסטינים כאוות נפשו ללא שום תוצאות. אל תשכח אדוני הנשיא, אנחנו והפלסטינים בקטע זה – מומחים 🙂

הסיפור ידוע: “הסכם הרגיעה” עם החמאס הוא אחד מסיפורי-הסבתא הידועים שיצרה ממשלת הספינים הנוכחית: ההסכם מדבר על כך שהחמאס לא יעיף לעברנו קסאמים, ובתמורה ישראל לא תגיב (ובעצם תאפשר לחמאס להמשיך להתחמש באין מפריע). מה עם גלעד שליט? הוא לא חלק בהסכם. לגביו מקווים ש”יהיה טוב”.

החמאס בהתחלה לא רצה את ההסכם, אבל מצרים וירדן לחצו, ובסופו של דבר הוא “קיבל” אותו (למרות שבחודש האחרון נורו 217 קסאמים מעזה).

כעת ההסכם עומד לפוג ובחמאס כבר מודיעים כי הם כבר לא כל כך רוצים את ההסכם הזה ולא חושבים להאריך אותו, מה שתופס את ממשלת ישראל עם המכנסיים והתחתונים למטה. פתאום ההצגה כי ממשלת ישראל מנסה ללכת בדרכי רגיעה ומו”מ נחשפת כלא יותר מאשר כניעה לחמאס ולשגיונותיו, והנה ההסכם הולך קאפוט והמלפפון רוצה להרביץ לגנן.

מה שהחמאס בעצם מצהיר הוא משהו פשוט: אנחנו נמשיך לירות, ואם ניכנס למלחמה, אז ניכנס. לחתום על הסכם רגיעה כנראה לא נחתום.

החמאס בדרך גם למד כמה דברים מהחיזבאללה, כמו לסחוט רגשית את תושבי המדינה ובעצרת מזוויעה הם שמו פעיל חמאס שהתחפש לגלעד שליט ש”מתחנן” שישחררו אותו. זה לא לזרות מלח על פצעים, זה לחפור עם עם טוריה בפצע. לו היו עושים אתמול סקר, סביר להניח שמפלגות השמאל היו חוטפות צלילה רצינית.

כמובן שהפובליצסטים בשמאל מיהרו להגיב, ענת סרגוסטי האשימה מיד את שמיר בכך שמלכתחילה הוא טעה, את ברק, את ביבי, וכמובן את אריק שרון. כ-ו-ל-ם אשמים במצב בעזה שגרם בעצם ל”..יצירת הכלא הגדול בעולם, המאכלס מיליון וחצי בני אדם מובטלים, רעבים, כלואים, סובלים, חולים, כועסים ונטולי זכויות ועתיד”. שניה, אני מביא טישו…

הבכיינות של ענת סרגוסטי ועוד כמה פובליציסטים בשמאל, וגם ההנהגה ורוב הפעילים בשמאל  שוב ושוב מראה בדיוק את אותו חוסר הבנה בצד השני שמעבר לגדר. שוב הם מדגימים את אותם בעיות, וברשותכם אפרט:

• חמאס היא תנועה דתית ששמה בוז על הפת”ח החילוני. מבחינתם הנביא ציווה לכבוש את ישראל "מהים עד הנהר” (البحر إلى النهر), והמנהיגים הדתיים שלהם אמרו שזה לא יהיה קל וידרוש דמים, ואלו בחמאס מבינים את זה ומתחזקים באמונתם, ושום הסכם פשרה לא מקובל עליהם (לידיעת הסופר עמוס עוס). הם מוכנים שנחזיר את שטחי 67 ובתמורה נקבל “הודנה” ל-50 שנה, כמו מה שקיבלנו ב”הסכם הרגיעה” הנוכחי. הם לא יכירו בנו, לא יחתמו איתנו על הסכמי שלום ולא מעוניינים בשום שיחות ישירות בינינו אליהם. הם בהחלט יהיו מוכנים לשוחח על כך שיהיה “דיאלוג” בינינו לבינם בקשר להעברת סחורות ודברים מעין אלו, כל עוד אנשי חמאס יהיו האנשים שיהיו איתם השיחות ולא אנשי פת”ח או הרשות הפלסטינית, כלומר שישראל תתן גושפנקא רשמי לשליטת החמאס בעזה.
• הבכי והכאב הישראלי על גלעד שליט רק מקשיח את תנאי המו”מ לשחרורו. פעם זה היה 500 אסירים, היום המחיר טיפס ל-1000, ועוד חודש הוא בוודאי יטפס ל-1500. ככל שיש יותר הפגנות לשחרורו של גלעד שליט, חמאס מחייכים ומעלים את המחיר בהתאם, כי הם רואים את עניין שליט כ”חולשה” ובעצם הם תופסים לעצמם שיטה מצוינת: אם מחר ישחררו את שליט וירצו לשחרר עוד אסירים, כל מה שהם צריכים לעשות הוא לחטוף חייל נוסף, וזה לא הכי מסובך בעולם, אבל זה בהחלט שווה מבחינתם את המחיר והאסירים ישחררו. אחרי הכל, אנחנו (מבחינתם) עם רגיש, ובכיין בטירוף.
• ההססנות שלנו בתגובות הצבאיות רק מחזקת את החמאס. הם יורים 200 טילים, וצה”ל יורה טיל. לחמאס זה אפילו לא מזיז. החמאס רואה איך פעילי השמאל מבכים כל רוכל מסכן עם חמור שמת, ומבינים שאותם פעילים עושים את העבודה שלהם, וכשפואד רצה להוריד את השאלטר חשמל לחמאס, מיד התנפלו עליו ארגוני זכויות אדם, אז הוא יכול לחייך, ולתחמן עם דלק ולהוריד את השאלטר כי “ישראל מונעת מעבר דלק לרצועה” (למרות שישראל העבירה והחמאס גנב את הדלק), ובקיצור מה שהחמאס יעשה ולא חשוב כמה ניבזי, ארגוני זכויות אדם ושאר לכחני פינה בשמאל ירוצו להגנתו, אז למה לחמאס להפסיק לירות? פראיירים יש? יש! נזק תודעתי נגרם לישראל? בהחלט! אז למה לעצור?
• החמאס כתנועה פנאטית דתית לא מתעניינת באזרח הקטן. יסבול? ירעב? שיחנק גם למוות, אותם זה לא מעניין. האדמה מעניינת ותו לא, וגם אם ימותו אלפי פלסטינאים, הם ימשיכו באותו קו. אין מקום לפשרות (אלא אם הצד השני מפסיד הרבה, וגם אז זה לא יעבור בקלות). ליהודים אין ערך לאדמה? לחמאס יש במקום הראשון ערך לאדמה, אז נגרום ליהודים לוותר על האדמה בכל אמצעי אפשרי.

לסיכום: אם ענת סרגוסטי רוצה להאשים מישהו במצב, אז כדאי שתאשים את כל המנהיגים שויתרו לפלסטינים על עצירת החמאס ופעיליו. לפתח אין צ’אנס מול החמאס (ובעזה הוא הוכיח זאת בקלות), ואם היו המנהיגים עומדים על ההסכמים מבלי לאפשר מאומה עד שהרש”פ היו עושים את מה שהם חתמו, אולי המצב היה שונה. במצב כרגע בו קדימה+השמאל מתחרים מי יתן יותר שטחים, החמאס רק מחייך, ומרוויח בגדול.

עדכון 17/12/08: עכשיו זה סופי.