הבוקר התבשרנו שאורנג' הולכים לבעוט ב-500 עובדים החוצה. הסיבה? משרד התקשורת "חתך" את דמי הקישוריות וקנסות יציאה, מה שאומר שהמשקיעים והחברה תרוויח קצת פחות.

מרוויחים קצת פחות? אוקיי, הבה "נתייעל". איך "נתייעל"? נפטר עובדים, נסגור משמרות.

מי ידפק מה"התייעלות" הזו? כמובן – הצרכנים, הלקוחות של אותה חברה. הרי העובדים לא יעבדו בקצב כפול אלא במחצית המהירות: אתה לא תמתין 5 דקות עד שנציג כלשהו יענה לך, אלא 10 דקות.

אני מתעב את צביעות חברות הסלולר (כולל אורנג'): הרי הם ידעו שמחירי הקישוריות המופקעים ודמי היציאה (המופקעים בטירוף, אפילו בהשוואה לכל מדינה אחרת) הם דבר שישתנה. כל שר רוצה שעל שמו תיחתם התקדמות כלשהי, כי זה טוב ל"רזומה" הפוליטי שלו, אז אי אפשר לתכנן רווחים מאסיביים שיהיו עד אין-סוף מהקנסות והמחירים האלו, אבל כרגיל, חברות הסלולר היו עסוקות בלהרוויח ולעשוק עוד ועוד את הלקוחות מכל זווית אפשרית (נכון שאתה חייב איזה fun-tone מעצבן שהחברים שלך ישמעו עד שאתה עושה? חודשיים חינם ולאחר חודשיים נמצא כבר מחיר קורע-כיס מבלי להודיעך שאנו מחייבים אותך, רק אם תסתכל בזכוכית מגדלת בחשבון החודשי שלך תמצא את זה).

אז משרד התקשורת מחליט לעשות את הצעד הנכון ולהוריד מחירים ואורנג' (ואחרים כמובן) מה עושים? לפטר! לזרוק את הסטודנטים שצריכים כל שקל דרך החלון החוצה (בשיטה האמריקאית כמובן. מודיעים לך עכשיו, נועלים לך את החשבון בשרת, לוקחים לך תג וכרטיסי כניסה, קח את החפצים והחוצה מיד!) במקום להרוויח קצת פחות בשורה התחתונה.

ככלל, כל הקיצוצים של משרד התקשורת הם דבר מעולה לאילן בן-דב, מנכ"ל אורנג' – מעכשיו אפשר להתלונן בפני משקיעים שמשרד התקשורת קיצץ בדמי קישוריות ודמי יציאה, אז משקיעים יקרים, יש לי מכונת גילוח שיער מעולה – הבה נקצץ גם לכם! לקצץ במשכורות בכירים וקצת פחות רווח שערורייתי לחברות? מה פתאום! כולם ידפקו, אבל לא שורת הרווח ברבעון!

לאט אך בביטחה מצליחות חברות הסלולר להגיע למצב של שנאה מצד הלקוחות – כמו הבנקים. התחרות האמיתית לחברות הסלולר מתחילה בימים אלו עם הצעות כמו של רמי לוי, פרי טלקום ועוד, עם מחירים נוחים ויותר תחרותיים ממה שהגדולות מציעות היום. זה הולך להיות מעניין לראות את ההתמודדות.

לפני שבועיים לערך פירסם עירא אברמוב ידידי פוסט תחת הכותרת "צדק אדמות מול פמיניזם, ליברליזם מול פלורליזם", ואחד הדברים המדוברים שם זה הבקשה של תושבי השכונה מהמפגינים "לכבד את המעמד" ולבוא בלבוש צנוע להפגנות (כמובן שאם תושבי השכונה היו חרדים שמבקשים זאת מהמפגינים היתה פורצת מהומת אלוהים, אבל צביעות… אתם יודעים). כפי שאפשר לראות בפוסט ובקישורים בפוסט של עירא, הבלוגוספירה כמרקחה.

היום ב-YNET התפרסמה כתבה על שלטים שהודבקו בשכונת שייח ג'ראח, כמו שאתם רואים בתמונה מימין עם הכיתוב "אזהרה, אין לעבור או לחנות בשכונותינו בלבוש לא צנוע".

בשמאל, כמו תמיד, מיד רצו להאשים את תושביה היהודיים של השכונה בגרימת פרובוקציה עם השילוט הזה, אך הדבר המצחיק הוא שבשמאל לפני שיצאו בהכרזות בומביסטיות והאשמות תושבים על לא עוול בכפם, לא טרחו קצת לבדוק את השלט ולהבין שמישהו בעצם כאן עושה דאחקות על חשבון השמאל.

כחרדי לשעבר וכאחד שהיה גר בבני ברק ומכיר את השלטים האלו, אני יכול לאמר בבירור שמי שעשה את השלט לא מבין בניירות שמודבקים על לוחות המודעות במאה שערים, בני ברק וכו'. הנה 3 הבדלים מול הדוגמא שאתם רואים:

1. שילוט של אזהרות, בקשות וכו' מודפס על דף לבן בלבד
2. הפונט הוא פונט אחר ויותר עבה
3. בשלטי אזהרה מובא בד"כ ציטוט מרבנים או מהתורה או מהמדרש – בהתחלה, באמצע או בסוף הטקסט.

לא צריך לנסוע עד 100 שערים, אפשר לחפש דרך גוגל תמונות דוגמאות לשילוט, כמו זו לדוגמא ולראות את ההבדלים.

אוי אברוך… 🙂

מי שקורא את הבלוג שלי יודע  שאני מחפש עבודה, רק שרבים לא יודעים שאני מחפש עבודה בכל אספקט טכני כי בכל זאת, צריך לשלם מיסים, שכ"ד, ועד שמקבלים עבודה בסיסטם לוקח חודשים, ובאותם חודשים צריך איכשהו להתפרנס.

מישהי הציעה לי לחפש דרך חברת ORS. היא טענה שהם עזרו לאחותה ואולי הם יוכלו לעזור לי, ולכן הלכתי. עבודות בהייטק אין להם כמעט כלום, אבל.. יש להם הצעת עבודה כתומך בסמייל 012 ללקוחות עיסקיים. מכיוון שיש לי (מצטבר) כמה שנות נסיון טובות בתמיכה החל מהרמה הכי נמוכה עד הרמה הכי גבוהה, החלטתי לנסות את מזלי. ידעתי שסמייל לא משלמים מי יודע מה (22 ש"ח לשעה, למעוניינים לדעת), אבל בכל זאת, צריך לשלם ולחיות איכשהו..

הגעתי לסמייל 012, עברתי מבחן ראשוני ומבחן "תומך מתקדם" עם 2 טעויות סה"כ (לא רצו לאמר לי מה הטעויות, למרות שיש במבחן עצמו טעויות.. מעניין). לאחר מכן עברתי עוד מבחן ממוחשב שבו שאלו אותי על הכל חוץ ממחשבים, ולאחר מכן ראיין אותי המנהל של התומכים, ולאחר מכן מישהו אחר ראיין אותי ראיון מקצועי ומאוד "קשה" (הגדרת ראוטר + מודם עם PPPOE, דקה, אני מתעלף מהקושי). לאחר מכן העבירו אותי שאלון ממוחשב של אמינות/אמון (או איך שהם קוראים לזה. ריבונו של עולם, 10 שאלות שונות לבדוק אם אני צורך סמים או מהמר. אני לא אף אחד מהם, תודה ששאלתם), ואז .. "תבוא מחר".

באתי למחרת, ראיין אותי האחראי על אבטחת המידע, ולאחר מכן רכזת כח האדם קצת הסבירה לי על השכר. תשובה האם התקבלתי או לא? תמתין, ותקבל תשובה ביום ה'.

היום יום ה', שלחתי אימייל לקבל תשובה אם התקבלתי או לא ותשובתה הפתיעה אותי "אתה יכול לפנות לחברת ההשמה". זהו, זה כל האימייל.

כאן נדהמתי. האם כל כך קשה לשלוח למרואיין אימייל פשוט של התאמה או אי התאמה? האם כל כך קשה לכתוב "כן" או "לא"? מדוע אני צריך לעשות את הסבב לחייג ל-ORS כדי שרכזת כח האדם תחייג לאותה רכזת, כדי שהיא תקבל תשובה, כדי שהנציגה של ORS תענה לי מה שרכזת כח האדם בסמייל אמרה לה? היכן היעילות כאן? רק לשם השוואה: התראיינתי בחברה אחרת שהחליטה לא לקבל אותי כי אני Over Qualified והם מעוניינים אך ורק בסטודנטים. רכזת כח האדם שם חייגה אליי, הסבירה מדוע אינני מתאים, והיא ביקשה את רשותי להעביר את קורות החיים שלי לחברה אחות שלהם. הכל נגמר יפה ובחיוך.

יצא לי לא פעם לשמוע מחברות כח אדם כל מיני "רמזים" על כך שאולי כדאי שאשלם להם על "הכנה לראיונות במחלקת כח אדם". בהתחלה חשבתי שאולי יש משהו בי שצריך שיפור דחוף ומשמעותי, אך משיחה אקראית שיצא לי לשוחח עם רכזת כח אדם אחרת הבנתי את האמת: זה לא אני, הם ממליצים את זה לכל אחד כי זה כסף טוב (כמה מאות שקלים). רכזת כח אדם יושבת איתך, מוחקת לך בטוש כל מיני חלקים בקו"ח, מראיינת אותך ו"משפרת" את התשובות שלך, הכל כדי "למכור" מותג כלשהו והמותג הוא אתה, למרות שלפעמים ש"אתה" החדש שונה לחלוטין מ"אתה" המקורי. היכן התובנות שלכל אדם יש פאקים, לא תמיד יש צדק בעבודות קודמות, ולפעמים טועים? כנראה לא בפלנטה של רכזות כח האדם. חמור מכך: כיום מכניסים שאלות שאתה מתבקש לפרט את המגרעות שלך, וכאן כדאי להיזהר כי זו פשוט מלכודת: אותם מגרעות הם הם יהיו הדברים שיפסלו אותך מלעבוד במקום העבודה ומה שעוד יותר חמור מכך, זה שקשה מאוד לדעת אם לא קיבלת את העבודה, מדוע לא. האם מדובר בסיבה מקצועית? האם הפריע משהו לרכזת כח האדם בשיחה איתך, משהו שניתן לשפר? לא תדע.

אינני יודע מה הסיבה שלא לקחו אותי לסמייל ואני לא מתאבל על התשובה השלילית, אך מבחינת יח"צ ושיווק, זו ירייה קלאסית ברגל. האדם שלא שכרתם הוא האדם שלא יהיה לקוח שלכם ואם יש לו השפעה על החלטות של אחרים אם לקחת שרות מחברה זו, אז הפסדתם עוד מספר לקוחות פוטנציאליים ואותם לקוחות היו יכולים להיות מקור פרנסה לא רע עבור סמייל, אבל כנראה עדיף להתייחס בצורה גרועה למרואיין מאשר להיות כנים, פתוחים ואמיתיים עם המרואיין. אחרי הכל, לא חסרים מועמדים. מחשבה לטווח הארוך? לא צריך.

בתקופה האחרונה יוצא לי לראות תופעה מדאיגה: בת בריתנו הגדולה ארה"ב, או ליתר דיוק: ההנהגה הדמוקרטית של ארה"ב והנשיא בראשם, נכנסו להם לאיזו אשליה כזו שלפיה הם מסתכלים על המזרח התיכון וישראל מזווית מאוד … מעניינת.

כפי שכולם יודעים, מאז שעלו הדמוקרטים לשלטון, התאפיינה ההנהגה שם בהתנהגות חסרת שוויון ותוך ליקוק מאסיבי לערבים בעולם. זה קרה עם החנופה למלך הסעודי, המשיך בליקוק במצרים, ליקוק לליגה הערבית ולשאר גופים ערביים, בכדי ליצור יחסים הדוקים בין ארה"ב לערבים, בניגוד למה שהיה בשלטון בוש והרפובליקנים. אינני חושב שלהדק יחסים זה דבר רע לכשעצמו, אולם הדמוקרטים לקחו את זה הרבה יותר קדימה, כאשר הם אימצו את דעות הערבים ואילו לבת בריתם הקטנה והמסורה (ישראל) הם החלו לנהוג בחוסר הגינות: הפלסטינים העלו דרישות חדשות בכל פעם, והאמריקאים אוטומטית מצדדים בהם ולא חשובה העובדה שהדרישות האלו מעולם לא היו על שולחן המו"מ. עד כאן את כל זה ראינו ושמענו.

לאחרונה האמריקאים החליטו לעלות מדרגה. זה התחיל בביקורו של בנימין נתניהו בארה"ב, כשנפגש עם הנשיא אובמה, או אז החליט הנשיא אובמה לבזות באופן אישי את נתניהו בכך שהוא קטע את הפגישה עימו כדי… ללכת לאכול ארוחת ערב עם אשתו, מישל (כלומר ארוחה בלי ביבי). כמובן שזו חריגה מכל פרוטוקול פגישה, אבל בבית הלבן החליטו כנראה שעדיף לבייש מישהו מאשר לדחות או לבטל את הפגישה. מה בדיוק יוצא מזה זולת נקמנות ילדותית? כלום.

זה המשיך בגישה חדשה שהצהירה עליה קלינטון: הבה נכרוך שלום וגרעין, וכך יצאה קלינטון בהצהרות שישראל חייבת לעשות שלום עם הפלסטינים, אחרת לא יהיה איום משמעותי על איראן והגרעין. כפי הנראה מעדיפה קלינטון להתעלם מהרעיון שנשק גרעינים בידיים איראניות מסוכן לא רק לישראל, אלא לכל המזרח התיכון (מבחינת איזון. ברגע שלאיראן יהיה גרעין, גם מצרים תרצה נשק גרעיני, וגם ירדן, לבנון ושאר המדינות) וגם לארה"ב, אבל קלינטון ואובמה שוב מעדיפים להאשים את ישראל בכך שבעקיפין תורמת לכך שלא יהיו סנקציות משמעותיות על איראן במקום לאמר את האמת: הרוסים והסינים צבועים בכל הקשור לסנקציות על איראן.

אתמול שוב היתה עליית מדרגה עם אובמה וענייני הגרעין: מעצמות המערב (נו, הצביעות הידועה) שוקלות לתמוך בדרישה (הצבועה כמובן) של מצרים למזרח תיכון נקי מנשק גרעיני (כמה מדינות יש להן נשק גרעיני במזרח התיכון? נכון, רק אנחנו) ועכשיו ארה"ב שוקלת גם להצטרף לעניין וכאן מופגנת שיא הצביעות וההונאה: איראן שמפתחת בכל דרך לא חוקית נשק גרעיני, העולם לא עושה כמעט כלום נגד זה (קצת מזכיר מה קרה בשואה, זוכרים איך העולם הגיב?), אבל לישראל שיש נשק גרעיני כאמצעי הרתעה והיא אינה מנסה לרמוז כאילו היא תתקיף כל מדינה אחרת בנשק גרעיני – זה מבחינת ארה"ב והעולם מאוד רע ולפיכך צריך ללחוץ על ישראל לוותר על הנשק הגרעיני, גם אם איראן מאיימת להשמיד את ה"ישות הציונית". מדהים איך הצביעות של האמריקנים במיוחד עולה ועולה ועוד הם מצהירים כי ארה"ב היא בת-הברית של ישראל. אני תוהה: האם האמריקאים באמת חושבים שאנחנו נשתוק ונסמוך רק עליהם? כי לפי החדשות מיום א', לארה"ב עד ינואר לא היתה שום אסטרטגיה צבאית נגד איראן במידה ואיראן תמשיך לפתח את עניין הנשק הגרעיני, ועליהם אנחנו אמורים לסמוך???

בנימין נתניהו בישיבת הממשלה האחרונה ציטט חלק מדבריו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל והנה הציטוט: "אל תבטחו בעזרת זרים, אל תבטחו גם בנדיבים ואל תקוו לאבנים שתתרככנה, כי הנדיבים נותנים נדבות משפילות ואבנים אינן מתרככות. עם הרוצה לזקוף את קומתו צריך לשים מבטחו בעצמו בלבד". הדברים נכתבו ב-1901, לפני 110 שנים ומדהים כמה הדברים נכונים גם כיום. האם נילמד מכך משהו?

בימים האחרונים, כמעט כל שמלקק לפלסטינים ואז רץ לעזור לו, מנפיק גם דו”ח שבו ישראל מואשמת בכך שביצענו “פשעי מלחמה”, לא פחות – בעזה. אתמול לדוגמא זה היה “אמנסטי”, היום זה רופאים לזכויות אדם, ובמהלך הימים היו שאר העמותות, כשכולם מגישים לנציגי האו”ם דוחו”ת עם מסקנות זהות: אנחנו (להלן: צה”ל, מדינת ישראל), חארות, קקות שחיפשנו לזמבר את הפלסטינאים ופוצצנו להם את הכל. החמאס רק ירה פה ושם, אבל זה אנחנו שהרסנו ומחינו. טונות החומרי נפץ שחיכו לנו לעשות מאיתנו אבק? לא מופיע בדו”ח. המלכודות שחיכו לנו? יוק. לא קיים. חמאס יורה מבית העיתונאים שם, מבתי ספר וממקומות רשמיים של האו”ם? גם לא מופיע. בקיצור: אנחנו אשמים בכל, החמאס והפלסטינים הם בכלל צדיקים.

אני יכול להבין גורמים שרוצים לעזור לפלסטינאים. מה לעשות, אחד הדברים שבהם העם היהודי התברך בו הוא לב רחמן מאין כמוהו (גם כשזה מגיע לכך שאותו לב ידפוק סכין בליבו של מתיישב הקרוב בגלל פרופוגאנדה שקרית). מה שאני לא יכול להבין זה: היכן אותה הגינות בסיסית?

לו באמת היו רוצים אותם ארגונים לבדוק את התמונה האמיתית, היו אותם ארגונים יכולים למנות נציגים שלהם (עדיף נציגים ששירתו בצה”ל ושיש להם סיווג בטחוני), והם היו יכולים לשבת עם נציגים של צה”ל. לצה”ל יש רישום מדויק על כל טיל ששוגר (המחשבים רושמים), ובעקבות מה הוא שוגר, מה המחשב זיהה וכו’, וכך היה ניתן להגיע לאמת. אחרי הכל, למחשבים אין אינטרס לשקר, והיה ניתן בקלות לראות שדברי חמאס וכל מיני “עדויות” הן לא יותר מניפולציות של פלסטינאים ש”משוכנעים” בעזרת החמאס.

אבל השנאה התהומית שיש לאותם ארגונים כלפי כל דבר ש”מריח” ישראלי מצליחה להעביר אותם על דעתם ומצליחה לגרום להם להנפיק דוחו”ת שקריים וחד צדדיים, תוך כדי שיתוף פעולה עם האו”ם (שמבחינתו העדיף להתעלם מכל טענות ישראל והעדיף לשלוח משלחת לעזה מבלי לתאם כלום עם מערכת הבטחון). מה יצא מכל הסלט הזה? עוד דוחו”ת שקריים שישחירו את התמונה על ישראל מבלי שיש בהם ולו בדל אמת אחד ומבלי שניתנה האפשרות לתת לצד הישראלי להראות את הנתונים שלו.

אחר כך כשהם מקבלים יריקה בפרצוף (לפעמים פיזית) מישראל ישראלי, הם מתפלאים מדוע..

נהרות של דיו נשפכו על כל מה שקרה עם דודו טופז, האלימות כלפי מנהלים ב”רשת”, “קשת” ועוד, האיומים, ועוד. אין ספק שדודו טופז חרג לחלוטין מכל נורמה חברתית ואין שום הצדקה למעשיו, מזימותיו והנזק שהוא גרם בכל אספקט, אישי, נפשי, פיזי ועוד, ובטוחני שבתי המשפט בארץ ידונו בתביעות נגדו מצד הנפגעים, במיוחד שהוא הודה בדבר.

על כך רבים וטובים ממני כתבו.

אך ישנה נקודה אחת שדודו טופז מזכיר והיא נקודה חשובה. אפשר לראות את הקליפ שבו מדבר על כך דודו כאן.

ישנה איזו “מחלה” אצל אנשים מסויימים שברגע שהם מטפסים במעלה הסולם, הם מעדיפים “לשכוח” או להתעלם לחלוטין מכל מי שנמצא בסולם “למטה” מהם. אני אתן דוגמא שקרתה לי לפני מס’ שנים:

יצא לי להכיר בחור נחמד שלא אזכיר את שמו. הבחור היה ממש “שד” בתכנות בשפות שונות. שנינו הגענו מחברות “גולגולות” שונות ועבדנו יחד במשך מס’ חודשים. היה כיף לעבוד עם הבחור שהפעיל “ראש גדול” ותפס את הבעיות עוד כשהיו לא מהותיות וטיפל בהן. העבודה הסתיימה לאחר מס’ חודשים, אני המשכתי לעבודה אחרת וגם הוא. כל אחד מאיתנו הוסיף את השני ל-Google Talk שלו ודרכנו נפרדו.

חלפו מס’ שנים ואותו בחור התקדם בסולם התפקידים בחברה ידועה ואני חיפשתי עבודה אחרת לאחר שהמעסיק שעבדתי אצלו פשט רגל. באותם ימים מישהו גילה לי כי באותו חברה בו אותו בחור נחמד עובד, קיימת פוזיציה שמתאימה לי ככפפה ליד והם מחפשים בדחיפות מישהו. נו, אם הבחור מכיר אותי ועובד באותה חברה, אז אולי הוא יוכל לעזור להתקבל יותר בקלות.. כך לפחות חשבתי, ושלחתי אליו את קורות החיים שלי ובקשה אם הוא יוכל לקדם את זה..

חלפו מס’ ימים. דממה. כלום לא שומעים מהבחור. ניסיתי להשיג אותו בגוגל טוק.. אין תשובה. ניסיתי טלפון, יש רק מענה קולי שהוא לא מתייחס להודעות. חשבתי כבר אולי שפגעתי בו בלי כוונה או משהו ולכן יצרתי קשר עם חבר שלישי שמכיר אותו. אותו חבר שלישי הפתיע אותי: גם לו אותו בחור ניתק קשר ומתעלם לחלוטין ממנו, זה לא שאני פגעתי, זה משהו שהוא החליט לעשות: לנתק קשרים מהעבר.

אם לא רוצים קשר איתך, סביר להניח שלא תנסה בכח להחזיר קשרים, ולכן החלטתי להמשיך הלאה, התקבלתי לעבודה ושכחתי לחלוטין מהעניין.

חלפו מס’ שנים ובוקר אחד אני מקבל “שלום” בגוגל-טוק מאותו בחור שהתעלם ממני בעבר כשהייתי זקוק לו. הייתי נימוסי, שוחחנו קצת ומתברר שעומדים לפטר את הבחור והוא מחפש אם אני מכיר או יכול “לשדך” בינו לבין חברה שתתן לו עבודה במקצועו. עכשיו היו לי 2 ברירות: האחת היא להתעלם ממה שהיה בעבר (הוא לא התנצל) ולהפנות אותו למישהו, או האפשרות השניה: לחסום אותו בגוגל-טוק ושילך לעזאזל הוא וההתנהגות הבזויה שלו. לאחר מחשבה החלטתי ללכת באמצע: המלצתי לו שיפנה לחברות כח אדם (מבלי להפנות אותו ספציפית למישהו).

זו דוגמא אחת שאני בטוח שרבים וטובים מכירים. עכשיו נחזור לדודו טופז.

דודו מציין בצדק לדעתי את העניין הזה שסלבריטיז הופיעו אצלו ואילו כשהוא היה צריך אותם בגלל רייטינג נמוך, הם התעלמו לחלוטין ממנו, וסלבריטאים רבים שוכחים שאנחנו מדינה קטנה, שאחד מכיר את השני (שעוזר לדפוק את השלישי, אבל זה עניין אחר), ושפעם אתה למטה ופעם למעלה ואם תדרוך על אלו שמתחתיך, יגיע היום שאתה תצטרך אותם והם יתעלמו ממך. אני שוב ידגיש ואומר: זה שסלבריטאים התעלמו מדודו אינו מצדיק אלימות בשום צורה שהיא!

זה לא רק אצל הסלבריטאים, זה גם אצל אנשי היי-טק ובכל מקצוע אחר. אנשים, אל תטרקו את הדלת בפני מי שעזר לכם, כי בבוא היום יכול להיות שתיתקלו שוב באותם אלו שאתם מתעלמים מהם, ואז כשתצטרכו אותם תחטפו דלת בפרצוף וחבל.

יצא לי לקרוא על כך שהרשות הפלסטינית החליטה לפרסם מודעות בעיתונות הישראלית את “יוזמת השלום”.

התזמון של פרסום המודעות האלו כמובן אינו אקראי, בחירות בפתח, ואם המספרים בסקרים מתקרבים למה שיהיה בפברואר 2009, אז לרשות הפלסטינית ולעולם הערבי יש סיבה לדאגה: הימין לא קונה את הלוקשים של ה”יוזמת השלום הסעודית”.

היוזמה הזו היא לא יותר מאשר סוס-טרויאני. הבה נחזיר את הגלגל לאחור, ובתמורה 72 מדינות (שלא היה להם שום סיבה שלא לחתום איתנו הסכמי שלום), יחתמו איתכם הסכמי שלום.

מה עם העניין ה”פעוט” שעד היום הפלסטינים כמעט ולא קיימו שום הסכם עם הישראלים? אין שום התייחסות. מה עם העובדה שאם נקלוט 3 מיליון פלסטינים המדינה בעצם תחדל מלהיות מדינה יהודית? גם לזה אין התייחסות. מה עם העובדה שאבו-מאזן ושאר ראשי הרשות עדיין דוגלים בפתרונות של אלימות ובבתי הספר אין שום הכרה בישראל? גם לזה אין התייחסות.

מתי הפלסטינים יתחילו להבין שיותר ויותר ישראלים כבר לא קונים את אשליית ראשי השמאל על חזרה לשטחי 67 תמורת “שלום”? היינו כבר בסרט הזה שויתרנו על עזה ובתגובה קיבלנו טילי קסאם גם כשהרשות הפלסטינית שלטה שם. נתננו את גוש קטיף, קיבלנו את הסיוט שבוגי יעלון וביבי דיברו עליו: חמאסטן. כשביקשנו מהפלסטינים לעצור בגדה את המחבלים מהחמאס ומשאר הפלגים, הם לא עצרו אפילו רבע מחבל, ורק כשזה הגיע לאיום על השלטון שלהם, הם התחילו לעצור פה ושם.

אז.. הסכם שלום עם מי בדיוק? כבר היינו בסרט הזה פעמיים. האם בגלל שבקדימה, מפלגת העבודה, מפלגות הערבים ו-מרצ החליטו לפתוח את הרגליים, ולעמוד בפוזיציית “ר”, זה אומר שכולם חייבים לקבל את זה? התשובה היא “לא”. בשביל זה יש בחירות, והעם יצטרך להחליט אם ליפול שוב לסרט הזה או לסרב ולנסות למצוא פתרון אחר לפלונטר שהתחילו ביילין וחבריו.

אולי הגיע הזמן פשוט לעמוד על שלנו ולשדר חוזק ונחישות? ברק מנסה בכח להשיג “רגיעה” בשעה שהרגיעה נפחה את נשמתה ממזמן. התחנפות והתלקקות לחמאס לא תעזור, כי החמאס רק מנצל את הרגיעה הזו להתחמש יותר ויותר, וככל שאנחנו מתמהמהים יותר, מחיר המלחמה הקרובה (והיא תהיה. זה רק עניין של זמן. החמאס לא יוותר על הטילים וחומרי החבלה שהוא הבריח בשום מצב) יאמיר יותר ויותר.

אנחנו יותר מדי מקשיבים לכל מיני גורמים אינטרסנטים כמו האו”ם, סעודיה, האיחוד האירופאי, שמראים בכל פעם מחדש כיצד הם “מלטפים” אותנו ברגע שאנחנו נדפקים כתוצאה מפעולות של הרש”פ או החמאס, ו”מחטיפים” לנו ברגע שאנחנו מנסים להתגונן. זה קרה בעזה, בפיגועים, ב”חומת מגן”, וזה קרה ב-1001 מקרים: הקשבה והזדהות מוחלטת עם הפלסטינים, וצביעות מאוד רצינית כלפי ישראל.

עדכון 22.11.08: מומלץ לקרוא את המאמר שכתב ד"ר מרדכי קידר לגבי המודעות.