בעברי הרחוק (מאוד) היה עבדכם הנאמן עובד כ"בוקר" (Booker). תפקידו של הבוקר הוא בעצם להיות "שדכן" בין דוגמניות/טאלנטים לבין חברות פרסום, חברות הפקה ועוד ועוד. בתפקיד הזה אתה לא רק משמש כשדכן בין 2 צדדים, אתה אמור להיות גם המעודד, ה"שמוזר", כותל-מערבי (לשמוע צרות, לנחם וכו') ואתה גם אמור להיות קשוח בכל הקשור לכל מיני פרימדונות מצד אחד, וקשוח כלפי הלקוחות שהופכים תשלום שוטף+30 ל-שוטף+230. בקיצור, כאב ראש לא קטן ולפעמים העבודה הזו כיפית כמו עקירת שן ללא הרדמה.

לפני מספר ימים פנה אליי בעלים של סוכנות דוגמניות/שחקנים מסויימת. הוא ביקש ממני טובה: יש לו 2 דוגמגישות "לוהטות" והוא רוצה שיהיה להן נוכחות באינטרנט "כמו בר רפאלי עם הטוויטר שלה". ניסיתי להסביר לבחור שעם כל הכבוד ללוהטות, בר רפאלי עשתה כמה וכמה דברים, יצאה עם מפורסמים, עשתה קמפיינים גדולים ובזכות הדברים האלו יש לה יותר מ-100,000 עוקבים וכמות פרסום גדולה. זה לא שהיא התחילה להתפרסם, פתחה חשבון טוויטר ולמחרת צנחו עליה עשרות אלפי עוקבים..

זה לא עזר הרבה (הבחור עקשן לא קטן), לכן החלטתי "לעשות חושבים", התייעצתי עם כל מיני אנשים, ולבסוף ביצעתי שיחת ועידה בסקייפ עם הבחור ו-2 ה"לוהטות", והחלטתי לפרסם גם פה את הדברים לטובת קוראים אחרים.

הקדמה

דוגמנים/ות, שחקניות/ים, צלמים מקצועיים, אנשי הפקה וכל מי שעובד בתחום מודע למשהו פשוט: השוק מוצף. כל חברה שמעוניינת לצאת בקמפיין מקבלת המון "בוקים" מכל מיני סוכניות דוגמניות, כל חברת הפקה שהולכת להפיק סרט/סידרה מקבלת המון תוכן על שחקנים שהסוכנות שלהם מנסה לקדם אותם, אבל במקרים רבים בוחרים באותם אלו ששמעו עליהם, ראו אותם בטלויזיה או באינטרנט, ואם בעבר הכל נעשה מול סוכניות הטאלנטים וכל מיני אנשים שמכירים (או "מכירים") את אותם טאלנטים, אפשר לאמר שהסוכן הראשי היום הוא … גוגל. כשמשרד פרסום רוצה לבחור בין מועמדות שונות לפרסום מוצר, מריצים עליהן גוגל לפני שפונים לסוכנות המייצגת אותם. זה קל, זה מאוד זמין, וזה עוזר לדעת מה קורה עם אותו טאלנט.

קידום

כמו עסקים, גם טאלנטים צריכים קידום, כי ככל שאתה מקודם יותר, הסיכוי שלך לקבל עבודות גבוה יותר. הציבור שומע עליך, קורא אותך במדיה חברתית כלשהי, רואה תמונות שלך, שומע ממך דברים, וכך הציבור מתוודע אליך, ואכן טאלנטים רבים פותחים חשבון טוויטר או פייסבוק ומשתפים בכיף: "הנה אני בקניות", "הנה אני מודדת נעליים", "הנה אני עם חברות", "הנה אני בסט צילומים" ועוד..

זה נחמד, אבל זה לא מספיק כשיש תחרות כה עזה בשוק. מי שיסתפק בטוויטר של השחקנית/דוגמנית הם אלו שמחבבים אותה/מעריצים אותה. אלו שסתם עוקבים אחרי רשימה ארוכה יסתכלו וישכחו אחרי 30 שניות. מה הדוגמנית/שחקנית צריכה? יותר תשומת לב, שיזכרו אותה יותר, וכשקהל גדול זוכר (לטובה) שחקנית/דוגמנית, הסיכוי שלה לקבל קמפיינים יותר יוקרתיים בארץ – גבוה.

פייסבוק? טוויטר? אולי כדאי לחשוב על משהו אחר

רבים מהמפורסמים/ות משתמשים בטוויטר ובפייסבוק לכתוב דברים קצרים ולשתף תמונות שהם מצלמים, אך לא כולם מודעים בעצם להשלכות של שיתוף תמונות לדוגמא. דוגמנית שבעצם מקבלת את פרנסתה מהתמונות שבהם היא מצולמת לקמפיינים, לא תמיד מודעת שהאתר/שרות שהיא משתמשת בו יכול לקחת את תמונותיה ולהוציא מהם פוסטרים או להשתמש בתמונות שלה על מנת לקדם את עצמו והיא לא תראה מכך סנט שחוק (קראו את התנאים. אם אינך משלם במוצר, סביר להניח שאתה המוצר ועליך בעצם עושים רווח, ופייסבוק היא דוגמא מצוינת לכך).

מה שהצעתי לאותן 2 "לוהטות" ולבעל הסוכנות הוא משהו שאני מציע לכל סלבריטאי/טלנט/דוגמנית אחרת – פתחו בלוג מבוסס וורדפרס.

אני מודע לכך שרבים "מפחדים" מבלוג כי הם חוששים שאין להם מה לכתוב, זה מסובך מדי, ומה עם הפייסבוק והטוויטר שהם פתחו? שאלות טובות, והנה כמה הסברים ויתרונות:

• בעבר אכן היה צריך להיכנס לבלוג שלך, להתחיל לכתוב, לנסח, להעלות תמונות, לסדר ואז לפרסם. כיום כבר לא. יש לך טלפון אנדרואיד? אייפון? יש לשניהם אפליקציה של וורדפרס (כאן לאייפון וכאן למכשירי אנדרואיד). מתקינים את התוכנה ונהנים משלל יתרונות:
• אפשר לצלם תמונות או וידאו ישירות מתוך האפליקציה, להוסיף טקסט (קצר או ארוך, אין הגבלה על אורך הטקסט, וכך ניתן יותר להסביר לגולשים מה מצולם, הסיפור מאחורי התמונה וכו') ולשתף במספר קטן של קליקים.
• התוכנה עצמה פשוטה מאוד וקלה להבנה, ובאייפון יש אותה גם בעברית מלאה (באנדרואיד התפריטים באנגלית אבל אפשר לכתוב בעברית מימין לשמאל בלי בעיה וגם לערוך את הטקסט ישירות מהטלפון/טאבלט יותר מאוחר). אפשר גם לפרסם פוסטים ותקצירים בעברית, באנגלית ובכל שפה אחרת.
• שליטה מלאה בתמונות – אפשר לפרסם את התמונה בקטן, בינוני גדול או כל גודל שרוצים, אפשר גם לתת לינק לתמונה בגודל מקורי, וכמובן שאפשר גם לפרסם וידאו קליפים באורך שתרצו.
• הזכויות על התמונות נשארות שלך בלבד.
• בעזרת 2 תוספים שמותקנים בוורדפרס עצמו (האיש הטכני שלכם יוכל לסייע לכם בכך) אחרי כל פוסט שלכם המערכת תשלח אוטומטית טוויט והודעה לפייסבוק וטוויטר שלכם ולשאר רשתות חברתיות (גוגל+ ועוד).
• בלוג גם נותן תחושה של "קירבה" בין המפרסם לגולשים שלו. אנשים כותבים טוקבקים ותגובה של טאלנט לגולשים שלו במקרים רבים יוצרת דיונים מעניינים. תשאלו את נועה תשבי לגבי מה שקורה עם #פידלילה). אישית, אני נהנה מהתוכן ומהטוקבקים והדיונים בבלוג של גדי טאוב, ויובל דרור לדוגמא.
• מקום אחד להכל: רוצים להכחיש שמועה שמופיע באתרים הגדולים? לקדם משהו שלכם? לשתף תובנות ודעות שלכם? זה ה-כלי, ואתם שולטים בהכל, כולל התגובות.
• קל לעקוב: כל בלוג וורדפרס תומך אוטומטית בדבר שנקרא RSS, מה שמאפשר לאחרים לקרוא באתרים אחרים אם יש לכם דברים חדשים שפרסמתם, ואתם יכולים לפרסם תקציר או פוסט מלא.
• סיוע לקריירה שלך: זוכרים את אותו משרד פרסום/חברת הפקות מהתחלת הפוסט הזה? הם יכולים לקבל את המידע ממכם בצורה מסודרת. אפשר גם לפתוח פוסט (שסגור בסיסמא שתהיה אצל הסוכן שלכם לדוגמא) ובו תכניסו תמונות מקצועיות שאינכם רוצים שיופיעו בכל מקום בעולם.
• עיצוב: הקץ לעיצוב השבלוני שקיים בפייסבוק וטוויטר ושאינכם יכולים לשנות. בוורדפרס בונה אתרים יכול לעצב לכם את הדברים בדיוק כפי שתרצו. איזה צבעים, איזה פונטים, היכן כל דבר ישב ועוד ועוד.

בקיצור, בלוג יכול לתת לכם הרבה יותר, ויחד עם זאת להשאיר אתכם מחוברים לאלו שעוקבים אחריכם בפייסבוק ובטוויטר.

איך מקימים כזה? בקשו מהאיש הטכני שלכם שירכוש עבורכם אחסון משותף (זה לא יקר), שיקים עליו בלוג ובקשו מבונה/בונת אתרים מקצועית שתבנה לכם עיצוב כמו שאתם אוהבים. זה סיפור די פשוט (יש עיצובים מוכנים אבל אפשר לשנותם או לבנות מאפס), ותתקינו את האפליקציה במכשיר הנייד (או טבאלט או שניהם), ותוך רגעים ספורים תהיו מוכנים. להבא, שתרצו לצלם תמונה מ-ה-מ-מ-ת, הפעילו את האפליקציה של הוורדפרס, תלחצו על Camera, צלמו, הוסיפו כמה מילים, ותלחצו על Publish. זה הכל.

כמובן שעם בלוג, בדיוק כמו עם טוויטר ופייסבוק, צריך להיות שקולים ואחראים. ככל שאתה יותר מפורסם, הרבה יותר יקראו אותך ואתה יכול "לשרוף" את עצמך אצל סקטורים שונים בקלות. תלמדו להתעלם (ואם צריך – פשוט תמחקו) מכל מיני "מחמאות", נסו לא לבוז לקהלים מסויימים (במיוחד אם הדוגמן/ית חתום/ה על קמפיין למשך שנה לדוגמא) ותזכרו את הכלל הכי חשוב: אנשים מכירים את הדמות בטלויזיה/באינטרנט, לא את השחקן/דוגמן מי שהוא בחיים האישיים והפרטיים שהוא יושב עם המחשב הנייד בפיג'מה במיטה, אז קחו את הדברים בפרופורציה.

ולבסוף כלל חשוב: לא חשוב מי המנג'ר/סוכנות שלכם (אוקיי, למעט אם ההורים הם הסוכנים שלכם) – מי שעושה לכם את הקידום הכי טוב הוא אתם בעצמכם. תעשו עבודה טובה, תקבלו יותר פרוייקטים ויותר כסף. תשתלחו חופשי באנשים – ותצטרכו לחפש לעצמכם עבודות בשכר רעב.

בהצלחה

כל מי שפעם חשב לעשות פרסום כלשהו והלך לפרסומאי כדי להתעניין ולעשות פרסום לעסקיו ו/או למוצריו, שיש צורך בחשיבה רצינית איך להציג את המוצר, מה יהיה הכיתוב, לאיזה שוק המוצר מיועד והאם לשוק זה מתאימה פרסומת כזו או אחרת.

במחשבים לדוגמא, בשנות ה-80 היו פרסומות מגוחכות בהם ניסו למכור לאנשים מחשבים עם דוגמניות מצודדות שמחזיקות מגש עם מחשב (ששוקל בסביבות ה-15 קילו כולל מסך וכו’). היו גם פרסומות גרועות של קומפאק שגם שם שוב היו דוגמניות עם מחשב “נייד” ששקל בסביבות ה-8 קילו .. על חוף ים. בארצנו היו פרסומות גרועות למוצרים כמו תנורי גז (רוזייר) עם דוגמניות שנראו כמו פיות (היכן הקשר? אין קשר). בקיצור, פאדיחות לא חסר.

יצא לי לאחרונה בדרכי לקניות לראות את התמונה הבאה (אפשר ללחוץ עליה ולראות את הגירסה המלאה). מה יש לנו בתמונה? דוגמנית מצודדת בלבוש קצרצר מאוד באדום מלא, יושבת על שיש של מטבח עם הכיתוב “ללכת עד הסוף…”.

הפרסומת אולי נראית מצודדת, אבל לחלוטין מחטיאה את הקהל.

הבה נראה: מיהו קהל היעד שרוכש את המטבח? גברים, אבל מי מחליט על איזה מטבח הולכים? נשים, ונשים בלבד ברוב מוחלט של המקרים, ובכל ביקור בחנות מטבחים תראה מי בעצם הקובעת איזו מטבח ירכש.

לשים דוגמנית כזו מול נשים על מנת לנסות למכור את המטבח תתן תוצאה הפוכה בהרבה מקרים: לא זו בלבד שתמונתה של הדוגמנית על אותו מטבח תגרום להן לזעם קל ולהחלטה לא לרכוש את אותו מטבח, אלא שאלו הקנאיות מביניהן שיראו את בעליהן מזילים ריר על הדוגמנית החטובה יחליטו ברוב המקרים אוטומטית לפסול את המטבח.

מכיוון שהייתי בחנות כזו בזמן האחרון, החלטתי לבדוק האם אני צודק: ניגשתי למס’ רוכשות, שלפתי את המצלמה והראתי להן את התמונה, ושאלתי אותן בפשטות: האם תמונה מעין זו היתה גורמת לאותה אשה להתעניין במטבח הזה או “מרחיקה” אותה מרכישה של מטבח כזה. כולן בחרו באפשרות השניה (כולן: 8 נשים).

וכך יצא שבעל עסק ששם כמה אלפי שקלים על צילום, דוגמנית, גרפיקה, שילוט וכו’, רק דפק את עצמו בגלל פרסום כזה.

בימים האחרונים חשבתי להרחיב קצת את אפשרויות התגובה בבלוג ולהכניס לשימוש גם אפשרות וידאו ואודיו. לשם כך הסתכלתי מה הפלאגים הקיימים כרגע להקליט, היכן הם מקליטים, מה האיכות ועוד נתונים, ולהלן תוצאות הסקירה שלי:

לא חסרים פלאגים כאלו, אך לכל פלאש יש את הסיפור שלו ויש גם בעיה משותפת כשזה מגיע לעברית.

נתחיל בסוגי הפלאגים, היתרונות והחסרונות שלהם:

• Viddler – זהו שרות של וידאו שיש לו גם פלאגין לוורדפרס המאפשר להקליט הן פוסטים והן תגובות באיכות טובה, אך החסרון המהותי שלו הוא שעל מנת להקליט תגובות, יש להירשם ל-Viddler ורק לאחר מכן ניתן להגיב, מה שאומר שצריך "להריץ" את המשתמש החדש לפחות פעם אחת להירשם בשביל להגיב, מה שרוב המשתמשים לא יעשו וכך לא יגיבו בוידאו אם בכלל.
• Seesmic – שרות נוסף המאפשר להקליט וידאו וגם הוא מקליט באיכות די טובה ומאפשר גם הוספה של תגיות וכותרת. הבעיה העיקרית: יש צורך ברישום, אם כי אפשר להיכנס כמשתמש אנונימי, אך אין שום ודאות שוידאו שהוקלט כאנונימי ישאר. פלאג מאוד נחמד מבחינת שימושיות. אך חסרה בו תמיכה ליותר ממצלמה אחת או מיקרופון אחד אם מעוניינים לשלב ציודים שונים להקלטה. אחד הדברים הכי מעצבנים בתוצאה היא שאין אפשרות להנמיך או להגביר ווליום. את הפלאג הזה החלטתי לנסות והוא כרגע ברירת המחדל.
• Riffly – שרות מצוין של הקלטת וידאו עם הרבה אפשרויות, והקלטת וידאו טובה, כל עוד לא אכפת לכם שבאמצע הוידאו יופיעו פרסומות. אפשר להוריד את הפרסומות עם פנוי "פרמיום".
• Kaltura – פיתוח של חבר'ה ישראלים עם פלאגין לוורדפרס. איכות ההקלטה לא משהו (יש טובים ממנה) אך הפלאגין מאפשר לא רק להקליט וידאו, אלא גם להעלות תמונות סטילס וחומר מאתרים אחרים כתגובה בפוסטים. קלטורה גם מאפשרת לך לערוך ולנהל את הקליפים שלך מתוך אתר CMS שלהם.

אחת הבעיות שעדיין לא הצלחתי לפתור היא שבכל הפלאגים האלו, התוצאה יוצאת עם CSS שמגדיר Direction: LTR. חיפשתי בכל הקוד אך לא מצאתי שום דבר שמוסיף את ההגדרה הזו ב-CSS. חשבתי שמדובר אולי עקב בעיית עיצוב תבנית, אך גם שם לא נמצאה הבעיה וכך בשלב זה אינני מוצא מדוע תגובות וידאו מכניסות את התיוג הנ"ל. גם בקוד של WP עצמו אין שום אזכור לכך. אם למישהו יש רעיונות, אני מקשיב.

לסיכום: הפלאגים נותנים פחות או יותר את אותו דבר, מי עם יותר צעדים טרחניים למשתמש ומי פחות, אך התוצאה היא בערך אותה תוצאה. האם כדאי להכניס פלאגין כזה לוורדפרס שלך? תלוי אם קהל היעד שלך מבין קצת במחשבים, ותלוי אם אתה מוכן לקבל שחלק מהתגובות יהיו לא נגישות, במקרה של לאנשים חרשים או גלישה במכשירים שאינם תומכים בפלאש (חלק גדול מהטלפונים הסלולריים לדוגמא). היתרון הגדול של וידאו הוא מתן אפשרות התבטאות לאנשים שלא מתבטאים טוב בכתב מכל מיני סיבות.

עדכון: תודה לנוי גבאי שסייעה מאוד בהסבר שיש להוסיף בקלאס של see_video_holder ב-CSS את הדבר הבא: direction:rtl !important. תודה נוי.

בקמפיין של ביל קלינטון כשהוא רץ לנשיאות הוטבע סלוגן מאוד קליט וקולע: “זה הכלכלה, טיפש!” (it’s the economy, stupid). אני לא מבין הרבה בכלכלה, אבל אני יותר מבין ברשתות ובאינטרנט, ואני מעוניין לאמר כמה מילים לגבי האינטרנט, פוליטיקאים וחיבור של שניהם.

בארצנו יש כמות מאוד נכבדה של אנשים שמחוברים לאינטרנט. באחוזים אנחנו עוקפים את ארה”ב (שם זה 55%), ובכל זאת, כשזה מגיע לבחירות, פה בארץ הכל נעשה בצורה גרועה.

לפני מס’ ימים זכה בנשיאות ברק אובמה. הדבר הכי מעניין שהיה בקמפיין של אובמה, זה השימוש המאסיבי מאוד ברשת האינטרנט, אם כמקור עיקרי לקבלת תרומות (והבחור הצליח לגייס יותר מ-620 מיליון דולר מאנשים פרטיים), אם כמקור להתארגנויות מקומיות של תומכים, תהלוכות ושאר פעילויות שאפשרו לבוחר הפוטנציאלי לראות איזה פעילות נעשית באזור מקום מגוריו.

נעשה גם שימוש מאסיבי ברשתות חברתיות כמו פייסבוק (2.5 מיליון חברים של אובמה), ו-Twitter (אובמה הוא עם מס’ המנויים הכי גדול שם: 120,000), ונעשתה עוד פעילות עניפה של שיתוף והשתתפות דרך האתר שלו, וניצול חכם של אתר YouTube שהיה מעודכן בתוכן מהקמפיין כל מס’ שעות, כולל שידורים חיים באסיפות (הדי ענקיות שהוא הצליח לארגן שנעו בין עשרות למאות אלפים, כמו בברלין).

ברק נבחר, האם הוא עצר את השימוש באינטרנט? היום נודעה התשובה: ממש לא! יש לו ולסגן הנשיא הנבחר אתר חדש שבו הוא רוצה לשמוע את הבוחר האמריקאי עם דעותיו והצעותיו, ויש גם עדכונים כמו מי מונה ועוד ועוד, וכולי תקווה שהאתר ילך ויגל.

ומה אצלנו?

פה עדיין הפרסומאים וכו’ עדיין תקועים בעידן ה-“פרה אינטרנט”. מקימים איזה אתר (שביותר ממחצית המקרים הוא נראה אסון תחת השועל הנחמד), מכניסים קצת טקסטים, איזה FEED של חדשות, קצת EMBED של קליפים מיו-טיוב, אולי מקום קצת להגיב וזהו. המפלגה עשתה את שלה. חלק קטן מהאתרים מעדכן אחת למס’ חודשים את האתר בקמצוץ תוכן, וחלק אחר מהאתרים זוכה לפרסום לא מחמיא, כמו אתר הליכוד שנפרץ, ונפרץ שוב.

להיכן רוב התקציב הולך? לעיתונות ולטלויזיה. למה? ככה, כי אלו שבפרסום ומנהלי הקמפיינים של המפלגות פשוט לא מנסים להיכנס לאינטרנט.

אפשר, אם משתמשים בתבונה ברשת, להשיג הרבה יותר אפקט וכח. קחו לדוגמא את הקמפיין של דב חנין באינטרנט. בלי הקמפיין באינטרנט, בקושי היה לדב חנין פרסום לגבי הריצה שלו לראשות עירית תל אביב. כיום כל אחד שקורא מס’ בלוגים של בלוגרים ישראליים, ימצא מאמר כזה או אחר על דב חנין עם הפניה לאתר הריצה של דב חנין לראשות עירית ת”א. אם משווים את העלות של הקמפיין מול קמפיין רגיל, העלות הרבה יותר נמוכה, מה שאומר שהמתמודד יכול לקבל הרבה יותר והרבה פחות.

אם מפלגה באמת רוצה לשמוע את בוחריה, לשתף אותם בתהליכים שונים ולעודד אחרים להצביע עבורם, הם צריכים להשקיע באינטרנט. מעלים ג’ינגל? קודם כל ברשת. קליפ/פרסומת חדשה? מיד לרשת, אחרי זה שאר המדיה. פורומים יכולים לעזור הרבה (בתנאי שמישהו מהקמפיין גם משתתף בפורום). בלוגים יכולים מאוד לעזור לא רק להשמיע, אלא גם להגיב, מה שכמעט לא קיים לדוגמא אצל ביבי נתניהו, אבל בהחלט קיים לדוגמא בבלוג של ח”כ מיכאל איתן.

לעניות דעתי, הגיע הזמן שחברי כנסת במפלגות השונות לא רק ישוחחו ויענו למקורבים לצלחת, אלא גם למי שבחר בהם. אין צורך בתקציבים מיוחדים, מספיק שעוזר פרלמנטרי ישתתף ויעביר שאלות ותשובות בין הח”כ/שר לאלו המשתתפים באתר. זהו האמצעי הכל זול והכי יעיל כיום לשתף את האזרח הקטן בבחירות ובפעילות הכנסת והממשלה.