אתחיל בסיפור קצר: באחד ממקומות העבודה הקודמים שלי, עבד איתי בחור שהיה אחראי על ה-Mainframe מבחינת תכנות ותחזוקה. נקרא לו בוריס. בוריס לא היה מה שנקרא "חביב הבריות" (הוא היה מתעצבן די מהר מאנשים), אבל כשזה היה מגיע לעניינים תכנותיים, תחזוקה וסיסטם של ה-Mainframe, אני חושב שהוא הכיר את זה יותר מהמפתחים של IBM. לא חשוב איזו תקלה היתה נגרמת, בוריס תוך מספר דקות היה משתלט על העניינים והכל היה עובד כמו שעון שוויצרי.

לאחר מספר חודשי עבודה, בוריס קיבל קריאה לעלות לסמנכ"ל. מכיוון שהסמנכ"ל אף פעם לא דיבר עם בוריס, הוא ניחש עבור מה קוראים לו וכשהוא חזר אחרי כמה דקות, היה אפשר לראות על הפרצוף שלו מדוע קראו לו: הוא, יחד עם עוד כמה אנשים (כולל עבדכם הנאמן) פוטרו באותו יום. לא בגלל שעשינו בעיות, אלא מהסיבה הרגילה הידועה: ההנהלה מחפשת לקצץ בהוצאות, אף אחד לא נוגע במשכורות של ההנהלה, פשוט מפטרים בשיטת "הפרה העיוורת" עובדים, ולעזאזל התוצאות, העיקר אפשר להציג משהו בדוח"ות הרבעוניים הקרובים.

בוריס התקשר אליי באותו לילה והוא נשמע לי בטלפון כמי שעוד דקה הולך לבכות. הוא סיפר לי על המשכנתא הגדולה הרובצת עליו, הלוואות מהבנק, חובות, ומאיפה הוא ישיג עבודה בגילו (בזמנו הוא היה בן 49). ההצעה שלי אליו היתה פשוטה: גש למשרדי מס הכנסה ומע"מ, פתח תיק עוסק מורשה ותמתין. גם הוא וגם אני כמו עוד רבים אחרים מכירים את מצב השוק מבחינת אנשי סיסטם ל-Mainframe: יש בודדים וכולם מועסקים בחוזים ארוכים. לאחר מספר ימים התקשרו אליו מאותה חברה שפיטרה אותנו וביקשו ממנו ש"יעשה טובה", ויבוא לשעה לסדר "משהו קטן". בוריס היה מספיק חכם כדי לנצל את ה"טובה" ולהפוך אותה לבנק שעות שאותה חברה תשלם לו במחיר הרבה הרבה יותר גבוה ממה ששולם לו כשכיר, ובסופו של דבר, אותה חברה שפיטרה אותו, הוציאה יותר מפי 5 על אותה עבודה, כי פשוט לא היו תחליפים. מסקנה? יריה בכיס לאותה חברה בגלל מחלקת כח אדם.

בשנה האחרונה הפנתי יותר מ-10 אנשים שפנו אליי וביקשו אם אוכל לסייע להם למצוא עבודה. חלקם היה אנשי סיסטם Windows, חלקם מתכנתים, אנשי QA. את כולם קישרתי ישירות בינם לבין האדם האחראי המקצועי על אותו תחום, כך שיוכל להתרשם ישירות מהמועמד, ובד"כ הם התרשמו לטובה, אך רק בחלק קטן מהמקרים הם הושכרו. הסיבה? די פשוטה: מי שהפיל את ההשכרה היתה בד"כ מחלקת כח האדם עקב סיבות שונות (ומשונות). להוא אין ציון מספק בתעודת בגרות, להוא יש קורות חיים מוזרים, וההוא.. הממליצים שלו לא נשמעים משהו לרכזת (האמינו לי שיש דרכים לדעת מה מחלקת כח האדם חושבת על מועמד). בקיצור, מתוך 10, 3 הושכרו.

מי שקורא את הפוסטים שלי (יש RSS אם לא ידעתם) מודע בהחלט לדעתי על חברות כח אדם ובמיוחד את דעתי על מכוני המיון. מי שלא יודע: לעניות דעתי, מכוני מיון הם עבודה אחד גדולה בעיניים. לקחת אנשים ולדחוס אותם ל-8 שעות רצופות של מבחנים פסיכולוגיים, לבחון אותם בסימולציית עבודה ביחד (כאשר תמיד יש איזו קרציה שמצליחה להעלות לך את העצבים) ולבסוף פגישה חטופה עם פסיכולוג לא יתנו תוצאות אמת על אנשים. גם ישיבה של 5 דקות ראיון עם רכזת כח אדם לא יתנו תמונה מלאה על המועמד, שלא לדבר על כך שרבות מהמראיינות פשוט לא יודעות לעשות את העבודה. גרוע מכך – יש כיום לא מעט מכונים שמכינים אותך בדיוק למבדקים האלו ואז מקבלים תוצאות תוכי, קורות חיים "מהונדסים" ושאר טריקים שנועדו לעבוד על אותם מראיינים מכח אדם.

מה שצריך לדעתי זו רפורמה רצינית בכל תהליך המיון והקליטה של עובדים, וגם להפוך דברים. חשבתי על מספר נקודות:

• להיות ברור במה שהחברה מחפשת. אתם מחפשים כלבויניק שיעשה סיסטם אבל גם יתחזק את המרכזיה, את מערכת האזעקה, יסביר לפקידה למה האאוטלוק שלה נתקע, יריץ כבלי תקשורת וימיין מסמכים? אחלה. יש כאלו שיקחו עבודה כזו כדבר פנטסטי להתלמדות (תמורת משכורת צנועה בתור התחלה) ויש כאלו שישבעו בנקיטת חפץ שרגלם לא תדרוך במקום כזה. תהיו כנים. הדבר האחרון שאתם רוצים זה פוסט ציבורי בפייסבוק של מועמד שיפרסם "הייתי בראיון בחברה X ואם אסכים לתנאיהם אצטרך להסיר שערות, לשים לק וליפסטיק, חצאית מיני ועקבים – כי הם רוצים שאהיה יצאנית/נערת ליווי". 
• יבוטל לאלתר סעיף ה-Over Qualified! הנה הסעיף שמביא לי ולאחרים את הסעיף! מגיע אדם עם יותר כישורים ממה שצריך ומה עושים? לא מקבלים אותו "כי הוא מחר יחפש מקום עבודה/ימצא מקום עבודה אחר ואז הלכה ההשקעה בעובד". סורי חברות וחברים, אבל לא חשוב מי יהיה העובד אצלכם שהוא לא Over Qualified, אם אציע לו 40% מעל המשכורת שהוא מקבל עכשיו, תהיו בטוחים שתוך 24 שעות הבחור מקפל את הפקלאות ועובר לעבוד אצלי וממש לא ישנה לו כמה זה "יתקע" את החברה. לגבי אותו בחור שהוא Over Qualified – הפתרון הוא כל כך פשוט שזה מביך! אפשר להוסיף בחוזה תנאי או תנאים שיחולו אם הוא עוזב לאחר X זמן, כמו קנסות (קאסטרו ורשתות ביגוד אחרות מומחים בזה, תשאלו אותם. הם עושים את זה לעובדים שלהם), התחייבות להביא מישהו אחר שיחליף ועוד. אתם אלו שכותבים את החוזה, אז במקום להיכנס לפאראנויה, פשוט תעסיקו אותו ותרוויחו מהידע הנוסף שיש לו. 
• הנה משהו שקיים אך לא מדברים עליו: עברת את גיל ה-40 או שאתה נשוי+ילדים? הכדאיות להעסיק אותך יורדת בהשוואה לבחור ההוא שעכשיו סיים תואר ויכול לפתוח שק שינה על השולחן שהוא עובד. גוגל בארה"ב לדוגמא לוקחת את זה עד הקצה, יש לך אוכל 24/7, מכבסה, משחקים, מה שתדמיין – יש, רק תישאר בקמפוס. בישראל "מפצים" אותך בכך שאתה מקבל איזה מנוי כושר ורכב בליסינג (שכמובן יורד ממשכורת העובד). רבות מהחברות "שוכחות" שאפשר גם להסתדר מצוין עם שעות עבודה רגילות (8-5, 9-6) למעט במקרים בהם מתקרב דד-ליין לשחרור מוצר או פעילות דחופה אחרת (ולא, פעילות דחופה אחרת לא חלה כמעט כל יום!). הרי אם אותן חברות ינהיגו שעות עבודה רגילות, גם הנשואים  ובעלי מקצוע בגיל 40+ יכולים גם להיות בבית בזמן וגם לעשות עבודה טובה. השארת עובדים עד 8-9 בלילה לא ממש מסייעת לחברה כי המוח שלנו לא פעיל בשעות אלו כמו שהוא פעיל בשעות יום רגילות. אז תנו תנאים של שעות עבודה נורמליות ותעסיקו גם מבוגרים, אתם רק מרוויחים מהנסיון המצטבר שלהם והוא מרוויח מכך שהוא יכול להיות עם משפחתו וילדיו.
• הנה עוד נקודה שקשורה לצביעות – חדל עם המטפאורה על כך שהחברה היא כמו "משפחה". היא לא. במשפחה כל החלקים מתמודדים יחד עם בעיות. אם יש לאח אחד בעיה כלשהו, סביר להניח ששאר האחים ינסו לעזור, לא לזרוק אותו מכל המדרגות. בחברות היי-טק רבות לעומת זאת, כשיש בעיות פיננסיות, קודם כל מפטרים מלמטה עד האמצע, במקום לחשוב על פתרונות אחרים שלא כוללים זריקת העובדים לכלבים. אז רכזות כח אדם יקרות, די עם הבולשיט של "משפחה". זה לא. גם כשאתם נותנים מתנות לעובדים, אתם מקזזים את זה משכרם (ומי שלא מאמין – חודש הבא אתה תקבל מתנה של תווי שי. תסתכל בתלוש הבא ותראה שהתלושים קוזזו ממשכורתך. אחלה שיטה, לא?)
• תנו לאיש הטכני לראיין ראשון את המועמד, לפני שכח אדם מראיינים אותו. זה יכול להיות ברמת ראש צוות, או רמת ראש צוות ולאחריו עמית מאותו התחום, כך יהיה חסכון בהליכים. רוצים לנפות מועמדים? תנו להם מבחן אמריקאי מקצועי אוןליין, ועדיף שמישהו מהצוות יעבור על המבחן כדי שלא יהיו פאדיחות (לתשומת לב חברה מסויימת שמפתחת פתרונות לינוקס: גירסת 32 ביט של לינוקס יכולה גם לתמוך ביותר מ-4 ג'יגה זכרון, חפש מה זה PAE!!).
• הנה נקודה שאני מתחרפן ממנה: אנחנו ב-2013 ורוב החברות המראיינות עדיין מבקשות מהמועמדים למלא ערימות של טפסים. מחשב פשוט+מסך עולה בסביבות 2000 שקל, ומקבלים איתו עכבר ומקלדת. כל כך קשה לבנות טפסים ב-WEB? ואם כבר טפסים, אולי קצת לוגיקה? אם למועמד יש 2 תארים, מה זה חשוב מהם ציוני הבגרות שלו? ומדוע אתם צריכים לדעת מספר אישי ופרופיל רפואי? מדוע מעניין אתכם איזה בית ספר למדתי? זה אולי טוב לאמא פולניה שיכולה להתגאות בתכשיט שלה, אבל מה זה רלוונטי לעבודה? 
• ונקודה אחרונה: תקינות פוליטית, הדבר שהכי בא לי להקיא ממנו. בעולם ההיי-טק (ובעצם גם בתחומים רבים אחרים) אם מישהו יבקש ממני לטפל בתקלה, אני אסכם איתו תנאים, אטפל בתקלה ואשמח להסביר לו מה התקלה, מה גרם לתקלה ומה צריך לעשות על מנת שהתקלה לא תחזור. בראיונות המצב הפוך: אם התקבלת או עברת שלב, יצרו איתך קשר. אם לא? או שתקבל מכתב סתמי בדואר (חס ושלום באימייל, אתה עוד תעשה reply!) או שלא תשמע מילה. ברוב המקרים לא יאמרו לך מדוע לא התקבלת. לא תוכל לערער, לא תוכל לבדוק אם חלה טעות כלשהי בתהליך (לדוגמא אם הובנת לא נכון או שלא הסברת את עצמך נכונה). במקום שיאמרו לך מה הבעיה (ואולי תוכל לטפל בה) תקבל שתיקה/התעלמות. 

אני כותב את הדברים האלו כי אני רואה מקרים רבים שמועמדים נופלים בין הכסאות, שאני רואה טמטום של חברות ומחלקות כח אדם, שאני רואה חברות שרוצות לשכור מישהו אבל לא טורחות לפרסם מהו התחום או מה הם רוצים שאותו מועמד יבצע – וחבל, כי יש פה אנשים מוכשרים שמחפשים עבודה, ודווקא תחום ההיי-טק לעיתים מתנהג כאילו הוא אחת מהבירוקרטיות הממשלתיות. עם קצת שינויים מצד אותן חברות, רמת החשדנות תרד, והסיכוי למצוא עובדים מתאימים יהיה גבוה יותר.

כל מי שיש עעסק שנותן שרותים ללקוחות מכיר את הבעיה הבאה: אם תיקח אנשים פרילנסרים ברמה גבוהה כדי לתת תמיכה, אתה תפסיד את המכנסיים מהמחירים שתצטרך לשלם להם. גם אם המחיר יהיה נמוך (נניח 100 שקל לשעה), במשמרת רגילה תצטרך לשלם להם 800 שקל למשמרת. לא זול.

הפתרון השני הוא כמובן לקחת צעירים שמבינים משהו במערכת הפעלה ולשלם להם גלובאלית, אבל אז אלו המקצוענים יעדיפו שלא לעבוד בתחום בגלל השכר הנמוך המוצע (שכר מינימום…).

רבים ניסו לפתור את העניין בחלוקה פשוטה: תומכים שלא מבינים כמעט כלום ברמה המקצועית (נניח פקודות shell), ואם יש בעיה מהותית, עושים אסקלציה לבעיה ומעבירים אותה למחלקה היותר מקצועית. זה פתרון מעולה לחברה עם מחלקות מופרדות של תמיכה ו-IT, אבל זו בעיה לעסקים קטנים. בנוסף, אם יש בעיה בשעות לא קונבנציונאליות, קשה להשיג מישהו מה-IT שיסדר את הבעיה.

גם אני, כעסק, עמדתי בדיוק בפני אותה בעיה: יש לי גם חיים, אני צריך לצאת לסידורים, ואפילו לבלות לעיתים. מה אעשה עם הפניות? אפשר להשאיר את זה בידיים של איזה הודי (שיענה באנגלית) אבל לפחות ממה שביררתי, לקוחות פוטנציאליים לא אוהבים זאת, במיוחד אלו האנשים המקצועיים שיש להם שאלות מקצועיות לגבי מפרטים, תוכנות, הגדרות וכו'. (זו, אגב, דרך מעולה להפסיד לקוחות פוטנציאליים). אפשר גם כאן לקחת סטודנט ולתת לו שכר מינימום שיענה, אבל התוצאה במרבית המקרים תהיה כמו עם ההודים (תלוי כמובן בידע של הסטודנט, אך במחיר של שכר מינימום, לא משיגים משהו מי-יודע-מה).

לפיכך המצאתי שיטה חדשה שלקוחה מ.. מעבדים. למי שאינו יודע: בכל מעבד כיום יש מצבי מהירות שונים שהמעבד רץ. אחד המצבים נקרא ondemand וזהו מצב בו המעבד רץ לפי הדרישות של התוכנות המבקשות משאבים, כלומר אם לא רצה שום אפליקציה כבדה, המעבד יורד למהירות נמוכה מאוד ובכך חוסך חשמל.

השיטה החדשה מדברת על תשלום שונה בין מצבים שונים לאותו פרילנסר. במצב אחד אתם משלמים מחיר נמוך ובמצב אחר אתם משלמים יותר. להלן פירוט שיסביר קצת יותר:

• מצב chat/phone: זהו המצב הכי נמוך, בו הפרילאנסר מתעסק בדברים שלו (או פרוייקטים משלו, גם אם הוא עובד עבודה מהבית) אך ברקע הוא מחובר לצ'אט של האתר שלכם או למרכזיה שלכם. אם מישהו נכנס לצ'אט ומבקש לשאול שאלות, הפרילאנסר מתפנה לכמה רגעים ועונה על השאלות וכנ"ל לגבי טלפון. כשמסתיימת השיחה עם הפונה, הפרילאנסר ממשיך בעיסוקיו. התשלום במצב כזה הוא פר שעה. נניח 30 שקל לשעה, הואיל והדרישה מהפרילאנסר נמוכה.
• מצב פתיחת תקלה "קלה": לקוח פותח אצלכם תקלה במערכת הטיקטים שלכם. אם מהות התקלה היא משהו קטן (נניח שהלקוח לא יודע למצוא בממשק הוובי שלכם משהו), הפריאלנסר מטפל מיידית בתקלה. התשלום במקרה זה 30 שקל שהם יתווספו ל-30 שקלים שאתם משלמים לפרילאנסר פר שעת עבודה.
• מצב פתיחת תקלה "כבדה": יש בעיה ב-MySQL שמגיב איטי, יש תקלה של too many connections, האפאצ'י מגיב בקושי. אלו דוגמאות שמצריכים כניסה למכונה (SSH לדוגמא) ובדיקה מעמיקה של התקלה. במקרים כאלו אפשר לסכם את אחת מהאופציות הבאות:
  • הפרילאנסר פונה אליך ואתה תטפל בתקלה (0 תשלום לפרילאנסר כתוספת)
  • הפרילאנסר נכנס ומטפל בתקלה (תוספת של 80 שקל לשעה, לפי הזמן שיקח לו לסדר את התקלה)
• מצב "מכירה": אם הפרילאנסר גורם ללקוח לרכוש חבילה מכם, אתם מוסיפים לו X שקלים מעבר למה שצריך לשלם לו פר שעה.

היתרון של שיטה זו הוא כפול: הפרילאנסר יכול להתעסק בדברים שלו רוב הזמן, ורק כשצריך הוא יתן שרות עבורכם. מצד שני, אינכם צריכים לשלם מחיר שעה מלא לפרילאנסר מקצועי כמוהו. מצב WIN WIN, כל הצדדים מרוויחים.

אני משתמש בשיטה זו כבר חודשיים ואני יכול להעיד שגם הפרילאנסרים שעונים לאנשים וגם אני מרוצים.

לאחת החברות שאני בקשר איתם יש צורך באיש וירטואליזציה, אבל לא אחד שיודע לעשות דאבל קליק ל-GUI בוירטואליזציה, אלא משהו הרבה יותר רציני. להלן הדרישות:

• חובה: ידע ב-Solaris Zones ו-וירטואליזציה ב-Solaris (ולא, לא מדובר על VirtualBox)
• ידע עשיר ב-Perl, Bash וסקריפטים באופן כללי.
• ידע טוב ועמוק ב-XEN גירסה 4.
• ידע עמוק בלינוקס (יצירת וקינפוג initrd וכו' לדוגמא)
• נסיון בעבודה עם SLES
• ידיעת השפה האנגלית (כן, צריך לשוחח עם עובדים מחו"ל)

העבודה עצמה היא למשך תקופה ארוכה (שנה ומעלה) ונעשית במשרדי החברה (המאוד גדולה וידועה) ברעננה. יש צורך לפעמים להגיע בימי שישי לישיבות. העבודה מתאימה גם לשכירים וגם לפרילאנסרים. אני לא יכול לפרט שכר, אבל אפשר בהחלט לאמר שהוא מכובד מאוד, וכרגיל: לי אין שום רווח מההפניה, אף אחד לא משלם לי על כך (אם כי יש לי הנאה לראות עוד פרוייקט שעובר ללינוקס).

מי שמעוניין, יכול לשלוח קו"ח אליי ([email protected]) ואני אפנה את זה לגורם הנכון שיצור עימכם קשר אם קו"ח שלכם נראים לו.

אחרי שכתבתי את הפוסט על הטקס לזכרו של רבין, ניכר היה במגיבים שיש כאן איזה ויכוח לגבי עניין של כיבוש, שמאל וכו', אז חשבתי שפוסט נפרד אולי יבהיר את הדברים לגבי מפא"י ולגבי "הכיבוש".

כדי שנהיה באותו קו, שמתי בצד שמאל את מפת ישראל שמראה את שטחי "הכיבוש" (התמונה מוויקיפדיה הישראלית). אני ממליץ לכל אלו שרוצים להגיב בלהט להעיף מבט על ההגדרות של קווי 67 בויקיפדיה.

ראשית, נחזור אחורה בזמן ל-1967, למלחמת ששת הימים: ישראל הותקפה מכיוון סוריה, ירדן ומצרים. הדוקטורינה הצבאית בזמנו (וחלקית מיושמת עד היום) היתה: במקום להישאר במקום ולהתגונן, לתקוף חזיתית ולהילחם, ויותר מאוחר לדבר על החזרת שטחים, שבויים וכו'.

ב-5 ביוני 1967, בשעה 07:45 החל צה"ל לתקיף בחזית המצרית. היתה זו התקפה שהפתיעה את מצרים ושאר המדינות ושהשביתה את רוב חיל האוייר של מצרים, משם כבר החלה התקפה של סוריה, ירדן ומצרים והחלה מלחמת ששת הימים.

בסוף מלחמת ששת הימים ובעקבות החלטות שהחליטו דיין ורבין, נקלעה ישראל למצב שלא היה צפוי מלכתחילה: ישראל כבשה שטח שגדול ממנה פי כמה וכמה. לעזוב את השטח אי אפשר, הואיל וההתקפות מתוך הגדה ומעזה היו חוזרות שוב (הגדה ועזה היו כמו "המערב הפרוע" כאשר אזרחים רבים היו ללא אזרחות כלשהי) וכפי שניתן לראות במפה, התקפות מהגדה לעבר ישראל היו דבר די קל לביצוע מבחינה גיאוגרפית. גם להחיל את החוק הישראלי לא היה ניתן לבצע, הואיל והחלת החוק היתה מוחקת בעצם את ישראל כמדינה יהודית והיתה הופכת אותה למדינה דו-לאומית, דבר שאף אחד לא רצה בו (עד היום), וכך נקלעה המדינה למצב של "לא לבלוע ולא להקיא".

האם ישראל ניסתה לתקן את המצב? לפחות למה שקשור לרצועת עזה, התשובה היתה חיובית: מנחם בגין ניסה לשכנע את אנואר סדאת לקבל את עזה לידיו, אולם סדאת ויתר מיידית על הרעיון והעדיף להשאיר את הכאב ראש העזתי בידי ישראל.

מלחמת יום כיפור רק חידדה את הבעיה, כאשר צה"ל היה צריך להילחם גם בתוך הגדה, גם בירדן (כתוצאה מהחלטה מוטעית של המלך שנתן פיקוד על הצבא למצרים) וגם בסוריה, כך שהתיאוריה שאם היינו מחזירים את שטחי הגדה ב-67 לא מחזיקה מים.

סיכום המלחמות: הגדה ועזה ביידנו, עם מצב של לא לבלוע ולא להקיא. מה ממשלות ישראל מחליטות לעשות עם שטח ענק? להקים ישובים "להפריח השממה", דבר שהיה נהוג בזמנו ע"י כל ממשלה, ומי שהחלה בכך היתה דווקא ממשלת העבודה, או בעברית פשוטה: השמאל. שאר הממשלות (ימין ושמאל) רק המשיכו בכך כפי הנראה מתוך הנחה שאם תהיה החזרה, היא תהיה יותר סמלית.

בכל אותה תקופה (מ-1959 בערך) ה"מנהיג" הבלתי רשמי של הפלסטינים היה יאסר ערפאת, שהקים את תנועת פת"ח ומי שלא זוכר, ערפאת הוא זה שהיה אחד המובילים בפיגועים נגד ישראל, לא בשביל ערביי הגדה, אלא יותר בכיוון השמדת ישראל. ערפאת מעולם לא ניסה ליזום שיחות שלום עם ישראל, ורק אחרי שהוא הימר על הסוס הלא נכון (תמיכה בסדאם חוסיין) וכשראה שמדינות המפרץ מפסיקות לתרום לאש"ף כספים, הוא החליט "להתמתן", והסכים שתצא משלחת למו"מ חשאי (ביוזמתם של פונדק ומאוחר יותר ביילין ופרס) לשיחות אוסלו. משם היתה כל היסטוריית שיחות השלום, שקריו של ערפאת שלא עמד כמעט בשום חוזה, אינתיפאדות ועד המצב כיום, שהפלסטינים מוסיפים עוד ועוד תנאים בלתי אפשריים ולא מגיעים להסכם שלום בין הצדדים.

באשר ל"כיבוש": כפי שהזכרתי בהתחלה, רבין ודיין לקחו החלטה לכבוש, הממשלות החליטו לבנות והפלסטינים עשו ועושים את כל השגיאות האפשריות ובכך לא מגיעים לשום הסכם בו הם מקבלים את רוב שטחי הגדה. השמאל שמאשים תדיר את הימין בכיבוש טועה ומטעה: החזרת שטחים בלי הסכם הינה ערובה לקבל חמאסטן 2 בדיוק כפי שקרה לנו, והרשות הפלסטינית (כפי שהודגם בעזה) לא מצליחה לשמור על שטחיה ללא סיוע ישראלי. אם נלך לפי מה שמציעים בשמאל (להחזיר את המתנחלים בשיטות כמו "פינוי פיצוי" שכיום אף מתנחל אינו מאמין להם, אגב) ונחזיר את השטח לפלסטינים, החמאס ישלוט בשטח תוך זמן קצר והרשות הפלסטינית תתפרק כמו מגדל קלפים, ושוב, לא מדובר בניחוש, כבר היינו בסרט הזה, כך שהגיע הזמן שתנועות השמאל יפסיקו להאשים את הימין ויסתכלו למציאות בעיניים: כשהפלסטינים תופסים כל פיפס לברוח מחתימת הסכמים גם בממשלות שמאל או "קדימה" שהיו מוכנים לתת הכל כמעט, אז לא הימין אשם בבעיה זו, הפלסטינים אשמים. קצת קשה לשמאל לקבל זאת, אבל.. זו המציאות.

החלק השני של הפוסט מוקדש לאלו החושבים שמפא"י לא היתה מושחתת: מפא"י היתה מושחתת מהיסוד עוד מהזמנים שההסתדרות היתה האחראית לכל שאלטר במדינה. אישית אני זוכר איך שאבי רצה להזמין טלפון אלינו הביתה וחיכינו לכך 6 שנים ואילו שכננו שהכיר מספר פעילי מפא"י בצפת, שוחח איתם והעביר כמה עשרות לירות, קיבל טלפון תוך שבועיים. עוד דוגמא? חברי השכן בכיתה ה' כאבה לו הבטן ואימו לקחה אותו לקופת החולים. הרופא הכללי שהיה שם היה פעיל מפא"י בזמנו החופשי. הוא בדק אותו ופסק שזה "סתם כאב בקטן". אמו שחשדה במשהו
לא נכון, שמה לו מספר שטרות (מאחורי גב הילד, שהילד לא יראה), הרופא ביצע שוב בדיקה והפלא ופלא: יש לו חשש לאפנדיציטיס, והוא מיד הרים טלפון לבית החולים וסידר אישפוז בניתוח בטלפון. מדהים כמה לירות משנות דברים..

הסיאוב והשחיתות של מפא"י, ומאוחר יותר מפלגת העבודה היה כל כך גדול, שב-1977 הצליח בגין והליכוד לעשות מהפך, והמהפך הזה לא היה מצליח לולא היתה הזדהות ציבורית מההסתאבות של מפלגת העבודה.

לסיכום הנקודות: אני בעד הרבה דברים. אני בעד רוחניות ואפילו הסתכלות רוחנית/מיסטית על דברים ועל מה שקורה וקרה, אבל אני גם בעד הסתכלות למציאות בעיניים: ישראל מסרה לירדן במסגרת הסכם השלום בין המדינות כ-300 ק"מ בלי שנשמע כאן אפילו פיפס אחד! ישראל לא קיימה חלק מההסכמים עם הפלסטינים בגלל סיבה פשוטה: שהפלסטינים לא קיימו את חלקם, ואי אפשר לכבד הסכמים אם הצד השני לא מכבד אותם מלכתחילה.

אני מאמין שאם יגיע היום ושטחים יהיו צריכים להיות מוחזרים בגדה, תהיה במדינה הסכמה כזו או אחרת להחזרה חלקית, אבל הבעיה המרכזית היא שרוב הישראלים לא מאמינים לפלסטינים ובינתיים הפלסטינים משתדלים כל יום להוכיח מדוע אין אמון לישראלים בפלסטינים.

חיים ביאור מהטוש כתב כתבה שמראה שגם כתבים בטוש ואנשים במקומות אחרים לא מבינים אנשי היי-טק מפוטרים, אז בתור איש היי-טק מפוטר, אני אענה לו.

אני בן 41 בחודש הבא ורווק, אך לשם המאמר נאמר שאני נשוי + 2, עם כלב וחתול, גר בדירת 4 חדרים (שנרכשה עם משכנתא והלוואות) במרכז הארץ ופוטרתי לאחרונה יחד עם עוד כמה עשרות אנשים. לא פוטרתי כי אני עובד גרוע, אלא פוטרתי כחלק מקיצוצים מאסיביים שנערכו עקב המיתון.

חיים תוהה מדוע אינני מוכן לעבוד בחברות התקשורת בתור תומך או נציג שרות לקוחות, להלן תשובתי:

עבודה כנציג שרות לקוחות או נציג תמיכה בספק אינטרנט כלשהו, אומר שאני צריך לעבור למצב בראש שלי למצב של Dumb Down ממצב של ידע להרים ולתכנת את המערכות שנותנות את השרות ללקוחות האלו (לדוגמא: שרתי WEB, שרתי MAIL, LDAP וכו’) למצב של לעזור ללקוח להגדיר חייגן לאינטרנט, למה האקספלורר לא עובד לו, למה האינטרנט שלו “איטי” ושאר ירקות הקשורים ל-end user.

אם נתחיל בעניין הכספי, הרי שהמשכורת שם מגוחכת להפליא. 20.7 ש”ח לשעה היא משכורת שמתאימה לסטודנט או חייל משוחרר. כנשוי שיש לו משכנתא, הלוואות, כסף ללימודי הילדים, אוכל, דלק, מיסים ועוד אני לא יכול לשלם אותם מהשכר הזה. זהו אינו פינוק. כאשר אתה מרוויח נניח 20,000 ש”ח ברוטו בחודש, אתה חי ברמה מסויימת שדורשת סכומים גבוהים, ואין סתם אפשרות לעבור למצב של 5,000 ש”ח. את הבנק שאני חייב לו הלוואות ומשכנתא לא תעניין העובדה שפוטרתי, הם רוצים את הכסף שהתחייבתי פעם בחודש לשלם ואם לא הם יפתחו נגדי בצעדים משפטיים.

גם אם הייתי מחר מחליט ללכת ולעבוד בחברות כאלו כתומך, במקרים רבים לא היו רוצים לקבל אותי כי אני OQ (כלומר: Over Qualified) ואם כן היו רוצים לקבל אותי, הם היו מחתימים אותי על חוזה עבודה, שבחוזה עצמו היה כתוב סעיף שאני מתחייב לא לעזוב את החברה במשך שנה, כלומר אם חבר טוב ירים אליי טלפון ויאמר לי “חץ, חברת XYZ החליטו לשכור אנשים והם מחפשים איש Linux, לך תתראיין ותסגור עניין שם”, אני לא אוכל ללכת לעבוד אצלם, גם אם הם יציעו לי את השכר הקודם פחות או יותר כי אני מחוייב לאותה חברת תקשורת במשך שנה, כלומר אני בעצם “כולא” את עצמי לאי-התפתחות במשך שנה, והכל בגלל שהסכמתי לעבוד באותה חברת תקשורת.

נקודה חשובה אחרת שמשום מה רבים מתעלמים ממנה: אני מכיר הרבה אנשי סיסטם, הרבה מפתחים, אנשי QA שלא הייתי נותן להם לתת תמיכה למשתמשי קצה בגלל שהם אינם בנויים לכך. אחרי 2-3 בקשות עזרה של איזו ערסית מטומטמת שלא מצליחה להתחבר למסנג’ר שלה ומחייגת לעזרה או אחת שלא מצליחה להתחבר לאינטרנט בגלל שיש לה עשרות וירוסים שחונקים ישירות את קו האינטרנט שלה, אותם אנשים פשוט יתחרפנו ויאבדו את הסבלנות! מה לעשות, אותם אנשים תציב אותם מול עבודה שהם רגילים לעשות טרום מיתון, והם כדג במים. תציב אותם בשרות תמיכה או שרות לקוחות, והם ירצו לשבור כל מה שליידם אחרי מס’ שיחות.

גם אני נשאלתי ע”י כל מיני “נשמות טובות” במשפחתי בחג הראשון מדע אינני הולך לעבוד ב-5000 ש”ח ברוטו. לך תסביר להם ששכר הדירה שלי לוקח לי ממשכורת כזו יותר ממחצית, ועוד לא דיברנו על הוצאות אחרונות שאני צריך לשלם עליהם מדי חודש.

אני, כמו אנשי היי-טק רבים וטובים, לא מנסה להתפנק. אני מנסה למצוא עבודה שתתן לי פחות או יותר את שכרי שהוא די סטנדרטי בשוק ההיי-טק. אני כמובן מוכן להתגמש הרבה עקב המצב בשוק, אבל התגמשות של 5,000 ש”ח תשבור לי את הגב ותכניס אותי להרבה יותר צרות, שלא לדבר על כך שגם אם ארצה לצאת מהעבודה הזו לעבודה אחרת שנותנת לי את השכר שאני מבקש, לא אוכל במשך שנה עקב חוזה דרקוני.

אז פינוק, אין כאן, חיים היקר.

לא, אין לי כדור בדולח, לא קיבלתי כל מיני עתידות, אין לי איזה “מקור סודי” שחשף בפניי איזה מידע מסווג. כל מה שאכתוב עכשיו הוא ניתוח קר ופשוט, איך אנחנו הולכים עכשיו למלחמה, או ל”מלחמה”.

אתמול החלו נאומי הבחירות לעלות דרגה. אהוד ברק פתח באופן רשמי את הקמפיין של מפלגת העבודה ומיד האשים את קדימה שהביאה את תוצאות ההתנתקות ומלחמה. כמובן שאהוד “שכח” שמפלגת העבודה היתה השותפה העיקרית בקואליציה והם הם אלו שהצביעו בעד כל הדברים: התנתקות, מלחמת לבנון 2 ועוד שאר מרעין בישין, אבל עכשיו זה תקופת בחירות, אז אפשר לדפוק סכינים בגב של קדימה. במסגרת מסע ההסתחבקות של מפלגת העבודה בינה לבין עצמה, נראו גישושי התחבקויות בין פרץ לברק, ופרץ גם נאם.

ביבי, שכבר התחיל את מסע הבחירות, נאם היום והודיע: "בכוונתי ללכת בדרך חדשה של שינוי התהליך המדיני עם שלום כלכלי ופיתוח כלכלי מואץ, בפרמידה ואמון שייבנו מלמטה, בשטח ובעסקים, עד למעלה". רעיון מעניין, אבל הסיכוי שהפלסטינים יסכימו לו במקום לדון על חלוקת ירושלים ועוד מס’ דברים נראה נמוך. מאוד נמוך.

פה בדיוק מתחיל עניין ירושלים והבחירות, כאשר 3 השחקנים הראשיים מייצגים בעצם 2 אפשרויות עיקריות, בין אם “קדימה” או מפלגת העבודה + שותפים מסורתיים תקים קואליציה (סיכוי מאוד נמוך למפלגת העבודה, אבל בכל זאת אחשיב אותו) כאפשרות אחת, ובין אם הליכוד עם שותפים מסורתיים.

ומהן אותם אפשרויות?

1. אם קדימה יקחו בבחירות כמפלגה הגדולה ביותר ותקים ממשלה (סיכוי קלוש, מיד אסביר מדוע), אז המו”מ על ירושלים ימשך עד שיחתמו הסכמים. אם נחתמים הסכמים על חלוקת ירושלים, תחל פה מלחמה פנימית מאוד חזקה בין אלו שלא אכפת להם שירושלים תחולק לבין אלו שלא מוכנים לשמוע אפילו על חלוקת ירושלים. בכל זאת, זה משהו אחד גוש קטיף (שלרוב האזרחים לא ממש היה אכפת מאותו מקום) וזה משהו אחר לחלוטין שאתה מחלק את עיר הבירה שלך. אם בגוש קטיף המהומות היו של נוער הגבעות, בירושלים זה יהיה הרבה הרבה יותר המוני וקשה פי כמה וכמה. אני די בטוח שיבוצע לפחות טקס פולסא-דינורא על ראש הממשלה הנבחר/ת במקרה כזה (לא שידוע לי מי יעשה דבר כזה, אבל על כל ראש ממשלה מהשמאל והמרכז שהחזיר שטחים נעשה הטקס הזה), והתוצאות [בין אם מאמינים שזה בגלל אותו טקס או לא] מדברות בעד עצמן.
2. אם הליכוד יקח בבחירות, הוא יפסיק מיידית את המו”מ וינסה לפתות את הפלסטינים ל”שלום כלכלי”. הפלסטינים, שקיבלו תחושה מלבני, אולמרט וברק כי אוטוטו מסיימים מו”מ וירושלים המזרחית תהיה בידיהם – ממש לא יאהבו את זה. כמה לא יאהבו? הם יתחילו ב”התנגדות” שזו מלחמה, במיוחד כשיש להם עכשיו רובים, נשק קל, שריוניות ועוד. רבים נתלים באיזו תקוות שווא שאם הליכוד יעלה וביבי יהיה ראש ממשלה, אז כראש ממשלה הוא יראה את הדברים “משם” ויבין ש”חייבים מו’מ בכל הנושאים עם הפלסטינים”, רק שיש בעיה קטנה: הקואליציה שביבי יקים, ולא חשוב איזו קואליציה, תהיה “קואליציה כובלת”: המפלגות הדתיות ובראשן ש”ס יפילו ממשלה כזו במהירות, וראינו הדגמה חיה רק לפני מס’ שבועות.

2 האפשרויות מובילות אותנו לחיכוכים ו/או מלחמה בלתי נמנעת, והכל באשמת קדימה והשמאל שהרגילו את הפלסטינים לחשוב שאוטוטו הם מקבלים את שטחי 67 + שטחים מירושלים. קל להתמכר, קשה לצאת מזה, והמחיר יקר מאוד לכאן או לכאן.

מדוע הסיכוי של קדימה להקים מפלגה קלוש? מכמה סיבות:

1. מבחינה היסטורית, כל ממשלה שנפלה בטרם זמנה, לא הצליחה לקום מחדש מיד לאחר הבחירות. לדוגמא: ב-96 לאחר מות רבין, במפלגת העבודה היו בטוחים שהעם רוצה שלום עם הפלסטינים והערפאת וכל עניין הבחירות יהיה רק עניין פורמאלי. הסקרים חייכו לפרס והוא היה כבר בטוח שהוא מקים ממשלה, אבל בגלל מספר זעום של קולות (30,000 בערך), ביבי והימין זכו, והעניין שוב חזר על עצמו שהממשלה התפרקה אחרי 3 שנים ומי שזכה היה אהוד ברק.
2. ש”ס הולכת חזק על ירושלים בקמפיין הבחירות הנוכחי ושמה אותו כנושא ראשי, כולל פוסטרים, סלוגנים ועוד. לא חשוב מי המפלגה שתנצח, אם אותו מפלגה לא תצהיר שירושלים מחוץ למו”מ, ש”ס לא נכנסת, ואם נכונים המספרים בסקרים המפלגתיים האחרונים, אין קואליציה בלי ש”ס, ואם קדימה תיבחר, אז נקבל שוב בדיוק את אותו מצב שהיינו בו לפני מס’ שבועות.

לסיכום: לא חשוב איך נסתכל על זה, אנחנו הולכים לקראת מלחמה, או “מלחמה”. תודות ל”קדימה” ולשמאל שטיפחו את האשליות האלו אצל הפלסטינאים.

זה התחיל בארה”ב עם משבר הסאב-פריים, שהפך לכדור שלג שהפיל בנקים ענקיים בארה”ב ובבריטניה, המשיך בנפילות היסטריות ב-וול סטריט (גם בשעת כתיבת שורות אלו), וגם כשהציבור כולו בארה”ב, באירופה, בבריטניה ושאר מקומות בעולם יודע מה שאף מנהיג נבחר לא אומר: אנחנו במיתון.

אני נמצא בתחום ההיי-טק, וכמוני רבים אחרים שקוראים את הבלוג הזה, ואני כותב את זה במיוחד לעמיתיי בתחומי ההיי-טק השונים וגם לאלו שנמצאים בתחומים אחרים: אצלנו הבורסה היום ירדה חזק למטה ולא נראה שיש ממש סיבות שהיא בקרוב תעלה שוב, אלא אם הממשלה תעשה איזה צעדים נועזים, מה שבינתיים כמובן לא קורה כי בארץ שלנו עד שזז משהו, אפשר למות ולחיות מחדש.

אני מאמין שבדוחו”ת הרבעוניים הקרובים המצב העגום בהחלט יראה: חברות, כמו אנשים, מעדיפים כרגע להחזיק את הכספים מאשר לפזר ולקנות, בין אם זה ציוד טכני ושרותים בחברות, ובין אם זה קניות של מותרות אצל אנשים. כשיש מיתון, רבים חושבים פעמיים אם יש באמת צורך לרכוש או לא, וקניות אימפולסיביות מפנות את דרכם במקרים רבים לכיוון שיקול דעת. עסקים קטנים כבר מרגישים את המשבר, וכשהקטנים מרגישים, גם הגדולים ירגישו. לא מיד, אחרי זמן מה.

בתקופה הזו בד”כ מתחיל החשש האישי לצוץ: האם יקצצו בחברות עובדים? האם יהיו פיטורים המוניים? יש כבר בהחלט שמועות על כך שאחרי החגים, חרב הפיטורין תונף ואנשים יפוטרו על ימין ועל שמאל. מה לעשות, אצלנו לא ממש שמעו על הצעה של לקצץ בשכר במקום לזרוק אנשים הביתה, אז זורקים בלי לחשוב על האפשרות הזו.

אז מה ניתן לעשות? לדעתי אפשר לעשות מס’ דברים:

1. לעקוב אחרי המתחרים: אם אצל המתחרים יש ירידות במכירות, גם אצלכם בחברה יהיו ירידות ולא חשוב כמה תהיו יותר זולים/יעילים/טובים יותר מהמתחרים. יש בהחלט מצב שאתם תרוויחו יותר מהמתחרים אבל בראיית מאקרו, יש פחות מכירות גם לכם וגם למתחרים. איך יודעים מה קורה? די פשוט: מסתכלים על הודעות לעיתונות שחברות מוציאות לבורסה (אם החברה נסחרת בבורסה כלשהי), עוקבים אחרי המניות שלה (אפשר דרך יאהו, מיקרוסופט, גוגל), ופשוט עוקבים אחרי הגרף וההודעות.
2. קורות חיים:“לשפץ” קורות חיים ופשוט “לרחרח”. לא להתחייב לכלום מבחינת עזיבת עבודה ו”עריקה” לשכן ממול, אלא רק לשאול חברים כבדרך אגב, כך שאם מגיע מצב וחס ושלום יש “קיצוצים”, יהיה ניתן למצוא במהירות מקום אחר.
3. התנהגות בעבודה: לא “לעשות שרירים” במקום העבודה: יש לכם סכסוך עם הבוס? אתם רוצים העלאת שכר? נמאס ממקום העבודה הנוכחי? קחו אויר ושימו את זה בצד. בוסים לחוצים ועצבניים (כי בעלי המניות לוחצים עליהם להוציא רווחים מתחת לאדמה) ביחד עם דרישות או סכסוכים = מתכון בטוח לתעופה אקספרס דרך הדלת. בשלב זה, שלא ישמעו ממכם ואל תהיו לו מול העיניים עם דרישות שכר או סכסוכים. תשאירו את זה לעתיד.
4. כספים וחסכונות: יש לכם חסכונות שלא בפק”מ אלא במסלולים הקשורים למניות? תוכניות פנסיה? כספים אצל ברוקרים וחברות השקעה? תנסו לשמוע מאנשי מקצוע אחרים את דעתם, כל עוד דעתם אינה מוטה (על מנת למשוך את כספכם לכיוון החברה שהם עובדים בה). העיתונות במקרים רבים לא תמיד אומרת את האמת ובמקרים רבים מצוטטת ספקולנטים בשוק, אז בקיצור – לשים עין על החסכונות.
5. לדחות קניות גדולות של ציוד: מחפשים מחשב חדש? מערכת קולנוע ביתית מקצועית חדשה? משהו גדול לרכוש? לדעתי כדאי לחשוב פעמיים שלוש על כך. אחרי הכל, אם החברה שאתה עובד בה סובלת ממכירות חלשות, איש אינו חסין מפיטורין, ואותם אלפי שקלים שרצית לרכוש בהם את הדבר החדש והיקר יכולים לעזור לך ביום גשום.
6. הרפתקאות: ברוקרים תמיד תמיד ממליצים לרכוש כשמחירי המניות למטה ואם יש לך חברים ברוקרים, בטח תשמע מהם את זה. הצעה שלי: תסרב, כי אתה לא יודע אם זה הולך לרדת עוד ולצערי יש מספיק סיפורים על אלו שהחליטו להיות “חכמים” ושמו את הכסף, רק כדי לגלות שבוע אחרי זה שכמעט חצי מהכסף התאייד לו.

בקיצור, בשלב זה, לדעתי הכי עדיף פרופיל נמוך, אבל גם כדאי להיות מוכנים לכל מיני “מכות” שינחתו בעקבות המצב שלא נראה שהולך להשתפר בקרוב.

מאחל הצלחה לכולנו, אמן.