ראיתי חלק מהעצרת לזכרו של יצחק רבין ז"ל, את המוני המשתתפים שהגיעו לכיכר רבין בשביל לחלוק כבוד למנהיג שנרצח ע"י יגאל עמיר, וראיתי איך טקס שאמור להיות במקור טקס ממלכתי, טקס שבא לתת כבוד למנהיג דגול, הופך למפגן שמאל נטו עם כל הסממנים: דגלים ושלטים של מרצ, שלום עכשיו, עבודה ועוד.

מילא השילוט, אבל אז הגיע הנאום של יונתן בן ארצי, נכדו של יצחק רבין, וזה היה נאום קלאסי של האשמות נטו והאשמת הממשלה הנוכחית בכך שאין שלום עם הפלסטינים. ב-YNET אטילה שומפלבי סיקר את את האספקט הפוליטי מדיני והוא כתב את הדברים בצורה הכי מפורשת: זו היתה "יריית הפתיחה" של יונתן בן יצחקי להצטרפותו ל"שמאל הלאומי" עם נאום פוליטי לגמרי.

האם זהו טקס שאמור לציין את מורשת רבין? זו מורשת רבין? נאום שמאשים את ביבי וממשלת הימין הנוכחית? רבין, אחרי הכל, ידע להיות ממלכתי כשהיה צריך.

אבל הדבר שעיצבן אותי הכי הרבה בנאומו של בן ארצי היה הלעיסה החוזרת של ההאשמות, כאילו לא עברו 15 שנה מאותו רצח נורא. שוב מאשימים את ביבי, שוב מאשימים את הימין שרק בגללם אין שלום. ברק ניסה להביא שלום? ניסה. אולמרט ניסה? ניסה. ציפי ליבני ניסתה? ניסתה. מישהו מהם הצליח? לא. הימין הצליח להפיל ממשלת שמאל או מרכז שהיתה על סף חתימת חוזה שלום היסטורי עם הפלסטינים? גם לא.

לו היה רבין חי היום, האם הוא היה מצליח היכן שאחרים כשלו? אני בספק. ברק נתן מה שאף אחד מקודמיו לא היה מוכן לתת, ואולמרט היה מוכן למכור הכל בשביל חוזה שלום, אז מה רבין היה מצליח לשנות שאף אחד אחר לא? 5 שנים לאחר הרצח, כשברק בקמפ דייויד היה מוכן לתת 96% מהשטח, ערפאת סירב. מה אתם חושבים שהיה קורה אם זה לא היה ברק אלא רבין? לא היה שום שוני, אולי היה שינוי לאחר מכן, באינתיפאדה השניה, אבל גם בכך אני בספק אם היה שוני.

הגיע הזמן לקבור את התיאוריה כי אילולא רבין היה נרצח, היינו בשלום עם הפלסטינים. ראשי ממשלות וממשלות שהיו יותר שמאל ממשלת רבין ניסו ולא הצליחו וזו לא דעה, זו עובדה. הפלסטינים מציבים תנאים שאף ממשלה בישראל, ימנית או שמאלית, לא יכולה להסכים להם. אפשר להתווכח ולהתמקח על החזרת שטחים, אבל שמיליון וחצי פלסטינים יעברו דירה מחו"ל לתוך שטח ישראל – אף ממשלה לא תסכים לכך, הואיל ומדובר בצעד התאבדותי למדינה שלנו. מעבר לכך, סירובם המתמשך של הפלסטינים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית (הכרה בכך מצידם בעצם מבטלת את האפשרות לקבלת נסיגות נוספות מעבר לשטחי 67 וביטול אפשרות הגירה המונית של פלסטינים לישראל) אינו מקדם את תהליך השלום במילימטר.

האם אפשר סוף סוף לקבל טקס לזכרו של יצחק רבין יהיה טקס ממלכתי מבלי להכניס את הפלסטינים / שלום בנאומים?

אודי הירש כתב מאמר תגובה על הנאום של ביבי אתמול והייתי רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיב לאודי היקר לגבי מס’ נקודות שהוא העלה במאמרו.

נתחיל עם הדברים הנכונים: כן, ביבי בהחלט ניסה ללכת בין הטיפות ולרצות את כולם, אם זה פרס, ברק, כמובן את אובמה וגם את מפלגת הבית שלו, הליכוד וכן גם את גוש ימין. אם הוא מעוניין להישאר ראש ממשלת ימין, הוא חייב לרצות את גוש הימין ואם הוא רוצה להוריד את אובמה מהגב שלו אז הוא חייב גם לזרוק כמה עצמות לכיוונו.

נעבור לפספוס של אודי: ביבי אינו מנסה להפוך את עורו ולהיות “מאותרג” ע”י השמאל כמו ששרון עשה. הוא באמת ובתמים מאמין שאפשר להגיע להסכם שלום שריר וקיים עם הפלסטינים, מצב שבו יהיו 2 מדינות חיות זו לצד זו, כמו שהקהילה הבינלאומית מעוניינת, אבל יחד עם זאת, בניגוד לשמאל, הוא לא מוכן למדינת “פלסטין” בכל מחיר. הוא קובע מראש את הקווים האדומים של ישראל, קווים אדומים שרבים מאוד מהימין וגם מהמרכז יזדהו איתם: מדינה מפורזת בלי צבא, שישכחו מירושלים כעיר הבירה שלהם ומחלוקת ירושלים, ועוד מס’ תנאים הכרחיים. האם הצבת תנאים אלו מהווה בעצם “חירשות” לתלונותיו של העם הפלסטיני?

הבה נהפוך את המטבע לרגע: בשבועות האחרונים שמענו על מס’ מצומצם מאוד של אנשי חמאס, תחמושת וכו’. איך פתאום הרשות הפלסטינית, זו שלא עשתה מאומה לעצור את אנשי החמאס כבר מס’ שנים פתאום עוצרת? הוקוס פוקוס? פתאום יש להם כח אדם ונשק לעצור? שישראל תבעה שוב ושוב מהרשות לעשות זאת והרשות היתה “חירשת” לתביעותיה של ישראל עד כה, למעט 2-3 מעצרים, אז מדוע כשהרשות “מתחרשת” בשמאל שותקים? היכן התלונות כלפי הרשות? נעלמו כבמטה קסם?

גם בנושא העיוורון יש לי השגות: בשביל להיות ער לדברים של הצד השני, על הצד השני גם להסתכל ולהתחשב בנו. אנחנו מצפים מהפלסטינים לדברים מסויימים והפלסטינים בכוונה מתעלמים. כמובן שאינני בא להאשים את הפלסטיני הממוצע שכל מה שהוא רוצה זו מדינה משלו, אלא את ההנהגה שלו, אך לא רק אותם, אלא גם את קדימה והשמאל כאן שהכניסו את הפלסטינים לפנטזיות כאילו כל מה שהם ירצו הם יקבלו וזה רק עניין של מו”מ טכני, קצת בירוקרטיה, ניירת, שיחות פה ושם, והם יקבלו הכל.

ביבי בסופו של דבר היה צריך לעשות משהו אחד: להוריד את הפלסטינים מהאולימפוס, אותו אולימפוס שהשמאל וקדימה בנו, בו ירושלים וכל שטחי 67 חוזרים אליהם, עם הנחות מפליגות מאוד לגבי קיום הסעיפים שהם חתמו עליהם ועוד. היה צריך להפסיק את ריצת האמוק לכיוון אותו “שלום” כשאנחנו עם מכנס מופשל ונותנים הכל בלי שום תמורה בחזרה.

שלום? זה רעיון מצוין, לא בכל מחיר. הימין והמרכז בארץ יוכלו “לבלוע” קיום ישות פלסטינית לצד ישראל אחרי הרבה שכנועים ומריבות, אבל ממש ממש לא בתנאים שהשמאל מעוניין לתת לפלסטינים. יש גבול לכל תעלול.

אובמה הגיע היום לקהיר ונתן את ה-נאום שלו שרבים מהערבים ושאר אומות העולם נטעו בו תקוות רבות: נאום ה"התקרבות" בין ארה"ב לעולם המוסלמי, ואין ספק, אובמה עמד במשימה. חזונו של אובמה הוא לעשות שלום כאן באזור ולקרב את היחסים בין ארה"ב למדינות איסלאמיות.

בנאומו הבהיר אובמה שהוא רוצה שהבנייה בהתנחלויות תיפסק ושגם הפלסטינים יבצעו את חלקם. אלו בדיוק הדברים שכאן עיתונאים רבים חיכו לו. אטילה שומפלבי כתב לפני זמן קצר טור בו הוא מסביר בחדווה לביבי כי האפשרויות שיש בידן הן 2: או "לדבר אובמית" או "לדבר חוטובלית" וכמובן שמצטרף לכך איום ה"נו נו נו" אם יחליט ביבי ללכת עם הימין ולא לבצע את הבקשה של אובמה, וכמובן גם לבני הוזכרה כאחת שתשמח להצטרף לממשלה (תמורת תנאים מסויימים וכמובן רוטציה..)

עד כאן הכל ידוע, ואז כותב אטילה את הטקסט הבא: "ב-2003, חודשים ספורים לאחר שנבחר ברוב גדול לראשות הממשלה, החלה התרסקותו של אריק שרון בסקרים ובדעת הקהל. הציבור הישראלי הבין כי לשרון פשוט אין שום תוכנית להוציא את ישראל מן הקיפאון בו הייתה מצויה: הטרור נמשך, וקבוצות רבות בציבוריות הישראלית החלו למרוד בסטגנציה. רק לאחר הצגת תוכנית ההתנתקות מעזה, שגבתה מחיר פוליטי פנים-ליכודי – החל מצבו של שרון להשתפר בדעת הקהל, והלחץ הבינלאומי מעל ישראל הוסר."

חבל, באמת חבל שאטילה היקר חושב שהציבור הישראלי אינו זוכר דברים (במיוחד בעידן האינטרנט בו כל דבר לא נמחק כמעט), אך מה שקרה ב-2003 עם שרון היה משהו פשוט: את שרון רדפו פרשות שוחד אחת אחרי השניה, אחר כך את בניו, ואחר כך את מקורביו ולקינוח גם קיבלנו פרשת שוחד שהכל מעורבב, ואת זה העם שנא מאוד ובגלל זה הציבור לא סבל את שרון. כמובן שכל הקטע עם מרכז הליכוד שבו החליט אריק שרון לשים פס ארוך על מרכז הליכוד לא נתן לו נקודות זכות בדעת הקהל הישראלית. מה עשו הצוות הסובב את שרון? מצאו טריק: "הבה נזרוק לפלסטינים את גוש קטיף והציבור (שלא לדבר על השמאל) בוודאי יאהב אותנו וגם העולם הנודניק שמנדנד לנו על "שלום" בטח ירד מהאיתנו".

וזה עבד! השמאל ששרון היה שנוא נפשו החל לחבק ולהחמיא לשרון, התקשורת עשתה סיבוב פרשה וגם היא החלה להחמיא ולפרגן לשרון, וכך נזרקה פיסה מארץ ישראל לפלסטינים (והחמאס הפך את אותו אזור למקור מצוין של ירי טילים אל עבר ישראל). מי נדפק מכל הקטע? תושבי הדרום, תושבי גוש קטיף, ועוד, והכל קרה לא בגלל כמיהה לשלום אלא כאמצעי "לברוח" ממשפט ובכך לקבל נקודות זכות גם אצל השופטים וגם אצל דעת הקהל הישראלית. התוצאות היו צפויות: השמאל חיבק את שרון, הציבור (שמפוטם דרך התקשורת) גם, השופטים – לא ממש.

עד כאן לגבי שרון, עכשיו נדבר על דבר שרבים שוכחים אותו בימים אלו והוא נקרא "הגינות".

אם רוצים שלום, צריכים ששני הצדדים יעשו צעדים לכך, ומה לעשות – ישראל בראשות אולמרט דווקא עשתה צעדים, היא שחררה מאות מחבלים פלסטיניים בכדי "לחזק" את אבו-מאזן (זה לא ממש עבד). מס' מחסומים הוסרו וניתנו הקלות פה ושם. מה עם הפלסטינים? נאדה! בספרות הלימודים של התלמיד הפלסטיני הצעיר ישראל או שאינה מוזכרת או שישנה הסטה מאוד בוטה נגד ישראל. לימור לבנת עוד כשהיתה שרת החינוך התריעה על כך מס' פעמים ועד היום בשנת 2009 מאומה לא השתנה. מה עם איסוף נשקים? נאדה. הכרה בישראל כמדינה יהודית? (כדי שאחר כך לא יפתחו שוב הסכמים מחדש והפעם לגבי גבולות 48)? גם לא. מה כן הפלסטינים עשו? להתלונן, והרבה, תחת כל עץ רענן אך לבצע משהו ממה שהם עשו? חס ושלום!

אם רוצים הגינות, צריך לראות את הפלסטינים עושים משהו ולא לקפוץ ישירות על ישראל בדרישות. לפלסטינים יש חוב מספיק גדול שעד היום אפילו חלקיק ממנו לא נפרע בשום פורום, כולל מפת הדרכים. אם הממשל האמריקני רוצה להיות הוגן, עליו ראשית לוודא שהחלק הפלסטיני מקוים ורק לאחר מכן לדבר עם ישראל על חלקים אחרים.

לתומי חשבתי כי אובמה יהיה נשיא הגון, שיסתכל מה שני הצדדים ביצעו ולאחר מכן יהיה הוגן ויבקש מהפלסטינים ראשית לבצע את חלקם. לאכזבתי נראה כי אובמה מושפע חזק מהדמוקרטים שלא ממש מחבבים את הממשלה הימנית שנבחרה על ידי העם בצורה דמוקרטית וה"ידידים" שלו שאמורים להיות הגונים ולפחות ניטרליים, מכוונים את כל חיציהם אלינו ושוכחים מהחלק הפלסטיני שאמור היה ממזמן להתבצע. זה לא ידיד, זו צביעות של "ידיד".

לא חושב שכדאי לשכוח מי אמר את זה ומתי.