אובמה הגיע היום לקהיר ונתן את ה-נאום שלו שרבים מהערבים ושאר אומות העולם נטעו בו תקוות רבות: נאום ה"התקרבות" בין ארה"ב לעולם המוסלמי, ואין ספק, אובמה עמד במשימה. חזונו של אובמה הוא לעשות שלום כאן באזור ולקרב את היחסים בין ארה"ב למדינות איסלאמיות.
בנאומו הבהיר אובמה שהוא רוצה שהבנייה בהתנחלויות תיפסק ושגם הפלסטינים יבצעו את חלקם. אלו בדיוק הדברים שכאן עיתונאים רבים חיכו לו. אטילה שומפלבי כתב לפני זמן קצר טור בו הוא מסביר בחדווה לביבי כי האפשרויות שיש בידן הן 2: או "לדבר אובמית" או "לדבר חוטובלית" וכמובן שמצטרף לכך איום ה"נו נו נו" אם יחליט ביבי ללכת עם הימין ולא לבצע את הבקשה של אובמה, וכמובן גם לבני הוזכרה כאחת שתשמח להצטרף לממשלה (תמורת תנאים מסויימים וכמובן רוטציה..)
עד כאן הכל ידוע, ואז כותב אטילה את הטקסט הבא: "ב-2003, חודשים ספורים לאחר שנבחר ברוב גדול לראשות הממשלה, החלה התרסקותו של אריק שרון בסקרים ובדעת הקהל. הציבור הישראלי הבין כי לשרון פשוט אין שום תוכנית להוציא את ישראל מן הקיפאון בו הייתה מצויה: הטרור נמשך, וקבוצות רבות בציבוריות הישראלית החלו למרוד בסטגנציה. רק לאחר הצגת תוכנית ההתנתקות מעזה, שגבתה מחיר פוליטי פנים-ליכודי – החל מצבו של שרון להשתפר בדעת הקהל, והלחץ הבינלאומי מעל ישראל הוסר."
חבל, באמת חבל שאטילה היקר חושב שהציבור הישראלי אינו זוכר דברים (במיוחד בעידן האינטרנט בו כל דבר לא נמחק כמעט), אך מה שקרה ב-2003 עם שרון היה משהו פשוט: את שרון רדפו פרשות שוחד אחת אחרי השניה, אחר כך את בניו, ואחר כך את מקורביו ולקינוח גם קיבלנו פרשת שוחד שהכל מעורבב, ואת זה העם שנא מאוד ובגלל זה הציבור לא סבל את שרון. כמובן שכל הקטע עם מרכז הליכוד שבו החליט אריק שרון לשים פס ארוך על מרכז הליכוד לא נתן לו נקודות זכות בדעת הקהל הישראלית. מה עשו הצוות הסובב את שרון? מצאו טריק: "הבה נזרוק לפלסטינים את גוש קטיף והציבור (שלא לדבר על השמאל) בוודאי יאהב אותנו וגם העולם הנודניק שמנדנד לנו על "שלום" בטח ירד מהאיתנו".
וזה עבד! השמאל ששרון היה שנוא נפשו החל לחבק ולהחמיא לשרון, התקשורת עשתה סיבוב פרשה וגם היא החלה להחמיא ולפרגן לשרון, וכך נזרקה פיסה מארץ ישראל לפלסטינים (והחמאס הפך את אותו אזור למקור מצוין של ירי טילים אל עבר ישראל). מי נדפק מכל הקטע? תושבי הדרום, תושבי גוש קטיף, ועוד, והכל קרה לא בגלל כמיהה לשלום אלא כאמצעי "לברוח" ממשפט ובכך לקבל נקודות זכות גם אצל השופטים וגם אצל דעת הקהל הישראלית. התוצאות היו צפויות: השמאל חיבק את שרון, הציבור (שמפוטם דרך התקשורת) גם, השופטים – לא ממש.
עד כאן לגבי שרון, עכשיו נדבר על דבר שרבים שוכחים אותו בימים אלו והוא נקרא "הגינות".
אם רוצים שלום, צריכים ששני הצדדים יעשו צעדים לכך, ומה לעשות – ישראל בראשות אולמרט דווקא עשתה צעדים, היא שחררה מאות מחבלים פלסטיניים בכדי "לחזק" את אבו-מאזן (זה לא ממש עבד). מס' מחסומים הוסרו וניתנו הקלות פה ושם. מה עם הפלסטינים? נאדה! בספרות הלימודים של התלמיד הפלסטיני הצעיר ישראל או שאינה מוזכרת או שישנה הסטה מאוד בוטה נגד ישראל. לימור לבנת עוד כשהיתה שרת החינוך התריעה על כך מס' פעמים ועד היום בשנת 2009 מאומה לא השתנה. מה עם איסוף נשקים? נאדה. הכרה בישראל כמדינה יהודית? (כדי שאחר כך לא יפתחו שוב הסכמים מחדש והפעם לגבי גבולות 48)? גם לא. מה כן הפלסטינים עשו? להתלונן, והרבה, תחת כל עץ רענן אך לבצע משהו ממה שהם עשו? חס ושלום!
אם רוצים הגינות, צריך לראות את הפלסטינים עושים משהו ולא לקפוץ ישירות על ישראל בדרישות. לפלסטינים יש חוב מספיק גדול שעד היום אפילו חלקיק ממנו לא נפרע בשום פורום, כולל מפת הדרכים. אם הממשל האמריקני רוצה להיות הוגן, עליו ראשית לוודא שהחלק הפלסטיני מקוים ורק לאחר מכן לדבר עם ישראל על חלקים אחרים.
לתומי חשבתי כי אובמה יהיה נשיא הגון, שיסתכל מה שני הצדדים ביצעו ולאחר מכן יהיה הוגן ויבקש מהפלסטינים ראשית לבצע את חלקם. לאכזבתי נראה כי אובמה מושפע חזק מהדמוקרטים שלא ממש מחבבים את הממשלה הימנית שנבחרה על ידי העם בצורה דמוקרטית וה"ידידים" שלו שאמורים להיות הגונים ולפחות ניטרליים, מכוונים את כל חיציהם אלינו ושוכחים מהחלק הפלסטיני שאמור היה ממזמן להתבצע. זה לא ידיד, זו צביעות של "ידיד".