כבר עמדתי ללכת לישון הלילה, ואז החלטתי להציץ במייל. היתה שם המהדורה היומית של “ישראל היום” ו… הפתעה: מאמר מערכת של עמוס רגב, מה שנראה כמו הכנת דעת קהל להתקפה של ישראל על אירן. אני ממליץ לכם ללחוץ על הלינק (זה יפתח ב-TAB נפרד) ולקרוא אותו.

כשמופיע מאמר כזה ב”ביביתון”, אני די בטוח באותו רגע שמישהו בלשכת רה”מ החליט “לבקש” מאותו עיתון לכתוב מאמר אוהד לרעיון ההתקפה. המאמר עצמו מביא מספר דוגמאות על מה היה יכול לקרות לו היו מגיבים על כל מיני אירועים והיו חוסכים מאות אלפי הרוגים במלחמות שונות ובתקופות שונות.

אבל אישית הבעיה המרכזית שלי היא שאינני מאמין לראש הממשלה שלנו בגרוש. ראש הממשלה כבר ממזמן אינו אומר אמת בנושאים שונים ומגוונים. רק לפני מספר ימים הוא האשים את “קדימה” בהתנתקות. אני לא סובל את “קדימה”, אבל קצת קשה להאשים את “קדימה” בכך. היא פשוט לא היתה קיימת בזמן ההתנתקות, היא קמה 3 חודשים לאחר ההתנתקות. רה”מ הנכבד, אם הוא שכח, הצביע 3 פעמים בעד ההתנתקות ורק שבוע לפני ההתנתקות, כשהבין שהבסיס המרכזי שלו הולך לזמבר אותו על כך, הוא החליט להתפטר, וזו רק דוגמא אחת מיני רבות של אי אמירת אמת על ידי ראש ממשלתנו.

מיסטיקנים רבים מפיצים בשנתיים האחרונות נבואות חורבן על העולם עקב סוף לוח השנה של בני המאיה (21/12/2012). כמובן שמדובר על סוף לוח והתחלת לוח חדש, בדיוק כמו שב-31/12 בחצות מסתיים לוח אחד ומתחיל לוח שני ומדובר בעוד נבואת חורבן אחת מיני רבות שלא התקיימה – אבל נראה שביבי מעוניין שאותה נבואת חורבן תתקיים, בכך שישראל תתקוף את אירן.

הבעיה המרכזית שלי (חוץ מחוסר אמון מוחלט ברה”מ) שכנראה לא לוקחים ברצינות או לא קוראים מספיק ברצינות את האיומים מסביב לנו שיפעלו אם נתקוף את אירן: ארגון חיזבאללה וראשו (נסראללה) מושמץ על ימין ועל שמאל בענייני שוחד וסמים, אסד עדיין נמצא בבעיות והורג בהמוניות מעמו שמעוניין בחופש. אם ישראל תתקוף, זו תהיה הזדמנות מצויינת עבורם להסיט את האש לכיוון ישראל (תרתי משמע), ולחיזבאללה יש עשרות אלפי טילים (תודות ל”השגחה” של האו”ם) עם טווח שעובר את צפון הארץ ומגיע גם למרכז ולדרום. אם מישהו חושב שנתקיף את אירן וחיזבאללה וסוריה לא יתקפו אותנו בתגובה – טועה!

עמוס רגב מדבר בשיבחו של ה”חץ”, אך עמוס היקר שוכח שטיל ה”חץ” עדיין בשלבי ניסוי בלבד. בל נשכח שטיל “חץ” יכול להשמיד טיל בודד, כלומר אם אירן תשגר כמה עשרות טילים, אנחנו נהיה בצרות צרורות.

מה עם צה”ל? הצבא שלנו יודע לשתות בקשית את התקציב שנותנים לו ודורש עוד, אולם כלל לא בטוח שצה”ל מספיק ערוך למלחמה ב-3 חזיתות (חמאס/ג’יהאד בדרום, חיזבאללה בצפון, סוריה ממזרח). בפעם האחרונה שיצאנו למלחמת פתע (לבנון 2) הופתעו מפקדים ואזרחים רבים לגלות את שיטות ה”קיצוץ” של צה”ל: בציוד חרום קיצצו, אבל במשכורות ותקנים לא נגעו, ולצערינו לוחמים רבים נהרגו בגלל הפדיחות האלו.

מה עם מוכנות העורף? לספוג טילים? זה דווקא קל. אין שום מוכנות. בפעם האחרונה שבדקו מקלטים, הם היו מוצפים במקרים רבים בג’יפה, ביוב, מים, בוץ והרבה זבל, ועם צפיפות הבניה באזור גוש דן, חיפה, ירושלים – כל טיל קונבנציונאלי (אני אפילו לא מדבר על כימי) יסב נזק אדיר והרבה הרוגים ופצועים. שוב, טילי “חץ” יוכלו לפגוע רק בחלק מהמקרים אולם אם יקרה מצב בו גם אירן וגם חיזבאללה ירו טילים סימולטנית לעבר ישראל, שום “חץ” לא יעזור.

עמוס נותן דוגמא בתחילת המאמר על אותו ישראלי שנתקע עם האוטו ועל ה”יהיה בסדר” הישראלי. חבל שעמוס שוכח שהממשלה הנוכחית עובדת בדיוק באותה שיטה של “יהיה בסדר”. המכון הגיאופיסי לישראל מזהיר שנים את הממשלה על כך שאנחנו נמצאים באזור בו יכולה לקרות כל רגע רעידת אדמה שתהרוג עשרות ומאות אלפים ותמית אסון עצום על מדינת ישראל, ומה עושים בממשלה בתגובה? מקימים עוד תת ועדה, הכל זז לאט ושום דבר לא מבוצע בשטח. לכשתקרה הרעידת אדמה, כולם יגידו שהם הזהירו ולכולם יהיו מסמכים איך הם התריעו וכולם יצביעו על אחרים כאשמים, בדיוק כמו שקרה עם שריפת יערות הכרמל.

אז מר רגב היקר: לישראל יש אולי את הכח והלוגיסטיקה והטכניקה להתקיף באיראן ואולי (כן, זה לא ודאי) להשמיד שם דברים, אבל מה שאין לישראל, זה את הכח להגן על עצמו מאלפי ועשרות אלפי טילים של חיזבאללה, אירן וסוריה. לארה”ב יש הרבה יותר כח ולוגיסטיקה מישראל, ועדיף לעבוד עם הדוד סם ולקבל עוד חוות דעת ולשתף איתו פעולה מאשר ללכת “ראש בראש” ולבקש אחר כך רכבת אווירית של טילים ואמצעי הגנה אחרים כי מישהו בישראל שכח לקחת בחשבון את החלק שמזמברים אותנו בכמות טילים ואמצעים אחרים – יותר ממה שחשבו בצה”ל ובמודיעין.

בקיצור: עדיף שישראל תמשיך לשלוח עוד מדענים איראניים לבדוק אם יש אלוהים ואם הם מקבלים 72 בתולות מאשר שראש ממשלתנו (וממשלת הבובות שלו) יחליט להכניס את ישראל להרפתקאה שתגבה עשרות אלפי הרוגים ונזק אדיר שיקח זמן רב לשקם. בוא נרד בשלב זה מההימור של “כוחי ועוצם ידי” ונשלב ידיים עם הדוד סם.

בתקופה האחרונה יוצא לי לראות תופעה מדאיגה: בת בריתנו הגדולה ארה"ב, או ליתר דיוק: ההנהגה הדמוקרטית של ארה"ב והנשיא בראשם, נכנסו להם לאיזו אשליה כזו שלפיה הם מסתכלים על המזרח התיכון וישראל מזווית מאוד … מעניינת.

כפי שכולם יודעים, מאז שעלו הדמוקרטים לשלטון, התאפיינה ההנהגה שם בהתנהגות חסרת שוויון ותוך ליקוק מאסיבי לערבים בעולם. זה קרה עם החנופה למלך הסעודי, המשיך בליקוק במצרים, ליקוק לליגה הערבית ולשאר גופים ערביים, בכדי ליצור יחסים הדוקים בין ארה"ב לערבים, בניגוד למה שהיה בשלטון בוש והרפובליקנים. אינני חושב שלהדק יחסים זה דבר רע לכשעצמו, אולם הדמוקרטים לקחו את זה הרבה יותר קדימה, כאשר הם אימצו את דעות הערבים ואילו לבת בריתם הקטנה והמסורה (ישראל) הם החלו לנהוג בחוסר הגינות: הפלסטינים העלו דרישות חדשות בכל פעם, והאמריקאים אוטומטית מצדדים בהם ולא חשובה העובדה שהדרישות האלו מעולם לא היו על שולחן המו"מ. עד כאן את כל זה ראינו ושמענו.

לאחרונה האמריקאים החליטו לעלות מדרגה. זה התחיל בביקורו של בנימין נתניהו בארה"ב, כשנפגש עם הנשיא אובמה, או אז החליט הנשיא אובמה לבזות באופן אישי את נתניהו בכך שהוא קטע את הפגישה עימו כדי… ללכת לאכול ארוחת ערב עם אשתו, מישל (כלומר ארוחה בלי ביבי). כמובן שזו חריגה מכל פרוטוקול פגישה, אבל בבית הלבן החליטו כנראה שעדיף לבייש מישהו מאשר לדחות או לבטל את הפגישה. מה בדיוק יוצא מזה זולת נקמנות ילדותית? כלום.

זה המשיך בגישה חדשה שהצהירה עליה קלינטון: הבה נכרוך שלום וגרעין, וכך יצאה קלינטון בהצהרות שישראל חייבת לעשות שלום עם הפלסטינים, אחרת לא יהיה איום משמעותי על איראן והגרעין. כפי הנראה מעדיפה קלינטון להתעלם מהרעיון שנשק גרעינים בידיים איראניות מסוכן לא רק לישראל, אלא לכל המזרח התיכון (מבחינת איזון. ברגע שלאיראן יהיה גרעין, גם מצרים תרצה נשק גרעיני, וגם ירדן, לבנון ושאר המדינות) וגם לארה"ב, אבל קלינטון ואובמה שוב מעדיפים להאשים את ישראל בכך שבעקיפין תורמת לכך שלא יהיו סנקציות משמעותיות על איראן במקום לאמר את האמת: הרוסים והסינים צבועים בכל הקשור לסנקציות על איראן.

אתמול שוב היתה עליית מדרגה עם אובמה וענייני הגרעין: מעצמות המערב (נו, הצביעות הידועה) שוקלות לתמוך בדרישה (הצבועה כמובן) של מצרים למזרח תיכון נקי מנשק גרעיני (כמה מדינות יש להן נשק גרעיני במזרח התיכון? נכון, רק אנחנו) ועכשיו ארה"ב שוקלת גם להצטרף לעניין וכאן מופגנת שיא הצביעות וההונאה: איראן שמפתחת בכל דרך לא חוקית נשק גרעיני, העולם לא עושה כמעט כלום נגד זה (קצת מזכיר מה קרה בשואה, זוכרים איך העולם הגיב?), אבל לישראל שיש נשק גרעיני כאמצעי הרתעה והיא אינה מנסה לרמוז כאילו היא תתקיף כל מדינה אחרת בנשק גרעיני – זה מבחינת ארה"ב והעולם מאוד רע ולפיכך צריך ללחוץ על ישראל לוותר על הנשק הגרעיני, גם אם איראן מאיימת להשמיד את ה"ישות הציונית". מדהים איך הצביעות של האמריקנים במיוחד עולה ועולה ועוד הם מצהירים כי ארה"ב היא בת-הברית של ישראל. אני תוהה: האם האמריקאים באמת חושבים שאנחנו נשתוק ונסמוך רק עליהם? כי לפי החדשות מיום א', לארה"ב עד ינואר לא היתה שום אסטרטגיה צבאית נגד איראן במידה ואיראן תמשיך לפתח את עניין הנשק הגרעיני, ועליהם אנחנו אמורים לסמוך???

בנימין נתניהו בישיבת הממשלה האחרונה ציטט חלק מדבריו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל והנה הציטוט: "אל תבטחו בעזרת זרים, אל תבטחו גם בנדיבים ואל תקוו לאבנים שתתרככנה, כי הנדיבים נותנים נדבות משפילות ואבנים אינן מתרככות. עם הרוצה לזקוף את קומתו צריך לשים מבטחו בעצמו בלבד". הדברים נכתבו ב-1901, לפני 110 שנים ומדהים כמה הדברים נכונים גם כיום. האם נילמד מכך משהו?

לעיתים קשה מאוד להישאר אדיש לצביעות האמריקאית והאירופאית בכל מה שמגיע למדינה שנקראת "ישראל" בנושא שנקרא "שטחים". כבר התחלנו להתרגל לכך שכששני המילים האלו מוזכרות ביחד, האמריקאים ובמיוחד הממשל הנוכחי שוכח כל עקרון של ניטרליות ומיד עובר למצב נזיפה בישראל.

זה התחיל במקריות גמורה: הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אישרה את הפקדת התוכנית לבניית יחידות הדיור בשכונת רמת שלמה שנמצאת מעבר לקו הירוק בצפון-מזרח ירושלים.

שימו לב: לא מדובר באיזו ישיבת ממשלה שלאחריה התקשורת נכנסת, ביבי מיישר עניבה ומכריז שמתחילים לבנות עוד 1600 יחידות דיור, אלא מדובר באחת מוועדות רבות שמאשרת הפקדת תוכניות. מחר בבוקר לא יהיו שם בולדוזרים, וכל מי שניסה לסגור מרפסת יודע כי בישראל הבירוקרטיה חוגגת, צריך למלא טפסים על גבי טפסים (ולשלם על כך כמובן), ל-ה-מ-ת-י-ן עד לאיזה כינוס תת ועדה שאולי תאשר את הבקשה שלך ואולי הבקשה שלך תגיע אי שם בעוד כמה חודשים בדיון הבא, וכך חולף לו זמן רב מהרגע שתיכננת לבנות משהו עד שתוכל לרכוש את חומרי הבנייה ולקחת קבלן שיבצע בתכל'ס את העבודה. אותו דבר קורה גם ברמה של אישור כמה אלפי יחידות דיור: ועדות על גבי ועדות, ועוד לא דיברנו על כל הבקשות השונות של התנגדות מצד כל מיני גופים, לפעמים צריך גם אישורים של בתי משפט, ליווי פיננסי ועוד ועוד. בקיצור – זה חתיכת תהליך, במיוחד כאן.

אבל האמריקאים (וגם האירופאים) רק שמעו על החלק של האישור מבלי להתייחס למי אשר ומה, והתגובות החלו להישלף: ביידן כעס, אובמה התעצבן, קלינטון התקשרה לביבי לצעוק עליו, וגם השגריר ישראל בארה"ב אורן נקרא לאיזה שיחת "נו נו נו".

והפלסטינים? הם נהנים, תודה שהתעניינתם. הם הרי יודעים שמדובר בהצהרה של הפקדת תוכניות באיזו ועדה ותו לא, אבל הם כמובן שמשתמשים בזה להכריז כאילו מחר הבולדוזרים עולים לשטח להתחיל ליישר אותו ולבנות, וכבר הם דורשים מארה"ב ערבויות שאנחנו חס ושלום לא נבנה באזור שם. כמובן שדברים כאלו הם לא ביקשו ב-16 שנה האחרונות אבל הפלסטינים מאז עליית הליכוד לשלטון לפני שנה וקצת מוסיפים עוד ועוד תנאים חדשים שלא היו קיימים בעבר. עכשיו הם רוצים ערבויות. מה עם העובדה שהם עדיין לא מילאו אפילו פסיק אחד בהתחייבויות שלהם כלפי הנשיא הקודם? את זה גם האמריקאים וגם האירופאים מעדיפים "לשכוח". כרגע, צריך לצעוק על ישראל למרות שאין על מה לצעוק. זה היה רק אישור הליך בירוקרטי.

האמריקאים אוהבים מאוד לציין שהם ה-Allies (ברית) הכי גדולים שלנו. ממש חברים טובים עם קשרים עמוקים, אבל אם ה"חברים" הכי טובים שלנו לא יודעים להרים טלפון ולשאול על מה מדובר בכלל לפני שהם תופסים כל מיקרופון ומצלמה פנויה, אז איזה מין חברות זאת? איפה הבדיקה? אני לא מעיז לדבר על רעיון של ניטרליות כלשהי כדי לבדוק מה קורה גם בצד הפלסטיני בכלל. זו חברות? זו הקשבה לשני הצדדים? אם האמריקאים רצים ללקק לפלסטינים, אז איזה מין מו"מ עם הפלסטינים בחסות ארה"ב ואירופה (שאוטומטית רצה לטובת הצד הפלסטיני כבר שנים רבות) אפשר לנהל? אפילו הליגה נגד השמצה (שבד"כ לא מתערבת בענייני ישראל/פלסטינים) יצאה נגד אובמה ותהתה על הכרזותיו.

אם אלו החברים שלנו, אולי הגיע הזמן לעשות חושבים מחדש על כמה וכמה דברים, בראש ובראשונה על כספי הסיוע שבעקבות הצעקות של אובמה, חושבים בקונגרס לקצץ בסיוע לישראל. הגיע הזמן לדעתי להתחיל להתנתק מהעטינים האלו ולהסתדר בעצמנו, כך לפחות חברות היי-טק ישראליות (כמו אלביט ואחרות) שמפתחות טכנולוגיות צבאיות יוכלו למכור את הציוד לסין והודו מבלי שנצטרך להמשיך ללקק לאמריקאים בשביל שיאשרו לנו למכור. יותר מכירות שווה יותר פיתוח, יותר פיתוח שווה השכרה של יותר אנשי היי-טק, וכך יצא שאנחנו נרוויח מההתנתקות מהסיוע הזה.

אם החד צדדיות הזו תימשך, עוד נמצא את עצמנו בלי כוונה מתגעגעים… לימים של בוש.

הנשיא אובמה פירסם היום הצהרה במלאת 15 שנה ובה נכתב כי … "היום אנו מוקירים את ראיית הנולד של שני המנהיגים שהחלו את הדרך עם ספקות העבר, ועמדו יחד לטובת האינטרס של ההתקדמות המשותפת. בעוד אנו עובדים עם הערבים והישראלים להרחיב את מעגל השלום, אנו שואבים השראה ממה שירדן וישראל השיגו לפני 15 שנים, בידיעה שהיעד מצדיק את המאבק".

אדוני הנשיא, הלוואי, הלוואי ובעיית השלום עם ירדן היתה כמו בעיית השלום עם הפלסטינים. אלו לחלוטין שני דברים שונים.

ההסכם עם ירדן היה הסכם שהוא יחסית די קל לביצוע. המחלוקות לא היו כאלו גדולות, היה עניין של 400 ק”מ שטח בערבה, ועניין של חלוקת משאבי מים. האמריקאים נתנו סוכריה בדמות מחיקת חובות ירדן לארה”ב, ובסופו של דבר היום לפני 15 שנה נחתם ההסכם שאושר בממשלה עם 119 בעד ואחד נגד (רחבעם זאבי ז”ל).

ירדן היתה תמיד המדינה הבוגרת, היציבה, שבמשך שנים לא ארוכות לאחר מלחמת כיפור לא אפשרה למחבלים לירות מכיוונה לישראל, והיה קשר חסוי בין ישראל לירדן והמלך חוסיין נפגש במשך שנים ארוכות בחשאי עם מנהיגי ישראל. היה פה קשר שחוסיין לא רצה שיתגלה, אבל היה קשר די יציב.

ומה יש לנו עם הפלסטינים? חתימות הסכמים על חתימות הסכמים, ובכל פעם הפלסטינים לא מקיימים אותם. לא צריך ללכת רחוק. מפת הדרכים, זכורה לך אדוני הנשיא? כן, אותה מפה שקודמך הצהיר עליה וישראל והרש”פ הסכימו לגביה. כתוב שם כבר על ההתחלה שהרש”פ תאסוף נשק ותאסור מחבלים. נאספו כמה רבים וכמה מחסניות, היו מצלמות שתיעדו את זה ואז… דממה. לא איסוף ולא נעליים עד שהחמאס שכבר התחיל לפנטז על הגדה כ”חמאסטן 2” ואז ברשות הפלסטינית החלו שוב לאסוף נשק וראה זה פלא: נמצאו חומרי חבלה במסגדים, רובים, אקדחים, מטולים ועוד כלי נשק מכל הבא ליד. מדוע הרש”פ לא אספה את זה ובכך היתה מקיימת את מה שהם הסכימו לו? שאלה מצוינת, אך ללא מענה. שוב הפלסטינים מכזבים בישראל ובעולם כולו. צביעותו של האו”ם ושל מדינות אחרות בתמיכה חד צדדית לפלסטינים גם נותנת רוח גבית להם.

ביקשתם אדוני הנשיא לקבל הקפאת התנחלויות. היו מריבות בכנסת אצלנו אבל בסופו של דבר קיבלתם את מבוקשכם: יש הקפאה זמנית. היכן בדיוק דרישותיכם מהצד הפלסטיני? לא ממש רואים את הדרישות האלו ובינתיים הפלסטינים מעלים את רף הדרישות שלהם מעלה מעלה. ממשלת ישראל ביקשה 2 דברים מהרש”פ לפני שיושבים על השולחן ובשניהם מדובר בהצהרה פשוטה שלא עולה אגורה שחוקה לרש”פ:

1. הצהרה כי מדינת ישראל היא מדינת היהודים, אותה הצהרה שאתה הנשיא, עוזריך ושליחיך (מיטשל) כבר הצהרתם מס’ פעמים. (ההצהרה סוגרת כל רעיון לפנטזיה על חזרה לגבולות 48 או כל גבול אחר מגבול 67).
2. הצהרה כי לאחר הסכמי הקבע, לא יהיו שום טענות ובקשות מהצד הפלסטיני וההסכם הינו סופי ומוחלט.

מה אתה יודע אדוני הנשיא, הפלסטינים לא מוכנים אפילו להצהיר אף אחת מההצהרות האלו. הם אינם מוכנים להכיר במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי ולפיכך המדינה הינה מדינה יהודית, ובכך שהם נמנעים מלהצהיר את ההצהרה השניה, הם בעצם רומזים שזה ממש לא סוף פסוק עניין הסכמי הקבע. פלא שכאן, למעט שמאל מפנטז, כמעט אף אחד לא מאמין לפלסטינים?

ניסינו לסמוך על הפלסטינים, אדוני הנשיא. פינינו אלפי מתיישבים מאזור עזה ונתננו להם את עזה כולה מתחילתה עד סופה בלי יהודי אחד וגילינו לחרדתנו רשות פלסטינית אדישה לחלוטין לירי החמאס על ישראל מתוך עזה, הם חטפו לנו את גלעד שליט וגם אז הרשות הפלסטינית לא עשתה מאומה, ובסופו של דבר לחמאס התעורר התאבון והם הצליחו לכבוש את עזה ולהקים את “חמאסטן” ובכך הפכה פנטזיית השמאל מ-2 מדינות ל-3: חמאסטן, רש”פ וישראל. אתה יודע מה הכי מפחיד את רוב תושבי ישראל אדוני הנשיא? לגלות שגם אם נחזיר את השטחים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו תוך שנה שנתיים עם חמאסטן 2 ב”זכות” הרשות הפלסטינית שבה רמת השוחד והרמאות מרקיעה שחקים אך איש אינו פוצה פה החוצה. החמאס הרי כבר הצהיר בעבר שמה שעזר לו הכי הרבה לכבוש את עזה היה שוחד. להבריח מזוודת כספים לרש”פ זה לא סיפור כזה גדול ומשם לשחד ובסופו של דבר לכבוש את הגדה הדרך אינה כה ארוכה.

אדוני הנשיא, מנהל לשכתך רם עמנואל כבר התראיין בעבר לעיתונות והצהיר כי כבר בקדנציה הזו יהיה הסכם שלום בינינו לפלסטינים “ויהי מה!”. צר לי אדוני הנשיא, אבל 20 ומשהו שנה של חוסר אמון מוחלט בפלסטינים לא ימחק בפגישה או שתיים במלונות מפוארים. גם כשאנו מוכנים לעשות צעדים להתקרב לפלסטינים, הם מצליחים איכשהו לירות לעצמם ברגל ולהתרחק מכל שביב של מו”מ רציני בכך שהם מעלים דרישות חדשות ומצליחים להפר מחדש כל שביב אמון שנותנים בהם. שאל את מובארק, את עבדאללה (מלך ירדן) וגם את עבדאללה השני (היה לך פאדיחות איתו, אבל ניחא): אם יש צד אחד במפה הפוליטית שיכול לבצע הסכם שלום, זה הימין ולא השמאל. השלום עם מצרים, החזרת סיני, החזרת עזה, שניהם צעדים מאוד קשים שהימין ביצע. השמאל דיבר, הימין ביצע והממשלה הנוכחית היא ממשלה ימנית כך שאם יש לאבו מאזן סיכוי לקבל משהו, זה מהממשלה הנוכחית אך בצעדיו הנוכחיים, הוא יכול לקבל התעלמות מוחלטת ומיטשל יוכל
להמשיך לטוס כרצונו בינינו לפלסטינים כאוות נפשו ללא שום תוצאות. אל תשכח אדוני הנשיא, אנחנו והפלסטינים בקטע זה – מומחים 🙂

כל זוג הורים מכיר בוודאי את הסיטואציה הבאה: הילד הקטן מתפרע, משתולל, בוכה, וההורים מבטיחים לו שבפעם הבאה שהם יקנו צעצועים, הם יקנו לו צעצוע גדול, משוכלל, עם מנורות, ממש יפה, שעושה כל מיני צלילים, ונוסע. דמיונו של הילד הקטן מתחיל לעבוד שעות נוספות והילד נרגע. לאחר זמן מה מגיעים לחנות הצעצועים הגדולה, אך אבוי, הצעצוע שהייתם בטוחים שיש ורציתם לרכוש לילד נגמר, והוא לא מוכן לשמוע על צעצוע אחר. בסופו של דבר מצליחים לשכנע אותו על משהו אחר, אבל אחרי שלהורים צצו שערות לבנות..

שכנינו הפלסטינים לוקים באותה התנהגות לעיתים, אם כי, חייבים לציין, לא תמיד באשמתם. עוד ב-2000 ברק הבטיח לערפאת 90 ומשהו אחוז מהשטחים כולל מזרח ירושלים, אולם לצערו של ברק והשמאל (ולשמחתם של אחרים) ערפאת לקה ב”תסביך מוחמד” (כפי ששלמה בן עמי סיפר) וראה את עצמו כממשיך הנביא האיסלמי ובסופו של דבר דחה את ההצעה, מה שהביא לאינתיפאדה חדשה (יש הטוענים כי הסיבה הראשית לאינתיפאדה זו היא עליית שרון להר הבית, הדעות חלוקות). נעבור 6 שנים קדימה ל-2006, ואולמרט יחד עם ציפי לבני מחליטים לפתוח בהסכמי קבע ומעלים את ירושלים (או ליתר דיוק: מזרח ירושלים) על שולחן המו”מ. הפלסטינים, שמקבלים את הרושם מהצד הישראלי, (בגיבוי האירופאים, הרוסים, הצרפתים והאמריקאים שהעניין רק נתון למחלוקות טכניות שניתן לגשר עליהן) שהשטח הולך להיות שלהם (למרות שעד מלחמת ששת הימים הוא היה חלק מהחזית הירדנית, ולא של הפלסטינים בכלל שלא היו קיימים כ”עם”).

חלפו עוד מס’ שנים, הגענו ל-2009 וממשלה חדשה קמה בישראל, ממשלת ימין עם רבע מפלגת העבודה כ”עלה תאנה” מסכן, והממשלה הזו לא מוכנה לשמוע כלל וכלל על ההסכמים שציפי ליבני רצתה להעביר (ולא נחתמו). הממשלה הנוכחית רוצה קודם כל הכרה מהצד הפלסטיני שמדינת ישראל היא מדינת היהודים. לכאורה זה נשמע צעד טריויאלי, הרי כולם יודעים שמדינת ישראל היא מדינת היהודים, אז מה הבעיה שהפלסטינים יצהירו דבר כזה פשוט? הסיבה לכך די פשוטה וידועה ל-2 הצדדים: ברגע שהפלסטינים מצהירים את ההצהרה הזו לא תהיה להם שום אפשרות לחזור על הטריק של לבקש את שטחי 67 רק בגירסה של “חלק” משטחי 48, שלא לדבר על כך שישראל לא תהיה חייבת להם אגורה שחוקה אם הם יצהירו זאת, ולקינוח: ברגע שהם יצהירו זאת, לא תהיה שום זכות שיבה (אלא אם הפלסטיני הוא יהודי 🙂 ), אז כמובן הפלסטינים לא מוכנים לשמוע על כך והם החלו לפני מס’ חודשים להקשיח עוד יותר עמדות ולדרוש את פירוק כל ההתנחלויות “עד המסמר האחרון” כפי שהצהיר יאסר עבד ראבו באחד הראיונות שנתן לאחרונה.

הפלסטינים מקבלים היום יותר מתמיד גב מארה”ב ומהנשיא אובמה, שקרא תחת כל מיקרופון רענן לישראל להפסיק מיד את הבניה בשטחים ללא חריגה. האם הצהיר אובמה דברים ברוח זו גם לגבי הפלסטינים? לא. האם הוא אמר משהו על כל ההסטה שלומדים התלמידים הפלסטינים? מאומה. הפרות הסכמים קודמים? נאדה. הוא דורש מישראל וזהו. כשמישהו כבר העיר לו על כך שהוא יותר מדי דורש ודורש רק מהצד הישראלי, “נזכר” אובמה להצהיר שגם הצד הפלסטיני צריך לעמוד בהבטחותיו ו.. זהו. שום דרישה ספציפית מהפלסטינים, שום כלום..

לאזורנו נשלח השליח ג’ורג מיטשל שאמור לתווך בין הישראלים לפלסטינים לארה”ב להשיג הסכמי קבע. הישראלים, מלומדי שליחים למיניהם, העברנו לו כמה שיעורים ב”ש-מ-ע-נ-ו את הדרישות שלך, אבל…”, וגם שכנינו הפלסטינים האכילו אותו לא מעט מרורים. כמה אכל מרורים? לפי השמועות, הוא חושב בסוף השנה להתפטר מהשליחות הזו ובמקומו אמור להגיע לכאן אחד שכבר היה בסרט הזה. קבלו את דניס רוס.

עד פה כל ההיסטוריה על רבע רגל אחת, השבוע חלו התפתחויות מעניינות. כנס פת”ח שבו השתתפו 2000 צירים החל בהכרזה של אבו מאזן כי עניין המאבקים הכוחניים חזר לאופנה וכמובן צירף איום שאם לא נעשה עכשיו הסכם שלום שבו יקבלו הפלסטינים את מזרח ירושלים + שטחי 67, אז אנחנו הם יתחילו באינתיפאדה שלישית. תנחשו לאן יופנו אותם רובים שרק בזמן האחרון הרש”פ קיבלו? אלינו. אחלה טקטיקה, לא?

אבל מכאן והלאה, החליטה ההנהגה הפלסטינית להחליק על הראש, ולהאשים את ישראל ב..חיסול ערפאת. כמובן, כמיטב הטמטום הפלסטיני, קודם כל הצביעו כל הצירים על ההחלטה כי אנחנו חיסלנו את ערפאת (למרות שאין לכך שום תימוכין והנושא נחקר לעייפה ע”י מס’ גורמים בלתי תלוים ולא הוכח מאומה). לא המחלה שהיתה בגופו (שנראתה באופן חשוד מאוד מזכירה .. איידס, כפי הנראה היו”ר היה נושך כריות) אלא אנחנו, ואז הם החליטו שהם מקימים “ועדת חקירה” על כך, כלומר קודם מוציאים החלטה סופית שאנחנו עשינו זאת, ואז מקימים ועדת חקירה.. מי אמר שהפלסטינים לא מטומטמים? כמובן שההחלטה הזו הצליחה להרגיז כמה בממשלה שלנו שהסבירו יפה כי עם החלטות אלו, אין על מה לדבר על שום הסכם. השליח האמריקאי מוזמן לקפל הפקלאות..

לסיכום: האם אנחנו עומדים ערב אינתיפאדה שלישית? אולי. מי אשם בכך? המון גורמים תרמו לכך, אבל את האצבע אפשר לכוון לכיוון השמאל ובמיוחד “קדימה”, שנתן לפלסטינים את התחושה שאו טו טו הכל שלהם מבלי בכלל לקחת בחשבון מה העם רוצה, וכשנתנו לעם להצב
יע בקלפיות, התוצאה היתה הפוכה ממה שאולמרט רצה: פתאום העם רוצה דווקא ימין, לא “מרכז” פיקטיבי פרי עמלו של ארד ושות’ אלא דווקא ימין, והימין הצהיר לכל אורך הדרך: שכחו מניתוק מזרח ירושלים, ושום הסכם ש”קדימה” רצתה להעביר לפלסטינים לא יחתם אלא ידון מחדש לפי אמות מידה ימניות. רם עמנואל (מנכ”ל משרד הנשיא בארה”ב) החליט כי בקדנציה זו של הממשל האמריקאי כל העניין יסגר, ואני יכול להבטיח לו שאם העניין יסגר בקדנציה זו, יצמחו לי כנפיים בגב. אף אחד בממשלה זו לא מוכן ללכת לפי התכתיבים האמריקאיים ושאר מדינות שמתעלמות מהממשלה הישראלית.

ככל שעוברים הימים והחדשות מגיעות, אובמה נראה יותר ויותר כמו גירסה חיוורת של מנהיג. צפון קוריאה מניפה אצבע משולשת ויורה 5 טילים דווקא ב-4 ליולי. תגובת אובמה? המממ.. משהו כמו נו נו נו חלשלוש.

או כל הקטע עם האיראנים.. כולם יודעים שההצבעה זויפה מההתחלה ועד הסוף (הרשויות הסכימו לדגום 10% מהקולות… וואו). האיראנים יצאו לרחובות, הפגינו, הציפו את יו-טיוב ואת טוויטר בהודעות מה קורה ורצו עזרה מהקהילה הבינלאומית ומאובמה..

מה הם קיבלו? נא בעין! הקהילה הבינלאומית עשתה קולות של שטיח ואובמה נתן הצהרה סופר חלבית.. פרשנים בארה”ב אמרו שההצהרה החלבית היתה בשביל שלא לקלקל את ה”דיאלוג” שעליו בונה אובמה הרבה דברים, רק מעניין אותי איך אובמה יסתכל לצעירים האיראניים בעיניים כשהוא הולך לדבר עם מישהו שנבחר בזיוף מוחלט של הבחירות.

אבל כשזה מגיע לישראל.. אובמה נהפך להיות ממש כמו הבחור פה בצד שמאל! פתאום אובמה (בעצת יועציו כמובן) מכתיב לישראל: “תפסיקו מיד את הבניה בשטחי 67, סיבותיכם אינם מעניינות אותי, הפסיקו מיד!”. כל נסיון של דיאלוג מיורט מיד ארצה. ישראל חייבת להפסיק לבנות! הקהילה הבינלאומית (זו ששתקה שהצעירים האיראנים רצו את עזרתה) פתאום גם מתעוררת ומכל צד בעולם (צרפת, גרמניה, בריטניה, האיחוד האירופאי וכו’) דורשת מישראל להפסיק מיד את הבניה, ואם לא.. ינקטו צעדים..

הדבר המוזר הוא שלא שומעים מילה אחת של דרישות כלפי הפלסטינים. כלום. אפשר למצוא פה ושם איזו רבע הצהרה ש”הצדדים צריכים למלא את התחייבויותיהם”, אבל משהו ספציפי מהפלסטינים? כלום! חד צדדיות משוועת? בהחלט.

כנראה שהממשל מעדיף לשכוח כל מיני דברים שדווקא המדינה כן עושה, כמו הסרה של 140 מחסומים. הממשל גם מעדיף להתעלם מכך שבמשרד הבטחון יותר מאפשרים מעבר סחורות לרצועת עזה ועוד כמה דברים. מכל זה הממשל מעדיף להתעלם ולהמשיך לשגר אלינו מסרים תקיפים של הפסקת בנייה.

הדבר הכי אירוני בכל הקטע הזה הוא שמי שהכי נדפק ממנו, הם דווקא הפלסטינים. הבניה בשטחים מבוצעת ע”י הפלסטינים, מה שמאפשר להם לחיות ולהתפרנס מעמלם בצורה קצת יותר מכובדת ממה שקורה ברצועת עזה. הבניה הזו מספקת הרבה עבודה להרבה פלסטינים וכל הקפאה כזו בעצם מכניסה עוד משפחות למעגל אבטלה, וכך יוצא מצב שאלו שכל כך “דואגים” לפלסטינים, בעצם דופקים את העובדים הפלסטינים עד העצם.

אולי, אולי יתעוררו שם בממשל האמריקאי (בקהילה הבינלאומית המצב בין כה אבוד ומוטה לחלוטין לטובת הפלסטינים) ויתחילו לדרוש מהפלסטינים לקיים דברים? הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית זה יכול להיות התחלה טובה (במיוחד שהפלסטינים חתמו על כך בהסכם הראשון והיום הם מתכחשים למה שהם חתמו), אולי גם ידרשו מהם למחוק את כל מה שכתוב נגד מדינת ישראל בספרי הלימוד? אני כמובן לא מדבר על התחלה ממשית ורצינית של תפיסת פעילי טירור ואמל”ח, משהו שהפלסטינים מוכנים לעשות.. אחת לשנה..

ארה”ב טוענת שוב ושוב שהם ה-Allies שלנו. השאלה אם האם חברנו היקרים מוכנים להפסיק לנקוט עמדה חד צדדית וגם לבוא בדרישות לצד הפלסטיני ולוודא שהם מקיימים זאת? קל מאוד להתנפל על ישראל בדרישות, אבל למען ההגינות צריך לבוא גם לצד השני בדרישות ולוודא שהם מקיימים את הדרישות, משהו שלצד הפלסטיני יש רקורד מאוד גרוע בו.

אובמה היקר: תתחיל בלדרוש מ-2 הצדדים ולראות ש-2 הצדדים מקיימים את הדברים, מבלי “למחול” שוב לפלסטינים ששוב לא מקיימים את הבטחותיהם כמו שעשו עבורם באין ספור פעמים בעבר. הבניה בשטחים היא לא הבעיה, זה שהצד הפלסטיני רק דורש ולא מקיים כלום ממה שמבקשים ממנו – זו הבעיה העיקרית.

אובמה הגיע היום לקהיר ונתן את ה-נאום שלו שרבים מהערבים ושאר אומות העולם נטעו בו תקוות רבות: נאום ה"התקרבות" בין ארה"ב לעולם המוסלמי, ואין ספק, אובמה עמד במשימה. חזונו של אובמה הוא לעשות שלום כאן באזור ולקרב את היחסים בין ארה"ב למדינות איסלאמיות.

בנאומו הבהיר אובמה שהוא רוצה שהבנייה בהתנחלויות תיפסק ושגם הפלסטינים יבצעו את חלקם. אלו בדיוק הדברים שכאן עיתונאים רבים חיכו לו. אטילה שומפלבי כתב לפני זמן קצר טור בו הוא מסביר בחדווה לביבי כי האפשרויות שיש בידן הן 2: או "לדבר אובמית" או "לדבר חוטובלית" וכמובן שמצטרף לכך איום ה"נו נו נו" אם יחליט ביבי ללכת עם הימין ולא לבצע את הבקשה של אובמה, וכמובן גם לבני הוזכרה כאחת שתשמח להצטרף לממשלה (תמורת תנאים מסויימים וכמובן רוטציה..)

עד כאן הכל ידוע, ואז כותב אטילה את הטקסט הבא: "ב-2003, חודשים ספורים לאחר שנבחר ברוב גדול לראשות הממשלה, החלה התרסקותו של אריק שרון בסקרים ובדעת הקהל. הציבור הישראלי הבין כי לשרון פשוט אין שום תוכנית להוציא את ישראל מן הקיפאון בו הייתה מצויה: הטרור נמשך, וקבוצות רבות בציבוריות הישראלית החלו למרוד בסטגנציה. רק לאחר הצגת תוכנית ההתנתקות מעזה, שגבתה מחיר פוליטי פנים-ליכודי – החל מצבו של שרון להשתפר בדעת הקהל, והלחץ הבינלאומי מעל ישראל הוסר."

חבל, באמת חבל שאטילה היקר חושב שהציבור הישראלי אינו זוכר דברים (במיוחד בעידן האינטרנט בו כל דבר לא נמחק כמעט), אך מה שקרה ב-2003 עם שרון היה משהו פשוט: את שרון רדפו פרשות שוחד אחת אחרי השניה, אחר כך את בניו, ואחר כך את מקורביו ולקינוח גם קיבלנו פרשת שוחד שהכל מעורבב, ואת זה העם שנא מאוד ובגלל זה הציבור לא סבל את שרון. כמובן שכל הקטע עם מרכז הליכוד שבו החליט אריק שרון לשים פס ארוך על מרכז הליכוד לא נתן לו נקודות זכות בדעת הקהל הישראלית. מה עשו הצוות הסובב את שרון? מצאו טריק: "הבה נזרוק לפלסטינים את גוש קטיף והציבור (שלא לדבר על השמאל) בוודאי יאהב אותנו וגם העולם הנודניק שמנדנד לנו על "שלום" בטח ירד מהאיתנו".

וזה עבד! השמאל ששרון היה שנוא נפשו החל לחבק ולהחמיא לשרון, התקשורת עשתה סיבוב פרשה וגם היא החלה להחמיא ולפרגן לשרון, וכך נזרקה פיסה מארץ ישראל לפלסטינים (והחמאס הפך את אותו אזור למקור מצוין של ירי טילים אל עבר ישראל). מי נדפק מכל הקטע? תושבי הדרום, תושבי גוש קטיף, ועוד, והכל קרה לא בגלל כמיהה לשלום אלא כאמצעי "לברוח" ממשפט ובכך לקבל נקודות זכות גם אצל השופטים וגם אצל דעת הקהל הישראלית. התוצאות היו צפויות: השמאל חיבק את שרון, הציבור (שמפוטם דרך התקשורת) גם, השופטים – לא ממש.

עד כאן לגבי שרון, עכשיו נדבר על דבר שרבים שוכחים אותו בימים אלו והוא נקרא "הגינות".

אם רוצים שלום, צריכים ששני הצדדים יעשו צעדים לכך, ומה לעשות – ישראל בראשות אולמרט דווקא עשתה צעדים, היא שחררה מאות מחבלים פלסטיניים בכדי "לחזק" את אבו-מאזן (זה לא ממש עבד). מס' מחסומים הוסרו וניתנו הקלות פה ושם. מה עם הפלסטינים? נאדה! בספרות הלימודים של התלמיד הפלסטיני הצעיר ישראל או שאינה מוזכרת או שישנה הסטה מאוד בוטה נגד ישראל. לימור לבנת עוד כשהיתה שרת החינוך התריעה על כך מס' פעמים ועד היום בשנת 2009 מאומה לא השתנה. מה עם איסוף נשקים? נאדה. הכרה בישראל כמדינה יהודית? (כדי שאחר כך לא יפתחו שוב הסכמים מחדש והפעם לגבי גבולות 48)? גם לא. מה כן הפלסטינים עשו? להתלונן, והרבה, תחת כל עץ רענן אך לבצע משהו ממה שהם עשו? חס ושלום!

אם רוצים הגינות, צריך לראות את הפלסטינים עושים משהו ולא לקפוץ ישירות על ישראל בדרישות. לפלסטינים יש חוב מספיק גדול שעד היום אפילו חלקיק ממנו לא נפרע בשום פורום, כולל מפת הדרכים. אם הממשל האמריקני רוצה להיות הוגן, עליו ראשית לוודא שהחלק הפלסטיני מקוים ורק לאחר מכן לדבר עם ישראל על חלקים אחרים.

לתומי חשבתי כי אובמה יהיה נשיא הגון, שיסתכל מה שני הצדדים ביצעו ולאחר מכן יהיה הוגן ויבקש מהפלסטינים ראשית לבצע את חלקם. לאכזבתי נראה כי אובמה מושפע חזק מהדמוקרטים שלא ממש מחבבים את הממשלה הימנית שנבחרה על ידי העם בצורה דמוקרטית וה"ידידים" שלו שאמורים להיות הגונים ולפחות ניטרליים, מכוונים את כל חיציהם אלינו ושוכחים מהחלק הפלסטיני שאמור היה ממזמן להתבצע. זה לא ידיד, זו צביעות של "ידיד".

כזה דבר, לא היה בארצות הברית.

אובמה הוא לא רק אדם, הוא תופעת ענק. הוא אחד היחידים בארה”ב שהצליח למלא איצטדיונים והיכלות בעשרות אלפי אנשים. הוא הצליח לגייס דרך האינטרנט תרומות במאות מיליוני דולרים מבלי לקחת כספים מלוביסטים שונים.

הוא הצליח לעשות דבר משהו שאף אחד לא הצליח לעשות לאחרונה: לטעת באנשים תקווה לשינוי, ולאו דווקא רק באוכלוסיית האפרו-אמריקאים, אלא גם באחרים, בין אם הם עניים או עשירים, שחורים או לבנים, היספנים, וכו’.

הקמפיין שלו עוד ילמד בבתי ספר לפרסום ולתקשורת המונים: איך קמפיין חיובי (ברובו) מצליח לכבוש אוכלוסיות שבחיים לא חשבו להצביע לאדם צעיר, שחור, וחסר נסיון. הקמפיין הצליח לנגוע בכל הנקודות שכואבות לעם האמריקאי: עיקולי בתים, מסים גבוהים, עירק, אפגניסטן, ביטוח בריאות ועוד נושאים קריטיים אחרים ועל כל נושא הוא נתן פתרון (לא ממש נכנס לעומק, כמו מהיכן לממן את הדברים, אבל נתן משהו שנשמע משכנע.

הקמפיין של הרפובליקנים, בהשוואה לקמפיין של הדמוקרטים, היה בדיחה אחת מהלכת, עם מועמדת שלא ידעה שאפריקה היא יבשת, שנתנה תשובות מאוד מביכות בראיונות, שמתנגדת להפלות גם אם האשה נאנסה וכתוצאה מכך נכנסה להריון. הקמפיין לא נתן שום תשובות להצעות של אובמה חוץ מלקרוא לו “סוציאליסט”. הקמפיין של אובמה השתמש רבות באינטרנט, בשעה שהקמפיין של מקיין – בקושי.

כשאדם כמו אובמה מצליח לגרום לאלפי אנשים לעמוד ולהקשיב לדבריו תחת גשם חזק (כמו בתמונה משמאל), אז מדובר במשהו מיוחד, משהו כמעט .. מיסטי. כשדבריו נשמעים נון סטופ דרך YouTube, דואר ויראלי ובעוד שיטות ולא כחלק מקמפיין יזום ויראלי, אז רואים שזה משהו שסוחף, ובגלים, את כולם.

האם אובמה יצליח יותר מג’ורג’ בוש? סביר להניח שכן. כל אחד יכול להצליח יותר מג’ורג’ בוש. זה לא כזה קשה. האם הוא יצליח להוציא את אמריקה מהבוץ? סביר להניח שכן. האם הוא יצליח להוציא את החיילים מעירק? (נקווה שהוא לא יעתיק את הנסיגה שלנו מלבנון) יש מצב. האם הוא יהיה פופולרי כמו עכשיו למשך זמן רב? שאלה טובה, איש אינו יודע.

האם פה בארץ ילמדו מהקפיין של אובמה משהו? סביר להניח שלא. הבלוג של ביבי העתיק בגסות את העיצוב של אובמה כמעט 1 ל-1, אבל קמפיינים חיוביים? בארץ? אין מצב! פה הקמפיינים מבוססים הפחדות, ועוד הפחדות, המון שחור ולבן, המון תופים, ופה ושם מעט הומור. רק זה (כך אומרים הפרסומאים) מזיז לישראלי, ואם לשפוט מפתיחת מסעות התעמולה של המפלגות השונות, זה בדיוק מה שקורה כאן.

מי שעקב פה בארץ אחרי טוקבקים באתרי חדשות, לא היה יכול לפספס את התועבה שרוכשים טוקבקיסטים רבים לאובמה, במיוחד בגלל שמו האמצעי (חוסיין). שום מאמרים ושום וידאו קליפים לא עזרו לישראלים רבים להבין כי אובמה הוא נוצרי ולא מוסלמי וכי מעולם הוא לא היה מוסלמי. היתה פה חיבה רבה למקיין, למרות שלא היה ממש מה לחבב. מקיין הצביע 92% בהצבעות לדברים שבוש הציע, ובוש, מי ששכח, הוא והנהגתו מי שהציע בחירות דמוקרטיות בעזה (שהחמאס בהן עלה לשלטון ומאז אכלנו מזה המון מרורים), הוא זה שלחץ על הרבה דברים גם כלפי ישראל וגם כלפי העולם עם הצעות שונות שהיו מוטעות מהשורש. אז 8 שנים העולם אכל אותה מבוש ורבים לא רוצים המשך של זה, מדוע לא לראות מה הצד השני מציע? מדוע השנאה הזו כלפי אובמה? שאלה טובה.