המכונית של גוגל – כך יראה העתיד

גGoogle_Self-Driving_Prototypeוגל הציגה לפני מספר ימים את האב טיפוס שלה למכונית עתידית. לאתרי החדשות לקח כמה שעות לעכל את ההפתעה הואיל ולא היתה הודעה מה-PR של גוגל שהם הולכים להציג את המכונית, ולאחר שעיתונאים עיכלו, החלה החגיגה – מ-GIZMODO שתמיד ימצאו איזה כותב טורים שמיד מסמן חצי מהדברים כ-FAIL מהסיבות הכי מפגרות שיש, ועד The Verge עם דייויד פירס שכותב מאמרים מעולים כולל על האוטו החדש של גוגל.

אבל לפני שנתייחס לאוטו החדש (וה-OMG כמה הוא חמוד!) של גוגל, אני רוצה לחזור בזמן 18 שנה אחורה.

EV1בשנת 1996 הכריזה החברה האמריקאית GM על התחלת יצור ומכירה של רכב שהוא מודרני וכולו אלקטרוני. שמו: EV-1. הרכב יוצר  מ-96 עד 99 וחברות הרכב האחרות, יחד עם הלובי הענק של חברות הדלק עשו הכל כדי להעיף אותו מהכביש. מי שמעוניין, יכול לראות את הסרט על האוטו ועל המלחמה כאן.

גם לגוגל מחכה “מלחמה” כזו.

Google_Self-Driving_Prototype2נתחיל בבסיס: האב טיפוס שגוגל הציגה היא גירסה שלא תעזוב את הקמפוס של גוגל לשום מקום. אין לה פנסים, אין לה פנסי איתות ואין לה הגה או דוושות. היא המכונית שמראה מה גוגל רוצה שיהיה על הכביש: רכב קטן ונחמד שמסיע אנשים ממקום למקום על ידי הקשה על המסך של הכתובת או דיבור ישירות דרך Google Now (וכמיטב המסורת, הכל רץ על … Linux). אתה תשב לך ותעשה מה שתרצה, המכונית כבר תיסע לבד ליעד ותדאג להכל.

הוידאו שליווה את התצוגה הזו גרם להרבה התלהבות, אבל העיר עדת שמרנים שמיד צווחו שאם תהיה תקלה, האוטו יהרוג את הנוסעים שבו. הפעם, בניגוד ל-EV1, יחסי הכוחות שונים ומאוד גדולים.

גוגל מאז ומתמיד טענה טענה פשוטה ודי נכונה בכל הקשור לנהיגה על הרכב: אנחנו כבני אדם גרועים בנהיגה בהשוואה למה שמחשב יכול לנהוג. שדה הראיה שלנו צר מאוד עם פינות “מתות”, אנחנו יכולים להסתכל רק לכיוון אחד כל פעם וזמן התגובה שלנו נע בין כמה עשרות מילישניות לשניות שלמות. למחשב לעומת זאת, יש ראיה של 360 מעלות, זמן התגובה שלו הוא אלפית השניה, והוא יכול להגיב לדברים הרבה, הרבה לפני שהם קורים. נהג שיכור חותך אותך? המחשב כבר חישב זוויות כיצד להטות את מסלול הנסיעה שלא תתנגשו. ילד צץ? המחשב יעצור את הרכב ואם צריך יבחר נתיב חלופי. יש גם דברים פחות קריטיים ויותר נוחים: המחשב מתעדכן כל הזמן בתנועה שבמסלול שהאוטו נוסע, אז הוא יכול להחליט לפנות לנתיב זה או אחר על מנת להגיע כמה שיותר מהר ובבטיחות.

חברות הרכב הגדולות לא ממש אהבו את פרויקט המכונית שנוסעת לבד של גוגל, בוודאי לא ראשי אותן חברות שראו כיצד גוגל הולכת להכניס בעתיד טכנולוגיות שיפתרו המון דברים שחברות הרכבים לא נותנות כיום. קחו את הדבר הכי פשוט שלא קיים ברכב שתקנו מחר: האוטו שלכם, במידה ולא רכשתם אותו במעל 400K, לא יגיע עם מערכת שתאט את הרכב אוטומטית אם הרכב לפניכם החליט לעצור פתאומית. מדובר במערכת שהיא די פשוטה אך עדיין היא נכללת רק ברכבים מהקצה הגבוה, לא במאזדה שתקבלו מהעבודה.

אז אותן חברות החלו להמציא כל פתרונות תחרותיים למה שגוגל עובדת עליהן. חלקן המציאו דברים מעניינים וחלקן מפתחות דברים שאני בספק אם אי פעם יעלו על הכביש בצורה מסחרית. כך לדוגמא חברת וולבו פיתחה טכנולוגיה שהמחשב ינהג באוטו אך את המידע הוא יקבל מסנסורים שיהיו בצידי הכביש תקועים באספלט, מה שכמובן יצריך השקעות גדולות מצד המדינות לעבור על כל הכבישים ולשתול סנסורים. מי בדיוק המדינה שתסכים לממן לעשות דבר כזה בשביל יצרן רכב יחיד?

הרכב שגוגל הציגה ייוצר בכמות של 100-200 חתיכות שיסתובבו בקליפורניה. באותם דגמים יהיה כמובן הגה ודוושות כך שתוכל לקחת שליטה במידה וצריך, אבל המידע שמכונית כזו תביא לשרתי גוגל תציג משהו מעניין: 200 מכוניות מסתובבות בשטח ונוסעות X מיליוני מיילים. מתוכם, Y אנשים לחצו על כפתור ההחלפה לנהיגה ידנית ונהגו בעצמם במקום המחשב. האחוזים של ההחלפה יהיו מאוד קטנים ויצביעו על בעיות שגוגל תצטרך לתקן, בין אם זה צורך בהוספת מסלולים למפה או עקב בעיות אחרות. לגוגל יהיה כל המידע מה היתה הבעיה כי הרכב מקליט הכל החל במצלמה למעלה שמצלמת 360 מעלות ועד לשלל המצלמות שנמצאות ברכב שמצלמות מה קורה בחוץ בזמן אמיתי, כך שכפי הנראה ברכב עתידי שייוצר ע”י שותף של גוגל (גוגל עצמה ציינו שהם עובדים בשיתוף עם יצרנים, אך לא ציינו מי היצרנים) יהיה הגה ודוושות בדיוק כמו שיש לכם כיום ברכבכם ABS – זה נמצא שם מתחת ל-Dashboard וכשקורה משהו – זה יוצא, אבל ביום יום במצב רגיל, אין לזה שימוש.

גוגל רוצה שהמחשב ינהג במקומך כי הוא עושה זאת הרבה יותר טוב מבני אדם, אבל לרבים מאיתנו, כפי שציינתי לעיל, קשה לסמוך על המחשב שינהג במקומנו ולא ידפוק לנו את החיים, אבל מי שקובע בסוף אם מכונית כזו תנסע ותנהג בעצמה הם מקבלי ההחלטות בממשלות השונות בעולם, חלקן ליברליות וחלק סופר שמרניות. איך יהיה אפשר לשכנע אותן לאמץ טכנולוגיה כזו?

יש כמובן את עניין ההרוגים ופצועים: בכל שנה בעולם מתים כ-1.2 מיליון איש כתוצאה מתאונות דרכים, תאונות שאת רובן המכוניות של גוגל יכולות לחסוך, אבל עדיין המספר “לא מדבר” כל כך לקובעי ההחלטות. יש חשש גדול של אותם קובעים שמה יקרה אם יפרצו למחשב הרכב ויחליטו לגרום לרכב לנסוע במהירות 200 קמ”ש ישירות לתוך קיר. אי אפשר סתם לאמר לאותם קובעי החלטות ש”יהיה בסדר”, במיוחד אם הנהג ברכב נמצא בפאניקה ואם הוא ינהג, לא בטוח שהוא ידע לצאת מזה בצורה שלא תהרוג אף אחד..

גוגל, כמה שהיא גדולה, צריכה איזה גורם שיש לו הרבה יותר השפעה וכח והרבה יותר כסף מגוגל, ושאותו גורם יהיה מספיק אמין כדי שמקבלי ההחלטות יאזינו לו.

מי יכול להיות אותו גורם? תכירו את החברות שאנחנו אוהבים לשנוא והן יכולות להיות האביר הלבן של גוגל ויצרני המכוניות: חברות הביטוח.

מבחינת חברות הביטוח, ברגע שהן יכירו יותר את הטכנולוגיה של גוגל, הן יבינו שהגיע להן המשיח, לא פחות! חברות הביטוח יכולות לקבוע פרמיות ומכיוון שהמחשב נוהג, רוב הסיכויים שתאונות לא תקרנה והן לא תאלצנה לשלם פיצויים למבוטחים, כלומר המון הכנסות, מעט הוצאות. מה רע?

ברגע שחברות הביטוח תהיינה בתמונה, דברים ישתנו. חלקן לדוגמא לטובה: כל גירסת תוכנה תצטרך לעבור סידרת מבחנים קשה לאשר שכל המערכות החיוניות ישארו תקינות. מישהו נכנס בך ברכב או מנסה לרמות את הביטוח בכך שהוא “נפצע” בגלל רכב ממוחשב? לחברות הביטוח יקח דקות ספורות להוריד את הצילומים מכל המצלמות ולדחות מיידית את התביעה: רואים שה”פצוע” עשה זאת בכוונה. בבית המשפט הן פשוט תצטרכנה לשלוף טאבלט, להראות לשופט את הוידאו ולקבל נצחון מהשופט.

יש גם חלק לא כל כך נעים: לא שילמת את הביטוח? תלחץ על כפתור ההפעלה כמה שתרצה, המכונית לא תזוז ללא ביטוח. אם אתה שלול רשיון, המכונית תזהה שאתה יושב ליד ההגה (חברות הביטוח יתעקשו על כך) והמכונית לא תניע. החלטת ללחוץ על כפתור הנהיגה הידנית ועשית תאונה? חברות הביטוח ידעו מיידית שעברת למצב Manual וצילומי הוידאו יראו בפירוש אם התאונה שהתרחשה היא באשמתך או לא (גם אם תנהג ידנית, המצלמות ממשיכות לצלם).

כך יוצא שגוגל יחד עם החברות ביטוח יכולות להציע לממשלות “חבילה” שמקבלי ההחלטות יכולים להיות רגועים. המפסידים הכי גדולים? עו”ד הקושרים לתאונות כלי רכב. עם צילומים שמכוניות גוגל מנפיקות, יהיה קשה מאוד להגן על לקוח שהתמונות מראות שהתאונה באשמתו.

איך גוגל ירוויחו מכל העניין? (גוגל הרי לא הולכת להתחרות ביצרני הרכב, אלא כמו עם אנדרואיד, גוגל תעבוד רק בשת”פ עם היצרניות) מהנוסעים. תחשבו על זה: ברכב כזה סביר להניח שינסעו 4 נוסעים אם לא יותר. גוגל תוכל לסגור עסקאות עם היצרנים שכל נוסע יהיה מולו טאבלט כך שהנוסע יקבל שרותי אינטרנט בדרך ושרותי גוגל, ומהשרותים שאתה משתמש בדסקטופ או בטאבלט – גוגל כבר יודעת להרוויח.

יקח לזה עוד 4-7 שנים, אבל זה העתיד, רכב שנוהג במקומך ולוקח אותך למחוז חפצך, נוסע לבד לקבל תחזוקה, נטען בעצמו, והכי חשוב – יודע להסיע את האנשים בביטחה ממקום למקום בצורה יעילה וחסכנית. יקח זמן עד שיגמרו לפתח ועד שזה יכנס לשוק, אבל מהרגע שהיא מתחילה להיכנס לשוק ויש חוות דעת חיוביות, הפריסה בשוק רק גודלת.

עכשיו אני מחכה למכוניות מעופפות 🙂

שני דברים על סדר היום לגבי פיירפוקס

image.pngאישית, אני כאדם שמשתמש המון בלינוקס כדסקטופ וגולש לא מעט דרך המובייל, אני משתמש לעיתים בפיירפוקס, מכיוון שיש לו יתרון עצום על כרום – יש תמיכה מובנית בתוספים (Plugins) ואני חייב לציין שהוא עובד בכלל לא רע, גם על מכשירים שאינם מהקצה העליון.

אבל השבוע חטפתי עצבים משני דברים הקשורים לפיירפוקס ורציתי לשתף אתכם, קוראים יקרים, באותם נושאים. הראשון הוא החלטות “פוליטיות” תמוהות של כותבי Firefox והשני קשור לעיתונות טכנולוגית שלפעמים פשוט לא מבינה דברים.

אתחיל בהחלטה “פוליטית”. אישית אני מתנדב בייעוץ טכני לקבוצת סטודנטים גרמניים שמעוניינים להוציא עיתון דיגיטלי רבעוני, ומכיוון שמדובר בחלקים לא מעטים הקשורים לאמנות טכנולוגית, יש חשיבות לצבעים ולאיכות ה”דפים” (בניגוד לעיתונים דיגיטליים רבים שבהם כבר ב-ZOOM הראשון או השני אתה נתקל בפיקסליזציה קשה). אותם סטודנטים שמרו ב-JPG באיכות גבוהה את התמונות וכתוצאה מכך כל עיתון שקל בערך 100 מגה, שזה המון אם מעוניינים להוריד את העיתון דרך תקשורת סלולרית או תקשורת מזדמנת (כמו WIFI במקום ציבורי), לפיכך התבקשתי לסייע.

אחרי שיטות קצר וקריאת כמה פוסטים של אחרים, החלטתי לנסות להשתמש בפורמט התמונות של גוגל, ה-WebP. הפורמט שנבנה ב-4 שנים האחרונות מציג תוצאות מאוד מרשימות בהשווה ל-JPG ו-PNG, עם חסכון שנע בין 40-70% (ולעיתים יותר, במיוחד בתמונות קטנות כמו אייקונים וכו’). לקחתי את קבצי ה-PNG והמרתי ל-WebP. ירד ב-60%. לפנות בוקר ניסיתי עם סטודנט אחר שאשף בכל הקשור לסקריפטים של פוטושופ להמיר ישירות מ-PSD ל-WebP והדחיסה היתה יותר מרשימה – 72%.

בדקתי את העיתון דרך כרום – וזה נראה פשוט מעולה, גם כשעושים ZOOM ברמה הראשונה והשניה. הסטודנטים מאוד התלהבו מהחסכון (הגענו לפחות מ-25 מגהבייט לעיתון), ואז ניסיתי את זה על פיירפוקס, רק כדי לגלות את ה”פוליטיקה” המאוד מכוערת של מתכנתי פיירפוקס.

קצת רקע על קוד פתוח ופוליטיקה: ישנם לא מעט פרוייקטים בקוד פתוח שמתנהלים בצורה גרועה בגלל החלטות פוליטיות או החלטות מוזרות שקבוצה מסויימת מכתיבה על התפתחות הפרויקט. קחו את GNOME-3 לדוגמא – המעצבים החליטו שיותר לא תהיה אפשרות לזרוק על הדסקטופ קיצורי דרך. (ולפני שיקטלו אותי, גם ב-KDE יש שטויות – שימו אייקונים על הדסקטופ, עכשיו נסו להזיז אותם…). יש מקרים יותר גרועים של פוליטיקה כמובן, כמו כל עניין GNOME מול KDE, אבל לא ניכנס לזה (בפעם ה-2349824) שוב.

פורמט ה-WebP נבנה ע”י גוגל (ליתר דיוק ע”י On2 שניקנו ע”י גוגל) כדי לפתור בעיות שיש עם PNG ועם JPG. הבעיות מבחינת PNG ו-JPG הם גודלי הקבצים והבעיות ספציפית עם JPG זה שהדחיסה שלו גרועה, אין אפשרות לתמונה עם שקיפות (transparency), ובכלל פורמט JPG די ישן. גוגל החלו להוציא את WebP שהיה בהתחלה טוב רק לקבצים קטנים עד בינוניים והראה שיפור ענק בדחיסה אך יחד עם זאת האיכות נשמרה בצורה מעולה. ככל שהפורמט השתפר במהלך הזמן, חברות כמו Facebook וספקי CDN החלו לשים לב יותר לפורמט הזה שמאפשר דחיסה מאסיבית אך עם שמירה על איכות – ואימצו אותו בחום. כיום ספקים רבים (וגם Facebook) שומרים תמונות ב-WebP וממירים לפי הצורך בהתאם לדפדפן.

בחזרה לפיירפוקס: לדפדפן הנחמד הזה כיום לאחר 4 שנים מאז ש-WebP יצא – עדיין אין תמיכה לפורמט. מישהו היה עצלן מדי לכתוב את הקוד? לפי באג 600919 (שניתן לראות כאן מהערה 26) מישהו כבר תרם קוד. גם הסטארט אפ הישראלי Everything.me (תודה לשי אלקין מאותו סטארט-אפ) תרם קוד לפיירפוקס לתמיכה ב-WebP אך המהנדסים במוזילה החליטו שלא להכניס את הקוד מסיבות שונות. בהתחלה טענו שזה צעיר מדי והפורמט עדיין לא גמור, אחר כך עברו לסיבות אחרות והבאג הזה נסגר ונפתח מחדש כ-856375. דיונים, שוב תרומות קוד ו… כלום. נכון להיום, מאי 2014 – כ-4 שנים אחרי ש-WebP לא רק שהתבגר אלא שהוא כבר בשימוש, לפיירפוקס עדיין אין תמיכה ב-WebP מה שמאלץ מפתחים להשתמש בספריה כמו webpjs כדי לגרום לדפדפן להציג תמונה (נעשית המרה on the fly כדי להציג את הפלט) בפורמט WebP.

דפדפנים כמו כרום (כמובן) ו-Opera כבר כוללים את התמיכה. אקספלורר אינו כולל את התמיכה מכיוון שמיקרוסופט השתמשה בפורמט פתוח שהיא בנתה שנקרא JPEG-XR והיא שחררה לפני כשנה ספריה בקוד פתוח (תחת רשיון BSD) לתמיכה ב-JPEG-XR. כיום, חוץ מאקספלורר, אף דפדפן לא תומך בפורמט הנ”ל. האם הוא יותר טוב מ-WebP? לפי מהנדס במוזילה שבדק את הנושא, התשובה החד משמעית היא לא כפי שניתן לראות כאן. פלא שאף דפדפן לא תומך ב-JPEG-XR? למי שמעוניין לדעת, הפורמט הכי טוב לדחיסת תמונה ועדיין לשמור על איכות מעולה הוא מקודד HEVC-MSP שאותו אני בטוח שמוזילה לא יכניסו בקרוב, הואיל והוא “עמוס” בפטנטים.

ההתנהגות הזו של מהנדסי מוזילה חוזרת על עצמה. הפעם הקודמת הבולטת שזה קרה היתה בתמיכה בקידוד וידאו H.264. כל דפדפן תמך בזה חוץ מפיירפוקס. גם הבטחה (שניתנה מאחורי הקלעים) מ-MPEG-LA (הגוף שאחראי על הפטנטים הקשורים לוידאו) למוזילה שהם לא יתבעו אותם לא עזרה, עד שבאוקטובר בשנה שעברה החליטו בפיירפוקס לתמוך ב-H.264, איחור של 4 שנים. אסייג את דברי בנקודה אחת: מוזילה יודעים כשהם רוצים להטמיע קידוד מהר מאוד. מקודד ה-Opus (קידוד אודיו מצוין שכתוב בקוד פתוח שמתאים לשיחות אודיו/וידאו) קיבל תמיכה כבר בגירסה 15.

ומכאן לנקודה השניה שאינני יודע אם היא קשורה רק לעיתונות או למחלקת ההסברה של מוזילה..

עד כה, פיירפוקס נשאר הדפדפן היחידי שעדיין אינו תומך ב-DRM. אפשר בהחלט להבין מדוע לא: זוהי תמיכה בדבר סגור שלא מאפשר שום חופש לגולש. כרום תומכים כבר ממזמן במספר סוגי DRM ואקספלורר “אלוף” בתמיכה ב-1001 סוגי DRM. מוזילה, שחרטה על דיגלה מקסימום חופש וקוד פתוח, לא היו מוכנים להטמיע שום פתרון.

יש רק בעיה אחת עם זה. אתם יודעים, גולשים שרוצים לראות HULU או Netflix או Amazon Prime. כיום כל השרותים הנ”ל משתמשים ב-Flash או Silverlight וכך מוזילה נהנתה מ-2 העולמות (ספציפית במק ו-Windows). היא תמיכה בתוספים האלו שירוצו בתוך Firefox מבלי להוסיף קוד לתמיכה ב-DRM. (בלינוקס עם Firefox אפשר להשתמש ב-Pipelight כדי להשתמש בפלאש גירסה 13.2 ו-Silverlight 5.1 ועוד כמה תוספים שקיימים רק ל-Windows).

העניין הוא שכל אותן חברות וחברות מדיה אחרות, נמאס לתמוך ב-Flash ובמיוחד ב-Silverlight (בכל זאת צריך לתמוך במשתמש שהתוסף פתאום נתקע לו והוא לא רואה סרטים..) וכל החברות כבר רוצות לעבור לוידאו שנתמך ב-HTML5, אבל בשום פנים ואופן הן לא תשתמשנה בכך מבלי שתהיה תמיכת DRM כדי שהמשתמשים לא “יקליטו” את המדיה (לא חשוב שהטורנטים נותנים איכות הרבה יותר גבוהה). גם מיקרוסופט וגם גוגל הכניסו בדפדפנים שלהם את התמיכה בתוסף EME (עליו אפשר לקרוא בהרחבה כאן) כך שיש להם באופן “טבעי” תמיכה ב-DRM.

אבל במוזילה אין והפעם אי אפשר להסתמך על תוסף כמו Flash או Silverlight. אז מה שמוזילה החליטו הוא משהו מעניין: הם הודיעו שהם “כן” תומכים ב-EME, מה שמיד הוביל עיתונות טכנולוגית לפרסם מאמרים כמו זה לדוגמא.

האם זה נכון? רק חלק קטן מזה נכון. כשאתם תורידו גירסה חדשה של Firefox לא יהיה שם DRM בכלל. מה שכן, ברגע שתנסו לנגן תוכן מוגן (בשרותים שמציעים סרטים וכו’), הדפדפן שלכם יפנה אוטומטית ל-Adobe ואתם תתבקשו לאשר התקנת תוסף מיוחד שמוסיף תמיכת DRM לדפדפן שלכם, כך שמבחינת מוזילה, רשמית ופרקטית אין שום קוד בדפדפן עצמו של DRM. כל מה שיש זה קוד להפניה והתקנת תוסף מיוחד. זה הכל. מוזילה עדיין מתנגדים ל-DRM והם הוסיפו את הקוד רק כדי שהמשתמשים לא יחליפו דפדפן בשביל לצפות בסרטים/סדרות האהובים עליהם שמוגנים ב-DRM.

אחזור לנקודת שימוש שלי ב-Firefox: הוא דפדפן טוב, אך הוא מתקדם בצורה מאוד איטית. נכון, יש לו המון תוספים, אך הבעיה היא עדיין ששיטת ה-Plugins שלו ישנה מאוד (NPAPI). כמה ישנה? מאז נטסקייפ 2.0! כרום עבר להשתמש ב-Pepper (מוכר גם כ-PAPPI) לתוספים, מה שמאפשר להכניס אותם בצורה הרבה יותר בטוחה ל-Sandbox כך שאם יש פירצה לדוגמא בתוסף Flash, המקסימום שהוא יכול להזיק זה בתוך אותו TAB שהוא רץ. לא יותר טוב. שוב, מוזילה לא מעוניינים ב-PAPPI “בשלב זה”, וגוגל הכריזו שהם בקרוב חוסמים ומורידים את תמיכת ה-NPAPI בדפדפן שלהם. תנחשו מה יצרני תוספים יעשו? יתמכו ב-PAPPI כי כרום עכשיו שולט בשוק הדפדפנים (תסתכלו כאן) ושוב במוזילה ירוצו לממש משהו שכבר כולם זועקים שיממשו (באג 729481 בשבילכם). אגב, למשתמשי לינוקס עם פיירפוקס ו-Flash: הגירסה האחרונה שקיימת ל-Firefox היא … 11.2 (שכבר לא כוללת תמיכה ב-Streaming באתרי וידאו רבים) כי החל מאותה גירסה, אדובי כבר לא תומכת יותר ב-NPAPI. משתמשי כרום מקבלים את Flash 12 (בקרוב 13).

סקירה: ASUS Chromebox

גוגל מנסה לכבוש נתחים בשוק המחשוב האישי הביתי ולהיות המחשב השני או השלישי בבית. לשם כך הם בנו את Chrome OS, מערכת הפעלה שבנויה להציג רק דפדפן עם אפליקציות WEB. כמו תמיד, גוגל עצמה אינה מייצרת חומרה אלא נעזרת ביצרנים שותפים שמקבלים את מערכת ההפעלה ובונים מוצרים סביבה, כך ישנם בשוק Chromebook (שהוא בתצורת מחשב נייד), ChromeBox (קופסא עצמאית שאותה אסקור היום) ו-ChromeBase (מסך מחשב שכבר כולל את המחשב).

IMG_20140510_192558קופסת ה-ChromeBox של ASUS לא מכילה דברים רבים: הקופסא עצמה, ספק ריבועי שמתחבר לחשמל (ועלול לעשות בעיות – כל הספק “תלוי” על 2 הפינים של החשמל), וחתיכת פלסטיק כדי להצמיד את המחשב לחלק האחורי של המסך אם רוצים (חיבור VESA).

מבחינת קלות שימוש – Chrome OS היא מערכת מאוד קלה לשימוש. מרגע ההפעלה שלה ועד שנכנסים לוקח 3 שניות, זמן שאפילו מסך סטנדרטי לוקח לו יותר לדלוק. לאחר הפעלה ראשונית תצטרכו לבצע הגדרות WIFI (אפשר להתחבר עם כבל רשת רגיל), להכניס את שם המשתמש וסיסמת ה-GMAIL שלכם ו.. זהו. אתם בעניינים.

מכיוון שכרום מסנכרן כל פיפס אפשרי, לאחר שתכניסו את שם המשתמש והסיסמא שלכם, המערכת של גוגל תתקין את כל התוספים שיש לכם, סימניות (bookmarks) וגם תוכלו לראות בלחיצת מקשים CTRL H את ההיסטוריה מהדפדפנים האחרים ולהמשיך לעבוד באותם אתרים שהייתם. חיים קלים, אמרתי?

מבחינת מערכת ההפעלה – היא אמנם קלה לשימוש, אבל עדיין חסר לה את הליטוש הסופי. כך לדוגמא עדיין אין Anti Aliasing מלא וחלק כמו שיש ב-Windows 7 ומעלה (אם כי ב-80% מהאתרים לא תתקלו בבעיה כזו). תצטרכו עדיין להגדיר דברים כמו שפה ושעון, וחבל שגוגל לא הוסיפו Wizard ראשוני להגדיר את הדברים הנ”ל, אך יחד עם זאת, ברגע שמגדירים – זה נגמר. אפשר לתת למשתמש לעבוד כאילו זו היתה המכונה שלו מאז ומתמיד.

מבחינת ביצועים – כשפתוחים מספר קטן של טאבים, המערכת עובדת טוב מאוד, אולם כשמספר הטאבים גדל לעשות, המערכת תזחל בגלל כמות הזכרון הקטנה (2 גי’גה). החדשות הטובות הן שניתן לפתוח את הקופסא מלמטה (זה לא פוגע באחריות) ואפשר להרחיב זכרון עד 16 ג’יגה עם 2 מקלות. המחשב מגיע עם אחסון פנימי של 16 ג’יגהבייט אך ניתן להחליף את ה-SSD (בפורמט mSATA) לגדולים יותר וישנם גם גדלים של 256 ג’יגהבייט, כך שמבחינת הרחבה, למעט החלפת מעבד, ניתן לשדרג בצורה לא רעה את המכשיר.

מבחינת תוספים מותקנים, כרום OS מגיע עם תוסף Netflix מותקן פנימית כך שניתן לצפות ישירות ב-Netflix אם יש לך מנוי (אם כי לא ב-HD משום מה). מבחינת Flash המערכת מגיעה עם גירסה שלא קיימת בלינוקס ושלא מופצת ע”י Adobe: גירסה 13 שתומכת בהרבה יותר דברים (מבחינת Streaming). גם תוסף ה-Chrome Remote Desktop נמצא, כך שאפשר להתחבר למערכת אחרות בלי יותר מדי הגדרות.

מבחינת אפליקציות – מה שתוכלו להריץ קיים ב-Web Store של גוגל. מעבר לכך, יש צורך לחשוב על תחליפים לאפליקציות שרצות על WIndows – כל זה כמובן רלוונטי למשתמשים שאינם מתקדמים ואינם מכירים לינוקס טוב…

מבחינת תחזוקה – אין ממש מה לתחזק. המשתמש איכשהו דפק את כל ההגדרות במחשב? כנסו ל-Settings, כתבו במלבן החיפוש את המילה wash ותלחצו על כפתור Powerwash – המערכת תפעיל את עצמה מחדש כאילו היא נקנתה הרגע.

עדכונים: כל 6 שבועות גוגל מוציאה עדכונים ל-Chrome OS, כך שהמערכת שלכם תמיד תהיה מעודכנת (העדכונים מגיעים מגוגל, לא מיצרן החומרה).

עכשיו נגיע לחלק היותר “עסיסי” – למתקדמים.

ה-ChromeBox זו קופסה עם לינוקס (בלי BIOS), מה שאומר שקופסא כזו טכנית מתחננת לאיזה Hacking. ב-ChromeBox יש חור קטן שלחיצה עליו תוביל למסך הפעלה ששם תוכלו להעביר את המחשב למצב Developer Mode. זה ימחק את כל מה שקיים במחשב אבל מצד שני יהיה לכם root

לאחר שתבצעו את המעבר, תוכלו להתקין תוכנה כמו Crouton שמאפשרת לכם להתקין דברים נוספים כ-chroot (כלומר שזה ירוץ תחת Chrome OS אבל ב-root וירטואלי נפרד). כך לדוגמא תוכלו להתקין XBMC או סביבות גרפיות כמו gnome, unity, ומערכות כמו cinnamon, ubuntu, debian ועוד, מה שהופך את המחשב הזה לכלי עבודה שעליו תוכלו להריץ דברים נוספים שלא מתאפשרים דרך Chrome OS. צריכים להתקין סקייפ או כל תוכנה לינוקסית אחרת? תוכלו לעשות זאת בלי שום בעיה, רק כדאי לזכור את מגבלת המקום על ה-SSD. במצב של מחשב חדש ישארו לכם קצת יומר מ-9 ג’יגהבייט של מקום.

למי מתאים מחשב כזה? לכמה מקומות:

  • עמדת גלישה בבית / משרדים
  • עמדת Video Conference (יש תמיכה במצלמות Web כמו לוג’יטק)
  • Thin Client לעובדים (יש תמיכת RDP ו-ICA, בקרוב יהיו תוספים של VMWare View ואחרים)
  • כל מקום שבו האפליקציות המשומשות באותו מקום הינן אפליקציות Web שיכולות להציג בצורה נאותה ב-Chrome

מחיר: $179 לגירסת Haswell Based Celeron. בהמשך יהיו גירסאות עם מעבדים i5 ו-i7 אם כי שם המחירים מפליגים צפונה.

ולסיום: טיפ קטן – אם אתם קונים מכשיר כזה בחו”ל, אל תקנו ב-eBay. עדיף לרכוש דרך אמזון או כל ספק אחר כל עוד יש לו את המכשיר במלאי זמין.

אורקל מציגה: טמטום כפול 2

בעולם שלינוקס, קוד הפתוח, שיתופיות, עבודה של חברה אחת עם השניה ולא נגד השניה הן דבר טוב ומבורך, חברות מסוימות (ובמיוחד חברות ותיקות) מתחרפנות לגמרי וכמו מחשב שחטף קורוזיה, הן מתחילות לעשות דברים שהם בניגוד לכל דבר הגיוני, במיוחד לשנת 2014.

על שולחן הניתוחים נמצאת אורקל: החברה שכבשה בסערה בזמנו את שוק בסיסי הנתונים ומאז היא מנסה לגדול ולהתרחב לכל מיני דברים נוספים, חלקם בהצלחה כזו או אחרת, חלקם בכשלון מהדהד.

הפעם אעסוק בשתי נקודות שאורקל החליטה שזה רעיון טוב להתנהג בדיוק הפוך מחוץ לשוק ומבחינת PR – הם מצליחים לירות לעצמם ברגליים בצורה מעולה.

הנקודה הראשונה היא תביעה שאורקל הגישה תביעה נגד 2 חברות שנתנו שרותי תמיכה מלאים בסולאריס. הנה קצת רקע לאלו שמרימים גבה מדוע התביעה.

אם אתה עצמאי או חברה שנותנת ללקוחות תמיכה ב-Windows או Linux, אין שום בעיה שהאנשים שלך יקחו איתם דיסקים קשיחים ניידים ויתקינו טלאים ועדכונים ככל הנדרש (אחרי הכל, לא בכל מקום יש חיבור אינטרנט וגם כשיש, לא תמיד הוא חיבור מהיר). בתחום הלינוקס, חלק מהעצמאים שנותנים תמיכה לעיתים לוקחים חבילות תוכנה (RPM או DEB) מההפצה בה משתמש הארגון ומשנים אותה מעט כדי לעדכן אותה בעדכון אבטחה או כל שינוי הכרחי שצריך.

גם במיקרוסופט וגם ב-רד-האט/אובונטו והפצות רבות אחרות (כולל הפצות מבוססות BSD) הכלל הוא בד”כ לאפשר לאלו שרכשו, להוריד עדכונים לאותה גירסה. גם במיקרוסופט, כל עוד אתה רכשת את מערכת ההפעלה ועשית לה אקטיבציה, אין שום בעיה שתוריד את כל העדכונים שמיקרוסופט משחררת לאותה מערכת הפעלה ולאותם אפליקציות/שרתים/שרותים שמותקנים על המכונה שלך. מבחינת מיקרוסופט, אין שום בעיה שתוריד את העדכונים, תשמור אותם בהתקן נייד ותתקין אותם במקום אחר (כל עוד אותה מערכת עברה אקטיבציה), גם אם אין לך שום חוזה תמיכה עם מיקרוסופט ואתה בסה”כ קנית את הרשיונות ולא חידשת שום תמיכה איתם ישירות (כי יש לך מישהו צד שלישי שתומך בך או מישהו in house)

עם סולאריס המצב היה אותו דבר כמו הפצות הלינוקס ומיקרוסופט בעבר. איש סיסטם עצמאי או חברה שהיתה נותנת שרותי תמיכה בסולאריס, היתה יכולה להפיץ את העדכון בין התומכים שלה שנמצאים אצל כל מיני לקוחות או עצמאים שהיו נותנים תמיכה בסולאריס, היו יכולים לשמור את העדכונים על דיסק קשיח וכשהם נמצאים אצל לקוחות שונים, הם יכלו להתקין את אותם עדכונים.

עד שאורקל קנו את SUN והחליטו שמעכשיו הכל משתנה. רוצה עדכונים? (גם עדכוני אבטחה קריטיים!) חתום על חוזה שרות יקירי. לא, לא עם חברה XYZ שנותנת לך תמיכה בסולאריס, אלא עם אורקל בלבד. יש חוזה? תוריד את העדכונים ותתקין על המחשבים שיש לך עליהם חוזה תמיכה ושרות. אין חוזה? אין טלאים, ולך תטפס על הקיר כשמתגלה חור כמו heartbleed. אורקל בעצם החליטה להרוג את כל שוק התומכים בסולאריס, ואותן שתי חברות שנתבעו ע”י אורקל, נתבעו כי הן … נתנו ללקוחות עדכונים לחברות ובכך עקפו את החוזה הדרקוני החדש של אורקל.

כל העניין שציינתי לעיל לא יעניין אף אחד מחוץ לאנשים וחברות שנותנים שרותים על סולאריס, אבל הנקודה הבאה שאזכיר תדאיג כל מתכנת רציני וכל חברת תוכנה וחומרה.

ראשית, תרשו לי לתת קצת רקע לאלו שאינם מתכנתים לגבי מהו API (ר”ת Application Programming Interface). בעקרון API הוא דבר שחברות תוכנה משחררות כשהן מעוניינות שאפליקציות אחרות יתממשקו עם האפליקציות שלהן. כך לדוגמא אם אני משחרר אפליקציה לעיבוד גרפי של תמונות שהמשתמש יעלה, אפליקציה של חברה אחרת יכולה להשתמש ב-API שאני משחרר כדי לעבוד עם האפליקציה שלי, כך שאפליקציית חברה XYZ תאפשר למשתמש להעלות תמונה ואותה אפליקציה תוכל להשתמש באפליקציה שלי כדי לעבד ולשנות את התמונה. דוגמא פשוטה לכך היא בעולם המשחקים ב-PC כאשר חברות המפתחות משחקים ל-Windows הן משתמשות ב-API הנקרא DirectX של מיקרוסופט על מנת להציג גרפיקה, להשמיע צליל, לקבל קלט מהמקלדת, עכבר וג’ויסטיק, להשתמש ברשת וכו’. דוגמא יותר קלה להבנה היא השוואה בין סרט לתסריט: אם אני כותב תסריט לסרט שבו הגיבור מזנק להציל בחורה מבניין בוער תוך כדי שהוא יורה לכל עבר ומטפס על חבל כדי להגיע לגג, אחרים יכולים להעתיק את הרעיון שלי אך יש לחברת הפקת הסרט זכויות יוצרים על הסרט עצמו, אך לא על הרעיון.

באנדרואיד, גוגל השתמשה ב-API של JAVA כדי לבנות את Dalvik. מה Dalvik עושה? הוא ממיר קוד של JAVA שהמתכנת כותב לשפה בינארית. גוגל לא העתיקה את ה-JAVA של אורקל, היא בנתה API שמסתמך על אותם פונקציות שיש ב-JAVA – בתוך Dalvik, ועל כך אורקל תבעה את גוגל. בסיבוב הראשון גוגל ניצחה והשופט קבע ש-API לא יכול להיות מוגן בזכויות יוצרים. אורקל ערערה ואתמול בית המשפט קבע תוצאה הפוכה, שמעתה גם API יכול להיות מוגן בזכויות יוצרים, וכאן מתחילה הבעיה הגדולה.

מדוע? כי ישנן המון אפליקציות ומערכות שלמות שמסתמכות על API של אחרים. קחו לדוגמא את לינוקס, שמממש דברים רבים שהיו בעבר נחלת מערכות יוניקס סגורות ועתה בלינוקס יש גרסאות פתוחות לגמרי. כך לדוגמא ספריה גרפית ישנה בשם MOTIF שהיתה סגורה, קמה לה מערכת מתחרה בשם LessTIF שפשוט השתמשה ב-API של MOTIF כדי לאפשר לחברות להמיר קוד גרפי ישן כדי שירוץ על לינוקס. דוגמא אחרת מתחום ה-Linux היא WINE, ומה ש-WINE עושה היא בעצם מאפשרת להריץ אפליקציות Windows על לינוקס דרך שימוש ב-API שמיקרוסופט פרסמה. ב-WINE אין קוד של מיקרוסופט, אלא מימוש ה-API, כך שאם אפליקציה דורשת XYZ שקיים ב-API של מיקרוסופט, WINE תממש את XYZ דרך פונקציה טבעית בלינוקס.

ההשלכות של הדברים הללו הרסניות לשוק שדווקא כיום דוגל יותר ויותר פתיחות. אם ממחר מיקרוסופט תסגור את ה-API שלה ותאפשר שימוש בו רק לאלו שיקנו רשיון ל-API, חברות רבות יפסיקו לכתוב ל-Windows בגלל העלות הגדולה הנוספת. מיקרוסופט אולי לא תעשה צעד כזה, אבל אורקל? סביר להניח שהם יעשו זאת עם JAVA (אם בית המשפט יאפשר זאת כמו שהוא מאפשר כעת, גוגל שוקלת אם לערער או לא, סביר להניח שהם יערערו כבר ביום ב’ הקרוב) ואם זה יקרה, פתאום כל מפתח יצטרך לשלם לא מעט כספים לאורקל. חברות רבות שיגלו שהן יכולות לסחוט כספים באישור בית המשפט – ירוצו לתבוע כל מיני פרויקטים מבוססי קוד פתוח ויסחטו חברות קטנות לשלם תמלוגים על API שהם השתמשו בעבר או במוצרים קיימים, והבלאגן רק יגדל, תודות לאורקל (וגם למיקרוסופט וחברות אחרות שתומכות בעמדה של אורקל מול גוגל, אם כי עם ההנהלה החדשה, סביר להניח שמיקרוסופט תשנה עמדה).

כל הדברים האלו לא יקרו מחר, כי גוגל תערער ואחר כך אורקל תערער אם גוגל תנצח, אבל יש סכנה בדרך, והסכנה הזו מגיעה תודות לתאוותנות הבלתי נשלטת של לארי אליסון ואורקל. להזכירכם, כשגוגל שחררה את אנדרואיד ועניין ה-Dalvik היה ידוע בציבור, מנכ”ל SUN דאז, ג’ונתן שוורץ, חילק המון מחמאות לגוגל ו-SUN לא דרשה אפילו סנט בודד. רק אחרי שאורקל קנו את SUN, התאוותנות חזרה לשלוט.

פלא שאני לא סובל את אורקל?

כמה מילים על "נוזקה" חדשה לאנדרואיד

כמו כל מערכת הפעלה פופולרית, גם אנדרואיד נהפכת יותר ויותר מטרה לכל מיני סייבר-טרוריסטים למיניהם להפיץ את התולעים/וירוסים/נוזקות שלהם ומיום ליום הם מתחכמים. ה”נוזקה” החדשה שאתאר היום היא יותר הטרדה מאשר נוזקה, אבל היא בהחלט תמרר את חיי המשתמש.

תכירו את הנוזקה שנקראת Koler. בעקרון כל מה שהתוכנה עושה, היא בעצם מנסה להפחיד אותך בכך שהיא פותחת דף HTML עם כתובת ה-IP שלך, טוענת שניסית לראות פורנו לא חוקי ומציגה בחלק העליון לוגואים של סוכנויות כמו FBI וכו’ (בהתאם למדינה, האפליקציה משתמשת ב-GeoIP).

אם תראה מסך כזה, אתה תנסה ללחוץ על כפתור ה-Back או Home. נחמד, אבל אחרי 5 שניות תקבל את אותו מסך. תכבה ותדליק את המכשיר? אוקיי, אחרי שהוא יופעל מחדש, שוב תקבל את המסך הזה. הפתרון של האפליקציה: שלם סכום של $300 כדי להסיר ועד אז “הקבצים שלך מוצפנים”. אפשר להירגע, האפליקציה לא נוגעת בקבצים שלך (בגירסה הזו לפחות).

למשתמש המתקדם שמכיר היטב אנדרואיד, אפשר יהיה לטפל בכך בכל מיני דרכים שאתאר בהמשך. למשתמש הפשוט? חירפון כללי.

אז איך נפתרים מזה?

דרך אחת לעשות זאת היא

  • כניסה ל-Recovery של המכשיר שלך (התקנת CWM או TWRP על המכשיר שלך, במקום ה-recovery הצולע שמגיע עם המכשיר. נכון???). במידה ולא התקנת והמכשיר ללא נעילה (oem unlock) תוכל לנסות boot מ-image שישב במחשב שלך בחיבור USB ובמצב ADB.
  • ביצוע גיבוי מלא של המכשיר שלך לכרטיס מיקרו SD או לגיבוי שאתה יודע היכן הוא ישמר.
  • איפוס המכשיר שלך (מחיקה של ה-data) במידה ואינך משתמש ב-TWRP כ-recovery
  • אם אתה משתמש ב-TWRP גירסה 2.6 ומעלה, כנס ל-Advanced ולחץ על File Manager. בתיקיית sdcard/Downloads/ תוכל למצוא את שם קובץ ה-APK שהמשתמש הוריד ועושה צרות. זכור את שמו. תוכל למצוא עותק שלו בתוך תיקיית data/app/ ואם אתה מוצא אותו שם, מחק אותו והפעל את המכשיר מחדש. עדיין הנזק מופיע? נעבור לשלב הבא.
  • אם הגיבוי שביצעת נשמר על כרטיס מיקרו SD, העבר את הכרטיס לקורא כרטיסים ב-PC, ופרוס את הקובץ ZIP (או tar) בהתאם לאפליקציית הגיבוי שהשתמשת בה.
  • כפי שמופיע לעיל – יש צורך לחפש בתיקיית ה-Downloads שם קובץ APK שהורד לאחרונה ולחפש עותקים שלו ב-data/apps/ ו-system/apps/ היכן שמצאת – מחוק.
    ארוז את הקובץ לאותו פורמט, הפעל את מצב recovery ושחזר. אתה אמור להיות עכשיו ללא הנוזקה.

במכשירים כמו נקסוס 5 מומלץ להתקין את TWRP (או לעשות boot מ-image שיושב על דיסק) ולבצע זאת דרך ה-File Manager, הואיל ואין למכשיר כרטיס מיקרו SD.

ישנן אפשרויות יותר מתקדמות (שלחלק מהאנשים יהיו פשוטים) כמו לדוגמא העניין שאם הפעלת USB Debug במכשיר שלך, תוכל להיכנס ישירות דרך Windows או Linux למכשיר שלך ועם פקודת adb  shell pm uninstall -k crap.apk(כאשר crap.apk הוא שם הנוזקה) למחוק אותו מהמכשיר. אין כבל ויש לך root? תוכנת sshdroid תתן לך SSH מלא למכשיר.

הנוזקה הספציפית הזו מגיעה מאתרים “למבוגרים” ומתחזה לנגן וידאו. חשוב לזכור: רוב אתרי הוידאו (גם פורנו) משתמשים בנגן וידאו המובנה ואם הם צריכים תוסף כלשהו, הם מפנים לחנות הרשמית של גוגל. אל תתפתו להתקין כל מיני “תוספים” שאתרים מפוקפקים מבקשים שתתקינו או שתצטרכו להעביר שעות בתסכול בגלל החלטה שגויה אחת.

נקודות חשובות למשתמשים:

  • ודאו כי הפונקציה בהגדרות -> “אבטחה” (“מקורות לא ידועים”) היא כבויה.
  • רוב המשתמשים לא צריכים root ולכן גם אם המכשיר הוא כבר לאחר root, כבו את הפונקציה (באפליקציית SuperSu כנסו ל-Settings והורידו את הסימון מ-Enable Superuser), כך לא תתאפשר התקנת אפליקציה לא מורשית ברמת מערכת אלא מקסימום ברמת משתמש.
  • השתמשו אך ורק ב-Google Play.
  • אם יש צורך להתקין אפליקציה חיצונית (APK) ודאו כי היא מגיעה ממקור ידוע ובטוח ושיש לכם גיבוי למכשיר לפני ההתקנה.

משתמשים רבים בטוחים שלהם זה לא יקרה, וכאן הטעות הגדולה. מכשיר שנקנה מיבואן רשמי ומכיל אבטחה כמו KNOX יהיה הרבה יותר בטוח ממכשיר שנקנה מחנות ביבוא אפור והמכשיר עבר פריצת SIM ושאר פריצות כדי לרוץ בארץ והמוכר (או הטכנאי) ביטל את כל מנגנוני האבטחה, לכן גם אם קניתם מכשיר ביבוא אפור, ודאו כי הנקודות שציינתי לעיל מוגדרים אצלכם נכון כדי שתהיו מוגנים.

ולכל אלו שבטוחים שאנדרואיד = צרות אבטחה, כדאי להזכיר כי ישנם אפשרויות אבטחה רבות שזמינות דרך החנות ודרך שיטות שונות להגן. נכון, החנות של גוגל היא עדיין לא חומה בצורה נגד נוזקות, אולם דברים משתפרים שם (כיום אם המכשיר שלך מעודכן, גוגל כבר סורקת אוטומטית את המכשיר שלך מבחינת תוכנות מותקנות ותוכנות שתתקין והיא מזהירה מפני תוכנות חשודות) ואם תקפיד גם בצד שלך, הנוזקות האלו לא יצליחו להיות מותקנות אצלך.

על אינטל, אנדרואיד ושקרים

androidכתבתי כאן בעבר שאינטל די נתפסה עם התחתונים למטה בכל מה שמדובר על הסמארטפונים והטאבלטים, ו-7 שנים אחרי שאפל הציעו את האייפון הראשון – לאינטל אין שום פתרון מבחינת מעבד. אתקן את עצמי: יש להם פתרון, אך הוא פתרון גרוע.

הפתרון של אינטל לטלפונים חכמים וטאבלטים הם מעבדים ממשפחת ה-Atom. כן, אותו מעבד שאינטל הכניסו לנטבוקים ז”ל, עבר שדרוג (ופיצול לכמה מעבדים) מזערי מבחינת גרפיקה, הוא נהפך ל-SoC, יצור בליתוגרפיה של 22 ננומטר (אפשר לראות את כל רשימת הדגמים והמפרטים שלהם כאן) ועבר שיפור מזערי בצריכת חשמל.

אינטל חשבה שאם היא תציע מעבד כזה, תעשה porting לאנדרואיד ותציע חבילה קורצת ליצרנים – הם יתנפלו על ההצעה, ואם לא, תמיד אינטל יכולה להציע כל מיני חבילות “עידוד” (שוחד בעברית) ליצרנים שישתמשו בפתרון שלה ולא בפתרון מבוסס ARM.

הבעיה המרכזית של השוק: רוב היצרנים אמרו לאינטל “תודה, לא תודה” והם העדיפו לבחור פתרון של Qualcomm, nVidia, ויצרנים אחרים שמייצרים פתרונות מבוססים ARM. חלק מהיצרנים הסכימו למכור מכשירי אנדרואיד מבוססי הפתרון של אינטל, אבל רק כ-עוד פתרון, את זה אפשר לראות לדוגמא אצל לנובו עם ה-K800.

היחידים שכן הסכימו ממש להשקיע בפתרון של אינטל ולמכור אותו לציבור – הם סמסונג, עם דגמים מסויימים של ה-Galaxy Tab-3. אינטל סייעה בתקצוב שיווק לטאבלטים האלו ובפרסומים משלה וגם סמסונג פירסמה תחת כל עץ רענן את הטאבלט הזה.

זה עזר? האם סמסונג תמשיך למכור טאבלטים עם מעבדי אינטל? בחודש שעבר יצאו פרטים לגבי דור ההמשך, ה-Galaxy Tab-4 וכפי שתוכלו לראות כאן, גם סמסונג יורדים מהעץ (אם כי יכול להיות שחלק מהדגמי TAB – הם מוציאים מספר גדול של סדרות – יכול להיות מבוסס על פתרון אינטל).

עד כאן, כל מה שאינטל עושה יצרנים אחרים גם עושים, הם מנסים לכבוש שוק. לגטימי.

מה שלא ממש לגטימי, אלו השקרים שאינטל מוכרת לציבור הרוכשים, ואת זה חשוב שהצרכנים ידעו לפני שהם קונים טאבלט. על מנת להבין היכן השקר, אתן הסבר קצר לגבי אנדרואיד ולגבי אפליקציות.

כשאנדרואיד החל להיות מפותח, גוגל חיפשה שיטה איך להריץ אפליקציות תחת מעבדים שונים וגם שפת תכנות מומלצת. בסופו של דבר מבחינת שפה הם הלכו על JAVA וגוגל החליטו לבנות שיטה שהאפליקציות ירוצו כמכונות וירטואליות (מה שגרם לאורקל לתבוע את גוגל – ולהפסיד) מה שנקרא Dalvik VM. תפקידו של ה-Dalvik זה לקחת אפליקציה שכתובה ב-JAVA ולהמיר אותה למצב בינארי ולהריץ אותה כ-VM כך שאם האפליקציה נתקעת, האנדרואיד לא נתקע.

לשיטה זו יש יתרון גדול בכך שכל מעבד שיריץ אנדרואיד, יוכל טכנית להריץ אפליקציות אנדרואיד שנכתבו ב-JAVA. כך לדוגמא חוץ ממעבדים מבוססים ARM שקיימים בשוק, יש גם מעבדים של MIPS שהם זולים ושמריצים גירסת אנדרואיד אחרונה.

החסרון של השיטה היא כמובן בכל מה שקשור לביצועים. מה לעשות, כשצריך להמיר לבינארי, משלמים מחיר בביצועים. חברות שכותבות אפליקציות והיו צריכים ביצועים החליטו לבצע את אחת מהשיטות הבאות:

  • להוסיף קוד בינארי לאפליקציה, כך שאותו חלק בינארי ירוץ Native באנדרואיד על המעבד (אפשר לראות זאת באפליקציות רבות שמעבדות תמונה, אודיו וכו’)
  • לוותר לגמרי על כתיבה ב-JAVA ולהשתמש ב-NDK של אנדרואיד כדי לכתוב את האפליקציה כולה כאפליקציה בינארית.

אלו כמו שיטות לגטימיות… כל עוד אותו אנדרואיד רץ על מעבד מבוסס ARM.

אבל מה קורה כשהמעבד שמריץ את אותן אפליקציות הוא ATOM? אז ישנם מספר סיטואציות:

  • אם האפליקציה כתובה לגמרי ב-JAVA, הביצועים יהיו בערך כמו המעבדים של ARM ולפעמים הם ירוצו יותר מהר.
  • אם האפליקציה כתובה ב-JAVA אך ישנם חלקים בינאריים שכתובים עבור ARM, באותם חלקים בינאריים, המערכת תצטרך להשתמש באמולציה, מה שיגרום למעבד להתאמץ הרבה יותר והביצועים יהיו הרבה יותר איטיים. כמה איטיים? בין 25-50% יותר איטי.
  • אם האפליקציה היא בינארית וקומפלה רק עבור ARM – הביצועים יהיו גרועים עם צריכה כבדה של הסוללה והמעבד יתאמץ הרבה יותר כדי להמיר בינארי מ-ARM לאינטל.
  • אם האפליקציה היא בינארית לגמרי וקומפלה עבור אינטל – היא תרוץ מהר ולעיתים יותר מהר ממה שמעבד ARM יכול להציע, אבל המחיר – הוא בביצועי הסוללה, צפו ל-20-30% פחות סוללה בהשוואה למעבדי ARM.

השקר של אינטל מתבטא בשיווק שאומר שרוב הזמן לא תרגיש נחיתה בביצועים, שאפליקציות תואמות ובקיצור אל תדאג, הכל בסדר – הנה ציפור!

ב-ARM הוציאו לאחרונה מסמך שבחן מנקודות שונות את ההבדלים בין ARM ל-X86 של אינטל, הן מבחינת אפליקציות שזמינות ל-2 המעבדים, הן מבחינת תואמות (אחת התוצאות המפתיעות – עליה של 3% בשנה האחרונה בתוכנות שרצות על מעבדי ARM ולא רצות על מעבדי אינטל, גם עם תואמות בינארית). נכון, המסמך עצמו אינו ממש אובייקטיבי אך הנקודות שהמסמך מעלה שם (גם כשלא מדובר באנדרואיד אלא Windows RT לדוגמא) מראים תמונה ברורה: אם הסוללה חשובה לך כך שלא תצטרך לרוץ לשקע כל כמה שעות, אם חשוב לך תאימות כך שכל אפליקציה שתתקין – תרוץ בצורה מיטבית, אז סמארטפון או טאבלט מבוסס מעבד אינטל אינו מוצר שמומלץ לך לרכוש.

ועוד נקודה שהמסמך בקישור לעיל לא מתייחס אליו אך חשוב שאתם תדעו: פיתוח אפליקציית אנדרואיד, בין אם בצורה של Native Binary או JAVA – כולל התאמות לתצורות מכשירים פופולאריות (סמארטפון/טאבלט/פאבלט) לוקח זמן ומשאבים. כרגע זה לוקח יותר מאשר לכתוב לאייפון (שוב, מבחינת עיצוב UX) אבל עוד חודשיים המצב גם עם אפל ישתנה (חכו להכרזות ב-WWDC הקרוב) ורוב מוחלט של החברות פשוט לא מוכנים להשקיע עוד משאבים בקימפול האפליקציות לאינטל אם זה דורש השקעה (כמו במקרים של אפליקציות בינאריות). השוק עצמו לא דורש זאת, אז גם אותן חברות עושות מינימום ואם יש בעיה עם קימפול ל-X86 אז הן פשוט מורידות אותו בשורת הקומפילציה ומוציאות גירסת ARM לאפליקציה. הרבה אפליקציות רצות נהדר על מעבדי אינטל, אבל אף פעם אינך יודע אם האפליקציה שאתה בדיוק צריך כרגע לבצע מטלה מסוימת – תהיה תואמת או לא ואם היא תרוץ בצורה טובה או לא. אתה אוהבת הפתעות?