במדינת ישראל מצב תוכן הלימודים שלנו הוא לא משהו שיש על מה לרוץ ולהתגאות בו, במיוחד בכל הקשור ללימודים הקשורים במחשבים (לפחות אלו שרציניים בתחום לימוד שפות מחשב מבינים מהר מאוד שמחומר הלימודים לא יצא להם משהו והם לומדים בעצמם שפות כמו PHP וכו’). אחד הדברים המביכים שקראתי וראיתי לקראת הכנת פוסט זה הוא פרוייקט “מחשב נייד לכל מורה” (זה על Google Sites משום מה. משרד החינוך צריך איזה שרת וירטואלי שהמצב לא מאפשר תקציב לשרת??).

מחשב נייד לכל מורה? פרוייקט שמשותף ל-3 גופים? סליחה, כאן זה ישראל או צפון קוריאה? הרי אם משרד החינוך היה משקיע מעט זמן, הוא היה מוצא מחשב נייד שיכול להתאים למורה בתקציב די קטן (הנה אחד שמצאתי בחיפוש של 3 דקות ב-ZAP: ה-HP Probook 4720s, יש למחשב מפרט רציני עם מעבד i5 ומסך 17 אינטש, והוא נמכר בכמעט 3700 שקל ליחידה, כולל מע”מ), המשרד היה מוציא מכרז ליבואנים ישירות או דרך החשכ”ל, מה שהיה מנמיך את המחיר ב-30-50% (כמו מה שקורה עם שרתים וכו’), ואז המורה היה יכול לבחור באחד מהמסלולים הבאים:

• תשלום: שלם משהו כמו 80 שקלים לחודש במשך 24 תשלומים, תקבל כמובן שרות למחשב, תמיכה וכו’.
• התחייבות להשקעת 2-3 שעות בחודש ללמד תלמידים/לסייע לתלמידים למשך שנתיים, אותם תנאים דלעיל.
• השתתפות בפרוייקט כלשהו שמשרד החינוך רוצה לקדם ומשווע לכח אדם. השתתפות של כמה שעות בחודש למשך שנתיים, אותם תנאים דלעיל.

עם ההצעה הזו, משרד החינוך לא היה צריך שום עמותה ושום טובות של ההסתדרות, והיה אפשר לגמור את העניין תוך חצי שנה. המצב עם הפרוייקט הנוכחי? עדיין אין לכל המורים מחשבים כי כל עיריה והזמן/תקציב שלה (כאן לדוגמא תוכלו לראות שעירית נתניה הצטרפה לפני 3 חודשים! וזה פרוייקט שרץ מ-2010!)

זה מחשב נייד לכל מורה. בתוכנית “מחשב נייד לכל תלמיד” המצב מביך בהרבה. אני יכול לכתוב על כך לאורך 3-4 עמודים אבל אפשר לסכם כך את המצב: מדינת ישראל עומדת כעני מול הפריץ/הגביר עם יד מושטת. סיסקו, תרמו משהו. אינטל, תרמו משהו.. אין לי שום בעיה שהחברות האלו תורמות ויתרמו, אבל מדוע המדינה צריכה לעבור דרך מסלול תרומה ולא מסלול יותר מוצלח? שאלה טובה.

כפי שידוע לקוראי הבלוג ולאנשים המבינים בטכנולוגיה – בשנתיים האחרונות נכנס הטאבלט לחיינו בסערה, אחרי שאפל הוציאו את ה-iPad הידוע, ומכיוון שאפל מבינה דבר או 2 בשימושיות, עיצוב, ממשק נוח, רבים קנו וקונים אותו. בינתיים גם התחילו לצאת טאבלטים רבים מבוססים אנדרואיד, כך שבשוק יש היום טאבלטים רבים מסוגים שונים.

בוואלה הופיעה כתבה על טאבלטים בשרות החינוך, וכאן לדעתי טמון פתרון שיכול לקדם הן את רמת הלימוד, את תוכן הלימודים ואת התלמידים.

נתחיל מהמפרט הטכני: אפשר ללכת על טאבלטים מבוססים e-Ink אך הבעיה שמדובר בתלמידים שמפילים ציודים כאלו באופן תדיר, והמסך עצמו ברוב הקוראים הללו קטן מדי (בהשוואה לגודל ספר לדוגמא), והמכשירים המגיעים כיום עדיין איטיים בעדכון מסך ובמעבדים, לכן אני הייתי ממליץ ללכת על טאבלטים עם מסך זכוכית Gorilla Glass (כך שלא ישבר ולא ישרט מכל רבע נפילה), בגודל 7 או 10 אינטש, מיצרנים כמו סמסונג, אסוס, אייסר, ארכוס וכו’.

מבחינת תמחור: המחירים לדגם עם 16 ג’יגהביט זכרון אחסון עולים בין 300-500 דולר (במקרה של מכרז כזה אפשר לבקש גם עם מקלדת) ואם זה יוצא במכרז גדול, המחירים יצנחו ב-30-50%. שאר התשלום יכול להיגבות ב-2 אפשרויות מהורי התלמידים:

• 12 תשלומים שווים ללא ריבים בהמחאות או כרטיסי אשראי, כולל שרות תמיכה וביטוח
• השתתפות התלמיד באחד מהפרוייקטים של משרד החינוך (סיוע לתלמידים חלשים, התנדבות וכו’)

מהרגע שמשרד החינוך יחל להשתמש בטאבלטים, חומר הלימודים יהיה בצורה דיגיטלית והעלות תהיה זולה בהרבה מעלות הספרים עצמם, כך שלהורים יהיה קיזוז בתשלום על הטאבלט בכך שהם לא יצטרכו לשלם הרבה על הספרים.

מבחינת תכנים: משרד החינוך יוציא הוראה לכותבי הספרים/מו”לים לספק את התוכן בפורמט דיגיטלי (PDF, EPUB וכו’). את הטאבלטים ניתן לנהל בצורה מרוכזת (קיימות מספר תוכנות לכך), כך שגם אם תלמיד הצליח למחוק תוכנות ו/או להרוס את הטאבלט מבחינת תוכנה, ניתן תוך דקות ספורות לטפל בכך.

שיעורי בית, ניהול אימיילים (בין מורים לתלמידים וכו’): ניתן להקים עצמאית ע”י משרד החינוך, אולם גוגל נותנת את שרות Goole Apps for Education ללא תשלום (ובניגוד לגירסה החינמית, אין פרסומות במייל), וזה כולל כלים לא מעטים כמו אימייל, יומן, העלאת קבצים, כתיבה בצורה משותפת ועוד, כך שהתלמיד יכול להתחבר מכל מקום ולהעלות את שיעורי הבית שלו ולהוריד אותם בכיתה או במקומות אחרים

פתרון כזה, לעניות דעתי, יכול לסייע בסופו של דבר במספר מישורים:

• אין צורך יותר בתוכניות כמו “מחשב לכל ילד”. טאבלט יכול לספק את התלמיד הן מבחינת גישה לתוכן, הן מבחינת הכנת שיעורי בית ועוד.
• התלמידים יהיו חשופים יותר לתוכן עדכני וניתן לשלב בכיתה שימוש במספר אפליקציות שרצות על שרת מקומי/אזורי כמו וויקיפדיה וכו’.
• ניתן ללמוד בצרוה יותר חווייתית בשילוב תכני וידאו/אודיו – הטאבלט יכול לנגן את התוכן בלי שום בעיה בצורה אישית.
• חסכון בריאותי: אין צורך יותר בסחיבת קילוגרמים רבים של ספרים. סביר להניח שעדיין יצטרכו פה ושם מחברות, אבל הספרים יהיו דיגיטליים עם 0 משקל (למעט משקל הטאבלט עצמו).
• טבאלטים כוללים בתוכם סוללות גדולות, וכיום טאבלט 7 או 10 אינטש יכול לפעול ללא הפסקה כ-8-11 שעות, הרבה יותר מזמן של יום לימודים, גם יום לימודים ארוך (שיעור אינו שעה מלאה, יש 2 הפסקות ארוכות), כך שיש חסכון גם מבחינת נקודות חשמל. התלמיד שישכח להטעין את הטאבלט יצטרך “לעמוד בפינה” וללמוד במשך השיעור מהפינה מנקודת החשמל

זה – בגדול, הרעיון כדי לקדם מבחינה טכנולוגית ולימודים את התלמידים.

האם משרד החינוך יאמץ (את הכל או חלק) את הרעיון? אני בספק. אם לשפוט לפי אתר משרד החינוך, ההתקדמות שם איטית מאוד, ועד ששם יחשבו בכלל על רעיון אימוץ הטאבלט, כולנו נהיה סבים וסבתות..