בדיוק סיימתי לקרוא מאמר ב-YNET על אסיפת חרום שנערכה היום ב"צוותא" ובה עלו כל מיני שחקנים ואחרים לבמה לשפוך את ליבם על שרת החינוך, לימור לבנת, למרר כמה היא לא מתאימה, ולקרוא לה "לרדת מהעץ" ולהתפטר.
האמת, שאותי זה מרגיז, ואני רוצה לתת דוגמא מהעסק שלי:
יש לי לקוח שהוא די חשוב לי שיושב באותם שטחי 67. אותו לקוח משלם בזמן וקיבל את מה שהוא ביקש. לו הייתי שמאלני בדעותיי והייתי מערב פוליטיקה בביזנס שלי, אז לא הייתי לוקח אותו, ולאף אחד לא היה תלונות אליי, זה עסק שלי והוא עסק פרטי. זכותי, נכון?
עכשיו נעשה טוויסט: נניח שהחלטתי לגדול ולהתחרות במכרז של החשכ"ל לאספקת פתרונות Storage (אני משער שיש עכשיו קוראים שמחייכים חיוך מר: החשכ"ל כבר 5 שנים עדיין לא מצא את הזמן להוציא מכרז לפתרונות Storage). נוסיף לעניין שאחד מהתנאים שפתרונות ה-Storage ימוקמו באזורים שונים בארץ, וחלק מהם ישבו באותם שטחי 67 ואני אצטרך להגיע לאותם מקומות ולהתקין את הפתרונות ואם צריך לבוא ולתקן אותם, אצטרך להגיע פיזית לאותם שטחים ולתקן אותם, הכל כחלק מהתנאים שאני מחוייב במסגרת החוזה (אם אזכה) לעמוד בהם.
כאן נכנס החישוב הפנימי שלי. מה עדיף: דעות פוליטיות או הכנסות לעסק שלי? אם אני נניח שמאלני בדעותיי ורוצה שהמדינה תחזיר מיד את השטחים האלו לפלסטינים, אני יכול להחליט שאני לא תומך בממשלה הנוכחית ואני לא נותן שרות בשטחי 67, מה שכמובן פוסל אותי מלזכות במכרז (או שאני יכול לעשות טריקים, ובד"כ טוב לא יצא מזה). רוב מוחלט של העסקים מניחים את הדעה הפוליטית שלהם בצד ונותנים שרות גם בשטחים.
נחזור לשחקנים: הם "בוכים" על כך שהמדינה הולכת להתנות קבלת כספים בתנאים כאלו ואחרים הקשורים למיקומי הופעות והצגות, כולל בשטחי 67. נכון, רבים מהם בעלי דעה שמאלנית, אבל הם צריכים להחליט: או שאתה מקבל כספים מהמדינה ושם את דעותיך הפוליטיות בצד, או שאתה עומד בדעתך ולא לוקח כספים מהממשלה, או לכאן או לכאן.
גם בארה"ב הדברים האלו קורים, ושם דווקא אף אחד לא יוצא בצעקות שבר. כאשר ממשל רפובליקני עולה לשלטון, בתוך ימים ספורים נפסקת חלוקת כספים לכל מיני מוסדות, כמו מוסדות מחקר בתאים עובריים. כאשר ממשל דמוקרטי עולה לשלטון, תוך מס' ימים מוזרם מחדש כסף לאותן מוסדות, ומוסדות אלו יודעים להסתדר עם תרומות מגופים אחרים כשיש שלטון רפובליקני כמו השלטון הקודם בראשות ג'ורג' בוש.
בקיצור, שחקנים יקרים: אם אתם רוצים כספים מהממשלה הנוכחית, תצטרכו להופיע גם במקומות שהם בשטחים (למרות שכולם יודעים שאריאל לא תפורק ובכל הסכם היא תהיה חלק מישראל). אם אינכם מעוניינים, אל תיקחו כספים מהממשלה הנוכחית, חכו שתעלה ממשלת שמאל.
שני דברים.
דבר ראשון, כנראה שלא היית קרבי בצבא. כי אילו היית קרבי, כמוני, ואילו היית משרת שם שנים, והיית רואה את מה שראיתי, ועושה את מה שראיתי, השאלה האם להיכנס לשטחים היתה יכולה להיות יותר אישית, יותר עמוקה. יותר שריטה מאשר דיעה. כי אני, בניגוד לך, מקבל בחילה ברגע שאני חושב על מעבר הגבול. כי עבורי, השמש זורחת בשטחים בשחור, והאור הוא לא אור, ורק תחושה של נמיכות קומה וזיעה קרה. לך תתוכח עם זה.
אדם מבצע בחירה מוסרית. לנסוע בשטחים ולראות מימין ומשמאל אנשים שזכותיהם הבסיסית נשללו מהן, אמור להפריע לכל אדם בעל תפיסה מוסרית בסיסית. אבל כנראה שלך לא יפריע היה לנסוע גם בדרום אפריקה תחת כיבוש האפרטאייד.
אז חץ, סתם בשביל הסקרנות שלך, היכן עובר הגבול שלך? לתחזק שרתים בשטחים זה סבבה, ומה עם סחר ביהלומי דמים? סחר נשק? עבדות ילדים?
לגבי נקודתך הראשונה: לא הייתי קרבי, הייתי בחיל האויר.
לגבי נקודתך השניה, סלח לי, היו מס' הזדמנויות לפלסטינים להקים מדינה וההנהגה שלהם החליטה לוותר. זוכר את ברק וערפאת? אולמרט ואבו מאזן? 2 הזדמנויות שיכלו לגמור דברים ולהקים מדינה, אבל הם השתפנו ברגע האחרון.
בחלק האחרון לגמרי נסחפת. עבדות ילדים? יהלומי דמים? לא ידעתי שבשטחים זה אפריקה והשבטים. הגזמת בטירוף.
השאלה שלי היתה מאוד פשוטה.
אם להרוויח כסף על סמך איזורים כבושים בהם האוכלוסיה לא זוכה לזכויות אדם בסיסיות (ואלו הן עובדות) לא בעייתי בעיניך, אז סתם מתוך עניין כללי, רציתי לדעת האם נושאים אחרים השנויים במחלוקת, כמו יהלומי דמים, סחר נשק ועבדות ילדים הם גם נושאים שאינם בעייתים בעיניך (וברוח הימים, אפשר גם להוסיף סחר בפרוות). היכן בעיניך עובר הקו המוסרי? היית גם משרת את שלטון האפרטהייד?
אני פשוט לא נכנס לזה. בעבר עבדתי ב-GNS ונתתי שרותי תחזוקה לאתרים כמו "מחסום ווטש" ועוד כמה, בדיוק כמו שמכרתי לפני מס' ימים שרת לאחד מרשתות השידור הערביות בשטחים, וכמו שהשכרתי שרת לתחנת רדיו ידועה ימנית. אני פשוט לא מכניס פוליטיקה לביזנס.
בכלל, הטענה שלך ממש לא מתאימה לטיעון כאן. האם מותר לי חוקית למכור לערבים ויהודים? מותר. האם אזרחים שגרים בשטחים 67 עוברים על חוק ישראלי כלשהו? לא. האם כשאני מוכר שרת לארגון יהודי או ערבי אני "מממן טרור" כמו במקרים של יהלומי הדמים? גם לא, אז הטענה שלך ממש לא במקום.
בהתייחס לטיעון של החוסר בזכויות אדם בסיסיות של התושבים הערבים בשטחים המוחזקים:
1. האם הם בעצמם מכבדים זכויות אדם? (יחס להומואים ולסביות, רציחות על רקע כבוד המשפחה, סבלנות לדעות החורגות מהקונזנסוס [כמו הדעה השערורייתית שמגיע ליהודים לחיות תחת שלטון יהודי באזור כלשהו בתחום ארץ ישראל המנדטורית])
2. האם הם מכינים את עצמם להקמת והפעלת מדינה עצמאית (כמו שהיהודים עשו בתקופת המנדט הבריטי, וכמו שהפלשתינאים לא עשו עד אחרי מותו של ערפאת)?
3. מהי התשובה המוסמכת לשאלה מה בא קודם – פעולות טרור (בעבר ע"י הנחת מטענים, אח"כ ע"י מחבלים מתאבדים וכעת ע"י שיגור קסאמים), או ההגבלות על החופש האישי של התושבים הערבים?
4. למה באמת התושבים הערבים של מזרח ירושלים (בשבילנו – שטח שסופח כחוק לישראל, בשבילם -שטח מוחזק שמיועד להיות בעתיד בירת פלסטין העצמאית) אינם מצביעים בבחירות המוניציפאליות לעיריית ירושלים ואינם משתמשים בקולם כדי להשפיע על עיריית ירושלים להקדיש יותר תשומת לב לאיכות חייהם?
אם הסיבה היא שלא נותנים להם להריץ את המפלגות שלהם ואת המועמדים שלהם אז למה לא הם ולא אבירי זכויות האדם של השמאל הבינלאומי לא מדברים על הבעיה הספציפית הזו, אלא מדברים באופן כללי על שלילת זכויות האדם ע"י הכיבוש הישראלי?
אחד השיעורים הבסיסים באזרחות נוגע ליחס שבין זכויות לחובות. בדמוקרטיה, לא מתנים קיום חובות בזכויות (אם כי ישראל, היא לא ממש דמוקרטיה, לא במובן הזה ולא ביותר מדי אחרים. בדמוקרטיה, אנטישימיות רוויות שנאה כלפי החרדים היתה בלתי נסבלת).
מאחר שלתושבי השטחים הערבים אין ממשל עצמי (אלא אוטונומיה מטעם, בדיוק כפי שהיה לשחורים בדרא"פ) השאלה של האופן שבו הם מקיימים או לא מקיימים את זכויות אינה רלוונטית. בכל מקרה, לישראל אין זכות לשלוט בהם, ומעבר לכך, גם אם הם לא נוהגים כלפי עצמם באופן שבו אנחנו היינו רוצים, זה לא נותן לנו זכות או תירוץ לשלוט בהם בניגוד לרצונם. (וזה לא שאנחנו ממש אור לגויים בכל הנוגע לדמוקרטיה).
חץ, זה אתה שכתבת פוסט תחת הכותרת "התבכיינות השחקנים". אומנם זה לא נכתב בפוסט העיסקי שלך, אבל זה מאוד קרוב לכך. :).
רם, לשיטתך, זה שהפלסטינים נותנים לנו סטירה על לחי אחת, אז אנחנו צריכים להגיש את הלחי השניה? לגבי דמוקרטיה, אתה רוצה להשוות אותנו למי בדיוק.. אם מול הסובבים איתנו, אז אנחנו הרבה יותר דמוקרטים מאחרים, אם מול ארה"ב, גם בזה אנחנו יכולים לעמוד בכבוד בגאווה (אצלנו אתה יכול להתגייס גם אם אתה הומו, לסבית ואפילו טרנסג'נדר, והצבא כבר מימן לא פעם ניתוח לשינוי מין, אגב).. אנחנו לא מושלמים, אבל יחסית לדמוקרטיות אחרים אנחנו ניצבים במקום לא רע.
לגבי תושבי השטחים הערביים, עם כל הכבוד, יש להם ממשל שהם בחרו אותו (אם כי לא בחוכמה, הם הכניסו את החמאס שניקנק אותם כהוגן). הממשל הזה גם עושה צעדים לעצמאות, אם כי תוך כדי הצעדים גם יורה לעצמו מצוין ברגל (איסור לעבוד אצל ישראלים בשעה שאין לרש"פ שום פתרון תעסוקה לאותם עובדים).
אין לנו זכות לשלוט בהם, אבל מצד שני הם נסמכים עלינו טוטאלית. תעיף את הצבא משם ותראה איך תוך ימים החמאס משתלט ונהיה לנו חמאסטן 2.
אני כתבתי על התבכיינות השחקנים ונתתי דוגמא לביזנס, כמו שמבחינת השחקנים עצם ההופעה זה ביזנס, אני דיברתי על החלק של לעמוד בכללים של הממשלה הנמצאת בשלטון שמחייבת אותי לתת שרות בשטחים וכל העניין של ההחלטה אם להתחרות או לא.
עזוב אותך מהשכנים מסביב. תשווה את ישראל לצפון קוריאה, ואנחנו ממש יוצאים נהדר.
אני חושש שקצת קשה להשוות בין אנשי עסקים לבין שחקנים. שחקן אמור להיכנס לדמות, לתת את הנשמה. עם כל הכבוד לאנשי סיסטם (או אנשי עסקים, או תוכניתנים) יש מעטים ביותר, אם בכלל, הרואים בעבודתם אומנות.
לדעתי, הפלסטינים הגיעו לאן שהם הגיעו באחריות לא מעטה של ישראל. ואם אתה מדבר על דמוקרטיה, תשווה את זכויות המיעוטים בישראל (כמו הדרוזים, המשרתים בצבא) לזכויות מיעוטים במדינות אחרות.
צפון קוריאה???? וואו אלו הגזמות
שחקן עושה המון עבודה כדי להיכנס לדמות, לתת את הנשמה וכו', אבל בסופו של היום זו עבודה בשבילו, והוא צריך להחליט לפעמים החלטות קשות. ככה זה בכל תחום.
שוב אתה זורק את האחריות על ישראל ומתעלם לחלוטין מהטעויות של הפלסטינים, ושוב אני מזכיר לך: ב-2000 כבר היתה יכולה להיות להם מדינה, אבל הראיס יצא מפגר, והראיס אחריו שוב פספס הזדמנות עם אולמרט ולבני, אז אנחנו אשמים בזה??
רם-און, עשית צעד קטן בכיוון הנכון אבל נמנעת לגמרי מלהזכיר את הבדואים. חלק מבניהם משרתים בצה"ל אבל יש חוסר-הכרה כללי בזכותם למקום מגורים סביר המתבטא בכך שהורסים להם בתים בלי לדאוג שיהיה להם איפה לגור.
ועכשיו חזרה לביקורת הרגילה על צביעות השמאל – מי שהוגן בהתייחסותו לזכויות האדם יתעדף את מלחמותיו לטובת החלכאים והמדוכאים כך שקודם יזכו בזכויות אותם מדוכאים שמסתפקים בשוויון עם המדכאים שלהם (שיהיו מעכשיו המדכאים-לשעבר) בלי לשאוף להשמיד את אותם המדכאים. במקרה שלנו, מדובר בעדיפות למלחמה על זכויותיהם של הבדואים שהם אזרחי ישראל ששואפים לחיות טוב בשכנות לנו.
בעניין המשוואה בין זכויות הפלשתינאים בשטחים לבין חובתם לא לשאוף להשמדת ישראל – נראה לי שהכלי הנכון להתייחס לכך הוא להתייחס עקרונית למעשיהם, כשהם מפרים את החובה הנ"ל, כאל פשעים פליליים ואז עקרונית להפעיל נגדם את הכלים החוקיים שמופעלים נגד פושעים פליליים דהיינו כליאה בבתי סוהר. כמובן שבגלל מספרם הגדול לא מכניסים אותם למחנות מעצר אלא מגבילים את החופש שלהם בצורות אחרות.
במילים אחרות, מעשיהם של אותם פלשתינאים שמאיימים בהשמדת ישראל ואלה שמבצעים פיגועי טרור שקול מוסרית למעשיהם של אנשי העולם התחתון שמשיגים את רצונם באיומים ובמעשי אלימות נגד קורבנות חפים מפשע.
שודד, אינך יודע דבר. חפש "עבודה שחורה" ברשת ורד לי מהגב.
חץ, לא אמרתי שישראל היא כמו צפון קוריאה, אלא שאם אתה רוצה שישראל תצא טוב, אל תשווה אותנו לירדן או מצרים, לך עד הסוף ותשווה לצפון קוריאה. ככה ישראל באמת תיראה נפלאה.
לא בטוח אבל נראה לי שהפסקה "אינך יודע דבר" מאפשרת לסווג את התגובה כ-argument by ad hominem. אפילו אם לא, אז בטוחני שיש כשל לוגי אחר שהתגובה מתאימה לו בול. סביר להניח שאינני יודע הכל אבל משהו אני יודע ולכן הפסקה אינה תואמת את המציאות.
לא ראיתי בקישור http://www.blacklabor.org/?p=23715 התייחסות לנקודות שהעליתי על תרומתם של ערביי השטחים המוחזקים לשימור המשטר המגביל שהם חיים תחתו.
תזכורת – הממשל הצבאי בישראל, שבגללו היתה הפליה בגישה להזדמנויות בין יהודים וערבים, בוטל בשנת 1966. ההפגנות נגד הממשל הצבאי בזמנו השיגו את מטרתן, כי ערביי ישראל שיתפו פעולה בכך שהם הראו בהתנהגותם שאיפה להיות שכנים טובים ולא להשמיד את היהודים. מבחינה זו, ההבדל ביניהם לבין הערבים בשטחים המוחזקים בולט מאוד.
אם השמאלנים של היום באמת ובתמים רוצים לפתור את בעית זכויות האדם של הפושעים הפלשתינאים מיהודה, שומרון ועזה, עדיף שהם יסבירו לאותם פושעים איך בדיוק ערביי ישראל הצליחו להשתחרר מהממשל הצבאי בישראל.
חץ,בנוסף לדבריך שאני מסכים עקרונית איתך. חרם תרבותי הינו עבירה על חוק איסור הפליה במקומות בילוי ושירותים ציבוריים. החוק חל ואוסר על כל עצמאי שמעסיק לפחות 4 עובדים ונותן שירות כלשהי לציבור להפלות על רקע דת גזע מין מפלגה השקפה וכו'.
רוב השחקנים הינם עצמאיים אך לא נראה לי שחוק זה חל עליהם מכיון שהם אינם מעסיקים לפחות 4 עובדים. אך התיאטרון אינו יכול בשום אופן להפלות או להחרים בין אם הוא ממומן ע'י הציבור ובין אם לאו.
נקודה נוספת מעניינת היא אי הסימטריה בהפעלת סנקציות כלפי ציבור שמעוניין לחיות על פי השקפת עולמו. כשהחרדים מעוניינים לשמר את החינוך המסורתי שלהם ומתנגדים ללימודי הליבה ,בדרך כלל קוראים אנשי שמאל(ולא רק) להפלייה תקציבית כלפיהם. אך כשאנשי שמאל טוענים את אותו הטיעון בדיוק קול ענות חלושה אני שומע …
לא מקובלת עליי האנלוגיה.
ההשוואה האמיתית* היא, בבעלותך חברה שזכתה במכרז להספקת שרות מסוים,
אחד מהעובדים שלך מסרב לבצע עבודה באחת מהערים שהמכרז מכסה.
האם את מפטר אותו, או נותן לו לעשות עבודה במקום אחר.
זה עניין פנימי שלך, לא של מוציא המכרז.
מעניין באמת איך זה בהופעות.
עד כמה שאני יודע, בניגוד למה שכתבת בקטע השלישי, כאן בארץ (להבדיל מאנגליה, לדוגמא) אתה חייב לתת שירות דומה לכל האזרחים.
אם יש לך חנות, ואתה מוכר לישראלי ולא מוכר לערבי. שוב, לא ראיתי בחוק, אבל ככה שמעתי. ניתן לתבוע אותך על הפליה.
בכל אופן, החוק מוזר.
יש דברים שהם יחסית טכניים. אבל לחייב אומן לעשות משהו בניגוד למצפון, זה קצת הזוי…
כל חוק הינו כפייתי. אנו נדרשים ללא הרף לפעול בניגוד לשיקולי הנוחיות שלנו(לדוגמא:רמזור אדום) ולעיתים גם בניגוד למצפוננו(צבא למשל).
אני בספק רב אם מנהלי התיאטראות יתנו יד לחרם הזה.אני מאמין שהם בעצמם יטפלו בסוררים מבלי שיהיה צורך בהתערבות ממשלתית. מנהלי התיאטראות יודעים היטב שהם מנועים על פי חוק לבצע חרם תרבותי ,תהא הסיבה אשר תהא.
אולי פספסתי את הנקודה פה, אבל למיטב זכרוני אריאל איננה חלק מישראל, כמו שלא מחייבים אומן ישראלי להופיע בצרפת לא לגטימי לחייב אותו להופיע באריאל. מי שרוצה את מימון המדינה שיגור בתוך הגבולות שלה. מי שרוצה לממן ישובים שאינם בגבולות המדינה, שיכיר בשטח שלהם כחלק מגבולות ישראל כפי שנעשה עם הגולן.
לא יודע, לא נראה לי הקו הזה. אזרחי ישראל עובדים לעיתים בחו"ל מטעם המדינה,
דרך קבלן או לא.
הנקודה היא שמדובר בעניין פנימי בין השחקנים והבמאים לתיאטראות, זה לא עניינה
של שרת התרבות, והיא לא צריכה לדחוף את האף שלה לשם,
בייחוד לא עם התקצוב הקמצני שהמדינה נותנת לתיאטרון
(80 אחוז מההכנסות ממכירת כרטיסים).
זה בהחלט לא עניין פנימי.מדובר בעבירה על החוק ולכן מחובתה של שרת התרבות לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה כנגד העבריינים. היא לא יכולה לפעול כנגד האמנים אך כנגד מנהלי התיאטראות יש לה סל סנקציות שהוא יכולה להפעיל כנגדם.
אם היא יכולה לפעול נגדם, למה היא רוצה לחוקק חוק.
ברור שזה עניין פנימי, נגיד
שאיש דתי מסרב לתת תמיכה טכנית בשבת, מה יש אני
רוצה לגלוש באינטרנט בסופ"ש על פי דרכי, אפליה!
אז מוצאים מישהו שעובד בשבת ובזה נגמר הסיפור.
לא עניינו של שר התקשורת.
1. גם אני לא אוהב חקיקת חוקים למקרה ספציפי ולא כללי. בדרך כללים אלה לא לוקחים בחשבון את ההשלכות העתידיות ובסופו של דבר מאבדים את האפקטיביות שלהם.
2. לא הבנתי את האנלוגיה שלך. איש דתי שמסרב לעבוד בשבת פועל על פי חוק שעות עבודה ומנוחה.החוק התקבל מטעמים סוצייאליים ולא מטעמים דתיים. שהרי על פי ההלכה אסור ליסוע בשבת בין אם זה בתחבורה ציבורית ובין ברכב פרטי,ואילו על פי החוק איני מנוע ליסוע ברכבי הפרטי בשבת.
אם החוק היה מתקבל (רק) מטעמים סוציאליסטים אז למה יש פקחים שבודקים אם יהודים עובדים בשבת על פי רצונם (אבל זאת לא הנקודה).
מה שאתה אומר זה שאם לא היה חוק שמאפשר לאיש דתי להגיד שהוא לא עובד בשבת, אז להוט (למשל), היה אסור להעסיק אותו, כי על פי החוק היא מחויבת לספק שרות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
1. חוק שעות עבודה המנוחה קבע שלכל אזרח חייב להיות יום מנוחה שבועי. יום המנוחה ייקבע על פי השתיכותו הדתית של האזרח.
2. כפי שאמרתי כבר החוק חל על המרחב הציבורי של המדינה ולכן הוא נאכף ע'י פקחים. לא תראה פקחים שבאים לביתך הפרטי וקונסים אותך על חילול שבת.
מטרתו של החוק ליצור שיוויוניות בין האזרחים הדתיים שמנועים לעבוד בשבת לבין אזרחים חילוניים. ללא החוק היתה נוצרת תחרות לא הוגנת בשוק מכיון שדתיים עובדים פחות יום אחד.
כמו כן נקבע שזה לא הוגן לקחת מכספי המיסים של הדתי ולהשתמש בהם לחילול שבת.
טעמים שיוויוניים וסוציאליסטיים אלו נקבעו בסטטוס קוו לפני בערך 40 שנה.
3. לשירותי חירום למיניהם יש היתר על פי חוק(משטרה,בתי חולים,טלפוניה וכו')אך הם עובדים במתכונת מצומצמת . לגבי שאלתך על חברת הוט …אם לא היה חוק שמאפשר לדתי לסרב לעבוד בשבת הוא פשוט היה מחוייב לעבוד בשבת.לא הבנתי איזה נקודה רצית לחדד.
תיאטרון הבימה לדוגמא מופיע לעיתים מחוץ לגבולות המדינה. מחתימים את כל השחקנים על כך שהם מתחייבים להופיע בחו'ל. תיאטרון שמתוקצב ע'י המדינה(גם אם הוא לא מתוקצב ע'י המדינה הוא מחוייב לחוק איסור הפלייה) מחוייב לאיסור הפליה.
האם הם נוהגים כדרך כקבע להופיע בשטחים אשר נמצאים תחת שלטון צבאי ?
אני חושב שהדיון כבר עקר.ראשי התיאטראות הגיעו להסכמה עם ליבנת שהם יופיעו בכל מקום ללא חרמות למיניהם.
ראשי התיאטראות הבינו שיש כאן עבירה על החוק וביהמ'ש יפסוק כנגדם לכן הם העדיפו להגיע להסכמה מכובדת מאשר לתת לקומץ פרובוקטורים להעמיד אותם במצב שהם עוברים על החוק ובכך מסתכנים בתיקצוב מופחת.