קצת היסטוריה: רד-האט תמיד היתה חברה “עם ביצים” שלא כל כך הכירה את השוק. עוד לפני שהם התחילו עם כל עניין ה-Fedora, היו גרסאות רגילות של רד-האט לינוקס שיוצאות אחת לשנה בערך, וכל גירסה כללה את השטיקים והתוכניות הכי חדשות, גם במחיר של שבירת תואמות לאחור.

טכנית, בלינוקס ניתן להשיג תואמות לאחור ולהריץ תוכנות שנכתבו גם בשנת 93 על ההפצה הכי חדשה של לינוקס, אבל הדבר מחייב ידע ועבודה מקדימה שלעיתים היא לא קצרה. יש צורך בהעתקת ספריות מסויימות, לכוון LD_LIBRARY_CONF ועוד ועוד, או להקים מעין סביבת “כלא” (chroot) שבה התוכנה הישנה תוכל לרוץ, אבל שוב, הדבר לא ממש קל.

בגירסת ההפצה של רד-האט 8, רד-האט עשתה משהו שנחשב מאוד נועז: הם הכניסו מהדר (קומפיילר) חדש שפשוט שבר תאימות אחורה למרות שמס’ הגירסא לא הראה זאת (גירסת המהדר שהיתה לכולם היתה 2.7 ו-רד-האט שחררו את גירסה 2.9.6), כלומר קוד שהודר עם המהדר החדש, לא יכל לרוץ רגיל על הפצות ישנות יותר של רד-האט (אני מתעלם כרגע מהטריקים של chroot וכו’). גם ספריות חיוניות שודרגו ללא תאימות בינארית, כך שקרה מצב שהצעקות בקהילה הגיעו השמיימה. רד-האט התנצלה, הסבירה, וגם שחררה מס’ טלאים לתקן את המצב, אולם הנקודה התחילה להתחדד בהנהלת רד-האט: אנשים מעדיפים תוכנות בגירסאות יציבות ו”סולידיות” מאשר את הגרסאות האחרונות והלא יציבות שרד-האט הפיצה. גירסה 9 היתה הגירסה האחרונה שרד-האט הפיצה בשיטה הישנה ומשם רד-האט החליטו לפצל את ההפצות לפי המפתח הבא:

• גירסאות RHEL/RHAS/RHES – הם גירסאות יציבות ו”סולידיות” שרד-האט מוכרת ללקוחות (לא לנתינה בחינם) ומתחייבת לתחזק את הגירסה הזו למשך 7 שנים קדימה מיום שחרור ההפצה. כך לדוגמא, RHEL גירסה 2 ששוחררה ב-17/5/2002 תסיים את חייה ב-31/5/2009. (עוד פרטים על מדיניות EOL אפשר לקרוא כאן)
• גירסאות Fedora – אלו הגרסאות הלא ממש יציבות (יחסית, יחסית.. בהשוואה למוצרי מיקרוסופט, Fedora יציבה כמו סלע!), אשר גירסא חדשה משוחררת כמעט כל חצי שנה (רשימת הגירסאות שיצאו עד כאן ניתן לראות כאן). החסרון המהותי ב-Fedora מסתכל בכך שאין שום תמיכה רשמית מצד רד-האט, ואין שום התחייבות לשמירת תואמות כלשהי.

גירסאות ה-RHEL מבוססות בסופו של דבר על זוגות של גרסאות Fedora, כך לדוגמא גירסת RHEL 5 מבוססת בעצם על Fedora 6 ומספר חבילות מגירסת Fedora 7 (כמו קרנל וכו’), כלומר לאחר שאנשים משתמשים, מדווחים על באגים וכו’, רד-האט בונים הפצה חדשה מסחרית המבוססת על טכנולוגיה שכבר נוסתה, נבדקה ורצה, והיא תיתמך במסגרת הסכמי רשיונות ותמיכה.

רד-האט גם תורמים רבות לקהילה. כמה הרבה? עוד לפני שיוצאת גירסה חדשה של RHEL לציבור, הם מעבירים את חבילות ה-SRPMS (שהם בעצם קבצי הקוד מקור מוכנים בחבילות להידור וליצירת חבילות RPM) לידה של קבוצה שנקראת CentOS, שהם חבר’ה מתנדבים שיוצרים גירסה זהה ל-RHEL שמיועדת למשתמשים שלא יכולים ו/או לא רוצים לרכוש את RHEL/RHAS/RHES. התאימות היא ב-100% ולא רק זאת, רד-האט גם משתתפת בפרויקט שנקרא EPEL שבונה חבילות להתקנה הן על CentOS והן על RHEL, תוך שיתוף פעולה של הקהילה ו-רד-האט. כפי שניתן לראות, רד-האט הולכים מאוד רחוק על מנת שלא לזנוח את הקהילה שממנה בסופו של דבר היא מתפרנסת.

לאחר סקירת ההיסטוריה הזו, נגיע לעיקר: הורדתי גירסת Preview של Fedora 10 שמכילה את כל המי ומי בתוכנות קוד פתוח ללינוקס, מוכנות לשימוש והתקנה. התקנתי את ההפצה על VMWare גירסה 6.5.

מה חדש ב-Fedora 10? המון. כמה המון? ניתן לקרוא את הדברים פה (שימו לב, לינק זמני. שתצא הגירסה הרשמית, הלינק ישתנה). אפשר לסכם את השינויים הראשיים בכך שיש יותר תמיכה במצלמות רשת, התמיכה באודיו שופרה משמעותית (הפעם הולכים על PulseAudio כשברירת המחדל היא ON), שיפור בתמיכת מדפסות, שיפור בתמיכת אחסון וירטואלי, יש כלי חדש לאבטחה ובדיקת חדירות בשם SecTool, גירסת KDE היא 4.1.2 (והיא כוללת גם חלקים מ-KDE 3.5.10), ועוד ועוד.

אחד הדברים הנחמדים בגירסה זו (לחובבי אבטחת המידע), היא התמיכה בהצפנה ברמת ה-Partition, כאשר ההצפנה מתחילה בשלב של הליבה עצמה (כמודול), מה שאומר שאין צורך בכלים מיוחדים על מנת לעבוד עם הצפנה. מודול מהקרנל עולה, יש Mount עם בקשת סיסמא וזהו. הדבר יכול לעזור רבות במיוחד בחברות שמשתמשים במחשבים ניידים עם לינוקס.

שלב ההתקנה כולל גם ממשק משופר וכולל אפשרות להקטין Partitions קיימים (לדוגמא: אם למשתמש יש XP או ויסטה על המחשב) ללא צורך בתוכנות צד שלישי. אפשרות נוספת, מעבר לשימוש בפירמוט EXT3, אפשר להשתמש ב-XFS (מתאים במיוחד אם יש לך מיליוני קבצים קטנים או שאתה מחפש להרים מערכת עם קבצים בגודל מפלצתי [מה דעתך על קובץ בגודל 9 מיליון טרה-בייט?]), פעם היה צריך להכניס פרמטר כדי לקבל תמיכה ב-XFS בזמן הפעלת תקליטור ההתקנה, היום זה אוטומטי וכלול.

המשך ההתקנה הוא די רגיל למעט שינוי מאוד מבורך בגירסה ספציפית זו: אפשרי להתקין את המערכת בעברית הואיל וכל ההתקנה תורגמה לעברית ע”י אורון פלד וחברים נוספים, ועל כך יש לאמר תודה לכל המשתתפים בתרגום!

לאחר ההתקנה וההפעלה מחדש, רואים שינוי מעניין: אין יותר הגדרות של Firewall או SeLinux. למה? שאלה טובה. הכלים נמצאים בתקליטור, אך לא מופעלים בשלב ההתקנה או Post install.

לאחר סיום כל ההגדרות וכו’, כשמפעילים מחדש את המערכת, מקבלים תמונה שונה מבעבר (כשבעבר ראו חלון גרפי או הודעות טקסטואליות), זה נראה כך:

כלומר כל מה שרואים זה פס שמורכב מ-3 צבעים המציינים תהליכים ראשיים שמתפצלים ומעלים את המערכת. לאחר סיום הטעינה, מופיע המסך המאפשר התחברות גרפית (כמובן שניתן לשנות את זה ולעבור למצב טקסטואלי ע”י שינוי קובץ inittab).

רגע, ואם יש שגיאות בזמן ההעלאה, איך יודעים? גם על כך חשבו המפתחים, וישנו אייקון שיופיע אם משהו לא הצליח לעלות כשורה (תמונה משמאל). לחיצה על האייקון תתן את החלון עם כל היסטוריית ה-Boot כולל שגיאות, כך שניתן להיכנס למערכת, ולתקן זאת. טריק נחמד.

לאחר ההתקנה ניסיתי להשתמש ב-KDE. הגירסה שמגיעה היא 4.1.2 ואין ספק שהפעם KDE הרבה יותר יציב ומהיר, אך עדיין לא חף מבעיות (לפחות במקרה שלי). נסיון להפעיל את Konqueror עם Flash לא נתן תוצאות טובות (ה-Plugin עולה אך אין גרפיקה), אבל מצד שני, לא השקעתי מאמץ רב לבדוק את הבעיה לעומק. אני עדיין לא אוהב שאי אפשר לשים אייקונים במסך או ב-TASK BAR למטה (מה לעשות, הרגל מגונה שלי לעשים את Konsole, Konqueror ו-Firefox למטה ליד כפתור תפריט ההתחלה).

מי שמחפש לבנות RPMS ישמח לדעת שבגירסה 10 ניתן סוף סוף ללא כל מיני גלגולי פליק-פלאק לבנות RPMS ללא שימוש במשתמש root (או sudo). מעתה אם מנסים לבנות RPMS כמשתמש רגיל, נוצרת מחיצה BUILD במחיצת הבית של המשתמש, והחבילות ימצאו שם יחד עם כל ה-SRPMS וכו’.

בכל הנוגע לקישוריות, גירסת NetworkManager החדשה דואגת לכל ענייני ה-wifi כולל תמיכה ב-Ad-Hoc, ביצירה וחיבוריות VPN, חיבורי DSL, Bluetooth. לי אישית לא הוכר דונגל ה-Bluetooth (כנראה בגלל VMWare אך שוב, לא היה לי מספיק זמן לבדוק את הדברים לעומק).

גם ב-X Server נעשו שינויים ומעתה אין יותר את קובץ xorg.conf. המערכת עובדת בלעדיו ומי שיחפש אותו לא ימצא אותו. עם זאת, ניתן ליצור קובץ זה ולהכניס בו רק את הדברים שצריך באמת (לדוגמא הוספת תמיכה במקלדת עברית) ללא כל הצורך בהגדרות מסך וכו’. אפשר כמובן גם להכניס קובץ xorg.conf רגיל וה-X יכיר בו. המערכת גם מכירה ב-xrandr (הרחבת X שמאפשרת שינוי רזולוציה מיידי כמו ב-Windows) והרזולוציה תשתנה בפעם הבאה שהמשתמש יתחבר.

אלו המשתמשים במחשבי NetBook יגלו בוודאי את OpenBox ואת XFCE שנותנים שרותי ניהול חלונות ב-X. שניהם עולים בזריזות מירבית ועובדים יפה מאוד.

עדכוני תוכנה נעשים הפעם דרך KpackageKit שיודע לפתוח מס’ שרשורים במקביל על מנת להטעין מס’ קבצי עדכון במכה אחת במקום אחד אחד. בעת נסיון המערכת, העדכונים היו איטיים בטירוף (בסביבות ה-5-6 קילובייט לשניה), אך לאחר ההטענה, העדכון רצו בצורה תקינה.

חבילת Open Office הגיעה בגירסה 3 האחרונה עם תמיכה מלאה בעברית. בהחלט מורגש שיפור בזמן עליית התוכנה. מנסיון קצר ששיחקתי בתוכנה, לא נתגלו באגים, אבל זו כמובן גירסה 3.0.0 וסביר להניח שיתגלו בהמשך.

התקלות היחידות שהיו לי היו קשורות ל-Bluetooth (שנראה לי באשמת VMWare), ומימוש SMB ב-Konqueror שהיה מדי פעם מחליט ליפול. מעבר לכך, המערכת עבדה יציב ויפה מאוד.

למי מומלץ Fedora 10? לאלו המחפשים להשתמש בלינוקס בצורה מקצועית ולא מפריע להם שיצטרכו לשדרג אותה אחת לשנה, שנתיים, עם סיכוי לשבירת תואמות בינארית, ולמי שאוהב לשחק עם הלינוקס שלו או שרוצה להכיר לינוקס קצת יותר לעומק.

למי לא מומלץ Fedora 10? למפתחים שעובדים על סביבה יציבה (לדוגמא גירסת PHP ו-MySQL מסויימים) וצריכים את היציבות לאורך זמן. במקרים אלו מומלץ להשתמש ב-RHEL ואם לחברה אין תקציב, אפשר להשתמש ב-CentOS. לא מקבלים אמנם את כל הדברים הגרפיים החדשים ביותר, אבל מצד שני יש יציבות רצינית ותמיכה.

לסיכום: גירסה 10 נראית כגירסה יציבה לשימוש יומיומי שוטף, כל עוד מוכנים לפעמים לפשפש בקרביים של קבצים מסויימים על מנת להגדיר דברים פה ושם שהסביבה הגרפית לא נותנת (כמו תמיכה ברזולוציה מסויימת, אם המערכת לא מכירה ברזולוציה, או תמיכה במקלדת עברית שלא במסגרת KDE).