 גילוי נאות: הדברים הבאים שאני אכתוב הם על דעתי ועל דעתי בלבד. אינני מייצג גורם, מפלגה או גוף כלשהו. יתכן והדברים הבאים יקוממו קוראים, ולכן אני אומר מראש: יש להתייחס לתוכן כ-דעה בלבד. כל אחד ודעותיו, וכל אחד והשקפותיו.
קריאה נעימה, |
יצא לי לשמוע בהרבה חוגים על ה”תקשורת השמאלנית”, איך התקשורת בעצם היא “שופר השמאל”. ברוב המקרים דחיתי אימרות כאלו ואמרתי שאינני חושב שזה כך זולת עיתונים כמו “הארץ”, ועוד מס’ מגזינים. תמים שכמותי, בחיים לא חשבתי שאקבל הוכחה ישירות לפרצוף כמה דברים אלו נכונים.
בשבוע האחרון צוינו 12 שנה לפטירת רבין. יוחדו לשם כך משדרים בערוצים השונים, העיתונות פרסמה מאמרים ודעות שונות, כך שיצא שכל מי ששכח מעניין הרצח, התקשורת הזכירה לו את זה, אך משום מה, התקשורת, שאמורה לייצג עמדה אובייקטיבית, נרדמה בשמירה לחלוטין ונהיתה כמעט כולה “שופר השמאל”. מאמרי מערכת חוצבי להבות נכתבו בגנותו של יגאל עמיר (עם רמזים עבים בעובי קיר פלדה על כך שגם הימין והדתיים והרבנים אשמים בכך, רק מבלי לציין את הגופים האלו). נהרות של דיו נשפכו על כך שרצח רבין אינו כמו כל רצח אדם אחר, אלא אותו רצח בעצם רצח את “השלום” ורצח את המנהיגות שתוביל לשלום.
אז נכון, יגאל עמיר רצח את יצחק רבין ואני מאחל ליגאל עמיר שינמק בכלא כל ימי חייו, אולם מכאן ועד ההגזמות הפראיות כאילו ב-3 כדורים חוסלה “מנהיגות השלום” יש מרחק רב, ואסביר מדוע.
למי ששכח, מס’ חודשים לאחר רצח רבין הוכרזו בחירות. לכאורה, אם זו באמת היתה “מנהיגות השלום שהעם רוצה”, השמאל היה אמור להיבחר ברוב מוחץ של קולות, לא? אז זהו, שלא. מי שניצח את הבחירות היה בנימין נתניהו, מנהיג הליכוד, מפלגת הימין.
איך קרה דבר כזה? הרי התקשורת פמפמה כמה כל העם משווע לשלום! שמעון פרס הרי מכיר את ההסכמים והוא בוודאי יכול להיות מנהיג מצויין להצעיד את העם לקראת “שלום אמת” עם הפלסטינים, הלא כן? כמו שהעם הצביע, דווקא בדיוק נגמרה לאותו עם הסבלנות כלפי השמאל והויתורים שלו לפלסטינים ולערפאת (לא שביבי שיפר את המצב, אבל ניחא), למרות שרבין נרצח ולמרות שהתחזיות הראו שהעם ברגע האחרון ימשוך שמאלה. ביבי ניצח בבחירות. אמנם בהפרש זעום של מאות קולות (לבושתו של שמעון פרס), אך העם אמר את דברו והשאר היסטוריה.
נחזור לימינו, בהם אותו שמאל שמציג את עצמו כגוש שרוצה שלום, שוויון וחוק, יוצא פארש לעיני כולם. לא צריך ללכת רחוק כדי לראות זאת. התבטאויות של בעלי תפקיד (נציב שרות בתי הסוהר, שופטים ופוליטיקאים) מכריזים קבל עם ועדה כמה הם יהפכו את חייו של יגאל עמיר לסיוט מתמשך, כך שאפילו טלכרט הוא לא יוכל לקבל על מנת לחייג לביתו! היכן אותם שומרי חוק שאמורים לדאוג שלאסירים, יהיה האסיר אשר יהיה, ישמרו אותם זכויות שלכל אסיר יש? הממ, הם נעלמו מתחת לאדמה כשזה מגיע אליו.
מצד שני, הבה נסתכל על אלו שרצחו את השר רחבעם זאבי. הם בסדר, תודה שאתם מתעניינים. ישנם גופים שנותנים לאותם אסירים כל מה שהם צריכים, בין אם זה טלכרט או כספים, ואם הם צריכים עו”ד כדי לייצגם מול מערכת המשפט, אז גם הכל מכוסה, בחסות מפלגות שמאל שונות (מר”צ, רע”מ-תע”ל וכו’).
בימים האחרונים מריץ הימין הקיצוני קמפיין חדש במימון מיליונר אמריקאי עלום שם. סלוגן הקמפיין: “עת שלום, עת פיוס, הגיע הזמן לשחרר אותו” (מי שרוצה לראות את הפוסטר של הקמפיין, זה כאן).
מי שקצת מבין בדברים, יכול לראות בנקל שהקמפיין הוא תמוה, בלשון המעטה. מי בדיוק ישחרר את יגאל עמיר? הנשיא, למי ששכח, הוא שמעון פרס, ויגאל עמיר רצח את חברו של נשיאנו ומי שהיה ראש הממשלה. האם מישהו יכול לדמיין כי שמעון פרס חותם על חנינה של יגאל עמיר עכשיו או בעתיד? בחיים זה לא 
יקרה כמובן.
אלא מה, הקמפיין הזה, גם מבלי שים לב, הוציא מהחורים את איגוד חברות הפרסום ומשרדי פרסום אחרים, ואלו החליטו לעשות ציד מכשפות על כל אמצעי תקשורת שבו יפורסם הקמפיין הזה, והם הודיעו כי “נשקול את המשך צעדינו מול אמצעי תקשורת אשר נוטלים חלק בקמפיין לשחרורו של יגאל עמיר”. (הכתבה המלאה כאן).
אינני מצליח להבין על מה יצא קיצפם של איגוד חברות הפרסום ותגובתם נראית לי תמוהה ביותר. היכן הדמוקרטיה? היכן הזכות לפרסם כל דבר ובלבד שאינו פוגע בבטחון המדינה ואזרחיה? פוף? נעלמה לה? הרי הקמפיין הזה תמוה כולו ואף אחד לא באמת חושב שיגאל עמיר יהיה בפסח בביתו, או שמא שוב יש כאן מדיניות של “איפה ואיפה”?
רוצים לראות עוד קצת צביעות? בשקט בשקט מתארגן לו קמפיין לשחרור מרואן ברגותי, האיש שהקים את ארגון התנזים בשנת 2000 שהיה אחרא על פיגועים נגד ישראלים, וגם הקים את גדודי חללי אל-אקצה (كتائب شهداء الأقصى). הוא הורשע ב-5 רציחות ובנסיון לרצח, ונידון ל-5 מאסרי עולם מצטברים וגם ל-40 שנה מאסר על נסיון לרצח.
בקיצור – בית המשפט קבע חד משמעית שברגותי הוא פעיל טרור (ולא רק מישהו שבעקיפין סייע כמו שהשמאל מציג זאת!) וקצב את עונשו.
ומה קרה מאז? ב-2003 החלה בעצם תזמורת השמאל לזמר כמה חשוב לשחרר את ברגותי כי הוא “מנהיג פוליטי”. זה התחיל דווקא לא מהשמאל אלא ממישהו אחר, זוכרים את טומי לפיד? כן, ההוא שהציע “דרך אמצע” עם מפלגת שינוי, שאמר בראיון ל-YNET כי “ברגותי הוא מנהיג פוליטי, ויש נסיבות מדיניות שבהן שחרורו יכול לעלות על הפרק”. משם זה התגלגל הלאה והגיע גם שלב שחברי כנסת ושרים מהשמאל קוראים לשחרור ברגותי, אפרים סנה ביקר אותו בכלא כדי לשמוע את דבריו, והיו עוד ביקורים רבים.
לו מחר יצא מישהו במודעות ופוסטרים ענקיים עם תמונתו של ברגותי, האם איגוד חברות הפרסום גם אז יאיים על חברות תקשורת שיפרסמו זאת? בוודאי שלא! זה יוצג כ”דעה”, ודעה הרי מותרת תמיד לפרסום…
ככלל, נראה שהשמאל “מסיר כתמים” מכל אחד שהוא חפץ ביקרו הרבה יותר מכל אבקת כביסה קיימת! ברגותי סייע ברצח? אז מה? הוא “מנהיג פוליטי” וצריך לשחרר אותו!
מישהו בשמאל שכח כנראה מדוע ברגותי כה פופולרי בשמאל: זה בגלל שהוא הקים את הארגון והגדוד כדי להרוג כמה שיותר ישראלים! לא כי הוא כזה מוצלח בהנהגה!
אבל זה לא ממש מעניין את השמאל. הצורך להתעלם מכל הפרמטרים גורמים לשמאל הישראלי (ולא רק לו, אבל הוא בהחלט משפיע כשזה מגיע לעניינים פלסטיניים) לשכוח הכל, גם במחיר שהמדינה ותושביה נדפקים מזה!
עברו 12 שנה מרצח רבין. האם הפלסטינים התקדמו? התגמשו במשהו? האם נעשו צעדים בצד הפלסטיני כדי להתקדם לשלום אמת? למה הפלסטינים לא יכולים ללמוד מהירדנים שזה מגיע להסכמים? ב-1994 חתמנו הסכם שלום עם הירדנים ומאז ההסכם הזה עובד כמו שעון שוויצרי! ישראל הסכימה לשלם חכירה על שטחים מסויימים ל-50 שנה, להקצות מים לירדנים, נחתמו הסכמי שת”פ בתחומים שונים וההסכם עובד מצוין כמו שאר 160 מדינות שחתמו איתנו הסכמים ועומדים בהסכמים!
הפלסטינים לעומת זאת, לא רק שלא עמדו בשום הסכם שחתמו עד היום, אלא הם בחוצפתם דורשים עוד ועוד, לא רק מאיתנו, אלא גם מהאירופאים, האמריקאים וכל אומה אחרת. הם הפכו את השנור לדרגת אומנות! אפילו “מפת הדרכים” שעליה הסכימו הפלסטינים, האמריקאים והישראלים, לא ממומשת מהצד הפלסטיני אפילו לא בפסיק!, פירוק חוליות טרור? הצחקתם אותם! מחיקת ההסתה מספרי הלימוד? בדיחה טובה!
אבל לא לדאוג! בשמאל כבר מדברים על חלוקת עיר הבירה שלנו (אותה עיר שכל דת מונותאיסטית מחזיקה ממנה עיר הכי קדושה שיש) ולתת חלקים ממנה לפלסטינים, מסירת 95% משטחי הגדה ועוד כמה בונוסים לפלסטינים! הם לא מקיימים הסכמים? שטויות! צריך “לחזק את המתונים!” אומרים בשמאל. ואיך שיטת החיזוק עובדת לדעת השמאל? בלתת, ולתת, ולתת. הסכמים? לא צריך, צריך לתת ולהציג חולשה.
אז לא, יגאל עמיר לא “רצח” את השלום, זה השמאל שעושה את העבודה המעולה הזו. חבל שבשמאל לא לומדים דברים מהטבע: כשחיה חזקה מציגה חולשה, העטים והזאבים וכל החיות הטורפות מתנפלות, ושם כמו כאן, בדיוק אותו דבר.
תודה,
חץ
אחת העצות שניתנות להרבה מנהלים שרוצים לפתוח עסק חדש, הוא ללמוד מטעויות של המתחרים לפני שרצים להוציא מוצר.