כמה מילים על חשיבות המעבד הגרפי במכשיר שלך

אתמול פרסמתי פוסט על מוצרי הגלקסי שסמסונג אתמול חשפה ואת האכזבה שלי מכך שהשוק העולמי שמשתמש במכשירי 3G יקבלו מכשיר עם מעבד Exynos האחרון של סמסונג. היום אני רוצה להסביר מדוע עניין המעבד הוא חשוב עבור הצרכן הסופי.

בעולם ה-PC, במיוחד בעולם הדסקטופ, החיים הם קלים בכל הנוגע למעבדים ומעבדים גרפיים. אתה לא מרוצה מהביצועים הגרפיים של המחשב שלך? קפיצה קלה לחנות המחשבים הקרובה למקום מגוריך, ותוכל לרכוש בסכומים הנעים בין מאות לאלפי שקלים כרטיס גרפי חדש ומשוכלל. פתח את המחשב, הכנס את הכרטיס (אם מדובר בכרטיס עם ביצועים גבוהים אז תצטרך לחבר אותו לספק הכח של המחשב שלך), הפעל את המחשב, התקן את הדרייברים וזהו – הביצועים הגרפיים ישתפרו מקצה לקצה (תלוי כמובן איזה כרטיס רכשת).

בעולם הסלולרי לעומת זאת, הדברים קצת שונים. אם אתה חובב מוצרי אפל, האפשרויות שיש לך זה לרכוש את המכשיר האחרון או .. את המכשיר לפניו. טכנית, זה לא אמור לשנות לך הרבה כי מפתחי האפליקציות מתאימים אותן למכשיר הנוכחי והמכשיר הקודם.

עם אנדרואיד לעומת זאת, השוק הוא הרבה יותר מפותח ותחרותי. אינטל, קוואלקום, סמסונג, nVidia,  ועוד חברות רבות מייצרות שבבים מבוססי ARM ומשתמשות באנדרואיד כפתרון למכור את המוצרים שלהם (ובדרך הם הפכו את לינוקס, שעליו מבוסס אנדרואיד – כמערכת הפעלה מספר 1 למערכות משובצות, תוך עקיפה של מערכות ותיקות יותר וסגורות כמו VxWorks ו-QNX).

בעולם ה-PC, היצרנית שמוכרת הכי הרבה צ’יפים גרפיים היא … אינטל (יותר מ-50% מהשוק). מדוע? כי אינטל מוכרת צ’יפ שנותן את הבסיס (וכיום ברוב המעבדים מדור Haswell הצ’יפ הגרפי משולב במעבד). הפתרון של אינטל מספק לדברים בסיסיים – ישומי אופיס, גלישה באינטרנט, צפיה בסרטים וכו’. בשביל הדברים הנ”ל הפתרון של אינטל בהחלט מספק. בשביל לשחק משחקים לעומת זאת, שום פתרון של אינטל לא יסייע, תצטרך כרטיס מבוסס AMD Radeon או Geforce של nVIdia ו-2 החברות הנ”ל מוציאות לשוק סידרת דגמים כשהחלק התחתון נותנים ביצועים יותר גבוהים ברמה הבסיסית ב-100-300 שקל והרמות היותר גבוהות נותנים ביצועים גבוהים בהרבה, אך המחיר עולה בהתאם עד לאלפי שקלים עם תצרוכת חשמל שעוקפת צריכה של מזגן 1-1.5 כח סוס (ומספקת חימום לחדר בימי החורף 🙂 ).

במכשירים מבוססי אנדרואיד, הסיפור די קרוב, רק שכאן לא ניתן להחליף צ’יפ גרפי, הוא משולב במעבד וגם אם יש לך ציוד הלחמה מודרני, לא תוכל לשדרג מעבד, ולכן צריך לדעת בעצם מה לבחור. בל נשכח שמכשיר הטלפון הסלולרי שלך ישמש אותך ביום יום יותר מה-PC שלך (בין אם זה דסקטופ או לאפטופ) בדרכים ובמקומות מחוץ למשרד. לפיכך, אתה צריך לדעת מה השימושים שלך במכשיר המובייל שלך לפני שאתה בוחר מכשיר.

אם השימושים שלך הם בסיסיים ונעים בין קבלת/הוצאת שיחות, משלוח/קבלת SMS, MMS, גלישה אקראית, קצת פייסבוק ומשחקים בסיסיים (כן, כולל Candy Crush), אז כל מכשיר סלולרי יכול להתאים לך, בהתאם לגודל (אם הוא יושב לך טוב על כף היד) ולתקציב שלך. מבחינת מעבד – אין ממש שוני בין אחד לשני עבורך.

אם לעומת זאת אתה עובד עם אפליקציות סלולריות רבות ואתה מעוניין להוציא כמה שיותר מהמכשיר הסלולרי שלך (כולל Multi Tasking בין אפליקציות, משחקים וכו’), אז במקרים כאלו יש חשיבות למעבד שיש לך במכשיר, במיוחד אם המכשיר הסלולרי שלך הופך ל-”PC משני”.

השחקנים העיקריים בשוק זה הם השלישיה הידועה: nVidia עם ה-Tegra-4, סמסונג עם ה-Exynos וכמובן Qualcomm עם סידרת מעבדי ה-Snapdragon.

ב-Mobile Geeks הכינו וידאו שמשווה מבחינת ביצועים בין השלישיה. הנה הוידאו:

התוצאות הסופיות מוצגות בטבלה הבאה (לחצו להגדלה):

benchmark

כפי שאתם יכולים לראות, ה-Exynos של סמסונג לא מצטיין בביצועים גרפיים. היכן הוא כן מצטיין? בעבודה רגילה של גלישה, אפליקציות, אבל הרבה פחות בגרפיקה תלת מימדית/משחקים וכו’. בכל הקשור לביצועי משחקים ומולטימדיה, הקרב הוא בין הגירסה הגבוהה של ה-Snapdron (גירסת 800) לבין ה-Tegra-4 של nVidia (והקרב בין שניהם רק ימשך, אגב). נקודה מעניינת: אם תיקחו את הצ’יפ הגרפי הבסיסי של אינטל (HD 3000 או 4000), הוא יעקוף בקלות כל צ’יפ גרפי שרץ על מעבדי ARM, אך טכנית אינך יכול להריץ צ’יפ כזה על ARM כי הוא יודע לפעול על X86, ולא על ARM. ב-nVidia עובדים כבר מספר חודשים כדי לקחת את הארכיטקטורה האחרונה שלהם (Kepler) והם מעבירים אותה ל-ARM. אב טיפוס כבר ישנו והוא צורך 2 וואט ברמה מקסימלית, והביצועים עוקפים כל דבר שקיים כיום בשוק.

אז אם אתה משתמש “כבד”, כדאי לך לבחור במכשיר שמריץ Snapdragon 800 או Tegra-4. אם לעומת זאת מה שאתה צריך הוא ברמה הבסיסית, הפתרון של סמסונג יכול להתאים לך. (כמובן שיש את כל השיקולים כמו מחיר, נוחות וכו’ שמאמר זה לא יתייחס אליהם).

מבחינת הביצועים, צריך לזכור שאנחנו עדיין רק בהתחלה. שוק ה-PC הוא כבר שוק רווי והמתחרים נמצאים פחות או יותר באותה רמה (כאשר גם ה-GTX 690 עם 2 מעבדים וגם ה-7990 עם 2 מעבדים יגדילו לך את חשבון החשמל). התחרות כיום נמצאת במובייל, בטלפונים הסלולריים ובטאבלטים, ושם החברות משקיעות משאבים רבים (nVidia עם ה-Kepler ועם ההכרזה שהיא תאפשר למתחרים לרכושרשיון לטכנולוגיה שלה כדי שהם ישלבו אותה בצ’יפים שלהם, ו-Qualcomm עובדת על דגמי ה-1000 ומעלה). את התוצאות אנו צפוים לראות במהלך המחצית הראשונה של 2014.

גאדג’ט חדש? לא צריך לרוץ להיות ראשון

כשיצא האייפד החדש, פנו אליי כמה אנשים ושאלו לדעתי. הסברתי להם את דעתי והדגשתי נקודה מאוד חשובה: מוצר חדש, לא מומלץ לרוץ ולהיות בין הראשונים לרכוש אותו, כי רוב הסיכויים הם שימצאו בו כמה תקלות שיצטרכו לטפל בהן לפני שתוכל להנות מהמכשיר.

הפעם לא לקח הרבה זמן: תלונות רבות מרחבי העולם הופיעו בפורומים של אפל לגבי חיבורים של 3G: מופיע כמחובר, הדפדפן (ושאר אפליקציות מבוססות רשת) טוענות שאין חיבור אינטרנט, וזה קורה במדינות שונות, וזו לא התקלה היחידה עם משתמשים רבים: גם בעיות WIFI רבות צצו לאייפד דור 3.

צריך להיות הוגנים: התקלות האלו אינן יחודיות לאפל. משתמשים רבים עם ASUS Transformer Prime מדווחים על בעיות WIFI ובעיות קליטת GPS. אסוס ניסו לטפל בבעיית ה-WIFI עם עדכון תוכנה (לרובם זה לא עזר) ולגבי ה-GPS, לא היתה להם ברירה אז הם מתחילים לחלק GPS DONGLE (שזה עניין בעייתי קצת: איפה אתה מחבר את ה-דונגל הזה שאתה מחבר את המקלדת?).

מדוע הבעיות קורות? יש לכך מספר סיבות:

  1. במקרים רבים חברות משתמשות בצ’יפים חדשים מאוד שעדיין לא נוסו במידה מספקת בשטח, במיוחד במקרים של כמו של האייפד החדש שהצ’יפ גם תומך ב-LTE והוא לא נוסה במידה מספקת (סודיות, פראנויה, מחק את המיותר)
  2. זמן קצר: התחרות בשוק היא לא קלה. בנוקיה אחד המהנדסים סיפר ש”עד שאנחנו מסיימים להכין מצגת פאוארפוינט, במזרח כבר מוציאים טלפון חדש”, ואסוס, סמסונג ואחרים בהחלט עושים כך: חודשיים בלבד לאחר שה-Transformer Prime יצא באופן רשמי, היו הדלפות (כולל תמונות) של הגירסאות הבאות (TF301, TF701) כשהן מוכן והן לשם בדיקה ובחינה, אז חברות מקצצות בזמן הבחינה כדי לא להיות עם מצב שהמתחרה “לוקח את הקופה” (כמו שקרה לסמסונג מול ASUS בתחום הטאבלטים)
  3. “יהיה בסדר” – יצוא כחול-לבן שהעותק בחדווה בחו”ל אצל היצרניות. יהיו בעיות? קצת נטרטר את הלקוחות, נאשים אותם (אפל מומחית בזה) בעבודה לא נכונה עם המכשיר ובסוף יוצאים עם משהו שמתקן חלקית.

מכיוון שיש תחרות ערה בין היצרנים, מכשירים חדשים יוצאים כל הזמן (למעט אפל) בתכיפות של מספר חודשים, במיוחד במקרה של סמסונג שהוציאה את גלקסי S-2 לדוגמא, ובדרך הוציאה עוד 10 גרסאות של S-2. בחלק מהמקרים זו אותה חומרה והתוכנה קצת שונה (בהתאם לדרישות חברות הסלולר) ובמקרים מסויימים יש צ’יפים אחרים לגמרי (פעם צ’יפ ARM של סמסונג, פעם של TI ופעם של nVidia לדוגמא). במצב כזה, אין שום סיכוי שמכשיר כלשהו יקבל זמן רב לשם בחינה בשטח איך הוא עובד, איך 3G+WIFI עובדים, החלפה ביניהם וכו’.

לכן, גם אם אתה רואה מחר את הגלקסי S-3 (חלק מהשמועות אומרות שהוא צריך לצאת החודש, חלק חודש הבא) והוא מגיע לארץ הקודש ואתה בדיוק רוצה להחליף מכשיר, אני ממליץ להמתין, במיוחד אם אתה רוצה לרכוש אותו דרך חברת הסלולר שאתה מנוי אליה. לוקח זמן עד שסמסונג מבצעת תיקון, עד שהיבואן בודק את התיקון, ואם התיקון מצריך ביצוע טיפול אצל החברה הסלולרית, הם לוקחים 48 שעות עד שהם מטפלים.

סבלנות עושה את ההבדל בין להיות שפן נסיונות במחיר מלא שאתה משלם, לבין אחד שרוכש מכשיר אחרי שכולם כבר גילו את הבאגים המהותיים שבו (אם יש צורך בהחלפת ברזל, לדוגמא).

מחשבות על טאבלטים, מחירים ומקוריות

אי אפשר לקחת מאפל את כתר ההובלה בכל מיני מוצרים. זה לא שאפל הם הממציאים הראשונים של הדברים, אבל הם יודעים לקחת קטגוריית מוצר, להוציא משהו משל עצמם ובחלק מהמקרים להוביל באותו שוק. כך לדוגמא אפל לא היו הראשונים שהמציאו נגן MP3, הם לא היו הראשונים שהמציאו טאבלט (כאלו היו עוד מראשית שנות ה-90, מישהו זוכר מחשב לוח של GO?), לא היו הראשונים שהמציאו טלפון מבוסס לוח מגע (במקרה הזה דווקא IBM היו הראשונים עם Simon ב-92, למי שזוכר), אבל כיום אם תשאל את האדם ברחוב וגם אנשים טכניים איזה מוצר באותם קטגוריות הם מכירים, הם יענו לך: אייפד, אייפוד, אייפון – ובצדק: אפל יצרה מכשירים עם סביבה שלמה של מוצרים עבורם כמו סרטים, ספרים, מוסיקה, ובמיוחד – אפליקציות, אז אפל מרוויחה מאוד יפה גם ממכירת הברזל וגם מכל המסביב.

למתחרים אין את הלוקסוס הזה. אין להם "חנות" (וגם מה שיש ממש לא פופולרי, ע.ע. Samsung Apps), והרווח שלהם בסופו של דבר מתבטא במכירת הברזל, וכאן היתה הטעות הגדולה שלהם: הם ניסו להתחרות באפל בכך שהם הוציאו מוצר Me too, הכניסו Honeycomb ומכרו את זה במחיר שהוא פחות או יותר כמו אייפד, רק ש-Honeycomb עם כל האהבה שלי לאנדרואיד, לא נותן את אותה חוויה כמו iOS ואנשים אומרים לעצמם משהו פשוט: אם אני הולך להשקיע 400-500 דולר, מדוע שלא אקנה את האייפד מאשר את המוצר של המתחרה? לאפל עם האייפד יש יותר דברים להציע מאשר לאנדרואיד. אז הם קונים אייפד בהמוניהם, והמכירות של המתחרים זוחלות. מי שעשה את השגיאה הזו בצורה הכי גסה היתה מוטורולה, שתמחרה בהתחלה את ה-Xoom במחיר של לא פחות מ-799$, והם מכרו אפילו לא עשירית ממה שאפל מכרו באותה תקופה.

אז איך המתחרים יכולים להתחרות? בתוספות פנימיות.

הנה תזכורת: כשאפל החלו למכור את ה-Mac Book Air, הם הורידו את האפשרות להחלפת סוללה או הספת זכרון, בכך שהם שיקרו לקהל הצרכנים שלהם ואמרו להם שבגלל שהמחשב כזה דק, אין אפשרות להכניס מקום לקפיצים ופינים להחלפת סוללה או הוספת זכרון. מדוע שקר? כי אם אפל היו מסתכלים על ניידים מאוד דקים של לנובו או של סוני (שגם הם דקים כמו אפל), מהנדסי אפל היו רואים שאפשר גם אפשר לתת ללקוח אפשרות להחליף סוללה ולהוסיף זכרון, אבל אפל רוצה להרוויח כמה שיותר, אז קצת משקרים וככה מרוויחים.

נחזור למתחרים: אפשר לייצר טאבלט יותר זול בכך שמשנים מספר דברים:

  • לרדת ממסך IPS: כן, זה נחמד שאפשר לצפות ב-170 מעלות במסך, אבל לא מדובר במוניטור 25 אינצ' שכולם מסתכלים וצריך שכולם יראו בצורה מעולה. זה טאבלט, דבר קל מאוד להזזה וטכנולוגיות LCD רגילות יכולות לתת זוית של 100 מעלות צפיה בלי מריחות צבעים בהסתכלות מהצד. המעבר ל-LCD יכול לחסוך בסביבות ה-40$ ל-BOM.
  • זכרון: אין צורך ב-16/32/64 ג'יגהבייט זכרון מסיבה פשוטה: אנדרואיד משתמש בחצי ג'יגה או ג'יגה RAM שיש במכשיר והשאר בעצם הוא זכרון NAND פלאש, וכרטיס מיקרו SD במהירות טובה יכול לתת אחסון לא רע. אפשר להשאיר בטאבלט NAND בגודל 4 ג'יגה כמינימום ובכך לחסוך לפחות 20$ ל-BOM.
  • GPS, 3G, סנסורים נוספים – אפשר בהחלט לתת למשתמש לפתוח חלק מהכיסוי של הטאבלט כדי להכניס מעין כרטיס שיש בו את כל הפונקציות האלו וכרטיס כזה ימכר בתשלום נוסף. כך אפשר לחסוך כמה עשרות דולרים שאותם המשתמש הסופי ישלם בתוספת רווח ליצרן.
  • אפשר ליד אות מקום של כרטיס להוסיף מיני כרטיס נוסף להרחבת זכרון ה-NAND. המכניקה עצמה די פשוטה: פלסטיק בעובה של 3 מ"מ הכולל בתוכו Slot להכנסת הכרטיס, ובורג קטן לקראת סוף הכרטיס לחיזוק החיבור.
  • סוללה: 8-9 שעות של סוללה זה מעולה, אבל אפשר למכור דגם עם סוללה מוקטנת שנותנת 3-4 שעות עבודה, ואם המשתמש רוצה, הוא יוכל לפתוח את גב המכשיר ולהחליף לסוללה גדולה שנותנת 9-10 שעות עבודה. זה גם עוזר אם במקרה המשתמש רוצה להחליף סוללה באמצע טיול ולא להיתקע עם טאבלט שהסוללה שלו מתה.

אלו דברים שהיצרנים יכולים לעשות עכשיו ובכך הם יכולים למכור טאבלטים במחירים של 300-350 דולר (לצרכן הסופי, מול חברות סלולר המחיר כמובן יורד) מבלי שהם יפסידו על כל טאבלט. מבחינת היצרנים, אם הם רוצים להרוויח מכל ה"גל" של רצון לטאבלט, הם צריכים לעשות זאת, אבל לצערי היצירתיות של רוב המתחרים פשוט שואפת לאפס, וכך יצרנים לא מרוויחים והציבור לא קונה.

HP מכרו במחירי הפסד את ה-Touchpad, והמכירה הזו, למרות ש-HP הפסידה בה כספים רבים, הראתה משהו מעניין: יש שוק פוטנציאלי עצום לטאבלטים, ואנשים רוצים לרכוש, אבל רובם לא יהיו מוכנים להשקיע 400 דולר ומעלה על טאבלט. במקרים כאלו הם יעדיפו להשקיע עוד 200-300 דולר ולקנות מחשב נייד לא רע. אם אותן חברות רוצות למכור, הן צריכות למצוא את השיטה להוזיל את העלויות ולמכור בזול, או שהן לא ימכרו הרבה טאבלטים וכל החטיבה אצל אותו יצרן תפסיד.