איך AMD מפסידים את השוק

אתמול נודע כי מנכ"ל AMD דירק מייאר נבעט החוצה ע"י בעלי השליטה בחברה.הסיבה הלא רשמית? שוק הטלפונים הניידים/טאבלטים ו-AMD לא מציעה בשוק זה כלום, בניגוד למתחרים יותר קטנים כמו nVidia או מתחרים יותר גדולים כמו Texas Instruments ואחרים.

האמת, שזו לא הפעם הראשונה ש-AMD מפסידים שוק. כש-ASUS המציאה את שוק הנטבוק, הם השתמשו בהתחלה במעבדי סלרון של אינטל, עד שאינטל הוציאה לשוק את ה-Atom (שיועד בכלל למה שאינטל קוראת "MID"), ו-ASUS פשוט קפצו על המציאה והתחילו להשתמש בו ולאחר מכן גם המתחרים. לאינטל לא היה פה מוצר סופר מיוחד: לקחו מעבד סטנדרטי (Dual Core) ופשוט התחילו לגלח ממנו חלקים:  סיוע וירטואלי? (VT) בחוץ. זכרון מטמון? חתכו המון. תמיכה בזכרון? הורידו ל-2 ג'יגה מקסימום, וכך יצא צ'יפ קטן שאין בו שום דבר מיוחד חוץ מזה שהוא קטן ו… זול.

אבל השיטה שאינטל כבשה את השוק עם ה-ATOM היתה שיטה פשוטה: מחירי רצפה. אינטל הציעה ליצרנים הצעה שאי אפשר לסרב לה: קחו מעבד, ערכת שבבים + גרפיקה (סה"כ 3 צ'יפים) במחיר מדהים של 25$ לחתיכה וזה כולל את מעבד ה-ATOM! רק לשם השוואה, במחשב רגיל, העלות של מעבד + ערכת שבבים עוברת את ה-100 דולר! היצרנים פשוט חטפו את זה והתחילו להפציץ את השוק בנטבוקים.

ובזמן שהקופה של אינטל התמלאה בדולרים מהדילים האלו מה עשו ב-AMD עם דירק המנכ"ל? כלום. חוץ מאשר לזלזל בנטבוקים, לא היה ל-AMD שום מוצר מתחרה. ב-2007 הכריזו AMD על פתרון משלהם תחת שם קוד "Bobcat" שיתחיל להיות משווק ב… רבעון הראשון השנה, שנת 2011 עם תצרוכת של עד 10 וואט. אינטל, לשם השוואה, הוציאה את ה-N270 שצורך יחד ערכת השבבים 11.8 וואט.

אבל כאן לא נגמר הסיפור. הפדיחות רק מתחילות.

ב-2008 רכשה AMD את ATI, יצרנית מעבדים גרפיים. ATI רכשה בזמנו חברה בשם Imageon שיצרה צ'יפים מבוססי ARM עם תמיכה גרפית טובה. אחרי ש-AMD רכשה את ATI, הם מכרו ב-2009 את Imageon ל-Qualcomm בעבור חופן דולרים. AMD פשוט לא רצו שום קשר למעבדי ARM והרבה יותר עניין אותם המזומנים.

באותו זמן, חברה אחרת המתחרה ל-ATI, מחליטה בדיוק ההיפך: לייצר מעבדי ARM וצ'יפים גרפיים לטלפונים ניידים ומעלה. שם החברה? nVidia. הם רוכשים טכנולוגיות וחברות ומתחילים לעבוד על Tegra תוך תמיכה בכל מערכת הפעלה קיימת. nVidia שחררו את Tegra הראשון לייצרני חומרה אולם הוא לא נתקל בהתלהבות, אבל Tegra-2 היה סיפור אחר לחלוטין: ב-CES האחרון כל יצרן טלפון סלולרי וטאבלט הבליט במפרט המוצר ש…הוא מבוסס על Tegra-2, ו-nVidia הרגישה כמו ביום חג.

ב-Digital Word יש מאמר מצוין על הפיטורין של דירק, עם כמה דברים מעניינים. אחד הדברים, לדוגמא, היא הרצאה שבו הודיע דירק היקר באוקטובר 2010 כי שוק הטאבלטים לא נמצא בעדיפות גבוהה אצל AMD. אני בטוח שהנהלת nVidia מאוד אהבה לשמוע את הדברים האלו.

וכאילו לא היו מספיקים הפדיחות של דירק והנהלת AMD, באה ההכרזה של מיקרוסופט ב-CES שמיקרוסופט יוציאו את גירסת ה-Windows הבאה לא רק למעבדי X86/X86-64, אלא גם ל..ARM. מה ההצעות שיש ל-AMD מבחינת פלטפורמת ARM ליצרני חומרה? נאדה. חצץ.

כך קרה שכל העולם ואחותו התקרבו ב-3 וחצי השנים האחרונות ל-ARM יותר ויותר, כך שאפילו אינטל החלו לעבוד על יצור מעבדי ARM ו-AMD? אה, מי צריך ARM, לנו יהיה מעבד X86 שיוכל לעבוד במיליוואט! הם כנראה לא למדו מה שאינטל ממזמן למדה: השוק רוצה מעבדי ARM, לא X86 בטאבלטים ובטלפונים סלולריים.

אז דירק נבעט, ועכשיו נראה מה AMD יעשו. לפתח מההתחלה מעבד כמו Cortex עם צ'יפ גרפי באותו סיליקון זה לא בדיוק דבר שחבורת מהנדסים יכולים לגמור בכמה חודשים, AMD תצטרך כנראה לקנות חברה אחרת, וכאן יהיה מעניין לראות את מי היא תרכוש ומה היא תעשה.

מסקנות לאדון דירק: תקרא יותר בלוגי טכנולוגיה, אולי קצת CNET, סלאשדוט, וכל מיני אתרים, אולי בעבודה הבאה לא תפספס לאן כל העולם ואחותו הולכים.

רוצה לקנות PC עוצמתי? תמתין קצת..

תראו לאיזה מצב מעניין הגענו: במחיר של 2000 ש"ח אפשר לקנות מחשב מספיק עוצמתי להריץ תוכנות שהיו צריכות משאבים מאוד רציניים בעבר. רק לפני מס' שנים כשהיית מקודד וידאו לדוגמא (לא באיכות של HD) היית צריך להמתין זמן רב לקידוד או רינדור. היום? כל PC מודרני עושה את העבודה במחצית או שליש מהזמן שמעבד טיפוסי היה צריך לפני 3-4 שנים.

התחרות בין AMD לאינטל נותנת את אותותיה והחברות מנסות להתחרות בשלל דרכים. פעם זה היה מהירות מעבד, עד ששניהם הגיעו למצב שפתרון קירור זול לא יפתור את הבעיה, ולכן הם עברו למסלולים אחרים כמו מהירות BUS קדמי, תמיכה בסטנדרטים חדשים (PCI Express) והתחרות האחרונה: מס' ליבות בכל מעבד. אינטל היתה הראשונה שהוציאה מעבד עם 2 ליבות, AMD אחריה, והתחרות הזו הלכה וגדלה עד ש-AMD הכריזה כי החודש היא מוציאה מעבד עם לא פחות מ-12 ליבות. את פירות התחרות הזו ניתן לראות כיום שמעבדים עם 2 או 4 ליבות ניתן למצוא מאינטל ומ-AMD במחירים (יחסית) זולים, כאשר AMD מובילה במחירים הזולים.

בתחרות הליבות לשוק המשתמשים הביתיים אינטל ו-AMD הגיעו לאחרונה לנקודה מעניינת: אינטל הוציאה מעבד עם 6 ליבות (i7-980X). כפי שניתן לראות במפרט, מדובר במעבד מאוד חזק, עם 12 מגה זכרון מטמון, מהירות 3.33 ג'יגהרץ ושלל תופינים אחרים, רק עם בעיה אחת. המחיר מאוד כבד בכיס: על המעבד הזה תצטרך לשלם הרבה יותר מ-1000 דולר (כן, בארה"ב) וזה מחיר למעבד בלבד.

ב-AMD החליטו להשיב מלחמה, אבל לא סתם מלחמה: מלחמה אגרסיבית הן במפרט והן במחיר: תכירו את המעבדים החדשים שיוצאים בזמן הקרוב מאוד לשוק: מעבד Phenom II X6 1055T שימכר במחיר מוערך של 200 דולר, ואת מעבד Phenom II X6 1090T שימכר בסביבות ה-300 דולר. ההבדלים? ב-1090T יש 9 מגה זכרון מטמון L3 והוא פתוח ל-Overclock והוא רץ במהירות 3.2 ג'יגהרץ ואילו ה-1055T מגיע עם 6 מגה זכררון מטמון L3 והוא נעול ל-Overclocking והוא רץ במהירות 2.8 ג'יגהרץ. במילים אחרות, AMD מתחרה באינטל בכך שהיא מוכרת מעבד עם קצת פחות זכרון מטמון, אבל הבדלי המחירים הם ענקיים: בין רבע לשליש מחיר ממה שאינטל מבקשת, ובמחירים כאלו כל פשרה בכמות זכרון מטמון לדוגמא – שווה את זה.

המעבדים האלו כמובן אינם מתאימים לשרתים (על המעבדים לשרתים גם אינטל וגם AMD מרוויחות מאוד יפה והמחירים ממש לא זולים), אבל לכל מי שצריך לבצע קידוד וידאו HD, קימפולים של דברים גדולים (קרנל, KDE וכו'), הרצה של מס' מערכות בוירטואליזציה – שווה וכדאי להשקיע בלוח ובמעבד כזה.

המעבדים המוזכרים כאן של AMD רשמית עדיין אינם נמצאים בשוק (רק רשמית. בסין הם לא רק שנמצאים, הם נמכרים). יצרני הלוחות כבר עובדים על לוחות תואמים כולל כל הטרראם שמסביב (Chipset וכו'), כך שסביר להניח שבחודש חודשיים הקרובים נראה ציוד כזה מגיע לשוק.

לסיכום: אם אתה מחפש לרכוש לעצמך מחשב עוצמתי או שרת ביתי, כדאי להמתין מעט. ההצעות החדשות של AMD ישאירו לך כסף בכיס אם תקנה מכונה עם המעבד שלהם וגם תקבל סוס עבודה רציני.

כשטכנולוגיה נופלת בין הכסאות

רוב הקוראים הטכניים כאן מכירים פתרונות וירטואליזציית PC כמו VMWare, Xen, KVM ועוד, ולמי שלא מכיר: הכוונה לתוכנה שמדמה 2 (או יותר) מחשבים שמריצים מערכות הפעלה דומות או שונות על המחשב המארח. מערכת ההפעלה המדומה נקראת Guest והמחשב המארח נקרא Host.

מי שמכיר פתרונות וירטואליזציה ומשתמש בהם שלא למטרת הקמת שרתים וירטואליים אלא לשולחן העבודה מכיר את הבעיה המשותפת לכולם: אתה יכול להתקין כל מערכת הפעלה שתרצה ולהריץ את התוכנות שלך, אולם אם התוכנה שלך דורשת משאבים שלא ניתן לדמות או שההדמיה לא נותנת ביצועים מספקים, האפליקציה תרוץ בקושי או שלא תרוץ כלל והמקרים הכי ידועים הם הרצה של אפליקציות גרפיקה כבדות (פוטושופ, עריכת וידאו, עבודות תלת מימד, משחקים המשתמשים בכל פונקציה שהכרטיס הגרפי מאפשר). במקרים כאלו הביצועים יהיו נמוכים מאוד בהשוואה להרצה על מחשב פיזי ולא וירטואלי.

אינטל מכירה את הבעיה עוד ממזמן ומהנדסיה גם המציאו פתרון עוד ב-2006 לכך. הפתרון הוא מעין “תוספת” הנקראת VT-d (או איך שאינטל קוראים לזה: Intel® Virtualization Technology for Directed I/O) והוא ממומש ב-2 חלקים: ה-VT-d נמצא במעבד וה-VT-x נמצא בצ’יפ הגשר הצפוני (אפשר לקרוא על כך בהרחבה כאן)

הפתרון של אינטל, בקצרה, הוא שיטה של שימוש ב-DMA של המחשב על מנת למפות אזורי זכרון (ומכאן גם ציודים) למכונות הוירטואליות בגישה אקסלוסיבית למכונה הוירטואלית. דוגמא פשוטה: אם יש ברשותך 2 כרטיסי מסך, תוכל למפות את אחד הכרטיסים ישירות למכונה הוירטואלית, וכך תקבל ביצועים מקסימליים, תוכל להריץ משחקים, אפליקציות תלת מימדיות וכל דבר שחשקה בו נפשך מבלי להזדקק לאמולציה שתוכנת הוירטואליזציה תספק עבורך. דוגמא אחרת היא גישה אקסלוסיבית לפורטי Ethernet. כיום ההגבלה היא ברמה של תוכנת הוירטואליזציה, אבל עם VT-d ההגבלה היא ברמת ה”ברזלים”, כך שיוצא מכך שכשיש VT-d, אפשר לקבל ביצועים הרבה יותר גבוהים וגם למפות ציודי PCI וכו’ למכונות וירטואליות.

הכל טוב ויפה. ניקח מחשב רגיל (לא שרת) שנרכש בשנה, שנתיים האחרונות וניכנס ל-BIOS ונחפש את הפוקנציה הזו (היא אמורה להימצא בהגדרות של ה-North Bridge). רוב הסיכויים שאם תחפשו לא תמצאו את זה. זה קיים בחלק גדול מהלוחות שאינטל עצמה מייצרת, קיים בשרתים, קיים על מק פרו ומקבוק פרו, אבל על רוב הלוחות של שאר היצרנים זה לא נמצא. יותר גרוע: בתוכנות הוירטואליזציה גם שם התמיכה היא בעייתית, בלשון המעטה: ב-ESX (גירסאות 3.5 ומעלה) יש תמיכה ל-VT-d אבל לא ב-Workstation. ל-Xen יש תמיכה כלשהי (שמסובכת בטירוף, אגב) אבל לא ל-QEMU הרגיל. ב-Parallels יש תמיכה אך ורק בגירסא מיוחדת של התוכנה וגם אז זה רץ אך ורק על דגם מסוים של תחנת עבודה של HP. ב-KVM יש תמיכה אבל תצטרך לקמפל קרנל ולמפות ידנית את הציוד כדי “להסיר” אותו מהמכונה המארחת ולהפעיל אותו במכונה הוירטואלית.

ובכן, מדוע המצב כל כך גרוע עם VT-d? יצרני הלוחות מפנים אצבע מאשימה כלפי אינטל. כך לדוגמא חברת ASUS מדברת על כך שבשביל VT-d יש צורך ב-DMA Remappping (אותו מיפוי שכתבתי עליו פה בהתחלה) והטבלאות שאינטל מספקת ליצרני ה-BIOS וליצרנים אחרים הם בעייתיים בלשון המעטה, מה שאומר שיש לא מעט סיכוי שברגע שתפעיל את המכונה הוירטואלית, המחשב שלך כולו יתקע. אינטל מצידה דווקא לא הכניסה את טכנולוגיית ה-VT-d לכל המעבדים אלא רק למעבדי Core 2 Duo VPro ולמעבדי XEON לתחנות עבודה ושרתים. מדוע אינטל לא דחפה את הטכנולוגיה לכל המעבדי Mainstream שלה כמו שהם הכניסו את ה-VT? אה, שאלה טובה, מצוינת אפילו, אבל לאינטל אין תשובות. מצד שני, אם אתה תקנה היום מעבד כמו i7 אז הפעם זה כבר בפנים.

וכך נוצר מצב עצוב שבו יש טכנולוגיה עם פתרון לבעיות וירטואליזציה למשתמשים כבדים, אבל עקב תקלות באינטל הטכנולוגיה לא חדרה ממש לא ברמה של הסיליקון וכמעט שלא ברמה של הפתרונות וירטואליזציה הקיימים. אם אתה משתמש בתוכנה כמו VMWare Workstation או VirtualBox אז צר לי, אין תמיכה ב-VT-d כרגע, 4 שנים אחרי שאינטל המציאה (אההמ… “המציאה”.. החבר’ה ב-IBM נשפכים מצחוק) את הטכנולוגיה. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק..

חושב לרכוש Netbook? יש לך קצת סבלנות?

עד היום בשוק ה-Netbooks לא היו הרבה אופציות ממה לבחור. יש כמובן יצרנים שונים כמו Asus, Lenovo, MSI, Acer, Dell, HP ועוד, אבל המפרט הפנימי בד”כ היה זהה: מעבד Atom במהירות של 1.6-1.8 ג’יגהרץ, זכרון (512-1024), וכמובן הצ’יפסט הזבל של אינטל: 945, 950.

חברות עד היום התחרו מבחינת דברים “מסביב”: למי יש מקלדת יותר נוחה, מי מציע Bluetooth, קוראי כרטיסים, גודלי מסך (החל מ-7 עד 10.2 אינטש),כמות תאים בסוללות אבל מבחינה פנימית – זה נגמר בזה. ההבדלים הכי משמעותיים היו במקלדת וסוללה, כמה זמן יחזיק ה-Netbook שלך מול זה של חברך בלי חיבור חשמל לקיר ולמי יש מקלדת יותר נוחה.

תחרות לא היתה כי לא היה מי שייצר צ’יפסט מתחרה שיתן יותר כח למחשב. VIA מוכרים פתרון מתחרה עם מעבד Nano שאין לו ממש גב מבחינת יצרנים. ATI? שקט לגמרי, לא הוציאו מילה עד היום בכיוון. nVidia? גם שם היה שקט ובמאמר קודם התפלאתי מדוע nVidia שיכולים להרוויח הרבה מהשוק הזה לא מוציאים צ’יפסט תומך ב-Atom.

הסיפור מאחורי nVidia (לפי השמועות) היה כזה: nVidia פנו לאינטל וביקשו רשיון לתמיכה ב-Atom. אינטל אמרו “אין מצב”, ובתגובה nVidia ו-VIA הצהירו על כוונות לפיתוח ערכה משותפת: מעבד של VIA, הצ’יפסט של nVidia.

באינטל ממש לא אהבו את הרעיון, ולאחר מו”מ (מאוד) ממושך, הוחלט לתת ל-nVidia רשיון, אבל רק ל-nettops (כלומר לקופסאות טלויזיה). כמובן ש-nVidia שגם יודעת לקרוא קצת את השוק התנגדו לעניין, ולאחר עוד קצת מו”מ מאסיבי, אינטל נכנעה ואישרה ל-nVidia לתמוך ב-Atom.

GeForce_9400m_g_3qtr_med אז בימים האחרונים nVidia מכריזה בקול תרועה גדולה: הצ’יפ הידוע 9400M (מה שנמצא ב-MacBook Pro) תומך מעכשיו גם במעבדי Atom של אינטל ונותן יתרון מאוד משמעותי. כמה משמעותי? הנה חלק מהדברים שהוא נותן:

  • קידוד וידאו מהיר פי 10 ממה שאינטל נותנת
  • תמיכה מלאה ב-DirectX 10
  • תמיכה ב-FullHD, כך שתוכל לנגן חלק וידאו של 1920X1080 ללא מאמץ מיוחד של המעבד עצמו.
  • תמיכה מלאה ב-CUDA
  • המון תמיכה ביציאות: 12 חיבורי USB (זה כמובן תלוי ביצרן המחשב), רזולוציה מקסימלית של 2560X1600, ועוד

כלומר החל מהחודשים הקרובים תוכל לרכוש לך Netbook עם צ’יפ שנותן למחשב הרבה יותר עוצמה בכל מה שמגיע לגרפיקה, יותר אפשרות להריץ משחקים, וגם לראות וידאו HD (אם אתה מחבר את המחשב למסך חיצוני) בלי קפיצות, וזה כבר מעלה את שוק ה-Netbook למדרגה קצת יותר גבוהה, ומקשה קצת את ההחלטה אם לקנות מחשב נייד “סוס” או שיספיק Netbook עם הצ’יפ הנ”ל. אני משער שהכרזות של יצרניות מחשבים יהיו בשבועות הקרובים בתערוכת CES הקרובה (8-11 לינואר).