המשט לעזה

נהרות של טקסט נשפכו על כל עניין המשט של ה"סיוע" לעזה. כל מי שהיה לו איזו ביקורת כלשהי כתב זאת, בעיתונות, בבלוגים, בטלויזיה, ברדיו ובכל מקום אחר, והשטויות שנאמרו….. אויש.

אתחיל בכל קטעי ההימנעות: מדהים איך כל בלוגר שכתב וכל פובליציסט נהיה מומחה לספינות. חלק המליצו לחורר את הספינות, חלק המליצו לירות לכיוון ירכתי הספינות והיאכטות, הכל בשביל לשבש את תנועתם או למנוע אותה. הרעיונות אולי טובים, אבל בהתחשב בכך שאם היו עושים זאת, למנהיגי המשט היתה טענה די פשוטה: "ישראל טוענת שאין סגר? הנה הם לא מאפשרים לנו אפילו להעביר ציוד הומניטרי לעזה", ולך תתווכח עם ההצהרה הזו.

מישהו אחר הציע לזרוק עליהם רשת לפני שהחיילים נוחתים. אחלה רעיון, רק שמדובר בקומה העליונה של הספינה, שהיא קומה מאוד צרה ורשת היתה גורמת להיסטריה של הפעילים, אחד היה דוחף את השני שדוחף את השלישי והופס – 30-40 פצועים חדשים לאוסף. זה היה נראה רע מאוד בוידאו ובעולם.

אחרים (כמו גדי טאוב) הציעו לתת להם להגיע, לבלוע את הרוק מבחינת גאווה ישראלית ולהראות לעולם שאין מצור. הבעיה ברעיון הזה שאם תתן לאחת להיכנס, השאר יגיעו במהירות וישתמשו בתקדים הזה כדי להכניס "סיוע הומניטרי" שתוך זמן קצר יכלול אמל"ח ואנחנו לא נוכל לבדוק את התכולה בכלל, והחמאס רק יחייך.

אין ספק שקרו כאן כמה פאקים, אבל יש 2 מרכזיים:

  1. מערך ההסברה של ישראל עדיין דומה למערך הסברה של רפובליקת בננות. מדוע ראש הממשלה שידע על המבצע לא ביטל את הנסיעה המתוכננת שלו? סביר להניח שהוא לא העריך נכונה את הסכנה ולא ידע על ההפתעה. שר ההסברה גם הוא היה עם ראש הממשלה בחו"ל ופשוט לא יצאו שום הודעות בזמן ההשתלטות החוצה לתקשורת, מה שגרם לכך ששעות יקרות בוזבזו על כך שרק לצד השני היה זמן מסך והיה אפשר בקלות לשטוף לאנשים את הראש ולהאשים את ישראל בהכל תוך התעלמות מכל המכות והסכינים שהחיילים חוטפים.
  2. משום מה הפיקוד העליון בלע את הלוקשים על "פעילות לא אלימה", למרות שהיו סימנים שהולך להיות מאוד חם: בשידור החי ראו את ראאד סלאח נואם למשתתפים. אני משער שהוא לא ממש נאם על הגיינה או על דברים דיומא, והוא ידוע כמסיט. האנשים שהיו מצולמים חלקם היו מוכרים לזרועות הבטחון והצביעות היתה ידועה לכולם, במיוחד כשהם סירבו להצעת אביו של גלעד שליט, ובכל זאת – כולם חשבו שזה הולך להיות פיקניק, אפילו רובי צבע הביאו, אך התוצאה ידועה..

אז כמובן שבימים אלו כל העולם ואחותו נגדנו ובראשם האו"ם וארגוני זכויות אדם ומדינות מערביות שמחליטות להתנהג בצביעות מופלאה. כשזה קורה באפריקה, המדינות מתעלמות. כשזה קורה כאן למרות שהצדק לצידנו, מעדיפים להתעלם מאותו צדק ומעדיפים להאשים אותנו בכל דבר, להחרים אותנו ולגרום לנו לכל נזק אפשרי. זה אמנם קורה כבר מהזמן של "עופרת יצוקה", אך לאחרונה גם מדינות שבעבר היו מוטות מובהקות לכיווננו (כמו ארה"ב), גם הן מגלות ביצועי צביעות מרשימים. הבית הלבן בהתחלה הבין את עמדתנו, אך רק עברו 24 שעות והופס, פליק פלאק לאחור והבית הלבן מצטרף לקריאה להקים ועדת חקירה בינלאומית.

בניגוד לאחרים (אהלן טל) שחושבים שאני תמיד רק מדגיש את השלילי, אני חושב שיש פה גם נקודות חיוביות: החמאס כבר הספיק בטעות לחשוף את האמת שהם לא כל כך רוצים להכניס את הציוד והאוכל שנתרם, כוחות הבטחון חושפים את הארגונים הלוחמים שהשתתפו במשט, ויש יותר ויותר עדויות שיכולות לעזור בכל ועדת חקירה שתקום כדי להוכיח את צדקת ישראל. יש גם ספינות אחרות בדרך ואת מה שעברנו במקרה הזה יהיה אפשר למנוע במקרים הבאים.

לעניות דעתי, ישראל תצטרך לעמוד על רגליה האחוריות ולא להתקפל לנוכח הלחץ הבינלאומי כמו ארה"ב שהחליטה להתקפל ברגע האחרון בנושאי פירוז הנשק הגרעיני. אם יש לנו ממצאים על מה שקרה, עדיף לשדר אותם שוב ושוב (ובהזדמנות זו אולי לתקצב את דובר צה"ל? ריבון העולמים איזו איכות וידאו גרועה יש בערוץ שלהם ביוטיוב!) ולחזור על מסרים אחידים בכל מקום אפשרי. אם צריך לגייס דוברים חיצוניים, אז לגייס ולא להשאיר את הזירה ריקה שוב! חייבים להראות את השקרים והצביעות לכולם ובמלחמת דעת הקהל הזה לא יהיה קל לנצח, אך לעניות דעתי אפשר יהיה לשפר רבות את מצבנו הנוכחי.

תפיסת מציאות מעוותת

בתקופה האחרונה יוצא לי לראות תופעה מדאיגה: בת בריתנו הגדולה ארה"ב, או ליתר דיוק: ההנהגה הדמוקרטית של ארה"ב והנשיא בראשם, נכנסו להם לאיזו אשליה כזו שלפיה הם מסתכלים על המזרח התיכון וישראל מזווית מאוד … מעניינת.

כפי שכולם יודעים, מאז שעלו הדמוקרטים לשלטון, התאפיינה ההנהגה שם בהתנהגות חסרת שוויון ותוך ליקוק מאסיבי לערבים בעולם. זה קרה עם החנופה למלך הסעודי, המשיך בליקוק במצרים, ליקוק לליגה הערבית ולשאר גופים ערביים, בכדי ליצור יחסים הדוקים בין ארה"ב לערבים, בניגוד למה שהיה בשלטון בוש והרפובליקנים. אינני חושב שלהדק יחסים זה דבר רע לכשעצמו, אולם הדמוקרטים לקחו את זה הרבה יותר קדימה, כאשר הם אימצו את דעות הערבים ואילו לבת בריתם הקטנה והמסורה (ישראל) הם החלו לנהוג בחוסר הגינות: הפלסטינים העלו דרישות חדשות בכל פעם, והאמריקאים אוטומטית מצדדים בהם ולא חשובה העובדה שהדרישות האלו מעולם לא היו על שולחן המו"מ. עד כאן את כל זה ראינו ושמענו.

לאחרונה האמריקאים החליטו לעלות מדרגה. זה התחיל בביקורו של בנימין נתניהו בארה"ב, כשנפגש עם הנשיא אובמה, או אז החליט הנשיא אובמה לבזות באופן אישי את נתניהו בכך שהוא קטע את הפגישה עימו כדי… ללכת לאכול ארוחת ערב עם אשתו, מישל (כלומר ארוחה בלי ביבי). כמובן שזו חריגה מכל פרוטוקול פגישה, אבל בבית הלבן החליטו כנראה שעדיף לבייש מישהו מאשר לדחות או לבטל את הפגישה. מה בדיוק יוצא מזה זולת נקמנות ילדותית? כלום.

זה המשיך בגישה חדשה שהצהירה עליה קלינטון: הבה נכרוך שלום וגרעין, וכך יצאה קלינטון בהצהרות שישראל חייבת לעשות שלום עם הפלסטינים, אחרת לא יהיה איום משמעותי על איראן והגרעין. כפי הנראה מעדיפה קלינטון להתעלם מהרעיון שנשק גרעינים בידיים איראניות מסוכן לא רק לישראל, אלא לכל המזרח התיכון (מבחינת איזון. ברגע שלאיראן יהיה גרעין, גם מצרים תרצה נשק גרעיני, וגם ירדן, לבנון ושאר המדינות) וגם לארה"ב, אבל קלינטון ואובמה שוב מעדיפים להאשים את ישראל בכך שבעקיפין תורמת לכך שלא יהיו סנקציות משמעותיות על איראן במקום לאמר את האמת: הרוסים והסינים צבועים בכל הקשור לסנקציות על איראן.

אתמול שוב היתה עליית מדרגה עם אובמה וענייני הגרעין: מעצמות המערב (נו, הצביעות הידועה) שוקלות לתמוך בדרישה (הצבועה כמובן) של מצרים למזרח תיכון נקי מנשק גרעיני (כמה מדינות יש להן נשק גרעיני במזרח התיכון? נכון, רק אנחנו) ועכשיו ארה"ב שוקלת גם להצטרף לעניין וכאן מופגנת שיא הצביעות וההונאה: איראן שמפתחת בכל דרך לא חוקית נשק גרעיני, העולם לא עושה כמעט כלום נגד זה (קצת מזכיר מה קרה בשואה, זוכרים איך העולם הגיב?), אבל לישראל שיש נשק גרעיני כאמצעי הרתעה והיא אינה מנסה לרמוז כאילו היא תתקיף כל מדינה אחרת בנשק גרעיני – זה מבחינת ארה"ב והעולם מאוד רע ולפיכך צריך ללחוץ על ישראל לוותר על הנשק הגרעיני, גם אם איראן מאיימת להשמיד את ה"ישות הציונית". מדהים איך הצביעות של האמריקנים במיוחד עולה ועולה ועוד הם מצהירים כי ארה"ב היא בת-הברית של ישראל. אני תוהה: האם האמריקאים באמת חושבים שאנחנו נשתוק ונסמוך רק עליהם? כי לפי החדשות מיום א', לארה"ב עד ינואר לא היתה שום אסטרטגיה צבאית נגד איראן במידה ואיראן תמשיך לפתח את עניין הנשק הגרעיני, ועליהם אנחנו אמורים לסמוך???

בנימין נתניהו בישיבת הממשלה האחרונה ציטט חלק מדבריו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל והנה הציטוט: "אל תבטחו בעזרת זרים, אל תבטחו גם בנדיבים ואל תקוו לאבנים שתתרככנה, כי הנדיבים נותנים נדבות משפילות ואבנים אינן מתרככות. עם הרוצה לזקוף את קומתו צריך לשים מבטחו בעצמו בלבד". הדברים נכתבו ב-1901, לפני 110 שנים ומדהים כמה הדברים נכונים גם כיום. האם נילמד מכך משהו?

ה"שריף" הגיע?

אובמה הגיע היום לקהיר ונתן את ה-נאום שלו שרבים מהערבים ושאר אומות העולם נטעו בו תקוות רבות: נאום ה"התקרבות" בין ארה"ב לעולם המוסלמי, ואין ספק, אובמה עמד במשימה. חזונו של אובמה הוא לעשות שלום כאן באזור ולקרב את היחסים בין ארה"ב למדינות איסלאמיות.

בנאומו הבהיר אובמה שהוא רוצה שהבנייה בהתנחלויות תיפסק ושגם הפלסטינים יבצעו את חלקם. אלו בדיוק הדברים שכאן עיתונאים רבים חיכו לו. אטילה שומפלבי כתב לפני זמן קצר טור בו הוא מסביר בחדווה לביבי כי האפשרויות שיש בידן הן 2: או "לדבר אובמית" או "לדבר חוטובלית" וכמובן שמצטרף לכך איום ה"נו נו נו" אם יחליט ביבי ללכת עם הימין ולא לבצע את הבקשה של אובמה, וכמובן גם לבני הוזכרה כאחת שתשמח להצטרף לממשלה (תמורת תנאים מסויימים וכמובן רוטציה..)

עד כאן הכל ידוע, ואז כותב אטילה את הטקסט הבא: "ב-2003, חודשים ספורים לאחר שנבחר ברוב גדול לראשות הממשלה, החלה התרסקותו של אריק שרון בסקרים ובדעת הקהל. הציבור הישראלי הבין כי לשרון פשוט אין שום תוכנית להוציא את ישראל מן הקיפאון בו הייתה מצויה: הטרור נמשך, וקבוצות רבות בציבוריות הישראלית החלו למרוד בסטגנציה. רק לאחר הצגת תוכנית ההתנתקות מעזה, שגבתה מחיר פוליטי פנים-ליכודי – החל מצבו של שרון להשתפר בדעת הקהל, והלחץ הבינלאומי מעל ישראל הוסר."

חבל, באמת חבל שאטילה היקר חושב שהציבור הישראלי אינו זוכר דברים (במיוחד בעידן האינטרנט בו כל דבר לא נמחק כמעט), אך מה שקרה ב-2003 עם שרון היה משהו פשוט: את שרון רדפו פרשות שוחד אחת אחרי השניה, אחר כך את בניו, ואחר כך את מקורביו ולקינוח גם קיבלנו פרשת שוחד שהכל מעורבב, ואת זה העם שנא מאוד ובגלל זה הציבור לא סבל את שרון. כמובן שכל הקטע עם מרכז הליכוד שבו החליט אריק שרון לשים פס ארוך על מרכז הליכוד לא נתן לו נקודות זכות בדעת הקהל הישראלית. מה עשו הצוות הסובב את שרון? מצאו טריק: "הבה נזרוק לפלסטינים את גוש קטיף והציבור (שלא לדבר על השמאל) בוודאי יאהב אותנו וגם העולם הנודניק שמנדנד לנו על "שלום" בטח ירד מהאיתנו".

וזה עבד! השמאל ששרון היה שנוא נפשו החל לחבק ולהחמיא לשרון, התקשורת עשתה סיבוב פרשה וגם היא החלה להחמיא ולפרגן לשרון, וכך נזרקה פיסה מארץ ישראל לפלסטינים (והחמאס הפך את אותו אזור למקור מצוין של ירי טילים אל עבר ישראל). מי נדפק מכל הקטע? תושבי הדרום, תושבי גוש קטיף, ועוד, והכל קרה לא בגלל כמיהה לשלום אלא כאמצעי "לברוח" ממשפט ובכך לקבל נקודות זכות גם אצל השופטים וגם אצל דעת הקהל הישראלית. התוצאות היו צפויות: השמאל חיבק את שרון, הציבור (שמפוטם דרך התקשורת) גם, השופטים – לא ממש.

עד כאן לגבי שרון, עכשיו נדבר על דבר שרבים שוכחים אותו בימים אלו והוא נקרא "הגינות".

אם רוצים שלום, צריכים ששני הצדדים יעשו צעדים לכך, ומה לעשות – ישראל בראשות אולמרט דווקא עשתה צעדים, היא שחררה מאות מחבלים פלסטיניים בכדי "לחזק" את אבו-מאזן (זה לא ממש עבד). מס' מחסומים הוסרו וניתנו הקלות פה ושם. מה עם הפלסטינים? נאדה! בספרות הלימודים של התלמיד הפלסטיני הצעיר ישראל או שאינה מוזכרת או שישנה הסטה מאוד בוטה נגד ישראל. לימור לבנת עוד כשהיתה שרת החינוך התריעה על כך מס' פעמים ועד היום בשנת 2009 מאומה לא השתנה. מה עם איסוף נשקים? נאדה. הכרה בישראל כמדינה יהודית? (כדי שאחר כך לא יפתחו שוב הסכמים מחדש והפעם לגבי גבולות 48)? גם לא. מה כן הפלסטינים עשו? להתלונן, והרבה, תחת כל עץ רענן אך לבצע משהו ממה שהם עשו? חס ושלום!

אם רוצים הגינות, צריך לראות את הפלסטינים עושים משהו ולא לקפוץ ישירות על ישראל בדרישות. לפלסטינים יש חוב מספיק גדול שעד היום אפילו חלקיק ממנו לא נפרע בשום פורום, כולל מפת הדרכים. אם הממשל האמריקני רוצה להיות הוגן, עליו ראשית לוודא שהחלק הפלסטיני מקוים ורק לאחר מכן לדבר עם ישראל על חלקים אחרים.

לתומי חשבתי כי אובמה יהיה נשיא הגון, שיסתכל מה שני הצדדים ביצעו ולאחר מכן יהיה הוגן ויבקש מהפלסטינים ראשית לבצע את חלקם. לאכזבתי נראה כי אובמה מושפע חזק מהדמוקרטים שלא ממש מחבבים את הממשלה הימנית שנבחרה על ידי העם בצורה דמוקרטית וה"ידידים" שלו שאמורים להיות הגונים ולפחות ניטרליים, מכוונים את כל חיציהם אלינו ושוכחים מהחלק הפלסטיני שאמור היה ממזמן להתבצע. זה לא ידיד, זו צביעות של "ידיד".

רשמית: הולכים לבחירות

אז זהו. הכנסת ה-17 תחיה לה עוד 90 יום (או 111 יום, תלוי איך מסתכלים ואם תתקבל הצעת החוק של “קדימה” להקדמת הבחירות. רוב הסיכויים שכן) ושוב אנו נכנסים לתקופת בחירות קצרצרה (יחסית) של 3 חודשים שבתוך הזמן הזה יהיו לנו כאן תעמולת בחירות מאסיבית, פריימריז במפלגות שונות, אולי יהיה עימות בטלויזיה (אולי, שלא כמו בפעמיים הקודמות שדילגו על זה), בחירות, ואז תהיה ממשלה.. שאולי תחזיק מעמד קצת יותר משנתיים.

איך אפשר להתחיל בלי איזה סקר או שתיים? אז הנה סקר אחד, סקר שני, ויש בטח עוד כמה, אבל הם מראים תמונה שאני רוצה לאמר לגביה כמה מילים:

  1. קדימה: 2 הסקרים הנ”ל מראים שליבני מנצחת… אם היו מתקיימים בחירות מחר בבוקר, רק שזה כמובן לא המצב. עוד לא התחילו ממש ההפגזות המאסיביות לרענן לציבור את זכרונו עם דברים כמו הקסאמים, מלחמת לבנון 2, וכמובן הטענה הראשית שלבני הולכת לחלק את ירושלים. קמפיין רציני עם צבעים של אדום ושחור, פריטה על נימי הרגש של עם ישראל, תזכורת הדברים הנ”ל בהחלט יכולים “להעיר כלבים ישנים” מרבצם, כך שבמקומה – הייתי מודאג, כי היא תותקף מכל מפלגה אפשרית.
  2. לליכוד הפעם אין יותר מדי עבודה קשה. צריך מסרים אחידים, להזכיר בכל הזדמנות את הנקודות מסעיף 1 מצד אחד ומצד שני להביא כמה ציטוטים מעיתוני כלכלה כמה שביבי הוא “משו משו” בכלכלה, כמה הבטחות גנריות, דיבורים על “הסכם שלום כלכלי” עם הפלסטינים, לא לשכוח לציין שהליכוד “השתנה”, קטילות של “קדימה” והמספרים כבר ישתנו. העם הזה באמת זקוק לרענון זכרון.
  3. מפלגת העבודה… אולי אורן זריף יוכל לעזור לה? כי במצבה כרגע הקהל שנוטה ללכת אחריה מאוכזב קשות מהשרים ובמיוחד מ-ברק. הסקרים מנבאים לה דיאטת מנדטים רצחנית לכיוון ה-10-11 מנדטים.. כמו ש”ס. כמובן שבעת פאניקה עושים גם שטויות כמו החדשות שמפורסמים בעת כתיבת שורות אלו: הם רוצים לבטל את הפריימריז. מה במקום? משהו כמו ועדה מסדרת. או יה, פאן פאן פאן..
  4. מפלגת הגמלאים – היו אצל פרס, התנגדו לחלוטין להליכה לבחירות מסיבה מאוד מוצדקת: כל הסקרים מראים שהם נמחקים בבחירות הקרובות. בדיוק כמו שינוי, צומת ועוד כמה מפלגות “אמצע”.
  5. ש”ס צפויה ל-8 מנדטים, או 10 מנדטים, תלוי באיזה סקר מסתכלים, אבל כמו תמיד, ש”ס היא אניגמה שזה מגיע לסקרים. הם לא צריכים להתאמץ יותר מדי, כמה מילים של הרב  עובדיה, אולי איזה כנס או 2 ביד אליהו ועוד איזה אולם גדול, כמה ברכות, דיבורים על כך שהצבעה שווה מצווה גדולה, והקהל שלהם (די שבוי למען האמת) ירוץ לקלפי. הימור שלי: הם דווקא יגדילו את כוחם.
  6. ישראל ביתנו: כולם מצפים שהם ישארו 11 מנדטים, אבל המפלגה הזו לא עשתה כלום בשנה האחרונה, וקרנו של ליברמן לא ממש עלתה לאחרונה. רעיון חילופי השטחים נשמע נחמד על הנייר, עד שמנסים באמת לחשוב על לחבר את הדברים למציאות: לכו לאום אל פאחם ותנסו לשכנע אותם שמעכשיו הם יהיו תחת שלטון הרש”פ. בהצלחה, תבואו עם אמבולנס וטופס 17 מראש כי בריאים לא תצאו מזה! הימור שלי: פחות מנדטים, מאמין שמשהו כמו 8-9.
  7. חד”ש, בל”ד, רע”מ-תע”ל: צפויים סה”כ ל-11 מנדטים, אבל סביר להניח שהחלוקה תהיה שונה, במיוחד כשמפלגת חד”ש בדיוק בתהליך הסתערות על הרשויות. המתחרים ב-3 המפלגות האלה הם דווקא ש”ס. למה ש”ס? כי ש”ס חורטת על דיגלה להגדיל קצבאות למשפחות ברוכות ילדים, ולערבים לא חסרים ילדים פר משפחה.
  8. האיחוד הלאומי מפד”ל צפויים לפי הסקרים לקבל 7 מנדטים. אני מהמר שדווקא יותר מהסיבה הפשוטה שיותר ויותר אנשים דווקא מתקרבים ליהדות ולאידאולוגיה היהודית דתית (ארץ ישראל השלמה וכו’). קשה לראות דברים כאלו בסקרים ולא רבים מגלים את צפון ליבם לסוקרים, במיוחד בקטע הזה.
  9. מרצ: לפי מעריב צפויה ל-5 מנדטים, בידיעות הם עולים ל-6. אני מאמין ש-2 הסקרים טועים, הואיל והמפלגה לא עשתה כלום בשנתיים האחרונות כאופוזיציה, ואם להתרשם לפי ההתפקדות לבחירות הפנימיות של מרצ, לראשיה יש מקום רב לדאגה. הימור שלי: 3-4 מנדטים.
  10. ירוקים: צפויים ל-3 מנדטים ב-2 הסקרים, אני מאמין שיותר מסיבה נורא פשוטה: הפעם אין “מפלגת אופנה” כמו שינוי או גמלאים, ויש הרבה שרוצים להצביע במפלגות אופנה, אז סביר להניח שאנשים יצביעו דווקא “ירוק”, במיוחד שירוק היום מאוד IN.
  11. יהדות התורה: אין שינויים. הרב אומר להצביע, רצים להצביע.

נכנסנו עכשיו לחורף גשום, אבל בישראל כמו בישראל, הולך להיות בהחלט “חם”.

ולבסוף, מוקאפ קטן למה שאני מנחש שצפוי לנו בימים הקרובים לשטוף את לוחות המודעות, בחסות הליכוד ומפלגות ימין אחרות:

tzipi-ad1

אבו עלא שקרן? מ’פתאום!

image

היום בצהרים, הכריז אבו נפחא עלא כי “כל התנגדות לגטימית”. הנה ציטוט: “"הפלסטינים ימשיכו במשא ומתן", אמר. "אולם אם המגעים יגיעו למבוי סתום, מה נעשה? ניכנע? התנגדות על כל צורותיה היא זכות לגיטימית שעומדת בפנינו". (ההדגשה שלי).

נתרגם את מה שאמר אבו עלא: אם ישראל לא תתכופף ותפתח את הרגליים ותתן לנו את כל מה שאנחנו רוצים (כולל דברים שאנחנו מפנטזים עליהם), אז יש לנו זכות לגטימית להתנגדות, כל זכות של התנגדות, שזה גם כולל אלימות, ירי, פיגועים, מה שבא בא..

והנה הערב, בשיחה עם השפנה ליבני טוען אותו אבו עלא כי .. “בדבריו היום לפיהם "אם המשא ומתן עם ישראל ייכשל, התנגדות על כל צורותיה היא זכות לגיטימית שעומדת בפנינו", התכוון להתנגדות באמצעים פוליטיים בלבד ולא באלימות.”

ועכשיו, חברים יקרים, ננסה לעשות דמיון מודרך. כן, גם לסקפטיים שקוראים טקסט זה…

תנסו לדמיין את הפלסטינים פותחים בהתנגדות “באמצעים פוליטיים בלבד”, בלי אלימות, בלי פיגועים, בלי ירי, רק שלטים והפגנות מאורגנות שיוצאות מהמוקטעה ברמאללה ובמקומות אחרים..

מצליחים? לא? טוב, גם אני לא. אחרי הכל, ההיסטוריה מלמדת אותנו שברגע שהפלסטינים מדברים על “התנגדות”, הטילים והכדורים מתחילים לעוף מ-2 הצדדים. עד היום זה היה כך, אין שום סיבה שזה לא יחזור על זה שוב, כלומר אבו עלא

אז בהזדמנות זו צריך להודות לאולמרט (שתודה לאל, התפטר) ולשפנה ליבני שמכניסים אותנו לברוך שמאוד בעייתי לצאת ממנו: או שתתן חצי מעיר הבירה שלך, תשכן כמה מאות אלפים עד מיליוני פלסטינים בשטח ישראל, וגם תעביר באותה הזדמנות כמעט 100% משטחי 67 לפלסטינים – או שתחטוף פיגועים ופיצוצים.

ולנקודה אחרת: במקרה יצא לי לקרוא ראיון שנעשה בזמנו עם שלמה בן עמי לגבי שיחות על הסכמי שלום שנעשו בזמן כהונת קלינטון כנשיא. הנה ציטוט מעניין:

הפלשתינאים לא הגישו הצעת נגד?

"לא. הרי זה לב העניין. לעולם אין הצעת נגד פלשתינית. לא הייתה מעולם ולא תהיה לעולם. לכן הצד הישראלי תמיד מוצא את עצמו בדילמה: או שאני קם ומסתלק כי החבר'ה האלה לא מוכנים לתת הצעות, או שאני עושה עוד ויתור אחד, עוד קוועטש. אלא שבסופו של דבר גם המתון ביותר מגיע לנקודה שבה הוא אומר לעצמו, רגע, לאנשים בצד השני אין נקודת סיום. עוד קוועטש ועוד קוועטש אבל אף פעם זה לא מספק אותם. זה לא נגמר". (ההדגשה שלי). מעניין אם ציפי ליבני תלמד מאחד כמו שלמה בן עמי שהיה כבר בסרט הזה, ואי אפשר לחשוד בו שהוא ימני..