האל או הצבא?

בשבוע וחצי האחרונים עניין הסרבנות תפס תאוצה באופן מפתיע דווקא מכיוון ישיבת ההסדר "הר ברכה", ולאחר שראש הישיבה הרב מלמד יצא בהצהרה כי הוא בעוד סרבנות, וזאת בניגוד לשאר ישיבות ההסדר שמתנגדות בתוקף לסרבנות. שר הבטחון ברק תפס את אותה סרבנות וגינה אותה, וקרא לרב הישיבה לבירור מעל גלי האתר. הרב מלמד לא אהב את הצעד וסירב לפגישה, ובתגובה אהוד ברק החליט להסיר את הישיבה מההסדר בין צה"ל לישיבה.

מס' ימים לאחר מכן הופיע גם מכתב של כמה חיילי מילואים שגם הם בעד סרבנות. העיתונות כמובן עשתה מזה מטעמים, פובליציסטים שמאלניים (וגם כל מיני צבועים אחרים) השחיזו את עטם והתחילו לקטול הן את הרב, הן את החיילים שכתבו את אותו מכתב, וגם קטלו את רעיון ישיבות ההסדר. אתם יודעים – אם כבר, אז כבר..

כל המהומה הזו התנפחה מדבר די קטן: דעתו של כבוד הרב היא שאסור לפנות ישובים. זו גם דעה של חצי מהעם הזה ושל רוב סיעות המרכיבות את הקואליציה. זוהי דעתו שלו ועל דעה לא מכניסים בארצנו לכלא (בניגוד לחלק ממדינות אחרות שנמצאות סביבנו). לו היה מתבטא נכונה הרב, אז הוא היה אומר משהו בסגנון: לעניות דעתי, אין לפנות ישובים או משהו קרוב לכך, וזה לא היה יוצר כותרות, כי הרב אינו היחיד בכך, רק מה שיצא בסופו של דבר בתקשורת, הוא שהרב בעד סרבנות.

סרבנות היא מילה גדולה ומאיימת ואוסיף ואומר כי היא דבר הרסני: שום מפקד לא יכול לבצע אפילו דבר אחד אם פקודותיו יסורבו ע"י הפקודים שלו. החיילים והקצינים הם בסופו של דבר גם פקודים של מישהו מעליהם לפי ההיררכיה הצבאית, כך שיוצא שכל אחד הוא בעצם ממלא פקודות של מישהו מעליו. החיילים כמובן אינם רובוטים ובד"כ כשיש בעיה למלא פקודה, הפקוד משוחח עם המפקד מעליו לראות אם יש מקום לשנות את הפקודה או לא לבצע. אם החייל מצהיר "אני מסרב", אז המפקד מעליו יכול להגיש טופס תלונה (טופס 630, זוכרים אותו? כותב שורות אלו מכיר את הטופס מצעירותו היטב) והחייל ישפט ותהיה לו הזכות להסביר את דבריו והקצין השופט יצטרך להחליט אם החייל צודק או טועה ומה העונש שהחייל אמור לשאת בו (ריתוק, על תנאי, כלא צבאי, קנס וכו').

החיילים שהניפו שלטים, הרב שהביע דעתו בעד סרבנות, חיילי המילואים שכתבו את אותו מכתב, בסופו של דבר ליבו את האש שלא בטוח שהם רצו שתובער בכלל ונפלו כפרי בשל לידי אותם עיתונאים שמחפשים את הצהוב, את אותו חילול השם, את הסכסוך של האל או הצבא, ולעניות דעתי, זה לא היה אמור להגיע לכך בכלל. (קחו פוסט לדוגמא על איך מתוארים אותם חיילים ע"י מישהו "מתון")

כל חייל, בין אם הוא בסדיר, בקבע או במילואים, יש לו את זכות הסירוב. יכול להחליט לסרב פקודה, בין אם זה לעשות עבודות רס"ר, להגן על ישובים שאידאולוגית הוא מתנגד לקיומם או לפנות ישובים. ה"זכות" הזו מגיעה עם קנס די כבד: יש מצב שאם תסרב לאותן פקודות, תחטוף מס' שבועות כלא צבאי.

לכן אני רוצה לאמר במלוא הכבוד לאלו המתנגדים לפינוי ישובים מטעמים דתיים: חבר'ה, יש הרבה בחוץ שמחפשים להפוך אתכם ל"דתיים משיחיים קיצוניים". אל תשחקו לידיהם. מי שרוצה להתנגד לפינוי ישובים מטעמים דתיים ו/או אידאולוגיים, שיסרב לאותה פקודה מתי שהוא יקרא לבצע כך ושיהיה מוכן לחטוף כלא צבאי למס' שבועות. התארגנות ושילוט כנגד פינוי רק יצרו לחץ להיכנס בכם הרבה הרבה מעבר לפרופורציות, וחבל.

כמה דברים לשר מרידור בקשר למשאל עם

image

השר מרידור הצליח בימים האחרונים לעצבן אנשים רבים בכך שהגיש ערר (שתוכנו פורסם היום ב-YNET). מרידור טוען שאין צורך במשאל עם והכנסת מסוגלת עם הכלים שיש בידה כיום להחליט על סיפוח או מסירת שטחים, בדיוק כמו שהכנסת מחליטה על דברים אחרים, בהתאם למשטר החוקתי שיש כיום.

נחמד. לא מדויק.

כבר היו ממשלות ימין וממשלות שמאל שהחליטו מה שהחליטו והוציאו חוקים שכשהגיעו לבג”צ, בג”צ בעט בחוק בעיטת טיל הישר לפרצופה של הממשלה, מי שחייב את הממשלה או לרדת מהעץ או לשנות את החוק, משמע מה שהממשלה מחליטה היום אינו משהו סופי ולעיתים מספיק שגוף מסוים יערער על ההחלטה כדי שבג”צ יורה לממשלה לשנות או להתחיל לתת תשובות.

בניגוד לשיטות ממשל כמו הממשל האמריקאי, אצלנו יודעים בזמן הבחירות לפזר הבטחות מעורפלות יותר מטפסי הגשת פטנטים (דבר שמעורפל לא פחות), ולאחר סיום מערכת הבחירות והקמת הממשלה החדשה, דברים מתחילים לזוז אחרת ממה שהובטח לקהל הבוחרים. בארה”ב הנשיא בקושי שם את ישבנו על הכסא וכבר בימים הראשונים חתם על שורה של צווים נשיאותיים המבטלים את החלטות קודמו בתפקיד בהתאם למצע המפלגה. אלצנו לא קיימת חיה כזו.

לצערנו, אם יש לנו ללמוד משהו מהבחירות אצלנו, זה שמהרגע שהופיעו תוצאות הבחירות, הממשלה עושה “התנתקות” מהעם בכל מיני מישורים ומה שהובטח בעבר, נעלם בהווה, ובגלל זה צריך כאן בישראל משאל עם כשזה מגיע לעניינים מאוד חשובים כמו שטחים. אין לנו צורך לנסות לדמיין סיטואציה שבה הממשלה מתנתקת מהעם ומחליטה על עצמה לפנות שטחים, היה לנו מקרה כזה רק לפני מספר שנים. מי זוכר את ההתנתקות?

להתנתקות התנגדו רבים, הבטחות שניתנו כמו משאל-עם התפוגגו והתעופפו להם וכשחברי מרכז הליכוד עצמו התנגדו למהלך, שרון (בסיוע עו”ד דב וייסגלס ובניו של שרון) פשוט השתמש בכל מיני קומבינות כדי לעשות זאת, הכל תמורת הצלת כסאו וחילוץ בניו (ואת עצמו) ממשפט, כלומר העם לא רצה, אבל שרון כן רצה ובסופו של דבר שרון עשה את הדברים בניגוד לרצון העם, אז איך אומרים: כבר היינו בסרט הזה..

משאל עם יכריח את הממשלה הנבחרת לחשוב על העם ולא רק להסתכל על הציבור כציבור מטומטם, כפי שיועצי תקשורת רבים חושבים ומבטאים זאת. המדינה הזו שייכת לאותו “ציבור מטומטם” ואותו “ציבור מטומטם” הוא הוא שיצטרך להחליט אם למסור שטחים או לספח אותם, ואותה ממשלה נבחרת תקבל גיבוי מלא מהעם (ולא רק תוצאות סקרים שלעיתים מוטים לכאן או לכאן) לעשות או לא לעשות את הצעד הגורלי. אולי בקהיליה הבינלאומית לא יאהבו זאת, אבל מי שחי כאן הוא הציבור, אתה ואני, ולא אותה קהיליה בינלאומית שגם בין כה דואגת יותר לאינטרסים של אחרים ומתעלמת לא פעם מטיעונים לגטימיים של ישראל. אוי לנו ואבוי לשכמותנו אם נתחשב אך ורק בקהיליה הבינלאומית מבלי להקשיב ולהתחשב בצרכינו.

אז כן, צריך משאל עם, מה שיכריח את נבחרי העם לרדת מהאולימפוס קצת הרבה יותר מפעם ב-4 שנים, ולהסביר לעם שוב ושוב מדוע צריכים להחליט X או Y, להציג מסמכים והסכמים (ולא להסתפק ב”יהיה בסדר”) ולשכנע את העם להחליט כפי שהממשלה רוצה שיחליטו.

תנו לעם להתווכח (אנחנו חולים על זה!), להתבטא, להשתתף, כי משאל עם בסופו של דבר יועיל לכל הצדדים.

פשוט לאמר לא!

obama

ככל שעוברים הימים והחדשות מגיעות, אובמה נראה יותר ויותר כמו גירסה חיוורת של מנהיג. צפון קוריאה מניפה אצבע משולשת ויורה 5 טילים דווקא ב-4 ליולי. תגובת אובמה? המממ.. משהו כמו נו נו נו חלשלוש.

או כל הקטע עם האיראנים.. כולם יודעים שההצבעה זויפה מההתחלה ועד הסוף (הרשויות הסכימו לדגום 10% מהקולות… וואו). האיראנים יצאו לרחובות, הפגינו, הציפו את יו-טיוב ואת טוויטר בהודעות מה קורה ורצו עזרה מהקהילה הבינלאומית ומאובמה..

מה הם קיבלו? נא בעין! הקהילה הבינלאומית עשתה קולות של שטיח ואובמה נתן הצהרה סופר חלבית.. פרשנים בארה”ב אמרו שההצהרה החלבית היתה בשביל שלא לקלקל את ה”דיאלוג” שעליו בונה אובמה הרבה דברים, רק מעניין אותי איך אובמה יסתכל לצעירים האיראניים בעיניים כשהוא הולך לדבר עם מישהו שנבחר בזיוף מוחלט של הבחירות.

image אבל כשזה מגיע לישראל.. אובמה נהפך להיות ממש כמו הבחור פה בצד שמאל! פתאום אובמה (בעצת יועציו כמובן) מכתיב לישראל: “תפסיקו מיד את הבניה בשטחי 67, סיבותיכם אינם מעניינות אותי, הפסיקו מיד!”. כל נסיון של דיאלוג מיורט מיד ארצה. ישראל חייבת להפסיק לבנות! הקהילה הבינלאומית (זו ששתקה שהצעירים האיראנים רצו את עזרתה) פתאום גם מתעוררת ומכל צד בעולם (צרפת, גרמניה, בריטניה, האיחוד האירופאי וכו’) דורשת מישראל להפסיק מיד את הבניה, ואם לא.. ינקטו צעדים..

הדבר המוזר הוא שלא שומעים מילה אחת של דרישות כלפי הפלסטינים. כלום. אפשר למצוא פה ושם איזו רבע הצהרה ש”הצדדים צריכים למלא את התחייבויותיהם”, אבל משהו ספציפי מהפלסטינים? כלום! חד צדדיות משוועת? בהחלט.

כנראה שהממשל מעדיף לשכוח כל מיני דברים שדווקא המדינה כן עושה, כמו הסרה של 140 מחסומים. הממשל גם מעדיף להתעלם מכך שבמשרד הבטחון יותר מאפשרים מעבר סחורות לרצועת עזה ועוד כמה דברים. מכל זה הממשל מעדיף להתעלם ולהמשיך לשגר אלינו מסרים תקיפים של הפסקת בנייה.

הדבר הכי אירוני בכל הקטע הזה הוא שמי שהכי נדפק ממנו, הם דווקא הפלסטינים. הבניה בשטחים מבוצעת ע”י הפלסטינים, מה שמאפשר להם לחיות ולהתפרנס מעמלם בצורה קצת יותר מכובדת ממה שקורה ברצועת עזה. הבניה הזו מספקת הרבה עבודה להרבה פלסטינים וכל הקפאה כזו בעצם מכניסה עוד משפחות למעגל אבטלה, וכך יוצא מצב שאלו שכל כך “דואגים” לפלסטינים, בעצם דופקים את העובדים הפלסטינים עד העצם.

אולי, אולי יתעוררו שם בממשל האמריקאי (בקהילה הבינלאומית המצב בין כה אבוד ומוטה לחלוטין לטובת הפלסטינים) ויתחילו לדרוש מהפלסטינים לקיים דברים? הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית זה יכול להיות התחלה טובה (במיוחד שהפלסטינים חתמו על כך בהסכם הראשון והיום הם מתכחשים למה שהם חתמו), אולי גם ידרשו מהם למחוק את כל מה שכתוב נגד מדינת ישראל בספרי הלימוד? אני כמובן לא מדבר על התחלה ממשית ורצינית של תפיסת פעילי טירור ואמל”ח, משהו שהפלסטינים מוכנים לעשות.. אחת לשנה..

ארה”ב טוענת שוב ושוב שהם ה-Allies שלנו. השאלה אם האם חברנו היקרים מוכנים להפסיק לנקוט עמדה חד צדדית וגם לבוא בדרישות לצד הפלסטיני ולוודא שהם מקיימים זאת? קל מאוד להתנפל על ישראל בדרישות, אבל למען ההגינות צריך לבוא גם לצד השני בדרישות ולוודא שהם מקיימים את הדרישות, משהו שלצד הפלסטיני יש רקורד מאוד גרוע בו.

אובמה היקר: תתחיל בלדרוש מ-2 הצדדים ולראות ש-2 הצדדים מקיימים את הדברים, מבלי “למחול” שוב לפלסטינים ששוב לא מקיימים את הבטחותיהם כמו שעשו עבורם באין ספור פעמים בעבר. הבניה בשטחים היא לא הבעיה, זה שהצד הפלסטיני רק דורש ולא מקיים כלום ממה שמבקשים ממנו – זו הבעיה העיקרית.

מה קורה למערכת הבטחון?

היום פורסם בוואלה ובהארץ (ובוודאי בהמשך היום בעוד כמה אתרי חדשות) הערכת מצב (אם כי היא עדיין לא גירסה סופית ולא משקללת את דבריהם של מל”מ [מטה לבטחון לאומי] ומשרד החוץ), ומספר דברים שם איך לאמר בעדינות, לא ממש מתיישבים עם שום הגיון ושום צורה, ומשום מה נראה כי הם נועדו לרצות גורמים מסויימים במרכז ובשמאל. ברשותכם, אני מעוניין לכתוב על סעיף סעיף..

  1. הסעיף הראשון הוא “לקחת סיכון עם החמאס”. הכותרת עצמה לא ממש נכונה, הואיל ומה שמדובר שם הוא יותר קשור למניעת בחירות מתושבי הרשות הפלסטינית “גם במחיר עימות עם ארה”ב והקהילה הבינלאומית”, מה ששוב מחזיר את הנקודה שכמה מהקודקודים שם למעלה לא מוכנים להבין ולצערי גורמים רבים במפלגות שמאל לא מוכנים להפנים: זה שאתה מנסה לקבוע לתושבים הפלסטיניים מי תהיה ההנהגה שלהם, לא נותן לך שום קרדיט, במיוחד אצל הערבים וחבל שאף אחד שם לא מתייחס לנקודה זו. אתה מנסה “להמליך” את XYZ? אתה פוגע בכבוד שלו. פגעת בכבוד? אל תצפה לשום הגיון ושום שיתוף פעולה, גם אם מחר תשחרר עוד 500 אסירים. מבחינתם אתה (הכוונה לישראל)עוד אחד מתנשא שמנסה להכתיב להם איך לחיות, והם פשוט לא יתייחסו לדברים  ואם יהיו בחירות, הם בפרנציפ יבחרו את הצד השני, שלא מוכן להתלקק לישראלים ובמקרה הזה הוא כמובן .. חמאס.
    ככלל, מה שישראל “משדרת” עם התניה כזו היא צביעות מוחלטת כלפי הפלסטינים: הנה קיבלתם בחירות ובחרתם את החמאס, נו נו נו, אתם ילדים רעים ולפיכך אין בחירות מחדש. ישראל צריכה להחליט, היא שולטת בפלסטינים או לא? אם אתה נותן בחירות, אתה צריך לדעת לקבל את התוצאה על כל המשתמע מכך. אם אתה מבטל בחירות, אתה מתנשא מעל הפלסטיני שישמח שוב לדפוק אותך כי דפקת את הכבוד שלו. אף אחד לא מכיר את זה במערכת הבטחון שם למעלה?
  2. הסעיף השני הוא “לרדת מהגולן”. אני תוהה, במשך יותר מ-40 שנה מפמפמת מערכת הבטחון כי רמת הגולן הינו שטח החיוני ביותר להגנת ישראל, והפעם הם “עושים פרסה” ומוכנים לוותר על השטח. מה קרה? פתאום אין צורך ברמת הגולן? פתאום לא צריך אבטחה כזו? האם הסורים באמת רוצים להכיר בשכניהם ממערב? רק לפני מס’ חודשים הפצצנו שם כור שלא ממש נועד לספק חשמל לסורים, והסורים אפילו לא הראו מחווה אחת של רצון אמיתי לעשות איזה שלום כלשהו, אז על מה בדיוק מתבססת הנחה זו? הרי אירן הודיעה שוב ושוב שהיא תראה בחומרה צעד סורי של חתימת יחסים עם ישראל, ואיראן תמשיך לחמש את חיזבאללה בכל דרך. בקטעים האלו עד כה שום דבר לא השתנה, אז מה קרה שכן משתנה הדעה במשרד הבטחון? היכן הבסיס העובדתי שגורם לשינוי?
  3. הסעיף השלישי הוא “סכסוך עם ארה”ב”: היו בעבר סכסוכים, יהיו גם בעתיד. אובמה מעוניין בתהליכים עם איראן שלא ממש מתיישרים עם מה שישראל מזהירה, אז חיכוכים היו מאז ומעולם, אבל בסופו של דבר מיישרים את ההדורים. לארה”ב יש סיכוי לא קטן מלישראל כדי לחטוף נשק גרעיני בפרצוף. מישהו שם שכח שאיראן קוראים לארה”ב “השטן הגדול”?
  4. הסעיף האחרון “תנו לצה’ל לנצח”. הבעיה היא לא בצה”ל, הבעיה היא בקודקוד למעלה, שר הבטחון, שכל הזמן מנסה לברוח מלהתעמת עם התוצאות. הבעיה היא גם בתקשורת שעוד לפני שיעברו יומיים לחימה, כבר תצא בכותרות המעלות רגשות אשמה כלפי כל פלסטיני שנשרט מאיזה נתז של כדור תועה. הרמטכ”ל הנוכחי הוא הרמטכ”ל הראשון שסוף סוף עושה את העבודה ומחזיר תרגילים, ממלא ימחי”ם וכו’, מה שדן חלוץ וקודמיו לא עשו, ומה שאהוד ברק בעצמו גרם עם הדביליות של “צבא קטן וחכם”.

לסיכום: עד היום הערכות המצב האלו משום מה פספסו בגדול כמעט תמיד. מישהו במערכת הבטחון ציפה למלחמת לבנון 2? השתלטות החמאס על עזה? חוסר נכונותו של עבאס לשתף פעולה? כל אלו לא נחזו בשום הערכה ותפסו את מערכת הבטחון עם המכנסיים למטה. לבנות על הערכות אלו לעניות דעתי יהיה כמו לבנות על קריאת כדור בדולח.

אבו עלא שקרן? מ’פתאום!

image

היום בצהרים, הכריז אבו נפחא עלא כי “כל התנגדות לגטימית”. הנה ציטוט: “"הפלסטינים ימשיכו במשא ומתן", אמר. "אולם אם המגעים יגיעו למבוי סתום, מה נעשה? ניכנע? התנגדות על כל צורותיה היא זכות לגיטימית שעומדת בפנינו". (ההדגשה שלי).

נתרגם את מה שאמר אבו עלא: אם ישראל לא תתכופף ותפתח את הרגליים ותתן לנו את כל מה שאנחנו רוצים (כולל דברים שאנחנו מפנטזים עליהם), אז יש לנו זכות לגטימית להתנגדות, כל זכות של התנגדות, שזה גם כולל אלימות, ירי, פיגועים, מה שבא בא..

והנה הערב, בשיחה עם השפנה ליבני טוען אותו אבו עלא כי .. “בדבריו היום לפיהם "אם המשא ומתן עם ישראל ייכשל, התנגדות על כל צורותיה היא זכות לגיטימית שעומדת בפנינו", התכוון להתנגדות באמצעים פוליטיים בלבד ולא באלימות.”

ועכשיו, חברים יקרים, ננסה לעשות דמיון מודרך. כן, גם לסקפטיים שקוראים טקסט זה…

תנסו לדמיין את הפלסטינים פותחים בהתנגדות “באמצעים פוליטיים בלבד”, בלי אלימות, בלי פיגועים, בלי ירי, רק שלטים והפגנות מאורגנות שיוצאות מהמוקטעה ברמאללה ובמקומות אחרים..

מצליחים? לא? טוב, גם אני לא. אחרי הכל, ההיסטוריה מלמדת אותנו שברגע שהפלסטינים מדברים על “התנגדות”, הטילים והכדורים מתחילים לעוף מ-2 הצדדים. עד היום זה היה כך, אין שום סיבה שזה לא יחזור על זה שוב, כלומר אבו עלא

אז בהזדמנות זו צריך להודות לאולמרט (שתודה לאל, התפטר) ולשפנה ליבני שמכניסים אותנו לברוך שמאוד בעייתי לצאת ממנו: או שתתן חצי מעיר הבירה שלך, תשכן כמה מאות אלפים עד מיליוני פלסטינים בשטח ישראל, וגם תעביר באותה הזדמנות כמעט 100% משטחי 67 לפלסטינים – או שתחטוף פיגועים ופיצוצים.

ולנקודה אחרת: במקרה יצא לי לקרוא ראיון שנעשה בזמנו עם שלמה בן עמי לגבי שיחות על הסכמי שלום שנעשו בזמן כהונת קלינטון כנשיא. הנה ציטוט מעניין:

הפלשתינאים לא הגישו הצעת נגד?

"לא. הרי זה לב העניין. לעולם אין הצעת נגד פלשתינית. לא הייתה מעולם ולא תהיה לעולם. לכן הצד הישראלי תמיד מוצא את עצמו בדילמה: או שאני קם ומסתלק כי החבר'ה האלה לא מוכנים לתת הצעות, או שאני עושה עוד ויתור אחד, עוד קוועטש. אלא שבסופו של דבר גם המתון ביותר מגיע לנקודה שבה הוא אומר לעצמו, רגע, לאנשים בצד השני אין נקודת סיום. עוד קוועטש ועוד קוועטש אבל אף פעם זה לא מספק אותם. זה לא נגמר". (ההדגשה שלי). מעניין אם ציפי ליבני תלמד מאחד כמו שלמה בן עמי שהיה כבר בסרט הזה, ואי אפשר לחשוד בו שהוא ימני..