שחקנים/ות,צלמים/ות,דוגמנים/ות מוזמנים לקרוא את הטקסט הבא

בעברי הרחוק (מאוד) היה עבדכם הנאמן עובד כ"בוקר" (Booker). תפקידו של הבוקר הוא בעצם להיות "שדכן" בין דוגמניות/טאלנטים לבין חברות פרסום, חברות הפקה ועוד ועוד. בתפקיד הזה אתה לא רק משמש כשדכן בין 2 צדדים, אתה אמור להיות גם המעודד, ה"שמוזר", כותל-מערבי (לשמוע צרות, לנחם וכו') ואתה גם אמור להיות קשוח בכל הקשור לכל מיני פרימדונות מצד אחד, וקשוח כלפי הלקוחות שהופכים תשלום שוטף+30 ל-שוטף+230. בקיצור, כאב ראש לא קטן ולפעמים העבודה הזו כיפית כמו עקירת שן ללא הרדמה.

לפני מספר ימים פנה אליי בעלים של סוכנות דוגמניות/שחקנים מסויימת. הוא ביקש ממני טובה: יש לו 2 דוגמגישות "לוהטות" והוא רוצה שיהיה להן נוכחות באינטרנט "כמו בר רפאלי עם הטוויטר שלה". ניסיתי להסביר לבחור שעם כל הכבוד ללוהטות, בר רפאלי עשתה כמה וכמה דברים, יצאה עם מפורסמים, עשתה קמפיינים גדולים ובזכות הדברים האלו יש לה יותר מ-100,000 עוקבים וכמות פרסום גדולה. זה לא שהיא התחילה להתפרסם, פתחה חשבון טוויטר ולמחרת צנחו עליה עשרות אלפי עוקבים..

זה לא עזר הרבה (הבחור עקשן לא קטן), לכן החלטתי "לעשות חושבים", התייעצתי עם כל מיני אנשים, ולבסוף ביצעתי שיחת ועידה בסקייפ עם הבחור ו-2 ה"לוהטות", והחלטתי לפרסם גם פה את הדברים לטובת קוראים אחרים.

הקדמה

דוגמנים/ות, שחקניות/ים, צלמים מקצועיים, אנשי הפקה וכל מי שעובד בתחום מודע למשהו פשוט: השוק מוצף. כל חברה שמעוניינת לצאת בקמפיין מקבלת המון "בוקים" מכל מיני סוכניות דוגמניות, כל חברת הפקה שהולכת להפיק סרט/סידרה מקבלת המון תוכן על שחקנים שהסוכנות שלהם מנסה לקדם אותם, אבל במקרים רבים בוחרים באותם אלו ששמעו עליהם, ראו אותם בטלויזיה או באינטרנט, ואם בעבר הכל נעשה מול סוכניות הטאלנטים וכל מיני אנשים שמכירים (או "מכירים") את אותם טאלנטים, אפשר לאמר שהסוכן הראשי היום הוא … גוגל. כשמשרד פרסום רוצה לבחור בין מועמדות שונות לפרסום מוצר, מריצים עליהן גוגל לפני שפונים לסוכנות המייצגת אותם. זה קל, זה מאוד זמין, וזה עוזר לדעת מה קורה עם אותו טאלנט.

קידום

כמו עסקים, גם טאלנטים צריכים קידום, כי ככל שאתה מקודם יותר, הסיכוי שלך לקבל עבודות גבוה יותר. הציבור שומע עליך, קורא אותך במדיה חברתית כלשהי, רואה תמונות שלך, שומע ממך דברים, וכך הציבור מתוודע אליך, ואכן טאלנטים רבים פותחים חשבון טוויטר או פייסבוק ומשתפים בכיף: "הנה אני בקניות", "הנה אני מודדת נעליים", "הנה אני עם חברות", "הנה אני בסט צילומים" ועוד..

זה נחמד, אבל זה לא מספיק כשיש תחרות כה עזה בשוק. מי שיסתפק בטוויטר של השחקנית/דוגמנית הם אלו שמחבבים אותה/מעריצים אותה. אלו שסתם עוקבים אחרי רשימה ארוכה יסתכלו וישכחו אחרי 30 שניות. מה הדוגמנית/שחקנית צריכה? יותר תשומת לב, שיזכרו אותה יותר, וכשקהל גדול זוכר (לטובה) שחקנית/דוגמנית, הסיכוי שלה לקבל קמפיינים יותר יוקרתיים בארץ – גבוה.

פייסבוק? טוויטר? אולי כדאי לחשוב על משהו אחר

רבים מהמפורסמים/ות משתמשים בטוויטר ובפייסבוק לכתוב דברים קצרים ולשתף תמונות שהם מצלמים, אך לא כולם מודעים בעצם להשלכות של שיתוף תמונות לדוגמא. דוגמנית שבעצם מקבלת את פרנסתה מהתמונות שבהם היא מצולמת לקמפיינים, לא תמיד מודעת שהאתר/שרות שהיא משתמשת בו יכול לקחת את תמונותיה ולהוציא מהם פוסטרים או להשתמש בתמונות שלה על מנת לקדם את עצמו והיא לא תראה מכך סנט שחוק (קראו את התנאים. אם אינך משלם במוצר, סביר להניח שאתה המוצר ועליך בעצם עושים רווח, ופייסבוק היא דוגמא מצוינת לכך).

מה שהצעתי לאותן 2 "לוהטות" ולבעל הסוכנות הוא משהו שאני מציע לכל סלבריטאי/טלנט/דוגמנית אחרת – פתחו בלוג מבוסס וורדפרס.

אני מודע לכך שרבים "מפחדים" מבלוג כי הם חוששים שאין להם מה לכתוב, זה מסובך מדי, ומה עם הפייסבוק והטוויטר שהם פתחו? שאלות טובות, והנה כמה הסברים ויתרונות:

  • בעבר אכן היה צריך להיכנס לבלוג שלך, להתחיל לכתוב, לנסח, להעלות תמונות, לסדר ואז לפרסם. כיום כבר לא. יש לך טלפון אנדרואיד? אייפון? יש לשניהם אפליקציה של וורדפרס (כאן לאייפון וכאן למכשירי אנדרואיד). מתקינים את התוכנה ונהנים משלל יתרונות:
    • אפשר לצלם תמונות או וידאו ישירות מתוך האפליקציה, להוסיף טקסט (קצר או ארוך, אין הגבלה על אורך הטקסט, וכך ניתן יותר להסביר לגולשים מה מצולם, הסיפור מאחורי התמונה וכו') ולשתף במספר קטן של קליקים.
    • התוכנה עצמה פשוטה מאוד וקלה להבנה, ובאייפון יש אותה גם בעברית מלאה (באנדרואיד התפריטים באנגלית אבל אפשר לכתוב בעברית מימין לשמאל בלי בעיה וגם לערוך את הטקסט ישירות מהטלפון/טאבלט יותר מאוחר). אפשר גם לפרסם פוסטים ותקצירים בעברית, באנגלית ובכל שפה אחרת.
    • שליטה מלאה בתמונות – אפשר לפרסם את התמונה בקטן, בינוני גדול או כל גודל שרוצים, אפשר גם לתת לינק לתמונה בגודל מקורי, וכמובן שאפשר גם לפרסם וידאו קליפים באורך שתרצו.
    • הזכויות על התמונות נשארות שלך בלבד.
    • בעזרת 2 תוספים שמותקנים בוורדפרס עצמו (האיש הטכני שלכם יוכל לסייע לכם בכך) אחרי כל פוסט שלכם המערכת תשלח אוטומטית טוויט והודעה לפייסבוק וטוויטר שלכם ולשאר רשתות חברתיות (גוגל+ ועוד).
  • בלוג גם נותן תחושה של "קירבה" בין המפרסם לגולשים שלו. אנשים כותבים טוקבקים ותגובה של טאלנט לגולשים שלו במקרים רבים יוצרת דיונים מעניינים. תשאלו את נועה תשבי לגבי מה שקורה עם #פידלילה). אישית, אני נהנה מהתוכן ומהטוקבקים והדיונים בבלוג של גדי טאוב, ויובל דרור לדוגמא.
  • מקום אחד להכל: רוצים להכחיש שמועה שמופיע באתרים הגדולים? לקדם משהו שלכם? לשתף תובנות ודעות שלכם? זה ה-כלי, ואתם שולטים בהכל, כולל התגובות.
  • קל לעקוב: כל בלוג וורדפרס תומך אוטומטית בדבר שנקרא RSS, מה שמאפשר לאחרים לקרוא באתרים אחרים אם יש לכם דברים חדשים שפרסמתם, ואתם יכולים לפרסם תקציר או פוסט מלא.
  • סיוע לקריירה שלך: זוכרים את אותו משרד פרסום/חברת הפקות מהתחלת הפוסט הזה? הם יכולים לקבל את המידע ממכם בצורה מסודרת. אפשר גם לפתוח פוסט (שסגור בסיסמא שתהיה אצל הסוכן שלכם לדוגמא) ובו תכניסו תמונות מקצועיות שאינכם רוצים שיופיעו בכל מקום בעולם.
  • עיצוב: הקץ לעיצוב השבלוני שקיים בפייסבוק וטוויטר ושאינכם יכולים לשנות. בוורדפרס בונה אתרים יכול לעצב לכם את הדברים בדיוק כפי שתרצו. איזה צבעים, איזה פונטים, היכן כל דבר ישב ועוד ועוד.

בקיצור, בלוג יכול לתת לכם הרבה יותר, ויחד עם זאת להשאיר אתכם מחוברים לאלו שעוקבים אחריכם בפייסבוק ובטוויטר.

איך מקימים כזה? בקשו מהאיש הטכני שלכם שירכוש עבורכם אחסון משותף (זה לא יקר), שיקים עליו בלוג ובקשו מבונה/בונת אתרים מקצועית שתבנה לכם עיצוב כמו שאתם אוהבים. זה סיפור די פשוט (יש עיצובים מוכנים אבל אפשר לשנותם או לבנות מאפס), ותתקינו את האפליקציה במכשיר הנייד (או טבאלט או שניהם), ותוך רגעים ספורים תהיו מוכנים. להבא, שתרצו לצלם תמונה מ-ה-מ-מ-ת, הפעילו את האפליקציה של הוורדפרס, תלחצו על Camera, צלמו, הוסיפו כמה מילים, ותלחצו על Publish. זה הכל.

כמובן שעם בלוג, בדיוק כמו עם טוויטר ופייסבוק, צריך להיות שקולים ואחראים. ככל שאתה יותר מפורסם, הרבה יותר יקראו אותך ואתה יכול "לשרוף" את עצמך אצל סקטורים שונים בקלות. תלמדו להתעלם (ואם צריך – פשוט תמחקו) מכל מיני "מחמאות", נסו לא לבוז לקהלים מסויימים (במיוחד אם הדוגמן/ית חתום/ה על קמפיין למשך שנה לדוגמא) ותזכרו את הכלל הכי חשוב: אנשים מכירים את הדמות בטלויזיה/באינטרנט, לא את השחקן/דוגמן מי שהוא בחיים האישיים והפרטיים שהוא יושב עם המחשב הנייד בפיג'מה במיטה, אז קחו את הדברים בפרופורציה.

ולבסוף כלל חשוב: לא חשוב מי המנג'ר/סוכנות שלכם (אוקיי, למעט אם ההורים הם הסוכנים שלכם) – מי שעושה לכם את הקידום הכי טוב הוא אתם בעצמכם. תעשו עבודה טובה, תקבלו יותר פרוייקטים ויותר כסף. תשתלחו חופשי באנשים – ותצטרכו לחפש לעצמכם עבודות בשכר רעב.

בהצלחה

התבכיינות השחקנים

בדיוק סיימתי לקרוא מאמר ב-YNET על אסיפת חרום שנערכה היום ב"צוותא" ובה עלו כל מיני שחקנים ואחרים לבמה לשפוך את ליבם על שרת החינוך, לימור לבנת, למרר כמה היא לא מתאימה, ולקרוא לה "לרדת מהעץ" ולהתפטר.

האמת, שאותי זה מרגיז, ואני רוצה לתת דוגמא מהעסק שלי:

יש לי לקוח שהוא די חשוב לי שיושב באותם שטחי 67. אותו לקוח משלם בזמן וקיבל את מה שהוא ביקש. לו הייתי שמאלני בדעותיי והייתי מערב פוליטיקה בביזנס שלי, אז לא הייתי לוקח אותו, ולאף אחד לא היה תלונות אליי, זה עסק שלי והוא עסק פרטי. זכותי, נכון?

עכשיו נעשה טוויסט: נניח שהחלטתי לגדול ולהתחרות במכרז של החשכ"ל לאספקת פתרונות Storage (אני משער שיש עכשיו קוראים שמחייכים חיוך מר: החשכ"ל כבר 5 שנים עדיין לא מצא את הזמן להוציא מכרז לפתרונות Storage). נוסיף לעניין שאחד מהתנאים שפתרונות ה-Storage ימוקמו באזורים שונים בארץ, וחלק מהם ישבו באותם שטחי 67 ואני אצטרך להגיע לאותם מקומות ולהתקין את הפתרונות ואם צריך לבוא ולתקן אותם, אצטרך להגיע פיזית לאותם שטחים ולתקן אותם, הכל כחלק מהתנאים שאני מחוייב במסגרת החוזה (אם אזכה) לעמוד בהם.

כאן נכנס החישוב הפנימי שלי. מה עדיף: דעות פוליטיות או הכנסות לעסק שלי? אם אני נניח שמאלני בדעותיי ורוצה שהמדינה תחזיר מיד את השטחים האלו לפלסטינים, אני יכול להחליט שאני לא תומך בממשלה הנוכחית ואני לא נותן שרות בשטחי 67, מה שכמובן פוסל אותי מלזכות במכרז (או שאני יכול לעשות טריקים, ובד"כ טוב לא יצא מזה). רוב מוחלט של העסקים מניחים את הדעה הפוליטית שלהם בצד ונותנים שרות גם בשטחים.

נחזור לשחקנים: הם "בוכים" על כך שהמדינה הולכת להתנות קבלת כספים בתנאים כאלו ואחרים הקשורים למיקומי הופעות והצגות, כולל בשטחי 67. נכון, רבים מהם בעלי דעה שמאלנית, אבל הם צריכים להחליט: או שאתה מקבל כספים מהמדינה ושם את דעותיך הפוליטיות בצד, או שאתה עומד בדעתך ולא לוקח כספים מהממשלה, או לכאן או לכאן.

גם בארה"ב הדברים האלו קורים, ושם דווקא אף אחד לא יוצא בצעקות שבר. כאשר ממשל רפובליקני עולה לשלטון, בתוך ימים ספורים נפסקת חלוקת כספים לכל מיני מוסדות, כמו מוסדות מחקר בתאים עובריים. כאשר ממשל דמוקרטי עולה לשלטון, תוך מס' ימים מוזרם מחדש כסף לאותן מוסדות, ומוסדות אלו יודעים להסתדר עם תרומות מגופים אחרים כשיש שלטון רפובליקני כמו השלטון הקודם בראשות ג'ורג' בוש.

בקיצור, שחקנים יקרים: אם אתם רוצים כספים מהממשלה הנוכחית, תצטרכו להופיע גם במקומות שהם בשטחים (למרות שכולם יודעים שאריאל לא תפורק ובכל הסכם היא תהיה חלק מישראל). אם אינכם מעוניינים, אל תיקחו כספים מהממשלה הנוכחית, חכו שתעלה ממשלת שמאל.

כמה מילים על סוכנויות שחקנים, דוגמניות, ניצבים ועוד

אתמול הופיעה כתבה על “קיץ פרסומאים” הנוכלים המנצלים את תמימותם של אנשים ואת רצונם להופיע בטלויזיה ולזכות בתהילה ובפרסום (את הכתבה ניתן לראות כאן, הכתבה נקראת “מוכר החלומות”). “קיץ פרסומאים” הם כמובן גם “אביב הפקות”, ועכשיו שכלבוטק עלו עליהם, אז יקח כמה ימים והשמות בוודאי ישתנו לשמות אחרים עם אותם עובדים ואותה רמאות.

מכיוון שכותב שורות אלו קצת מכיר את התעשיה הזו עקב עבודות קודמות, החלטתי לתרום מנסיוני אליכם הקוראים וכדי להבהיר מספר דברים במספר תחומים קרובים:

כסף
קודם כל כדאי להבהיר משהו אחד. כשמדובר על כסף, בניגוד ל”קיץ פרסומות” ושאר סוכנויות נוכלות למיניהן, השיטה אצל הגדולים והמוכרים היא הפוכה. כלומר אם אתה מחפש להתפרסם, לא אתה זה שמשלם לסוכן, אלא הסוכן מקבל חלק מהסכומים מהחברה השוכרת אותך, כלומר הוא יקבל אחוזים מזה, ואת שאר הסכום הוא יצטרך לך. בעברית פשוטה: אין לך שום צורך לתת לו אפילו שקל אחד, בטח שלא כרטיס אשראי או צ’ק או דברים מעין אלו.

סוכנויות ניצבים כגון טייק 2 וכו’ אינן משלמות בסוף יום הצילום וגם לא בסוף החודש. החברות משלמות “שוטף + 60”, כלומר אם עכשיו ה-19/2, את הכסף תקבל משהו בסביבות מאי, כלומר מי שחושב לקבל הכנסה צדדית ומיידית, כדאי שישכח מזה. במקרים רבים העבודה אינה קלה, התשלום לא תמיד מחושב לפי שעות ושכר שעה מינימלית.

עוד תחום ששם אנשים רבים משלמים כספים לשווא: סוכנויות דוגמנות, רק שכאן השיטה מעט יותר מתוחכמת: סקאוטרים (“ציידים”) מסתובבים ברחוב ונותנים כרטיסי ביקור לאנשים שנראים “טוב” ומעלה. מה מחמיא יותר מאשר לקבל כרטיס של סוכנות דוגמנות והזמנה לפגישה? זה דבר שמאוד מלטף את האגו, אך כאן כדאי לשים ברקס לאגו ולזכור משהו קטן: באותם מקרים מדובר בעוד שיטת נוכלות שהולכת כך: הקורבן מוזמן להגיע לפגישה, לעיתים עם בקשה להביא תמונות. הקורבן מגיע, יושב מול ה-Booker, הבוקר מחמיא לקורבן התמים ואומר שיש בהחלט אפשרות כאן שהקורבן יהיה מפורסם ויעשה כספים רבים, אך לשם כאן יש להכין בוק (Book) מקצועי והדבר עולה אי אלו אלפי שקלים, וזה כולל דף באינטרנט ועוד. ה-בוקר יפליג במחמאות, יזרוק פה ושם שמות של דוגמניות מפורסמות שהוא “מייצג” (הוא לא) ויעשה הכל הכל על מנת שהקורבן יתן צ’קים או כרטיס אשראי או מזומן בשביל ה”בוק” ובשביל אשליות הפרסום. סביר להניח שהקורבן יוזמן לצילום ויקבל דיסק תמונות, אבל קמפיינים ודוגמנות? בחלומות.

אז מה יעשו אלו שבכל זאת מעוניינים להתפרסם? כמה דברים:

  1. חושב שאתה יפה? את יפהפיה? לך לסוכנות גדולה ומוכרת: גוגל מפוצץ בשמות של סוכנויות קיקיוניות. ותר על הביקור בהם וגש לסוכנויות יותר מוכרות כמו: יולי, אימג’, לוק, רוברטו. בסוכנויות מסויימות יש נוהג לשלם סכום חד פעמי על מנת להיפגש עם מנהל הסוכנות שמחליט אם המועמד מתאים או לא, אולם אין תשלומים חודשיים ואין הבטחות לעולם זוהר ועבודות כל שבוע.
  2. רוצה להיות שחקן? לך לסוכנויות שחקנים רציניות. איך יודעים מי סוכנות רצינית? בסוף הקרנת כל פרק בסידרה ישראלית, כשרצים הקרדיטים, מופיעה גם שם הסוכנות, שם סוכנות הניצבים ולעיתים גם שמות סוכנויות הדוגמנות. אלו סוכנויות שבאמת פועלות ויכולות להציג קבלות על כך, השאר קיקיוניים ולא שווים אפילו ביקור.
  3. בשום מקרה אל תתפתה להוציא כספים לפני שאתה קורא ובודק את החוזה כשאתה בבית. שאל אנשים שנמצאים בתעשיה הזו, חפש דרך גוגל, קרא פורומים, וקח את הזמן לפני שתחתום. כשמישהו מלחיץ אותך להיפרד מכספים, בד”כ הוא רמאי. התחמק מאנשים כאלו.
  4. סבלנות היא שם המשחק. אם תירשם באחת הסוכנויות, בין אם אתה שחקן או דוגמן, אתה תוזמן לעשרות אודישנים שרובם המוחץ לא יניבו לך מאומה. גם כשתוזמן, ותשחק ותצולם, התשלום מגיע לאחר מס’ חודשים ולא מיידית, כך שאל תבנה על תשלום שכ”ד בגלל תצלום שעשית השבוע.

כדאי מאוד לזכור: אנחנו בארץ קטנה שאחד מכיר את השני שמכיר את השלישי שמכיר את הרביעי. הסוכנויות הגדולות מוכרות ואנשיהם מכירים את הבמאים, הצלמים, מפיקים, פרסומאים ושאר האנשים העוסקים במלאכה זו. סוכנות קטנה לא מצליחה בד”כ לחדור ולקבל חוזים גדולים, כך שאם תשקיע כסף בסוכנות קטנה שאיש מקצועי לא שמע עליה, סביר להניח שכספך ירד לטמיון, וחבל על הכסף.

בהצלחה