המשטרה ואתרי ההימורים

ספקי האינטרנט בארץ קיבלו צו לחסום אתרי אינטרנט, והאתרים הראשונים שנחסמו הם ויקטור צ'נדלר ו-סטאן ג'יימס. בדקתי הבוקר אם האתרים נחסמו ואכן, אין אפשרות להגיע לאתרים. קצת מפתיע אותי שאף ספק אינטרנט לא רץ לבית המשפט לערער על החסימות אבל נו, אלו ספקי ארצנו.

מה שמוזר בכל העניין עצמו הוא ההתנהגות של המשטרה. האם חסימת שם דומיין או כתובת IP באמת תעזור? הם כנראה היו בטוחים שכן.

הבה נבדוק. הצילומסך הבא נעשה בשעת כתיבת פוסט זה:

vcpoker

 

מה אתם יודעים! אפשר להגיע ולהמר אפילו כשיש חסימה!

איך? לא, לא השתמשתי בטריקים מיוחדים וסודיים, השתמשתי בפרוקסי, אחד ממאות הפרוקסים הקיימים כיום. במקרה הזה פשוט השתמשתי באתר HideMyAss, בשורת הכתובת למטה כתבתי hebrew.vcpoker.com ו…זהו, לא רק שאני גולש, אלא גם תוכן האתר מוצפן.

מה יוצא מכל זה? שמהמרים שנחסמו בגלל הצו המשטרתי, עוקפים את העניין בקלות, וכל מה שהם צריכים זה להיכנס לאתר כמו HideMyAss, לכתוב את שם אתר ההימורים וללחוץ על הכפתור הגדול ו.. זהו. אפשר להוסיף את זה למועדפים ולגלוש ולהמר תוך עקיפה מוחלטת של אותו צו.

המשטרה יכולה לעשות משהו בנידון? לא ממש. קל לחסום כתובת אחת, הרבה יותר בעייתי מבחינה משפטית לחסום אלפי כתובות פרוקסי בגלל חשש שאולי מאן דהוא ישתמש בהם לגלישה לאתר הימורים.

אני תוהה: האם אין אחד במשטרת ישראל ששמע על המושג PROXY? אם לא, אז הנה לינק להסבר מהו Proxy, באדיבות וויקיפדיה.

דעה: חוק שלוש הפסילות ומדוע זה לא יעבוד

מי שלא חי תחת סלע או משהו כזה ועוקב פה ושם אחרי חדשות בנושאי האינטרנט, בוודאי שמע על חוק “שלוש המכות” הצרפתי. העניין הופיע זמן רב בחדשות וכעת העניין מגיע לאיחוד האירופאי, שם גם חושבים להעביר חוק כזה, אם כי במתכונת מעט שונה: הסמכות הקובעת שאדם עבר עבירה תהיה סמכות משפטית (כלומר בראשות שופט) ולא איזה נציג עוכר דין של תעשיית ההקלטות או הקולנוע. כמובן שהעניין יגיע לשימוע בפני מוסד משפטי ו/או שופט רק אם הצרכן עבר 3 עבירות וקיבל 3 אזהרות.

ואיך נדע אם ראובן, הצרכן התמים באמת עבר 3 עבירות? התשובה פשוטה: אם כתובת ה-IP שספק האינטרנט שראובן מחובר אליה וניתנה לראובן השתמשו בה 3 פעמים להוריד קובץ לא חוקי, אז ראובן יחטוף. ראובן יוכל לטעון כי הוא לא ביצע את הדברים ואז לשופט תהיה אפשרות להוציא צו המבקש מראובן להעביר את המחשב לגוף בלתי תלוי שיבדוק את ההארד דיסק שלו לראות אם ישנו קובץ כזה (שכידוע, גם אם מוחקים קובץ, זה לא אומר שהוא לא קיים).

אבל הדבר הכי הזוי בכל העניין גם בגירסה האירופאית של ה-3 מכות ובוודאי בגירסה הצרפתית, שמאוד קל להפליל את ראובן על לא עוול בכפו, ואדגים זאת:

נניח שאני באחת ממדינות אירופה ואני סורק עם כרטיס ה-WIFI את אזור מגוריי. לשם הדוגמא נאמר שאני מוצא לפחות 10 רשתות, כאשר 6 מתוכן ללא שום הצפנה. כל מה שאני אמור לעשות על מנת להוריד, הוא פשוט למצוא לי קורבן פראייר עם WIFI פתוח, להתחבר ולהוריד ממנו. מהרגע שיגיע כל נציג משפטי או נציג של תעשיית המוסיקה/סרטים/אולפנים אל הפראייר שהתחברתי אליו, הם לא יוכלו לעשות מאומה. הראוטרים שנמצאים בבתים אינם מספיק מתוחכמים לשמור טבלאות ניתוב או תרגום (NAT), כך שסיכויים של נציגי החוק או נציגי הגופים ה”נפגעים” להגיע אליי הוא קלוש וכמעט אפסי: אם אינני חבר של ראובן והוא לא מכיר אותי ויודע שאני מתחבר אליו, הסיכוי למצוא שאני הורדתי ממנו את הקובץ שואף לאפס.

מי פה יספוג את עוגמת הנפש: אותו ראובן עם WIFI פתוח, אותו ראובן שלא מבין מאומה במחשבים או שגם אם נעל את ה-WIFI שלו, הוא נעל בצורה כזו שיהיה קל מאוד לפרוץ אליו (עם סיסמא כמו : 12345678 או qwerty או כל סיסמא אחרת קלה שבסך הכל היא נקבעה כקלה כדי שדיירי הבית עם המחשבים הניידים שלהם או של חברים של הילדים עם המחשבים ניידים יוכלו להתחבר זמנית בזמן שהם מתארחים בבית), והוא הוא שיצטרך שוב ושוב לתרץ שאיש מדיירי ביתו לא הוריד שום קובץ ושהם אינם משתמשים בתוכנות כמו uTorrent, אימיול וחבריו כאשר הוא יחטוף את האזהרות ובאזהרה השלישית הוא יצטרך לעמוד בפני שופט ולתרץ את עצמו, עניין לא נעים כלל וכלל.

מה איתי? אני אהנה מהפראייר ואם אותו ינתקו, אני אעבור לפראייר הבא, כי אני לא מוכן שחס ושלום ינתקו אותי מהרשת. במציאות, לי אין את האומץ לדפוק מישהו אחר בגלל הורדה של אלבום מוסיקה או סרט, אך אני מאמין שישנם מספיק אנשים אחרים שאין להם בעיה שאחרים ידפקו במקומם, בין אם הדבר קורה באחת מהמדינות החברות באיחוד האירופאי ובין אם זה בצרפת. תמיד יהיו מניאקים.

ומה בארצנו המצב? אם ינהיגו דבר כזה, אז ראשית לא יקבלו אפילו טיפה עזרה מספקיות האינטרנט (שהם מרוויחים מהחבילות האלו הכי הרבה), וגם אם היה סיוע מספקיות האינטרנט, היו צריכים לגייס גדוד שופטים שיאשר ערימות של צווים, כי מה לעשות, במדינתנו לא רק שכמעט כולם מורידים, אפילו ספקיות התשתיות מסייעות להגדיר פורטים לאימיול! לא מאמינים? הנה לכם ההגדרות ל-EMULE שמגיעות מ.. בזק, הנה הלינק (קובץ PDF):

bezeq-emule

לסיכום: במלחמה הזו ליצרני התוכן אין הרבה סיכוי. אפשר להעביר חוקים, אבל הטכנולוגיה מתקדמת הרבה יותר מהר. יצרני התוכן רוצים להאזין ולראות מה כתובות ה-IP של אלו שמורידים תוכן לא חוקי? אין בעיה! מי שמשתמש ב-uTorrent ושאר אפליקציות ביטורנט יכול להשתמש בהצפנה שכבר מובנית (ההגדרות כאן), כך שאפשר להוריד ממשתפים שגם הם מצפינים בלבד ואז נראה מי חכם לגלות איזה IP משתתף ומה שיותר גרוע לספק האינטרנט: תעבורה מוצפנת קשה מאוד לניטור והנחתת מהירות (אלא אם זו הנחתה גורפת). לו היו יצרני התוכן מעט יותר משקיעים בפתרונות (כמו ברעיון של לפתוח את עניין ה-Streaming מעבר לגבולות ארה”ב, ובהתחשב בכך שתחנות שידור/מוסיקה חותמות הסכמים אחת לשנה שנתיים, אפשר לסכם חוזה המאפשר Streaming באותה מדינה תמורת דברים כאלו ואחרים), הבעיה היתה יורדת מהשולחן באופן מהותי כבר ממזמן, אולם כנראה בחברות המוסיקה, הסרטים והאולפנים מעדיפים לרדוף אחרי המשתמשים במקום לתת להם פתרונות.