מיקרוסופט, רשיונות ופספוס

למי שעוקב אחר העסק שלי אולי יזכר בעבר שהוצעו שם מספר חבילות שאינן נמצאות כיום וקשורות ל-Desktop: היית יכול לשכור מכונה וירטואלית שעליה נמצא Windows 7 עם אופיס 2010 והיית ניגש אליה ב-RDP. הסיבה שזה לא נמצא כיום? כי מישהו במיקרוסופט טרח להזכיר לי שרשיון ה-SPLA שעליו העסק חתום אינו מאפשר זאת. מה מותר להציע? שרות RDP משרת Windows 2008, אבל אז כמובן הכל מתחיל להיות מסובך: חלק מהאפליקציות לא עובד ולא ניתן להתקנה כי למשתמש אין Administrator Privileges וזו הסיבה ששום ספק רציני גם לא מציע זאת כיום.

זה לא מנע מחברת Onlive Desktop להתחיל להציע לציבור האמריקאי הצעה בהחלט מעניינת: קבל Windows 7 עם אופיס 2010 שרץ על השרתים שלהם ואתה תתחבר לזה עם טאבלט אנדרואיד או iPad. הנה וולט מוסברג סוקר בוידאו איך המוצר נראה ואת ההתרשמות שלו:

כפי שוולט מציין בוידאו, ישנם 2 גירסאות לחבילה: גירסה חופשית עם 2 ג’יגה מקום, אך לא תמיד תוכל להיכנס (בהתאם לעומס) ולא תוכל להתקין אפליקציות, וגירסה שעולה 10 דולר בחודש ושם תקבל 50 ג’יגה מקום, ותוכל להתקין אפליקציות נוספות.

(כמובן שכל ההצעות הנ”ל זמינות רק לתושבי ארה”ב, ולצערי חיבורי VPN מישראל, ולא חשוב איזה ספק תבחר, לא נותנים ביצועים מספקים והמערכת זורקת אותך אם אין לך לפחות 1.5 מגהביט רציף לשרתים בארה”ב).

ההצעות לדעתי הן מעולות, וכך חושבים אחרים שהזדרזו לקחת חבילות חינמיות ומסחריות…

עד שמיקרוסופט יצרה קשר עם Onlive ואמרה להם משהו פשוט: זה אסור. אבל כאן זה לא נעצר, האיסור של מיקרוסופט נהיה יותר מגוכך בסצינה הבאה: תארו לעצמכם שאני פונה למשווק מורשה של מיקרוסופט ואני מבקש 100 רשיונות Windows ו-100 רשיונות אופיס כדי להציע הצעה דומה ל-OnLive (טכנית זה לא כזה מסובך). נשמע הגיוני? לא לדעת מיקרוסופט, גם זה אסור מבחינתם. מה מותר? מותר ללקוח לתת לי את הרשיונות שלו (דרך מיקרוסופט כמובן, לא ישירות) ואז אפשר להציע ללקוחות VDI.

כשזה מגיע לשרתים, מיקרוסופט מחפשת להרוויח בצורות מטורפות. כמה מטורפות? נניח ובחרת את אחד מהשרתים ש”חץ ביז” מציע ואתה מעוניין להריץ על אותו שרת SQL Server Standard, לא משהו גרנדיוזי. יודעים מה מיקרוסופט רוצה ממני כעסק? 303 דולר לחודש! וזה על ליבה אחת! אם לקחת שרת בשביל להריץ עליו SQL כזה בצורה רצינית, תרצה 2 ליבות? סביר להניח. המחיר למיקרוסופט טיפס ל-606 דולר לחודש! וזה המחיר ש”חץ ביז” צריך להעביר למיקרוסופט מדי חודש בלי להרוויח אפילו שקל והמחיר כמובן לא כולל את השרת הוירטואלי.

אתם חושבים שמישהו בארץ ששומע את המחיר הזה רוצה לקחת שרת? זהו, שאף אחד לא.

אז אצלנו מוכרים שרתי Windows כ”לא מנוהלים”, כלומר הלקוח מקבל RDP + קונסולה (למקרה חרום), סיסמת Administrator זמנית, וזהו. מה הוא יעשה במכונה? עניינו של הלקוח. אנו לא נותנים שרותי תמיכה לתקלות Windows.

וזה בדיוק העניין שמיקרוסופט מפספסת ובגדול, ולינוקס מרוויח מכך: כשמיקרוסופט משכירה אפליקציות ושרתי אפליקציות וכו’ במחירים מופקעים להחריד, הלקוחות “עושים חושבים” ובמקרים רבים (במיוחד בישראל) מעדיפים לעבור ללינוקס. שם העלויות מעבר למכונה הוירטואלית הם אפס ואם בא לך להתקין אפליקציה מסחרית, אז אתה מתקין ואתה לא צריך לערב את הספק שרתים שלך בשום דבר.

זוהי הסיבה שלדעתי מיקרוסופט פשוט מפספסת את כל עניין ה-Hosting, שרתים וירטואלים, ואפליקציות. הם מתנהגים כאילו מדובר בשוק ה-Corporate ששם כולם כבר מכורים ושבויים למוצרי מיקרוסופט, בשעה שבשוק ה-VPS, רוב האתרים, האפליקציות, חברות הסטארט-אפ וחברות גדולות ממזמן משתמשים בלינוקס.

מדינת ישראל, אקדחים, רשיונות וטמטום רב

imageחבר טוב שאל אותי לפני מס’ ימים האם אני יכול להמליץ לו על אקדח טוב להגנה עצמית. הוא שאל אותי מה דעתי על אקדח “נשר המדבר” (מימין). הסברתי לו שמנסיוני (הדל) עם אקדח זה, עדיף שלאותו אדם יהיה שרירי כתף רציניים, שלא לדבר על כך שהנשק מתאים למטווחים בלבד ולאו דווקא להגנה עצמית, והוא מאוד כבד. לצערי תשובה זו ביעסה אותו, הואיל והוא כבר דמיין את עצמו נושא בגאון נשק כזה בחגורתו.

ששאלתי אותו מה לגבי רשיון אקדח, הוא התפלא על שאלתי והוא היה בטוח שזה רק עניין של לגשת למשרד הפנים, לשלם סכום מסויים, לעבור קורס קטן באיזה מטווח ולגמור עניין. “ככה זה אמור להיות, לא?”

כל מי שהתגייס לצה”ל, יודע שברגע שאתה מגיע למחנה הטירונות (ולא חשוב איזה טירונות תעשה, בין אם כ”מ, או קרבית או אחרת), תקבל לידך נשק M16 ארוך עם 2 מחסניות, עם 20 כדורים לערך (אם זכרוני אינו מטעני). בין אם החייל סובל מפחדים שונים או חרדות והוא גויס, הוא יקבל את זה ויצטרך להיות איתו יום ולילה למשך כל הטירונות, כאשר בבסיסים רבים החיילים ממשיכים לקבל נשק צמוד למשך כל השרות (עם 4 מחסניות).

במשך כל הזמן הזה, חיילים יכולים לדפוק לעצמם כדורים ולפצוע את עצמם ולהתאבד. כמות ההתאבדויות בהשוואה לכמות החיילים שקיבלו נשק? אפסית. איש אינו משגיח מה החיילים עושים 24 שעות ביממה עם הנשק, ובכל זאת, החיילים בד”כ שומרים על הנשק ומחזירים אותו ללא נסיונות ירי פרועים.

אם חייל חותם קבע לאחר שרות צבאי, הוא זכאי לקבל במקום המטאטא (M16) אקדח או לרכוש לעצמו (בזמני היה סבסוד חלקי) אקדח. כל מה שהחייל היה אמור לעשות הוא לקפוץ לשלישות, למלא טפסים, לרכוש נשק, לקפוץ למטווח להתאמן איתו וזהו. כשהאיש קבע ישתחרר, הנשק ישאר איתו והוא יוכל לרכוש לעצמו אקדחים אחרים. חידוש הרשיון אמור להיעשות אחת למס’ שנים דרך משרד הפנים ואחת לתקופה יש לעבור מטווח באחד המטווחים המורשים ברחבי הארץ. זה, על רגל אחת, כל ה”בקרה”.

אזרח שלא התמזל מזלו להיות איש קבע ורוצה לרכוש לעצמו אקדח למטרת הגנה עצמית, ימצא את עצמו בבעיה: הקריטריונים נכון להיום לקבל אקדח הם (אחד מהשניים):

  1. מקום מגורים בשטחים או בישוב עימות או בישוב על הקו
  2. העבודה מחייבת נשק (אנשי בטחון, שמירה וכו’)

כאן מגיע הטמטום של המדינה: אתה לא שייך לשום אחד מהתנאים? אה, יש לך בעיה. משרד הפנים לא יתן לך רשיון. למה? כי הוא לא רואה בכך שום צורך.

נניח ואתה גר באזור שבתקופה האחרונה אירעו בו מספר פריצות, או שאיזו “מאפיה” נמצאת באזור, או שקרו אירועים אלימים ברדיוס שאתה גר. אתה יכול לרוץ למשרד הפנים, אבל לא תקבל רשיון, וכאן מגיע שיא האבסורד: העבריינים שנמצאים באזור, נמצאים עם אקדחים (גנובים) בלי שום רשיון, אבל האזרח שומר החוק – לא מקבל רשיון. הגנה עצמית? לך תקנה איזה תרסיס או שוקר או צעצוע אחר. נראה את זה אפקטיבי אם תותקף ע”י 2 עבריינים!

אינני מצליח להבין מדוע משרד הפנים לא יכול להנפיק רשיונות עם תנאים יותר מקלים, הרי אפשר להעמיד קריטריונים די ברורים:

  1. עבר שרות צבאי
  2. אין רישום פלילי במשטרה

אם לצה”ל זה מספיק, מדוע למשרד הפנים זה לא מספיק?

שאלה טובה..