פריצה לעסק שלך .. עם ראוטר בלבד

לפני מספר ימים שחררה חברת Mandiant וידאו קליפ המראה איך הסינים פורצים לחברות מסחריות גדולות בארה"ב. קחו כמה דקות לצפות בקליפ הבא:

לאנשי אבטחה רציניים, וידאו כזה יכול לגרום להם להחוויר, להתעצבן וכו', אך לרבים מהאנשים דבר כזה לא ממש מזיז להם, וזה כולל גם אנשי סיסטם רבים, כפרילאנסר שמחפש עבודות ושחובב נושאי אבטחה ושאכפת לו, החלטתי לכתוב את הפוסט הזה.

בשביל הפוסט הזה נדמיין לעצמנו שעבדכם הנאמן החליט לעסוק במקצוע לא חוקי אך מניב רווחים גדולים מאוד: סחר במידע גנוב.

תשאלו אנשי סיסטם רבים, מנכל"ים, סמנכל"י IT ועוד, וכולם ישמחו לספר איך הם השקיעו ב"מילה האחרונה" בטכנולוגיה: חומות אש של סיסקו וצ'קפוינט וחברות ידועות אחרות, טכנולוגיות שיודעות לאבחן תקשורת חשודה, נסיונות פריצה מבחוץ ועוד. הם מרגישים מבחינתם מוגנים, אבל ההרגשה הזו היא כפי שאדגים כאן בתאוריה – אשליה. נכון, נסיונות פריצה רבים קורים מבחוץ והמערכות הנ"ל מגינות עליהן, אבל לא רבים חושבים על התמודדות נסיונות פריצה מבפנים.

אז החלטתי לסחור במידע גנוב. איך בדיוק אשיג את המידע הגנוב? להתחיל לנסות לפרוץ מבחוץ לא יתן לי יותר מדי חוץ מאשר כאב ראש רציני ותסכול. צריך לחשוב על דרך אחרת.

מהי הדרך האחרת? הדרך היא דרך .. קיבתם של העובדים. כמו שידוע, רבים מהעובדים יוצאים בשעות הצהרים לאכול ולוקחים איתם מחשבים ניידים. הם מגיעים למסעדות פופלריות, מזמינים לאכול ויושבים לאכול, ובד"כ לאחר 20-30 דקות משלמים וחוזרים למקום עבודתם. המידע הזה מסייע לי, משום שאני יכול לתכנן את הכניסה שלי בדיוק בנקודה הזו שהיא הנקודה החלשה: המחשבים הניידים שלהם.

כל מה שאני צריך לעשות זה להצטייד בראוטר סלולרי עם אות שידור חזק וחיבור לאינטרנט. אחרי שאמצא מהי המסעדה הפופולרית אכנס לשם, אזמין לי משהו לאכול ואפעיל את הנתב שלי. אני אזייף את את שם הראוטר שלי שיהיה כמו המקורי ואת המקורי אני אפיל (לא מסובך להפעיל ראוטר של מסעדה, במיוחד שאף אחד מהעובדים לא יודע לטפל בזה..), כך שכל הגולשים שיש להם WIFI פתוח יראו את הראוטר שלי ויתחברו אליו. כמובן, אין צורך בסיסמא כדי להתחבר ולקבל שרותי גלישה מהראוטר שלי..

מהרגע שבעל המחשב הנייד התחבר ל-WIFI שלי, הוא מקבל כתובת IP ומיד Redirect בדפדפן שלו לדף "הסכם גלישה" שלי. הדף נראה דף תמים עם הסכם שכולם גוללים למטה ולוחצים אישור.. רק שלאישור לוקח 3 שניות להופיע.

כאן הסקריפטים שלי מתחילים לעבוד, לאחר שהקורבן התחבר אליי..

שלב ראשון, נבדוק כמה הבחור (או מנהל ה-IT או הסיסטם) היו חכמים והעיפו לו את התוסף JAVA מהדפדפן. לא העיפו? מגניב, רוגלה מיוחדת שלי תותקן בסתר במחשב שלו (אל דאגה, הסקריפט יודע לזהות אם זה מחשב Windows או מק, יש גירסת רוגלה לכולם). אין לו JAVA? לא נורא, נבדוק על המחשב שלו מגוון פריצות חדשות (Zero-day, למה יש שוק שחור של פריצות כאלו?) עד שאצליח להיכנס. הוא לא ירגיש כלום, לי יש 20-30 דקות עד שהוא ילך.

מהרגע שאני בפנים, החגיגה מתחילה. אם הוא משתמש מק והוא משתמש במפתחות כדי להתחבר למכונות אחרות, אני אעתיק את המפתחות מתיקיית ssh., אעתיק את קובץ ה-known_hosts שלו, אחטט לו קצת בתיקיות מסמכים וכו', אעתיק גם את ה-Contacts שלו, כניסות VPN אוטומטיות ועוד. אני גם אעתיק את ה-MAC ADDRESS שלו כדי שאדע לזהות את המחשב שלו.

הקורבן סיים לאכול והלך? אחלה. ההעתקה הזו היתה החלק הראשון, ה"סיפתח". שהוא יפעיל את המחשב שלו במשרד, האפליקציה שלי תתחיל את החלק השני שלה, החלק היותר מעניין

בחלק היותר מעניין אני נמצא בתוך ה-LAN של העסק. בשלב הראשון אני רואה מה ה-MAPPING שיש, והאפליקציה שלי כבר תדע ליצור Tunnel בין המחשב הנ"ל למחשב שנמצא בעולם. האפליקציה תדע לשלוח לי רשימות קבצים, הודעות מייל ועוד. אני מתחיל לקבל מעין "מפה" של מי עובד ומה תפקידם. אם אני מתעניין בקבצים מסויימים, האפליקציה תדע לשלוח אליי אותם. בחלקים. מדוע בחלקים? כדי לא לגרום לחשדות של כל מיני תוכנות ניטור. במקביל האפליקציה תסרוק מחשבים קרובים וגם אותם היא תפרוץ ותשכפל את עצמה אליהם. עד שבסיסטם יתעוררו, לי יהיו מספיק קבצים ומידע כדי לסחור בו.

חושבים שכל מה שתיארתי כאן הוא דמיוני? תחשבו שוב. כל מה שתיארתי כאן ניתן לביצוע כיום

אז מה ניתן לעשות? ב-2 מילים: להגדיל ראש. להבין שפריצות זה לא רק פורץ משועמם מבחוץ שמנסה לפרוץ את ה-Firewall שלך אלא הרבה מעבר לכך. המחשבים הניידים, הטאבלטים והטלפונים הסלולריים כיום יכולים לשמש כדרך לפרוץ אל העסק שלך, לעשות פילטרינג מורכב יותר למייל שמגיע לא מאנשי הקשר הקבועים כדי למנוע מצבים שמגיעים קבצי מסמכים נגועים שיתנו לחגוג על המסמכים אצלכם, ובקיצור – הפריצות לא יגיעו רק מהאינטרנט, אלא גם מתוך ה-LAN שלך, ואם מישהו לא ידאג לדברים הללו, יהיה מי שינסה להיכנס ולגנוב מסמכים, קוד ודברים אחרים על מנת לסחור בהם ולהעביר אותם למתחרה שלכם או לכל גורם אחר.

מעבר לתל אביב וכמה טיפים על תקשורת

סוף סוף בשבוע שעבר עברתי רשמית לגור בתל אביב, ולאחר שמכרתי את הפעילות העסקית הישראלית של העסק, אני מחפש עבודה (כסיסטם לינוקס ו-וירטואליזציה, קורות חיים אפשר להוריד כאן).

מכיוון שהמעבר שלי היה יחסית די לא מתוכנן (כשתכננתי זאת לפני מס’ חודשים זה נפל), עברתי מספר חוויות הקשורות לתקשורת נתונים ורציתי לשתף את הקוראים היקרים בנסיון שלי, ואולי מישהו ישתמש בידע הזה כדי למנוע מעצמו תקלות ובעיות.

הדבר הראשון שעשיתי לאחר שחתמתי חוזה לשכירת הדירה, הוא ליצור קשר עם בזק כדי לקחת קו ADSL, וכאן מתחיל הטיפ הראשון: יש קו ADSL רגיל ויש קו ADSL “קל” (הגירסת עירום – הנציגה לא שמעה עליה), וכאן חשוב שתבדקו מה הצרכים שלכם, לדוגמא: אם אתם שולחים פקסים רבים מהבית (כן, יש עדיין לצערי מקומות רבים שמקבלים רק פקסים, חס ושלום אימיילים), עדיף לכם קו רגיל כי מחירי השיחות ב”קו קל” ממש לא זולים.

אני העדפתי את הפתרון תשתית של בזק מאשר הפתרון של HOT הואיל ובעבר התקלות שהיו לי עם HOT לפני זמן רב נענו בצורה גרועה ורבים חוו בדיוק את אותה חוויה. ב”בזק” לפחות עונים יותר מהר ופותרים, אם כי לא פותרים תמיד נכון (תיכף אפרט).

החלטתם על קו ADSL? מצוין. כמה רוחב הפס שאתם רוצים? למי שחושב על 100 מגהביט, אני ממליץ לרדת מהר מהרעיון בגלל כמה סיבות:

  • ברוב המקומות בארץ, לא תקבלו 100 מגהביט ולא חשוב כמה אתם קרובים למרכזת. לדוגמא – אני נמצא במרחק אוירי של בערך 400 מטר מהמרכזת ובמהירות 100 מגהביט אני מקבל מהתשתית מהירות של 60 מגהביט גג.
  • מחיר ה-100 מגהביט עדיין לא זול ועדיין לא אמין. בזק עדיין משתמשים בזוג אחד של גידים כדי להתחבר (רק בגירסה הבאה יהיו חיבורים של 2 זוגות), כך שאין שום אמינות לחיבור עצמו.

מבחינת מחירי התשתית – בזק עדיין לא זולים. חבילת תשתית 50 מגהביט לדוגמא תעלה לך כ-142 שקל לחודש (לא כולל מע”מ).

אם כבר מדברים על תשתית, אחד החלקים החשובים הוא הראוטר, וכאן צריך לשים לב: בזק נותנים נתבים של Netgear ו-D-Link עם קושחה מיוחדת לבזק. תחליפו לקושחה מהשוק החופשי, הראוטר פשוט יעשה לכם בעיות (אם כי לא ניסיתי להתקין DD-WRT). ספציפית קיבלתי את הראוטר של D-Link בדגם DSL6740U-G2 וזה ראוטר גרוע. איך אני יודע שהוא גרוע? מסתבר שלעיתים קרובות (לפעמים פעם ביומיים, לפעמים פעם בכמה שעות) הראוטר מפיל את החיבור, וכשהוא מנסה להתחבר מחדש, הוא נתקע על סטטוס Connecting ולא חשוב כמה תכבה את הראוטר, תאפס אותו ותדליק – לא יעזור כלום, ויש צורך שב-166 יגדירו מחדש את החיבור שלך (וכדאי לאחר שמגדירים שתבדקו שוב את המהירות, כבר קרה לי שהגדירו אותי מחדש ל-ADSL ולא ל-VDSL כך שבמקום 50 מגה קיבלתי … 5 מגה). אני ממליץ בחום על ה-Netgear גירסת VVG (זה 2 אותיות V).

מבחינת ספקי אינטרנט, ישנה תחרות, ואני מצאתי מחיר דווקא לא רע בכלל באקספון: 35 שקל בין אם אתה מחובר 50 או 100 מגה (כלומר המהירות תלוית תשתית).

עכשיו מגיע קאץ’ שהרבה לא מודעים אליו: זה שיש לך 50 מגהביט בתשתית ובספק, לא אומר שתקבל את זה בביתך, זה יותר תלוי בתשתית שלך בבית. כך לדוגמא, אם אתה משתמש בחיבור WIFI (גם בפרוטוקול N), אתה תקבל מהירות בערך של 20-35 מגהביט, גם אם תהיה 2 ס”מ ליד הראוטר (ניסיתי זאת במספר מחשבים וגם ב-Note-2 שלי). טכנאי בזק שהתקין לי את הקו סיפר לי על כך שבחיבור קוי אצל לקוח הוא קיבל מהירות 50 מגה אבל הלקוח שיש לו Macbook Air קיבל עם ה-WIFI שלו מהירות של 23 מגהביט והלקוח ביטל את החיבור.

מתכנן לחבר את המחשבים בבית דרך החשמל? (PNA או Homeplug), גם כאן צפה להנחתה משמעותית, בכיוון ה-35 מגהביט מקסימום, כך שאם אתה מחפש לקבל מקסימום מהירות בכל הבית, תצטרך לחשוב על חיווט של CAT-5 עם סוויצ’ בבית.

מכיוון שהזמנתי את בזק ולקח להם 3 ימים להגיע, הייתי צריך להיות מחובר בחיבור סלולרי (פה ושם התחברתי ב-WIFI לשכנים להורדות Smile) וכאן ההמלצה החמה שלי לא לבנות על חבילות הטריפל/חבילת גלישה סלולרית. החבילות הללו מוגבלות מאוד מבחינת כמות ההורדה (פרק בסידרה ב-HD שוקל בד”כ 1 ג’יגה ומעלה, מה שאומר שתוך 2-3 הורדות תגמור את החבילה שלך). החבילות הללו מתאימים לגולשים מאוד קלים שפה ושם בודקים מייל ואולי גולשים לכמה אתרים ביום, לא מעבר לכך. בנוסף, חלק מהחברות גובות תעריף גבוה מאוד מהרגע שנגמרה לך החבילה (חלק אחר מהחברות מורידים אותך למהירות גלישה מגוחכת, עוד רגע נוציא מודם אנלוגי!).

אם אתם משפחה וחברים/קרובים/ידידים באים לבקר תכופות, מומלץ להשתמש בתכונות של הראוטר לבנות רשת לאורחים נפרדת עם הגבלות מהירות. כבר יצא לי לחוות ביקור של ידידה טובה עם הבן שלה ולבן היתה תוכנת טורנט בסלולרי שלו ששתתה את הקו כאילו אין מחר. לא לשכוח כמובן להחליף מיד את סיסמת ה-Admin לראוטר וכמובן לקבוע סיסמא ל-WIFI, עדיף WPA2+TKIP – זהו דבר שנתמך ע”י כל מכשיר סלולרי/WIFI מודרני.

זהו, אני שמח לחזור למרכז, ה-מ-ח-י-י-ה Winking smile

איך 3 גופים הצליחו לשגע אותי

מי שמכיר אותי, יודע שבימים רגילים לא קל להצליח לחרפן אותי. תמיד קיימים ספקים ששולחים לי חשבוניות מימי נבודכנאצר השני עם דרישה לתשלום מיידית “או ש..”, ובד”כ מספיק טלפון אחד למנהלת החשבונות, הצצה בחשבון הבנק שלהם והדברים נרגעים.

אבל לפעמים קיימים מצבים כשמספר גופים מצליחים לשגע אותי, כאשר כל גוף מתנהג בטמטום או במה שנקרא “ראש קטן”.

כך קרה לי השבוע.

הסיפור פשוט: נשרף לי הראוטר הקטן שרכשתי והזמנתי מהונג קונג גירסה יותר משוכללת, את ה-ZTE MF60, דגם שנמכר בארץ, רק שרכשתי אותו בזול. רכשתי אותו ב-eBay, הוספתי 20 דולר למשלוח דרך DHL והמתנתי למודם.

המודם הגיע במוצ”ש לישראל, ומאז הוא תקוע במכס בגלל טמטום של 3 גופים.

פניתי ל-DHL כדי להסביר שמשרד התקשורת אישר מתחילת חודש אוגוסט לייבא ציוד סלולרי, כל עוד יש לו אישור של ה-FCC או CE, ולראוטר הזה בהחלט יש את האישורים הנ”ל, הם מופיעים על המדבקה בצידה החיצוני של הקופסא.

נציג DHL בדק במחשב ופסק “אתה צריך להביא אישור משרד התקשורת”.

הרמתי טלפון למשרד התקשורת, ואז התבררו לי העובדות הבאות:

  • האישור שמשרד התקשורת נתן הוא רק על טלפונים סלולריים. לא על ראוטרים סלולריים או ציוד אחר.
  • האישור יכנס לתוקף רק ביום ראשון הקרוב, 30 יום לאחר שהוא פורסם (את החלק הזה הם לא פרסמו בהודעות לעיתונות, וכמובן שכל ההיתר לא מופיע באתר משרד התקשורת)

נציגת המשרד (אשה מעצבנת) ביקשה ממני למלא טופס ולשלוח העתק מפרט טכני עם תדרים. שלחתי. האם התקבל? שאלה מצויינת! משרד התקשורת עונה עד לשעה 1:30 בצהרים, ורוב הזמן הטלפונים תפוסים או עם צליל שיחה ממתינה. בינתיים – החבילה תקועה במכס.

החלטתי לנסות להיכנס קצת לעובי הקורה (אם אין אני לי…), ומצאתי את המסמך (PDF) הזה שבו כתוב שחור על גבי PDF כי:

“משרד התקשורת מתיר יבוא אישי חד-פעמי וללא צורך באישור פרטני ממשרד התקשורת  של מכשירי רדיו טלפון נייד  (להלן – "טלפון סלולארי") ומודמים סלולאריים במקרים הבאים: 
  * אדם פרטי (לא חברה), לצורך שימוש עצמי בלבד, בכמות של עד 3 יחידות בדגמים שמאושרים להפעלה באלחוט בארץ ואשר מפורטים ברשימה שבהמשך. “

יופי. הבה נבדוק אם המכשיר שלי מופיע ברשימה.. כן, הוא מופיע כמספר 3674, כלומר מכשיר שלא צריך אישורים מיוחדים. אישור כזה רשמי אמור לעזור, לא?

לפי פקידת משרד התקשורת, “חייבים חותמת”, כן, גם אם הדגם נמצא ברשימה! העברתי לה שוב את הפקס (היא טוענת שלא קיבלה), והיא טענה שצריך שהמהנדס יחתום. המהנדס בינתיים לא זמין.

היום, יום חמישי, ועדיין לא קיבלתי את הראוטר. העברתי את המסמך הנ”ל לנציג DHL והובטח לי ש-ליאת תחזור אליי. ליאת לא חזרה עד זמן כתיבת שורות אלו מאז שיחתנו אתמול כשניסיתי להתחנן, פשוטו כמשמעו, שמישהו קצת, קצת יגדיל ראש.

לו היה מישהו במכס מסתכל על המסמך הנ”ל, המודם היה אצלי כבר. לו היה מישהו עם ראש קצת יותר גדול במשרד התקשורת, היו כבר שולחים לי אישור. לו היה מישהו ב-DHL מרים טלפון למכס וטוען שהדגם נמצא ברשימה המותרת – המודם היה כבר כאן.

אבל אף אחד מהגופים הנ”ל לא מוכן טיפ טיפה להתאמץ. טיפ טיפה להגדיל ראש ולחשוב. לא המכס, לא DHL וכמובן שלא יגדילו ראש במשרד התקשורת (שאגב, יש בו בחורה אחת שנמצאת פעם בשבוע, והיא זו שמטפלת באישורים! מגניב! אנחנו רפובליקת בטטות, שנמוך מרפובליקת בננות!).

גם לכם קרו חוויות “נחמדות” כאלו?

סקירה טכנית: MF-30 MIFI של ZTE

בימים האחרונים התחילה חברת Webbing למכור את Webbing-spot כפתרון לגלישה סלולרית בחו"ל ובישראל במחיר זול. החלטתי לבדוק את המכשיר.

קצת רקע: יש לי Nook ויש לי 2 מחשבים ניידים, ובמקרים רבים אני מגיע לכל מיני מקומות גם עם ה-Nook וגם עם מחשב נייד (ה-Nook בקושי תופס מקום בתיק של המחשב הנייד), ויש לי מודם סלולרי של ZTE שאיתו אני משתמש, רק שישנם כמה בעיות בכל הסיטואציה הזו:

  • המודם בלי עין הרע אוהב "לשתות" את הסוללה. אם ה-EEE 1000HE שלי מחזיק בין 5-7 שעות בטעינה אחת בשימוש ממושך במחשב, עם המודם הסלולרי המספר יורד ל-3 שעות. לא נעים למצוא את עצמך משווע לשקע חשמלי באמצע ישיבה עם לקוח.
  • ל-Nook אין חיבור סלולרי או מקום ל-SIM, מה שאומר שאני צריך לחבר אותו ל-Wifi איכשהו. מצאתי תוכנה שנקראת Juikospot ש"הופכת" את הטלפון הסלולרי שלך (נוקיה E72 במקרה שלי) לנתב אלחוטי בחיבור Ad-Hoc וזה עובד לא רע, אך שעתיים עבודה עם הטלפון כראוטר והנוקיה בהחלט יכול לחמם ידיים ודברים אחרים בחורף, הוא נהיה לוהט! הבעיה הנוספת שלי היתה שאני כבר משלם לסלקום על חיבור אינטרנט, ומכיוון שאני מנוי לאורנג' לשיחות, לא הייתי יכול להשתמש ב-SIM של סלקום.

בקיצור, שימוש בסלולרי שלי כראוטר רק יגמור לי את הסוללה של הטלפון (שלא לדבר על תשלום נוסף לאורנג' על גלישה) ויגרום לטלפון ללהוט. צריך פתרון אחר לחבר את המחשב הנייד וה-Nook לרשת, ואז לאחר שראיתי מספר כתבות על Webbing, החלטתי לרכוש מכשיר. נקודת המכירה של המכשיר: חנות iDigital. קפצתי לדיזנגוף סנטר ונתקלתי במשהו מעניין: Webbing מציינים כי מחיר הראוטר הוא 900 שקל ללא מע"מ. המחיר ב-iDigital? כ-900 שקל כולל מע"מ. חסכון של 16% במחיר? בכיף! שילמתי ולקחתי.

קצת תיאור של המכשיר: הוא קטן ושוקל כמעט כלום: 72 גרם (כולל סוללה). כל מה שרואים בצידו העליון הם 4 נורות LED שמציינות מצב סוללה, קליטת WIFI, קליטה סלולרית ותעבורת רשת. מצד ימין יש כניסה לכרטיסי MicroSD (כך שניתן לעבוד יחד וליצור נקודה אחת לשיתוף קבצים בין המחשבים), ומצידו התחתון יש חיבור USB.

חיבור ה-USB מאפשר 2 דברים: חיבור למטען להיטען (הסוללה מחזיקה במצב שידור כ-4 שעות), ואם מחברים את הראוטר בחיבור USB למחשב, הראוטר הופך למודם USB סלולרי (שלא מצריך חשמל הואיל ויש לו סוללה). במצב מודם סלולרי ניתן לחסוך בצריכת הסוללה של המחשב הנייד. הדרייברים ל-Windows ומק נמצאים בתוך הראוטר עצמו (הוא מציג את עצמו בחיבור הראשוני כדיסק און קי). לינוקס, כרגיל, לא מצריך דרייברים נוספים.

לאחר שהרכבתי את הכל, הכנסתי את ה-SIM של סלקום (הראוטר לא נעול לשום רשת סלולרית), אך לא היה ניתן להתחבר לראוטר, הואיל והוא דרש סיסמת WEP. איפה הסיסמא? במדבקה מאחורי המודם, שם מוצג שם הראוטר ורשימת ספרות שצריך להקליד. לאחר ההקלדה הראוטר עשה את כל העבודה ותוך שניות הייתי מחובר לאינטרנט מבלי להגדיר מאומה.

ניסיתי להתחבר לממשק הוובי של המכשיר, רק שהסיסמא שכתובה בחוברת המצורפת (admin/admin) לא עבדה. טלפנתי לנציג התמיכה של Webbing ושם התברר לי כי הסיסמא להתחבר לממשק היא: telroam967152 כך שכדאי לרשום זאת בצד עד שמשנים את הסיסמא של הממשק. נכנסתי לממשק ושיניתי את כל ההצפנה (WEP של מספרים זו הגנה חלשה מדי) וסיסמת ההתחברות לממשק הוובי.

מבחינת גלישה, ניסיתי לגלוש עם ה-Nook ובהחלט הופתעתי לטובה: הראוטר העביר את הנתונים הרבה יותר מהר ממה שעבר לי דרך הנוקיה עם תוכנת ה-Juikospot עם החיבור לאורנג'. ניסיתי להוסיף את המחשבים הניידים בבית והכל עבד בצורה מהירה וחלקה.

לסיכום: האם אני ממליץ על הראוטר הזה? בהחלט! הוא זול בטירוף בהשוואה למתחרים (ה-MIFI של Novatel לדוגמא עולה פי 2 במחיר כאן בארץ, בין אם קונים אותו מחברת פלאפון [החברה היחידה שמוכרת אותו בארץ]) או בשוק החופשי. הוא קל מאוד מבחינת משקל ויש בו פונקציות רבות מבחינת גלישה, הן במצב מודם סלולרי והן במצב ראוטר WIFI. יש לו חומת אש נחמדה ועוד המון הפתעות. מי שמתחבר הרבה בדרכים, הייתי ממליץ לו לרכוש את הראוטר הזה ובכך לחסוך קצת יותר את אנרגיית הסוללה במחשב הנייד.