רכבת ישראל, הוועד, בית המשפט, ו-30 אלף שקל קנס

אני רוצה להתחיל בסיפור קטן על נאיביות: כחודש לאחר שהקמתי את העסק למכירת שרתי VPS יצר איתי קשר אדם אחד. נקרא לו רוני. רוני רצה להיפגש. נפגשנו. הוא סיפר לי שהוא רוצה לשכור כמה שרתי VPS גדולים, רוחב פס רציני ועוד מספר דברים. הסכום החודשי שרוני היה צריך לשלם היה יפה מאוד: 5 ספרות ורוני עוד רצה לשלם מראש. אני כבר התחלתי לדמיין איך אני יוצר קשר מחדש עם המשווק של HP שאני עובד איתו כדי לרכוש עוד מספר שרתים וזה כשיש לעסק כולה חודש!

רוני ביקש שאוציא לו כמה שיותר מהר חשבונית, הוא רוצה לשלם ולהתחיל להריץ את הדברים. תוך דקות ספורות הנפקתי לו חשבונית וציפיתי שרוני ישלם ונתחיל להקים את כל מה שהוא ביקש. חלף יום, חלפו יומיים, שבוע ורוני לא משלם. התחלתי לדאוג: מדובר בחשבונית מאוד גדולה ותוך מספר ימים אצטרך לשלם עליה מע”מ ומס הכנסה בסכום ממש לא קטן בשעה שלא קיבלתי שקל אחד! בסופו של דבר הצלחתי לתפוס את אחד השותפים של רוני והוא הסביר לי שהבחור השתמש בחשבונית כמנוף למו”מ עם הספק שהוא רצה לעזוב. אותו ספק מתחרה הוריד 100 שקל מהמחיר ורוני נשאר, רק שרוני לא טרח להודיע לי. כמובן שהייתי צריך לעבור את כל הסיפור של חשבונית זיכוי וכו’, ולא הרווחתי את העיסקה הזו, אבל זה היה עבורי שיעור חשוב ב-לא להיות נאיבי.

בסופו של דבר יצאתי בזול.

מנהיגי המחאה החברתית לעומת זאת למדו אתמול שיעור ב-לא להיות נאיבי אבל שיעור יקר מאוד. עלות השיעור: 30 אלף שקל!

מסתבר שאותם מנהיגי מחאה יקרים, מאוד חשוב להם להגן על ועד עובדי הרכבת, אותו ועד מיליטנטי שמנהיגתו מצפצפת על בית דין לעבודה (היא חטפה 10,000 שקל קנס על ההתנהגות הזו). למנהיגים היקרים מאוד חשוב שהרכבת לא תופרט, שמשרד התחבורה יבטל את החוזה עם יצרנית הקרונות בומברדיה והעיקר שעובדי הרכבת יקבלו תנאים נוספים ו”יתחזקו את הקרונות” (למרות שהרקורד שלהם בתחזוקת קרונות עד היום אינו משהו ששווה להתגאות בו).

אז מה עושים אותם מנהיגי המחאה? מגישים ערר לבג”צ שיורה למשרד התחבורה לבטל את החוזה ומבקשים מכב’ ביה”מ לכפות על משרד התחבורה להסכים לתנאי הוועד.

כדי לקצר את הסיפור, אביא את הדברים כפי שנכתבו היום ב”ישראל היום”:

בג"ץ דחה אתמול על הסף את העתירה שהגישו ראשי המחאה החברתית, ובהם ‍דפני ‍ליף, שביקשו לעצור את הפרטת הרכבת. הדחייה הייתה כי "העותרים ידעו על אפשרות קיומו של מיקור חוץ עוד מסוף 2009 אך בחרו להשמיע את קולם רק עתה". בצעד חריג הטילו השופטים (ניל הנדל, סלים ג'ובראן ונעם סולברג) על העותרים הוצאות משפט בסך 30 אלף ש'. העותרים דרשו כי בג"ץ יורה לבטל את ההסכם עם יצרנית הקרונות הקנדית בומברדייה, לתחזוקת יותר מ-130 קרונות חדשים. זאת, בטענה שהסכם התחזוקה אינו אלא דרך להביא להפרטת הרכבת

כלומר מנהיגי המחאה החברתית לא עשו שיעורי בית, לא בדקו את הדברים לעומק. העניין קיים מ-2009 והוועד פשוט נקט סחבת ולא רצה להגיע לשום הסכם, אבל מישהו לא סיפר את זה למנהיגים היקרים. השופטים התעצבנו ונקטו צעד חריג של הטלת קנס משמעותי על אותם מנהיגים.

עכשיו אולי אותם מנהיגי מחאה יתחילו להבין עם מי יש להם עסק: עם ועד שקיבל במסגרת המו”מ תנאים מפליגים: תוספות שכר, הבטחת קליטה של קופאיות ועוד דברים, אבל הוועד החליט שלא מתאים לו ולשר התחבורה פשוט נמאס, אז הוא משתמש בסמכות שלו לקבוע מי יתחזק את הקרונות ואם הוועד ימשיך לעשות שטויות, זה יגמר בעוד סיבוב בבית דין לעבודה.

אישית, לא הייתי רוצה לראות עוד טייקון קונה את הרכבת בגרושים והולך לפי שורת רווח והפסד פר רבעון, עם פיטורים המוניים רק כי לא הגיעו לאיזה יעד של רווחים מהאולימפוס, אבל מצד שני, שאני רואה את ההתנהגות הנלוזה של הוועד שפשוט שם פס על כל דבר, אני מתחיל לתהות .. אולי הפרטה בכל זאת תעזור כאן.

היום היתה עוד הפגנה נגד הפרטת הרכבת בהשתתפות כמה עשרות מפגינים, וכשאני רואה את זה אני חושש שאותם מפגינים אינם מודעים לכך שהם משמשמים כפיון בארסנל של אותו ועד הרכבת מבלי לדעת את כל הפרטים של המו”מ, ומבלי לדעת איזה טריקים הוועד ממציא כדי לתחמן את כולם. אחרי הכל, כפי שהשופטים טענו: העניין התחיל מ-2009, איפה בדיוק היה הוועד? מדוע לא נשמע קולם אז?

סרבנות לשרת, סהר ורדי, ועוד כמה ירקות

בשופר השמאל (כן, וואלה) פורסמו 2 מאמרים בעד ונגד סהר ורדי, אחד בעדה, אחד נגדה. כמובן שזו זכותם של אנשים להתבטא כפי רצונם, אבל אולי הגיע הזמן להרוג איזה "עגל זהב" שהשמאל בארץ יצר וגידל..

אני רוצה להתחיל במשהו קצת שונה: מי שקורא את הבלוג שלי, רואה שאני גם חובב מחקר של תחומי מיסטיקה. בתחילת הדרך הלכתי למיסטיקנים כי חשבתי בתמימות שאם אני אחקור את הנושאים האלו, הם בוודאי יודעים טוב את הדברים, לא? אחרי 3,4 פגישות עם מיסטיקנים, הבנתי שמשם לא תצמח לי הישועה, והואיל וכבר קבעתי מס' פגישות נוספות, נכנסתי ל"כוננות בולשיט" מראש, ומה שחזיתי התגשם במלואו: טונות של שטויות מכאן ועד הודעה חדשה.

ומדוע אני מספר זאת? כי לצערי העמדה שאני מוצא את עצמי היום כשאני שומע כל מיני פוליטיקאים ופובליציסטים מהשמאל, אני מקבל בדיוק את אותה תחושה שהיתה לי עם אותם מיסטיקנים: הנה כמות שטויות שהולכת ליפול…

אז מהו אותו "עגל הזהב" ש"שלום עכשיו" יצרה ושאר מפלגות השמאל אימצו בחדווה? משהו פשוט: המושג "צבא הכיבוש" (או: "צבא כובש" ועוד כל מיני הטיות).

אולי הביטוי נשמע קליט, אבל הביטוי עצמו כשבודקים בשטח הוא חלול ודיבילי לחלוטין.

בניגוד למדינות שקיימות כמו באפריקה בהם גנרלים מהצבא שולטים במדינה, פה הצבא כפוף לחלוטין למס' גורמים בהיררכיה קבועה: הרמטכ"ל שמדווח לשר הבטחון שמחליט על חלק מההחלטות, מעליו ראש הממשלה שצריך להחליט החלטות בטחוניות וכמובן קיימת ועדת חוץ ובטחון ועוד מס' גורמים. הצבא אינו מחליט עבור הדרג הממשלתי החלטות אלא מעביר מידע, ולפי המידע ושיקולים נוספים "מונחתים" עליו הוראות מה לעשות, היכן ועוד ועוד. צה"ל לא יכול לעשות דברים מהותיים מעצמו ללא החלטה מדרג גבוה ממשלתי.

כאשר השמאל מתחיל בבכי על "צבא כובש", הוא לא יותר מאשר צבוע שמתעלם לחלוטין ממה שכתבתי בפיסקה הקודמת. במקום לבוא ולצעוק על מפלגת העבודה שנמצאת בממשלה, מנסים לטפס על מטרה יותר קלה: הצבא, וכרגיל בשמאל, מעדיפים להתעלם מלוגיקה פשוטה מאשר באמת להיאבק בגורמים הממשלתיים שעושים החלטות כלשהם.

כאשר ישנה הודעה בעיתונות או באינטרנט על כך ש-X חרדים קיבלו פטור מצה"ל, מיד קמים להם שמאלנים שמצקצקים בלשונם על אלו שלא "תורמים למדינה" והם "אוכלי חינם", אבל כאשר זה מגיע לכך שהמוני בחורים שזה עתה סיימו לימודים והם מנסים עם כל טריק להתחמק מהצבא ולא לתרום כמו האחרים למדינה, פתאום הם מקבלים "חיבוק" מתקשורת שמאלנים וגופים שמאלניים אחרים על כך שהם לא עושים שרות "בגלל הכיבוש". עשו לי טובה, זו צביעות בהתגלמותה!

הצבא מבצע הוראות! מי שיושב עכשיו בממשלה זו מפלגת העבודה ומפלגת הרמאים "קדימה"! אם יש למישהו טענות נגד צה"ל, שיפגין מול הממשלה ושיעשה מהומה במפלגה שהוא משוייך אליה, אבל שירדו מההתקפות על צה"ל. נכון שבצה"ל עושים המון שטויות, אבל מי שצריך לתת תשובות זו הממשלה וההנהגה העומדת בראשה!

ככלל, מחליא אותי לראות כל מיני אנרכיסטים בגרוש וחמקנים צבועים אשר מתייצבים להפגנות בניעלין, אבל לתרום למדינה שאתה חי בה במסגרת כלשהיא של סיוע? חס ושלום! עוזרים לפלסטינים, חס ושלום ליהודים!

לו הייתי יכול להציע הצעת חוק "אנטי השתמטות", הייתי מציע שמישהו יחשב מה הרווח הכספי המוערך שהמדינה מרוויחה מחייל מגויס, ואת הסכום הזה הייתי מציע להטיל על כל משתמט (שלא משתמט מסיבות רפואיות) וכשהתשלום יהיה מחולק ל-3 שנים! נשמע רע? אכזרי? אולי, אבל אין שום סיבה שבעולם שאחד יתן 3 שנים יקרות לצבא בשעה שחברו הצבוע יברח בגלל מילים חלולות ותחמנות מהצבא.

ככלל, אני חושב שהגיע הזמן לעשות רפורמה ולצרף מס' גופים ששרות בהם יהיה שווה ערך לשרות בצה"ל, אבל עד אז, מי שמתחמק משרות צבאי בגלל בכיינות שמאלנית, ראוי שישלם את המחיר בצורה כלשהי.