צנזורה–ושוב חוזר הניגון…

זוכרים את הצעת החוק 892 שאמנון כהן מש”ס הציע כדי לצנזר את הרשת, תחת ה”דאגה” לנפשם הרכה של הילדים? (כאן באתר איגוד האינטרנט יש היסטוריה של נסיונות, נחמד שהם אוספים את הלינקים)

אז ב-2008 ההצעה הוקפאה. 4 שנים מאוחר יותר, יש מי שמנסה להקים את ההצעה מחדש. לא ש”ס, מישהי מישראל ביתנו, אולי שמעתם עליה, ח”כ ליה שמטוב.

אם ח”כ אמנון כהן מש”ס רצה להציע שספקי האינטרט הישראלים יצנזרו פורנו, באה ח”כ שמטוב ועוקפת את אמנון כהן בסיבוב. רק פורנו? מה פתאום! נוסיף לזה “עידוד לעבריינות”, “אכזריות” וכמובן “עידוד לשימוש בסמים מסוכנים”.

כפי הנראה שיש ח”כ ממש משועמים בכנסת שלנו שלא טורחים אפילו לשאול אנשים עם ידע טכני לגבי הדברים לפני שהם מעלים הצעות חוק הזויות כאלו.

נתחיל עם משהו פשוט: האם אנשים מחפשים צנזורה לתכנים כברירת מחדל? התשובה הפשוטה היא לא. יש כאלו שמחפשים צנזורה עקב אמונות דתיות וכו’, והם בד”כ פשוט פונים לספק אינטרנט כזה כמו אינטרנט רימון או מבקשים מהספקים השונים פתרונות של “אינטרנט כשר”, פתרונות שכבר קיימים כיום. הלקוח פשוט צריך לציין זאת.

אבל גם עם נתעלם מפתרון כזה, צנזורה ברמת ספק האינטרנט היא דבר ששום ספק שפוי לא יעשה זאת מסיבות שונות:

  • עלות: מי בדיוק מממן מערכת מפלצת כזו. שום ספק אינטרנט ישראלי לא יסכם לממן על חשבונו מערכת כזו, בוודאי כשהוא לא מקבל שקל מהלקוחות שלו תמורת הצנזורה הזו (כפי שמציעה החכ”ית בהצעת החוק שלה)
  • דרישה: רוב מוחלט של הגולשים לא מעוניינים בצנזורה כזו או אחרת. זה שהח”כית הנכבדה שאלה מספר אמהות שלא מבינות כלום באינטרנט – לא הופך את הדברים לדרישה רצינית.
  • בעייתיות במימוש: ההגדרות שהחכ”ית מעלה בהצעת החוק שלה הם בעייתיות במקרה הטוב והזויות במקרה הרע. סתם דוגמא פשוטה: לפני שבועיים בערך יצא המשחק Max Payne 3 לחנויות. המשחק מלא סצינות אקשן עם יריות, דם, עצמות שבורות וכו’. לפי ההצעה של מעלת החוק, יוטיוב יחסם (כי הוא מכיל קליפים) וכל אתר סקירת משחקים יחסם כי מוזכר בו המשחק עם תמונות וקליפים. מה יצא? אתרים לגטימיים לחלוטין נחסמו כי החכ”ית ועדר נשים מודאגות לוחצות לצנזר.

אני יכול להעלות עוד כמה וכמה סיבות, אבל אני חושב שהנקודה ברורה דיה.

אז הנה תשובתי לח”כ שמטוב: אם את כל כך מודאגת לגורל ילדייך שיראו דברים כמו מין או אלימות או אכזריות ודברים אחרים – תשלפי כרטיס אשראי, ותרכשי תוכנת צנזורה כמו Net Nanny. זה עולה 40 דולר לשנה למחשב יחיד או 60 דולר ל-3 מחשבים בבית. רדי מההצעה המגוכחת הזו ותני לאנשים להחליט לאן הם רוצים לגלוש ומה הם רוצים לראות/לקרוא/להתוודע אליו!

חסימת פורנו, ש”ס ובריטניה

אני אתחיל את הפוסט הזה במסע בזמן, 4 שנים אחורה למאמר הזה ב-YNET. החכ”ים של ש”ס, ביחד עם יו”ר המועצה לשלום הילד, ניסו לקדם הצעת חוק בה ספקי האינטרנט בארץ יחסמו אתרי פורנו, הימורים ואלימות. ש”ס ניסו לדחוף זאת בכל כח גם כשנה לאחר מכן וכתבתי על כך מאמר והתייחסתי באותו מאמר לצביעות ולבעייתיות בעניין.

נחזור לשנת 2011: שר התקשורת הנוכחי לא אהב את הרעיון והצעת החוק נקברה. כל חובבי השוודיות המקפצות יכולים לחזור לנשום בצורה סדירה: אתה לא הולך להופיע במאגר כלשהו כחובב פורנו.

זה – בישראל.

נעבור לבריטניה, מקום שרבים תופסים כארץ ליברלית, מקבלת את האחר בזרועות פתוחות (יש שיאמרו יותר מדי פתוחות), שם נודע כי הממשלה ברשותו של דייויד קמרון הגיעה לעיסקה במסגרתה 4 הספקיות אינטרנט הגדולות בבריטניה יחסמו כברירת מחדל אתרי פורנו ואם תרצה לראות ציצים קופצים ובחורות בשלל תנוחות, תיאלץ ליצור קשר עם ספק האינטרנט שלך ובקול מתנצל תבקש שיפתחו לך את החסימה. כמובן ששמך יופיע באותם רשימות כ”פתוח לפורנו” וההיסטוריה מבחינת אבטחה בבריטניה די מבטיחה שהרשימה הזו תזלוג במוקדם או במאוחר..

ממשלת בריטניה כמובן לא חיפשה איך לחסום סתם ככה אתרי פורנו, מישהו היה הצריך להביא זאת לידיעתם, ומי עשה זאת? תכירו את ארגון Mothers Union ארגון נוצרי שמרני שמימן הכנת דו”ח שהתרכז לא רק באתרי פורנו אלא גם בהימורים ואלימות, לא רק באינטרנט אלא גם במשחקי וידאו, שידורים, מודעות, פרסומות וכו’. הממשלה בראשות קמרון קיבלה את הדו”ח וקואליציה של חברות הקימו את אתר Parent Port בה יוכל ההורה המודאג להתלונן על פרסומות בוטות, אלימות ועוד. הדבר המצחיק: בכל המדיות למעט הרשת, כל אזרח יכול להנות מהשידור/משחק וכו’ ויהיה תהליך של קבלת תלונה, הפניה לגוף הרלוונטי שיחליט אם יש צדק בתלונה וצעדים מצד מפיץ השידור/משחק/מודעה וכו’, אבל כשזה מגיע לאתרי פורנו/הימורים/”אלימות” – חוסמים הכל ורק אם תזדהה, יפתחו לך.

הצביעות של הדו”ח הזה זועקת לשמיים מסיבה פשוטה: הגופים האלו לצנזור תכנים בטלויזיה, ברדיו או במודעות קיימים זמן רב והם פסלו לא פעם ולא פעמיים מודעות ושידורים, כך שאין בכך כל חדש. לעומת זאת, הדו”ח מטיל את צנזורת האינטרנט על ספקי האינטרנט ולא על ההורים שחרדים לנפשם הרכה של ילדיהם, התנהגות דתית טיפוסית.

אז פעם אחת אפשר להתגאות שאצלנו אין צנזורה נוקשה על תכנים למבוגרים כמו שמהיום תהיה בבריטניה. כמובן שאצלנו תודות למשטרת ישראל יש צנזורה (שלוקח בערך 10 שניות לעקוף) על אתרי הימורים ללקוחות ישראלים, אבל המרחק רב מצנזורה מוחלטת של תכנים למבוגרים בשיטה של Opt-out.

כמה מילים לגבי פרשת ענת קם

יצא לי בימים האחרונים לקרוא מה שיונתן כתב על פרשת ענת קם והעיתונאי אורי בלאו. גם ב-YNET הקדישו מספר מאמרים בנושא. רון בן ישי מציג כמה דברים נכונים: כולם יוצאים רע מהסיפור: גם השב"כ שניסה עם צו פרסום להסתיר את כל למה שהעולם ואחותו יודעים על הפרשה כבר מס' חודשים, "הארץ" שלא החזירו את המסמכים ולך תדע מי עיין/מעיין בהם..

וענת קם…

אני בהחלט יכול להבין מנקודה עיתונאית חשיפת דברים מרעישים: הנה מקרה בו צה"ל מתעלם מהחלטות בג"צ ומחליט לחסל מבוקשים במקום לעצור אותם (יהונתן כתב על כך למכביר). עוד נקודה עיתונאית חשובה היא שבצה"ל אבטחת מידע היא כנראה ברמה כזו ירודה, שחיילת יכולה להיכנס, ולהתחיל להוריד מסמכים בחופשיות, לצרוב אותם ולהציג אותם על מחשבים אזרחיים בלי שום בעיה. (אגב, למרות שצה"ל די שפוט של מיקרוסופט, יש גם בשרתים של מיקרוסופט, החל מ-Windows Server ועד Share Point כלים לחסום העתקת קבצים, להגביל גישת צפיה, הדפסה או שמירה גם לפי כתובות IP, אבל מצד שני למעט ביחידות כמו 8200, עובדה ידועה היא אבטחת המידע היא בדיחה).

אבל בשביל להוכיח נקודות מסויימות, אין צורך באלפי מסמכים. מסמך או שתיים או שלוש יכולים בהחלט להדגים שצה"ל, לכאורה, "עוקף" את החלטות בג"צ, או שאבטחת המידע היא ברמה ירודה. עיתונאי טוב יכול לכתוב כתבה ארוכה על הנושא ואפשר להוסיף צילומי מסמכים לכתבה והנקודה תהיה ברורה לכל קוראי העיתון. דבר זה נעשה בעבר אלפי פעמים וזהו בסיס העיתונאות: חשיפת שערוריות.

אבל ענת קם לא הסתפקה בכך, ואם נלך לפי המאמר ב-YNET לדוגמא, נגלה מס' נקודות שערורייתיות מאוד:

  1. במהלך שרותה של ענת בפיקוד מרכז מ-2005 עד 2007, היא העתיקה מסמכים  ובסיום שירותה היא צרבה את כל המסמכים ל-CD שאותו לקחה לביתה.
  2. מה ענת עשתה עם ה-CD לפי הכתבה? העתיקה אותו למחשב שלה. אני מניח שהמחשב שלה הוא Windows ואני גם מניח שהיא לא מומחית גדולה באבטחת מידע עם פיירוול עצבני ואני לא כל כך בטוח שלגברת יש עדכוני אבטחה אחרונים ממיקרוסופט, כלומר מישהו עם כוונות זדוניות שהיה יכול לדעת על מעשיה של הגב' היה יכול לחדור בנקל לתוך המחשב ולהעתיק את הקבצים החוצה מבלי שהיא תרגיש בכלל.
  3. מה קרה לאחר מכן? ענת ניסתה לעניין עיתונאים שונים לגבי החומר שברשותה עד שיצרה קשר עם אורי בלאו והעבירה לו את המסמכים כולם. מה עם ה-CD? משום מה, קשה לי להאמין שענת גרסה אותו (רק לידיעה: אפשר לשחזר נתונים מ-CD גם אם ישברו אותו ל-3-4 חתיכות או ישרטו אותו, הכל עניין של כסף, ציוד מתקדם והשקעה בשיחזור).
  4. מה היה במסמכים? מתוך הכתבה: "המסמכים, ברמות סיווג שונות, כללו בין השאר תוכניות מבצעיות של צה"ל (לרבות כאלו שעדיין לא מומשו), פקודות מבצעיות של המטכ"ל, סיכומי הערכות מצב ופגישות בין גורמים מבצעיים בכירים, סדרי כוחות של הצבא, ידיעות מודיעין רגישות, סיכומי תרגילים, מסמכים לגבי תורת לחימה ואמצעי לחימה, תפיסות הפעלה של הצבא, תוכניות מגננה של פיקוד המרכז ותוכניות להתמודדות עם התלקחות בשטחים", כלומר כל מה שחמאס, חיזבאללה ושלל גורמים אחרים היו משלמים הון עתק להשיג בכל דרך שהיא, ישב כך על CD ללא כל הצפנה. קח, תפעיל וורד, תפתח, תקרא.

גם אורי בלאו לא בדיוק יוצא טלית שכולה תכלת: מסתבר שאורי היקר השאיר את המסמכים במחשב שלו. הוא הצהיר שיש לו 50 מסמכים, ובחקירה שחקרו את ענת התברר שיש לו 2000 מסמכים. להחזיר אותם? לא, הוא לא החזיר. הם יושבים שם בלתי מוצפנים, ואם זה מחשב נייד, אני לא רוצה לחשוב על הסכנה…

אז כן, השב"כ בהחלט יצא מטומטם עם צו איסור הפרסום. צה"ל יצא יותר מטומטם עם חורים שאפשר להעביר דרכם מטוסים כשזה מגיע לנוהלי אבטחת מידע (הקטע שצה"ל עוקף בג"צ כבר כולם שכחו, אבל החמאס נזכר היום לסחוט את הלימון הזה עוד קצת לטובתו)

גם ב"וואלה" וגם ב"הארץ" הופיעו כתבות המראות כאילו ענת קם היא "שעיר לעזאזל", "קדושה מעונה" ושלל סופרלטיבים, אבל היא לא כזו. אחת שגונבת 2000 מסמכים סודיים ביותר רק בשביל לנקנק לצה"ל את הצורה, היא האחרונה שאפשר לרחם עליה. הבחורה עשתה זאת מתוך מודעות ואולי מתוך נקמה בצה"ל, אך כעומק רצון הנקמה (אללק חשיפה עיתונאית. חה!), היא הצליחה לדפוק לעצמה מחסנית ברגל ואל יתפלא איש אם בית המשפט יזרוק את ענת לכלא לכמה שנים טובות, ותהיה הגנתה אשר תהיה.

אם יש אחת היום שאני ממש לא מרחם עליה ובז לה – זו ענת קם, ובמידה מסויימת גם לאורי בלאו.

צנזורה נוסח רבנים חרדיים

אתחיל בסיפור קטן: בהיותי צעיר בשנים, למדתי בישיבה בשם “מגדל אור”. הזמנים היו (יחסית) בהתחלת קיומו של המושג “המחשב האישי” בארץ. באותו זמן, מחשבים אישיים היו נחלת מועטים בלבד, כמעט שלא בבתי ספר (בוודאי שלא בישיבות). יום אחד בישיבה כינסו אותנו להרצאה בה הרצה מישהו על המחשבים המודרניים ואז מחשב שפעם היה תופס אולם שלם נכנס כיום במחשב “זעיר” כמו ה-Apple II. אותו מרצה הדגים מס’ תוכנות, מס’ משחקים, וכאן התחיל לי “מגה קראש”: התאהבתי בדברים האלו. לאחר סיום ההרצאה, הודיע לנו רב הישיבה (הרב דוד גרוסמן, אדם יקר ומדהים) כי כבר בקרוב תוקם כיתת מחשבים תודות לתרומה נדיבה של יהודי אמריקאי.

כשהגיעו המחשבים, התחלתי יותר ויותר להתלהב מהציוד, מהגרפיקה, משפת בייסיק, המוניטור (מישהו זוכר Call 151? 🙂 ), מהדיסקטים וכו’, כמו ילד קטן שמצא צעצוע. ככל שהיה מותר לי להישאר במחיצת אותם מחשבים וללמוד אותם, הייתי נשאר.

כמובן שאצל חרדים כמו אצל חרדים, כל דבר קטן מתקבל בחשדנות (במיוחד שהמרצה שהדגים בפעם הראשונה השתמש במסך טלויזיה קטן ולא במוניטור, מה שהדליק נורות אדומות אצל כל מיני מורים ומדריכים שראו את ההרצאה), וגם אני חטפתי את מנת ה”אתה תמשיך עם זה ותגיע לגהינום”. האמת? הם רק בטיפה טעו: ההתלהבות שהיתה לי אז היא זו שסללה את דרכי בהתעניינות במחשבים, עוד בימים שהמושג “חנון מחשבים” היה כינוי גנאי, וזה מה שהיום שם לי את הלחם על השולחן ומפרנס אותי.

למי שלא ראה ולא שמע, בשבוע שעבר פורסם “גילוי דעת” של בכירי הרבנים נגד אתרים כמו “בחדרי חרדים”, “אתרוג” וכו’ וכו’. אותם אתרים שלא רצו כמובן להסתכסך עם אותם רבנים (וליתר דיוק עם גורמים אחרים הקשורים לאותם רבנים), מיהרו להוריד את השאלטר או שפשוט עשו צעדים אחרים הקרובים (יחסית) לסגירה או שינוי הנהלה, הכל כדי לרצות את אותם רבנים.

למי שאינו יודע, מטרת הפורומים האלו היה פשוטה: לתת לקהל שלהם אפשרות להתבטא בנושאים המעניינים אותו בתוך האוכלוסיה החרדית עצמה על זרמיה השונים. היו בפורומים כל מיני מנהלים שהיו מוודאים כי רכילות או לשון הרע לא תופיע בפורומים, והיו דיאלוגים מעניינים, שאלות ותשובות בענייני דיומא, כמובן הכרויות ועוד ועוד.

אבל כפי שכתבה טלי פרקש בטור שלה היום ב-YNET: זה לא שהרבנים החליטו שלא בא להם שיהיו פורומים כאלו. אותם רבנים לא רק שלא ממש מבינים בפורומים, אלא גם אם הם היו מבינים, הם לא היו מופיעים שם מחוסר זמן. מי כן היו? העסקנים, הפוליטיקאים וכל מיני חלכאות שראו פתאום שדווקא לציבור החרדי יש בהחלט תלונות על שקרים, על הבטחות שלא קוימו, ואנשים התחילו פשוט להוציא את הדברים החוצה. אמנם בנימוס, אך עדיין – החוצה.

כל מה שהיו אותם עסקנים צריכים לעשות הוא משהו פשוט: להדפיס מס’ ביקורות מושחזות, לתת לרב ולהסביר לרב כי זה מה שהולך בפורומים: הכפשות, השמצות ועוד ולתהות “בתמימות” מה הרב יעשה? הרב, שלא ממש מבין משהו באינטרנט, מחליט להיפגש עם רבנים אחרים (שגם הם הוזנו באותו רעל) ואז יוצאת החלטה: לסגור את השאלטר.

אני חייב לציין שזו אחת מההחלטות הכי מטומטמות שיש. מדוע? מסיבה פשוטה אחת: אותם פורומים מטרתם היתה לתת “בית” לאותם חרדים שרצו לגלוש, בית מוגן, ועתה במחי החלטה מטומטמת אחת, אותו בית נהרס. לאן ילך אותו בחור חרדי המעוניין להיכנס לפורומים ולשוחח? כמובן, לתפוז או נענע או וואלה, ואותם פורומים לא מנוטרים ולא מוחקים טקסטים עם לשון הרע או רכילות, מה גם שיש פורומים רבים בתוך אותם אתרים שיצליחו למשוך את אותו חרדי לאותם “מ’ט שערי טומאה” שממנו מזהירים את קהל החרדים מהשכם ועד הערב. תודות לאותה החלטה אומללה, הם יגיעו גם יגיעו לאותם שערים, בדיוק כמו שמשפחות חרדיות המנדות בחור שהחל לחזור בשאלה, ומי מחכה לו בחוץ? בדיוק אותם אגודות שבהחלט יעודדו אותו לחזור בשאלה. אמרתי טמטום?

יש דרישה לפורומים לקהל החרדי ואני מאמין שגם לאחר אותה הורדת שאלטר, יקום לו דור חדש של פורומים שהפעם ידאג לעקוף את אותו מכשול של רבנים סוגרים, ופשוט המנהלים יכתבו תחת כינויים או שתהיה הנהלה חילונית שלא ממש מעניין אותה מה הרבנים אומרים. אחרי הכל, מדובר פה בביזנס לא קטן עם אוכלוסיה שאפשר לעניין אותה בפרסומות לסקטור שלה ואין עדיין רוויה בשוק הזה. הצנזורה הפעם תהיה הרבה פחות קפדנית, ואת השטיקים שעושים אותם עסקנים בעיתונות החרדית, הם לא יוכלו לעשות זאת שוב בכזו קלות באינטרנט.

עוד משהו קטן לסיום: חילונים רבים מנסים להשוות חרדים לדתיים, וההשוואה הזו מוטעית לחלוטין. הציבור הדתי שומר על קיום המצוות, אך אינו צריך “אינטרנט רימון” בכדי לגלוש באינטרנט. הציבור הדתי קורא עיתונים חילוניים ומשתתף בפורומים ואתרים חילוניים והם מודעים למה מותר הלכתית ומה אסור, ועניין ה”רב” אינו תופס בציבור החרדי שעל פיו ישק דבר בצורה מוחלטת. כדאי לשים לב להבדל בין לבין.