כמה מילים על רכישת שרתים

בשבוע שעבר העברתי את השרתים שהיו של העסק שלי (ושאותם אני מוכר, למעוניינים) אליי הביתה (חוויה ממש "כיפית" להרים משקל של יותר מ-100 קילו 4 קומות ברגל בלי מעלית). בזמן שהייתי בראש העין כדי לקחת את השרתים, פגשתי 2 אנשי סיסטם מחברת היי-טק גדולה וידועה והם הביאו שרתים לארח בחווה. שוחחנו קצת ושאלתי אותו לגבי השרתים שהביא ומה הצרכים שהשרתים האלו צריכים למלא. מכיוון שהם כבר רכשו את השרתים, לא היה אפשרי לשנות את הזמנה אך הראתי לו שלפעם הבאה, כדאי לו להסתכל על פתרונות של יצרנים אחרים, במיוחד במקרה של אותה חברה שהיתה יכולה לקבל פי 4 יותר משאבים בתוספת של … 1500 שקל ברכישת השרת, וחסכון של 2U בארון שלהם בחווה.

חברות היי-טק, סטאראפים ועוד עוברים היום למחשוב ענן במקומות כמו אמזון ואחרים, אך עדיין יש לחברות רבות צורך בשרתים, בין אם השרתים יושבים במשרדי החברה או בחוות שרתים היכן שהוא בארץ. אנשי סיסטם רבים רוכשים רוב הזמן מחשבים לעובדים ולמשימות שונות, אבל כמות השרתים שהם רוכשים היא קטנה, ורכישת שרתים שונה מרכישת מחשבי Workstation או מחשבים ניידים. יש שוני מהותי בקטגוריות, ובפוסט זה אציין מספר נקודות כלליות שחשוב לשים אליהן לב לפני שרוכשים שרתים. להל הנקודות:

גובה שרת

שרתים נמדדים ביחידות U (מבחינת גובה) ולגדלים יש יתרונות וחסרונות. אם לדוגמא אתה מארח שרת בחווה, המחיר שתשלם לאירוח של מספר שרתים תלוי בכמות ה-U שאתה שוכר (אלא אם אתה שוכר רבע, שליש, חצי או ארון שלם, ששם התמחור שונה). כיום בארץ אחסון שרת 1U נע בין 250-400 שקלים (במקרים של חברות כמו בזק, סלקום, 012 – מחיר זה אינו כולל שקע חשמל נוסף, חיבור נקודת תקשורת נוספת או KVM, צריכת חשמל מעבר למצב רגיל וכו'), לכן חשוב לקחת בחשבון מה גובה השרת שאתה רוצה לרכוש. בניגוד לנאמר בכל מיני מקומות, שרתי 1U יכולים להכיל עד 4 מעבדים ועד 1 טרהבייט זכרון בלי שום בעיה (במיוחד מעבדי AMD Opteron), כך שאם חשוב לך המחיר שאתה הולך לשלם פר U לחווה, מומלץ שתתרכז בשרתי 1U. 

מצד שני, לשרתי 1U יש חסרון בכך שאם אתה מעוניין להכניס מספר כרטיסי הרחבה (נניח כרטיס RAID משלך וכרטיס רשת/אופטי/FCOE וכו') – לא תוכל למעט הכנסה של כרטיס אחד במאוזן, כי פשוט אין מקום. בשרתים בגדלי 2U לעומת זאת תוכל להכניס 2-4 כרטיסים כאלו כל עוד הכרטיס בנוי כ-Low Porfile. 

זכרון

אין בעיה לדעת איזה זכרון השרת שלך צריך, אולם הדבר אינו כזה קל כשצריך כמות זכרון רצינית. במקרים כמו של IBM וחברות אחרות, יש צורך בהתחשבות בכל מיני פרמטרים כמו מהירות Mhz של שעון ולעיתים גם סוגי מעבד, ולכן חברות כמו IBM מציעות אפליקציות המייעצות לך איזה זכרון לקחת בהתאם לכמות שאתה רוצה, ובאיזה מהירות הזכרון צריך להיות. זכרון מיצרני חומרה אינה ערבות לכך שהזכרון הוא אכן זכרון ברמת Premium (ולעבדכם הנאמן היו כבר מקרים שזכרונות של HP, IBM, DELL נדפקו לאחר מספר חודשי שימוש) וישנם אנשים אשר מעדיפים זכרונות של חברות אחרות כמו סמסונג, Hynix, Crucial ואחרים ובמקרים כאלו יש לוודא מול נציג טכני (עדיף לא מול איש מכירות ישראלי) כי הזכרון נתמך ואם הדברים אינם פועלים, יצרן הזכרון יתן לך פתרון אחר.

חדש מול ישן

בעבר, מחירי השרתים היו יורדים לאט וזאת מהסיבה הפשוטה שלא היו התפתחויות רציניות בתחום כל שני וחמישי, אך כיום המצב שונה. אינטל (ופה ושם גם AMD) מוציאות מעבדים חדשים לשרתים באותה מהירות שהיא מוציאה מעבדים חדשים לשוק ה-Desktop והמחשבים הניידים, מה שגורם ליצרנים להוציא שרתים חדשים יותר מהר. קחו לדוגמא את HP שהוציאה רק לפני מספר חודשים את שרתי ה-G8 וכבר בודקת אצל הלקוחות מפתח שלה גרסאות בטא של G9 לשחרור בעוד פחות משנה. 

כך קורה שהיום שרת מדגמי DL360-G7 שבעבר בתצורה של 16 ג'יגהבייט זכרון עם 2 מעבדים כמו 5610 עם 2 ספקי כח ו-2 דיסקים 500 ג'יגהבייט (SATA) עולה בערך 13-15K (בשקלים), ניתן להשיג את אותו שרת בפחות ממחצית (אני מוכר דגם עם 32 ג'יגהבייט ב-5000+מע"מ) אצל מוכרים שונים, ושרתים כאלו להזכירכם, הם בני פחות משנתיים, ואפשר גם להרחיב להם אחריות יצרן עד ל-5 שנים, כך יוצא שאם אתה קונה יד שניה, אתה יכול לקנות 2 שרתים וישאר לך עודף – בהשוואה לרכישת שרת חדש יחיד.

יחד עם זאת, חשוב לראות מה אתם רוכשים: אפשר למצוא שרתים גם ב-1000-2000 שקל בארץ, אבל אז בד"כ מדובר במעבדים ישנים, חלקם ללא תמיכת VT (כך שאי אפשר להריץ עליהם וירטואליזציה), חלק גדול מהם כלל לא תומך בדיסקים SAS (כך שתצטרכו להסתדר עם דיסקים מבוססי SCSI בגדלים קטנים) ויכול להיות שתצטרכו להחליף גם מאווררים וספקים (שעבדו 4-5 שנים ברציפות). 

תוספות שצריך לרכוש ודברים שצריך לבדוק

יצרני השרתים אוהבים לקצץ בכל מיני דברים שהיו ניתנים בעבר כחלק מהחבילה וכיום יש צורך בתשלום נוסף. לדוגמא: בעבר היה נהוג לכלול בחבילת השליטה מרחוק על השרת גם אפשרות לשלוט במסך (בנוסף לסנסורים, כיבוי/איפוס/הדלקה וכו'). כיום חברה כמו HP גובה על כך עוד 100 דולר. בעבר היו דיסקים של SAS כחלק מהחבילת ברירת מחדל, כיום הדיסקים שמגיעים עם שרת (אם לא ציינת אחרת) הם SATA, ולכן חשוב לזכור: אל תצא מתוך נקודות הנחה שתקבל בחבילה את כל מה שחשבת שתקבל. בדוק היטב במפרט הטכני שאתה מקבל שהכל כתוב בצורה מפורטת. ראיתי כבר מקרים שאנשי IT רכשו שרת בעשרות אלפי שקלים וכשהם הריצו פקודות לבדוק פרטים על הדיסקים בשרת, הם הופתעו לראות שאלו דיסקים SATA פשוטים.

סיכום

אנשי IT רבים בודקים הצעות מחיר של יצרנים שונים, אולם לעיתים הם מפספסים הצעות של חברות יצרניות אחרות. לדוגמא: הרבה חברות מעוניינות לעשות קונסולידציות לשרתים פיזיים ולהפכם לוירטואליים. חברות כמו HP ואחרות מציעות פתרון באריזת 1U (או 2U) של 2 שרתים פיזיים מופרדים שנמצאים במארז אחד. לעומת זאת, אם יש לך צורך בהרצה של הרבה שרתים וירטואליים כבדים, אולי כדאי שתסתכל על פתרון Super Server של Supermicro? הפתרון הנ"ל מאפשר לך להכניס בקופסא של 3U עד 12 מודולים שכל אחד מהם הוא שרת פיזי שאתה קובע איזה מעבד וזכרון יהיו בו. זהו פתרון שיכול לגדול עם הצרכים שלך מבלי שתשקיע מראש עשרות אלפי שקלים, וישנם עוד פתרונות כאלו מיצרנים אחרים.

כשזה מגיע לרכישת שרתים סטנדרטיים, מומלץ להעיף מבט בשוק ולראות מה המחירים של יד שניה. אחרי הכל מדובר בחסכון גדול מאוד ללא הפסדים על כך שמדובר ביד שניה (היצרן ממשיך לתת אחריות בהתאם למספר הסידורי של השרת, ולא משנה אם אתה הרוכש המקורי או אתה היד השניה).

כשדינוזאור לא מבין שהוא נעקף

כל איש סיסטם שנמצא בשוק לפחות מספר שנים, שמע על אורקל (Oracle), ה"מאסטרים" בתחומי ה-DB. במשך שנים אורקל הרשו לעצמם לגבות מחירי עתק בכל הקשור לתוכנות שלהם. במהלך העשור האחרון היתה תחרות הן מצד מיקרוסופט (עם ה-SQL SERVER לגירסאותיו) והן מצד IBM עם ה-DB2, ואז לפני כ-3 שנים המנכ"ל המוחצן של אורקל (לארי אליסון) החליט שזה יהיה רעיון מעולה לרכוש חברת חומרה ותוכנה אחרת. את SUN במחיר "צנוע" של 7.4 מיליארד דולר.

לאורקל בעבר לא היה שום נסיון במכירת חומרה, פיתוח מערכת הפעלה, ועוד דברים רבים הקשורים ליצור, פיתוח ותמיכה מתמשכת, אבל המנכ"ל שלהם היה בטוח שמכירות חומרת SUN יחד עם ה-DB ושאר פתרונות שלהם זה פתרון שחברות מאוד יאהבו. שנה לאחר הרכישה, אורקל עשו צעד מאוד לא שגרתי וחתכו חד צדדית את החוזה שלהם עם חברת HP, החברה שהיתה מוכרת לא מעט ברזלים יחד עם פתרונות תוכנה של אורקל. 

לארי וההנהלה עשו טעות רצינית כאשר הם התלהבו מאוד מהחומרה של SUN, אבל שכחו להסתכל על טרנד שמאז 2010 הלך וגדל.

הפתרונות חומרה של SUN, במיוחד המעבד שלהם, הם מבחינה טכנית מאוד מרשימים. יש הצפנת נתונים חזקה פר Thread, אפשר להריץ עד 4 "שרשורים" של תהליכים פר ליבה (במעבד החדש שיוכרז בשבוע הבא המספר מוכפל ל-8). המעבד זריז, יש זכרון מטמון גדול והוא ורץ במהירות 3 ג'יגהרץ, אם יש לך שרתים כאלו או יהיו לך שרתים כאלו, הביצועים יהיו בהחלט מרשימים אבל כשזה יגיע לשורת המחיר… תתכונן להתעלף. אורקל (ובעבר SUN) מעולם לא היו ידועים במחירים נמוכים ללקוחות שלהם.

אבל מה שקרה בשנים האחרונות זה הטרנד שהיום נהיה הבון-טון, והוא מחשוב הענן. בעבר היית צריך ערימות של שרתים לבצע דברים, אבל היום כשחברות כמו אמזון וגוגל מציעות לך מכונה עם 8 ליבות ו-52 ג'יגהבייט זכרון, יחד עם 2 דיסקים של 2 טרה וכל זה במחיר של פחות מ-1.5 דולר לשעה, הבחירה תהיה בבירור לכיוון מחשוב ענן. צריך יותר משאבי מחשוב? תוך דקות ספורות אתה יכול להרים עוד מאות או אלפי שרתים וירטואליים חזקים במחירים שעבור מחלקת IT הם פשוט בדיחה! אתה גם לא צריך לשלם חודשית, אתה לא צריך חוזה שרות או לטפל בחומרה, אתה פשוט מריץ סקריפט שמרים X מכונות מתי שאתה רוצה ובסוף העבודה מוחק אותן. בשביל מה לשלם עשרות אלפי דולרים פר שרת כשאתה תגיע אולי, אולי ל-1000,2000 דולר אם ממש תשתולל מבחינת כמות של מאות שרתים רצים פר חודש במחשוב ענן?

אורקל גם עשו שטויות נוספות לאחר רכישת SUN, כמו עניין סגירת הקוד של Solaris ושל ZFS ושאר פרויקטים. הגירסה האחרונה של ZFS שקיימת בקוד פתוח היא גירסה 28, ובסולאריס היא 33. רוצה תואמות? שכח מזה, ודווקא לגירסה 28 יש מספר הצעות של פתרונות בשוק, בין כמוצרי קוד פתוח עם תמיכה בתשלום, או מימוש ZFS על מערכות הפעלה כמו Linux, כך שאתה יכול להשתמש ב-ZFS במערכות הקיימות שלך, אבל אורקל רוצה שתשלם על ה-ZFS שלה! מה אתה איזה "היפסטר" חובב קוד פתוח? 🙂

בעבר, כשהיו לך ערימות של טרהבייטים עם DATA שהיית צריך לעבד אותו, היית צריך להשתמש בכלים של אורקל או מיקרוסופט או IBM, אלו היו האפשרויות שלך. כיום לעומת זאת, אתם לא רואים את גוגל, יאהו, טוויטר, פייסבוק וחברות ענקיות אחרות משתמשות בפתרונות האלו, אלא משתמשות בפתרונות אחרים עם גישה שונה, בין אם זה Hadoop או NoSQL או פתרונות מבוססי קוד פתוח אחרים ואותן חברות או שמחזיקות צוותים שמבינים בקוד של המוצרים או שהן מוכנות לשלם לחברות אחרות סכומים שנתיים לתמיכה, אבל בכל מקרה סכום התמיכה לא מגיע אפילו למחצית ממה שאורקל היתה מבקשת. בעידן שבו קיצוץ בתקציב == יעול, מדוע צריך להשקיע כפול?

אורקל, כמו סאן לפניה, תמיד פספסו את הרכבת. כשסקוט מקנילי הכריז על מחשוב ענן ועוד לפני שהם מכרו ללקוח הראשון, הם רצו 1 דולר פר מעבד לשעה. אמזון, חברה שלא נודעה לפני מספר שנים בשום שרות חומרה/וירטואליזציה/ענן לצרכנים, הציעה להם את אותו דבר בשישית מזה. כשלסאן היו כבר כמה לקוחות גדולים למחשוב ענן, לאמזון היו כבר יותר מ-200,000 לקוחות מחשוב ענן, ונראה כי הפתרונות של אורקל היום נגועים באותה בעיה שהיתה לסקוט: מה הפתרונות של אורקל למחשוב ענן? הצעה של מכונות וירטואליות עם פתרונות ה-DB של אורקל. אם אתה מתעקש להשתמש בפתרונות DB של אורקל, אתה יכול לקחת את המכונות של אמזון שכוללות כבר רשיון של אורקל במחיר זול, מבלי בכלל לחתום משהו עם אורקל. 

הדו"ח הרבעוני שפורסם היום של אורקל מראה את הדברים בבהירות. מכירות חומרה? עשו צניחה (בלי מצנח) של 23%. רשיונות חדשים? פחות 2 אחוז. הנחת האנליסטים של וולסטריט (נו, אנליסטים…) היתה שאורקל תתן תוצאות רבעון יותר טובות מהקודם. אז הניחו. ההפתעה הגיעה להם ישירות לפרצוף, וכרגע המניה צנחה ב-5%. 

אורקל, לעניות דעתי, עדיין ממשיכה ותמשיך לפספס את השוק הצעיר, את אותן חברות שקיימות שנים מעטות בשוק. אורקל רצתה להיכנס לתחום הוירטואליזציה והיא רכשה את Virtual Iron ב-2009 וגם את Virtual Box. רבים מכם אולי משתמשים ב-Virtual Box כי היא חינמית, אבל מתי לאחרונה השתמשתם ב-Oracle VM? אני יכול להניח שרובכם לא השתמשתם (ולחובבי לינוקס: זה משהו כמו LXC) ובין כה במקרים רבים זה לא יתאים לכם כי זה לא יודע להריץ מערכות הפעלה אחרות.

אני לא חושב שאורקל תיעלם בקרוב. יש המון, המון ארגונים בינוניים וגדולים שמשתמשים במוצרים שלהם והם ימשיכו לפרנס את אורקל עוד זמן רב. יחד עם זאת, אני חושב שחברות חדשות צריכות לחשוב טוב טוב אם לעבוד עם הפתרונות שלהם או לחפש להם פתרונות אחרים.

לגבי היפנוזה

נמרוד הראל פירסם מאמר ב”הארץ” לגבי “צייד המכשפים” – וזה כמובן מסע ההפחדות נגד היפנוזה.

במדינתנו הנחמדה, הסטטוס של היפנוזה בכלל הוא: מותר לשימוש רק אם אתה פסיכולוג, פסיכיאטר או רופא שיניים ועברת הסמכות ומבחן של משרד הבריאות.

סיפור קצר: בזמנו כשהייתי עדיין עם המחקר מיסטיקה, רציתי לבדוק את הדברים מהצד של התת-מודע, בלי הפילטר של המודע. מתנדבים פוטנציאליים לא היו חסרים, אך לא היה לי את הידע כיצד להפנט. חיפשתי בארץ קורס להיפנוזה. הייתי מוכן לשלם את כל המחיר, ללמוד כל מה שצריך ללמוד בתור הקדמה, שיטות היפנוזה, אזהרות וכו’, אולם אף אחד לא היה מוכן לקבל אותי כי אני לא פסיכולוג/פסיכיאטר/רופא-שיניים.

כששואלים את משרד הבריאות מדוע זה אסור לאנשים אחרים ללמוד היפנוזה, יוצאים כל הסיפורים שההוא וההוא “נתקעו” בהיפנוט והיה צריך לכך “טיפול מיוחד” (נמרוד מתייחס לכך במאמרו) ועוד כל מיני הפחדות שאני מאמין שחלקם הגדול מצוצים מהאצבע או מומצאים.

אולם החשש הכי גדול של משרד הבריאות זה שמהפנט מאן דהוא יהפוך אדם לרובוט, עבד נרצע שימלא את רצון המהפנט ללא עוררין ובכך תישלל חרותו של המהופנט.

נעזוב לרגע את ההיפנוזה, ונעבור לנושא אחר.

נדמיין סיטואציה פשוטה: אני מכיר אותך. אתה נשוי, עם ילדים, אתם משפחה מאושרת, אך אני שמעתי שאתה גם קצת … קינקי. אני עוקב אחריך ומוצא שאתה שוכב מהצד עם איזו טרנסקסואלית או עם גבר. אשתך כמובן לא יודעת על כך. אני מהחליט להטמיע מצלמה כלשהי ואני מצלם אותך (מבלי שתדע כמובן). לאחר מספר ימים אני נפגש איתך ואני מראה לך את התמונות. אני כמובן לא מעוניין שמשפחתך תדע על הנושא ואינני מעוניין לפרק את משפחתך, אבל … אני זקוק קצת למזומנים. אני לא מחפש להכביד עליך, ואסתפק ב-1000 שקל, כל שבוע.

מה אני עושה בעצם? אני יצרתי מצב שלי יש יתרון עליך, ואני מנצל את היתרון לרעתך ולטובתי. אני לא מהפנט אותך כדי שתביא לי 1000 שקל כל שבוע, אני משתמש בשיטה אחרת כדי להשיג בדיוק את אותה תוצאה ואתה כמובן מודע לכל הדברים. תמיד יהיו לך 2 אפשרויות: או לשלם לי או לשתף את אשתך ולשאת בתוצאות (מה שסביר להניח שיקרה בסופו של דבר).

אם ניקח את קביעת משרד הבריאות וניישם אותה כאן, יש לאסור ייבוא מצלמות ולהתיר זאת אך ורק לצלמים מקצועיים.

את תוצאות ההיפנוזה ניתן להשיג במגוון דרכים, וניתן לעקוף את האיסור בקלות. איך? פשוט: נניח ואני מעוניין בלהפנט מישהו. כל מה שעליי לעשות זה:

  • לשכנע את המועמד שבעיות מסוימות שיש לו ניתן לפתור בהיפנוזה.
  • לשכנע מהפנט (בין אם בשכנוע רגיל או שכנוע פיננסי – כמה אלפי שלים וכמעט כל מהפנט יקח את הכסף ולא ישאל שאלות) להפנט מישהו, ולהטמיע מילות מפתח שאסכם איתו ובזמן ההיפנוזה שיסביר למהופנט שגם אם אני אציין את מילות המפתח – התוצאה תהיה אותה תוצאה.

כלומר בתוך 2 פגישות ומספר שטרות מרשרשים, אני יכול להשיג מה שרציתי. משרד הבריאות לא יכול לבוא אליי בטענות וגם לא המשטרה. אני לא הפנטתי איש ואין לי את הידע, זוכרים?

זה לא מסתיים כאן. את אותה תוצאה של היפנוזה ניתן להשיג בעוד דרכים, להלן “טעימה”:

  • דמיון מודרך: רבע שעה של דמיון מודרך, עם כל מיני שבילים, דלתות, מפתחות (וכמובן רצון של המדמיין) יתנו לי גישה מלאה אל התת מודע של הבחור שיושב מולי.
  • אני יכול לברר האם מי שאני מעוניין לגשת לתת מודע שלו הוא “מנהל” או “מנוהל”, ולהפגיש אותו עם כל מיני “שולטות BDSM” בשיטות המנטליות. סביר להניח שלאחר פגישת סשן איתה (לאו דווקא במובן של קשירות/הצלפות) וכמה שטרות מרשרשים, אקבל גישה מלאה.

ויש עוד כמה וכמה שיטות – כולן מאפשרות בסופו של דבר גישה מלאה לתת מודע, בערנות או במצב היפנוטי מלא. מכאן – השמיים הם הגבול למה ניתן לעשות. סתם דוגמא פשוטה: לאחר הגעה לסיטואציה הזו, אם אני אומר שיש מלאך ליידי, הוא יראה מלאך, ואם אומר לו שהמלאך רץ לקראתו, סביר להניח שאותו בחור … ינסה לברוח, למרות שאין פיזית אף מלאך שם.

עכשיו שאנו רואים שיש מספר שיטות להגיע לאותו מצב של שליטה בתת-מודע (וגישה לתכנים שם), האיסור של משרד הבריאות הוא .. די עקר, ניתן לעקיפה בקלות. זה מילא, אבל יש פה משהו אחד שכרוך ב… נזק.

שוב, סיפור קטן על עצמי: לפני כעשור לערך שמתי לב שיש לי בעיה מסויימת: אני רוצה ללמוד תכנות בשפות נוספות מלבד אסמבלר ובייסיק אך כשאני פותח ספרי תכנות אני קורא, לאחר מספר עמודים אני מפהק, ואחרי עוד מספר עמודים אני מתחיל “לנקר” ובסוף אני סוגר את הספר ויורד מזה. חלק מהאנשים יאמרו “המוח שלך מאותת שזה לא מעניין אותו”. זה נכון? לא. תכנתתי באסמבלר בעבר (וזו שפה קשה!), אני יכול לצוטט מפות זכרון של כמעט-כל מחשב 8 ביט ו-16 ביט, כל רגיסטר וכל הפקודות (כולל לא מתועדות). אם זה היה משעמם את המוח שלי, לא הייתי זוכר את הדברים עד היום.

מכיוון שאז זה היה חשוב לי (היי, לא ידעתי ש-8 שנים אחר כך אני אפתח עסק..), נפגשתי עם מספר פסיכולוגים לגבי בירור העניין ורצון לטפל בבעיה. כל הפסיכולוגים והפסיכולוגיות שהקשיבו לי הנהנו, והסבירו שיש צורך במספר מפגשים על מנת "להבין ולנסות לפתור” את הבעיה. כמה מפגשים? אף אחד לא נוהג לציין מספר, אך תחת לחץ מתון כולם רמזו שזה יותר מ-10 פגישות.

ניסיתי לשאול לגבי
אופציית היפנוזה. אני אאשר (גם בחתימה על הסכם) למטפל להפנט אותי, למצוא את הבעיה דרך ההיפנוזה ולטפל בבעיה נקודתית, ואני מוכן לקחת אחריות מלאה (כל עוד כל התהליך מוקלט). כמה הסכימו לכך? 0. כולם העלו הסתייגויות, חלקם העלו את הנקודה של “להיתקע” ושלל תירוצים נוספים שלא אקטואליים ולא נכונים.

לי מהצד זה נראה יותר כמו עניין פיננסי. למה לסיים בעיה ב-400 שקל (מחיר ממוצע לפגישה דאז) כשאפשר להוציא מהמטפל 4000 שקל ומעלה?

לעניות דעתי, יש צורך לפתוח את תחום ההיפנוזה כמו במדינות אחרות בעולם (בשום מקום אין את ההגבלה כמו שיש בארץ, אגב). אפשר לפתוח את זה בצורה מסודרת ולאפשר לאנשים ללמוד את הנושא ואם צריך – לעבור מבחנים רשמיים, ובכך לתת לאנשים יותר אופציות בטיפול בבעיותיהם. כך בדיוק התחיל עניין הקואוצ’ינג בישראל, לאחר שלאנשים נמאס לשלם אלפי שקלים לפסיכולוגים וללא להתקדם אפילו צעד אחד.

היפנוזה לא מאפשרת לאדם לדעת שפה שהוא אינו מכיר והיא אינה מאפשרת לאדם לעשות דברים על-טבעיים. היא כן מאפשרת לגשת ישירות לבעיה בתוך רגעים ספורים ולטפל בה ברוב המקרים וכל זאת בפגישה אחת. זה כמובן לא מבטיח “הוקוס פוקוס”, אבל זה יכול לשפר דברים בצורה ניכרת, והחוק כרגע רק מסייע לאלו שדווקא מעדיפים להרוויח יותר (למעט רופאי שיניים שצריכים את ההיפנוזה ככלי להקלה בסבל של כאבים) ולהתעלם מהיפנוזה עם הגישה ישירה ואת זה צריך לשנות.

אם במשטרה ובפרקליטות רוצים מעוניינים לנהל מסע צייד-מכשפות על חוק ארכאי, אז כדאי שהם יבינו שיש דרכים רבות אחרות להגיע לאותה תוצאה מה שדי מעקר את החוק הארכאי, שלא דבר על כך שאי אפשר לתבוע על משהו שאדם מסכים לו מלכתחילה.

הגיע הזמן להתקדם.

מדוע לא מומלץ לקחת קופסאות UTM

מי שעוקב אחר שוק הקופסאות ל-IT בשנים האחרונות, יכול לראות שחברות רבות מוכרות "קופסאות חכמות". אינני מדבר על קופסאות כמו מתגים חכמים או נתבים של סיסקו בהם יש צ'יפ מיוחד עם תוכנה מיוחדת לעשות עבודה מסויימת, אלא קופסאות כמו "מיני פיצה" שעושות מספר דברים: חומת אש, VPN, חיבור DSL, אנטי וירוס, אנטי ספאם וכו'.

בקופסאות כאלו בדרך כלל מה שיש זה בעצם מעבד חלש של אינטל (או AMD), לוח אם פשוט וקטן, דיסק קשיח קטן והפצת לינוקס מקוצצת, שהוסיפו לה כל מיני דברים כדי לתת את אותם שרותים. במקרים רבים מדובר בהפצה מבוססת רד-האט או התואמת לה (CentOS) עם שינויים רבים.

קופסאות אלו נמכרות לאינטגרטורים שרוכשים זאת עבור לקוחותיהם. הלקוח משלם על הקופסא, על תכנון הישום ועל ההטמעה עצמה.

במקור קופסאות אלו התאימו עבור העסקים הקטנים כמו סטארט-אפים (שכבר עבור את שלב קבלת כסף מהמשקיעים), והקופסא בעצם באה לתת פתרון אחיד וכולל לכל העובדים בחברה. במקום להסתבך ולחפש את כל השרותים בנפרד, הספק נותן לך הכל בקופסא אחת, יש ממשק וובי נחמד ונוח (לעיתים, לעיתים זה נראה כאילו מישהו עיצב ממשק כדי לאמלל את האחראי).

היתרון של קופסא זו ליצרנים הוא עצום: ההשקעה עצמה בקופסא הוא מינימלי יחסי וברובו מדובר על הטמעה של מוצרים גדולים בגירסה מוקטנת + שת"פים עם יצרני אנטי-וירוס/אנטי ספאם. הקופסאות לא נמכרות בזו"ל (לדוגמא: קופסת פורטיגייט 110C עם 3 שנות תמיכה עולה לא פחות מ-3000 דולר, וזאת לפני הסכום שצריך לשלם לאינטגרטור על מנת לתכנן וליישם, כלומר יש צורך בתשלום של 4000 דולר בערך, ואחרי 3 שנים יש לשלם תשלום שנתי (גם אם אתה משתמש רק בחומת האש בלבד), או שהקופסא תיהפך לברזל נטו. בקיצור – הם עושים בזה כסף לא רע בכלל.

מילא לסטארט-אפ ממומן, תשלום חד פעמי של 4000 דולר לערך הוא סכום לא בשמיים, אבל האם חברות יותר גדולות צריכות בעצם את הפתרון הזה?

התשובה שלי פשוטה: לא.

בחברות שיש בהן מעל 100 עובדים יש צורך לדוגמא בתוכנת אנטי וירוס ואנטי ספאם רציניות כדי שינטרו את כל התעבורה (בין בתקשורת ובין במיילים), וכיום עם התחרות שיש בין היצרנים, ניתן לקבל דיל לא רע בכלל שיתן תמיכה גם בשרתים (בין אם זה שרת Exchange או שרת דואר מבוסס Linux, לכל יצרני האנטי וירוס יש כיום גם פתרון שרץ על לינוקס) וגם בתחנות הקצה. מחיר הרשיון עצמו – זול בהרבה ממה שתשלם לאנטי וירוס בקופסת UTM.

חומת אש ו-VPN: חברות רוצות חומת אש רצינית ופתרון VPN שיפעל על הכל: החל מהמחשב הנייד היקר של המנכ"ל ועד למק של הגרפיקאי או ה-iPad של הבכירים. כיום בלינוקס יש פתרון גם לחומת האש (אפילו ברמת חסימת אפליקציה, לא רק לפי פורטים TCP/UDP וכו'), וגם VPN שתומך בכל דבר (OpenVPN כמובן). לאלו שחושבים על צריכת חשמל גבוהה אם זה ירוץ על שרת, אפשר לקחת פתרון כמו של VIA שעולה 90$ (צריך להוסיף זכרון, דיסק קשיח וקופסא כלשהי) – ופתרון זה יתן ביצועים מעולים בלי לעשות חור בכיס מבחינת צריכת חשמל.

אבל החסכון הכי גדול הוא לא רק בקניה, אלא גם בהטמעה וברשיונות: אפשר לשכור פרילאנסר ולתת לו את התכנון של הרשת, מה ישאר פתוח ומה לא, וגם אם אותו פרילאנסר יגבה 300 שקלים לשעה, הוא יכול תוך 5 שעות להרים חומת אש רצינית לתפארת + חיבורי VPN. מכיוון שמדובר בקוד פתוח, אין צורך לשלם על רשיונות. בנוסף, אפשר לסכם עם אותו פרילנסר על תמיכה שנתית או תחזוקה שנתית תמורת כמה מאות שקלים נוספים (נניח בהתחברות מרחוק לעדכונים), ואם אינכם מרוצים מהפרילאנסר, לא חסרים בארץ (וגם בחו"ל) פרילאנסרים נוספים שיחליפו אותו תמורת מחיר שתקבעו עם הנ"ל.

לסיכום: ניתן לחסוך כספים רבים (ולהימנע מ"אי נעימויות", קראו מה קרה לי עם לקוח, אינטגרטור שנעלם וצ'ק פוינט בעבר) תוך הסתמכות על פתרונות מבוססים קוד פתוח מבלי להיות "נעולים" על פתרון שצריך לשלם עליו כל שנה, ובלי להיות "נעולים" על אינטגרטורים מסויימים שמחליטים לשים ברז.

קוד פתוח, רכש ממשלתי, ובעיה מרכזית

קראתי בעיון את מאמרו של דורון אופק ידידי על מנהל הרכש הממשלתי והתעקשותם לרכוש תוכנות קנייניות שונות (של מיקרוסופט ואחרות). אני בהחלט מסכים עם דורון, אך לעניות דעתי, אחד הדברים שהכי חסרים כיום הוא דבר פשוט: מודעוּת.

אתחיל ברמה האינדיבידואלית: איש סיסטם לינוקס. אם מחר אתקבל למקום עבודה חדש, אבקש איזו "מפה" של השרתים/תחנות עבודה בארגון. אבדוק מה המערכת הפעלה שלהם והגירסה שהם משתמשים. גם אם זו הפצת לינוקס שלא נגעתי בה בעבר, יקח לי כמה שעות להכיר אותה ברמת המאקרו: היכן קבצי ההגדרות, מה מותקן, מה צריך לרוץ וכו'. עבורי אין מדובר בעניין מסובך יתר על המידה.

עד פה הכל טוב ויפה, אך על מנת שישכירו אותי לעבודה, עליי "להתפרסם" במגוון דרכים: שליחת קורות חיים, השתלבות בכל מיני אתרים כמו LinkedIn, אולי פייסבוק, השתתפות בפורומים ו/או ברשומות תפוצה, כתיבת פוסטים שיפורסמו על דברים הקשורים בלינוקס בהם אני משקף ידע מסוים וכיו', ו-וודאי יש דרכים ושיטות נוספות. רק בדרך זו סיכויי למציאת עבודה מכובדת כאיש לינוקס גבוהים יותר מ"הפצצה" של קורות החיים שלי (ואגב, כן, אני עדיין מחפש).

כעת נעבור מרמה אינדיבידואלית לרמה ארצית: על מנת שיכירו יותר את הלינוקס, יש לגרום להרבה יותר אנשים להבין מהו אותו לינוקס, מה ניתן לעשות איתו ומה שיותר חשוב: לעורר מודעוּת ש-לינוקס יכול לתת פתרונות לא פחות טובים מהפתרונות הקנייניים ומה שיותר חשוב: שיש חברות רציניות בארץ שמוכנות ויכולות לתת את הפתרונות הללו.

כיצד עושים זאת? התשובה פשוטה: פרסום.

אם חברת XYZ שהיא חברה שמתמחה בפתרונות מבוססי לינוקס, ואותה חברה בדיוק סיימה פרויקט גדול לחברה ABC, אז XYZ צריכים ליצור מודעות בשוק למה שהם עשו ואיך הם עשו. איך עושים זאת? אפשר לעשות זאת עם פוסט בבלוג של החברה, או לפרסם את זה באתר החברה במקום בולט, אפשר ליצור וידאו קליפ שבו ההנהלה מתראיינת, כולל כמה חלקיקי ראיון מנציג בכיר של חברת ABC שמתאר מה העניין שלשמו נשכרה החברה. נציג XYZ יוכל לספר (בקצרה) מה הטכנולוגיות שהם השתמשו, איזה בעיות היה צריך להתמודד מולם ואיך הם התמודדו, איזה כלים הם השתמשו בכדי לפתור את הבעיה, והכי חשוב לציין שכלים מבוססי קוד פתוח עזרו ללקוח לחסוך סכומים רציניים שהיה משלם אם היה בוחר לעבוד עם כלים קנייניים. אלו המעוניינים להשקיע יותר בפרסום, יכולים לקחת יחצ"ן לשם כך ש"ידחוף" את זה לעיתונות.

נקודה אחרת שאפשר לעשות (ואת זה יכולים לעשות אנשים בקהילה) היא בעצם לפרסם "פתרונות מתחרים" מבוססים קוד פתוח. חברה מפרסמת שהיא הרימה פרוייקט מבוסס מוצרים קניינים? מישהו (שמבין, או עמותה, או ארגון ששם לו למטרה לקדם לינוקס וקוד פתוח) יכול לפרסם איך היה אפשר לבנות פתרון עם כלים מבוססים קוד פתוח שהיו חוסכים רבות לאותו חברה אם היא היתה נמנעת מלאמץ פתרון מבוסס כלים סגורים.

בשביל שלינוקס יצליח יותר ויותר בישראל, חייבים יותר מודעות, יותר פרסום, יותר "להכיר" בין לינוקס וקוד פתוח למקבלי החלטות, אך הנקודה הכי חשובה שחייבים להדגיש אותה היא שיש פה מספיק חברות שמוכנות לתת לך פתרון מבוסס קוד פתוח שיעלה פחות לאותה חברה מהפתרון הקנייני.