הפלסטינים ואנחנו .. לקראת אינתיפאדה נוספת?

כל זוג הורים מכיר בוודאי את הסיטואציה הבאה: הילד הקטן מתפרע, משתולל, בוכה, וההורים מבטיחים לו שבפעם הבאה שהם יקנו צעצועים, הם יקנו לו צעצוע גדול, משוכלל, עם מנורות, ממש יפה, שעושה כל מיני צלילים, ונוסע. דמיונו של הילד הקטן מתחיל לעבוד שעות נוספות והילד נרגע. לאחר זמן מה מגיעים לחנות הצעצועים הגדולה, אך אבוי, הצעצוע שהייתם בטוחים שיש ורציתם לרכוש לילד נגמר, והוא לא מוכן לשמוע על צעצוע אחר. בסופו של דבר מצליחים לשכנע אותו על משהו אחר, אבל אחרי שלהורים צצו שערות לבנות..

שכנינו הפלסטינים לוקים באותה התנהגות לעיתים, אם כי, חייבים לציין, לא תמיד באשמתם. עוד ב-2000 ברק הבטיח לערפאת 90 ומשהו אחוז מהשטחים כולל מזרח ירושלים, אולם לצערו של ברק והשמאל (ולשמחתם של אחרים) ערפאת לקה ב”תסביך מוחמד” (כפי ששלמה בן עמי סיפר) וראה את עצמו כממשיך הנביא האיסלמי ובסופו של דבר דחה את ההצעה, מה שהביא לאינתיפאדה חדשה (יש הטוענים כי הסיבה הראשית לאינתיפאדה זו היא עליית שרון להר הבית, הדעות חלוקות). נעבור 6 שנים קדימה ל-2006, ואולמרט יחד עם ציפי לבני מחליטים לפתוח בהסכמי קבע ומעלים את ירושלים (או ליתר דיוק: מזרח ירושלים) על שולחן המו”מ. הפלסטינים, שמקבלים את הרושם מהצד הישראלי, (בגיבוי האירופאים, הרוסים, הצרפתים והאמריקאים שהעניין רק נתון למחלוקות טכניות שניתן לגשר עליהן) שהשטח הולך להיות שלהם (למרות שעד מלחמת ששת הימים הוא היה חלק מהחזית הירדנית, ולא של הפלסטינים בכלל שלא היו קיימים כ”עם”).

חלפו עוד מס’ שנים, הגענו ל-2009 וממשלה חדשה קמה בישראל, ממשלת ימין עם רבע מפלגת העבודה כ”עלה תאנה” מסכן, והממשלה הזו לא מוכנה לשמוע כלל וכלל על ההסכמים שציפי ליבני רצתה להעביר (ולא נחתמו). הממשלה הנוכחית רוצה קודם כל הכרה מהצד הפלסטיני שמדינת ישראל היא מדינת היהודים. לכאורה זה נשמע צעד טריויאלי, הרי כולם יודעים שמדינת ישראל היא מדינת היהודים, אז מה הבעיה שהפלסטינים יצהירו דבר כזה פשוט? הסיבה לכך די פשוטה וידועה ל-2 הצדדים: ברגע שהפלסטינים מצהירים את ההצהרה הזו לא תהיה להם שום אפשרות לחזור על הטריק של לבקש את שטחי 67 רק בגירסה של “חלק” משטחי 48, שלא לדבר על כך שישראל לא תהיה חייבת להם אגורה שחוקה אם הם יצהירו זאת, ולקינוח: ברגע שהם יצהירו זאת, לא תהיה שום זכות שיבה (אלא אם הפלסטיני הוא יהודי 🙂 ), אז כמובן הפלסטינים לא מוכנים לשמוע על כך והם החלו לפני מס’ חודשים להקשיח עוד יותר עמדות ולדרוש את פירוק כל ההתנחלויות “עד המסמר האחרון” כפי שהצהיר יאסר עבד ראבו באחד הראיונות שנתן לאחרונה.

הפלסטינים מקבלים היום יותר מתמיד גב מארה”ב ומהנשיא אובמה, שקרא תחת כל מיקרופון רענן לישראל להפסיק מיד את הבניה בשטחים ללא חריגה. האם הצהיר אובמה דברים ברוח זו גם לגבי הפלסטינים? לא. האם הוא אמר משהו על כל ההסטה שלומדים התלמידים הפלסטינים? מאומה. הפרות הסכמים קודמים? נאדה. הוא דורש מישראל וזהו. כשמישהו כבר העיר לו על כך שהוא יותר מדי דורש ודורש רק מהצד הישראלי, “נזכר” אובמה להצהיר שגם הצד הפלסטיני צריך לעמוד בהבטחותיו ו.. זהו. שום דרישה ספציפית מהפלסטינים, שום כלום..

לאזורנו נשלח השליח ג’ורג מיטשל שאמור לתווך בין הישראלים לפלסטינים לארה”ב להשיג הסכמי קבע. הישראלים, מלומדי שליחים למיניהם, העברנו לו כמה שיעורים ב”ש-מ-ע-נ-ו את הדרישות שלך, אבל…”, וגם שכנינו הפלסטינים האכילו אותו לא מעט מרורים. כמה אכל מרורים? לפי השמועות, הוא חושב בסוף השנה להתפטר מהשליחות הזו ובמקומו אמור להגיע לכאן אחד שכבר היה בסרט הזה. קבלו את דניס רוס.

עד פה כל ההיסטוריה על רבע רגל אחת, השבוע חלו התפתחויות מעניינות. כנס פת”ח שבו השתתפו 2000 צירים החל בהכרזה של אבו מאזן כי עניין המאבקים הכוחניים חזר לאופנה וכמובן צירף איום שאם לא נעשה עכשיו הסכם שלום שבו יקבלו הפלסטינים את מזרח ירושלים + שטחי 67, אז אנחנו הם יתחילו באינתיפאדה שלישית. תנחשו לאן יופנו אותם רובים שרק בזמן האחרון הרש”פ קיבלו? אלינו. אחלה טקטיקה, לא?

אבל מכאן והלאה, החליטה ההנהגה הפלסטינית להחליק על הראש, ולהאשים את ישראל ב..חיסול ערפאת. כמובן, כמיטב הטמטום הפלסטיני, קודם כל הצביעו כל הצירים על ההחלטה כי אנחנו חיסלנו את ערפאת (למרות שאין לכך שום תימוכין והנושא נחקר לעייפה ע”י מס’ גורמים בלתי תלוים ולא הוכח מאומה). לא המחלה שהיתה בגופו (שנראתה באופן חשוד מאוד מזכירה .. איידס, כפי הנראה היו”ר היה נושך כריות) אלא אנחנו, ואז הם החליטו שהם מקימים “ועדת חקירה” על כך, כלומר קודם מוציאים החלטה סופית שאנחנו עשינו זאת, ואז מקימים ועדת חקירה.. מי אמר שהפלסטינים לא מטומטמים? כמובן שההחלטה הזו הצליחה להרגיז כמה בממשלה שלנו שהסבירו יפה כי עם החלטות אלו, אין על מה לדבר על שום הסכם. השליח האמריקאי מוזמן לקפל הפקלאות..

לסיכום: האם אנחנו עומדים ערב אינתיפאדה שלישית? אולי. מי אשם בכך? המון גורמים תרמו לכך, אבל את האצבע אפשר לכוון לכיוון השמאל ובמיוחד “קדימה”, שנתן לפלסטינים את התחושה שאו טו טו הכל שלהם מבלי בכלל לקחת בחשבון מה העם רוצה, וכשנתנו לעם להצב
יע בקלפיות, התוצאה היתה הפוכה ממה שאולמרט רצה: פתאום העם רוצה דווקא ימין, לא “מרכז” פיקטיבי פרי עמלו של ארד ושות’ אלא דווקא ימין, והימין הצהיר לכל אורך הדרך: שכחו מניתוק מזרח ירושלים, ושום הסכם ש”קדימה” רצתה להעביר לפלסטינים לא יחתם אלא ידון מחדש לפי אמות מידה ימניות. רם עמנואל (מנכ”ל משרד הנשיא בארה”ב) החליט כי בקדנציה זו של הממשל האמריקאי כל העניין יסגר, ואני יכול להבטיח לו שאם העניין יסגר בקדנציה זו, יצמחו לי כנפיים בגב. אף אחד בממשלה זו לא מוכן ללכת לפי התכתיבים האמריקאיים ושאר מדינות שמתעלמות מהממשלה הישראלית.

החמאס מציג: “פאדיחה” לממשלת ישראל

image

הסיפור ידוע: “הסכם הרגיעה” עם החמאס הוא אחד מסיפורי-הסבתא הידועים שיצרה ממשלת הספינים הנוכחית: ההסכם מדבר על כך שהחמאס לא יעיף לעברנו קסאמים, ובתמורה ישראל לא תגיב (ובעצם תאפשר לחמאס להמשיך להתחמש באין מפריע). מה עם גלעד שליט? הוא לא חלק בהסכם. לגביו מקווים ש”יהיה טוב”.

החמאס בהתחלה לא רצה את ההסכם, אבל מצרים וירדן לחצו, ובסופו של דבר הוא “קיבל” אותו (למרות שבחודש האחרון נורו 217 קסאמים מעזה).

כעת ההסכם עומד לפוג ובחמאס כבר מודיעים כי הם כבר לא כל כך רוצים את ההסכם הזה ולא חושבים להאריך אותו, מה שתופס את ממשלת ישראל עם המכנסיים והתחתונים למטה. פתאום ההצגה כי ממשלת ישראל מנסה ללכת בדרכי רגיעה ומו”מ נחשפת כלא יותר מאשר כניעה לחמאס ולשגיונותיו, והנה ההסכם הולך קאפוט והמלפפון רוצה להרביץ לגנן.

מה שהחמאס בעצם מצהיר הוא משהו פשוט: אנחנו נמשיך לירות, ואם ניכנס למלחמה, אז ניכנס. לחתום על הסכם רגיעה כנראה לא נחתום.

החמאס בדרך גם למד כמה דברים מהחיזבאללה, כמו לסחוט רגשית את תושבי המדינה ובעצרת מזוויעה הם שמו פעיל חמאס שהתחפש לגלעד שליט ש”מתחנן” שישחררו אותו. זה לא לזרות מלח על פצעים, זה לחפור עם עם טוריה בפצע. לו היו עושים אתמול סקר, סביר להניח שמפלגות השמאל היו חוטפות צלילה רצינית.

כמובן שהפובליצסטים בשמאל מיהרו להגיב, ענת סרגוסטי האשימה מיד את שמיר בכך שמלכתחילה הוא טעה, את ברק, את ביבי, וכמובן את אריק שרון. כ-ו-ל-ם אשמים במצב בעזה שגרם בעצם ל”..יצירת הכלא הגדול בעולם, המאכלס מיליון וחצי בני אדם מובטלים, רעבים, כלואים, סובלים, חולים, כועסים ונטולי זכויות ועתיד”. שניה, אני מביא טישו…

הבכיינות של ענת סרגוסטי ועוד כמה פובליציסטים בשמאל, וגם ההנהגה ורוב הפעילים בשמאל  שוב ושוב מראה בדיוק את אותו חוסר הבנה בצד השני שמעבר לגדר. שוב הם מדגימים את אותם בעיות, וברשותכם אפרט:

  • חמאס היא תנועה דתית ששמה בוז על הפת”ח החילוני. מבחינתם הנביא ציווה לכבוש את ישראל "מהים עד הנהר” (البحر إلى النهر), והמנהיגים הדתיים שלהם אמרו שזה לא יהיה קל וידרוש דמים, ואלו בחמאס מבינים את זה ומתחזקים באמונתם, ושום הסכם פשרה לא מקובל עליהם (לידיעת הסופר עמוס עוס). הם מוכנים שנחזיר את שטחי 67 ובתמורה נקבל “הודנה” ל-50 שנה, כמו מה שקיבלנו ב”הסכם הרגיעה” הנוכחי. הם לא יכירו בנו, לא יחתמו איתנו על הסכמי שלום ולא מעוניינים בשום שיחות ישירות בינינו אליהם. הם בהחלט יהיו מוכנים לשוחח על כך שיהיה “דיאלוג” בינינו לבינם בקשר להעברת סחורות ודברים מעין אלו, כל עוד אנשי חמאס יהיו האנשים שיהיו איתם השיחות ולא אנשי פת”ח או הרשות הפלסטינית, כלומר שישראל תתן גושפנקא רשמי לשליטת החמאס בעזה.
  • הבכי והכאב הישראלי על גלעד שליט רק מקשיח את תנאי המו”מ לשחרורו. פעם זה היה 500 אסירים, היום המחיר טיפס ל-1000, ועוד חודש הוא בוודאי יטפס ל-1500. ככל שיש יותר הפגנות לשחרורו של גלעד שליט, חמאס מחייכים ומעלים את המחיר בהתאם, כי הם רואים את עניין שליט כ”חולשה” ובעצם הם תופסים לעצמם שיטה מצוינת: אם מחר ישחררו את שליט וירצו לשחרר עוד אסירים, כל מה שהם צריכים לעשות הוא לחטוף חייל נוסף, וזה לא הכי מסובך בעולם, אבל זה בהחלט שווה מבחינתם את המחיר והאסירים ישחררו. אחרי הכל, אנחנו (מבחינתם) עם רגיש, ובכיין בטירוף.
  • ההססנות שלנו בתגובות הצבאיות רק מחזקת את החמאס. הם יורים 200 טילים, וצה”ל יורה טיל. לחמאס זה אפילו לא מזיז. החמאס רואה איך פעילי השמאל מבכים כל רוכל מסכן עם חמור שמת, ומבינים שאותם פעילים עושים את העבודה שלהם, וכשפואד רצה להוריד את השאלטר חשמל לחמאס, מיד התנפלו עליו ארגוני זכויות אדם, אז הוא יכול לחייך, ולתחמן עם דלק ולהוריד את השאלטר כי “ישראל מונעת מעבר דלק לרצועה” (למרות שישראל העבירה והחמאס גנב את הדלק), ובקיצור מה שהחמאס יעשה ולא חשוב כמה ניבזי, ארגוני זכויות אדם ושאר לכחני פינה בשמאל ירוצו להגנתו, אז למה לחמאס להפסיק לירות? פראיירים יש? יש! נזק תודעתי נגרם לישראל? בהחלט! אז למה לעצור?
  • החמאס כתנועה פנאטית דתית לא מתעניינת באזרח הקטן. יסבול? ירעב? שיחנק גם למוות, אותם זה לא מעניין. האדמה מעניינת ותו לא, וגם אם ימותו אלפי פלסטינאים, הם ימשיכו באותו קו. אין מקום לפשרות (אלא אם הצד השני מפסיד הרבה, וגם אז זה לא יעבור בקלות). ליהודים אין ערך לאדמה? לחמאס יש במקום הראשון ערך לאדמה, אז נגרום ליהודים לוותר על האדמה בכל אמצעי אפשרי.

לסיכום: אם ענת סרגוסטי רוצה להאשים מישהו במצב, אז כדאי שתאשים את כל המנהיגים שויתרו לפלסטינים על עצירת החמאס ופעיליו. לפתח אין צ’אנס מול החמאס (ובעזה הוא הוכיח זאת בקלות), ואם היו המנהיגים עומדים על ההסכמים מבלי לאפשר מאומה עד שהרש”פ היו עושים את מה שהם חתמו, אולי המצב היה שונה. במצב כרגע בו קדימה+השמאל מתחרים מי יתן יותר שטחים, החמאס רק מחייך, ומרוויח בגדול.

עדכון 17/12/08: עכשיו זה סופי.