לא מסכים עם יואל אסתרון

יואל אסתרון, מו”ל כלכליסט, פרסום אתמול מאמר על מאיר דגן (ראש “המוסד” לשעבר) ועל הצהרותיו בעיתונות לגבי איראן ולגבי הפלסטינים. בימין כמובן לא אהבו את הצהרותיו של דגן, ובשמאל הפכו את מאיר דגן ליקיר האומה, כפי שניתן היה לראות בהפגנה (כן, עוד הפגנה) של השמאל במוצ”ש האחרון.

על מה נהפך מאיר דגן ליקיר השמאל? לא כל כך לגבי דבריו על איראן, אלא יותר על דבריו לגבי הפלסטינים, וספציפית לגבי היוזמה הסעודית. לטענת דגן, ישראל צריכה לקחת את היוזמה הסעודית ב-2 ידיים ולסגור הסכם כמה שיותר מהר עם הפלסטינים.

אני רוצה לספר פה סיפור אישי קטן: כשנתיים לפני שפתחתי את העסק שלי, חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לתפוס משקיע ולהקים “CDN מזרח תיכוני” עם קווים, שרתים בכל מדינה וכו’. אחרי הכל, עם CDN טוב כולם יכולים להרוויח..

השקעתי מספר שבועות בלמצוא ספקי אחסון במדינות שונות כמו דובאי, כווית, ירדן, מצרים וגם בלבנון, וביררתי מי האנשים שמקבלים שם החלטות ואת כתובות המייל שלהם. שלחתי להם מייל פשוט: לו היה הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, האם היית מסכים שעסק ישראלי כמו “חץ ביז” ישים אצלך שרת 3U לשם CDN וישכור רוחב פס?

בסופו של דבר, אחרי מספר שבועות הגיעו מחלק גדול מהנמענים אימיילים עם תשובות (חלק כמובן לא ענו). כמה לדעתכם הסכימו ש”חץ ביז” ישכור מקום לשים ברזל? התשובה פשוטה: אפילו לא ספק אחד. על מנת לוודא את העניין, שלחתי שוב לאותם אלו שענו מייל עם הבהרה שמדובר על כך שהמצב יתקיים רק לאחר שהפלסטינים יעשו שלום עם ישראל. התשובות היו אותן תשובות למעט 2 ספקים שרמזו שאם אפתח חברה בקפריסין ללא זיהוי ישראלי כלשהו (כמו שם העסק), אז יש על מה לדבר, אבל כעסק ישראלי – אין מצב.

נחזור ליוזמה הסעודית: היוזמה, בקצרה, מדברת על כך שאם ישראל תסכים להחזיר את שטחי 67 ותסכים לתנאים הפלסטיניים (מזרח ירושלים, פליטים וכו’), כל המדינות הערביות יכירו בה. חוץ מהעובדה הפשוטה שלסעודיה אין שום אפשרות להכריח מדינות להכיר בישראל, יהיה כדאי לזכור שגם הליגה הערבית המליצה כל מיני המלצות בעבר לחבריה שלא יושמו. ישיבות הליגה נהפכו למקום בו קדאפי "יורד" על נציגי כל מיני מדינות, אסד עוקץ את אבו מאזן על "ההתנגדות", ובקיצור הליגה הזו היא מקום נחמד למנהיגים להיפגש, אבל מכאן ועד לחשוב שיש לאותה ליגה "שיניים" – המרחק רב (זוכרים את החרם על ישראל? רוב המדינות הערביות מצאו דרכים לעקוף את אותה החלטה).

היוזמה, כפי שאפשר לראות בלינק, היא מ-2002, ושום ממשלה, ימנית, מרכז או שמאל – לא תאשר יוזמה שמדברת על החלטה 194 (שזו אפילו לא החלטה, זו המלצה שתלויה בצדדים) לקלוט כמות מאסיבית של פליטים, ובוודאי ששום ממשלה לא תסכים לשחרר את כל האסירים הפלסטיניים (כולל רוצחים, אנסים, מחבלים וכו’).

האם יש לדגן איזה חומר מרעיש שהגיע ל”מוסד” דרך צינור כלשהו שהופך את היוזמה הסעודית ליותר רלוונטית? אם כן, אני בטוח שמר דגן יוכל להציג אותו בפורום השביעיה לדוגמא. אחרי הכל, יש להם את הסיווג לקבל דברים סודיים כאלו (אם הם קיימים). אני מניח שאין חומר כזה, אחרת זה היה דולף בצורה כזו או אחרת.

אבל גם אם היתה היוזמה הזו רלוונטית, היא חסרה חלק מהותי, בדיוק כמו שכל ההצעות של הפלסטינים חסרות את אותו חלק מהותי: הצהרה על סיום התביעות של הפלסטינים, במידה ונגיע להסכם שלום. הפלסטינים, אחרי הכל, רוצים הסכם אחד, הסכם קבע, בלי חלוקה ל”פעימות”, בלי הסדרי ביניים. אז מצד אחד הם רוצים הסכם כולל, אבל מצד שני הם לא מוכנים להצהיר שבמסגרת ההסכם, הם מסיימים את כל תביעותיהם.

עצוב לראות שגם דגן, וגם בשמאל לא מסתכלים על נקודה קריטית זו. הרי ללא הצהרה כזו, הפלסטינים בעצם רומזים כי לאחר החזרת שטחים וחתימת ההסכם, הם יבואו בעתיד בדרישות נוספות. שיטת הסלמי בפעולה.

אולי, אולי פעם אחת באמת יקשיבו ישירות לפלסטינים מה הם אומרים ומה הם לא אומרים?

טקס לזכרו של רבין–ופוליטיקה מכוערת

ראיתי חלק מהעצרת לזכרו של יצחק רבין ז"ל, את המוני המשתתפים שהגיעו לכיכר רבין בשביל לחלוק כבוד למנהיג שנרצח ע"י יגאל עמיר, וראיתי איך טקס שאמור להיות במקור טקס ממלכתי, טקס שבא לתת כבוד למנהיג דגול, הופך למפגן שמאל נטו עם כל הסממנים: דגלים ושלטים של מרצ, שלום עכשיו, עבודה ועוד.

מילא השילוט, אבל אז הגיע הנאום של יונתן בן ארצי, נכדו של יצחק רבין, וזה היה נאום קלאסי של האשמות נטו והאשמת הממשלה הנוכחית בכך שאין שלום עם הפלסטינים. ב-YNET אטילה שומפלבי סיקר את את האספקט הפוליטי מדיני והוא כתב את הדברים בצורה הכי מפורשת: זו היתה "יריית הפתיחה" של יונתן בן יצחקי להצטרפותו ל"שמאל הלאומי" עם נאום פוליטי לגמרי.

האם זהו טקס שאמור לציין את מורשת רבין? זו מורשת רבין? נאום שמאשים את ביבי וממשלת הימין הנוכחית? רבין, אחרי הכל, ידע להיות ממלכתי כשהיה צריך.

אבל הדבר שעיצבן אותי הכי הרבה בנאומו של בן ארצי היה הלעיסה החוזרת של ההאשמות, כאילו לא עברו 15 שנה מאותו רצח נורא. שוב מאשימים את ביבי, שוב מאשימים את הימין שרק בגללם אין שלום. ברק ניסה להביא שלום? ניסה. אולמרט ניסה? ניסה. ציפי ליבני ניסתה? ניסתה. מישהו מהם הצליח? לא. הימין הצליח להפיל ממשלת שמאל או מרכז שהיתה על סף חתימת חוזה שלום היסטורי עם הפלסטינים? גם לא.

לו היה רבין חי היום, האם הוא היה מצליח היכן שאחרים כשלו? אני בספק. ברק נתן מה שאף אחד מקודמיו לא היה מוכן לתת, ואולמרט היה מוכן למכור הכל בשביל חוזה שלום, אז מה רבין היה מצליח לשנות שאף אחד אחר לא? 5 שנים לאחר הרצח, כשברק בקמפ דייויד היה מוכן לתת 96% מהשטח, ערפאת סירב. מה אתם חושבים שהיה קורה אם זה לא היה ברק אלא רבין? לא היה שום שוני, אולי היה שינוי לאחר מכן, באינתיפאדה השניה, אבל גם בכך אני בספק אם היה שוני.

הגיע הזמן לקבור את התיאוריה כי אילולא רבין היה נרצח, היינו בשלום עם הפלסטינים. ראשי ממשלות וממשלות שהיו יותר שמאל ממשלת רבין ניסו ולא הצליחו וזו לא דעה, זו עובדה. הפלסטינים מציבים תנאים שאף ממשלה בישראל, ימנית או שמאלית, לא יכולה להסכים להם. אפשר להתווכח ולהתמקח על החזרת שטחים, אבל שמיליון וחצי פלסטינים יעברו דירה מחו"ל לתוך שטח ישראל – אף ממשלה לא תסכים לכך, הואיל ומדובר בצעד התאבדותי למדינה שלנו. מעבר לכך, סירובם המתמשך של הפלסטינים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית (הכרה בכך מצידם בעצם מבטלת את האפשרות לקבלת נסיגות נוספות מעבר לשטחי 67 וביטול אפשרות הגירה המונית של פלסטינים לישראל) אינו מקדם את תהליך השלום במילימטר.

האם אפשר סוף סוף לקבל טקס לזכרו של יצחק רבין יהיה טקס ממלכתי מבלי להכניס את הפלסטינים / שלום בנאומים?

פוליטיקה: עוד צביעות מארה"ב

לעיתים קשה מאוד להישאר אדיש לצביעות האמריקאית והאירופאית בכל מה שמגיע למדינה שנקראת "ישראל" בנושא שנקרא "שטחים". כבר התחלנו להתרגל לכך שכששני המילים האלו מוזכרות ביחד, האמריקאים ובמיוחד הממשל הנוכחי שוכח כל עקרון של ניטרליות ומיד עובר למצב נזיפה בישראל.

זה התחיל במקריות גמורה: הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אישרה את הפקדת התוכנית לבניית יחידות הדיור בשכונת רמת שלמה שנמצאת מעבר לקו הירוק בצפון-מזרח ירושלים.

שימו לב: לא מדובר באיזו ישיבת ממשלה שלאחריה התקשורת נכנסת, ביבי מיישר עניבה ומכריז שמתחילים לבנות עוד 1600 יחידות דיור, אלא מדובר באחת מוועדות רבות שמאשרת הפקדת תוכניות. מחר בבוקר לא יהיו שם בולדוזרים, וכל מי שניסה לסגור מרפסת יודע כי בישראל הבירוקרטיה חוגגת, צריך למלא טפסים על גבי טפסים (ולשלם על כך כמובן), ל-ה-מ-ת-י-ן עד לאיזה כינוס תת ועדה שאולי תאשר את הבקשה שלך ואולי הבקשה שלך תגיע אי שם בעוד כמה חודשים בדיון הבא, וכך חולף לו זמן רב מהרגע שתיכננת לבנות משהו עד שתוכל לרכוש את חומרי הבנייה ולקחת קבלן שיבצע בתכל'ס את העבודה. אותו דבר קורה גם ברמה של אישור כמה אלפי יחידות דיור: ועדות על גבי ועדות, ועוד לא דיברנו על כל הבקשות השונות של התנגדות מצד כל מיני גופים, לפעמים צריך גם אישורים של בתי משפט, ליווי פיננסי ועוד ועוד. בקיצור – זה חתיכת תהליך, במיוחד כאן.

אבל האמריקאים (וגם האירופאים) רק שמעו על החלק של האישור מבלי להתייחס למי אשר ומה, והתגובות החלו להישלף: ביידן כעס, אובמה התעצבן, קלינטון התקשרה לביבי לצעוק עליו, וגם השגריר ישראל בארה"ב אורן נקרא לאיזה שיחת "נו נו נו".

והפלסטינים? הם נהנים, תודה שהתעניינתם. הם הרי יודעים שמדובר בהצהרה של הפקדת תוכניות באיזו ועדה ותו לא, אבל הם כמובן שמשתמשים בזה להכריז כאילו מחר הבולדוזרים עולים לשטח להתחיל ליישר אותו ולבנות, וכבר הם דורשים מארה"ב ערבויות שאנחנו חס ושלום לא נבנה באזור שם. כמובן שדברים כאלו הם לא ביקשו ב-16 שנה האחרונות אבל הפלסטינים מאז עליית הליכוד לשלטון לפני שנה וקצת מוסיפים עוד ועוד תנאים חדשים שלא היו קיימים בעבר. עכשיו הם רוצים ערבויות. מה עם העובדה שהם עדיין לא מילאו אפילו פסיק אחד בהתחייבויות שלהם כלפי הנשיא הקודם? את זה גם האמריקאים וגם האירופאים מעדיפים "לשכוח". כרגע, צריך לצעוק על ישראל למרות שאין על מה לצעוק. זה היה רק אישור הליך בירוקרטי.

האמריקאים אוהבים מאוד לציין שהם ה-Allies (ברית) הכי גדולים שלנו. ממש חברים טובים עם קשרים עמוקים, אבל אם ה"חברים" הכי טובים שלנו לא יודעים להרים טלפון ולשאול על מה מדובר בכלל לפני שהם תופסים כל מיקרופון ומצלמה פנויה, אז איזה מין חברות זאת? איפה הבדיקה? אני לא מעיז לדבר על רעיון של ניטרליות כלשהי כדי לבדוק מה קורה גם בצד הפלסטיני בכלל. זו חברות? זו הקשבה לשני הצדדים? אם האמריקאים רצים ללקק לפלסטינים, אז איזה מין מו"מ עם הפלסטינים בחסות ארה"ב ואירופה (שאוטומטית רצה לטובת הצד הפלסטיני כבר שנים רבות) אפשר לנהל? אפילו הליגה נגד השמצה (שבד"כ לא מתערבת בענייני ישראל/פלסטינים) יצאה נגד אובמה ותהתה על הכרזותיו.

אם אלו החברים שלנו, אולי הגיע הזמן לעשות חושבים מחדש על כמה וכמה דברים, בראש ובראשונה על כספי הסיוע שבעקבות הצעקות של אובמה, חושבים בקונגרס לקצץ בסיוע לישראל. הגיע הזמן לדעתי להתחיל להתנתק מהעטינים האלו ולהסתדר בעצמנו, כך לפחות חברות היי-טק ישראליות (כמו אלביט ואחרות) שמפתחות טכנולוגיות צבאיות יוכלו למכור את הציוד לסין והודו מבלי שנצטרך להמשיך ללקק לאמריקאים בשביל שיאשרו לנו למכור. יותר מכירות שווה יותר פיתוח, יותר פיתוח שווה השכרה של יותר אנשי היי-טק, וכך יצא שאנחנו נרוויח מההתנתקות מהסיוע הזה.

אם החד צדדיות הזו תימשך, עוד נמצא את עצמנו בלי כוונה מתגעגעים… לימים של בוש.

תגובה לאודי הירש

udi-hirsh

אודי הירש כתב מאמר תגובה על הנאום של ביבי אתמול והייתי רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיב לאודי היקר לגבי מס’ נקודות שהוא העלה במאמרו.

נתחיל עם הדברים הנכונים: כן, ביבי בהחלט ניסה ללכת בין הטיפות ולרצות את כולם, אם זה פרס, ברק, כמובן את אובמה וגם את מפלגת הבית שלו, הליכוד וכן גם את גוש ימין. אם הוא מעוניין להישאר ראש ממשלת ימין, הוא חייב לרצות את גוש הימין ואם הוא רוצה להוריד את אובמה מהגב שלו אז הוא חייב גם לזרוק כמה עצמות לכיוונו.

נעבור לפספוס של אודי: ביבי אינו מנסה להפוך את עורו ולהיות “מאותרג” ע”י השמאל כמו ששרון עשה. הוא באמת ובתמים מאמין שאפשר להגיע להסכם שלום שריר וקיים עם הפלסטינים, מצב שבו יהיו 2 מדינות חיות זו לצד זו, כמו שהקהילה הבינלאומית מעוניינת, אבל יחד עם זאת, בניגוד לשמאל, הוא לא מוכן למדינת “פלסטין” בכל מחיר. הוא קובע מראש את הקווים האדומים של ישראל, קווים אדומים שרבים מאוד מהימין וגם מהמרכז יזדהו איתם: מדינה מפורזת בלי צבא, שישכחו מירושלים כעיר הבירה שלהם ומחלוקת ירושלים, ועוד מס’ תנאים הכרחיים. האם הצבת תנאים אלו מהווה בעצם “חירשות” לתלונותיו של העם הפלסטיני?

הבה נהפוך את המטבע לרגע: בשבועות האחרונים שמענו על מס’ מצומצם מאוד של אנשי חמאס, תחמושת וכו’. איך פתאום הרשות הפלסטינית, זו שלא עשתה מאומה לעצור את אנשי החמאס כבר מס’ שנים פתאום עוצרת? הוקוס פוקוס? פתאום יש להם כח אדם ונשק לעצור? שישראל תבעה שוב ושוב מהרשות לעשות זאת והרשות היתה “חירשת” לתביעותיה של ישראל עד כה, למעט 2-3 מעצרים, אז מדוע כשהרשות “מתחרשת” בשמאל שותקים? היכן התלונות כלפי הרשות? נעלמו כבמטה קסם?

גם בנושא העיוורון יש לי השגות: בשביל להיות ער לדברים של הצד השני, על הצד השני גם להסתכל ולהתחשב בנו. אנחנו מצפים מהפלסטינים לדברים מסויימים והפלסטינים בכוונה מתעלמים. כמובן שאינני בא להאשים את הפלסטיני הממוצע שכל מה שהוא רוצה זו מדינה משלו, אלא את ההנהגה שלו, אך לא רק אותם, אלא גם את קדימה והשמאל כאן שהכניסו את הפלסטינים לפנטזיות כאילו כל מה שהם ירצו הם יקבלו וזה רק עניין של מו”מ טכני, קצת בירוקרטיה, ניירת, שיחות פה ושם, והם יקבלו הכל.

ביבי בסופו של דבר היה צריך לעשות משהו אחד: להוריד את הפלסטינים מהאולימפוס, אותו אולימפוס שהשמאל וקדימה בנו, בו ירושלים וכל שטחי 67 חוזרים אליהם, עם הנחות מפליגות מאוד לגבי קיום הסעיפים שהם חתמו עליהם ועוד. היה צריך להפסיק את ריצת האמוק לכיוון אותו “שלום” כשאנחנו עם מכנס מופשל ונותנים הכל בלי שום תמורה בחזרה.

שלום? זה רעיון מצוין, לא בכל מחיר. הימין והמרכז בארץ יוכלו “לבלוע” קיום ישות פלסטינית לצד ישראל אחרי הרבה שכנועים ומריבות, אבל ממש ממש לא בתנאים שהשמאל מעוניין לתת לפלסטינים. יש גבול לכל תעלול.

אש”ף פונה אלינו..

יצא לי לקרוא על כך שהרשות הפלסטינית החליטה לפרסם מודעות בעיתונות הישראלית את “יוזמת השלום”.

התזמון של פרסום המודעות האלו כמובן אינו אקראי, בחירות בפתח, ואם המספרים בסקרים מתקרבים למה שיהיה בפברואר 2009, אז לרשות הפלסטינית ולעולם הערבי יש סיבה לדאגה: הימין לא קונה את הלוקשים של ה”יוזמת השלום הסעודית”.

היוזמה הזו היא לא יותר מאשר סוס-טרויאני. הבה נחזיר את הגלגל לאחור, ובתמורה 72 מדינות (שלא היה להם שום סיבה שלא לחתום איתנו הסכמי שלום), יחתמו איתכם הסכמי שלום.

מה עם העניין ה”פעוט” שעד היום הפלסטינים כמעט ולא קיימו שום הסכם עם הישראלים? אין שום התייחסות. מה עם העובדה שאם נקלוט 3 מיליון פלסטינים המדינה בעצם תחדל מלהיות מדינה יהודית? גם לזה אין התייחסות. מה עם העובדה שאבו-מאזן ושאר ראשי הרשות עדיין דוגלים בפתרונות של אלימות ובבתי הספר אין שום הכרה בישראל? גם לזה אין התייחסות.

מתי הפלסטינים יתחילו להבין שיותר ויותר ישראלים כבר לא קונים את אשליית ראשי השמאל על חזרה לשטחי 67 תמורת “שלום”? היינו כבר בסרט הזה שויתרנו על עזה ובתגובה קיבלנו טילי קסאם גם כשהרשות הפלסטינית שלטה שם. נתננו את גוש קטיף, קיבלנו את הסיוט שבוגי יעלון וביבי דיברו עליו: חמאסטן. כשביקשנו מהפלסטינים לעצור בגדה את המחבלים מהחמאס ומשאר הפלגים, הם לא עצרו אפילו רבע מחבל, ורק כשזה הגיע לאיום על השלטון שלהם, הם התחילו לעצור פה ושם.

אז.. הסכם שלום עם מי בדיוק? כבר היינו בסרט הזה פעמיים. האם בגלל שבקדימה, מפלגת העבודה, מפלגות הערבים ו-מרצ החליטו לפתוח את הרגליים, ולעמוד בפוזיציית “ר”, זה אומר שכולם חייבים לקבל את זה? התשובה היא “לא”. בשביל זה יש בחירות, והעם יצטרך להחליט אם ליפול שוב לסרט הזה או לסרב ולנסות למצוא פתרון אחר לפלונטר שהתחילו ביילין וחבריו.

אולי הגיע הזמן פשוט לעמוד על שלנו ולשדר חוזק ונחישות? ברק מנסה בכח להשיג “רגיעה” בשעה שהרגיעה נפחה את נשמתה ממזמן. התחנפות והתלקקות לחמאס לא תעזור, כי החמאס רק מנצל את הרגיעה הזו להתחמש יותר ויותר, וככל שאנחנו מתמהמהים יותר, מחיר המלחמה הקרובה (והיא תהיה. זה רק עניין של זמן. החמאס לא יוותר על הטילים וחומרי החבלה שהוא הבריח בשום מצב) יאמיר יותר ויותר.

אנחנו יותר מדי מקשיבים לכל מיני גורמים אינטרסנטים כמו האו”ם, סעודיה, האיחוד האירופאי, שמראים בכל פעם מחדש כיצד הם “מלטפים” אותנו ברגע שאנחנו נדפקים כתוצאה מפעולות של הרש”פ או החמאס, ו”מחטיפים” לנו ברגע שאנחנו מנסים להתגונן. זה קרה בעזה, בפיגועים, ב”חומת מגן”, וזה קרה ב-1001 מקרים: הקשבה והזדהות מוחלטת עם הפלסטינים, וצביעות מאוד רצינית כלפי ישראל.

עדכון 22.11.08: מומלץ לקרוא את המאמר שכתב ד"ר מרדכי קידר לגבי המודעות.

רשמית: הולכים לבחירות

אז זהו. הכנסת ה-17 תחיה לה עוד 90 יום (או 111 יום, תלוי איך מסתכלים ואם תתקבל הצעת החוק של “קדימה” להקדמת הבחירות. רוב הסיכויים שכן) ושוב אנו נכנסים לתקופת בחירות קצרצרה (יחסית) של 3 חודשים שבתוך הזמן הזה יהיו לנו כאן תעמולת בחירות מאסיבית, פריימריז במפלגות שונות, אולי יהיה עימות בטלויזיה (אולי, שלא כמו בפעמיים הקודמות שדילגו על זה), בחירות, ואז תהיה ממשלה.. שאולי תחזיק מעמד קצת יותר משנתיים.

איך אפשר להתחיל בלי איזה סקר או שתיים? אז הנה סקר אחד, סקר שני, ויש בטח עוד כמה, אבל הם מראים תמונה שאני רוצה לאמר לגביה כמה מילים:

  1. קדימה: 2 הסקרים הנ”ל מראים שליבני מנצחת… אם היו מתקיימים בחירות מחר בבוקר, רק שזה כמובן לא המצב. עוד לא התחילו ממש ההפגזות המאסיביות לרענן לציבור את זכרונו עם דברים כמו הקסאמים, מלחמת לבנון 2, וכמובן הטענה הראשית שלבני הולכת לחלק את ירושלים. קמפיין רציני עם צבעים של אדום ושחור, פריטה על נימי הרגש של עם ישראל, תזכורת הדברים הנ”ל בהחלט יכולים “להעיר כלבים ישנים” מרבצם, כך שבמקומה – הייתי מודאג, כי היא תותקף מכל מפלגה אפשרית.
  2. לליכוד הפעם אין יותר מדי עבודה קשה. צריך מסרים אחידים, להזכיר בכל הזדמנות את הנקודות מסעיף 1 מצד אחד ומצד שני להביא כמה ציטוטים מעיתוני כלכלה כמה שביבי הוא “משו משו” בכלכלה, כמה הבטחות גנריות, דיבורים על “הסכם שלום כלכלי” עם הפלסטינים, לא לשכוח לציין שהליכוד “השתנה”, קטילות של “קדימה” והמספרים כבר ישתנו. העם הזה באמת זקוק לרענון זכרון.
  3. מפלגת העבודה… אולי אורן זריף יוכל לעזור לה? כי במצבה כרגע הקהל שנוטה ללכת אחריה מאוכזב קשות מהשרים ובמיוחד מ-ברק. הסקרים מנבאים לה דיאטת מנדטים רצחנית לכיוון ה-10-11 מנדטים.. כמו ש”ס. כמובן שבעת פאניקה עושים גם שטויות כמו החדשות שמפורסמים בעת כתיבת שורות אלו: הם רוצים לבטל את הפריימריז. מה במקום? משהו כמו ועדה מסדרת. או יה, פאן פאן פאן..
  4. מפלגת הגמלאים – היו אצל פרס, התנגדו לחלוטין להליכה לבחירות מסיבה מאוד מוצדקת: כל הסקרים מראים שהם נמחקים בבחירות הקרובות. בדיוק כמו שינוי, צומת ועוד כמה מפלגות “אמצע”.
  5. ש”ס צפויה ל-8 מנדטים, או 10 מנדטים, תלוי באיזה סקר מסתכלים, אבל כמו תמיד, ש”ס היא אניגמה שזה מגיע לסקרים. הם לא צריכים להתאמץ יותר מדי, כמה מילים של הרב  עובדיה, אולי איזה כנס או 2 ביד אליהו ועוד איזה אולם גדול, כמה ברכות, דיבורים על כך שהצבעה שווה מצווה גדולה, והקהל שלהם (די שבוי למען האמת) ירוץ לקלפי. הימור שלי: הם דווקא יגדילו את כוחם.
  6. ישראל ביתנו: כולם מצפים שהם ישארו 11 מנדטים, אבל המפלגה הזו לא עשתה כלום בשנה האחרונה, וקרנו של ליברמן לא ממש עלתה לאחרונה. רעיון חילופי השטחים נשמע נחמד על הנייר, עד שמנסים באמת לחשוב על לחבר את הדברים למציאות: לכו לאום אל פאחם ותנסו לשכנע אותם שמעכשיו הם יהיו תחת שלטון הרש”פ. בהצלחה, תבואו עם אמבולנס וטופס 17 מראש כי בריאים לא תצאו מזה! הימור שלי: פחות מנדטים, מאמין שמשהו כמו 8-9.
  7. חד”ש, בל”ד, רע”מ-תע”ל: צפויים סה”כ ל-11 מנדטים, אבל סביר להניח שהחלוקה תהיה שונה, במיוחד כשמפלגת חד”ש בדיוק בתהליך הסתערות על הרשויות. המתחרים ב-3 המפלגות האלה הם דווקא ש”ס. למה ש”ס? כי ש”ס חורטת על דיגלה להגדיל קצבאות למשפחות ברוכות ילדים, ולערבים לא חסרים ילדים פר משפחה.
  8. האיחוד הלאומי מפד”ל צפויים לפי הסקרים לקבל 7 מנדטים. אני מהמר שדווקא יותר מהסיבה הפשוטה שיותר ויותר אנשים דווקא מתקרבים ליהדות ולאידאולוגיה היהודית דתית (ארץ ישראל השלמה וכו’). קשה לראות דברים כאלו בסקרים ולא רבים מגלים את צפון ליבם לסוקרים, במיוחד בקטע הזה.
  9. מרצ: לפי מעריב צפויה ל-5 מנדטים, בידיעות הם עולים ל-6. אני מאמין ש-2 הסקרים טועים, הואיל והמפלגה לא עשתה כלום בשנתיים האחרונות כאופוזיציה, ואם להתרשם לפי ההתפקדות לבחירות הפנימיות של מרצ, לראשיה יש מקום רב לדאגה. הימור שלי: 3-4 מנדטים.
  10. ירוקים: צפויים ל-3 מנדטים ב-2 הסקרים, אני מאמין שיותר מסיבה נורא פשוטה: הפעם אין “מפלגת אופנה” כמו שינוי או גמלאים, ויש הרבה שרוצים להצביע במפלגות אופנה, אז סביר להניח שאנשים יצביעו דווקא “ירוק”, במיוחד שירוק היום מאוד IN.
  11. יהדות התורה: אין שינויים. הרב אומר להצביע, רצים להצביע.

נכנסנו עכשיו לחורף גשום, אבל בישראל כמו בישראל, הולך להיות בהחלט “חם”.

ולבסוף, מוקאפ קטן למה שאני מנחש שצפוי לנו בימים הקרובים לשטוף את לוחות המודעות, בחסות הליכוד ומפלגות ימין אחרות:

tzipi-ad1

שנה טובה

בזמן כתיבת שורות אלו מסתיימת לה עוד שנה עברית. לחלק מהאנשים שמסכמים את השנה, השנה היתה מוצלחת מאין כמוה, כאשר לחלק אחר השנה היתה מחורבנת מאין כמוה. הרוב נמצאים באמצע. יום עסל יום בסל כפי שאומר הפתגם הערבי.

אין ספק שהשנה היו הרבה תהפוכות ומהפיכות מבחינות רבות. מי שמציץ בחדשות הכלכליות (וגם לא הכלכליות) בוודאי התוודע לשנה השחורה ביותר מבחינת הכלכלה הגלובאלית ובראשם כלכלת ארה"ב, ששם הגיע המצב שבנקים ענקיים נופלים כמו מגדל קלפים ונמכרים במחירים של מיליארדים בודדים. רק היום נפל עוד בנק משכנתאות בריטי ואלפי עובדים יצטרכו לחפש לעצמם עבודה חדשה בתקופת שפל רצינית זו.

מהבחינה הפוליטית המצב כאן נהיה יותר גרוע. ראש הממשלה שנחשד בעברות שונות החליט סוף סוף לעשות את הצעד הנכון ולהתפטר, אבל מה? את ראש הממשלה הבאה בחרו מתפקדי "קדימה"! אני בהחלט יכול להבין את העניין של לבחור ראש למפלגה, אבל לבחור ראש ממשלה ולהקים קואליציה חדשה מבלי לשתף את העם? סליחה, איפה הדמוקרטיה? מדוע לא עושים בחירות מחדש? שאלה מצויינת. איפה העיתונות ה"נושכת" שתבקר את הנושא ותשאל את השרים והחכ"ים שאלות נוקבות? נעלמה. מדוע נעלמה? כי ככה יש סיכוי יותר גדול שהשמאל יקבע דברים ללא צורך בבחירות ובאפשרות לתת לעם לאמר את דברו. אחרי הכל, כל בר דעת שקורא סקרים ורואה גרפים, יכול להבין בנקל כי אם היו היום בחירות, השמאל היה יכול לאמר קדיש. אז מה עושים? פשוט "עוקפים" את עניין הבחירות, התקשורת (מי אמר שהתקשורת שמאלנית?) שותקת, וככה תהיה לנו ממשלה עם שפנה בראשה.

כשהצרות מגיעות "בצרורות", ממליצים אנשים מקצוע רבים לקחת צעד אחורה ולבחון את הדברים מחדש, אז הייתי רוצה לקחת את העצה הזו ולאחל לכולם שנה טובה עם כמה דברים:

  • שנה של איחוד: אנחנו אחים, אבל אנחנו מסוכסכים אחד עם השנים בצורה נוראית, ואוייבנו מבחוץ מחייכים ונהנים. אולי הגיע הזמן במקום לשבת עם הפלסטינאים על כל מיני הסכמים, לשבת עם עצמנו, ימין עם שמאל, להוריד את כל ענייני הפנטזיות, ולהסתכל על ההיסטוריה ועל העובדות? האם לא הגיע הזמן שנלמד מהעבר מבלי לנסות לחשוב על הפלסטינאים כל 3 שניות? יש לשמאל טיעונים ויש לימין טיעונים ולכל אחד יש דברים לאמר. במקום לאטום את האוזניים, אולי הגיע הזמן להקשיב אחד לשני בלי דעות קדומות? כאחד – אנו חזקים. כפיצול, אנחנו חלשים. חשוב לזכור זאת.
  • שנה של שגשוג: המשבר הגלובאלי עוד לא הגיע לפתחנו. אולי הגיע הזמן שממשלתנו, ובמיוחד משרד האוצר, יהיה יותר נגיש לעם במתן עצות כלכליות בלתי מוטות לכאן או לכאן?מה אדם אמור לעשות בכדי שלא יגיע למצב כמו עמיתו האמריקאי להפסד כספים ענק? האם המדינה מגבה את החסכונות של האנשים במקרה שבנק כאן יפול?
  • שנה של השקעות: תקציב משרד האוצר עדיין לא משקף השקעות משמעותיות בדרום הארץ ובצפונה. כלום לא הגיע הזמן להשקעה מאסיבית? אנשים מחפשים עבודות וחברות מחפשות השקעות בגיבוי המדינה. מדוע לא עושים כלום בנידון? אולי השנה סוף סוף יתחילו להשקיע בפיתוח תשתיות מאסיביות באזורים אלו?

שנה טובה לכל הקוראים.
חץ בן חמו

הרשות הפלסטינית מציגה: טמטום וחוצפה

image

לו היה נוחת בארצנו מישהו מחו”ל והיה מעיף מבט בחדשות בימים האחרונים, סביר להניח שהיה נדהם מהמצב והיה שואל מדוע המצב כל כך אינו הגיוני. סביר להניח שהיו מסבירים לו כי המצב כך עקב כל מיני “נסיבות”, אבל לפעמים כדאי לתת מקום גם להגיון ולראות מה בעצם קורה פה.

אתחיל בקטע הטמטום: זה התחיל ב-2 לחודש, כשהחמאס החליט “להיכנס” בחמולת חילס, החשודה בכך שהיא האחראית למטען שהונח שבוע לפני כן והרג 5 אנשי חמס וילד. (שוב הוכיח החמאס שכשזה מגיע לתחקירים, הם הרבה יותר יעילים מאשר המשטרה בארצנו). החמאס הצליח להגיע למסקנה שמדובר באותה חמולה, והחל ב-2 לחודש לתקוף את מעוז החמולה. במהלך ההתקפה ברחו בערך 188 איש לכיוון ישראל והתחננו שיתנו להם לצאת מעזה. צה”ל, רחמן שכמותו, נתן לפלסטינאים האלו לצאת מעזה ועצר אותם לטיפולים ותחקירים, כאשר במקביל נוצר קשר עם הרשות הפלסטינית ברמאללה עם ראש הממשלה הפלסטינית פיאד ונשיא הרש”פ אבו מאזן.

פה מתגלה הטמטום: מדובר ב-188 פלסטינאים. לא ישראלים, לא משתפ”ים ולא איזה פליטים שהגיעו מסודן. מה יותר טבעי מאשר לקבל את האזרחים העזתים לתוך שטחי הרש”פ? אז זהו, שפה הטמטום החל והפלסטינים פשוט סירבו לקבל את אותם פלסטינאים למרות שאותם פלסטינאים מזוהים עם הפת”ח, המפלגה השולטת בגדה וברמאללה! נוצר מצב מדהים שבו ישראל היתה צריכה לשכנע את הרש”פ לקבל את אזרחיהם! איזו מדינה לא מוכנה לקבל את אזרחיה שלה? מדוע לא לקבל אותם? שאלות טובות, אבל הרש”פ מעולם לא התנהגו בחוכמה והטמטום שם שולט.

עכשיו נעבור לקטע החצוף ביותר שראיתי זמן רב: עפ”י עיתון סעודי, הרשות ביקשה מישראל לשחרר את ברגותי ועוד בכירי פתח, חמאס והחזית העממית. לא, לא במסגרת עיסקה לקבל את שליט אלא סתם, בקשה כזו בלי שום תמורה מהצד הפלסטיני. תנו לנו אותם למרות שהאסירים הנ”ל פגעו במדינה ונשפטו לתקופות ארוכות, אנחנו (הרש”פ) רוצים אותם. למה? ככה!

כשאולמרט התחיל עם כל הויתורים וה”חסדים” בשחרור אסירים פלסטיניים, גם צה”ל וגם השב”כ הזהיר את אולמרט כי הדבר יתפרש כאקט של חולשה, אבל השמאל, כמו השמאל, פירשו את זה כ-אקט הומני מתוך רצון טוב לעזור לנשיא הרש”פ אבו מאזן, בכך שזה “יחזק” אותו ברחוב. האם זה באמת חיזק אותו? לשבועיים, אבל הוא חזר למצב הלוזר הנצחי שהיה מאז ומעולם, אז הפלסטינים מבקשים שוב עוד פלסטינים, בלי תמורה. “בשביל לחזק את אבו מאזן”.

ככלל, הרשות הפלסטינית כל כך מנותקת מהמציאות, שהיא שוקלת להכריז על רצועת עזה כעל “שטח מורד” וכ-“ישות עויינת” (ממש מעתיקים מישראל). יש לי הרגשה כזו שהנהגת החמאס נשפכת מצחוק שם בעזה ובסוריה למקרא הצהרות אלו מהרש”פ, הרי החמאס שם פס ענק על כל הנהגת הפת”ח ובכל פעם שיחות ה”תיווך” בין החמאס לפת’ח נופלות (האשמה מוטלת כל פעם על צד אחר, אל דאגה). אבו מאזן כל כך לוזר, שהוא מנסה בכל דרך לשוחח עם ה”מורדים” האלו בחמאס שעושים ממנו צחוק.

2 המקרים האלו לא שייכים ישירות לישראל (זולת העניין ששימשנו כמתווך בין הפלסטינים לבין .. עצמם), אבל זה רק מראה לנו מהי בעצם הרשות הפלסטינית שאפילו טיפול ב-188 איש הם לא מסוגלים לעשות, ואיתם השמאל והממשלה הנוכחית רוצים לחתום הסכמי שלום ולתת שטחים בחזרה! מי בדיוק יקיים את החלק שהצד הפלסטיני חותם עליו? אפילו הנשיא שם תלוש לחלוטין מהמציאות! אם הפלסטינאים צריכים להודות לאלוהים על משהו, זה שיש פה שמאל ואנרכיסטים שמאוד אוהבים את הפלסטינאים שמוכנים גם להפגין ליד ביתו של מפקד גיזרת נעלין ולגרום למהומות.. הכל בשביל הפלסטינים, שנאה תהומית עבור אחיהם היהודים.