פלסטינים, מה יהיה?

בספר ישעיהו פרק מ”ט פסוק ו’ מוזכר הביטוי “אור לגויים” (“וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ”), כאשר הביטוי מציין שייעודו האוניברסלי של עם ישראל – כמורה דרך רוחני ומוסרי לעולם כולו. כמה אנחנו באמת כאלו? תלוי את מי שואלים כמובן.

אבל כשמסתכלים על שכננו מדרום, ניתן לראות בבירור תופעה מעניינת: אותם בהחלט ניתן לקטרג כ”אור להתאבדות”. טעות אחר טעות, משגה אחרי משגה, ולמרות שמדינות קרובות להן מזהירים אותם שלא לעשות דברים מסויימים, הם עושים.

הדוגמא האחרונה היא כמובן בקשתו של הנשיא עבאס ממזכ”ל האום להכיר ברש”פ כמדינה רשמית. האם הנשיא עבאס יודע שארה”ב תטיל וטו על כך? בוודאי. קלינטון, כמו אובמה עצמו ורבים אחרים הדגישו שוב שוב בפניו של הראיס שאם ארה”ב מטילה וטו, האם לא יכול להכיר ברש”פ כמדינה רשמית. המקסימום שהם יכולים לקבל זה חברות באו”ם. האם חברות באו”ם תתן משהו לרש”פ? כלום. יש נציגות פלסטינית באו”ם, וגם אם הם לא יכלו עד היום להגיש בקשות כי הם לא היו חברים, היו עשרות מדינות ששמחו להגיש בשמם את הבקשה, כך שההבדל הוא שלא יד שמאל מגישה את הבקשה, אלא יד ימין.

מה זה יתן לאזרח הפלסטיני? כמובן .. כלום.

אבל החלק היותר מעניין בפיאסקו הזה, זה שירדן המליצה לעבאס לא להגיש את הבקשה עקב חוו”ד משפטית (שמסכימים לה גם בצד הפלסטיני, בצד הירדני ואפילו בצד הישראלי. אחדות דעים מעניינת) שמראה שברגע שתוגש בקשה כזו, הרש”פ תפסיד את אחד הדברים שהיא הכי שואפת אליהם: זכות השיבה. שימו לב, לא מדובר על החלק של הכרת האו”ם ברש”פ כמדינה, אלא בחלק שכן יעבור – שהאו”ם מקבל את הרש”פ כחברה, דבר שיעבור בהחלט.

זמן לדמיון מודרך: דמיינו רגל, דמיינו M16 עם מחסנית טעונה וכדור בקנה, דמיינו מצב Auto, עכשיו דמיינו לחיצה על ההדק. זהו בדיוק מה שהפלסטינים הולכים לעשות. האם ישראל תיקח את החוו”ד הזו? בשתי ידיים כמובן, ואם יהיה מו”מ כלשהו בין הרש”פ לישראל, זכות השיבה לא תהיה כחלק ממנו לאחר שהאו”ם יכיר ברש”פ כחברה. מיליון וחצי פלסטינים מוזמנים להוציא תעודות זהות ירדניות (רובם בין כה לא מעוניינים לעבור לשטחי הרש”פ אלא לישראל כמובן). תודות לטיפשות ההנהגה הפלסטינית, כדור השלג התחיל להתגלגל לרעתם. ביבי יכול קצת לנשום.

מכאן נעבור להסברה, אותה הסברה שמשרד החוץ עם כל התקציבים מצליח לפספס כל פעם בלהסביר דברים מסויימים לציבור הגולשים/צופים במדיות השונות, ואולי הגיע הזמן לתת הסברים פשוטים לציבור? אז הנה מספר נקודות שצריכים להסביר לדעתי:

  1. זה לא שטחי 67: רבים בטוחים שהבעיה העיקרית שיש לממשלה הם שטחי 67 שישראל לא מוכנה להחזיר ולפיכך הכל מתפוצץ. אם זו היתה הבעיה, “קדימה” כבר מזמן היתה מצליחה להשיג הסכמה כלשהי והיום היינו ללא שטחי 67 ועם “הסכם” כלשהו ביד, אבל זה לא זה. אלו הדברים האחרים:
    • זו זכות השיבה (שכנראה הפלסטינים יפסידו אותה, כפי שציינתי לעיל), דבר שישראל מתנגדת ולא חשוב איזו ממשלה זו תהיה. מה לעשות, ישראל לא מוכנה להיות הספונסר של עוד מיליון זקנים שלא יכניסו למדינה שקל אחד אלא להיפך.
    • זהו הסירוב החד משמעי של הפלסטינים להכריז על סיום הסכסוך אם יחתם הסכם. כמה ישראלים וכמה גולשים בעולם מודעים לכך? לא הרבה. הסירוב הזה רומז בעצם שגם לאחר נמסור את גרגר האדמה האחרון בשטחי 67 לפלסטינים, יהיה לנו פרק ב’ של תביעות ודרישות חדשות שאינן ידועות כיום. איזו מדינה שפויה מוכנה לחתום על הסכם בשעה שהיא יודעת שהצד השני הולך להכין ערימה חדשה לאחר שיקבל את מה שהוא רוצה עכשיו?
    • סירוב הכרה במדינת ישראל כמדינת היהודים. בניגוד לכל מיני פובליצסטים המפרסמים דעות כאילו ישראל “מתנהגת בילדותיות” בכך שהיא מבקשת הכרה מהפלסטינים, מדובר בעצם בדרישה לגטימית ופשוטה מבחינה משפטית: מהרגע שאתה מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית של העם היהודי, אינך יכול לבוא בדרישות על שטחים ורכוש ישראלי בקווי טרום 67, או בעברית פשוטה: פלסטינים, תשכחו מלוד, רמלה, יפו, חיפה או חלקים מערים אלו. הם שייכות ליהודים ולמדינת ישראל היהודית (למעט חלקים פרטיים שנרכשו באופן פרטי ע”י אזרחים ערבים).
  2. לישראל דווקא יש מה להרוויח מרשות פלסטינית מצליחה. ברשות הפלסטינית יש הרבה כח עבודה במחיר נמוך בהשוואה לישראל, מה שאומר שאפשר להקים מפעלים ולייצא, דבר שגם המפעלים, גם ישראל וגם הרשות יכולים להרוויח ממנו. ישראל תוכל להפעיל את השפעתה על חברות היי-טק בחו”ל ולהעביר פסי יצור (מחשבים לדוגמא. למי שלא ידע, סין כבר לא כל כך זולה ויצרני מחשבים מתחילים לעבור לויאטנם) לרש”פ כי יש כח עבודה זול, וכך אותן חברות יוכלו להעביר לישראל את תכנון המחשבים והייצור יעשה ברש”פ. Everybody wins.
  3. שקר הקישור בין בניה לסירוב למו”מ: הפלסטינים מתעקשים שאם ישראל בונה בשטחים, אז הם “קובעים עובדות בשטח” ולפיכך הם לא ידונו איתנו. מדוע זה שקר? כי במו”מ קובעים איזה חלקים מוחזרים ואז הפלסטינים מקבלים את החלקים עם הבניה. תכניס פלסטינים לגור שם או שתעביר D9 על השטח, זו כבר ההחלטה של הרש”פ. בנוסף, מדינת ישראל כבר הקפיאה ל-9 חודשים בניה חדשה והפלסטינים לא ישבו למו”מ, כך
    שכל עניין הבניה הוא שיקרי.

  4. אל תרוצו להאמין לכל גוף המייצג את צרות-הפלסטינים. רוב הגופים האלו (אם לא כולם) נגועים בצביעות מדהימה עם התנהגות קבועה: תלונות נגד ישראל, ואפס תלונות נגד הצד הפלסטיני. איפה היו אותם גופים שעומאר אלאדין ניסה לאנוס פעילת שלום? כלום לא שמעו מהם, במיוחד לא את החלק שהרש”פ ניסתה להשתיק את הפרשה במקום לשפוט את עומאר ולזרוק אותו לכלא. נסו לדמיין מה היה קורה אם עומאר היה עומר ובמקום הרש”פ זו היתה ישראל.. איזה הפגנות, איזה קריאות באו”ם היו נגדנו, מהומת אלוהים, אבל כשזה מגיע לרש”פ? ששששש…
  5. אחת הנקודות התמוהות ביותר שמשום מה לא מוזכרות במדיה העולמית: במסגרת הסכמי שלום עם קבלת מזרח ירושלים לידי הרש”פ, סף העוני שם יטפס לשמיים, הואיל וברש”פ אין ביטוח לאומי, ואזרחים רבים המקבלים קיצבת ילדים ושאר קצבאות מהביטוח הלאומי הישראלי, לא יקבלו מאומה. את זה לא נוטים אותם גופים שדואגים לרש”פ להבליט, ועוד לא דיברתי על הנקודה שרוב התושבים שם לא מעוניינים להיות חלק מהרש”פ, זולת “מנהיגים” שיש להם לא מעט מה להרוויח מכך. אז האזרח הפלסטיני החדש ידפק עוד. אז מה? האם הרש”פ דואג לאזרחיו? לא, אז יהיו עוד כמה שידפקו.

יש לא מעט שמאלנים, גופי שמאל, בלוגרים שמאלניים שמציגים כמו בובות את העמדות הפלסטיניות מבלי להפעיל מעט הגיון פשוט, ומבלי לתת ביקורת רצינית לרש”פ (טוב נו, מי שם יתייחס לזה בכלל) אבל כשזה מגיע לישראל – עם סכין בשיניים תוקפים את המדיניות. מדוע? כי זה קל, יש ממשלת ימין, מה יותר קל מלהתקיף אותם? הפלסטינים? “עזוב, הם מסכנים, רחמנות..” וכך כולם נגד ישראל כולל האו”ם (שכמובן לא עושה מאומה לשכנתנו ממזרח שרק בשבוע האחרון הרגה יותר מ-200 מאזרחיה רק משום שהפגינו!) ומדינות אחרות שמעדיפות להאשים את ישראל בכל התחלואות שקיימות בעולם, העיקר לא להסתכל בחצר שלהם (הממ, טורקיה וקפריסין היוונית, מה שהרוסים מעוללים למדינות שהיו בעבר חלק מברה”מ ויש עוד הרבה דוגמאות).

התחלתי בציטוט מהתנ”ך ואסיים בפיסקה מפרשת בלק, ששכר את בלעם לקלל את עם ישראל (עוד לפני שהיו פלסטינים, מדינה וכו’ זוכרים?) ואמר “הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב”. אינני טוען חס ושלום שצריך להתעלם מקריאות העמים האחרים, אולם צריך לקחת את הדברים בפרופורציה. היו נגדנו דברים עוד לפני הפלסטינים ולפני שהיתה המדינה, ותהיה נגדנו ביקורת אכזרית גם אם נחזיר את כל שטחי 67 ואת הגולן. יש שנאה, יש ביקורת לא הוגנת ויש רגשות חזקות של אנטי-יהודים שלצערי מלובות במקרים רבים מתוך העם שלנו. אפשר להסביר, אי אפשר להילחם ולנצח.

שבוע טוב.

הרשות הפלסטינית מציגה: טמטום וחוצפה

image

לו היה נוחת בארצנו מישהו מחו”ל והיה מעיף מבט בחדשות בימים האחרונים, סביר להניח שהיה נדהם מהמצב והיה שואל מדוע המצב כל כך אינו הגיוני. סביר להניח שהיו מסבירים לו כי המצב כך עקב כל מיני “נסיבות”, אבל לפעמים כדאי לתת מקום גם להגיון ולראות מה בעצם קורה פה.

אתחיל בקטע הטמטום: זה התחיל ב-2 לחודש, כשהחמאס החליט “להיכנס” בחמולת חילס, החשודה בכך שהיא האחראית למטען שהונח שבוע לפני כן והרג 5 אנשי חמס וילד. (שוב הוכיח החמאס שכשזה מגיע לתחקירים, הם הרבה יותר יעילים מאשר המשטרה בארצנו). החמאס הצליח להגיע למסקנה שמדובר באותה חמולה, והחל ב-2 לחודש לתקוף את מעוז החמולה. במהלך ההתקפה ברחו בערך 188 איש לכיוון ישראל והתחננו שיתנו להם לצאת מעזה. צה”ל, רחמן שכמותו, נתן לפלסטינאים האלו לצאת מעזה ועצר אותם לטיפולים ותחקירים, כאשר במקביל נוצר קשר עם הרשות הפלסטינית ברמאללה עם ראש הממשלה הפלסטינית פיאד ונשיא הרש”פ אבו מאזן.

פה מתגלה הטמטום: מדובר ב-188 פלסטינאים. לא ישראלים, לא משתפ”ים ולא איזה פליטים שהגיעו מסודן. מה יותר טבעי מאשר לקבל את האזרחים העזתים לתוך שטחי הרש”פ? אז זהו, שפה הטמטום החל והפלסטינים פשוט סירבו לקבל את אותם פלסטינאים למרות שאותם פלסטינאים מזוהים עם הפת”ח, המפלגה השולטת בגדה וברמאללה! נוצר מצב מדהים שבו ישראל היתה צריכה לשכנע את הרש”פ לקבל את אזרחיהם! איזו מדינה לא מוכנה לקבל את אזרחיה שלה? מדוע לא לקבל אותם? שאלות טובות, אבל הרש”פ מעולם לא התנהגו בחוכמה והטמטום שם שולט.

עכשיו נעבור לקטע החצוף ביותר שראיתי זמן רב: עפ”י עיתון סעודי, הרשות ביקשה מישראל לשחרר את ברגותי ועוד בכירי פתח, חמאס והחזית העממית. לא, לא במסגרת עיסקה לקבל את שליט אלא סתם, בקשה כזו בלי שום תמורה מהצד הפלסטיני. תנו לנו אותם למרות שהאסירים הנ”ל פגעו במדינה ונשפטו לתקופות ארוכות, אנחנו (הרש”פ) רוצים אותם. למה? ככה!

כשאולמרט התחיל עם כל הויתורים וה”חסדים” בשחרור אסירים פלסטיניים, גם צה”ל וגם השב”כ הזהיר את אולמרט כי הדבר יתפרש כאקט של חולשה, אבל השמאל, כמו השמאל, פירשו את זה כ-אקט הומני מתוך רצון טוב לעזור לנשיא הרש”פ אבו מאזן, בכך שזה “יחזק” אותו ברחוב. האם זה באמת חיזק אותו? לשבועיים, אבל הוא חזר למצב הלוזר הנצחי שהיה מאז ומעולם, אז הפלסטינים מבקשים שוב עוד פלסטינים, בלי תמורה. “בשביל לחזק את אבו מאזן”.

ככלל, הרשות הפלסטינית כל כך מנותקת מהמציאות, שהיא שוקלת להכריז על רצועת עזה כעל “שטח מורד” וכ-“ישות עויינת” (ממש מעתיקים מישראל). יש לי הרגשה כזו שהנהגת החמאס נשפכת מצחוק שם בעזה ובסוריה למקרא הצהרות אלו מהרש”פ, הרי החמאס שם פס ענק על כל הנהגת הפת”ח ובכל פעם שיחות ה”תיווך” בין החמאס לפת’ח נופלות (האשמה מוטלת כל פעם על צד אחר, אל דאגה). אבו מאזן כל כך לוזר, שהוא מנסה בכל דרך לשוחח עם ה”מורדים” האלו בחמאס שעושים ממנו צחוק.

2 המקרים האלו לא שייכים ישירות לישראל (זולת העניין ששימשנו כמתווך בין הפלסטינים לבין .. עצמם), אבל זה רק מראה לנו מהי בעצם הרשות הפלסטינית שאפילו טיפול ב-188 איש הם לא מסוגלים לעשות, ואיתם השמאל והממשלה הנוכחית רוצים לחתום הסכמי שלום ולתת שטחים בחזרה! מי בדיוק יקיים את החלק שהצד הפלסטיני חותם עליו? אפילו הנשיא שם תלוש לחלוטין מהמציאות! אם הפלסטינאים צריכים להודות לאלוהים על משהו, זה שיש פה שמאל ואנרכיסטים שמאוד אוהבים את הפלסטינאים שמוכנים גם להפגין ליד ביתו של מפקד גיזרת נעלין ולגרום למהומות.. הכל בשביל הפלסטינים, שנאה תהומית עבור אחיהם היהודים.