ראש הממשלה וההתקפה על אירן בעתיד

בתקופה האחרונה אני עוקב באדיקות לגבי כל מה שמדברים על התקיפה באירן. יצא לי השבת גם לקרוא את הביביתון (“ישראל היום”). המסקנה שלי (שארחיב בפוסט זה מדוע הגעתי אליה) היא די פשוטה:

Oh My God

לא חשוב איך קוראים את הדברים, נראה שראש הממשלה שלנו אצה לו הדרך לתקוף את אירן מבלי לחשוב על החלק השני (אני ארחיב על כך בפוסט זה).

אני רוצה להתחיל עם נקודה שהביביתון מדבר עליה, ואני לחלוטין לא מסכים. העיתון אומר שאסור לדבר על תקיפה גרעינית בצורה פתוחה אלא אך ורק בחדרי חדרים, ולדעתי העיתון טועה ומטעה מסיבה פשוטה.

הסיבה? אף אחד לא מבקש שהצבא יפרסם סד”כ שהולך לתקוף את איראן. אף אחד לא מבקש לדעת כמה מטוסים, מסלולים, תדלוק, איזה פצצות, מי המפקד, איזה מטוסים וכו’. אלו פרטים שהשתיקה יפה להם ואת זה לא צריך להוציא החוצה.

מה שכן צריך זה דיון ציבורי האם אנחנו צריכים דווקא עכשיו להיכנס להרפתקאה הזו והאם יש כיסוי לצ’ק הזה.

עד כה ראש המוסד לשעבר דיבר נגד ההתקפה, הרמטכ”ל רמז שהוא לא ממש בעד ההתקפה וכך גם ראשי הבטחון האחרים. ברק וביבי בהחלט בעד התקפה, ונראה ששרי השמיניה לא כולם בעד.

אז על מה בעצם מדובר מבחינת התכנון הכללי של ההתקפה? בראשי תיבות מדובר על כך שישראל תתקוף מנקודות שונות מטרות באירן. כולם בטוחים שזה לא יחסל את הגרעין האיראני אלא יעכב אותו בכמה שנים.

אם זה היה רק החלק הזה, אני די בטוח ששרי השמיניה, ביבי, ברק, הרמטכ”ל, ראש המוסד ואחרים היו מוכנים לבצע את זה, אבל הבעיה שזה רק חלק אחד מתוך מערכה שלמה וכאן מתחילות הבעיות, וכאלו לא חסר.

בואו נאמר שישראל התקיפה את אירן. עכשיו המערכה עוברת לחלק שני שמתרחש תוך דקות מרגע שישראל התקיפה:

אירן לא תשתוק. זו תהיה ההזדמנות שראשיה חיכו להוציא את הכלים שלהם, וכאלו לא חסר להם:

  • חמאס וראשי ארגונים אחרים בעזה מקבלים הוראה לשלוף את הטילים, גם את הטילים הארוכי טווח שעד היום לא נורו עדיין – ולהתחיל להפגיז את ישראל.
  • חיזבאללה עם 18-25 אלף הטילים שלו מקבל הוראה להתחיל לתקוף את ישראל. גם הם מקבלים הוראות לירות לא רק טילים קצרי טווח לגליל, אלא גם לטווחים ארוכים יותר כמו המרכז, דימונה וכו’.
  • סוריה – אירן שלחה רק לפני שבוע 3000 חיילים לעזור לאסד, וסביר מאוד להניח שאירן תבקש מאסד לירות גם טילים לעבר ישראל. לא צריך להוציא טנקים לכבוש את רמת הגולן, מספיק לירות טילים מסוריה לישראל, עדיף לכיוון חיפה והמרכז.

מפת הירי תיראה בערך כך:

map2

כמה ישראל ערוכה להתקפה כזו מ-3-4 מדינות במכה אחת? תלוי את מי שואלים. במשרד הבטחון כנראה מעשנים משהו מאוד חזק, כי להערכתם יהיו “רק” 300 הרוגים. לי קצת קשה להבין את המתמטיקה שלהם, במיוחד שאותה מתמטיקה לא לוקחת בחשבון שבעבר אותם יורים לא היה להם טילים ארוכי טווח (חיזבאללה, חמאס/עזה) ואירן לא היתה מעורבת ישירות בירי מהשטח שלה כלפי ישראל.

נוסיף על כך שמצב המקלטים במרכז הארץ במקרה הכי טוב הוא פשוט .. מחפיר! עיריות דוחות תחזוקת מקלטים בגלל אילוצי תקציב וסיבות אחרות, כלומר תושבי המרכז יהיו הכי חשופים לטילים. 300 הרוגים? כמדומני שצריך להוסיף 0 או 00 אחרי ה-300 וזה עוד לפני שנעלה שוב ללבנון (צריך להשמיד טילים, בחלק לא קטן מהמקרים אי אפשר לעשות זאת מהאויר).

סביר להניח שאחרי כל מהומת האלוהים הזו והמכות שינחתו על ישראל, אנחנו עדיין נישאר על המפה, אבל אז גם נחטוף מכות חדשות. לא פיזיות, כלכליות. משרד הבטחון יבקש עוד כמה עשרות מיליארדי דולרים, ביבי שוב יקצץ ושוב יעלה מחירים השמימה. עד אז סביר להניח שכבר תוקם ועדת חקירה נוספת. בדיוק כמו שקרה במלחמת לבנון 2. כבר פיתחנו התמחות בזה בישראל.

נשאלת השאלה: האם צריך לתקוף באירן? לעניות דעתי, כנראה שכן, אבל רק אחרי שהסנקציות הכלכליות יוכיחו שהן לא עובדות ושכל הפתרונות האחרים (הלא התקפיים) מוצו. מי צריך להתקיף? לא ישראל אלא הדוד סם. תקיפה באירן צריכה להיות בכמה “מכות”, כי האירנים ינסו לשגר עלינו מכלול טילים ארוכי טווח וינסו להשמיד גם צבא אמריקאי בים ובמקביל שלוחותיהם יעשו את הכל כדי לפגוע עם טילים בישראל. אנחנו מדברים על מגה-מלחמה שאירן בהחלט תטען ל”קזוס בלי” ורוב המדינות בעולם יצדיקו אותה, בראש ובראשונה רוסיה, סוריה, סין, לבנון ומדינות רבות נוספות, ועוד לא הזכרתי את ערימת ההחלטות שהאו”ם יחליט נגד ישראל, אמברגואים ועוד.

בגלל הסיבות שפיטרתי, כדאי לדעתי לדון בדברים שכן פתוחים וגלויים, ולדרוש תשובות מנבחרי הציבור עכשיו ולא אחרי התקפה שבה יהרגו אלפים ואולי יותר. האם הפתרון שראש ממשלתנו כל כך שש אליו ודוחף אליו – הוא הפתרון הנכון?

פוליטיקה: "הכיבוש", מפא"י, ושחיתות

אחרי שכתבתי את הפוסט על הטקס לזכרו של רבין, ניכר היה במגיבים שיש כאן איזה ויכוח לגבי עניין של כיבוש, שמאל וכו', אז חשבתי שפוסט נפרד אולי יבהיר את הדברים לגבי מפא"י ולגבי "הכיבוש".

imageכדי שנהיה באותו קו, שמתי בצד שמאל את מפת ישראל שמראה את שטחי "הכיבוש" (התמונה מוויקיפדיה הישראלית). אני ממליץ לכל אלו שרוצים להגיב בלהט להעיף מבט על ההגדרות של קווי 67 בויקיפדיה.

ראשית, נחזור אחורה בזמן ל-1967, למלחמת ששת הימים: ישראל הותקפה מכיוון סוריה, ירדן ומצרים. הדוקטורינה הצבאית בזמנו (וחלקית מיושמת עד היום) היתה: במקום להישאר במקום ולהתגונן, לתקוף חזיתית ולהילחם, ויותר מאוחר לדבר על החזרת שטחים, שבויים וכו'.

ב-5 ביוני 1967, בשעה 07:45 החל צה"ל לתקיף בחזית המצרית. היתה זו התקפה שהפתיעה את מצרים ושאר המדינות ושהשביתה את רוב חיל האוייר של מצרים, משם כבר החלה התקפה של סוריה, ירדן ומצרים והחלה מלחמת ששת הימים.

בסוף מלחמת ששת הימים ובעקבות החלטות שהחליטו דיין ורבין, נקלעה ישראל למצב שלא היה צפוי מלכתחילה: ישראל כבשה שטח שגדול ממנה פי כמה וכמה. לעזוב את השטח אי אפשר, הואיל וההתקפות מתוך הגדה ומעזה היו חוזרות שוב (הגדה ועזה היו כמו "המערב הפרוע" כאשר אזרחים רבים היו ללא אזרחות כלשהי) וכפי שניתן לראות במפה, התקפות מהגדה לעבר ישראל היו דבר די קל לביצוע מבחינה גיאוגרפית. גם להחיל את החוק הישראלי לא היה ניתן לבצע, הואיל והחלת החוק היתה מוחקת בעצם את ישראל כמדינה יהודית והיתה הופכת אותה למדינה דו-לאומית, דבר שאף אחד לא רצה בו (עד היום), וכך נקלעה המדינה למצב של "לא לבלוע ולא להקיא".

האם ישראל ניסתה לתקן את המצב? לפחות למה שקשור לרצועת עזה, התשובה היתה חיובית: מנחם בגין ניסה לשכנע את אנואר סדאת לקבל את עזה לידיו, אולם סדאת ויתר מיידית על הרעיון והעדיף להשאיר את הכאב ראש העזתי בידי ישראל.

מלחמת יום כיפור רק חידדה את הבעיה, כאשר צה"ל היה צריך להילחם גם בתוך הגדה, גם בירדן (כתוצאה מהחלטה מוטעית של המלך שנתן פיקוד על הצבא למצרים) וגם בסוריה, כך שהתיאוריה שאם היינו מחזירים את שטחי הגדה ב-67 לא מחזיקה מים.

סיכום המלחמות: הגדה ועזה ביידנו, עם מצב של לא לבלוע ולא להקיא. מה ממשלות ישראל מחליטות לעשות עם שטח ענק? להקים ישובים "להפריח השממה", דבר שהיה נהוג בזמנו ע"י כל ממשלה, ומי שהחלה בכך היתה דווקא ממשלת העבודה, או בעברית פשוטה: השמאל. שאר הממשלות (ימין ושמאל) רק המשיכו בכך כפי הנראה מתוך הנחה שאם תהיה החזרה, היא תהיה יותר סמלית.

בכל אותה תקופה (מ-1959 בערך) ה"מנהיג" הבלתי רשמי של הפלסטינים היה יאסר ערפאת, שהקים את תנועת פת"ח ומי שלא זוכר, ערפאת הוא זה שהיה אחד המובילים בפיגועים נגד ישראל, לא בשביל ערביי הגדה, אלא יותר בכיוון השמדת ישראל. ערפאת מעולם לא ניסה ליזום שיחות שלום עם ישראל, ורק אחרי שהוא הימר על הסוס הלא נכון (תמיכה בסדאם חוסיין) וכשראה שמדינות המפרץ מפסיקות לתרום לאש"ף כספים, הוא החליט "להתמתן", והסכים שתצא משלחת למו"מ חשאי (ביוזמתם של פונדק ומאוחר יותר ביילין ופרס) לשיחות אוסלו. משם היתה כל היסטוריית שיחות השלום, שקריו של ערפאת שלא עמד כמעט בשום חוזה, אינתיפאדות ועד המצב כיום, שהפלסטינים מוסיפים עוד ועוד תנאים בלתי אפשריים ולא מגיעים להסכם שלום בין הצדדים.

באשר ל"כיבוש": כפי שהזכרתי בהתחלה, רבין ודיין לקחו החלטה לכבוש, הממשלות החליטו לבנות והפלסטינים עשו ועושים את כל השגיאות האפשריות ובכך לא מגיעים לשום הסכם בו הם מקבלים את רוב שטחי הגדה. השמאל שמאשים תדיר את הימין בכיבוש טועה ומטעה: החזרת שטחים בלי הסכם הינה ערובה לקבל חמאסטן 2 בדיוק כפי שקרה לנו, והרשות הפלסטינית (כפי שהודגם בעזה) לא מצליחה לשמור על שטחיה ללא סיוע ישראלי. אם נלך לפי מה שמציעים בשמאל (להחזיר את המתנחלים בשיטות כמו "פינוי פיצוי" שכיום אף מתנחל אינו מאמין להם, אגב) ונחזיר את השטח לפלסטינים, החמאס ישלוט בשטח תוך זמן קצר והרשות הפלסטינית תתפרק כמו מגדל קלפים, ושוב, לא מדובר בניחוש, כבר היינו בסרט הזה, כך שהגיע הזמן שתנועות השמאל יפסיקו להאשים את הימין ויסתכלו למציאות בעיניים: כשהפלסטינים תופסים כל פיפס לברוח מחתימת הסכמים גם בממשלות שמאל או "קדימה" שהיו מוכנים לתת הכל כמעט, אז לא הימין אשם בבעיה זו, הפלסטינים אשמים. קצת קשה לשמאל לקבל זאת, אבל.. זו המציאות.

החלק השני של הפוסט מוקדש לאלו החושבים שמפא"י לא היתה מושחתת: מפא"י היתה מושחתת מהיסוד עוד מהזמנים שההסתדרות היתה האחראית לכל שאלטר במדינה. אישית אני זוכר איך שאבי רצה להזמין טלפון אלינו הביתה וחיכינו לכך 6 שנים ואילו שכננו שהכיר מספר פעילי מפא"י בצפת, שוחח איתם והעביר כמה עשרות לירות, קיבל טלפון תוך שבועיים. עוד דוגמא? חברי השכן בכיתה ה' כאבה לו הבטן ואימו לקחה אותו לקופת החולים. הרופא הכללי שהיה שם היה פעיל מפא"י בזמנו החופשי. הוא בדק אותו ופסק שזה "סתם כאב בקטן". אמו שחשדה במשהו
לא נכון, שמה לו מספר שטרות (מאחורי גב הילד, שהילד לא יראה), הרופא ביצע שוב בדיקה והפלא ופלא: יש לו חשש לאפנדיציטיס, והוא מיד הרים טלפון לבית החולים וסידר אישפוז בניתוח בטלפון. מדהים כמה לירות משנות דברים..

הסיאוב והשחיתות של מפא"י, ומאוחר יותר מפלגת העבודה היה כל כך גדול, שב-1977 הצליח בגין והליכוד לעשות מהפך, והמהפך הזה לא היה מצליח לולא היתה הזדהות ציבורית מההסתאבות של מפלגת העבודה.

לסיכום הנקודות: אני בעד הרבה דברים. אני בעד רוחניות ואפילו הסתכלות רוחנית/מיסטית על דברים ועל מה שקורה וקרה, אבל אני גם בעד הסתכלות למציאות בעיניים: ישראל מסרה לירדן במסגרת הסכם השלום בין המדינות כ-300 ק"מ בלי שנשמע כאן אפילו פיפס אחד! ישראל לא קיימה חלק מההסכמים עם הפלסטינים בגלל סיבה פשוטה: שהפלסטינים לא קיימו את חלקם, ואי אפשר לכבד הסכמים אם הצד השני לא מכבד אותם מלכתחילה.

אני מאמין שאם יגיע היום ושטחים יהיו צריכים להיות מוחזרים בגדה, תהיה במדינה הסכמה כזו או אחרת להחזרה חלקית, אבל הבעיה המרכזית היא שרוב הישראלים לא מאמינים לפלסטינים ובינתיים הפלסטינים משתדלים כל יום להוכיח מדוע אין אמון לישראלים בפלסטינים.

כמה דברים לשר מרידור בקשר למשאל עם

image

השר מרידור הצליח בימים האחרונים לעצבן אנשים רבים בכך שהגיש ערר (שתוכנו פורסם היום ב-YNET). מרידור טוען שאין צורך במשאל עם והכנסת מסוגלת עם הכלים שיש בידה כיום להחליט על סיפוח או מסירת שטחים, בדיוק כמו שהכנסת מחליטה על דברים אחרים, בהתאם למשטר החוקתי שיש כיום.

נחמד. לא מדויק.

כבר היו ממשלות ימין וממשלות שמאל שהחליטו מה שהחליטו והוציאו חוקים שכשהגיעו לבג”צ, בג”צ בעט בחוק בעיטת טיל הישר לפרצופה של הממשלה, מי שחייב את הממשלה או לרדת מהעץ או לשנות את החוק, משמע מה שהממשלה מחליטה היום אינו משהו סופי ולעיתים מספיק שגוף מסוים יערער על ההחלטה כדי שבג”צ יורה לממשלה לשנות או להתחיל לתת תשובות.

בניגוד לשיטות ממשל כמו הממשל האמריקאי, אצלנו יודעים בזמן הבחירות לפזר הבטחות מעורפלות יותר מטפסי הגשת פטנטים (דבר שמעורפל לא פחות), ולאחר סיום מערכת הבחירות והקמת הממשלה החדשה, דברים מתחילים לזוז אחרת ממה שהובטח לקהל הבוחרים. בארה”ב הנשיא בקושי שם את ישבנו על הכסא וכבר בימים הראשונים חתם על שורה של צווים נשיאותיים המבטלים את החלטות קודמו בתפקיד בהתאם למצע המפלגה. אלצנו לא קיימת חיה כזו.

לצערנו, אם יש לנו ללמוד משהו מהבחירות אצלנו, זה שמהרגע שהופיעו תוצאות הבחירות, הממשלה עושה “התנתקות” מהעם בכל מיני מישורים ומה שהובטח בעבר, נעלם בהווה, ובגלל זה צריך כאן בישראל משאל עם כשזה מגיע לעניינים מאוד חשובים כמו שטחים. אין לנו צורך לנסות לדמיין סיטואציה שבה הממשלה מתנתקת מהעם ומחליטה על עצמה לפנות שטחים, היה לנו מקרה כזה רק לפני מספר שנים. מי זוכר את ההתנתקות?

להתנתקות התנגדו רבים, הבטחות שניתנו כמו משאל-עם התפוגגו והתעופפו להם וכשחברי מרכז הליכוד עצמו התנגדו למהלך, שרון (בסיוע עו”ד דב וייסגלס ובניו של שרון) פשוט השתמש בכל מיני קומבינות כדי לעשות זאת, הכל תמורת הצלת כסאו וחילוץ בניו (ואת עצמו) ממשפט, כלומר העם לא רצה, אבל שרון כן רצה ובסופו של דבר שרון עשה את הדברים בניגוד לרצון העם, אז איך אומרים: כבר היינו בסרט הזה..

משאל עם יכריח את הממשלה הנבחרת לחשוב על העם ולא רק להסתכל על הציבור כציבור מטומטם, כפי שיועצי תקשורת רבים חושבים ומבטאים זאת. המדינה הזו שייכת לאותו “ציבור מטומטם” ואותו “ציבור מטומטם” הוא הוא שיצטרך להחליט אם למסור שטחים או לספח אותם, ואותה ממשלה נבחרת תקבל גיבוי מלא מהעם (ולא רק תוצאות סקרים שלעיתים מוטים לכאן או לכאן) לעשות או לא לעשות את הצעד הגורלי. אולי בקהיליה הבינלאומית לא יאהבו זאת, אבל מי שחי כאן הוא הציבור, אתה ואני, ולא אותה קהיליה בינלאומית שגם בין כה דואגת יותר לאינטרסים של אחרים ומתעלמת לא פעם מטיעונים לגטימיים של ישראל. אוי לנו ואבוי לשכמותנו אם נתחשב אך ורק בקהיליה הבינלאומית מבלי להקשיב ולהתחשב בצרכינו.

אז כן, צריך משאל עם, מה שיכריח את נבחרי העם לרדת מהאולימפוס קצת הרבה יותר מפעם ב-4 שנים, ולהסביר לעם שוב ושוב מדוע צריכים להחליט X או Y, להציג מסמכים והסכמים (ולא להסתפק ב”יהיה בסדר”) ולשכנע את העם להחליט כפי שהממשלה רוצה שיחליטו.

תנו לעם להתווכח (אנחנו חולים על זה!), להתבטא, להשתתף, כי משאל עם בסופו של דבר יועיל לכל הצדדים.