יעל משאלי כתבה מאמר על כך שהיא “לא מאמינה במלחמה” ובה היא מפרטת את רגשותיה כלפי המלחמה, ומזכירה באותו מאמר את ההתנתקות, רחמים כלפי הפלסטינים ועוד. מומלץ לקרוא את המאמר.

חבל כי הגב’ משעלי מפספסת מס’ דברים, ולצערי זה לא רק היא, אלה רבים בשמאל מפספסים את הנקודות האלו, ולכן החלטתי להעלות אותם. לא מדובר פה על דעה, מדובר על עובדות. חד וחלק. זה לא עוד תאוריה של “מה יהיה” אלא עובדות של “מה היה”.

1. יעל כותבת: “אני לא יכולה לסבול את הדיבורים על "מה הם רוצים? הרי התנתקנו מהם! פינינו… יצאנו…". כל ההתחסדות הדוחה הזאת. איך אפשר לשכוח שיצאנו משם בכוח אריק שרוני טיפוסי? בלי הסכם?”. ובכן, לגבי תוכנית ההתנתקות, אפשר להתפלמס על הדברים מכאן ועד הודעה חדשה, אבל בהצבעה על ההתנתקות עברה ברוב של 67 מול 45 מתנגדים ו-7 נמנעים. מי נתן את 67 הקולות האלו? הרוב היה דווקא השמאל, למרות שהתוכנית היתה מלאה חורים ועקרונה היה לזרוק את השטח לעזאזל בלי שום הסכם. בשמאל התלהבו מהחזרת שטחים והתעלמו לחלוטין מדברים כמו ציר פילדלפי ועוד נקודות בעייתיות. מה קרה לנו מאז אנו יודעים היום, אבל העובדות הן עובדות.
2. יעל משעלי כותבת “אני מאמינה שהאימהות שם, התינוקות והילדים, הם כמו האימהות פה, והתינוקות והילדים”. זהו. שזה לא ממש נכון. החמאס מורכב מאותם בחורים שהם בנים לאותם אמהות וכשמת אצלנו פה חייל, המשפחה מתאבלת, עולמם חרב עליהם, ואילו שם? להיפך! הבחור הפך ל”שאהיד”, מקימים סוכה ומחלקים סוכריות ודברי מתיקה והאמא מאושרת! אני בעצמי לא האמנתי לכך עד שמישהו שלח לי לפני שנתיים וידאו מאל ג’זירה עם תרגום בו מראים הקלטה משידור חי בו האמא והמשפחה צוהלים שבנם “זכה” להיות שאהיד, דמעות של שמחה שוטפים אותם שבנם עבר תהליך אסלאמי רוחני. פה בארץ, גם האמא האתאיסטית ביותר תבכה ימים רבים על מר גורלה ועל איבוד בנה, וזה שיאמרו לה שכיהודי הוא זכה לגן עדן לא ישנה מאומה.
3. הפלסטינים סובלים מהחמאס? על פי סקרים פנימיים שנערכו בעזה ע”י אחת מהאוניברסיטאות שם (כמדומני אנג’אח), החמאס מקבל יותר מ-60% תמיכה בעזה! אם כל כך רע להם, מדוע אין הם מתנגדים? מדוע הם לא התנגדו לחמאס? עזה היא מיליון וחצי איש, האם מיליון וחצי איש לא יכולים להתנגד למשטר שמורכב מכמה אלפים? הם הרי שיתפו פעולה עם החמאס בהחבאת אמל”ח, ביצירת מכשולים, תעלות תת קרקעיות ועוד. העזתים זרקו את פת”ח מהשלטון בגלל השוחד והשחיתות המרובה שהיתה בימי ערפאת, והם בחרו בחמאס והם עדיין תומכים בו, ועל תמיכה, כמו על כל בחירה בחיים – משלמים. גם בדם.
4. תושבי הדרום הם בשר מבשרינו. אחים אנחנו. לעומת זאת, העזתים משתפים פעולה עם החמאס במגוון אספקטים, וכשזה מגיע למלחמה, מתקיימת האימרה ”הבא להרגך, השכם להורגו”. היכן קיים נוהל כזה להרים טלפון למי שמחביא אמל”ח בכדי להזהיר אותו ש-ביתו הולך להיות מופצץ, ואף יורים טיל אזהרה להראות את הכוונה מבלי לפגוע? רק אצלנו. אפשר לשאול את העירקים איך היה בזמן מלחמת המפרץ השניה שמטוסי ארה”ב הפציצו. מישהו קיבל אזהרה קונקרטית? כלום.

לסיכום: אישית, ליבי ותפילותיי עם חיילנו היקרים הנלחמים ונותנים מעצמם כדי למגר את הטרור שמגיע מעזה. אין בי ולו טיפת רחמים כלפי אלו שלא עשו מאומה למגר את החמאס או גרוע מכך: לסייע לחמאס. אני חושב שההפגנה שהיתה אתמול נגד המלחמה היא עוד שלב בצביעות השמאל אשר ממהרים לרחם על העזתים ושוכחים כי הפסקת הלחימה פירושה הוא השארת טילים ואמל”ח רב בידי החמאס שישמח להשתמש בנשק זה שוב נגדנו, כמו שהיה ב-8 השנים האחרונות.