זוכרים את הצעת החוק 892 שאמנון כהן מש”ס הציע כדי לצנזר את הרשת, תחת ה”דאגה” לנפשם הרכה של הילדים? (כאן באתר איגוד האינטרנט יש היסטוריה של נסיונות, נחמד שהם אוספים את הלינקים)

אז ב-2008 ההצעה הוקפאה. 4 שנים מאוחר יותר, יש מי שמנסה להקים את ההצעה מחדש. לא ש”ס, מישהי מישראל ביתנו, אולי שמעתם עליה, ח”כ ליה שמטוב.

אם ח”כ אמנון כהן מש”ס רצה להציע שספקי האינטרט הישראלים יצנזרו פורנו, באה ח”כ שמטוב ועוקפת את אמנון כהן בסיבוב. רק פורנו? מה פתאום! נוסיף לזה “עידוד לעבריינות”, “אכזריות” וכמובן “עידוד לשימוש בסמים מסוכנים”.

כפי הנראה שיש ח”כ ממש משועמים בכנסת שלנו שלא טורחים אפילו לשאול אנשים עם ידע טכני לגבי הדברים לפני שהם מעלים הצעות חוק הזויות כאלו.

נתחיל עם משהו פשוט: האם אנשים מחפשים צנזורה לתכנים כברירת מחדל? התשובה הפשוטה היא לא. יש כאלו שמחפשים צנזורה עקב אמונות דתיות וכו’, והם בד”כ פשוט פונים לספק אינטרנט כזה כמו אינטרנט רימון או מבקשים מהספקים השונים פתרונות של “אינטרנט כשר”, פתרונות שכבר קיימים כיום. הלקוח פשוט צריך לציין זאת.

אבל גם עם נתעלם מפתרון כזה, צנזורה ברמת ספק האינטרנט היא דבר ששום ספק שפוי לא יעשה זאת מסיבות שונות:

• עלות: מי בדיוק מממן מערכת מפלצת כזו. שום ספק אינטרנט ישראלי לא יסכם לממן על חשבונו מערכת כזו, בוודאי כשהוא לא מקבל שקל מהלקוחות שלו תמורת הצנזורה הזו (כפי שמציעה החכ”ית בהצעת החוק שלה)
• דרישה: רוב מוחלט של הגולשים לא מעוניינים בצנזורה כזו או אחרת. זה שהח”כית הנכבדה שאלה מספר אמהות שלא מבינות כלום באינטרנט – לא הופך את הדברים לדרישה רצינית.
• בעייתיות במימוש: ההגדרות שהחכ”ית מעלה בהצעת החוק שלה הם בעייתיות במקרה הטוב והזויות במקרה הרע. סתם דוגמא פשוטה: לפני שבועיים בערך יצא המשחק Max Payne 3 לחנויות. המשחק מלא סצינות אקשן עם יריות, דם, עצמות שבורות וכו’. לפי ההצעה של מעלת החוק, יוטיוב יחסם (כי הוא מכיל קליפים) וכל אתר סקירת משחקים יחסם כי מוזכר בו המשחק עם תמונות וקליפים. מה יצא? אתרים לגטימיים לחלוטין נחסמו כי החכ”ית ועדר נשים מודאגות לוחצות לצנזר.

אני יכול להעלות עוד כמה וכמה סיבות, אבל אני חושב שהנקודה ברורה דיה.

אז הנה תשובתי לח”כ שמטוב: אם את כל כך מודאגת לגורל ילדייך שיראו דברים כמו מין או אלימות או אכזריות ודברים אחרים – תשלפי כרטיס אשראי, ותרכשי תוכנת צנזורה כמו Net Nanny. זה עולה 40 דולר לשנה למחשב יחיד או 60 דולר ל-3 מחשבים בבית. רדי מההצעה המגוכחת הזו ותני לאנשים להחליט לאן הם רוצים לגלוש ומה הם רוצים לראות/לקרוא/להתוודע אליו!

לא צריך להאמין בתחיית המתים כדי לחזות בה. היום הופיע מאמר ב-YNET שועדת הכנסת הכנסת לזכויות הילד חזרה לדון בחוק סינון האתרים במטרה להחיל עליו דין רציפות. כמובן, מי שלא הגיעו היו נציגי ספקיות האינטרנט, ולדעתי – בצדק.

מדהים לראות איך כל מיני נציגי עמותות שחושקים להגן בכל מחיר על נפשם הרכה של הילדים שוכחים כמה דברים בסיסיים שאולי כדאי להזכיר להם אותם:

1. קודם כל שמדובר בהפרת פרטיות מוחלטת. באיזה שהם מקום (או מקומות) יהיה בסיס נתונים שאם אני נניח צורך פורנו פה ושם, שמי יופיע אצלם, וכידוע, אצל גופים כאלו הסיכוי שהמידע יזלוג החוצה הוא סיכוי די גדול גם מבלי לנסות לפרוץ לבסיס הנתונים. צריך לדעת את מי להכיר ומה לאמר כדי לקבל את הנתונים.
2. רוב מוחלט של המשפחות בארץ משתמשים בחשבון אינטרנט משותף אחד כדי לגלוש, מה שאומר שאם החוק עובר ורוצים להגן על הילד מפני פורנו, אחרים במשפחה יהיו מושבתים מפורנו, גם אם הם עברו גיל 18. כמה מצליחים כאן לדמיין את החייל עתיר ההורמונים שחזר מהצבא ורוצה לראות שדיים קופצים מחייג לספק האינטרנט בשביל לבקש שיפתחו לו את החסימה? לא הרבה.
3. טכנית – זה בלתי אפשרי לחסום את כל הפורנו, אפילו לא את רובו ואני לא אומר את זה מבחינה תאורתית אלא מבחינה מקצועית שניסיתי: אחד הפרוייקטים שבהם השתתפתי באחת מעבודותיי היה כתיבת “חוקים” לשרתי ה-WEB לפי כתובות IP שמהם מגיע הגולש, ואם אותה מדינה שממנה מגיע הגולש לא מאפשרת לו לגלוש באתרי הימורים, החוקים היו נכנסים לפעולה ו”זורקים” אוטומטית את הגולש לכתובת אתר אחרת שאינה חסומה. היה צריך לעדכן את כתובות ה-IP לפעמים, אבל זה היה שווה ללקוח.
4. פתרון ברמת ספק האינטרנט נוסה עד לאחרונה באוסטרליה. הוא נכשל כשלון חרוץ ונהפך לבדיחה בסקטור ה-IT במחשבים.

חברי ועדה יקרים, ראשי ועדות וכל אלו המעוניינים בחסימה “בשביל הילדים”: הפתרון לא יכול להתבצע ברמת ספק האינטרנט, וגם לא ברמה שספק האינטרנט יתן תוכנת חסימה בחינם (הוא רק יגלגל את המחיר לפיתחו של הלקוח). הפתרון היחיד הוא פתרון ברמת המחשב בבית, בהתקנת תוכנת סינון כמו אחת התוכנות מהדף הבא. חינוך הילדים כמובן יכול לעזור, אבל את האמת – אל תבנו על זה: ילדים רבים בגיל הטיפשעשרה עושים דברים “דווקא” ותמיד קיים חנון המחשבים בכיתה שיגיע למחשב של הילד בבית ולא רק שיעיף את תוכנת הסינון, הוא גם יכול לעשות דברים אחרים שימנעו ממכם להתקין את התוכנה הנ”ל (כולה סקריפט CMD קטן שבודק אם התוכנה מותקנת ואם כן, אז לבצע הסרה של התוכנה, ולהריץ אותו ב- Windows Task Scheduler ואפשר לראות איך לעשות זאת כאן. כמה הורים מבינים ב-WTS?).

חסימה ברמת הספק היא התחלת המדרון החלקלק לחסימות אחרות. פעם זה היה “רק פדופיליה”, היום מדברים על פורנו ומחר ידברו על חסימת הימורים, ומכיוון שאם יחסמו ברמת הספק, אז את שאר האיסורים יהיה קל לבקש מספקי האינטרנט לחסום, וחופש הביטוי – ילך לפח.