מה ש-בנט ובימין מפספסים

מכיוון שעבדכם הנאמן צריך להישאר עד השעות הקטנות של הלילה ולעשות מיגרציה של שרתים, חשבתי לכתוב פוסט על מה שקרה עם נפתלי בנט ביומיים האחרונים.

הכל התחיל עם הראיון בתכנית “משעל חם” של ניסים משעל. ניסים הוא מראיין משופשף וכשהוא רוצה, הוא יודע להשחיל שאלה שהמרואיין לא מצפה לה ולא חשוב מה המרואיין יענה, יהיה פה אייטם, וכך בדיוק קרה לנפתלי בנט, אדם שאין לו הרבה נסיון בהופעות ציבוריות – הוא אמר (ואני מצוטט מהכתבה): “אם יורו לי לפנות יהודים – לא אעשה זאת”.

ביבי ובימין, ששם קצת יותר מנוסים בפוליטיקה, ספינים (בזה ביבי אשף) וכו’ – אמרו “תודה לאל” וביבי זימן בדחיפות את שלושת הערוצים ל”ראיונות” ובאותה הזדמנות הוא הפך את בנט לאדם בלתי אחראי ובעצם קרא לו בעקיפין סרבן פקודות. הלילה בנט הופיע מול התקשורת כדי לנסות למזער נזקים ולאמר שהוא לא סרבן פקודות. כמה זה ישפיע? שאלה טובה, נראה זאת במדגמים הבאים.

הבה נניח את הקלפים על השולחן ונסתכל למציאות בעיניים: הסיכוי שביבי והליכוד/ימין יעלה לקדנציה נוספת כרגע נראה סיכוי גדול בהרבה מזה שהמרכז/שמאל יעלה. אנחנו מדינה סופר דינמית וחדשות שאצלנו מעכלים ביום בחו”ל לוקח להם שבועיים, ופה דברים משתנים מדקה לדקה, וכרגע האגו של ראשי מפלגות המרכז מדבר במקום למצוא נוסחה להתאחד ככח מאוחד (כמו ליכוד-ביתנו), וכל עוד זה כך – ביבי לוקח. בהליכה.

מי שיבחר כתוצאה מהבחירות ויקים קואליציה, יצטרך לעמוד מול ממשל אמריקאי שכבר אין לו שום סבלנות למשחקים בעניין המו”מ עם הפלסטינים. האמריקאים כרגע רק מגנים את כל אישורי התוכניות לבנייה ב-E-1, אבל אחרי הבחירות הגינויים יעברו שדרוג לצעדים, ומי ששוכח ישראל מקבלת מדי שנה כמה מיליארדי דולרים מהדוד סם ואפילו הרפובליקנים עושים קולות של אי נוחות מכל אישורי הבניה הללו, בוודאי שגם הדמוקרטים לא אוהבים זאת, כך שאם יחליטו באחת הוועדות שם להקפיא כספים ורכישות בכספים האלו, לא יהיה קשה להם להשיג רוב להעביר החלטה כזו. הנשיא הנוכחי כבר לא חושש מהקול היהודי.

גרוע מכך – לאבו מאזן נמאסו המשחקים הללו (בין אם הוא צודק או לא צודק, ובין אם ישראל צודקת או לא – זה לא רלוונטי), והוא שוקל פשוט לפרק את הרשות הפלסטינית ו”לתת את המפתחות לביבי” ודבר כזה יביא לכמה דברים:

  • התפרקות הפנטזיה הרטובה של רבים מאנשי הימין על מדינה יהודית. אנחנו נהיה מדינה דו-לאומית.
  • כמות טרור שלא ראינו שנים רבות: כל אלו שרצו לראות פה מדינת פלסטין ויראו שהיא מתפרקת, חלקם יפנו מחדש לטרור, פיגועים, התאבדויות וכו’.
  • צה”ל יצטרך להתמודד מחדש עם כל השטחים, עם משטר צבאי מחדש, ושוב התמודדות עם עזה והחמאס, שלא לדבר על גופים נוספים.
  • ליבוי האש לרמות הרבה יותר גבוהות ע”י הספונסרים הראשיים – אירן.

בארה”ב ובאיחוד האירופי האיום של אבו מאזן נקלט היטב, ואם מישהו חושב שהם לא יעשו כלום בנידון, אז הוא טועה: חרב הסנקציות תוצא מנדנה כלפי ישראל, דברים כמו:

  • סימון גורף בכל האיחוד האירופאי על מוצרים מהתנחלויות (תחשבו מה זה יעשה ליצואנים שמייצרים משם מוצרים).
  • הפסקת הסכמים מסחריים בין גופים גדולים ומדינות לבין ישראל
  • קבלה הרבה יותר אוהדת לטענות הפלסטינים ממה שקורה היום, סביר להניח שבית הדין בהאג יעבוד שעות נוספות.

אלו סנקציות שיכולות לקרות. בעבר הם נעצרו בהתערבות של ארה”ב, אבל בתקופת קדנציה שניה של נשיא שאין לו חשש מהקול היהודי, לא בטוחה שארה”ב תמהר ללחוץ על האירופאים לעצור את מה שהם מתכננים. על האו”ם אני אפילו לא מדבר..

בסופו של דבר ביבי יגרר ע”י האמריקאים והאירופאים למו”מ, בלי יותר מדי ברירות, וביבי בקדנציה הבאה יצטרך לפנות ישובים. זה אפילו לא שאלה של אם לפנות, אלא כמה לפנות. כמובן, מקום כמו אריאל לא יפונה, אבל ישובים קטנים כדוגמת מגרון – יש סיכוי רב שהם יצטרכו להיות מפונים.

יהיו כמובן אלו שיחשבו שמכיוון שזו תהיה ממשלה ימנית, הממשלה לא תתן יד לשום מו”מ או הסכם כזה, אבל אם ביבי יחליט ללכת עם זה (והוא יצטרך ללכת עם זה או שכפי שתיארתי מקודם – מדינות אחרות לא יתנו לו להתחמק הפעם) – שום סכסוך קואליציוני או איומים בפרישה מהקואליציה לא יעצרו את זה. השמאל יתן אוטומטית רשת בטחון לביבי בהצבעות על הסכמים כאלו, כך שגם אם בנט יחליט לאיים בפרישה, זה לא יזיז כלום ואז נגיע שוב למצב מוכר: השמאל מפנטז, הימין מקיים. זוכרים את סיני? גוש קטיף? מגרון? יש בטח עוד כמה דוגמאות שהליכוד פינה, אז גם הפעם יהיה סיבוב נוסף.

אז מר בנט היקר, אתה ומפלגתך תשבו בממשלה שהיא בהחלט תצטרך לפנות ישובים. סביר להניח שיתנו לזה שם מכובס כמו “איחוד ישובים”, רק שהפעם אף אחד לא יממן ניסורי בתים (למעוניינים לדעת, הניסור כשל, הלך הכסף, כי אף אחד לא ממש הוריד פטיש על קיר כדי לבדוק את הבניה).