לאט לאט מתרבים הסימנים כי ראש ממשלתנו הנכבד נכנס (שוב) לפלונטר והוא חושב להקדים את הבחירות. לא, אין לי כדור בדולח, אבל הסימנים מראים כך. אלו סימנים? טוב ששאלתם:

• מי שראה את הפרסומות ש”יוקר המחיה ירד” ולא הבין שזהו בעצם פרסומת תעמולת בחירות סמויה, והוא מסכים למסר בפרסומת, הוא או ליכודניק, או שאינו מבין כלל בעלויות. הרי הפרסומת הזו היא הדבר ההפוך ממה שקורה כיום בארץ: שבוע הבא המע”מ עולה באחוז, מחיר הלחם עלה, מחיר מוצרי בסיס עלו, הדלק עלה. נכון, למי שיש ילד קטן, אז יהיו גנים ב”חינם” (גם חוק חינוך החובה הוא חינם, שיעמוד ההורה שחושב שזה באמת בחינם עם כל העלויות המטורפות פר ילד/ה) מה שגורם לחסכון של מאות שקלים, אבל תסמכו על המוח היהודי שימציא לכם עלויות נוספות לאותו “גן בחינם”.
• ראש הממשלה טוען ש”המשק צומח”. צומח לאיזה כיוון בדיוק? בחודש יולי נרשמו כ-16,000 מובטלים (ב-News1 מעלים את המספר ל-20,100) וזהו שיא של 3 שנים. אם המשק היה בצמיחה כמו שראש הממשלה חוזר ואומר, אז היו אמורים להיות פחות מובטלים, אני טועה בחישוב? אגב, שר האוצר שטייניץ טוען שאין בעיית אבטלה בישראל. יכול להיות שמישהו מנותק קצת? והוא עוד שר האוצר שלנו!
• ראש הממשלה עדיין מעלה שוב ושוב את נושא איראן (כאילו הם האחראים לבעיות שלנו). הוא בעצם עושה זאת בגלל סיבה פוליטית: כשזה מגיע לאג’נדה בטחונית, הליכוד עולה לשלטון. כשזה מגיע לאג’נדה חברתית וכלכלית.. הליכוד מחמם את כסאות האופוזיציה.
• ראש הממשלה במצב הנוכחי יתקשה מאוד להעביר תקציב ל-2013/2014 במצבו הפוליטי הנוכחי.

אז יכול להיות בהחלט שאני טועה, אבל מצד שני, יש בהחלט מצב שיהיו בחירות.

אתמול, כשניסיתי לחשוב על הנושא, מצאתי את עצמי בנקודה מעניינת: אני.. “קול צף”.

אז למי אני לא מוכן להצביע?

• אין לי שום כוונה להצביע למפלגות חרדיות, דתיות, דתי-לייט. מה לעשות, ואלוהים ואני זה לא משהו שילך יחד.
• אין לי שום כוונה להצביע לליכוד. אני לא מהטיפוסים שנדפקים ממפלגת השלטון ומחפשים עוד.
• קדימה? לפי כל הסקרים מפלגת האופורטוניסטים הזו תיהפך לאבק היסטורי, כמו מפלגת העצמאות של אהוד ברק.
• מרצ? אני אוהב לראות בלונים באוויר, אני לא אוהב להצביע לבלונים! מצע הבחירות שלהם (שבוודאי יעודכן בקרוב) נראה יותר כמו פנטזיה מרוחקת ופחות מתמודדת עם מציאות. שלום בין ישראל לסוריה? שלום בין ישראל ללבנון? מה בדיוק לקח מי שכתב את המצע?
• מפלגות הערבים למיניהן? מי שלא יודע, מפלגות הערבים הן בעצם “קדימה” בגירסה ערבית. אופורטוניסטים חולי כבוד שלא מקדמים את האוכלוסיה שלהם במילימטר, חס ושלום לדבר על אזרחי ישראל היהודים.
• יאיר לפיד? זה “מריח” כמו מפלגת אופנה, “שינוי 2” בגירסת לייט. הבן שונה מהאבא, אין לו משהו נגד דתיים, אבל מצד שני אני גם לא רואה “בשר”, אג’נדה רצינית שלא משתנה לפי כיוון הרוח.
• מפלגת העבודה… אני מזדהה איתם בחלק מהדברים, ידידי עו”ד יהונתן קלינגר רץ למפלגת העבודה ואני מזדהה עם לא מעט מעמדותיו, אבל החשש שלי זה לקבל בפרצוף את הג’יפה ההיסטורית של מפלגת העבודה. שלי יחימוביץ’ – אני לא יודע מי הקמפיינר שלה, אבל הוא בהחלט מכוון אותו לא מספיק גבוה. לפני כמה ימים היא התבטאה בכך שהיא תהיה מוכנה לשבת באותה קואליציה עם ביבי. מה שהיא היתה צריכה לאמר זה משהו כמו “אם ביבי יסכים לתנאים של מפלגת העבודה ולנקודות שמנחות את מפלגת העבודה, נשמח לצרף את הליכוד לקואליציה בראשותי”.
• ידידי ורעי היקר (עם הלב הענק) דורון אופק הזכיר בפייסבוק שמנהיגי המחאה החברתית רוצים להקים מפלגה. אני רוצה פרטים, מצע, מי עומד מאחוריהם וכו’. עד כה לא ראיתי פרטים..

אולי בעצם אפרט מה אני מחפש? (אשמח אם תוסיפו מה אתם מחפשים בטוקבקים כאן בפוסט). להלן רשימה חלקית:

• הפלסטינים – נראה כי כל ממשלה שרוצה לעשות שלום עם הפלסטינים בסוף מתפרקת. קרה למפלגת העבודה וקדימה. אני חושב שצריך לעשות טוויסט: לשבת עם הפלסטינאים, לעשות הסכם, אבל לאשרר את ההסכם רק במשאל עם. אף מפלגה לא תצליח להעביר הסכם כזה שנוגע בעצבים מאוד רגישים – לבד.
• שיפור המצב לעסקים קטנים ועצמאיים בדברים כמו:
  – קבלת דמי אבטלה לעצמאים
  – חופשת מחלה לעצמאים
  – הורדת סכומים שעסק קטן צריך להכין להלוואה בערבות מדינה (עסק קטן שרוצה להלוות 100,000 שקל בערבות מדינה צריך להפקיד ערבות של 20,000 שקל, סכום לא קטן ולא מבוטל) והפשטת (והוזלת!) התהליך עצמו, שלא יעבוד בשיטת “מצליח”.
  – הכרה באופן חלק יותר במיסוי בחו”ל (ה-VAT האירופאי) מבלי כל התהליך המסובך להפליא כיום.
  – חיוב כל התלמידים בלימודי ליבה מלאים בין אם במסגרת עצמאית או במסגרת לימוד ממלכתית
  – שינוי סדר העדיפויות בהשקעות ושדרוג העדפה בהשקעה בצפון ובדרום הארץ
  – הכנסת חתונה אזרחית כאפשרות לגטימית לחתונה, ללא מעורבות רבנים
  – הרחבת החוק למניעת הטרדה מינית התשנ”ח (1998) והוספת הגנה להומואים, לסביות, בי, טרנסג’נדר.
  – יעול ומחשוב המשרדים הממשלתיים וקבלת כל השרותים האפשריים – דרך האינטרנט עם תאימות סטנדרטים. כמו כן, שתהיה אפשרות לפנות דרך מערכת טיקטים על מנת לקבל שרות ומענה תוך יום עסקים, וכמו כן, ביטול הצורך בפקסים
• הגדלת קצבאות הזיקנה.
• קבלה ועידוד של יצרני חשמל פרטיים במחירים הוגנים, עידוד השקעה ביצירת מקורות אנרגיה אלטרנטיביים.
• הרחבת הסנגוריה הציבורית כך שלציבור תהיה אפשרות לקבל יעוץ משפטי בכל הנושאים הקשורים לתביעות, הגנות וכו’.
• ביטול ה”העדפה מתקנת” לדיור ציבורי לחרדים/דתיים והרחבתה לכלל הציבור ולא רק באזורים המיועדים למגורי חרדים (כמו הטריק שביצע היום אטיאס) כאשר הזכאות תינתן קודם כל לאלו ששירתו צבא או שרות אזרחי, לאחר מכן נשואים, עם ילדים וכו’.
• קיצוץ תקציב משרד הבטחון וזאת תוך בדיקה חיצונית של תקציבי המשרד (הידעתם? עד היום לא מאפשר משרד הבטחון למשרד האוצר לראות לאן הכסף הולך!)

זו הרשימה החלקית שלי. המפלגה שתבטיח לי את רוב הדברים הנ”ל, הקול שלי (ואני בטוח שאני לא היחיד) ילך אליה.

מה דעתכם?

בקמפיין של ביל קלינטון כשהוא רץ לנשיאות הוטבע סלוגן מאוד קליט וקולע: “זה הכלכלה, טיפש!” (it’s the economy, stupid). אני לא מבין הרבה בכלכלה, אבל אני יותר מבין ברשתות ובאינטרנט, ואני מעוניין לאמר כמה מילים לגבי האינטרנט, פוליטיקאים וחיבור של שניהם.

בארצנו יש כמות מאוד נכבדה של אנשים שמחוברים לאינטרנט. באחוזים אנחנו עוקפים את ארה”ב (שם זה 55%), ובכל זאת, כשזה מגיע לבחירות, פה בארץ הכל נעשה בצורה גרועה.

לפני מס’ ימים זכה בנשיאות ברק אובמה. הדבר הכי מעניין שהיה בקמפיין של אובמה, זה השימוש המאסיבי מאוד ברשת האינטרנט, אם כמקור עיקרי לקבלת תרומות (והבחור הצליח לגייס יותר מ-620 מיליון דולר מאנשים פרטיים), אם כמקור להתארגנויות מקומיות של תומכים, תהלוכות ושאר פעילויות שאפשרו לבוחר הפוטנציאלי לראות איזה פעילות נעשית באזור מקום מגוריו.

נעשה גם שימוש מאסיבי ברשתות חברתיות כמו פייסבוק (2.5 מיליון חברים של אובמה), ו-Twitter (אובמה הוא עם מס’ המנויים הכי גדול שם: 120,000), ונעשתה עוד פעילות עניפה של שיתוף והשתתפות דרך האתר שלו, וניצול חכם של אתר YouTube שהיה מעודכן בתוכן מהקמפיין כל מס’ שעות, כולל שידורים חיים באסיפות (הדי ענקיות שהוא הצליח לארגן שנעו בין עשרות למאות אלפים, כמו בברלין).

ברק נבחר, האם הוא עצר את השימוש באינטרנט? היום נודעה התשובה: ממש לא! יש לו ולסגן הנשיא הנבחר אתר חדש שבו הוא רוצה לשמוע את הבוחר האמריקאי עם דעותיו והצעותיו, ויש גם עדכונים כמו מי מונה ועוד ועוד, וכולי תקווה שהאתר ילך ויגל.

ומה אצלנו?

פה עדיין הפרסומאים וכו’ עדיין תקועים בעידן ה-“פרה אינטרנט”. מקימים איזה אתר (שביותר ממחצית המקרים הוא נראה אסון תחת השועל הנחמד), מכניסים קצת טקסטים, איזה FEED של חדשות, קצת EMBED של קליפים מיו-טיוב, אולי מקום קצת להגיב וזהו. המפלגה עשתה את שלה. חלק קטן מהאתרים מעדכן אחת למס’ חודשים את האתר בקמצוץ תוכן, וחלק אחר מהאתרים זוכה לפרסום לא מחמיא, כמו אתר הליכוד שנפרץ, ונפרץ שוב.

להיכן רוב התקציב הולך? לעיתונות ולטלויזיה. למה? ככה, כי אלו שבפרסום ומנהלי הקמפיינים של המפלגות פשוט לא מנסים להיכנס לאינטרנט.

אפשר, אם משתמשים בתבונה ברשת, להשיג הרבה יותר אפקט וכח. קחו לדוגמא את הקמפיין של דב חנין באינטרנט. בלי הקמפיין באינטרנט, בקושי היה לדב חנין פרסום לגבי הריצה שלו לראשות עירית תל אביב. כיום כל אחד שקורא מס’ בלוגים של בלוגרים ישראליים, ימצא מאמר כזה או אחר על דב חנין עם הפניה לאתר הריצה של דב חנין לראשות עירית ת”א. אם משווים את העלות של הקמפיין מול קמפיין רגיל, העלות הרבה יותר נמוכה, מה שאומר שהמתמודד יכול לקבל הרבה יותר והרבה פחות.

אם מפלגה באמת רוצה לשמוע את בוחריה, לשתף אותם בתהליכים שונים ולעודד אחרים להצביע עבורם, הם צריכים להשקיע באינטרנט. מעלים ג’ינגל? קודם כל ברשת. קליפ/פרסומת חדשה? מיד לרשת, אחרי זה שאר המדיה. פורומים יכולים לעזור הרבה (בתנאי שמישהו מהקמפיין גם משתתף בפורום). בלוגים יכולים מאוד לעזור לא רק להשמיע, אלא גם להגיב, מה שכמעט לא קיים לדוגמא אצל ביבי נתניהו, אבל בהחלט קיים לדוגמא בבלוג של ח”כ מיכאל איתן.

לעניות דעתי, הגיע הזמן שחברי כנסת במפלגות השונות לא רק ישוחחו ויענו למקורבים לצלחת, אלא גם למי שבחר בהם. אין צורך בתקציבים מיוחדים, מספיק שעוזר פרלמנטרי ישתתף ויעביר שאלות ותשובות בין הח”כ/שר לאלו המשתתפים באתר. זהו האמצעי הכל זול והכי יעיל כיום לשתף את האזרח הקטן בבחירות ובפעילות הכנסת והממשלה.

אז זהו. הכנסת ה-17 תחיה לה עוד 90 יום (או 111 יום, תלוי איך מסתכלים ואם תתקבל הצעת החוק של “קדימה” להקדמת הבחירות. רוב הסיכויים שכן) ושוב אנו נכנסים לתקופת בחירות קצרצרה (יחסית) של 3 חודשים שבתוך הזמן הזה יהיו לנו כאן תעמולת בחירות מאסיבית, פריימריז במפלגות שונות, אולי יהיה עימות בטלויזיה (אולי, שלא כמו בפעמיים הקודמות שדילגו על זה), בחירות, ואז תהיה ממשלה.. שאולי תחזיק מעמד קצת יותר משנתיים.

איך אפשר להתחיל בלי איזה סקר או שתיים? אז הנה סקר אחד, סקר שני, ויש בטח עוד כמה, אבל הם מראים תמונה שאני רוצה לאמר לגביה כמה מילים:

1. קדימה: 2 הסקרים הנ”ל מראים שליבני מנצחת… אם היו מתקיימים בחירות מחר בבוקר, רק שזה כמובן לא המצב. עוד לא התחילו ממש ההפגזות המאסיביות לרענן לציבור את זכרונו עם דברים כמו הקסאמים, מלחמת לבנון 2, וכמובן הטענה הראשית שלבני הולכת לחלק את ירושלים. קמפיין רציני עם צבעים של אדום ושחור, פריטה על נימי הרגש של עם ישראל, תזכורת הדברים הנ”ל בהחלט יכולים “להעיר כלבים ישנים” מרבצם, כך שבמקומה – הייתי מודאג, כי היא תותקף מכל מפלגה אפשרית.
2. לליכוד הפעם אין יותר מדי עבודה קשה. צריך מסרים אחידים, להזכיר בכל הזדמנות את הנקודות מסעיף 1 מצד אחד ומצד שני להביא כמה ציטוטים מעיתוני כלכלה כמה שביבי הוא “משו משו” בכלכלה, כמה הבטחות גנריות, דיבורים על “הסכם שלום כלכלי” עם הפלסטינים, לא לשכוח לציין שהליכוד “השתנה”, קטילות של “קדימה” והמספרים כבר ישתנו. העם הזה באמת זקוק לרענון זכרון.
3. מפלגת העבודה… אולי אורן זריף יוכל לעזור לה? כי במצבה כרגע הקהל שנוטה ללכת אחריה מאוכזב קשות מהשרים ובמיוחד מ-ברק. הסקרים מנבאים לה דיאטת מנדטים רצחנית לכיוון ה-10-11 מנדטים.. כמו ש”ס. כמובן שבעת פאניקה עושים גם שטויות כמו החדשות שמפורסמים בעת כתיבת שורות אלו: הם רוצים לבטל את הפריימריז. מה במקום? משהו כמו ועדה מסדרת. או יה, פאן פאן פאן..
4. מפלגת הגמלאים – היו אצל פרס, התנגדו לחלוטין להליכה לבחירות מסיבה מאוד מוצדקת: כל הסקרים מראים שהם נמחקים בבחירות הקרובות. בדיוק כמו שינוי, צומת ועוד כמה מפלגות “אמצע”.
5. ש”ס צפויה ל-8 מנדטים, או 10 מנדטים, תלוי באיזה סקר מסתכלים, אבל כמו תמיד, ש”ס היא אניגמה שזה מגיע לסקרים. הם לא צריכים להתאמץ יותר מדי, כמה מילים של הרב  עובדיה, אולי איזה כנס או 2 ביד אליהו ועוד איזה אולם גדול, כמה ברכות, דיבורים על כך שהצבעה שווה מצווה גדולה, והקהל שלהם (די שבוי למען האמת) ירוץ לקלפי. הימור שלי: הם דווקא יגדילו את כוחם.
6. ישראל ביתנו: כולם מצפים שהם ישארו 11 מנדטים, אבל המפלגה הזו לא עשתה כלום בשנה האחרונה, וקרנו של ליברמן לא ממש עלתה לאחרונה. רעיון חילופי השטחים נשמע נחמד על הנייר, עד שמנסים באמת לחשוב על לחבר את הדברים למציאות: לכו לאום אל פאחם ותנסו לשכנע אותם שמעכשיו הם יהיו תחת שלטון הרש”פ. בהצלחה, תבואו עם אמבולנס וטופס 17 מראש כי בריאים לא תצאו מזה! הימור שלי: פחות מנדטים, מאמין שמשהו כמו 8-9.
7. חד”ש, בל”ד, רע”מ-תע”ל: צפויים סה”כ ל-11 מנדטים, אבל סביר להניח שהחלוקה תהיה שונה, במיוחד כשמפלגת חד”ש בדיוק בתהליך הסתערות על הרשויות. המתחרים ב-3 המפלגות האלה הם דווקא ש”ס. למה ש”ס? כי ש”ס חורטת על דיגלה להגדיל קצבאות למשפחות ברוכות ילדים, ולערבים לא חסרים ילדים פר משפחה.
8. האיחוד הלאומי מפד”ל צפויים לפי הסקרים לקבל 7 מנדטים. אני מהמר שדווקא יותר מהסיבה הפשוטה שיותר ויותר אנשים דווקא מתקרבים ליהדות ולאידאולוגיה היהודית דתית (ארץ ישראל השלמה וכו’). קשה לראות דברים כאלו בסקרים ולא רבים מגלים את צפון ליבם לסוקרים, במיוחד בקטע הזה.
9. מרצ: לפי מעריב צפויה ל-5 מנדטים, בידיעות הם עולים ל-6. אני מאמין ש-2 הסקרים טועים, הואיל והמפלגה לא עשתה כלום בשנתיים האחרונות כאופוזיציה, ואם להתרשם לפי ההתפקדות לבחירות הפנימיות של מרצ, לראשיה יש מקום רב לדאגה. הימור שלי: 3-4 מנדטים.
10. ירוקים: צפויים ל-3 מנדטים ב-2 הסקרים, אני מאמין שיותר מסיבה נורא פשוטה: הפעם אין “מפלגת אופנה” כמו שינוי או גמלאים, ויש הרבה שרוצים להצביע במפלגות אופנה, אז סביר להניח שאנשים יצביעו דווקא “ירוק”, במיוחד שירוק היום מאוד IN.
11. יהדות התורה: אין שינויים. הרב אומר להצביע, רצים להצביע.

נכנסנו עכשיו לחורף גשום, אבל בישראל כמו בישראל, הולך להיות בהחלט “חם”.

ולבסוף, מוקאפ קטן למה שאני מנחש שצפוי לנו בימים הקרובים לשטוף את לוחות המודעות, בחסות הליכוד ומפלגות ימין אחרות: