כמה מילים לגבי פרשת ענת קם

יצא לי בימים האחרונים לקרוא מה שיונתן כתב על פרשת ענת קם והעיתונאי אורי בלאו. גם ב-YNET הקדישו מספר מאמרים בנושא. רון בן ישי מציג כמה דברים נכונים: כולם יוצאים רע מהסיפור: גם השב"כ שניסה עם צו פרסום להסתיר את כל למה שהעולם ואחותו יודעים על הפרשה כבר מס' חודשים, "הארץ" שלא החזירו את המסמכים ולך תדע מי עיין/מעיין בהם..

וענת קם…

אני בהחלט יכול להבין מנקודה עיתונאית חשיפת דברים מרעישים: הנה מקרה בו צה"ל מתעלם מהחלטות בג"צ ומחליט לחסל מבוקשים במקום לעצור אותם (יהונתן כתב על כך למכביר). עוד נקודה עיתונאית חשובה היא שבצה"ל אבטחת מידע היא כנראה ברמה כזו ירודה, שחיילת יכולה להיכנס, ולהתחיל להוריד מסמכים בחופשיות, לצרוב אותם ולהציג אותם על מחשבים אזרחיים בלי שום בעיה. (אגב, למרות שצה"ל די שפוט של מיקרוסופט, יש גם בשרתים של מיקרוסופט, החל מ-Windows Server ועד Share Point כלים לחסום העתקת קבצים, להגביל גישת צפיה, הדפסה או שמירה גם לפי כתובות IP, אבל מצד שני למעט ביחידות כמו 8200, עובדה ידועה היא אבטחת המידע היא בדיחה).

אבל בשביל להוכיח נקודות מסויימות, אין צורך באלפי מסמכים. מסמך או שתיים או שלוש יכולים בהחלט להדגים שצה"ל, לכאורה, "עוקף" את החלטות בג"צ, או שאבטחת המידע היא ברמה ירודה. עיתונאי טוב יכול לכתוב כתבה ארוכה על הנושא ואפשר להוסיף צילומי מסמכים לכתבה והנקודה תהיה ברורה לכל קוראי העיתון. דבר זה נעשה בעבר אלפי פעמים וזהו בסיס העיתונאות: חשיפת שערוריות.

אבל ענת קם לא הסתפקה בכך, ואם נלך לפי המאמר ב-YNET לדוגמא, נגלה מס' נקודות שערורייתיות מאוד:

  1. במהלך שרותה של ענת בפיקוד מרכז מ-2005 עד 2007, היא העתיקה מסמכים  ובסיום שירותה היא צרבה את כל המסמכים ל-CD שאותו לקחה לביתה.
  2. מה ענת עשתה עם ה-CD לפי הכתבה? העתיקה אותו למחשב שלה. אני מניח שהמחשב שלה הוא Windows ואני גם מניח שהיא לא מומחית גדולה באבטחת מידע עם פיירוול עצבני ואני לא כל כך בטוח שלגברת יש עדכוני אבטחה אחרונים ממיקרוסופט, כלומר מישהו עם כוונות זדוניות שהיה יכול לדעת על מעשיה של הגב' היה יכול לחדור בנקל לתוך המחשב ולהעתיק את הקבצים החוצה מבלי שהיא תרגיש בכלל.
  3. מה קרה לאחר מכן? ענת ניסתה לעניין עיתונאים שונים לגבי החומר שברשותה עד שיצרה קשר עם אורי בלאו והעבירה לו את המסמכים כולם. מה עם ה-CD? משום מה, קשה לי להאמין שענת גרסה אותו (רק לידיעה: אפשר לשחזר נתונים מ-CD גם אם ישברו אותו ל-3-4 חתיכות או ישרטו אותו, הכל עניין של כסף, ציוד מתקדם והשקעה בשיחזור).
  4. מה היה במסמכים? מתוך הכתבה: "המסמכים, ברמות סיווג שונות, כללו בין השאר תוכניות מבצעיות של צה"ל (לרבות כאלו שעדיין לא מומשו), פקודות מבצעיות של המטכ"ל, סיכומי הערכות מצב ופגישות בין גורמים מבצעיים בכירים, סדרי כוחות של הצבא, ידיעות מודיעין רגישות, סיכומי תרגילים, מסמכים לגבי תורת לחימה ואמצעי לחימה, תפיסות הפעלה של הצבא, תוכניות מגננה של פיקוד המרכז ותוכניות להתמודדות עם התלקחות בשטחים", כלומר כל מה שחמאס, חיזבאללה ושלל גורמים אחרים היו משלמים הון עתק להשיג בכל דרך שהיא, ישב כך על CD ללא כל הצפנה. קח, תפעיל וורד, תפתח, תקרא.

גם אורי בלאו לא בדיוק יוצא טלית שכולה תכלת: מסתבר שאורי היקר השאיר את המסמכים במחשב שלו. הוא הצהיר שיש לו 50 מסמכים, ובחקירה שחקרו את ענת התברר שיש לו 2000 מסמכים. להחזיר אותם? לא, הוא לא החזיר. הם יושבים שם בלתי מוצפנים, ואם זה מחשב נייד, אני לא רוצה לחשוב על הסכנה…

אז כן, השב"כ בהחלט יצא מטומטם עם צו איסור הפרסום. צה"ל יצא יותר מטומטם עם חורים שאפשר להעביר דרכם מטוסים כשזה מגיע לנוהלי אבטחת מידע (הקטע שצה"ל עוקף בג"צ כבר כולם שכחו, אבל החמאס נזכר היום לסחוט את הלימון הזה עוד קצת לטובתו)

גם ב"וואלה" וגם ב"הארץ" הופיעו כתבות המראות כאילו ענת קם היא "שעיר לעזאזל", "קדושה מעונה" ושלל סופרלטיבים, אבל היא לא כזו. אחת שגונבת 2000 מסמכים סודיים ביותר רק בשביל לנקנק לצה"ל את הצורה, היא האחרונה שאפשר לרחם עליה. הבחורה עשתה זאת מתוך מודעות ואולי מתוך נקמה בצה"ל, אך כעומק רצון הנקמה (אללק חשיפה עיתונאית. חה!), היא הצליחה לדפוק לעצמה מחסנית ברגל ואל יתפלא איש אם בית המשפט יזרוק את ענת לכלא לכמה שנים טובות, ותהיה הגנתה אשר תהיה.

אם יש אחת היום שאני ממש לא מרחם עליה ובז לה – זו ענת קם, ובמידה מסויימת גם לאורי בלאו.