כמה מילים על הגדרת מסכים בלינוקס, פדורה 18, וכאב ראש גדול

הבוקר החלטתי שהגיע הזמן שארים פה את המכונה העיקרית שלי מחדש, מההתחלה, אחרי שהצלחתי לארגן לעצמי סלט אחד ענק שמורכב מלא פחות מ-4 הפצות לינוקס די חופפות. החלטתי, כמכור רד-האט, לנסות את גירסת פדורה 18 האחרונה. אני אחרי הכל לא חדש בלינוקס, מה כבר הם יכולים להפתיע אותי?

וכמו תמיד, שאתה אומר משפט כזה, מרפי מגיע לביקור. הורדתי את ה-ISO, שמתי על כרטיס SD ו… טראח, ההתקנה לא עובדת, הוא לא מצליח להפעיל שרות Plymoth והוא לא מוצא dev/root/ – באמת… תקלות שטותיות, רק לחפש את חבילת האקמול הקרובה אליך…

לטובת הקוראים שאינם בקיאים בלינוקס אני לא אפצח ב-2 עמודים על הסברים לגבי אותם תקלות, אבל אני כן אתן הסבר קצת בכלליות לגבי לינוקס מהעבר ומה קורה כיום.

מאז שלינוקס נוצר כהפצה (בערך ב-93-94) ועד בערך התחלת שנות ה-2000 (בסביבות 2004-2006), לינוקס היה דבר לא קל להתקנה. רוצה להתקין כרטיס קול? חפש מה ה-DMA וה-IRQ ותוודא שאין לך התנגשות. רוצה להגדיר גרפיקה? תצטרך להכיר את הקובץ המקולל x11.conf, לוודא שיש דרייבר לכרטיס מסך שלך, לוודא שהדרייבר בכלל תומך בכרטיס מסך שלך וזו רק ההתחלה. אתה רוצה גם שהמסך שלך יציג את התמונה ב-Refresh Rate גבוה? חבוב, תתחיל להכיר את השורה המקוללת שמתחילה ב-Mode Line. קח, תתחיל לקרוא.

עם הזמן, הפצות הלינוקס השונות החלו להקל את החיים של המשתמשים בכל הקשור להתקנת לינוקס על המחשב. עדיין היית צריך לדאוג לדיסק קשיח נוסף או להשתמש בתוכנות צד ג' כדי לפנות לך מקום בדיסק, ליצור Partitions וכו', אבל החיים היו קצת יותר קלים. הפצת הלינוקס הראשונה שהציעה התקנה גרפית היתה של חברת Caldera ז"ל (מי זוכר אותם?) והיא עשתה כמעט הכל. שאלה אותך על כמה הגדרות וזהו… 20 דקות של התקנה שאתה לא עושה כלום, אז ההתקנה נותנת לך .. לשחק טטריס! אני רציני!

נחזור ל-2013. כיום, התקנות לינוקס כמו של פדורה, אובונטו או SuSE היא משחק ילדים וברוב המקרים היא יותר קלה מהתקנה של Windows. תאמר לתוכנה מה הסיסמא שאתה רוצה לקבוע כ-root, תבחר דיסק שאליו ההפצה תותקן, בחר תאריך וזמן ויאללה, התוכנה כבר מתקינה את עצמה. (הפעם אין טטריס. חבל). אחרי שהיא מסיימת אתה מפעיל את המחשב מחדש ו.. אם לא נוצר הפאק של אובונטו עם GRUB, אתה אמור לקבל מסך בחירה בין לינוקס ל-Windows, בחר לינוקס, ואחרי מספר רגעים תכניס שם משתמש וסיסמא – ואתה בתוך סביבה גרפית. תתחיל לעבוד.

מבחינת תמיכה בציוד, גם פה לינוקס עושה את החיים יותר קלים מ-Windows. אין שום CD להכניס כדי להתקין דרייברים, אין לך שרות כמו Windows Update שמחליט להתקין לך איזה דרייבר סופר-בסיסי וחפש אחר כך את הדרייבר המלא לבד (אהלן nVidia!), ובאופן עקרוני אם תחבר סורק, מצלמה, מדפסת, מיקרופון, אוזניות וכו' – אם גירסת הלינוקס שלך מעודכנת, הוא יכיר אותם ישר ויגדיר אוטומטית את המערכת. כל מה שנשאר לך לעשות זה להתקין את אחת מהתוכנות שתרצה כדי להשתמש בציוד. כנ"ל לגבי מסכים – פשוט תחבר, המערכת כבר תכיר לבד ותגדיר את עצמה, לך ישאר להגדיר אם המסך הנוסף הוא מימין, משמאל, מלמעלה או מלמטה וגם לזה יש ממשק גרפי פשוט.

נחזור עכשיו אליי. לי יש על השולחן 2 מסכים. מסך 24 אינטש של סמסונג ומסך 27 אינטש IPS שנקנה דרך EBAY במחיר של 330 דולר. איך הלינוקס מכיר את המסכים? דרך טכנולוגיה שנקראת EDID או Extended Display Identification Data. מה שהטכנולוגיה הזו עושה די פשוט: היא פונה למסך ומבקשת ממנו שיתן פרטים על עצמו: שם יצרן, דגם, מהם הרזולוציות שהוא תומך בהם ואלו מהירויות רענון מסך הוא מציג, כמו כן מהו החיבור שדרכו הוא מחובר למחשב. המערכת אוספת את הנתונים ועל פיהם היא מציגה אוטומטית את התמונה הטובה ביותר שהמסך יכול לתת וכל זאת בלי להגדיר שום דבר. 

ב-Windows ו-MAC הטריק הזה עובד מעולה. בלינוקס לעומת זאת, המערכת יותר ביקורטית. היא לא מסתפקת בנתונים האלו ומבקשת מהמסך גם Checksum של כל הנתונים, היא מחשבת בעצמה גם Checksum ומשווה. יש השוואה? מעולה, ממשיכים. אין השוואה? שהמשתמש ישבור את הראש…

שזה בדיוק מה שקרה אצלי. ה-Checksum לא נכון, כל עניין הגרפיקה נפל. 

יותר מ-4 שעות חיפשתי פתרון. אנשים רבים קנו את המסכים, אבל ההגדרות שהם נתנו התאימו למסך יחיד IPS או 2 מסכי IPS זהים. לי יש את הסמסונג, הוא לא IPS, הוא ברזולוציה אחרת. 

מה עושים? לאחר 4 שעות של חיפושים והצלחות חלקיות, מצאתי פתרון: לוקחים מה שהמסך מוציא, יוצרים Checksum חדש, משחילים אותו דרך Hex Editor ואז מגדירים בקובץ xorg.conf שמסך ספציפי מסוים יהיה בעל קובץ EDID עצמאי, נוותר על שרותי הקריאה של הסרבר הגרפי (X). לקח לי עוד חצי שעה להבין את הקטע של הספציפי אחרי שראיתי שמסך הסמסונג מציג גרפיקה עם המון רעשים — אבל בסוף נפל האסימון וכרגע אני כותב את הפוסט מתוך הפדורה 18.

ואם כבר הזכרנו את פדורה 18.. יש לי מספר הערות הקשורות לתצוגת ההתקנה. מי לכל הרוחות בנה את התצוגה הזו? במקום לתת תצוגה שהיא בעצם "סריאלית" (כלומר צעד מוביל לצעד), המערכת נותנת לך מסך ו.. תתחיל לבחור מה לעשות, ויש פה ושם אייקונים שמראים לך איפה טעית. את הממשק לסידור הדיסק מבחינת התקנה שינו לחלוטין והוא נראה מבלבל מאוד, וההתקנה נראית כאילו חזרנו לימי המסכים שחור לבן. גם הכפתורים פוזרו במקומות שונים. אם היית רגיל לאשר פעולה בלחיצה על כפתור מצד ימין למטה, עכשיו חלק מהפעולות הכפתור שלהן נמצא … למעלה משמאל. למה? ככה.

אחרי הטראומה של ממשק ההתקנה ולאחר שהתקנתי את המערכת, שרפתי כמה שעות על הגדרת המסכים, הוספת פונטים, ועוד 1001 Repositories למיניהם, המצב נראה נהדר (פרסומת עצמית בלי בושה: רואים מה זה פרילאנסר סיסטם לינוקס שלא מתייאש? 🙂 ). כמובן שזו פדורה, ומה שעכשיו נמצא בפדורה יופיע בגירסה הבאה של RHEL/CENTOS/SL או אחריה, וגם הפעם ישנם המון שינויים מהותיים, כמו חומת האש, ועוד דברים נוספים שהתווספו ושונו. הרשימה כאן. אגב, אנשי הסיסטם מביניכם שמנהלים מערכות מיקרוסופט – פדורה היא ההפצה הראשונה שנותנת לכם להקים AD ולנהל אותו/להשתתף בו בקלות מרשימה ללא צורך בספריות צד שלישי.

לסיכום: הייתי שמח אם ממשק ה-Installer היה משתנה (מדוע עדיין לא הופכים אותו לסביבה וובית?), אך גם ללא זאת פדורה עדיין מציעה סביבות נוחות (KDE, GNOME וכו') עם קהילה גדולה ואת חזית הטכנולוגיה והמילה האחרונה בסביבה ידידותית. שאפו לפדורה.

סקירה: מסך 27” גנרי, טכנולוגיית IPS – ובזול

עד לפני זמן מה מסכי 27” בטכנולוגיה של IPS היו מסכים יקרים. אפל לדוגמא היתה מוכרת ללקוחותיה מסכים אלו במחירים הנעים בין 6000-8000 שקל. כיום הנציגות הרשמית של אפל מוכרת מסך כזה ב-5000 שקל, אבל אם אין לכם מק, תהיה לכם בעיה – המסך מגיע עם חיבור Thunderbolt בלבד, ואין עדיין כרטיסי מסך שמגיעים עם חיבור כזה (אם כי אפשר להזמין מתאם לכך מחו”ל במחיר של 30 דולר, אבל אז מפסידים את כל הפונקציונאליות הנוספת ש-Thunderbolt מאפשר)

מה בעצם ההבדל הגדול (מאוד!) בין מסך בטכנולוגיית LCD לבין IPS? על IPS תוכלו לקרוא יותר כאן, אבל על מנת שלא לסבך את הדברים: מדובר בטכנולוגיה שמראה תמונה הרבה יותר חדה מכל מסך LCD, זוית הצפיה בה היא כ-178 מעלות, כלומר חברים/לקוחות שישבו לידך, גם אם לא צמוד אליך, יוכלו לראות את התמונה בדיוק באותה איכות כמו שאתה רואה, בין אם האדם שליידך עומד, יושב או שוכב. עדיין האיכות של התמונה לא משתווה לאיכות המאוד מדהימה לטכנולוגיית OLED, אך מצד שני טכנולוגיית OLED למסכי צבע (יש גם OLED למסכים מונוכרמטיים קטנים בזול) עדיין יקרה ולא עברה לפסי יצור המוניים.

חברות כמו DELL ו-HP מציעות מספר שנים מסכים בטכנולוגיית IPS, וגם הם נקבו במחירים לא זולים – עד לפני כשנה וחצי לערך, מסך כזה מאותן חברות היה עולה 1000 דולר ומעלה.

בשנה וחצי האחרונות לעומת זאת דברים החלו להשתנות, וחברות כמו LG החלו לייצר יותר ויותר מסכי IPS והמחיר צנח. כיום לדוגמא מסך 27” בטכנולוגיית IPS של HP עולה בחו”ל כ-714 דולר. DELL הוציאה לאחרונה גם מסך כזה אך במחיר קצת יותר זול – בסביבות ה-630 דולר. עדיין רחוק מהמוניטורים ה”אחים” שלהם בטכנולוגיית LCD (או הדור היותר חדש שנקרא LED שמדבר על תאורה אחורית מבוססת LED אבל הפאנל עצמו עדיין LCD) שעולים 200-350 דולר, אבל מתחיל להתקרב.

כפי שציינתי לפני כן, חברות כמו LG ואחרות החלו להוציא בכמויות פאנלים מבוססי IPS בגדלים שונים, כאשר הפופולרי ביניהם הוא ה-27” ובזמן האחרון החל להתפתח “שוק” מעניין, רובו נמצא באתרים כמו eBay ושם יצרנים ללא שם מציעים מסכים עם הפאנל של LG במחירים זולים. כמה זולים? אני קניתי את ההצעה הזו שעולה 333.90$ והמחיר הזה כולל משלוח לישראל דרך EMS (כלומר לוקח לזה שבוע+ להגיע).

אז מה, לרוץ עם כרטיס אשראי בין השיניים ולהזמין? כן ולא.

מדוע לא?

  1. כי לא תקבל שום אחריות. אתה יכול להחליף את המסך תוך 14 יום, אבל עלות המשלוח מישראל לקוריאה תעלה כמו המסך עצמו.
  2. כי אין לך פאנל עם כפתורים לנהל. יש כפתור כיבוי/הדלקה ועוד 2 כפתורים שעדיין לא מצאתי מה הם עושים Smile
  3. אם אתה אוהב מסכים מעוצבים, זה לא המסך בשבילך. מסגרת המסך (בערך 1.5-2 ס”מ) קצת גדולה לאנשים מסויימים, והעיצוב של המסך לא נראה מי יודע מה. כנס לכאן לראות תמונות של המסך עצמו.

מדוע כן?

  1. הרזולוציה: 2560X1440!
  2. איכות התמונה: קשה להלהיב אותי אבל אני משתמש ברגעים אלו במסך ואני מתלהב מהאיכות. מאוד מתלהב
  3. המחיר: העלות של המסך כולל מסים, משלוח, הובלה אליך, שליח שלא מבין שאפשר לשלם את החשבונית בכרטיס אשראי (הוא מתעקש על מזומן או צ’ק למרות שכתוב על החשבונית שניתן לשלם דרך האתר עם כרטיס אשראי) – מגיעה כמעט ל-2000 שקל. ב-2000 שקל אתה יכול לקנות מסך 27” בארץ, אבל עם רזולוציה של FULL HD (הווה אומר 1920X1080 בטכנולוגיית LCD וזה בעצם טלויזיה, הווה אומר – אגרה לרשות השידור, אגב).

אז למי הזמנה כזו מתאימה? לאחד שמוכן לסכן סכום של 2000 שקל תוך ידיעה שאין דרך חזרה ואין אחריות. מצד שני, אני כאחד שרוצה רזולוציות גבוהות לצרכים שלי, רכשתי ובכך חסכתי כמה אלפי שקלים. לא מצאתי פיקסלים שרופים והעבודה עם המסך היא פשוט עולם אחר. יש לי מסך 24” בטכנולוגיית LCD ליידו, ואותו מסך נראה כזה חיוור לעומת מסך ה-IPS.

ועוד עניין טכני קטן: מסך כזה לא מתאים לכל המחשבים. אין אפשרות לחבר לו מחשב בחיבור VGA וניתן לחבר אליו רק כרטיסי מסך בחיבור DVI Dual Link. מה זה אומר? תסתכל על חיבור ה-DVI בכרטיס שלך. אם יש לך את כל הפינים פתוחים – אז תוכל לחבר. מומלץ לקנות כבל DVI Dual Link הואיל והכבל שמקבלים עם המסך הוא מאיכות גרועה. לא כל הכרטיסים תומכים בכך ובלינק שנתתי יש רשימה גנרית של כרטיסים התומכים בטכנולוגיה, כך שרוב המחשבים הניידים לא יוכלו להתחבר למסך כזה.

לסיכום: טכנולוגיית IPS מראה תצוגה מדהימה! האם קנייה כזו שווה את הכסף? בהחלט. האם זה יתאים לכל אחד? לא, במיוחד לא לאלו שמחפשים שרות ואחריות למסך, וגם לא לאלו שיש להם מחשב נייד עם חיבור VGA או HDMI (למסך הנ”ל אין  כניסת HDMI).

בהצלחה

והנה התחילו הצרות של אייפון 4

אפל החלה בימים האחרונים לספק את האייפון 4 לאנשים שהזמינו, וכרגיל אצל אפל, מוצר חדש, צרות חדשות, והפעם הרבה צרות חדשות. הבה נסתכל:

  • זוכרים כמה אפל התגאתה במסך החדש וקראה לו Retina Display? ובכן, מסתבר שהמסך חד, אך גם הדפקטים שלו חדים. הביטו בתמונות כאן ותראו פסים ונקודות צהובות שלא אמורים להופיע.
  • אפל התגאתה בזכוכית החדשה של אייפון 4 כמה היא הרבה יותר חזקה ואפילו נאמר שהיא מאוד לא נשרטת. ובכן, אנחנו רק ביומיים הראשונים וכבר מגיעים דיווחים שאמנם המסך לא נשבר כל כך מהר אך שריטות? בואו נאמר שלא מומלץ להכניס את המפתחות באותו כיס של האייפון כי יש כבר דיווחים על שריטות.

אלו כמובן דברים שיכולים לקרות ואפשר להחליף את האייפון (הרבה יותר קשה להחליף כשיש שריטות), אבל היום בערב התגלתה תקלה הרבה יותר משמעותית: מסתבר שאם מחזיקים את האייפון מ-2 צידי האנטנה שסובבת את האייפון, פשוט מאבדים קליטה. לא מאמינים? תסתכלו בוידאו הבא:

כפי שאפשר לראות בעמוד זה, זו לא תקלה חד פעמית במכשיר אחד, אלא אנשים אחרים שגם ניסו (וצילמו את הבעיה גם אצלם) מדווחים על התקלה המאוד החמורה הזו.

ושוב אותם דברים קורים לאפל כמו במקרים אחרים: מוצר חדש, ערימת פאקים רצינית. אפל גאונים בלהמציא דברים חדשים, אך משום מה כשזה מגיע לשוק, הפאקים נראים בכל מקום. אני פשוט תוהה: איזה מין QA יש לאפל עם כל הכסף שלה? האם הם חשבו לפחות לעשות QA כמו שנוקיה עושים?

מוגש כחומר למחשבה למתלהבים שרוצים לרכוש אייפון 4 עכשיו.