בתקופה האחרונה אני עוקב באדיקות לגבי כל מה שמדברים על התקיפה באירן. יצא לי השבת גם לקרוא את הביביתון (“ישראל היום”). המסקנה שלי (שארחיב בפוסט זה מדוע הגעתי אליה) היא די פשוטה:

Oh My God

לא חשוב איך קוראים את הדברים, נראה שראש הממשלה שלנו אצה לו הדרך לתקוף את אירן מבלי לחשוב על החלק השני (אני ארחיב על כך בפוסט זה).

אני רוצה להתחיל עם נקודה שהביביתון מדבר עליה, ואני לחלוטין לא מסכים. העיתון אומר שאסור לדבר על תקיפה גרעינית בצורה פתוחה אלא אך ורק בחדרי חדרים, ולדעתי העיתון טועה ומטעה מסיבה פשוטה.

הסיבה? אף אחד לא מבקש שהצבא יפרסם סד”כ שהולך לתקוף את איראן. אף אחד לא מבקש לדעת כמה מטוסים, מסלולים, תדלוק, איזה פצצות, מי המפקד, איזה מטוסים וכו’. אלו פרטים שהשתיקה יפה להם ואת זה לא צריך להוציא החוצה.

מה שכן צריך זה דיון ציבורי האם אנחנו צריכים דווקא עכשיו להיכנס להרפתקאה הזו והאם יש כיסוי לצ’ק הזה.

עד כה ראש המוסד לשעבר דיבר נגד ההתקפה, הרמטכ”ל רמז שהוא לא ממש בעד ההתקפה וכך גם ראשי הבטחון האחרים. ברק וביבי בהחלט בעד התקפה, ונראה ששרי השמיניה לא כולם בעד.

אז על מה בעצם מדובר מבחינת התכנון הכללי של ההתקפה? בראשי תיבות מדובר על כך שישראל תתקוף מנקודות שונות מטרות באירן. כולם בטוחים שזה לא יחסל את הגרעין האיראני אלא יעכב אותו בכמה שנים.

אם זה היה רק החלק הזה, אני די בטוח ששרי השמיניה, ביבי, ברק, הרמטכ”ל, ראש המוסד ואחרים היו מוכנים לבצע את זה, אבל הבעיה שזה רק חלק אחד מתוך מערכה שלמה וכאן מתחילות הבעיות, וכאלו לא חסר.

בואו נאמר שישראל התקיפה את אירן. עכשיו המערכה עוברת לחלק שני שמתרחש תוך דקות מרגע שישראל התקיפה:

אירן לא תשתוק. זו תהיה ההזדמנות שראשיה חיכו להוציא את הכלים שלהם, וכאלו לא חסר להם:

• חמאס וראשי ארגונים אחרים בעזה מקבלים הוראה לשלוף את הטילים, גם את הטילים הארוכי טווח שעד היום לא נורו עדיין – ולהתחיל להפגיז את ישראל.
• חיזבאללה עם 18-25 אלף הטילים שלו מקבל הוראה להתחיל לתקוף את ישראל. גם הם מקבלים הוראות לירות לא רק טילים קצרי טווח לגליל, אלא גם לטווחים ארוכים יותר כמו המרכז, דימונה וכו’.
• סוריה – אירן שלחה רק לפני שבוע 3000 חיילים לעזור לאסד, וסביר מאוד להניח שאירן תבקש מאסד לירות גם טילים לעבר ישראל. לא צריך להוציא טנקים לכבוש את רמת הגולן, מספיק לירות טילים מסוריה לישראל, עדיף לכיוון חיפה והמרכז.

מפת הירי תיראה בערך כך:

כמה ישראל ערוכה להתקפה כזו מ-3-4 מדינות במכה אחת? תלוי את מי שואלים. במשרד הבטחון כנראה מעשנים משהו מאוד חזק, כי להערכתם יהיו “רק” 300 הרוגים. לי קצת קשה להבין את המתמטיקה שלהם, במיוחד שאותה מתמטיקה לא לוקחת בחשבון שבעבר אותם יורים לא היה להם טילים ארוכי טווח (חיזבאללה, חמאס/עזה) ואירן לא היתה מעורבת ישירות בירי מהשטח שלה כלפי ישראל.

נוסיף על כך שמצב המקלטים במרכז הארץ במקרה הכי טוב הוא פשוט .. מחפיר! עיריות דוחות תחזוקת מקלטים בגלל אילוצי תקציב וסיבות אחרות, כלומר תושבי המרכז יהיו הכי חשופים לטילים. 300 הרוגים? כמדומני שצריך להוסיף 0 או 00 אחרי ה-300 וזה עוד לפני שנעלה שוב ללבנון (צריך להשמיד טילים, בחלק לא קטן מהמקרים אי אפשר לעשות זאת מהאויר).

סביר להניח שאחרי כל מהומת האלוהים הזו והמכות שינחתו על ישראל, אנחנו עדיין נישאר על המפה, אבל אז גם נחטוף מכות חדשות. לא פיזיות, כלכליות. משרד הבטחון יבקש עוד כמה עשרות מיליארדי דולרים, ביבי שוב יקצץ ושוב יעלה מחירים השמימה. עד אז סביר להניח שכבר תוקם ועדת חקירה נוספת. בדיוק כמו שקרה במלחמת לבנון 2. כבר פיתחנו התמחות בזה בישראל.

נשאלת השאלה: האם צריך לתקוף באירן? לעניות דעתי, כנראה שכן, אבל רק אחרי שהסנקציות הכלכליות יוכיחו שהן לא עובדות ושכל הפתרונות האחרים (הלא התקפיים) מוצו. מי צריך להתקיף? לא ישראל אלא הדוד סם. תקיפה באירן צריכה להיות בכמה “מכות”, כי האירנים ינסו לשגר עלינו מכלול טילים ארוכי טווח וינסו להשמיד גם צבא אמריקאי בים ובמקביל שלוחותיהם יעשו את הכל כדי לפגוע עם טילים בישראל. אנחנו מדברים על מגה-מלחמה שאירן בהחלט תטען ל”קזוס בלי” ורוב המדינות בעולם יצדיקו אותה, בראש ובראשונה רוסיה, סוריה, סין, לבנון ומדינות רבות נוספות, ועוד לא הזכרתי את ערימת ההחלטות שהאו”ם יחליט נגד ישראל, אמברגואים ועוד.

בגלל הסיבות שפיטרתי, כדאי לדעתי לדון בדברים שכן פתוחים וגלויים, ולדרוש תשובות מנבחרי הציבור עכשיו ולא אחרי התקפה שבה יהרגו אלפים ואולי יותר. האם הפתרון שראש ממשלתנו כל כך שש אליו ודוחף אליו – הוא הפתרון הנכון?

השבת צה”ל הפתיע את החמאס והתחיל לדפוק חופשי בסיסים, תחמושת ובקיצור: מימש את “בנק המטרות” שהכין אגף מודיעין בצה”ל. אין ספק שבצה”ל למדו דבר או שניים על הפתעות ובזמן שכולם התלוננו על כך שטילים נוחתים על שדרות ועל עוד ישובים, המדינה מאפשרת לסיוע הומניטרי להגיע. עכשיו כולם יודעים שזה היה בעצם טריק “להרדים” את החמאס, ולפי כמות האבדות שהיו לחמאס היום, נראה שההפתעה בהחלט הצליחה.

יהונתן, שוקי, ורבים אחרים כבר הצהירו שהם “נגד המלחמה” ואתם מוזמנים ללחוץ על הלינקים ולקרוא את טיעוניהם המכובדים. אני פה מציג טיעון הפוך לחלוטין: אין ספק שדווקא המלחמה הזו מוצדקת. היא נעשתה חודשיים מאוחר מדי לדעתי, אבל לכשהתחילה, טוב שהתחילה, וברשותכם אסביר את טיעוניי:

1. החמאס בנה מאות ואלפי טילי קסאם (מי ששכח: חודשיים אחרונים, בזמן שיש “הסכם רגיעה” חטפנו יותר מ-400 קסאמים), הבריח טילים ארוכי טווח. הוא לא מעביר את זה לאיזה מוזיאון עצמאות, הוא מתכונן להשתמש בזה נגדנו. פעם הטילים שלהם, היו מגיעים לטווח מאוד קצר, היום הם כבר מגיעים לאשדוד, אשקלון, שדרות, נתיבות ועוד. נוסיף לכך את העובדה שהבניה באזורים אלו לא ממש שיא האיכות, וכל מה שנותר הוא רק עניין של טיל כזה על בניין לא חזק עם ילדים בתוכו, ויש לנו אסון מבהיל בטירוף.
2. כבר היינו בהסכם “רגיעה” שהחמאס הפר אותו נון סטופ. אכלנו אותה בכל צורה אפשרית ממנו. זה הסכם? זו רגיעה?

אז מה ח”כ חנין ובלוגרים רבים מחרים אחריו אומרים? “אל תעשה מלחמה, תלך על הסכם חדש”,  אבל החמאס לא עמד בהסכם הראשון, למה שיעמוד בהסכם השני? החמאס לא מעוניין בשום שלום כמו שהוא הצהיר לא פעם ולא פעמיים בעבר. הוא מעוניין ב”תהדייה” שמשמעותה החזרת שטחים למצב של 67 כדי לקבל “הסכם רגיעה” בדיוק כמו מה שהיינו בו בחודשים האחרונים. זהו? זו ההצעה? לחזור על אותה טעות במחיר הרבה יותר גבוה לנו??

אולי זה לא הזמן הכי נכון, אבל הטילים האלו יגיעו אלינו בכל מקרה. פעם זה היה ממש בגוש קטיף, היום בשדרות ומחר קריית גת ובדרך הטווח הולך וגדל ואם מישהו לא חושב שזה יגיע למרכז (וכבר יש להם טילים מוברחים שמגיעים עד לאזור 03, להזכירכם) אז הוא באמת חי באשליות! עדיף עכשיו לחסל להם את התחמושת ויעלה להם כמה שיעלה. כשזה מגיע ללחימה, עדיף שהאויב יאבד 1000 אנשים מאשר פצוע אחד שלנו, ושידחפו את ההומניות כלפי העזתים למקום שהשמש אינה זורחת!

נכון, זה לא יפסיק מחר את הירי על שדרות, והצבא מזהיר שהמספר ילך ויגדל של ירי טילים כלפינו, אבל כמו בטיפול שיניים: בהתחלה כואב, אבל לאחר מכן מבריאים. יש צורך בחיסול תשתיות מאסיבי שם בשביל שתהיה רגיעה, ואת זה צה”ל צריך לבצע, ועדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

בינתיים כמובן כל העולם ואחותו (לבנון, ירדן, מצרים, פה בארץ במס’ מקומות) מפגינים נגד המלחמה כל מיני יפי נפש וכמובן הערבים. באי קימון מהאו”ם כבר דורש שנפסיק להכות. איפה כולם היו שתושבי הדרום חטפו? כמובן שלא אמרו מילה.

שמתי לב שכולם מכניסים את הוידאו של חנין. מדהים אותי כל פעם מחדש השכנוע העצמי של רבים מהאנשים שבמקום להתמכר לעוד אשליות של “הסכמי רגיעה” לא מסוגלים להסתכל למציאות העגומה בעיניים ולהבין שאם אנחנו לא נעשה משהו צבאי, לא תהיה כאן שום רגיעה.

בריאות לחיילים ולתושבי הדרום.

לא, אין לי כדור בדולח, לא קיבלתי כל מיני עתידות, אין לי איזה “מקור סודי” שחשף בפניי איזה מידע מסווג. כל מה שאכתוב עכשיו הוא ניתוח קר ופשוט, איך אנחנו הולכים עכשיו למלחמה, או ל”מלחמה”.

אתמול החלו נאומי הבחירות לעלות דרגה. אהוד ברק פתח באופן רשמי את הקמפיין של מפלגת העבודה ומיד האשים את קדימה שהביאה את תוצאות ההתנתקות ומלחמה. כמובן שאהוד “שכח” שמפלגת העבודה היתה השותפה העיקרית בקואליציה והם הם אלו שהצביעו בעד כל הדברים: התנתקות, מלחמת לבנון 2 ועוד שאר מרעין בישין, אבל עכשיו זה תקופת בחירות, אז אפשר לדפוק סכינים בגב של קדימה. במסגרת מסע ההסתחבקות של מפלגת העבודה בינה לבין עצמה, נראו גישושי התחבקויות בין פרץ לברק, ופרץ גם נאם.

ביבי, שכבר התחיל את מסע הבחירות, נאם היום והודיע: "בכוונתי ללכת בדרך חדשה של שינוי התהליך המדיני עם שלום כלכלי ופיתוח כלכלי מואץ, בפרמידה ואמון שייבנו מלמטה, בשטח ובעסקים, עד למעלה". רעיון מעניין, אבל הסיכוי שהפלסטינים יסכימו לו במקום לדון על חלוקת ירושלים ועוד מס’ דברים נראה נמוך. מאוד נמוך.

פה בדיוק מתחיל עניין ירושלים והבחירות, כאשר 3 השחקנים הראשיים מייצגים בעצם 2 אפשרויות עיקריות, בין אם “קדימה” או מפלגת העבודה + שותפים מסורתיים תקים קואליציה (סיכוי מאוד נמוך למפלגת העבודה, אבל בכל זאת אחשיב אותו) כאפשרות אחת, ובין אם הליכוד עם שותפים מסורתיים.

ומהן אותם אפשרויות?

1. אם קדימה יקחו בבחירות כמפלגה הגדולה ביותר ותקים ממשלה (סיכוי קלוש, מיד אסביר מדוע), אז המו”מ על ירושלים ימשך עד שיחתמו הסכמים. אם נחתמים הסכמים על חלוקת ירושלים, תחל פה מלחמה פנימית מאוד חזקה בין אלו שלא אכפת להם שירושלים תחולק לבין אלו שלא מוכנים לשמוע אפילו על חלוקת ירושלים. בכל זאת, זה משהו אחד גוש קטיף (שלרוב האזרחים לא ממש היה אכפת מאותו מקום) וזה משהו אחר לחלוטין שאתה מחלק את עיר הבירה שלך. אם בגוש קטיף המהומות היו של נוער הגבעות, בירושלים זה יהיה הרבה הרבה יותר המוני וקשה פי כמה וכמה. אני די בטוח שיבוצע לפחות טקס פולסא-דינורא על ראש הממשלה הנבחר/ת במקרה כזה (לא שידוע לי מי יעשה דבר כזה, אבל על כל ראש ממשלה מהשמאל והמרכז שהחזיר שטחים נעשה הטקס הזה), והתוצאות [בין אם מאמינים שזה בגלל אותו טקס או לא] מדברות בעד עצמן.
2. אם הליכוד יקח בבחירות, הוא יפסיק מיידית את המו”מ וינסה לפתות את הפלסטינים ל”שלום כלכלי”. הפלסטינים, שקיבלו תחושה מלבני, אולמרט וברק כי אוטוטו מסיימים מו”מ וירושלים המזרחית תהיה בידיהם – ממש לא יאהבו את זה. כמה לא יאהבו? הם יתחילו ב”התנגדות” שזו מלחמה, במיוחד כשיש להם עכשיו רובים, נשק קל, שריוניות ועוד. רבים נתלים באיזו תקוות שווא שאם הליכוד יעלה וביבי יהיה ראש ממשלה, אז כראש ממשלה הוא יראה את הדברים “משם” ויבין ש”חייבים מו’מ בכל הנושאים עם הפלסטינים”, רק שיש בעיה קטנה: הקואליציה שביבי יקים, ולא חשוב איזו קואליציה, תהיה “קואליציה כובלת”: המפלגות הדתיות ובראשן ש”ס יפילו ממשלה כזו במהירות, וראינו הדגמה חיה רק לפני מס’ שבועות.

2 האפשרויות מובילות אותנו לחיכוכים ו/או מלחמה בלתי נמנעת, והכל באשמת קדימה והשמאל שהרגילו את הפלסטינים לחשוב שאוטוטו הם מקבלים את שטחי 67 + שטחים מירושלים. קל להתמכר, קשה לצאת מזה, והמחיר יקר מאוד לכאן או לכאן.

מדוע הסיכוי של קדימה להקים מפלגה קלוש? מכמה סיבות:

1. מבחינה היסטורית, כל ממשלה שנפלה בטרם זמנה, לא הצליחה לקום מחדש מיד לאחר הבחירות. לדוגמא: ב-96 לאחר מות רבין, במפלגת העבודה היו בטוחים שהעם רוצה שלום עם הפלסטינים והערפאת וכל עניין הבחירות יהיה רק עניין פורמאלי. הסקרים חייכו לפרס והוא היה כבר בטוח שהוא מקים ממשלה, אבל בגלל מספר זעום של קולות (30,000 בערך), ביבי והימין זכו, והעניין שוב חזר על עצמו שהממשלה התפרקה אחרי 3 שנים ומי שזכה היה אהוד ברק.
2. ש”ס הולכת חזק על ירושלים בקמפיין הבחירות הנוכחי ושמה אותו כנושא ראשי, כולל פוסטרים, סלוגנים ועוד. לא חשוב מי המפלגה שתנצח, אם אותו מפלגה לא תצהיר שירושלים מחוץ למו”מ, ש”ס לא נכנסת, ואם נכונים המספרים בסקרים המפלגתיים האחרונים, אין קואליציה בלי ש”ס, ואם קדימה תיבחר, אז נקבל שוב בדיוק את אותו מצב שהיינו בו לפני מס’ שבועות.

לסיכום: לא חשוב איך נסתכל על זה, אנחנו הולכים לקראת מלחמה, או “מלחמה”. תודות ל”קדימה” ולשמאל שטיפחו את האשליות האלו אצל הפלסטינאים.