מי שמכיר אותי, יודע שבימים רגילים לא קל להצליח לחרפן אותי. תמיד קיימים ספקים ששולחים לי חשבוניות מימי נבודכנאצר השני עם דרישה לתשלום מיידית “או ש..”, ובד”כ מספיק טלפון אחד למנהלת החשבונות, הצצה בחשבון הבנק שלהם והדברים נרגעים.

אבל לפעמים קיימים מצבים כשמספר גופים מצליחים לשגע אותי, כאשר כל גוף מתנהג בטמטום או במה שנקרא “ראש קטן”.

כך קרה לי השבוע.

הסיפור פשוט: נשרף לי הראוטר הקטן שרכשתי והזמנתי מהונג קונג גירסה יותר משוכללת, את ה-ZTE MF60, דגם שנמכר בארץ, רק שרכשתי אותו בזול. רכשתי אותו ב-eBay, הוספתי 20 דולר למשלוח דרך DHL והמתנתי למודם.

המודם הגיע במוצ”ש לישראל, ומאז הוא תקוע במכס בגלל טמטום של 3 גופים.

פניתי ל-DHL כדי להסביר שמשרד התקשורת אישר מתחילת חודש אוגוסט לייבא ציוד סלולרי, כל עוד יש לו אישור של ה-FCC או CE, ולראוטר הזה בהחלט יש את האישורים הנ”ל, הם מופיעים על המדבקה בצידה החיצוני של הקופסא.

נציג DHL בדק במחשב ופסק “אתה צריך להביא אישור משרד התקשורת”.

הרמתי טלפון למשרד התקשורת, ואז התבררו לי העובדות הבאות:

• האישור שמשרד התקשורת נתן הוא רק על טלפונים סלולריים. לא על ראוטרים סלולריים או ציוד אחר.
• האישור יכנס לתוקף רק ביום ראשון הקרוב, 30 יום לאחר שהוא פורסם (את החלק הזה הם לא פרסמו בהודעות לעיתונות, וכמובן שכל ההיתר לא מופיע באתר משרד התקשורת)

נציגת המשרד (אשה מעצבנת) ביקשה ממני למלא טופס ולשלוח העתק מפרט טכני עם תדרים. שלחתי. האם התקבל? שאלה מצויינת! משרד התקשורת עונה עד לשעה 1:30 בצהרים, ורוב הזמן הטלפונים תפוסים או עם צליל שיחה ממתינה. בינתיים – החבילה תקועה במכס.

החלטתי לנסות להיכנס קצת לעובי הקורה (אם אין אני לי…), ומצאתי את המסמך (PDF) הזה שבו כתוב שחור על גבי PDF כי:

“משרד התקשורת מתיר יבוא אישי חד-פעמי וללא צורך באישור פרטני ממשרד התקשורת  של מכשירי רדיו טלפון נייד  (להלן – "טלפון סלולארי") ומודמים סלולאריים במקרים הבאים: 
  * אדם פרטי (לא חברה), לצורך שימוש עצמי בלבד, בכמות של עד 3 יחידות בדגמים שמאושרים להפעלה באלחוט בארץ ואשר מפורטים ברשימה שבהמשך. “

יופי. הבה נבדוק אם המכשיר שלי מופיע ברשימה.. כן, הוא מופיע כמספר 3674, כלומר מכשיר שלא צריך אישורים מיוחדים. אישור כזה רשמי אמור לעזור, לא?

לפי פקידת משרד התקשורת, “חייבים חותמת”, כן, גם אם הדגם נמצא ברשימה! העברתי לה שוב את הפקס (היא טוענת שלא קיבלה), והיא טענה שצריך שהמהנדס יחתום. המהנדס בינתיים לא זמין.

היום, יום חמישי, ועדיין לא קיבלתי את הראוטר. העברתי את המסמך הנ”ל לנציג DHL והובטח לי ש-ליאת תחזור אליי. ליאת לא חזרה עד זמן כתיבת שורות אלו מאז שיחתנו אתמול כשניסיתי להתחנן, פשוטו כמשמעו, שמישהו קצת, קצת יגדיל ראש.

לו היה מישהו במכס מסתכל על המסמך הנ”ל, המודם היה אצלי כבר. לו היה מישהו עם ראש קצת יותר גדול במשרד התקשורת, היו כבר שולחים לי אישור. לו היה מישהו ב-DHL מרים טלפון למכס וטוען שהדגם נמצא ברשימה המותרת – המודם היה כבר כאן.

אבל אף אחד מהגופים הנ”ל לא מוכן טיפ טיפה להתאמץ. טיפ טיפה להגדיל ראש ולחשוב. לא המכס, לא DHL וכמובן שלא יגדילו ראש במשרד התקשורת (שאגב, יש בו בחורה אחת שנמצאת פעם בשבוע, והיא זו שמטפלת באישורים! מגניב! אנחנו רפובליקת בטטות, שנמוך מרפובליקת בננות!).

גם לכם קרו חוויות “נחמדות” כאלו?