גם נובל הלכה?

הבשורות לגבי מכירת Novell לא היו מעודדות. נובל הסכימה "להימכר" לחברת Attachmate. השמועות מדברות על מחיר של 2.2 מיליארד דולר, כאשר הזכויות על ה-Unix נשמרות ולא נמכרות למיקרוסופט.

המכירה עצמה לא היתה ממש סוד. במשך זמן רב הנהלת נובל חיפשה למי להימכר, ואחת המועמדות הבולטות היתה דווקא VMWare, אך כנראה היא לא היתה מוכנה לשלם את המחיר שנובל ביקשה והיא ירדה מעניין הרכישה, מה שהשאיר את Attachmate כמועמדת היחידה לרכוש, והרכישה נעשתה.

נובל היתה באמת חברה שהבינה מה זה קוד פתוח, איך להתייחס למפתחי קוד פתוח, אבל לנובל לא היה אומץ לפרוץ את השוק ולחפש שווקים חדשים ודברים חדשים. רד האט הוציאו את פדורה? נובל הגיבה ב-Open SuSe. השוק רוצה פתרונות וירטואליזציה? נובל לוקחת את XEN ומייצרת רבע ממה ש-Citrix המתחרים מציעים. רד-האט לשם השוואה – רצו להיכנס לשוק הוירטואליזציה ברצינות, אז הם ראו את קומרהנט, וקנו אותם ב-120 מיליון דולר (לפי השמועות), ומאותו רגע רד-האט התחילו להשקיע ב-KVM הרבה יותר מאשר ב-Xen מבחינת שיווק ו"המלצות" ללקוחות שלהם (נחשו על מה מבוסס ה-RHEV של רד-האט). רד האט עשתה צעדים אחרים כדי להיכנס לשוק ה-Middleware כמו רכישת JBoss כדי ליצור דריסת רגל בשוק, והדו"חות הכספיים של רד-האט מראים שהם גודלים לא רע. הם כמובן לא מיקרוסופט או גוגל, אבל יחסית לחברה שמוצר הדגל שלה (RHEL) נמצא חינם בשוק עם תואם (CentOS), המספרים בהחלט יפים.

בשביל לנהל חברה עם אג'נדה של קוד פתוח (כמו SuSE), צריך הרבה יותר מהנהלה שמבינה במספרים. צריך "להרגיש" את קהילת הקוד הפתוח, מה קורה, איזה דברים נכנסים, מה הקהילה חושבת על כל מיני מוצרים, אפליקציות, פרוטוקולים חדשים וכו', ורק כש"מרגישים" אפשר לדעת אם ללכת להשקיע בכיוון הזה או לא. נובל, כמו שכתבתי מקודם, תמיד הגיבה באיחור ובשכפול, לא בפריצת דרך.

נובל המשיכו להתעסק במוצרים שכבר נהפכו ל-Legacy ולא השכילו להבין שאותם מוצרים "מתים" מבחינת השוק: די, כבר לא רוצים יותר Netware, לא רוצים יותר Zenworks ושאר המוצרים הישנים. המספרים לא משקרים: נובל ראתה בכל רבעון איך המספרים יורדים בקצב של מספר דו-ספרתי.

אם לנובל היה נסיון עם קוד פתוח שהגיע עם רכישת SuSE, ל-Attachmate אין שום נסיון, כלום, ומעניין איך זה ישפיע על גרסאות SuSE (שכמובן הובטח למפתחים וללקוחות ש"שום דבר לא ישתנה", את זה תמיד מבטיחים). בינתיים עיתונאים כבר מתחילים לכחכח בגרונם תוך ציון שמיקרוסופט מקבלת איזה חלק מזה, וכשמיקרוסופט בשטח הזה, זה אף פעם לא נגמר טוב. כולם הזהירו את נובל שלא לעשות עיסקה עם מיקרוסופט, נובל לא הקשיבו וחתמו עיסקה שעזרה כמה רבעונים בשנה הראשונה אחרי החתימה לשורה התחתונה של נובל, אבל אח"כ? בחזרה להפסדים. העיתונות, אגב, לא מחכה לגירסה הבאה של SuSE, הם כבר עסוקים בהספדים  על נובל.

מה באמת יהיה? את זה אף אחד לא יודע. נובל כמובן אומרים שהכל בסדר והלקוחות יכולים להיות רגועים, אבל לקוחות גדולים הם לקוחות מנוסים שחטפו איזה סנוקרת בעבר מחברות כאלו ואחרות. במובן הקרוב אני לא חושב שיהיה איזה שינוי, אבל במובן הרחוק, מי שירצה תמיכה מסחרית ישירה מהמפיץ לינוקס, האופציות שלו עכשיו יצטמצמו ל-2 (רד-האט, Canonical) אלא אם הוא יאמין ל-Attachmate, ועוד לא התחלתי להזכיר את עניין הפטנטים שאם חלקם עוברים למיקרוסופט, יכול להיות שנשמע גם מהם.

כמו שאמרתי בהתחלה – עצוב.

מחשבות על חומת אש ורעיון קטן

כל אחד שיש לו מחשב שמשרת אותו ו/או אחרים צריך חומת אש. בעסק שלי, לדוגמא, הלקוחות מוגנים ע"י חומת אש שהיא בעצם קופסא פיזית קטנה שנותנת שרות לא רע של חסימת כל מיני דברים. הקופסא עובדת טוב ומעבירה את הנתונים בצורה משביעת רצון (יחסית, יחסית). הקופסא עצמה לא יכולה להתחרות בפתרונות של עשרות אלפי דולרים כמובן, אבל ללקוחות שלי אני יכול לתת מגוון פתרונות שחוסמים כל מיני דברים, בהתאם לצרכי הלקוח (כל הלקוחות מוגנים במס' שכבות, לתוהים מביניכם).

מדוע אני מספר לכם את זה? הסיבה פשוטה: תעבורה. ברשותכם, אפרט..

רוב הקופסאות המשמשות היום כחומות אש עבור שרתים ותחנות עבודה בנויים פחות או יותר אותו דבר. הם בעצם PC עם לוח אם קטנטן, ומספר חיבורים. מה שרץ על ה-PC זו מערכת הפעלה כלשהי (ברוב המקרים זה לינוקס, בשאר זה BSD) ומעליה "שכבה" שכוללת ממשק וובי וכל מיני תוספות, בהתאם לסוג המוצר והחברה המייצרת אותו.

אבל ההבדל הגדול ביותר בין הקופסאות, היכן שההבדל מגיע ממחיר של 1000-3000$ למחירים של 10,000 דולר ומעלה – הוא הבדל התעבורה. קופסא קטנה יודעת להעביר תעבורה של כמה עשרות מגהביטים בשניה (כולל תקשורת VPN), קופסא בינונית יודעת להעביר מאות עד משהו כמו 8 ג'גהביט בשניה, וקופסאות יותר גדולות מתחילות ב-6 ג'יגהביט לשניה ומטפסות בהתאם, כולל מחיר שמזניק בחופשיות כלפי מעלה.

בעסק שלי, לדוגמא, אני נתקל ב"בעיה" די מבורכת: בהתאם לכמות הלקוחות אני מגדיל את הקווים (כרגע זה עומד על 300 מגהביט סימטרי, לסקרנים) ואם אזמין לדוגמא עכשיו קופסא הרבה יותר רצינית שתשמש כחומת אש, אני אצטרך לשלם בסביבות ה-2000-3000 דולר, אבל אם קצב הגדילה שלי ימשיך להיות כמו שהוא כרגע, אני מאמין שעוד מס' חודשים יהיה לי רוחב פס של ג'יגה פלוס בקו סימטרי וכאן תצוץ בעיה: אותה קופסא לא רק שלא יכולה לעזור לי עם התעבורה, אלא שאני אפסיד בעצם את הסכום ששילמתי, שלא לדבר על הסכום שאצטרך לשלם על קופסת חומת אש שיודעת לנתב תקשורת ברוחב פס של ג'יגה ומעלה. המחירים לדברים כאלו למוצרים מוכרים וידועים מתחילים ב-10,000$, ואם אני אגדל ליותר מ-5-8 ג'יגהביט תעבורה, שוב אמצא את עצמי באותו מצב. נכון, אפשר להשתמש במס' קופסאות של חומות אש להגן על קבוצות שונות של שרתים, אבל זה לא תמיד הדבר הכי יעיל.

מה שחסר (לדעתי) בשוק הוא קופסת חומת אש, אבל לא קופסאות כמו שיש היום, אלא קופסא יותר מודולרית. קופסא שאני יכול לרכוש נניח ב-1000-2000 דולר, והרשיון שלה הוא מודולרי. ברמה הבסיסית לדוגמא היא יכולה לנתב כמה עשרות מגהביטים בשניה. רמה יותר גבוהה – מאות מגהביטים, רמה יותר גבוהה ג'יגהביטים ורמה הכי גבוהה – עשרות ג'יגהביט בשניה. הקופסא עצמה היא מכונת PC חזקה אבל היא תהיה "מוחלשת" ע"י התוכנה בהתאם לרשיון, כך שברשיון הכי גבוה, המכונה לא תהיה מוחלשת כלל.

מבחינת רווחים, דבר כזה יכול להיות מאוד רווחי לחברה שמייצרת קופסא כזו מסיבה מאוד פשוטה: כיום הקופסאות המתחרות קבועות בכמות תעבורת הנתונים שהן מעבירות ואז הצרכן של הקופסא אם הוא מגדיל את הקו מעבר למכסה שהקופסא יכולה לנתב, צריך לכתת את רגליו ולשוטט באינטרנט על מנת לחפש קופסא נוספת ולראות אם יש הצעות מפתות. קופסא מודולרית כזו רחוקה מרחק של רכישת רשיון מהגדלת הכח שלה, כלומר הלקוח לא צריך לחפש קופסא אחרת, הוא רוכש רשיון נוסף, מקליד אותו למכונה ונגמר העניין, כך שלחברה יהיה כדאי בעצם לגרום ללקוח להישאר איתה עם הקופסא ואולי למכור לו מוצרים נוספים (אנטי וירוס, אנטי ספאם, חומת אש שבודקת תכנים ועוד ועוד), ואז הלקוח נשאר עם החברה.

קופסא כזו לי היה יותר קל לרכוש ולהצדיק את ההשקעה בה ואני בטוח שאני לא היחיד שחושב כך.

מישהו רוצה להרים את הכפפה? 🙂

מעבירים הילוך ב-ספינים

רק לפני מס’ ימים הודיעה ציפי לבני שהיא בוחרת ללכת בדרך ה”פוליטיקה נקיה”. זה לא החזיק זמן רב, אפילו לא מס’ ימים.

אז מה הספין הפעם? היא לא תהיה כמו אולמרט ש”רצה לתת”. היא, כמייצגת קדימה “לא תמכור את המדינה לחרדים”.

כבר? כבר שקרים? ההסכם עם העבודה שנשמות טובות מ”קדימה” אומרים שהוא ממש “מחיר מציאה”, מה זה? האם קדימה בעצם מוכרים את המדינה למפלגת העבודה? לא תמצאו שום מאמר ב-הארץ או “וואלה” על אתנן פוליטי של 2 מיליארד ש”ח על חשבון המיסים, אבל על הסכם בין ש”ס לקדימה מיד יקפצו פובליציסטים ויצקצקו בלשונם ש-“ש’ס סוחטת”.

אם רוצים פוליטיקה נקיה, עדיף להיות ישירים עם העם ולאמר לו את האמת: אחרי הבחירות, אם נניח קדימה תיקח (הם ירדו לפי הסקרים האחרונים ב-6 מנדטים מ-32 ל-26), אז היא תצטרך לשבת עם ש”ס ואם יהיה ביניהם הסכם קואליציוני, כספים יועברו בדיוק כמו שכספים יועברו למפלגת העבודה או מרצ או מי שתהיה השותפה הבכירה בקואליציה. האם זוהי “מכירת המדינה”? לא, אלו כללי המשחק, גם כשהם נראים גרוע, הם אותם כללים במדינות האיחוד האירופי ובמקומות רבים בעולם. שם אין ש”ס, שם יש כל מיני מפלגות סקטוריאליות אחרות.

אם כבר מדברים על מכירה, ש”ס דווקא צודקת בכך שהיא מצהירה כי “לבני תמכור המדינה לערבים, לא לחרדים”. מסירת חלקים מעיר הבירה שלך תמורת נייר שאיש לא מתחייב שהוא יקוים היא “מכירה בהפסד” לפי הז’רגון המקצועי.

גב’ לבני, תאמרי את האמת לעם בפרצוף. בספינים כמו שאדלר ופורום החווה מציע לך לעשות, לא תגיעי רחוק. זה עובד פעם, זה עובד פעמיים, אבל בפעם השלישית אנשים מבינים כבר שעובדים עליהם וזה מאבד תוקף. לבני בעצם בונה על הקול החילוני החושש מהחרדים, כולל אלו שמתנגדים לדת.

Give it up.

עדכון: אורי אורבך כתב מאמר מעניין בדיוק על הנושא הזה. מומלץ לקרוא.