וירוס ללינוקס?

יצא לי לקרוא לפני מס' ימים את כתבתו של ניב ליליאן על סוס טרויאני שנמצא בתוכנת שרת IRC (בשם UnrealIRCd) ותהייתו האמנם ללינוקס אין וירוסים.

נתחיל בעובדה פשוטה אחת: האם אפשר לכתוב וירוס שירוץ על לינוקס? התשובה היא חד משמעית: כן. תמיד אפשר לכתוב סקריפט שיעשה נזקים גדולים, שידע לטעון דברים אחרים (אם יש תקשורת החוצה) ואם הסקריפט ינצל פרצות קיימות ידועות שלא נסגרו, יהיה אפשר עם הסקריפט לתת למשתמש רגיל הרשאות root ומכאן והלאה הנזק שניתן לגרום יהיה ממשי ומבעית. אפשר יהיה לגרום לוירוס לרוץ כל פעם שמשתמש מתחבר לשרת ב-ssh לדוגמא ע"י הוספת שורה אחת ב-bashrc / bash_profile (תלוי בנסיבות), אפשר יהיה לגרום לסקריפט להשתמש להשתמש במפתחות שנמצאות בתיקית ssh. כדי לחדור למחשבים אחרים ו"להדביק" אותם.

כל הדברים האלו ידועים לכל אחד שמבין באבטחה בלינוקס ובניהול של רשתות לינוקס, ובכל זאת, כמות הוירוסים ללינוקס קטנה לחלוטין. מדוע? לכך יש מספר סיבות:

  • תוכניות שנכתבות ב-bash/tcsh או ב-perl או python וכו' כשהן מורדות דרך דפדפן אינן מסוגלות לרוץ לאחר ההורדה. בשביל שקובץ יוכל לרוץ, חייב להיות לאותו קובץ ביט דלוק בהרשאות שלו ואות ביט נקרא Executable (או בקיצור: x). בלי הביט הזה, אם ננסה לפתוח אותו דרך מנהלי הקבצים של KDE או GNOME, יפתח עורך טקסטים עם תוכן הקובץ. הוא פשוט לא ירוץ, ובשביל להריץ אותו יש צורך בהרצאה ידנית: או להפעיל את הביט של executable לגבי הקובץ ואז להפעיל, או להשתמש ב-sh (או בפקודה שצריך, בהתאם לשפה שבה נכתבה התוכנה, כמו perl או python או php וכו'), כלומר אין אפשרות שאדם שלא מכיר לינוקס יוריד סקריפט, ילחץ עליו והסקריפט ירוץ אחרי הקלקה.
  • קיימים קבצי "חבילות" בינאריות כמו RPM או DEB להפצות לינוקס שונות, אולם גם כאן ישנם אמצעי מניעה ואזהרה. רוב המשתמשים מתקינים תוכנות אך ורק דרך מאגרים רשמיים (repositories) וכל מאגר חתום בחתימה מיוחדת שאותה יש לייבא לפני שימוש במאגר חיצוני. אמצעי מניעה נוסף הוא הצורך בסיסמת root על מנת להתקין קבצים בינאריים אלו. אין סיסמא, אין התקנה.
  • המאגרים שהזכרתי בסעיף הקודם מנוהלים ע"י אנשים אחראים ובמקרים רבים אותם מנהלים הם הם אלו שבונים את החבילות הבינאריות ולא כל טלאי קוד עלום מוכנס כך סתם לתוך החבילות הבינאריות, כך שהסיכוי לכך שחבילה בינארית תצא עם קוד זדוני הוא די קטן.
  • מודעות לאבטחה: בניגוד ליצרניות מערכות הפעלה אחרות שלוקחות את עניין אבטחה המידע כאקט שיווקי ורק לאחר מכן יישומי, יצרני ההפצות לוקחים את עניין האבטחה מאוד ברצינות ומיישמים זאת בהפצות השונות של לינוקס. התקנת CentOS או Fedora לדוגמא ישאלו לאחר סיום ההתקנה איזה שרותים הינך רוצה להריץ ועל איזה יציאת רשת הינך "סומך", כדי שהמערכת תכתוב אוטומטית חוקים לחסום את השאר. בניגוד למיקרוסופט שמציגים חלון השואל אם לפתוח פורט לאפליקציה (והמשתמשים, גם כשאין להם מושג מה החלון אומר, לוחצים "yes"), בלינוקס אתה צריך לפתוח פורט ידנית בחומת האש לאפליקציה אם היא צריכה תקשורת מבחוץ פנימה, ובמקרים מסויימים גם צריך לשנות את חומת האש לשם התקשרות מבפנים החוצה.

שום הפצת לינוקס אינה חסינה מוירוסים וטריקים שונים, אולם המודעות לעניין אבטחה ועדכוני אבטחה היא הרבה יותר גבוהה ממה שקורה בעולם של מיקרוסופט. הדוגמא הכי פשוטה להתנהגות גרועה היא דווקא מהצד של מיקרוסופט: אנשים רבים מפחדים להתקין עדכוני אבטחה כשהמערכת שלהם אינה חוקית והם חוששים שמיקרוסופט יכניסו להם "בסיבוב" איזה "עדכון אבטחה" שישבית להם את מערכת ההפעלה, ולכן הם מתעלמים מכל אזהרת אבטחה. התוצאה? מאות אלפי מחשבים בעולם הם לא יותר ממחשבים "זומבי" המשמשים כ"עבדים" לרשתות בוטנט שונות הזורעות הרס בכל מיני כיוונים (התקפות DDOS, הפצת דואר זבל, וירוסים ושאר מרעין בישין). ב-לינוקס אף אחד לא יחסום אותך עם טריקים כאלו וכל מה שלוקח להתקין עדכוני אבטחה הם 2-3 קליקים. כל זה מוביל לכך שבלינוקס מאוד נדיר למצוא וירוס כלשהו וחברות המייצרות אנטי וירוסים מייצרות תוכנה גם עבור לינוקס, אך השימוש שלה הוא בד"כ כדי להתממשק לשרת הדואר הארגוני ולסרוק מיילים יוצאים ונכנסים.

אותו עניין שהיה עם תוכנת UnrealIRCd הוא דבר שיכול לקרות, אך מכל דבר לומדים וגם הקהילות לינוקס השונות ילמדו ויפיקו לקחים. אותו אדם שהוסיף את הקוד הזדוני "נשרף" מבחינת פרוייקטים אחרים אם ירצה להתנדב בהם, וגם כשהוא ירצה להוסיף קוד לכל מיני מוצרים בקוד פתוח, במקרים רבים הקוד שלו יבדק לפני שיכנס לתוך המאגר קוד המרכזי.

כמה מילים על WebM

לפני מס' חודשים גוגל רכשה את חברת On2, החברה שיצרה מקודדי וידאו עצמאיים למגוון מוצרים. את המקודדים היה אפשר לראות בפעולה בוידאו של "תפוז" לדוגמא, ובגירסה יותר מאוחרת (VP6) ב-YouTube ובסקייפ (בגירסאות הראשונות שנתנו לשדר/לקלוט וידאו).

המוצר האחרון של חברת On2 היה מקודד בשם "VP8" עם הבטחות מכאן ועד להודעה חדשה שלא ממש מסתדרות עם המציאות. כך לדוגמא החברה הודיעה כי VP8 הוא הרבה יותר טוב מהמקודד המוביל כיום (H.264). אנשי הוידאו בחברות שונות ניסו את המקודד של On2 ובלשון המעטה לא בדיוק התרשמו ממנו.

עד שהגיעו גוגל, וגוגל פשוט רצו לרכוש את החברה עם המוצר שלהם לטובתם. גוגל סיכמו מחיר עם On2, בעלי המניות לא הסכימו ועוכרי דין כבר החלו לצחצח חרבות, ואז גוגל החליטה להוסיף עוד כמה מיליוני דולרים בשביל לסגור עיסקה. זה עבד. גוגל רכשו את החברה והמפתחים החלו לארגן את הקוד לשילוב בתוך פרויקט קידוד פתוח וידוע: FFMPEG

עכשיו שהקוד בחוץ, רבים תוהים האם המקודד הנ"ל יצליח להתגבר על H.264. בחור בשם ג'ייסון גרט גלייזר (מי שמפתח מקודד H.264 בקוד פתוח) כתב סקירה על הקוד. הבחור בהחלט קוטל ללא רחם את המקודד החדש ובצדק, בגלל מס' סיבות:

  • ראשית, אין מפרט טכני, שזה בניגוד כמעט לכל מקודד (כמעט, למעט מקודדים אזוטריים כמו SNOW ועוד כמה מקודדים נשכחים שהיו בשימוש רק בכמה אפליקציות). כשאין מפרט טכני, הבעיות מתחילות: אין אפשרות לממש את המפרט בצורות אחרות, אין אפשרות לעשות סטנדרט כלשהו וכל אחד יכול ליצור בעצם מקודד שאינו תואם למקור.
  • חברות וידאו רבות יכולות לנשום לרווחה (אפל, מיקרוסופט, אדובי וכו'): המקודד לא נותן שום יתרון כשזה מגיע לשידור וידאו. אדרבא, הוא מאוד גרוע בכך (לפי כותב הסקירה, יש שם חלק שלעיתים כשהוא לא מצליח לקודד פריים מסויים, הוא מנסה שוב ושוב, מה שאומר שהוידאו לא יהיה חלק לעיתים ולא בגלל רוחב הפס, אלא בגלל הקידוד). יהיה אפשר אולי לשדר איתו ב-HTTP, אך בהשוואה למה שפלאש וידאו נותן, VP8 פשוט לא נותן תחרות. אגב, מי שמפנטז על סטרימינג של HD עם VP8 מוזמן לרדת מהפנטזיה. זה לא עובד.
  • מבחינת איכות הוידאו, הסוקר משווה את המקודד ושם אותו בין קידוד XVID החופשי ל-VC1 של מיקרוסופט. זה לא רע, אבל מתחרה רציני ל-H.264 הוא לא.
  • מבחינת תחרות לקידוד H.264, הקידוד של VP8 יכול אולי, אולי להתחרות ברמה הבסיסית (Base Profile) של H.264 אך לא ברמות יותר גבוהות ש-H.264 מציע.
  • גוגל עשו שטות: לאחר שהם תרמו את הקוד הם הכריזו עליו כ"גירסה סופית", כלומר מה שנכנס הוא מה שיהיה וחברות שירצו לתת שרותים סביב VP8 יאלצו להשתמש בקוד שמלא באגים. גוגל לא הולכת להשקיע ולתקן את מה שכבר פיתחו On2, כך שאם יהיו פתרונות האצה ל-VP8, הם יבוססו על אותו קוד מלא באגים וחבל.
  • מי שחושב ש-VP8 מעניק חסינות מפטנטים מוזמן להתעורר: הסוקר אינו עו"ד, אך הוא מציין כי מבחינת המקודד, יש בו הרבה חלקים חופפים שנכנסים תחת פטנטים מסויימים, כלומר אם מחר קבוצת ה-MPEG LA תרצה להתחיל לתבוע על הפרת פטנטים, סביר להניח שיהיה לה קייס לא רע. מי שמצפה להגנה מצד גוגל יכול לשכוח מכך.

אני מעוניין להדגיש מסויימת: זה מעולה שגוגל רכשה חברה ונתנה את הקוד שלה לקהילת משתמשי הקוד פתוח, אך חוסר הנכונות של גוגל להשקיע ולו במעט בכדי לשפר את המקודד מעלה תהיות האם גוגל מנציחה את הסטיגמה הידועה על קוד פתוח מצד חברות מסחריות: רוצים להרוג מוצר, משחררים את הקוד שלו כדי לקבל נקודות יחסי ציבור ותו לא, וחבל. הרי היה אפשר להשהות את שחרור המוצר ולהשקיע עוד קצת ולקבל משהו הרבה יותר שווה.

אין ספק שהתרומה של גוגל עוזרת בהשוואה למצב הקודם (Theora), אך עדיין יש צורך בעוד השקעה כדי לקבל מקודד עם יחס דחיסה הרבה יותר רציני, עם תמיכת Streaming טובה. גוגל עשתה עבודה מעולה בכך שרתמה את מוזילה ואופרה על מנת לתמוך במקודד הזה ואף הצהירה כי יו-טיוב יציע וידאו ב-VP8, אך עדיין: עוד קצת השקעה והתמונה היתה נראית אחרת לגמרי.

מחשבות על כרום OS

אתמול כתבתי את הפוסט על כרום OS לאחר צפיה בבלוגים, הערות של אנשים טכניים, מדיה, וקצת מחשבה על כרום OS. "ישנתי" על החומר ובבוקר ניסיתי לחשוב על זה משהו אחד פשוט: מי צריך את זה?

אני מעוניין לתת תזכורת קטנה לקוראי הבלוג שאינם נמצאים בתחום עשרות שנים. קצת היסטוריה.

בשנות ה-70 (ואף לפני כן) וגם בשנות ה-80, היו מסופי מחשב (בנוסף למחשבים האישיים שהתחילו לצאת כמו אפל II, קומודור ויק 20, אטארי 400/800, ה-ZX ספקטרום ועוד) שהיו הדבר ה"שולט" בשוק הארגוני. אלו היו בעצם מעין מחשבים "טפשים" שלא היה להם כל אמצעי אחסון, והם היו מורכבים ממסך (שבתוכו היה צ'יפ עם "מערכת ההפעלה" ותוכנת הטרמינל) ומקלדת. המסוף היה מתחבר דרך חיבור רשת (עוד בזמן שהיה חיבור קואקסיאלי, במקרים אחרים זה היה חיבור מודם) ומה שהמסוף היה עושה זה להציג טקסט מ-שרת מרוחק ולשלוח בחזרה טקסט. לא היה אמצעי אחסון, לא היה צבע ולא היו אמצעי קלט/פלט אחרים.

מאוחר יותר הגיעו מסופים אחרים, יותר גרפיים, ואלו היו מסופי X Terminal שגם שם הטרמינל היה טיפש, היתה תצוגה גרפית כלשהי, היה עכבר ומקלדת והחיבור היה מתבצע דרך חיבור Ethernet עם או בלי שימוש בכרטיס חכם, ושוב, לטרמינל לא היה כל אמצעי אחסון והוא היה שולח את תנועות העכבר והתגובות אל השרת ומציג את התוצאה.

נעבור קדימה בזמן לשנות ה-90 וה-2000 שבהם כל המחשבים הם מחשבים "שמנים", וגם כאן נמצא מסופים, רק שהפעם בנוסף למסופי ה-X Terminal (כמו Sun Ray 100) נמצא גם מסופי RDP שמתחברים לשרתי מיקרוסופט השונים (2000/2003/2008) והם היו מציגים לאנשים מסך Windows עם סביבה מוכרת כמו המחשב הרגיל רק ששוב: במסוף אין שום אמצעי אחסון. יש ניתוב יותר חכם של אביזרים מ/אל המסוף והשרת, אבל עדיין מדובר במסוף טיפש.

כרום OS והמחשבים שיהיו מבוססים עליו יהיו בעצם דור המשך. במחשבים הניידים האלו לא יהיה אחסון קבוע, רק שבמקום להציג X או RDP, יהיה דפדפן שיציג דפים. גרפיקה עשירה, אודיו, אבל עדיין.. מסוף טיפש. כמה טיפש? אהבל מוחלט כל מחשב נייח/נייד שתשים מולו עם כל מערכת הפעלה קונבנציונאלית: מאק, לינוקס, או כל גירסת Windows מהעשור האחרון.

מהנדסי גוגל דיברו אתמול על המפרט שהם הולכים להכתיב ליצרני החומרה שירצו לשים את כרום OS ולמכור אותו כך לציבור. נכון, לא יהיה דיסק קשיח, אבל המהנדסים רוצים מסך יותר גדול מ-10 או 12 אינטש, הם רוצים מקלדת מלאה וה-Touch Pad אמור להיות יותר גדול, וכל זה מוסיף למחיר ה-BOM (ר"ת: Bill of Materials), מה שאומר שנטבוקים כאלו יגיעו למחירים של 300 דולר ומעלה לצרכן. אם נוסיף עוד 100 דולר, נוכל לקנות מחשב נייד רגיל בסיסי עם כל היכולות של הנטבוק, עם דיסק קשיח, ועם הרבה הרבה יותר יכולות, אז מדוע בעצם שצרכנים ירצו בכלל לרכוש מוצר נכה כזה? תירוץ הניהול הוא תירוץ קלוש. אנחנו כבר 20 שנה עם מחשבים שמנים ולא חסרים פתרונות ניהול ותחזוקה למשתמשים הביתיים והפעולה הכי בסיסית (גיבוי) יכולה לפתור את רוב הבעיות שהמשתמשים נתקלים בהם.

אז למי הנטבוקים מבוססי כרום OS מתאימים? ל-2 קבוצות עיקריות: ספקי תקשורת רט"ן (כדוגמת פלאפון/סלקום/אורנג'/מירס) וחברות ענקיות. ברשותכם, אסביר מדוע:

  • ספקי תקשורת רט"ן, מבחינתם נטבוק כזה הוא פשוט מתנה משמיים! חתום על חבילת Data מורחבת (או "בלתי מוגבלת", תלוי בספק) וקבל במחיר מינימלי (או אפילו בחינם) נטבוק של יצרן חומרה ידוע. ספקים כאלו רוכשים מחשבים כאלו במאות או אלפים (תלוי בספק/קמפיין וכו' וכו') ויכולים לקבל נטבוקים כאלו במחיר זול בעשרות אחוזים מהמחיר לצרכן, כך שהם יכולים לקבל את הנטבוק במחיר של 200 דולר או פחות מכך. מבחינת הספק, הוא יכול להרים מעין "פורטל" שכתובתו תיצרב לנטבוק, ושהלקוח יגלוש לאן שהוא רוצה. הלקוח משלם מחיר עבור חבילת ה-Data כל חודש ואם הוא חורג מהחבילה, הוא ישלם מחירים (מופקעים) על החריגה, והלקוח מחוייב בתשלום חודשי ל-18 חודשים. אין צורך בטיפול בבעיות בנטבוק אצל לקוח קצה. תכבה, תדליק, כנס עם שם המשתמש והסיסמא, נגמרה הבעיה. ספק הרט"ן מרוויח תזרים מזומנים שוטף רווחי. מה רע? יש כמובן צורך בהתאמות לפורטל אם הלקוח רוצה לראות סרטים או לשמוע מוסיקה בתשלום (לתשומת לב אורנג' ופלאפון שהימרו על פלטפורמת Streaming של מיקרוסופט: אין תמיכה לנטבוקים בפרוטוקולים אלו. תעברו ל-Flash).
  • חברות ענק עם אלפי מחשבים שעברו או עוברים לאפליקציות מבוססות Web יכולים להתחיל לחשוב על נטבוקים מעין אלו: המשתמש מקבל מחשב נייד שלתוכו נצרבת כתובת הפורטל הארגוני (גם אם יגנב נטבוק כזה, לגנב אין מה לעשות עם הנטבוק) ואת כל עבודתו הוא עושה שם. מדובר כמובן במחלקות מסויימות (תמיכה, מכירות, קבלת קהל). העובד צריך אופיס? אחלה, מיקרוסופט מוציאה בקרוב את אופיס 2010 שמאפשר עבודה על מסמכים גם מתוך הדפדפן (אפשר לקרוא על כך כאן), ושוב, עלות התחזוקה היא אפסית כי אין מה לתחזק בתחנות הקצה.

כמובן, אין צורך להמתין לכרום OS. מי שמעוניין בהטמעה של מסופים טפשים או מחשבים ללא דיסקים קשיחים יכול לעשות זאת כבר היום. אם יש לך Storage שתומך ב-iSCSI יכול בעזרת תוכנה כמו gPXE (נקראת גם Etherboot) ושרת DHCP להרים מערכת שתתן את מה שכרום OS תתן עוד שנה (אוקיי, למעט העניין של Boot ב-7 שניות, אבל מצד שני, אפשר להתממשק מול Active Directory או כל LDAP אחר ומשם לעשות מיפויים שונים ולתת שרותים שונים פר משתמש/קבוצה).

לסיכום: כרום OS הוא דבר נחמד, אבל לצערי הוא לא מפיק לקחים מדורות קודמים של מסופים ומחשבים טפשים וחבל. עדיין יש צורך באפליקציות מקומיות כמו נגן מדיה, וחבל שגוגל לא לקחו זאת בחשבון.

ה-סופר פאדיחה של מיקרוסופט שתעלה ללקוחות הרבה

בארה"ב ללקוחות חברת התקשורת T-Mobile ישנה אפשרות להשתמש במכשיר Side Kick. המכשיר הינו טלפון סלולרי (שכנראה מאוד פופולרי אצל הצעירים) שמיוצר, מופעל ומשווק ע"י חברה בשם Danger. אחת הפונקציות הכי נחמדות שיש למכשיר זה שהכל מסונכרן עם Danger: ספר הטלפונים שלך, פגישות, תמונות, מוסיקה, הכל מסונכרן כך שאם אבד לך המכשיר, תוכל לרכוש אחר ולהסתנכרן תוך זמן קצר ולקבל הכל.

הסינכרון הזה כל כך מוטבע במכשיר וכל כך פועל "לצד" של Danger, שדבר אסוני קרה עתה ללקוחות עם המכשירים הנ"ל:

מיקרוסופט רכשה את חברת Danger לפני זמן מה, והחברה החלה להעביר את שרתיה לפלטפורמת מיקרוסופט תוך נטישת הפלטפורמה הקודמת. ההמרה עצמה היתה, למרבה הזוועה ב-LIVE, בלי Fall Back מסודר. כמעט כמו כל תהליך Mirgration, חוק מרפי מגיע לביקור ובמשך השבוע האחרון סבלו לקוחות T-Mobile עם המכשירים הנ"ל מבעיות עקב תקשורת איטית או חוסר תקשורת לשרתים, ובלי תקשורת רציפה לשרתים, המכשירים האלו אינם יותר מאשר בלוקים יקרים.

ואז.. קרתה הפשלה.

אחרי שהחבר'ה ב-Danger עברו לפלטפורמת מיקרוסופט ולשרתים של מיקרוסופט, קרתה נפילה כל כך חזקה, שמיקרוסופט עצמם מודים שההקמה מהנפילה הזו היא בסיכוי "מאוד נמוך".

כל הנתונים הלכו. גיבוי? אין.

מסתבר שהסינכרון של Danger הוא סינכרון חד כיווני: אם הנתונים מופיעים בשרת, הם יופיעו במכשירך לאחר שתפעיל אותו מחדש. אם מופיעים נתונים במכשיר ולא בשרת, הנתונים ינסו להסתנכרן אך כמוצא אחרון הם ימחקו והנתונים מהשרת יהיו בטלפון. סינכרון מוזר? פה מתחילה ההפתעה: אם ללקוח תסתיים הסוללה או יכבה המכשיר, כל הנתונים שיש לו בטלפון (אם אין לו גיבוי מקומי) ימחקו. פוף הלך הכל מהטלפון שלך בסינכרון הבא.

אני משער שבשלב הבא עוכרי הדין ישמחו להתערב..

כמה מילים על תוכנות ומחירים

לפני מס' ימים גיליתי שאני צריך את תוכנת פוטושופ כדי לעשות מס' דברים הקשורים לפרוייקט מסויים שאני עושה. תוכנות אחרות מאפשרות לעשות מה שאני הייתי צריך לעשות, רק בצורה הרבה יותר מסובכת ואני צריך את הפוטושופ לשם כך אולם מעבר ל-30 יום שאפשר להוריד בגירסת הנסיון. טלפון זריז לקוויקסופט הבהיר שבכדי לרכוש את התוכנה, אני צריך ערימת מרשרשים רצינית. "כולה" 4000 ש"ח בגירסה הרגילה. ידידה טובה שעובדת כגרפיקאית שסיפרתי לה את הסיפור, עירבה את מנהל הרשת שלהם בנידון אם הוא יוכל לעזור לי בנידון ולשמחתי התגלה כי הוא יכול לארגן לי רשיון בחינם (הם רכשו מס' רשיונות, החברה עברה קיצוצים, הם הורידו מחשבים אבל הם כבר קנו רשיונות, והם רצו בתמורה שאעזור להם בתחזוקה מדי פעם של שרת לינוקס. אחלה דיל, לא?)

סיטואציה כזו, אך עם תוכנות אחרות קוראת לרבים מהאנשים. פה צריך פתאום תוכנה יקרה כזו כדי לעשות דברים מסויימים, שם צריך להגיש עבודה שנעשתה עם מוצר יקר אחר, ולא תמיד אפשרי לרכוש את התוכנה (אם בגלל עלות, אם בגלל העניין שהצורך הוא מוגבל ולזמן קצר). הבעיה נעשית יותר מהותית כאשר טכנולוגיה נכנסת לשוק וחברות שכותבות מוצרים לשוק המקצועי של אותה טכנולוגיה, מקבלות דרישה למשהו יותר זול לבית. כך אדובי קיבלו דרישה לפוטושופ אבל למשתמש הביתי או לתוכנת Premiere שאנשים רצו לערוך את קטעי הוידאו שהם צילמו במצלמה הביתית בביתם אך לא יכלו לאפשר לעצמם לרכוש את התוכנה הזו. ב-2 המקרים אדובי הוציאה גירסאות "ביתיות" מסורסות לחלוטין במחירים זולים, אבל מה לעשות, השוק לא ממש רוצה את הגירסאות המסורסות, אז אדובי הודיעו שהם מפסיקים למכור את זה ובמקום זאת הם יפנו את המשתמשים לאתר Photoshop.com שלהם בו יוכלו המשתמשים להעלות את תמונותיהם ו"לערוך" אותם באתר (הפתרון של אדובי בגירסת ה-Online גרוע בטירוף, במיוחד כשמשווים פתרון Online אחר כמו pixlr.אדובי מוכרים את מוצרי הדגל שלהם במחירים מוזלים לסטודנטים, אך בארץ כמו שזה נראה – ההסכם אינו חל.

מיקרוסופט "תוקפת" את העניין בשיטה אחרת: הם מוכרים לסטודנטים גירסאות בזיל הזול (דרך משרד החינוך ומקומות אחרים) וגם את חבילות האופיס שלהם בגרסאות "מפורקות" שכוללות חלקים שונים בלבד. תקבל וורד, אקסל ופאוארפוינט בלי אאוטלוק בחבילה אחת, ועם אאוטלוק בחבילה אחרת, וכל חבילה תעלה מחיר אחר לצרכן הרגיל, ומחיר אחר לסטודנט, ומחיר אחר אם זה OEM ומחיר אחר לאלו שרוכשים בכמויות גדולות, בקיצור אצל מיקרוסופט כרגיל – הכל סלט.

ישנם הרבה אנשים שמעוניינם להשתמש/ללמוד/לנסות תוכנות מקצועיות ואין להם את המזומנים להשקיע בתוכנות אלו. הם יכולים להשתמש בגירסאות הנסיון ל-30 יום (אם יצרן התוכנה מוציא גירסה כזו). רוב האנשים שאין אפשרות ברשותם לרכוש רשיון פשוט יגלשו לאתרי הטורנטים השונים ויורידו גירסאות פרוצות או תוכנות KeyGen למיניהן שיוצרות מפתחות כדי "לפתוח" את התוכנה הנסיונית לגירסה מלאה, וכך יצרני התוכנה מפסידים מכירות.

הבעיה המהותית ביותר אצל רבים מיצרני התוכנה ה"קלאסיים", זה שהם לא מנצלים ממש את הרשת ואת ה-Web להמיר את מוצריהן למוצרים מבוססי Web. מיקרוסופט עושים קולות עם Office Web אך מיקרוסופט כבר הודיעה שהמוצר יהיה נחות בהרבה מהתוכנה שהיא תמכור. אדובי גם הוציאה את Photoshop.com ואת Acrobat.com אך 2 השרותים נחותים לחלוטין בהשוואה למוצר המסחרי. ניתן היה לחשוב כי החברות יעוטו על הרשת עם מוצרים טובים מבוססי רשת, אך בינתיים המוצרים שהם מוציאים נחותים בכוונה, ופה הטעות הגדולה של אותן חברות.

הטכנולוגיה כיום מאפשרת להרבה יותר דברים לרוץ בסביבה וובית מאשר בעבר. אדובי או מיקרוסופט יכולות לדוגמא לשתף פעולה עם חברות כמו Gaikai ולתת שרות רשתי לתוכנות שלהם, כך שאחד כמוני המעוניין להשתמש בפוטושופ, יכול פשוט להתחבר לשרות, לשלם X דולרים (חד פעמי או מנוי) ולהשתמש בשרות כאילו התוכנה מותקנת אצלי. רוצים דוגמא? בבקשה.

כפי שאתם רואים, פוטשופ CS-4 רץ יפה מאוד בשרות הזה. אדובי יכולה להציע מחירים נוחים ללקוחות ולראות איך קופתה מתעשרת וכמות הפיראטיות יורדת, כי מי יצטרך גירסה פיראטית כאשר בתשלום מועט ותוך שניות התוכנה רצה כ-כשרות ווב מולו והוא יכול להשתמש בה כאילו היא מותקנת על מחשבו? מיקרוסופט גם יכולה להציע שרות כזה ובמחירים נוחים, ואז גם המשתמש מרוויח וגם מיקרוסופט מרוויחים.

אז כמו שראינו, אפשר לתת שרותים און ליים עם תוכנות קלאסיות כבדות, משחקים, אבל בינתיים אף יצרן תוכנה גדול לא עושה עדיין צעדים לעבור לגירסאות רשת וכל יצרן נמנע מסיבותיו, אבל הם בהחלט יודעים להתבכיין ולשלוח את ה-BSA על כל העולם ואחותו ולפברק דוחו"ת מרימי גבה. פתרון כמו בוידאו הנ"ל יכול לעזור בהחלט גם למשתמשים וגם לחברות, אך בינתיים היצרנים הותיקים לא משחררים דברים ולא משתפים פעולה עם שרותים נסיוניים כאלו.

אבל העיקר שהם יודעים לבכות…

בינג? לא משהו, עכשיו גם המספרים מראים

ברעש גדול הוציאה מיקרוסופט את מנוע החיפוש שלה לפני מס' חודשים, הלא הוא Bing הידוע. הבליץ התקשורתי היה ענק, והוא גם הופיע במס' מהדורות חדשות תוך כדי שהקריין מקריא מה שמיקרוסופט הכתיבו. אנשים רבים התחילו להשתמש בו, גם בארץ, מיקרוסופט ניצלה כל טריק אפשרי כדי לדחוף את המנוע כברירת מחדל (במיוחד לאלו שהתקינו תוכנות חופשיות של מיקרוסופט כמו מסנג'ר, מייל וכו').

היום התחילו להופיע כתבות עם מספרים ממשיים מה קורה עם אותו מנוע חיפוש של גוגל (אפשר לקרוא כאן וכאן) ומתברר שהרבה.. זה לא שינה. מיקרוסופט "אכלה" אחוזים בודדים ליאהו אבל השליטה הבלעדית, גוגל, להם זה לא הזיז בכלום. עדיין הם עם 65% מהשוק, מה שכמובן אומר שגוגל ימשיכו להרוויח יפה מאוד מהפרסומות.

אחד הדברים שהציקו לי אז כשדחפו את הפרסום של בינג, הוא העניין שפרסמו כתבות כאילו סרגיי ברין נכנס לאיזו פאניקה ומינה צוות מהנדסים לבדוק את בינג. אפשר לצפות לכתבות כאלו מהיכן שהבאתי את הלינק, אבל הייתי מצפה מכתבים טכניים שיש להם רקע עשיר במחשבים לא לכתוב שטויות כאלו בגלל סיבה פשוטה..

אנשי מחשבים "בדם", גיקים שיכולים לדקלם רוטינות תוך כדי שינה, אוהבים לבדוק דברים אחרים, במיוחד אם הדברים נוגעים לתחום האהוב עליהם. אני יכול לספר לדוגמא על עצמי שמזמן מזמן, כשהיה אטארי ST ואמיגה, איך ביליתי לילות שלמים כדי לפתוח קוד אסמבלר לראות איך עשו כל מיני טריקים עם צבעים, פיקסלים במקומות "לא אפשריים" וכו'. אני גיק, אני אוהב את זה וגם היום אם אמצא משהו שממש יסקרן אותי, אני אנסה לשבת ולבדוק איך אני יכול להרים דברים כאלו. סרגיי ברין מאוד אוהב את כל עניין החיפוש, הוא אחרי הכל אחד מהמקימים של גוגל אז בוודאי שהוא יקים צוות מהנדסים לבדוק את בינג, כדי לראות איך הצד השני "עושה" את זה. זו לא פאניקה, זו סקרנות מאוד חזקה.

דידי חנוך כתב בוואלה כמה דברים לגבי בינג (הלינק למעלה) ואני מסכים איתו לחלוטין. מנוע החיפוש של מיקרוסופט, במיוחד בגירסתו העברית, לא נותן הרבה, והוא נותן הרבה הרבה פחות ממה שגוגל נותנים לגולש הישראלי. גוגל יחסית מתרגמים די מהר את השרותים שלהם לעברית או לפחות נותנים תמיכה די טובה בעברית וכשמשווים את השרות לבינג, אם המשתמש לא יגדיר את עצמו כ-USA, הוא לא יקבל את מלוא השרותים. התוצאות בבינג הם לא איי איי איי משהו שאפשר להתגאות בו ואפשר לשכוח לחלוטין מכל הטריקים הנחמדים שיש בחיפוש בגוגל, אז על מה כל ה-Hype של מיקרוסופט? לא ברור, אבל מיקרוסופט כמו מיקרוסופט, אוהבים להפציץ עם משהו ממשי די קטן..

בקיצור, החבר'ה ממיקרוסופט מוזמנים להטביע עוד כמה מאות מיליוני דולרים, אולי עם Bing-2 הם יצליחו יותר. גוגל כבר מזמן תפסו את הטריקים של מיקרוסופט לשינוי מנוע החיפוש בדפדפן ובמקומות אחרים, וכל מי שמתקין את ה-Google Toolbar מתקין בעצם גם תוכנה קטנה שבודקת אם מנוע החיפוש באקספלורר הוא גוגל. אם לא, המשתמש מקבל חלונית קטנה למטה מימין שברירת המחדל שלה הוא להעיף את ההגדרות של מיקרוסופט ולהחזיר את ברירת המחדל של גוגל.

הטמטום החדש של מיקרוסופט: Zune Pass ותחמנות

לפני מס’ ימים מיקרוסופט שחררו פרסומת חדשה על שרות ה-Zune Pass שלהם, שרות המאפשר לך תמורת 15$ בחודש “לצרוך כפי יכולתך” מוסיקה, אם יש לך את אחד ממכשירי ה-ZUNE שלהם. הבה נצפה בפרסומת:

הבחור בפרסומת מנסה להסביר שכדי למלא את ה-IPOD בגירסת 120 ג’יגה בתוכן חוקי, יהיה עליך לשלם עד 30,000 דולר, ואילו בשיטה של ה-Zune Pass תצטרך לשלם רק 15$ לחודש וזהו, כך שההצעה של מיקרוסופט נראית לכאורה יותר זולה..

רק שכאן מתחילים הבעיות: מיקרוסופט יצאה בחישוב ממוצע שכל שיר צורך 4 מגה על הדיסק הפנימי של ה-IPOD, כפול דולר לשיר, העניין הוא שאנשים לא רוכשים IPOD של 120 ג’יגה כדי לרכוש 30,000 שירים מ-Itunes! אנשים רוצים IPOD כזה כדי להעביר דיסקים שלהם לתוך ה-IPOD, מוסיקה לא חוקית (כן, הבה נודה בכך), סרטים שהורדו בצורה לא חוקית והומרו, סרטים חוקיים שנרכשו מחנות ה-iTunes וכמובן פודקאסטים שניתנים להורדה בחינם.

בשיטה של מיקרוסופט, אתה משלם 15$ לחודש ויכול להוריד כמה שתרצה, אבל בשניה שתפסיק לשלם, אתה אומר ביי ביי יפה לכל השירים שהורדת דרך ה-Zune Pass. הכל הכל הכל נהפך לביטים שלא ינוגנו אלא אם תחדש את המנוי שלך. מה יקרה אם מחר מיקרוסופט תחליט לעבור לפורמט נגינה אחר כמו שהם עשו בעבר עם ציודים שעברו את ה”תעודה” של PlaysForSure ומיקרוסופט נטשו אותם עם הלשון בחוץ ב-2008? כי אז במקרים כאלו, אם רכשת שירים, אתה יכול מקסימום לצרוב אותם כ-CD Audio ותצטרך לעשות RIP (מי אמר הנחתת איכות?). אם היית מנוי, אז היה שלום ותודה על הכספים, כי שום ביט אחד מהמוסיקה להשכרה לא תוכל לנגן אותה. הכל נעול עם DRM של מיקרוסופט כמובן!

ב-iTunes אם אתה רוכש מוסיקה, אתה יכול לנגן אותה על 5 מחשבים בבית וגם על נגני IPOD שלך. אתה יכול לצרוב את השיר על עד 10 דיסקים ואתה יכול להשתמש במוסיקה ללא צורך בתשלום תמלוגים אם אתה עורך וידאו לדוגמא עם iMovie. אם תשלם 1.29$ לשיר, תקבל את השיר ללא הגנות בקידוד הרבה יותר גבוה ובאיכות גבוהה יותר, כך שגם אם תעבור לגור באי בודד או במדבר, תוכל להקשיב למוסיקה שרכשת מבלי לרוץ כל פעם למחשב שצריך להיות מחובר לרשת כדי לבדוק שההגנת DRM שלך תקפה.

לסיכום: שוב מיקרוסופט יוצאים מתוך הנחת יסוד הזויה ועם זה הם בונים קמפיין שאיש אינו משתכנע בו. פלא שמצבים בשוק הנגנים על הפרצוף?

מיקרוסופט, פרסומות, הגזמות ושקרים

מיקרוסופט החליטה לאחרונה ש-אפל כנראה גוזלת לה יותר מדי דעת קהל ומשתמשים והם החליטו “להיכנס” ב-אפל דרך הפרסום. בהתחלה ניסו לשקר לאנשים בעיניים על מערכת הפעלה חדשה “בתכנון” שהיתה בעצם ויסטה והראו את הניסוי הסגור כשאנשים מתלהבים. זה לא עבד. לאחר מכן הם גייסו את ג’רי סיינפלד וביל גייטס לסידרת פרסומות. זה נגמר בכשלון מוחץ. היה באמצע עוד נסיון שמראים קליפים שאנשים אומרים בהתלהבות “I’m a PC” והקהל בבית הגיב ב-“WTF?”..

עכשיו מיקרוסופט החליטו על שיטה חדשה: ניקח שחקנית חדשה בשם לורן, בחורה נחמדה, שמחפשת לה מחשב שיהיה מהיר, עם 4 ג’יגה זכרון, עם ויסטה (כמובן!), ומסך 17 אינטש, ומקלדת נוחה. אם היא מוצאת אחד כזה בפחות מ-1000 דולר, הוא שלה. הבה נעיף מבט בפרסומת:

מטרת הפרסומת כמובן היא להתנגח ב-אפל, שזה כמובן המקום הראשון שהיא מבקרת בו, ורק לאחר שיטוט בעוד חנות גדולה היא מוצאת את “אהבתה”: מחשב HP Pavillion שלאחר חיפוש באינטרנט מצאתי שמדובר על דגם: Pavilion dv7-1240us Entertainment Notebook Computer

אז נתחיל מההתחלה. הקופה מראה שהמחשב יעלה ללורן היקרה $699.99 שזה אחלה סכום, נכון? זהו, שזה לא. זה ממש לא הסכום. חיפוש מהיר בגוגל מראה שהמחירים מתחיל ב-$780 דולר (המחשב היחיד שם שיותר זול מכך הוא מחשב פתוח/תצוגה) שזה בעצם $80 יותר ממה שמראה הפרסומת.

הבעיה המהותית בפרסומת הזו שהפרסומת מנסה להשוות את ההיצע של אפל מול HP כתפוחים מול תפוחים, בשעה שמדובר במציאות על תפוחים מול תפוזים.

מה שיש לאפל להציע בתחום ה-17 אינטש זה לא מחשב נייד רגיל, זה מפלצת, שכאשר משווים אותה מול ההצעה של HP, ההצעה של HP נופלת חופשי כי מבחינה טכנית וביצועית, מחשב ה-HP הוא לא יותר מזבל פלסטיק מבחינת המפרט. הבה נסתכל על שניהם:

מבחינת אפל, הם מציעים את MacBook Pro שכולל 2 מעבדים גרפיים, מסך עם רזולוציה מאוד גבוהה של 1900X1200 עם תאורת LED אחורית, גוף אלומיניום, עד 8 שעות סוללה, דיסק 320 ג’יגה, 4 ג’יגה זכרון, מעבד Core Duo עם 2 ליבות שרץ במהירות 3 ג’יגה-הרץ, מקלדת מוארת, וחבילת תוכנות מאוד מרשימה: iLife 09. זו מפלצת לכל דבר שמתאימה במיוחד לעריכת וידאו HD או משחקים שדורשים עוצמה גרפית רצינית, ובקיצור זה מחשב שמיועד למקצוענים שיכולים להרשות את זה לעצמם. כך אפל מייעדת אותו וכולם יודעים זאת.

מבחינת HP, מה שלורן לקחה, זה צעצוע. היא רצתה מחשב עם כח. כח? המעבד שלו זה מעבד AMD Turion עגלה עם חצי מגה מטמון משותף שרץ במהירות 2.1 ג’יגה-הרץ, עם 4 ג’יגה זכרון (שכמובן ויסטה לא יכולה לתמוך בכל ה-4 ג’יגה), עם מסך 17 אינטש מחורבן ברזולוציה של 1440X900, עם דיסק 320 ג’יגה, עם קורא כרטיסים, עם סוללה בינונית וערימות של זבל ותוכנות נסיוניות (כמו Norton Internet Security), וגירסת נסיון של אופיס 2007 מותקנת. גוף המחשב: פלסטיק פשוט.

מבחינת המחיר, לורן תגיע ל-1000 דולר ומעלה הרבה יותר מהר ממה שהיא חושבת, במיוחד אם היא רוצה חבילה מקבילה כמו iLife. היא רוצה לערוך תמונות קצת? 70 דולר יעלה לה Paintshop Pro (או 140 דולר לפוטושופ אלמנטס הבסיסי). היא תרצה אולי לערוך עם משהו פחות צעצועי מ-Movie Maker המפגר ועם תוכנה די “ביתית”? 140 דולר בבקשה, זה מה ש-Adobe דורשים. מה עם ניגון מוזיקה, תוכנה המשתווה ל-Garage band? תוכנת Mixcraft (שנראית הרבה יותר מפחידה מהמקבילה של Apple) תעלה “רק” 65 דולר. חבילת האופיס גמרה את זמן הנסיון? מינימום 150 דולר בלי Outlook בגירסת סטודנט או 400 דולר יעברו למיקרוסופט.

כמובן שישנם מאות ואלפי תוכנות אלטרנטיביות יותר זולות או בחינם שנותנות פייט לא רע מול מה שאפל נותנים בחינם, אך ההבדל הענק הוא מה שהלקוח של אפל מקבל פה ועכשיו מול מה שהלקוח שקונה מקבל בתוך מחשב ה-HP שלו, כי ברוב המקרים המשתמשים “מתמכרים” לתוכנות המותקנות ומאוחר יותר כשתקופת הנסיון תיגמר, הם ירכשו את התוכנה אחרי שהתרגלו אליה (יותר קל לשלם מאשר להתרגל למשהו חדש אם מדובר במשתמש שאינו מבין הרבה במחשבים).

מיקרוסופט בכוונה מטעה את הציבור כאן. אפל לא מציעה שום מחשב לצרכן הפשוט עם מסך 17”. אפל כן גובה מחיר די גבוה בהשוואה לזבל הפלסטי ש-HP מוכרים, אבל אם HP היו מרכיבים בעצמם מחשב עם גוף אלומיניום ובאותו מפרט טכני שאותו אפל מציעה בגירסאות “13 ו-15”, המחירים של HP היו פחות או יותר זהים, כי 2 החברות רוצות להרוויח ובשני המקרים החומרים לא ממש זולים (מי רוצה לנחש כמה גוף אלומיניום למחשב מכביד ב-BOM?).

אפל אוהבת לשדר עיליות בכל דבר שמסתכלים, החל בחנויות המיוחדות שלהם, ממשיך בתמיכה שלהם (מי ראה תומכים באמת מקצועיים בחנות של HP או בתמיכה הטלפונית? אני מתחיל לקבל סחרחורת מכמות המקרים שעזרתי לידידים וחברים לאחר שהתומך ב-HP ביקש מהם להוריד את האפשרות ששרותים יעלו ב-XP ושכח לאמר להם להחזיר את זה, ואח”כ הם התפלאו למה חצי מהתוכנות לא פועל!), בשרות, בעיצוב המוצרים ובטיב המוצרים. לאפל אין בעיה לאמר לאנשים “מחפשים מחשבים ניידים עם מסך 17” בפחות מ-1000 דולר? לכו לחנות ממול”. זה לא הקהל שלהם, והם רודים חופשי בקהל הלקוחות שלהם והלקוחות אוהבים את זה (לך תבין אנשים).

סטיב באלמר צועק ש”כשאתה קונה מחשב אפל ומשלם עליו 500 דולר יותר בגלל לוגו” (הימור שלי: אנשי הפרסום ביקשו ממנו להכניס את הסלוגן הזה) הוא זורה חול בעיניים לציבור שמקשיב לו. אפל גובים מחירים יקרים כי החומרים עצמם יקרים. מסך עם תאורת LED הוא יקר יותר, גוף אלומיניום עולה הרבה, תאורת מקלדת מעלה את מחיר המקלדת, סוללה שאינה סטנדרטית ונותנת 40% יותר כח עולה יותר. איפה קיים שרות כזה שאתה מביא את הנייד הרגיל שלך וכשאתה קונה מחשב נייד של אפל, נציג החנות מעביר לך בחינם את כל החומרים? הוא צריך משכורת אותו בחור, ויש עוד דברים שאפל נותנים ללקוחותיהם ושבחברות אחרות כלל לא נותנים או מעבירים את התמיכה להודו, שם תקבל הוראות תמיכה שיגרמו לך לרצות לירות בתומך אם הוא היה ליידך. אתה משלם יותר מהמתחרים בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך אתה גם מקבל יותר מאשר ב-HP, ואת זה סטיב באלמר “שוכח”.

כותב שורות אלו לא מחזיק ולו מוצר אחד של Apple, אגב 🙂

חושב לקנות נטבוק בשנה הקרובה? קרא

כל מי שרכש מחשב נייד מכיר את הסיטואציה הבאה: אתה מגיע הביתה עם המחשב הנייד החדש שעטוף בקלקרים, ניילונים וקרטונים, מוציא אותו מכל העטיפות, מחבר לחשמל, מפעיל את המחשב הנייד, המחשב הנייד מבקש שתאשר את ה-EULA, הוא עושה עוד כמה דברים, והמחשב הנייד מראה לך את מערכת ההפעלה המוכרת לך.

אההמ.. מערכת ההפעלה המוכרת לך ועוד שורה אינסופית של תוכנות מותקנות ע”י יצרן המחשב! רוב התוכנות האלו מוגבלות למספר ימים עד מספר חודשים, או שהן תוכנות שיודעות לעשות רק חלק מהעבודה ואת העבודה המלאה התוכנה תעשה אם תרכוש גירסה משודרגת כמובן. כאן מתחילה העבודה של האיש שמבין במחשבים להתחיל להסיר את התוכנות האלו ולהתקין דברים משלו.

כל הטרראם הזה הוא דבר קיים שנים רבות. חברות שרוכשות מחשבים ניידים בד”כ מבצעות את השינויים האלו או אצל יצרן המחשבים או איש ה-IT עושה את העבודה הזו כך שהמשתמש הסופי של המחשב הנייד מקבל את המערכת נקיה מזבל ומוגדרת בדיוק כמו שצריך.

מיקרוסופט, שרואה איך רווחיה צונחים עקב המיתון השני מצד אחד, ומצד שני השוק היחיד שצומח הוא שוק ה-Netbook, החליטה גם היא לעשות צעד בנידון. צעד משונה למען האמת: מהרגע ש-Windows 7 תצא לשוק, המערכת תותקן ע”י יצרני ה-Netbook, אך לא Windows 7 בגירסה ה”ביתית” כמו שמותקן היום XP Home, אלא גירסת ה”התחלה” (Starter).

במילים אחרות: אם תרכוש מחשב Netbook מכל יצרן ותבחר את גירסת ה-Netbook שמגיעה עם Windows, תקבל את Windows 7 starter edition.

מהי גירסת ה-Starter Edition? ובכן, בגירסה זו תוכל להפעיל עד 3 תוכנות במקביל וזהו. נניח תפעיל דפדפן, נגן מוסיקה ואולי מעבד תמלילים. תרצה להשתמש בתוכנת דואר או כל תוכנה אחרת? תקבל הודעה נימוסית שעליך לסגור אפליקציה כדי להריץ אפליקציה אחרת. לא חשוב כמה זכרון יש לך במחשב, כמה גדול הדיסק שלך, כמה קטנה התוכנה שאתה רוצה להפעיל, לא תוכל רשמית לעבור את התקרה של 3 תוכנות במקביל, אלא אם כמובן תרכוש ממיקרוסופט שדרוג ל-Windows 7 Home Premium.

גירסת ה-Starter Edition של XP פותחה במקור עבור מדינות עולם שלישי ומדינות מתפתחות אחרות שאין באפשרות תושביהן לרכוש עותק חוקי של XP, מאחר ומחיר עותק חוקי אחד הוא כמו משכורת של מס’ שנים לעובד ממוצע שם, ולכן החליטו מיקרוסופט בהתנשאות אמריקאית טיפוסית ליצור משהו מיוחד: גירסת XP שלא תוכל להריץ יותר מ-3 תוכנות במקביל, ואת הגירסה הזו למכור מאוד בזול במדינות מתפתחות אלו. מה יוכל לעשות המשתמש שירצה להריץ יותר מ-3 תוכנות? כלום. אין לו את הכסף לרכוש את הגירסה ה”פתוחה” של XP Home מצד אחד, ומצד שני אין לו אפשרות (חוקית) לפתוח את הנעילה. מה האפשרות היחידה שלו? לפנות לטורנטים ול-eMule כדי להוריד גירסה פיראטית של XP ולהתקין אותה במקומו. מיקרוסופט כנראה לא חשבו על כך, אלא היו יותר עסוקים בלהראות כמה שוק המדינות המתפתחות “חשוב” להם וכמה הם “משקיעים” שם בשביל שלתושבים תהיה “התקדמות טכנולוגית” שננעלת מיידית ברגע שהמשתמש רוצה לעבור את המגבלה הדבילית הזו.

עכשיו הגיע התור של המשתמשים בעולם המערבי שרוצים לרכוש מחשבים זולים, ומיקרוסופט גם מהם רוצה לעשות קופה נחמדה.

אז מה הפתרון לכך? תלוי באיזה ערוץ תבחר:

  1. אם אתה משתמש בגירסת Linux כלשהי, יהיה מומלץ להתקין אותה כתוספת למערכת Windows 7, כך שאם תצטרך איזו תוכנה שלא רצה על Linux, תוכל לעבור ל-Windows 7.
  2. אם הינך משתמש Windows, מומלץ שתשמור בצד את ה-CD של XP שלך יחד עם המספר הסידורי שלו וכשתרכוש את המחשב הנייד הזול בעתיד, עדיף יהיה לפרמט את מחשב ה-Netbook החדש שלך ולהתקין עליו את ה-XP. הציוד עצמו במחשב נתמך ב-XP בכל המובנים כך שדרייברים לא תהיה בעיה להשיג לכל הציודים. אנו נמצאים במיתון וחברות היי-טק רבות לא יסכימו בעת הזו להחליף מערכות הפעלה לכל המשתמשים מכיוון שמדובר בעלות רצינית ואין שום יתרונות מהותיים בשדרוג ל-Windows 7 שלא ניתן להשיג באמצעות פתרונות צד שלישי.
  3. אם אתה מעדיף פתרונות פיראטיים (ובוא נודה באמת, בארצנו הנחמדה כמעט כל המשתמשים הפרטיים משתמשים בפתרונות פיראטיים על Windows), יהיה עדיף להוריד את Windows 7 בגירסתה המלאה מאחד מאתרי הטורנט המובילים ולשדרג את הגירסה הכלואה בגירסה המלאה. במשחקי החתול ועכבר של מיקרוסופט עם ה-WGA המחורבן שלהם מול הפיראטים והמפצחים, ידם של הפיראטים והמפצחים תמיד על העליונה.

חבל שמיקרוסופט שוב נוקטת את אותם צעדים צרי עין במשתמשים הלגטימיים שלהם ובמקום להציע גירסה כמו Home למשתמשי ה-Netbook (לא שגירסה כזו היא משהו.. כל התוכנות רצות בהרשאות של Administrator!), הם מעדיפים ליצור הגבלות דביליות שיגרמו גם לאותם משתמשים לגטימיים שאין להם כספים מרובים לרוץ לגירסאות הפיראטיות. כרגיל, מחשבה על המשתמש הקטן וראייה לרחוק חסרים במיקרוסופט.

מצד שני, זו הזדמנות מצוינת לאנשים שעוד לא התנסו ב-Linux להתקין הפצה ידידותית (כמו Ubuntu, או Fedora או OpenSuSE) ולראות איך החיים שם, במיוחד שכיום יש תמיכה מאוד רחבה בציודים, מגוון ענק של תוכנות חינמיות וחופשיות, וכן, גם תמיכה עברית מלאה בקריאה והקלדה.

עדכון: מצאתי כאן כתבה שמיקרוסופט מכריזים שהם יתנו ליצרני Netbook את האפשרות להתקין 2 גרסאות של Windows 7: אחת גירסת Starter, והשניה גירסת Home Premium. סביר להניח שאם היצרן יבחר להתקין את גירסת Home Premium העלות תתגלגל לפיתחו של הרוכש. סביר גם להניח שתוך זמן קצר מיציאת Windows 7 יצאו בוודאי כל מיני Keygen ליצירת מספרים עבור Windows 7 🙂

הספינים של מיקרוסופט חוזרים

image אקספלורר 8 עומד לצאת החודש ל-XP, ויסטה ושאר מערכות ההפעלה של מיקרוסופט, ומכונת הספינים (להלן: הגזמות ושקרים) של מיקרוסופט מעלה הילוך.

במסמך ששחררה מיקרוסופט אתמול, הוצגה העובדה החדשה: אקספלורר 8 מעלה אתרים במהירות יותר גבוהה מאשר השועל וכרום, ומיקרוסופט נותנים דוגמאות שהחבר’ה ב-Ars Technica התייחסו אליהם ולדו”ח.

כרגיל אצל מיקרוסופט, מעדיפים להחביא את החלק המהותי ולהשוויץ בתמונה חלקית.

אז אתר עולה בעשירית שניה יותר מהר. נניח. אז מה?

הרי כשאדם רוצה כבר לעשות דברים באותו אתר, אז אקספלורר 8 נותן תוצאות הרבה יותר גרועות מהמתחרים! נכון, הוא הרבה יותר טוב מאקספלורר 7, אבל הוא הרבה פחות טוב מכרום והשועל גירסה 3.0.5, שלא לדבר על הבטא האחרון של השועל.

אתרים רבים היום הם אתרים דינמיים שמשתמשים בהרבה ג’אווהסקריפט (מי שהמציא את השם Javascript – אותו יש לתלות בכיכר העיר, כי אין שום קשר בין זה ל-Java!) ו-AJAX, ושם אקספלורר 8 מפגר בהרבה בהשוואה למתחרים.

בסטנדרטים מיקרוסופט השתפרו ואף עברו את מבחן ה-Acid test 2 אבל גמרו על הפרצוף ב-Acid 3 עם תוצאה מגוכחת של 35 מתוך 100. מה עם ישום של HTML 5 בדפדפן? חלקי ביותר, הרבה הרבה פחות מאשר המתחרים. מה עם העניין ה”פעוט” שאם דף כלשהו נתקע גם האקספלורר נתקע כולו? עדיין לא טופל.

בקיצור, אקספלורר 8 הוא בהחלט התקדמות מבורכת לכיוון הסטנדרטים שהמתחרים כבר מזמן יישמו בדפדפנים ויש לברך על כך, אך כדאי לזכור שבמחלקת הביצועים ויישום הסטנדרטים יש למיקרוסופט הרבה הרבה מה לעבוד לפני שהם מתהדרים בכל מיני כתרים.