איך נדפקתי מנטויז’ן ב-700 שקל

בכל פעם אני נדהם מחדש מטמטום בכל מיני חברות תקשורת גדולות. בעבר יצא לי לעבור “תענוג” כזה אצל אורנג’ עם נציגת שרות שאילצתי אותה להוציא דף ועט ולחשב מספרים “עם לזכור” שארית וכו’ עד שנפל לה האסימון לראות שיש לה טעות בחישוב (לקח רק 45 דקות).

אתמול והיום יצא לי תענוג קרוב, מטעם נטויז’ן.

אני לקוח פרטי קבוע של נטויז’ן עוד משנת 94. כלקוח קבוע וותיק, חשבתי שאולי אוכל לקבל אוזן קשבת בבעיה שיש לי איתם. איזו בעיה? תמשיכו לקרוא..

לפני מספר חודשים (בסוף אפריל) כשעזבתי לצפון, הרמתי טלפון לנטויז’ן וביקשתי להקפיא את המנוי, הואיל ואני אשתמש במנוי ובתשתית שיש לאחי ובחבילות ה-DATA של גולן טלקום במקרה חרום. הנציגה ביקשה ממני לשלוח פקס. שלחתי פקס ושכחתי מהעניין. לא ידעתי שאני צריך לוודא שהם קיבלו פקס.

לפני מספר ימים הצצתי בחשבון הבנק שלי וגיליתי הפתעה: נטויז’ן עדיין ממשיכים לחייב אותי, למרות שכלל אין לי תשתית (יש תשתית שאחי משתמש בה עם חבילה שהוא מנוי לה בכלל ב-אקספון, ואני משתמש דרך חיבור שלו). אם אין לי תשתית, כיצד בכלל אתחבר? ניסיתי להסביר את הדברים הנ”ל לנציגת שרות לקוחות וכמובן, החוויה היתה כמו לדבר אל הקיר. היום התקשרה נציגת קשרי לקוחות שחזרה על אותו ריטואל שוב.

ניסיתי הפעם להרחיב מעט את ההסבר עבורה. ניסיתי להסביר לה שיש להם מערכות שרואים איזה משתמש מחובר וכמה זמן הוא מחובר. חושבים שזה עזר? ראש, קיר! היא מצאה שבחודש אוגוסט התחברתי. כל נסיון להסביר לה שאותו חיבור היה אולי בערך לדקה כשנתתי את הראוטר שלי לאחי מאחר והראוטר שלו שבק חיים והחיבור היה אוטומטי עד שאחי שינה שם משתמש וסיסמא.

התעקשתי להתנתק. תגובת הנציגה? בחודש הבא תגיע אליי עוד חשבונית לתשלום ואז זה יסתיים. שוב ניסיתי להסביר שאני לא מחובר והיא יכולה לראות זאת ועל מה אני צריך לשלם עוד? (החשבון האחרון חויב אוטומטית לפני שבוע).

עד כה שילמתי כ-700 שקל, וחודש הבא אחויב בעוד 143 שקל (אם לא יותר, לכו תדעו איזה עמלה הם לוקחים על ביטול, אם יבטלו), כלומר זה יצא לי בסביבות ה-850+ שקל נזק.

לו היה שם מישהו חכם, אולי הוא היה פונה למישהו שיכול לבדוק לוגים ולראות שבאמת לא הייתי מחובר, ואז היה אפשר לעשות לי זיכוי כספי. לא רוצים להחזיר כסף? אוקיי, לכשאחדש, תנו לי 6 חודשים חינם (כולל אוקטובר זה יוצא כבר 6 חודשים, החל ממאי), אבל גם את זה הם לא הציעו, ולמען האמת, עם הטריק המכוער הזה שעשו לי, אינני רוצה להיות מחובר אליהם אפילו דקה אחת!

שוב ושוב חברות גדולות, בין אם זה נטויז’ן או ספקי אינטרנט אחרים בארץ, ובין אם זה חברות תקשורת אחרות (כמו אורנג’..) מסרבות להבין משהו אחד פשוט: לקוח ותיק הוא לקוח נאמן שלא קופץ בכל דקה בגלל שהמתחרה ממול הוריד ב-10 שקל את המחיר. הוא לקוח ותיק כי הוא מרוצה מהשרות והוא לא מעוניין להיכנס להרפתקאה נוספת. לקוח ותיק זה לקוח שמשלם קבוע, כלומר זו הכנסה קבועה לחברה והיא צריכה לשמור על ההכנסות הללו גם אם צריך לפעמים להגדיל ראש כדי לפתור את הבעיה. חברות התקשורת לא למדו לקח, גולן טלקום והוט מובייל ורמי לוי קיבלו מאות אלפי לקוחות בשמחה ובידיים פתוחות. את זה ההנהלות של אותן חברות – לא רוצות להבין.

על פרילאנסרים ולקוחות לא מרוצים

יש לי חבר טוב שמדי פעם משתף אותי בתסכול מלקוחותיו, כמה לקוח X מטומטם ולקוח Y מפגר, והוא מתאר בד”כ מדוע וברוב המקרים נראה לי שהוא צודק.

במה אותו חבר לא צודק? בכך שהוא לוקח את הדברים באופן אישי ללב.

כל עסק, יהיה אשר יהיה, קיים בזכות לקוחותיו. יהיו לקוחות, יהיו הכנסות. לא יהיו לקוחות, לא יהיו הכנסות. כולם מסכימים שחשוב מאוד לשמור על לקוחות ולוודא שהם מרוצים, ואני מוסיף: עד גבול מסוים. רבים מאמצים את האימרה “הלקוח הוא המלך”, אימרה שאינני מסכים לה. הלקוח הוא חלק מאוד חשוב, אולם לחשיבות הזו יש גבול: מה יקרה אם מחר הלקוח ירצה את השרות שהוא מקבל היום ב-50% פחות מחיר ממה שהוא משלם היום? כאן, כנותן שרות, תצטרך לבדוק אם אתה מרוויח עדיין משהו מהעיסקה. אם לא, מומלץ שתיפרדו כידידים.

אתן לכם דוגמא שקרתה אצלנו בעסק לפני כשנה בערך: לקוח גדול שלנו ביקש שרת נוסף עבור אתר רכילויות גדול וידוע. שמחנו לקבל את האתר, הוכן שרת גדול ומכובד עבור האתר עם תמיכה וניהול שלנו, כך שאם יש תקלות, אנחנו מטפלים.

המערכת הוקמה והאתר עבר והכל עבד בצורה רצינית, עד שעברה חצי שנה ואותו בעל אתר החליט שהוא לא צריך שרת כזה בומבסטי כדי לארח את האתר שלו וביקש לקצץ, כי כמות הגולשים אליו תהיה קטנה. הלקוח מבקש, אנחנו מבצעים. הזהרנו אותו מראש כי אם תהיה לו כמות גדולה של גולשים פתאומית, השרת שלו לא יעמוד בעומס, אך הוא התעקש, וביצענו.

אחרי שבוע הוא החל בהפצצות הודעות SMS מדוע השרת לא מחזיק אלפי גולשים בכניסה סימולטנית. כל נסיונותנו לסייע ולהסביר נפלו על אוזניים אטומות. ניסינו לעשות את המיטב עד שהתחלתי לעשות חישובים של עלויות תמיכה (“חץ ביז” עובדים עם פרילאנסרים כתומכים, כך התמיכה הרבה יותר רצינית והתשלום יותר נמוך בהשוואה לתומך שכיר מקצועי) והתברר כי עלויות התמיכה כלפי אותו בעל אתר רכילות הן גבוהות יותר ממה שהוא משלם, ולכן הודעתי לו כי בהתאם להסכם בינינו, אנחנו ניפרד כידידים.

כיום, בראיה לאחור, התברר לי כי עשיתי טעות כשקיבלנו אותו. מה הטעות? לו הייתי בודק יותר לעומק לפני קבלת הלקוח, הייתי רואה שאתרים מאוד גדולים עשו איתו שת”פ ולאחר מספר חודשים הם ביטלו את השת”פ, ולא מדובר על אתרי נישה אלא אתרים מאוד גדולים (נמצאים בחמישיה הפותחת של סקרי TGI). לו הייתי יודע זאת, הייתי מודיע לאותו לקוח גדול משהו כמו “תודה, אך לא תודה”. אנחנו ביזנס שמטרתו להרוויח, לא להיות מלכ”ר.

לכן, כשאתה כפרילאנסר או בעל עסק מקבל לקוחות או שיש לך לקוחות, כדאי שתבדוק את הדברים הבאים:

  • אם יש לך לקוח קיים והוא מתלונן בצורה גנרית ולא נקודתית (כלומר התלונות שלו מעורפלות ו/או מאוד כלליות), אז לפניך מקרה שמחפש לעזוב אותך ופשוט מחפש תירוץ לעזוב. ברוב המקרים, שום פתרון טכני שתציע לא יסייע, תתכונן להיפרד.
  • לקוח שעובד בשיטת ה”אני צודק”: אתה ממליץ ללקוח לעשות XYZ צעדים על מנת לקבל מה שהוא מעוניין אך הוא מתעקש לעשות ABC בניגוד או ההיפך ממה שהמלצת לו? זהו רמז מאוד עבה בשבילך שאתם לא הולכים להסתדר. בדוק איך אתה מסיים עם לקוח כזה או לסכם איתו שהוא משלם על המומחיות שלך ושיעשה את אותו XYZ. אם הוא שוב חוזר לאותה התנהגות, צרות צפויות ביחסים שלכם.
  • יותר מדי השקעה: סיכמת על פרויקט/שרות שמסגרתו הלקוח ישלם לך X שקלים על Y שעות עבודה, והלקוח מוסיף ומוסיף דרישות אך לא מוכן לשלם על שעות נוספות? הלקוח מנצל אותך. דווקא כאן פרילאנסרים רבים “נכנעים” מתוך מחשבה שאם הם יוותרו על אותם שעות, הלקוח יזכור אותם לטובה ויביא עבודה נוספת. האמת היא שאולי הלקוח יביא עבודה נוספת, אבל הוא גם ינצל אותך הרבה יותר, זה לא דבר שמתמעט, אלא רק גודל.
  • “כסף מחר”. לצערי יש לא מעט כאלו בישראל: סיכמתם על X אלפי שקלים תמורת פרוייקט שתבצעו עבורו, התשלום יהיה חלק עכשיו, חלק באמצע, חלק בסוף. הוא ישלם את החלק הראשון, וכשיגיע הזמן של החלק השני, תשמעו ממנו “מחר” מכיוון שכבר עשיתם השקעה רצינית, מומלץ או לחלק את התשלום האמצעי או לעצור את הפיתוח/שרות ולבדוק בחוזה שלכם מה מסוכם. בכל מקרה, לא מומלץ לתת את כל הפיתוח/שרות אלא רק לאחר שקיבלתם את התשלום.

אפשר להימנע מלהיכנס לצרות בחלק מהמקרים ע”י בדיקות פשוטות, אותם כדאי לבצע (את זה אני אומר מנסיון, חלקו לא נעים) לפני שסוגרים חוזה:

  • להריץ חיפוש מעמיק בגוגל כלפי אותו לקוח פוטנציאלי. נסו למצוא היסטוריה ומידע. פורומים בקטע הזה יכולים לסייע.
  • לשוחח עם פרילאנסרים אחרים שעשו עבורו עבודה קודמת. חלקם יספרו לכם מיידית מדוע לא כדאי לעשות ביזנס עם הלקוח, חלקם לא יאמרו מילה. הטונציה בשיחה יכולה לתת לכם אינדיקציה על מה מדובר.

לסיכום: הן כבעלי עסקים קטנים והן כפרילאנסרים, לכולנו יש מכנה משותף שהוא הרצון להרוויח ולהתפרנס. יחד עם זאת, גם כשאין לעסק או לפרילאנסר הרבה לקוחות, חשוב לבדוק את הלקוח לפני שסוגרים חוזה, כי אם מדובר בלקוח בעייתי, אתם תמצאו את עצמכם עם צרות כספיות לא מעטות ולקוח מתחמק שמרוב טוב הלב שלכם תמצאו את עצמכם בלי שום כלי לגרום ללקוח לשלם את המחיר, וחבל.

בהצלחה לכולם.

בוני אתרים, כדאי שתקראו

בדיוק יצא לי לקרוא מאמר מעולה של עו"ד יהונתן קלינגר על כל עניין החוזים בין בוני אתרים לבין לקוחותיהם, מה חוקי, מה מומלץ ומה לא (חשוב לדעתי לקרוא גם את החלק של רשיון קוד, חלק שלדעתי בוני אתרים מתעלמים ממנו, במיוחד לאלו שמשתמשים בכלים מבוססי קוד פתוח).

כבעל עסק לשרתים וירטואלים להשכרה, אני מעוניין להתייחס בהרחבה לדברים שיהונתן ציין שאחרים כתבו (הפוסט של ניצן ברומר, הפוסט של יובל דרור, והפוסט של רויטל סולומון) לגבי אחסון אתרים בארץ.

אם תשימו לב, כל 3 הפוסטים מגיעים לאותה מסקנה: לא לאחסן אתרים בארץ. חלק ממליצים על Go Daddy וחלק ממליצים על אחרים, כאשר כולם נמצאים מחוץ לישראל.

ראשית, אני רוצה לתת רקע: כותב שורות אלו מכיר את שוק ההוסטינג עוד מ-95 (מהזמנים של ISDN NET, בהם היה לנו לקוח ספאמר שבגללו חסמו לנו שרת דואר. אז לא היו בחבר'ה סוויצ'ים מנוהלים חכמים, והאפשרות היחידה לחסום את הספאמר שאירח "שרת" (PC פשוט) היתה .. לנתק לו פיזית את הכבל רשת. היו זמנים Smile). מאז שנות ה-90 המנטליות בארץ עדיין אותו מנטליות של מחירים ללא פרופורציה בהשוואה לחו"ל, במיוחד אצל בזק בינלאומי, 012 ונטויז'ן (אז היה גם את אינטרנט זהב, ואקטקום – אחת החברות היחידות שהותיקים זוכרים לטובה בגלל השרות והמחירים ועד היום אני חושב שהבעלים שלה עשו טעות שמכרו את העסק ל-ISDN NET, מה שלימים יהפך ל"בזק בינלאומי – אינטרנט"), וזה עדיין ממשיך כיום, אתם מוזמנים לחייג אליהם ולקבל מחירים שיגרמו לכם לא לנשום לכמה שניות.

הסיבה למחירים? מישהו צריך לממן את מערך התמיכה הגדול שלהם (תכניסו כאן את הבדיחות לגבי איכות התמיכה), שרות 24/7, תחזוקת שרתים וכו'. זו הסיבה שאני שמעתי מכל החברות הנ"ל כשהייתי מברר מחירים עבור אנשים לארח את האתר שלהם. גם גו-דדי ואחרים בחו"ל צריכים לשלם על אותם דברים והם גם מחזיקים אנשי תמיכה ומשלמים להם שכר, ובכל זאת אותם חברות בחו"ל מציעים במחירים הרבה יותר זולים, אבל אם אתם מחפשים את ההגיון מדוע כאן יקר, תהיה בעיה: זה לא בגלל מחירי הברזלים (מי שיודע לחפש ומכיר עם מי לדבר, יכול להשיג מחירים כמו בחו"ל ואף זולים מכך על שרתי מותג חדשים), זה לא בגלל עלות של כמות תעבורה חודשית (בין אם תעביר 100 מגהבייט או 20 טרהבייט, הספק ישלם בדיוק אותו דבר). זה בגלל שאפשר למקסם רווחים.

סעיף אחסון משותף אצל ספקים הוא סעיף הכי "בזבזני". הוא מצריך תומכים ולתומכים צריך לשלם מדי חודש. אין שוטף +30, אין קרדיט, אין תנאי אשראי. צריך בחודש להוציא מינימום 5K פר עובד (זאת מתוך הנחה שהעובד עובד בשכר רעב של תנאי שכר מינימום). בשביל תמיכה 24/7 צריך לפחות 3 תומכים, משמע הוצאה חודשית של 15K, כלומר בשביל לכסות את עניין האחסון המשותף צריך למכור לפחות ב-15K לחודש או שסעיפים אחרים יממנו את זה. אפשרות אחרת: להקפיץ את המחירים ולהוסיף מגבלות לחבילות כדי להרוויח.

בחו"ל, לפחות אצל גו דדי ואחרים, עושים טריק אחר באחסון שיתופי: נותנים לך מחירי רצפה, רק אם תשלם מינימום שנה מראש. רויטל הזכירה את MidPhase אך אם תציצו לאותיות הקטנות של החבילות במחיר הנמוך, תראו שאם לא תשלמו מינימום שנה מראש, תצטרכו לשלם "דמי הקמה" בסך 50 דולר מיידית. אותם ספקים עושים את הכסף בכך שהם גובים מראש מינימום שנה או שנתיים (בלו הוסט: שנתיים, לדוגמא), והם משקיעים המון בפרסום בכל מדיה אפשרית, ובכך הם מוכרים אלפי חבילות מדי חודש ומכסים בקלילות את שכר העובדים, הברזלים, שיווק וכו'. אם נחזור לארץ: אני לא מכיר אפילו ספק אחד שמוכר 10 חבילות ביום (ואני עבדתי אצל הרבה הספקיות בתמיכה, כך שאני מכיר את הנתונים).

בשנים האחרונות נמכרים בארץ פתרונות "אמצע": מישהו לוקח ב-100-200 יורו (או פחות) שרת באירופה, מתקין עליו לינוקס ו-WHM/cPanel ומתחיל לדפוק מחירים נמוכים של אחסון משותף (אפשר למצוא כמה כאלו כאן). במבט ראשון זו נראית עסקה מצוינת, אבל מי שמכיר את התחום ידע להיזהר מחבילות כאלו: רוחב הפס מאירופה לישראל מואט בכוונה ע"י ספקי האינטרנט הישראלים (אז תתעלמו מ"100 מגהביט רוחב פס", כי תקבלו אולי 2-3 מאיות מזה בד"כ), ואם יש תקלה אז אתם צריכים לפנות למי שקניתם את זה בארץ, הוא צריך לפנות לספק, הספק בחו"ל יענה לו, הוא יענה לכם, ואם הפתרון הזה לא יעבוד, אז הסיבוב יתחיל שוב. בקיצור, כאב ראש לא קטן.

אפשר למצוא בארץ פתרונות אחסון משותף זולים, אבל כדאי לנהוג במשנה זהירות לגביהם: הדבר האחרון שהייתם רוצים זה למצוא שעשיתם עיסקה עם מישהו שעוד חודשיים רוצה לנסוע לגואה בהודו לכמה חודשים ולעזאזל הלקוחות (כבר ראיתי מס' מקרים כאלו), לכן אם אתם מוצאים בארץ אחסון משותף טוב, תבדקו כמה זמן הוא קיים, מי הממליצים, מי הגב שלו וכו'.

גם אני חשבתי בזמנו להקים פתרון אחסון משותף, אבל כשחשבתי לעומק על כך, החלטתי לוותר על האופציה הזו מסיבה פשוטה: אני לא מוכן להמציא חבילות יקרות רק בשביל לכסות את עלויות תמיכה באחסון המשותף, ובגלל זה אני מעדיף להציע חבילה בסיסית
במחיר מצחיק שזולת מגבלת הליבה, היא יכולה להתחרות בכל אחסון משותף ואין ללקוח שום מגבלות דומיינים, מייל, MySQL ועוד.

נקודה נוספת שיהונתן ורויטל הזכירו ואני רוצה לחזק: אם מציעים לך תשלום שנתי, תבדוק את השוק ותבדוק אלו פתרונות מציעים לך. אם בונה האתרים שלך משתמש באחסון משותף וגובה ממך מחיר של יותר מ-1000 לשנה, אז אתה מסבסד לו את כל העלויות האחרות. כנ"ל לגבי בעלי חנויות: אתרים כמו Yalla ואחרים שגובים 2000 ש"ח + לשנה לא שווים את הכסף הזה! עדיף לשלם לבונה אתרים שיבנה לכם את החנות עם הדרישות שלכם מאשר ללכת אליהם, ואני אומר זאת לצערי על סמך נסיון.

לסיכום: אכן מחירי האחסון המשותף בארץ יקרים אצל חלק גדול מהספקים, ולפעמים פתרון אחסון משותף בחו"ל יכול להיות טוב (תלוי באיזו חברה. תסתכלו מה קרה לי עם Blue Host לדוגמא), אבל כדאי לזכור שפתרונות אחסון משותפים גם מגיעים עם שלל צרות ומגבלות משלהם. אם יש לבונה אתרים מספר אתרים, אולי כדאי לחשוב על פתרון אחר שכבר קשור ל-VPS (שאגב, לא זקוק להרבה תחזוקה, בניגוד למה שרבים חושבים) ששם יש לך הרבה חופש.

המעבר למכונת ווינדוז וירטואלית

במסגרת העסק שלי אני תמיד לומד דברים חדשים, כמו העובדה שלמכור לעצמאים או לסטארטאפים זה כיף! במקרים כאלו אתה מבין מהר שהצד השני יודע את המושגים והמונחים וגם הוא יודע שמי שמשוחח איתו מכיר את המושגים והמונחים ולא צריך "לתרגם" (כן, לך תסביר לאיש מכירות את ההבדל בין NAS ל-SAN). בסופו של דבר גם אני וגם הלקוח הפוטנציאלי משוחחים, הוא מסביר מה הוא רוצה לעשות, אני מציע הצעה ואם הוא רוצה הוא יכול לקבל מכונה וירטואלית לנסיון ללא כל התחייבות. במידה והוא מרוצה, אנחנו סוגרים על תנאי התשלום ושאר פרטים טכניים וסוגרים עיסקה.

אבל כשזה מגיע לעסקים קצת יותר גדולים, שיש שם CTO, ומנכ"ל, ומנהל IT וכמה אנשי IT שכל אחד יש לו רעיונות משלו ודעות משלו… פה זה כבר נהיה הרבה יותר מסובך, אך לא מסובך טכנית (תתפלאו כמה מהר ניתן לסגור עניינים טכניים), אלא מסובך מבחינה מנהלתית או בעברית: חוזים.

לקוחות גדולים אוהבים חוזים ארוכים ומפורטים. אין מצב בעולם שאתה מעביר חוזה והלקוח יחתום. תמיד יהיו ללקוח הערות, תיקונים, הוספות ומחיקות, ואיך אפשר בלי כל ה"בלונים" של ההערות בוורד?

כאיש לינוקס, חשבתי שאני פשוט אעבוד עם Open Office עם שמירת מסמכים לוורד וכך אוכל לעבור עם הלקוח על חוזים, אך מה לעשות, מה ש-Open Office מייצא לוורד נראה זוועה (לטענתם של הלקוחות), אז הרמתי מכונה וירטואלית עם Windows בבית (אין כמו VirtualBox!) עם אופיס 2003 ועם זה עבדתי מול אותם לקוחות, חשבתי שפתרתי את הבעיה.

עד שהגעתי לישיבה עם לקוח גדול ובאמצע הישיבה הוא ביקש ממני "חץ, תן לי בבקשה את החוזה 2 גירסאות אחורה, כתבתי שם משהו חשוב שלא התייחסנו אליו".

מכירים את ההרגשה כאילו נתקע לכם עצם בגרון? זו בערך ההרגשה שהיתה לי. טכנית, אני עובד עם Google Apps, אז אני יכול לשלוף את המסמך ששלחתי לו במייל, אבל לך תבדוק בסביבות 50 מיילים מה היה המסמך. בסופו של דבר מצאתי את המסמך בזמן הישיבה ומסרתי אותו, אבל התהליך לא היה נעים. הבנתי שאני צריך מכונה וירטואלית עם Windows שיושבת בחוות שרתים, ולא בבית, ו"במקרה" אני מוכר חבילה כזו, כך שאני יכול לעבוד בה מרחוק במהירות טובה וגם לשלוף ישירות מסמכים ולתקן אותם מיידית מול הלקוח.

עכשיו מגיע החלק הטכני המעניין.

יש לי מס' מכונות בבית, כולם מריצים Fedora או CentOS, וכדי להתחבר למכונה הוירטואלית עם RDP, צריך תוכנה טובה. אני מכיר את rdesktop וכל התוכנות שנסמכות עליו וניסיתי להתחבר איתם, והצלחתי, אך עם בעיה אחת: המכונה הוירטואלית מריצה Windows 7 Enterprise עם RDP גירסה 7 ו-rdesktop תומך עד RDP 5.1. מה ההבדל? שבגירסאות RDP יותר מאוחרות, אפשר לקבל מרחוק רק את החלון של האפליקציה לדוגמא, הדחיסה הרבה יותר טובה, והפונטים נראים הרבה יותר טוב. עם rdesktop הפונטים פשוט נראו זוועה.

יום שלם ביליתי בחיפושים אחר תוכנת RDP ללינוקס, חופשית או מסחרית, שתתן לי תמיכה ב-RDP מעבר למה ש-rdesktop נותנת (rdesktop כבר שנתיים לא מפותחת, אגב). מצאתי את FreeRDP, שאומרים שהם fork ל-rdesktop והם ממשיכים בפיתוח, אך כרגע אין בו תמיכה ל-RDP מעבר למה שיש ב-rdesktop כלומר אין תמיכה ב-RDP 6 ומעלה.

לאחר מס' שעות מצאתי משהו מעניין: מישהו פישפש בקוד של rdesktop ומצא כי אם שולחים פרמטר שונה ממה שכתוב, אפשר לקבל Font smoothing, שזה בדיוק הדבר שאני מחפש. הפוסט עצמו אומר שצריך לשנות בקוד משהו, אבל ניסיתי בלי לשנות בקוד לשלוח פרמטר בהפעלת rdesktop: הפרמטר הוא: 0x80 בפונקציית x-:

rdesktop -g 1024×768 -x 0x80 -a 32 -z mywinmachine.com

ניסיתי את הפרמטר ואכן, הפלא ופלא, יש פונטים שנראים בצורה מעולה! ניסיתי את אותו דבר ב-FreeRDP ואכן זה גם שם עובד. סוף סוף אני יכול להתחבר מהאתר של הלקוח עם ה-Fedora שלי ולשלוף את הכל מיידית. יש גם את היתרון שאפשר להראות ללקוח גם חשבוניות קודמות וכו', אבל זה כבר בונוס.

אם מישהו מכיר תוכנת RDP שתומכת ב-RDP 6 ומעלה, בבקשה תיידעו אותי. תודה.

(אגב, פוסט זה נכתב עם Windows Live Writer 2011 על המכונה הוירטואלית שנמצאת בחווה סמיילי)

ההתנהגות התמוהה של Check Point

בבלוג העסקי שלי כתבתי היום מאמר הממליץ לקוחות איך להיזהר מהמצב של להיות "בני ערובה" ע"י פרילאנסר שחותמים איתו חוזה שרות והוא נעלם, יחד עם רשיונות, במיוחד שזה מגיע למצב בו לא ניתן לתמוך בו ע"י פרילנסר אחר מבלי לעבור שבעה מדורי גהינום ע"י חברות כמו צ'ק פוינט. הבלוג שם הוא בלוג עסקי ולכן אני נמנע שם להביע דעה לכאן או לכאן. כאן זה בלוג לא רשמי שלי ופה אני יכול קצת יותר "לפתוח פה".

לאלו שאינם מכירים אותי זמן רב אני יכול לספר שיש לי כמה וכמה שנות נסיון עם שרתים, קופסאות Appliance וכו'. אצל רוב מוחלט של יצרני החומרה יש תמיכה מסודרת באתרים שלהם, כך שאם לדוגמא קורס לך הדיסק עם מערכת ההפעלה שרכשת אותה עם השרת ואין לך את הדיסק המקורי או העתק IMAGE שלו, תוכל לקבל העתק לאחר שתוכיח רכישה (בד"כ מספיק לשלוח צילום חשבונית או הצגה של מס' סידורי של השרת/קופסא). העלות בד"כ יכולה להיות אפס (פשוט נותנים לך לינק להורדה) או כמה עשרות שקלים עלות משלוח אל החברה, כך שתוך זמן קצר יהיה לך העתק IMAGE שתוכל להתקין אותו על השרת שלך.

גם כשזה מגיע לתמיכה, בחברות רבות תוכל לשלם סכום כלשהו על תמיכה חד פעמית או חידוש חוזה תמיכה טלפונית ואז תוכל לקבל תמיכה. במקרה ואינך מעוניין לשלם או שהציוד כבר אינו מקבל תמיכה רשמית, תקבל בד"כ קישור לפורום ציבורי של החברה ותוכל לשאול שאלות. דוגמאות לכך לא חסר: DELL, Lenovo, IBM, HP והשאר. בד"כ בפורומים אלו תוכל לקבל תשובה ממישהו שמכיר את הדברים ומקסימום תקבל לפחות כיוון מה לעשות.

אבל בצ'ק פוינט? נאדה! אם אינך שותף עסקי, לא תוכל לקבל ISO של הקופסא, לא תוכל לקבל תמיכה גם אם תשלם עבור חוזה תמיכה שנתי, לא תוכל לחדש רשיון, לא תוכל לעשות כלום באופן ישיר! אין לך שותף עסקי, אין לך כלום!

וזו התנהגות מאוד מקוממת של צ'ק פוינט. מדוע לכל הרוחות אינני יכול להוריד עותק ISO של מערכת ההפעלה של הקופסא? הרי בין כה המערכת בודקת את עצמה שהיא רצה על אותה קופסא, שלא לדבר על כך שאין לי שום תעבורת נתונים עד שאני מזין רשיון, והרשיון מגיע אך ורק דרך צ'ק פוינט, אז מדוע לעשות את החיים כל כך קשים להורדה? אבל צ'ק פוינט לא עוצרת כאן, היא גם מקשה בכך שכל החומר המתועד פשוט מבולבל. נסו למצוא דף שבו מופיעים בצורה מסודרת לגבי מוצר שלהם את ההורדות בצורה מסודרת (ISO התקנה, טלאים, חוברת ניהול, חוברת שימוש, חוברת אדמיניסטרציה, תוכנת ניהול, עדכונים) – לא תמצאו. תוכלו למצוא בליל שלם שמורכב מעשרות קבצי PDF על מערכת ההפעלה (לדוגמא: R65, R70 Release notes)ואם יתמזל מזלכם, תוכלו למצוא במבוך שם איזה קובץ PDF שאתם צריכים. תוכלו למצוא גם קבצים חיוניים לקופסא, אך אלו לא ינתנו להורדה (גם אם נרשמתם לצ'ק פוינט) אלא אם אתם רשומים ואתם "זכאים" לכך (זכאות ניתנת רק לשותפים עסקיים), כלומר גם אם קניתם ויש לכם את כל ההוכחות בעולם, לא תקבלו את מה שתרצו להוריד ואתם זכאים לו בזכות הרכישה.

לעניות דעתי זו התנהגות מקוממת, חצופה ולא מתאימה לארגון כה גדול כמו צ'ק פוינט. לקוחות מעוניינים לפעמים לתחזק את המערכת שלהם בעצמם ולפעמים לתקן דברים מבלי לשלם אלפי שקלים בשנה לשותפים עסקיים. אני לא רואה את מיקרוסופט או כל יצרן חומרה מגבילים הפצת טלאים וחלקים אחרים אך ורק לשותפים עסקיים ולא ללקוחות קצה שיכולים להוכיח רכישה, אז מדוע צ'ק פוינט עושה את המוות ללקוחות?

אישית אם אני הייתי בעל חברה וזו היתה התנהגות יצרן החומרה, הייתי פוסק כי זה היה הציוד האחרון שהיה נכנס אליי מאותה חברה והייתי מתחיל לחפש פתרונות אלטרנטיביים לאותה קופסא.

מחירי הפרילאנסר

לפני מס' שנים שודרה בארץ סידרה זכתה לפרסים והערכה רבה הן אצל המבקרים והן אצל הצופים. לסידרה קראו "בטיפול", ואסי דיין שיחק את התפקיד הראשי בתור ראובן דגן, הפסיכולוג. אחד הדברים שהסידרה גרמה (ובהפתעה) לפסיכולוגים רבים הוא "ליישר קו" בנושא המחירים: ראובן דגן גבה 440 שקלים (ובאחת הסצינות רואים את המחיר הזה על הצ'ק שהמטופל נותן לראובן) וכתוצאה מכך פסיכולוגים רבים החליטו לעדכן את המחירים שהם גובים בהתאם.

אחד הדברים המפליאים שראיתי לפחות בשנים האחרונות בתחום ההיי-טק ככל שזה מגיע לענף הפרילאנסרים, הוא שאין שום טבלת מחיר מוערך מה הלקוח צריך לשלם לפרילאנסר, ולמען האמת העניין די מוזר. אני יכול לדעת מה מחיר שרת, מה מחיר ציוד, רשיונות תוכנה וכו' וכך גם כל אדם אחר, עד שזה מגיע למחיר של פרילאנסר.

לפנינו תרשים של אתר. (תסלחו לי על הגרפיקה המכוערת, אבל זה מה שיכלתי להוציא ב-4 דקות):

simple diagram

מי שמבין טוב בשרתים, בתקשורת וכו' מיד יבחין פה במס' בעיות: איפה האחסון, האם יש רפליקציה ל-DB, האם התצורה נכונה בכלל, היכן הנתב וכו' וכו'. הסיבה שלא הוספתי אותם לתרשים היא סיבה פשוטה: אצל חלק לא קטן מהחברות אין מושג ירוק לגבי הדברים הנחוצים האלו ולכן הם שוכרים פרילאנסר שיעשה את העבודה, אך כאן מגיעה בעיה שבעתיה אני כותב פוסט זה: כמה בעצם משלמים לפרילאנסר? זה לא חישוב כזה פשוט.

ניקח שתי מקרים: יכול לבוא ראובן, שהחליט לסגור מחיר חיסול עם הלקוח – 50 ש"ח לשעת עבודה. כמה שעות? בין 10 ל-20 שעות, כלומר הלקוח ישלם בסביבות ה-1,000 ש"ח עבור העבודה. הלקוח מחליט לבקש עוד הצעת מחיר ממישהו אחר, משמעון. שמעון מציץ בדיאגרמה וקובע שהוא צריך בין 5-15 שעות עבודה במחיר של 400 ש"ח פר שעת עבודה.

כפי שניתן לראות, יש פערים גדולים. בסופו של דבר הרי מדובר בשוק חופשי שכל אחד קובע את שכרו לפי חישובים משלו, אבל כאן גם נוצרת בעיה עבור הלקוחות.

הבה נסתכל מה קורה עם שכירים: כשכיר נמצא בתחום מסויים, יש משכורת התחלתית שהוא יכול לקבל, וככל שיש יותר "תוספות", כך השכר עולה: יש לך X שנים כמפתח בשפות אלו ואחרות? תוספת. למדת תואר? תוספת, וכך הלאה. מעסיק יכול להסתכל בטבלאות שכר של חברות כח אדם ואחרות ולראות לאן הרוח נושבת, כך אם לדוגמא מפתח בכיר אמור לקבל בין 20K-30K והמפתח בא בדרישה ל-40K בלי הצדקה, הוא יזרוק אותו מהמדרגות (בנימוס כמובן), כלומר אם אותו מפתח הולך להתקבל והוא מגיע לדיון שכר, שני הצדדים יודעים בהערכה גסה על מה מדובר ונשאר המו"מ על דברים כמו רכב, קרנות, ביטוחים וכו'.

ואצל הפרילאנסרים? אין כלום (לפחות לא ממה שראיתי). כמה מגיע לאיש סיסטם עם 10 שנים נסיון? עם 15 שנה? לפרילאנסר שמכיר לינוקס שנה? לאחד שלמד RHCE? כל פרילאנסר יכול לדפוק מחיר, אבל הלקוח לא יכול לדעת אם המחיר גבוה מדי ויש לחפש הצדקה לכך אצל הפרילאנסר, או נמוך מדי, מה שיכול לעורר חשד שאותו פרילאנסר "מתגלח על הזקן" של הלקוח.

מהסיבות הנ"ל אני חושב (וזו רק דעתי כמובן) שהגיע הזמן להקים איזה גוף/עמותה (או תחת עמותה מסויימת) שתבצע את הדברים הבאים (החברות תהיה בתשלום כמובן):

  • לקבוע טווח תעריפים מקובל פר מקצוע, לציין מה מעלה תעריף (שנות נסיון וכו')
  • לתת מטריה משפטית לחברים
  • לקדם מטרות הקשורות לעבודות פרילאנס תוך הדגשה על עבודה "כחול לבן"
  • תקים אתר לחבריה בלבד בו יפורסמו הצעות עבודה.

מה דעתכם?

גם גבולות צריך לשים

עם ישראל הוא עם מיוחד, את זה הרבה יודעים, אבל אחד הדברים שאפשר לאמר על הרבה מאוד ישראלים (לא כולם) שהם יודעים לנצל עד הסוף, לקחת נשימה, ולנסות לנצל עוד. איך אומר המשפט: נותנים לו אצבע, הוא רוצה את כל היד.

אחד הדברים שאני רואה בעבודתי ואנשי לינוקס/ווינדוז רואים בעבודתם (במיוחד הפרילאנסרים שבהם) זה את הניצול שהם חווים. אתה מסכם עם לקוח משהו X, הלקוח מסכים, אבל לאחר שנתת לו X הוא רוצה עוד. בהתחלה זה דברים פשוטים כמו שאלה על משהו שעבדת עליו, אחר כך עוד כמה שאלות בנושא ולאט לאט זה זוחל לדברים שלא נגעת בהם במסגרת ההסכם, וזה לפעמים מגיע למצבים שאותם אנשי לינוקס/ווינדוז מקבלים זו תחושה של "ניצלו אותי" בתום העזרה. אותו לקוח הרי לא ישלם על התמיכה הזו והוא בד"כ יבקש שתגלה גמישות, אותו לקוח במקרים רבים יאמר שהנה הוא לקח אותך לפרויקט X וכבר בעתיד הקרוב הם מרימים פרויקט Y והם ישמחו להשתמש בשרותיך באותו פרויקט Y, אז .. "תגלה גמישות".

ומה קורה אז? אותם אנשי לינוקס/ווינדוז יעזרו קצת מתוך מחשבה שהלקוח יזכור להם את אותם "חסדים", את אותה תמיכה טכנית בחינם, ורבים מהם ממש בטוחים שעזרה זו תהפוך לנקודות זכות ברגע שהלקוח יתחיל את אותו פרויקט Y.

אך המציאות, מה לעשות, קצת שונה.

במקרים רבים כשאותו לקוח יגש להתחיל את פרויקט Y, הוא לא תמיד יזכור את אותו זמן שהקדשתם לו בחינם. הוא יזכור בדיוק את העניין ש"העזת" לאמר לו שעבר כבר מה שהוא שילם עליו. הוא לא יפסול אותך מהפרויקט, אבל הוא בהחלט "יהיה פתוח" לקבל הצעות חדשות מהמתחרים שלך. אותן נקודות זכות שכל כך בנית עליהן ושנתת בחינם, לא תמיד הלקוח יזכור אותם. יותר מזה: אם אתה מבקש נניח סכום של 20$ לשעה והמתחרה שלך מציע 17$ לשעה, יש סיכוי לא רע שהמתחרה יקח.

את המציאות הזו ניתן לשנות בעזרת מעט יצירתיות, וקצת יותר בטחון עצמי. אסביר:

נניח שנחום מעוניין שארים לו שרת לינוקס + LAMP ואעשה לו הגדרות WebDav, דוא"ל, ולקינוח SVN. אני עושה את החישוב שלי שהדבר יקח לי לשם הדוגמא 10 שעות ועל כל שעה אגבה ממנו 20$ (כן, מחיר פיקטיבי, רק לשם הדוגמא). סה"כ יוצא 200 דולר לפני מע"מ וכו'. פה כדאי לשנות את החשבון ולהוסיף "מתנות" ללקוח, אך מה שיותר חשוב הוא להדגיש בהסכם עם הלקוח את המתנות שאתה מוכן לתת לו. הנה מס' דוגמאות:

  1. בנק של שעתיים תמיכה טלפונית.
  2. 3-4 קריאות תמיכה Online (אם אתה מריץ מערכת לטיפול תקלות משלך. אגב, למישהו יש המלצה על מערכת כזו? זה יכול לעזור לקוראי פוסט זה).
  3. עדכוני אבטחה לשרתי לינוקס/Windows שלו בחינם.
  4. דו"ח חינם אם הלקוח מעוניין לקבל חוו"ד מקצועית על נושא שהוא בודק הקשור בתחום שלך

כל הדברים האלו לא לוקחים לך זמן רב לבצע, אבל הם כ"חבילה כרוכה" (Packaged Bundle) נותנים ללקוח רושם טוב שאתה נותן ללקוח הרבה מעבר ל-10 שעות שהוא משלם לך עליו. החבילה וההסכם יחד מציגים אותך ללקוח כמישהו רציני, לא עוד חאפר שאפשר לנצל אותו עד בלי די, ועם הצגת רושם כזה, הסיכוי שלך לקבל את אותו פרוייקט Y הרבה יותר גדול.

ישנם עוד שיטות ודרכים לקבל יותר שעות מהלקוח ולבנות מערכת יחסים עם הלקוח (שלא מבוססת על "קח וקח"), אך יש לזכור כי הנקודה הכי חשובה היא לא להקרין בטחון עצמי נמוך (הבה נודה על כך: רבים בתחום הזה עם בטחון עצמי בגובה דשא), כי כשמקרינים דבר כזה, גם חוטפים יחס תואם מהסביבה המקצועית, ואז הסיכוי לקבל פרויקטים עתידיים מאותו לקוח הוא לא ממש גבוה.