פוליטיקה: "הכיבוש", מפא"י, ושחיתות

אחרי שכתבתי את הפוסט על הטקס לזכרו של רבין, ניכר היה במגיבים שיש כאן איזה ויכוח לגבי עניין של כיבוש, שמאל וכו', אז חשבתי שפוסט נפרד אולי יבהיר את הדברים לגבי מפא"י ולגבי "הכיבוש".

imageכדי שנהיה באותו קו, שמתי בצד שמאל את מפת ישראל שמראה את שטחי "הכיבוש" (התמונה מוויקיפדיה הישראלית). אני ממליץ לכל אלו שרוצים להגיב בלהט להעיף מבט על ההגדרות של קווי 67 בויקיפדיה.

ראשית, נחזור אחורה בזמן ל-1967, למלחמת ששת הימים: ישראל הותקפה מכיוון סוריה, ירדן ומצרים. הדוקטורינה הצבאית בזמנו (וחלקית מיושמת עד היום) היתה: במקום להישאר במקום ולהתגונן, לתקוף חזיתית ולהילחם, ויותר מאוחר לדבר על החזרת שטחים, שבויים וכו'.

ב-5 ביוני 1967, בשעה 07:45 החל צה"ל לתקיף בחזית המצרית. היתה זו התקפה שהפתיעה את מצרים ושאר המדינות ושהשביתה את רוב חיל האוייר של מצרים, משם כבר החלה התקפה של סוריה, ירדן ומצרים והחלה מלחמת ששת הימים.

בסוף מלחמת ששת הימים ובעקבות החלטות שהחליטו דיין ורבין, נקלעה ישראל למצב שלא היה צפוי מלכתחילה: ישראל כבשה שטח שגדול ממנה פי כמה וכמה. לעזוב את השטח אי אפשר, הואיל וההתקפות מתוך הגדה ומעזה היו חוזרות שוב (הגדה ועזה היו כמו "המערב הפרוע" כאשר אזרחים רבים היו ללא אזרחות כלשהי) וכפי שניתן לראות במפה, התקפות מהגדה לעבר ישראל היו דבר די קל לביצוע מבחינה גיאוגרפית. גם להחיל את החוק הישראלי לא היה ניתן לבצע, הואיל והחלת החוק היתה מוחקת בעצם את ישראל כמדינה יהודית והיתה הופכת אותה למדינה דו-לאומית, דבר שאף אחד לא רצה בו (עד היום), וכך נקלעה המדינה למצב של "לא לבלוע ולא להקיא".

האם ישראל ניסתה לתקן את המצב? לפחות למה שקשור לרצועת עזה, התשובה היתה חיובית: מנחם בגין ניסה לשכנע את אנואר סדאת לקבל את עזה לידיו, אולם סדאת ויתר מיידית על הרעיון והעדיף להשאיר את הכאב ראש העזתי בידי ישראל.

מלחמת יום כיפור רק חידדה את הבעיה, כאשר צה"ל היה צריך להילחם גם בתוך הגדה, גם בירדן (כתוצאה מהחלטה מוטעית של המלך שנתן פיקוד על הצבא למצרים) וגם בסוריה, כך שהתיאוריה שאם היינו מחזירים את שטחי הגדה ב-67 לא מחזיקה מים.

סיכום המלחמות: הגדה ועזה ביידנו, עם מצב של לא לבלוע ולא להקיא. מה ממשלות ישראל מחליטות לעשות עם שטח ענק? להקים ישובים "להפריח השממה", דבר שהיה נהוג בזמנו ע"י כל ממשלה, ומי שהחלה בכך היתה דווקא ממשלת העבודה, או בעברית פשוטה: השמאל. שאר הממשלות (ימין ושמאל) רק המשיכו בכך כפי הנראה מתוך הנחה שאם תהיה החזרה, היא תהיה יותר סמלית.

בכל אותה תקופה (מ-1959 בערך) ה"מנהיג" הבלתי רשמי של הפלסטינים היה יאסר ערפאת, שהקים את תנועת פת"ח ומי שלא זוכר, ערפאת הוא זה שהיה אחד המובילים בפיגועים נגד ישראל, לא בשביל ערביי הגדה, אלא יותר בכיוון השמדת ישראל. ערפאת מעולם לא ניסה ליזום שיחות שלום עם ישראל, ורק אחרי שהוא הימר על הסוס הלא נכון (תמיכה בסדאם חוסיין) וכשראה שמדינות המפרץ מפסיקות לתרום לאש"ף כספים, הוא החליט "להתמתן", והסכים שתצא משלחת למו"מ חשאי (ביוזמתם של פונדק ומאוחר יותר ביילין ופרס) לשיחות אוסלו. משם היתה כל היסטוריית שיחות השלום, שקריו של ערפאת שלא עמד כמעט בשום חוזה, אינתיפאדות ועד המצב כיום, שהפלסטינים מוסיפים עוד ועוד תנאים בלתי אפשריים ולא מגיעים להסכם שלום בין הצדדים.

באשר ל"כיבוש": כפי שהזכרתי בהתחלה, רבין ודיין לקחו החלטה לכבוש, הממשלות החליטו לבנות והפלסטינים עשו ועושים את כל השגיאות האפשריות ובכך לא מגיעים לשום הסכם בו הם מקבלים את רוב שטחי הגדה. השמאל שמאשים תדיר את הימין בכיבוש טועה ומטעה: החזרת שטחים בלי הסכם הינה ערובה לקבל חמאסטן 2 בדיוק כפי שקרה לנו, והרשות הפלסטינית (כפי שהודגם בעזה) לא מצליחה לשמור על שטחיה ללא סיוע ישראלי. אם נלך לפי מה שמציעים בשמאל (להחזיר את המתנחלים בשיטות כמו "פינוי פיצוי" שכיום אף מתנחל אינו מאמין להם, אגב) ונחזיר את השטח לפלסטינים, החמאס ישלוט בשטח תוך זמן קצר והרשות הפלסטינית תתפרק כמו מגדל קלפים, ושוב, לא מדובר בניחוש, כבר היינו בסרט הזה, כך שהגיע הזמן שתנועות השמאל יפסיקו להאשים את הימין ויסתכלו למציאות בעיניים: כשהפלסטינים תופסים כל פיפס לברוח מחתימת הסכמים גם בממשלות שמאל או "קדימה" שהיו מוכנים לתת הכל כמעט, אז לא הימין אשם בבעיה זו, הפלסטינים אשמים. קצת קשה לשמאל לקבל זאת, אבל.. זו המציאות.

החלק השני של הפוסט מוקדש לאלו החושבים שמפא"י לא היתה מושחתת: מפא"י היתה מושחתת מהיסוד עוד מהזמנים שההסתדרות היתה האחראית לכל שאלטר במדינה. אישית אני זוכר איך שאבי רצה להזמין טלפון אלינו הביתה וחיכינו לכך 6 שנים ואילו שכננו שהכיר מספר פעילי מפא"י בצפת, שוחח איתם והעביר כמה עשרות לירות, קיבל טלפון תוך שבועיים. עוד דוגמא? חברי השכן בכיתה ה' כאבה לו הבטן ואימו לקחה אותו לקופת החולים. הרופא הכללי שהיה שם היה פעיל מפא"י בזמנו החופשי. הוא בדק אותו ופסק שזה "סתם כאב בקטן". אמו שחשדה במשהו
לא נכון, שמה לו מספר שטרות (מאחורי גב הילד, שהילד לא יראה), הרופא ביצע שוב בדיקה והפלא ופלא: יש לו חשש לאפנדיציטיס, והוא מיד הרים טלפון לבית החולים וסידר אישפוז בניתוח בטלפון. מדהים כמה לירות משנות דברים..

הסיאוב והשחיתות של מפא"י, ומאוחר יותר מפלגת העבודה היה כל כך גדול, שב-1977 הצליח בגין והליכוד לעשות מהפך, והמהפך הזה לא היה מצליח לולא היתה הזדהות ציבורית מההסתאבות של מפלגת העבודה.

לסיכום הנקודות: אני בעד הרבה דברים. אני בעד רוחניות ואפילו הסתכלות רוחנית/מיסטית על דברים ועל מה שקורה וקרה, אבל אני גם בעד הסתכלות למציאות בעיניים: ישראל מסרה לירדן במסגרת הסכם השלום בין המדינות כ-300 ק"מ בלי שנשמע כאן אפילו פיפס אחד! ישראל לא קיימה חלק מההסכמים עם הפלסטינים בגלל סיבה פשוטה: שהפלסטינים לא קיימו את חלקם, ואי אפשר לכבד הסכמים אם הצד השני לא מכבד אותם מלכתחילה.

אני מאמין שאם יגיע היום ושטחים יהיו צריכים להיות מוחזרים בגדה, תהיה במדינה הסכמה כזו או אחרת להחזרה חלקית, אבל הבעיה המרכזית היא שרוב הישראלים לא מאמינים לפלסטינים ובינתיים הפלסטינים משתדלים כל יום להוכיח מדוע אין אמון לישראלים בפלסטינים.

סרבנות לשרת, סהר ורדי, ועוד כמה ירקות

בשופר השמאל (כן, וואלה) פורסמו 2 מאמרים בעד ונגד סהר ורדי, אחד בעדה, אחד נגדה. כמובן שזו זכותם של אנשים להתבטא כפי רצונם, אבל אולי הגיע הזמן להרוג איזה "עגל זהב" שהשמאל בארץ יצר וגידל..

אני רוצה להתחיל במשהו קצת שונה: מי שקורא את הבלוג שלי, רואה שאני גם חובב מחקר של תחומי מיסטיקה. בתחילת הדרך הלכתי למיסטיקנים כי חשבתי בתמימות שאם אני אחקור את הנושאים האלו, הם בוודאי יודעים טוב את הדברים, לא? אחרי 3,4 פגישות עם מיסטיקנים, הבנתי שמשם לא תצמח לי הישועה, והואיל וכבר קבעתי מס' פגישות נוספות, נכנסתי ל"כוננות בולשיט" מראש, ומה שחזיתי התגשם במלואו: טונות של שטויות מכאן ועד הודעה חדשה.

ומדוע אני מספר זאת? כי לצערי העמדה שאני מוצא את עצמי היום כשאני שומע כל מיני פוליטיקאים ופובליציסטים מהשמאל, אני מקבל בדיוק את אותה תחושה שהיתה לי עם אותם מיסטיקנים: הנה כמות שטויות שהולכת ליפול…

אז מהו אותו "עגל הזהב" ש"שלום עכשיו" יצרה ושאר מפלגות השמאל אימצו בחדווה? משהו פשוט: המושג "צבא הכיבוש" (או: "צבא כובש" ועוד כל מיני הטיות).

אולי הביטוי נשמע קליט, אבל הביטוי עצמו כשבודקים בשטח הוא חלול ודיבילי לחלוטין.

בניגוד למדינות שקיימות כמו באפריקה בהם גנרלים מהצבא שולטים במדינה, פה הצבא כפוף לחלוטין למס' גורמים בהיררכיה קבועה: הרמטכ"ל שמדווח לשר הבטחון שמחליט על חלק מההחלטות, מעליו ראש הממשלה שצריך להחליט החלטות בטחוניות וכמובן קיימת ועדת חוץ ובטחון ועוד מס' גורמים. הצבא אינו מחליט עבור הדרג הממשלתי החלטות אלא מעביר מידע, ולפי המידע ושיקולים נוספים "מונחתים" עליו הוראות מה לעשות, היכן ועוד ועוד. צה"ל לא יכול לעשות דברים מהותיים מעצמו ללא החלטה מדרג גבוה ממשלתי.

כאשר השמאל מתחיל בבכי על "צבא כובש", הוא לא יותר מאשר צבוע שמתעלם לחלוטין ממה שכתבתי בפיסקה הקודמת. במקום לבוא ולצעוק על מפלגת העבודה שנמצאת בממשלה, מנסים לטפס על מטרה יותר קלה: הצבא, וכרגיל בשמאל, מעדיפים להתעלם מלוגיקה פשוטה מאשר באמת להיאבק בגורמים הממשלתיים שעושים החלטות כלשהם.

כאשר ישנה הודעה בעיתונות או באינטרנט על כך ש-X חרדים קיבלו פטור מצה"ל, מיד קמים להם שמאלנים שמצקצקים בלשונם על אלו שלא "תורמים למדינה" והם "אוכלי חינם", אבל כאשר זה מגיע לכך שהמוני בחורים שזה עתה סיימו לימודים והם מנסים עם כל טריק להתחמק מהצבא ולא לתרום כמו האחרים למדינה, פתאום הם מקבלים "חיבוק" מתקשורת שמאלנים וגופים שמאלניים אחרים על כך שהם לא עושים שרות "בגלל הכיבוש". עשו לי טובה, זו צביעות בהתגלמותה!

הצבא מבצע הוראות! מי שיושב עכשיו בממשלה זו מפלגת העבודה ומפלגת הרמאים "קדימה"! אם יש למישהו טענות נגד צה"ל, שיפגין מול הממשלה ושיעשה מהומה במפלגה שהוא משוייך אליה, אבל שירדו מההתקפות על צה"ל. נכון שבצה"ל עושים המון שטויות, אבל מי שצריך לתת תשובות זו הממשלה וההנהגה העומדת בראשה!

ככלל, מחליא אותי לראות כל מיני אנרכיסטים בגרוש וחמקנים צבועים אשר מתייצבים להפגנות בניעלין, אבל לתרום למדינה שאתה חי בה במסגרת כלשהיא של סיוע? חס ושלום! עוזרים לפלסטינים, חס ושלום ליהודים!

לו הייתי יכול להציע הצעת חוק "אנטי השתמטות", הייתי מציע שמישהו יחשב מה הרווח הכספי המוערך שהמדינה מרוויחה מחייל מגויס, ואת הסכום הזה הייתי מציע להטיל על כל משתמט (שלא משתמט מסיבות רפואיות) וכשהתשלום יהיה מחולק ל-3 שנים! נשמע רע? אכזרי? אולי, אבל אין שום סיבה שבעולם שאחד יתן 3 שנים יקרות לצבא בשעה שחברו הצבוע יברח בגלל מילים חלולות ותחמנות מהצבא.

ככלל, אני חושב שהגיע הזמן לעשות רפורמה ולצרף מס' גופים ששרות בהם יהיה שווה ערך לשרות בצה"ל, אבל עד אז, מי שמתחמק משרות צבאי בגלל בכיינות שמאלנית, ראוי שישלם את המחיר בצורה כלשהי.