כמה מילים על הבחירות ועל “אזרחים מכורים”

אתחיל בסיפור שקשור לעסק שלי: לפני מספר ימים הכרזנו על חבילה שנקראת VPS MOBILE. החבילה מיועדת למפתחים וחברות שמשחררים אפליקציות לאנדרואיד או IOS וצריכים תקשורת במהירות גבוהה עם הרבה מאוד כניסות במכה אחת, שזה בעצם מה ששונה בין אתר רגיל לאפליקציות מובייל: בדקה אחת יכולים להיכנס אליך מאות חיבורים סימולטנית ו-2 דקות אחרי זה אולי 4 חיבורים סימולטנית. הרעיון לחבילה לא סתם צץ לי מהראש שקמתי מהמיטה. היא באה כפתרון לבעיה שיש ללקוח שלנו, והסיפור עם הלקוח … קצת מוזר.

טכנית, ללקוח הנ”ל אין אצלנו שום שרת VPS. יש לו שרת VPS אצל חברה גדולה שמוכרת חבילות VPS. לנו הוא משלם על תחזוקת אותו שרת ודווקא בתעריף שעת חרום (350 שקל + מע”מ). הצענו לו כמובן חבילת שעות שכוללת טיפולי חרום, אך אותו לקוח מעדיף לשלם פר שעת חרום. הקטע היותר מוזר? אם מישהו מהקוראים יבוא ויקח חבילה כזו וישלם לשנה מראש בלי שום הנחות, הוא ישלם בערך שליש ממה שאותו לקוח שילם. ניסינו להסביר את זה ללקוח, ניסינו להסביר לו שהשרת שלו נופל בגלל בעיות בשרת הפיזי, ניסינו להסביר לו שזה מוזר מצידם לסמוך על השרות שלנו בעת חרום, אבל לקחת חבילה מאצלנו שתעלה לו במחיר זול בהרבה עם אותו שרות – הוא לא רוצה לקחת.

הסיבה? המנכ”ל החליט שלוקחים חבילה מאותו ספק ויהי מה. יעלה כמה שיעלה.

כטיפוס לוגי לי זה נשמע מוזר, אבל זו החלטתו של הלקוח ואנחנו בעסק בשביל ביזנס.

מדוע סיפרתי לכם את כל הסיפור על אותו לקוח? כי זה מזכיר לי בדיוק את המצב הפוליטי כאן בארץ. הממשלה החליטה לפטר את עצמה ואנו עכשיו בתקופת מערכת בחירות.

להלן גרף סקר בחירות שמצאתי באתר “הארץ”. התוצאות מראות את המצב ערב התפטרות הממשלה, מספר תאריכים שהיה בהם מדגם. להלן הגרף:

שימו לב לפס הכחול השמאלי ביותר בכל מפלגה, עם זה מתחילים וכפי שניתן לראות, הליכוד העלה את כוחו ל-29 מנדטים, העבודה עלתה בצורה נאה ל-19 מנדטים, ישראל ביתנו שומרת על אותו מספר כמו שנכנסה לכנסת, יאיר לפיד גורף 11 מנדטים, ש”ס יורדת במנדט (שאותו + נוספים היא תשיג עכשיו שאריה דרעי חזר לש”ס), הבית היהודי מתחזק במנדט, קדימה קופצת ממגדלי עזריאלי מ-28 מנדטים ל-7 (ואני מאמין שהם ירדו עוד), יהדות התורה עולה במנדט (שאותו היא כנראה תפסיד אחרי שיהיה כנראה שוב פיצול שם), מרצ עולה במנדט, המפלגות הערביות נשארות פחות או יותר באותו מצב, ו”עצמאות” של אהוד ברק לפי המדגם – תעשה עצמאות מחוץ לכנסת הבאה.

זה המצב פחות או יותר כרגע. סקרים אחרים מראים מצב טיפה שונה אבל עדיין – זו בערך אותה תמונה.

וכאן לדעתי ההגיון מקבל צו שחרור, במיוחד במפלגה השלטת, הליכוד, מכמה סיבות:

  • נתחיל בתקציב: ראש הממשלה החליט ללכת לבחירות כי הוא לא יכול להעביר תקציב שחותך 14 מיליארד שקל במשרדים השונים. היכן הבעיה? גם ראש הממשלה וגם במשרד האוצר לא פרסמו מהיכן הם רוצים לחתוך, והממשלה לא מציגה את התמונה לעם וכמובן שהיא לא מוכנה לשמוע על שום פתרון חלופי. הרי אם היו מציגים את הבעיה, היו קופצים כמה כלכלנים בעלי שם ומציעים אלטרנטיבות לפתרון הבעיה במקום קיצוץ בשרותים (דבר שהממשלה כבר מנחיתה בלי לחשוב יותר מדי על האזרח) כלומר ביבי מתנהג כמו רומני – שמבקשים ממנו תוכניות כלכליות, הוא לא מראה כלום.
  • הממשלה הנוכחית שיקרה לציבור בכך היא מראה כאילו היינו “נס כלכלי”. האבטלה דווקא עולה, כמות ההשקעות בישראל נהיית קטנה יותר משנה לשנה, עלות המחיה עולה והממשלה לא מציעה פתרונים, ודווקא השכבות החלשות (שבהיפוך מארה”ב – מצביעות אוטומטית למפלגות ימניות) נדפקו עוד יותר.
  • הממשלה הנוכחית לא נקטה אפילו צעד אחד להקטנת הפער בין השכבות החלשות לשאר השכבות וההשקעות של הממשלה בשכבות הנמוכות ובמעמד הביניים רק ירדה, כמו שכוסח תחקציב המדען הראשי ועוד.
  • הממשלה ממשיכה להזרים תקציב כאילו אין מחר למשרד הבטחון, למרות שלמשרד האוצר אין מושג ירוק לאן הכסף הולך (נציגי משרד הבטחון עדיין לא מאפשרים למשרד האוצר להתחבר למחשבים שלהם כדי לראות את התקציב)
  • הממשלה לא עומדת בהחלטות שהיא עצמה קובעת. גיוס חרדים? הממשלה החליטה משהו ובהתחשב בכך שאם הליכוד יזכה שוב, הסיעות הדתיות יציבו בראש ובראשונה תנאי לאי גיוס חרדים. בקיצור, הסיכוי שחרדים יגויסו שווה לסיכוי שאהיה דוגמנית על.
  • הממשלה עדיין מתעלמת מבעיית הדיור כאן. ההחלטה האחרונה להפרשת קרקעות ובניה נהפכה להחלטה מוטית לטובת החרדים (“ותק בנישואים”, תנאי שלא קיים בשום מקום בעולם, אגב). מה עם זוגות צעירים חילוניים? שילכו לחפש..

אני יכול להמשיך ולתת עוד עשרות דוגמאות, אבל אני חושב שהנקודה ברורה בצורה מספקת.

ועדיין – 29 מנדטים לליכוד. מדוע? הרי אין שום הגיון שבוחר שהצביע ליכוד בעבר יצביע שוב ליכוד. המפלגה פישלה בפרמטרים רבים, אז מדוע אתה נותן להם את קולך שוב?

כאן לדעתי נכנס “ישראל היום”, החינמון שמחולק בארץ וממומן ע”י החבר הטוב של ביבי, שלדון אדלסון. החינמון הזה שבעבר (לפחות בהתחלה) ניסה להראות את עצמו כאילו הוא מאוזן (מאמרי דעה של אנשי שמאל הופיעו תדיר) – בשנה האחרונה הוא פשוט נהיה השופר של ביבי והימין, וכך בעצם ישנה תעמולת בחירות לליכוד והימין (מוסווית או גלויה, תלוי איך מסתכלים על זה) נון סטופ במאות אלפי עותקים מדי יום ובחינם, ותוצאות המדגם מראות את האימפקט שהחינמון מחולל.

סיבה נוספת לכמות המנדטים הזו היא לדעתי שאנשים חושבים ש”אין מישהו אחר מתאים”, והאמת? אני לא בטוח שהמשפט הזה נכון, ולדעתי, “חפירה” קצרה בנתונים כמו באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים נתונים קצת שונים ממה שהממשלה מציגה. כך לדוגמא הממשלה מתפארת שהמשק צמח כמו שלא צמח בשום מקום אחר בעולם. האמנם? תסתכלו על הגרף הבא (מי שרוצה, כאן ה-PDF המלא):

jobs

המספר נכון לחודש אוגוסט צנח ב-6% של מספר מקומות העבודה. אני ממליץ להסתכל בקובץ ה-PDF לראות גרפים נוספים.

הנה דוגמא נוספת: קליפ חדשות שבו מתעמתים שלי יחימוביץ’ מול יובל שטייניץ (איכות קידוד הוידאו זוועתית, אבל זה מה יש):

עימות–שלי יחימוביץ’ מול יובל שטייניץ בנושאי כלכלה

לפחות לפי מה שאני רואה, יובל שטייניץ חוזר על מה שנאמר לו למסור, והוא מתעלם מהנקודות (שלדעתי מוצדקות) ששלי מעלה.

ויש עוד המון דוגמאות..

לסיכום: לעניות דעתי, בוחרי ליכוד שרוצים לבחור שוב את הליכוד ומחשיבים את עצמם לחכמים, מומלץ כי יעזבו את האמוציות בצד ויסתכלו על המספרים, יחפרו קצת ברשת, יציצו באתר Politiwatch הישראלי שחוקר באמת דברים שנאמרו ונותן להם דרוג מ-1 עד 5 באמיתות הדברים, ובקיצור – אל “תבלע” מסרים שיווקיים (ולא חשוב של איזו מפלגה), עשה החלטה חכמה.

תגובה לעמוס רגב על מאמר המערכת (התקפה על אירן)

כבר עמדתי ללכת לישון הלילה, ואז החלטתי להציץ במייל. היתה שם המהדורה היומית של “ישראל היום” ו… הפתעה: מאמר מערכת של עמוס רגב, מה שנראה כמו הכנת דעת קהל להתקפה של ישראל על אירן. אני ממליץ לכם ללחוץ על הלינק (זה יפתח ב-TAB נפרד) ולקרוא אותו.

כשמופיע מאמר כזה ב”ביביתון”, אני די בטוח באותו רגע שמישהו בלשכת רה”מ החליט “לבקש” מאותו עיתון לכתוב מאמר אוהד לרעיון ההתקפה. המאמר עצמו מביא מספר דוגמאות על מה היה יכול לקרות לו היו מגיבים על כל מיני אירועים והיו חוסכים מאות אלפי הרוגים במלחמות שונות ובתקופות שונות.

אבל אישית הבעיה המרכזית שלי היא שאינני מאמין לראש הממשלה שלנו בגרוש. ראש הממשלה כבר ממזמן אינו אומר אמת בנושאים שונים ומגוונים. רק לפני מספר ימים הוא האשים את “קדימה” בהתנתקות. אני לא סובל את “קדימה”, אבל קצת קשה להאשים את “קדימה” בכך. היא פשוט לא היתה קיימת בזמן ההתנתקות, היא קמה 3 חודשים לאחר ההתנתקות. רה”מ הנכבד, אם הוא שכח, הצביע 3 פעמים בעד ההתנתקות ורק שבוע לפני ההתנתקות, כשהבין שהבסיס המרכזי שלו הולך לזמבר אותו על כך, הוא החליט להתפטר, וזו רק דוגמא אחת מיני רבות של אי אמירת אמת על ידי ראש ממשלתנו.

מיסטיקנים רבים מפיצים בשנתיים האחרונות נבואות חורבן על העולם עקב סוף לוח השנה של בני המאיה (21/12/2012). כמובן שמדובר על סוף לוח והתחלת לוח חדש, בדיוק כמו שב-31/12 בחצות מסתיים לוח אחד ומתחיל לוח שני ומדובר בעוד נבואת חורבן אחת מיני רבות שלא התקיימה – אבל נראה שביבי מעוניין שאותה נבואת חורבן תתקיים, בכך שישראל תתקוף את אירן.

הבעיה המרכזית שלי (חוץ מחוסר אמון מוחלט ברה”מ) שכנראה לא לוקחים ברצינות או לא קוראים מספיק ברצינות את האיומים מסביב לנו שיפעלו אם נתקוף את אירן: ארגון חיזבאללה וראשו (נסראללה) מושמץ על ימין ועל שמאל בענייני שוחד וסמים, אסד עדיין נמצא בבעיות והורג בהמוניות מעמו שמעוניין בחופש. אם ישראל תתקוף, זו תהיה הזדמנות מצויינת עבורם להסיט את האש לכיוון ישראל (תרתי משמע), ולחיזבאללה יש עשרות אלפי טילים (תודות ל”השגחה” של האו”ם) עם טווח שעובר את צפון הארץ ומגיע גם למרכז ולדרום. אם מישהו חושב שנתקיף את אירן וחיזבאללה וסוריה לא יתקפו אותנו בתגובה – טועה!

עמוס רגב מדבר בשיבחו של ה”חץ”, אך עמוס היקר שוכח שטיל ה”חץ” עדיין בשלבי ניסוי בלבד. בל נשכח שטיל “חץ” יכול להשמיד טיל בודד, כלומר אם אירן תשגר כמה עשרות טילים, אנחנו נהיה בצרות צרורות.

מה עם צה”ל? הצבא שלנו יודע לשתות בקשית את התקציב שנותנים לו ודורש עוד, אולם כלל לא בטוח שצה”ל מספיק ערוך למלחמה ב-3 חזיתות (חמאס/ג’יהאד בדרום, חיזבאללה בצפון, סוריה ממזרח). בפעם האחרונה שיצאנו למלחמת פתע (לבנון 2) הופתעו מפקדים ואזרחים רבים לגלות את שיטות ה”קיצוץ” של צה”ל: בציוד חרום קיצצו, אבל במשכורות ותקנים לא נגעו, ולצערינו לוחמים רבים נהרגו בגלל הפדיחות האלו.

מה עם מוכנות העורף? לספוג טילים? זה דווקא קל. אין שום מוכנות. בפעם האחרונה שבדקו מקלטים, הם היו מוצפים במקרים רבים בג’יפה, ביוב, מים, בוץ והרבה זבל, ועם צפיפות הבניה באזור גוש דן, חיפה, ירושלים – כל טיל קונבנציונאלי (אני אפילו לא מדבר על כימי) יסב נזק אדיר והרבה הרוגים ופצועים. שוב, טילי “חץ” יוכלו לפגוע רק בחלק מהמקרים אולם אם יקרה מצב בו גם אירן וגם חיזבאללה ירו טילים סימולטנית לעבר ישראל, שום “חץ” לא יעזור.

עמוס נותן דוגמא בתחילת המאמר על אותו ישראלי שנתקע עם האוטו ועל ה”יהיה בסדר” הישראלי. חבל שעמוס שוכח שהממשלה הנוכחית עובדת בדיוק באותה שיטה של “יהיה בסדר”. המכון הגיאופיסי לישראל מזהיר שנים את הממשלה על כך שאנחנו נמצאים באזור בו יכולה לקרות כל רגע רעידת אדמה שתהרוג עשרות ומאות אלפים ותמית אסון עצום על מדינת ישראל, ומה עושים בממשלה בתגובה? מקימים עוד תת ועדה, הכל זז לאט ושום דבר לא מבוצע בשטח. לכשתקרה הרעידת אדמה, כולם יגידו שהם הזהירו ולכולם יהיו מסמכים איך הם התריעו וכולם יצביעו על אחרים כאשמים, בדיוק כמו שקרה עם שריפת יערות הכרמל.

אז מר רגב היקר: לישראל יש אולי את הכח והלוגיסטיקה והטכניקה להתקיף באיראן ואולי (כן, זה לא ודאי) להשמיד שם דברים, אבל מה שאין לישראל, זה את הכח להגן על עצמו מאלפי ועשרות אלפי טילים של חיזבאללה, אירן וסוריה. לארה”ב יש הרבה יותר כח ולוגיסטיקה מישראל, ועדיף לעבוד עם הדוד סם ולקבל עוד חוות דעת ולשתף איתו פעולה מאשר ללכת “ראש בראש” ולבקש אחר כך רכבת אווירית של טילים ואמצעי הגנה אחרים כי מישהו בישראל שכח לקחת בחשבון את החלק שמזמברים אותנו בכמות טילים ואמצעים אחרים – יותר ממה שחשבו בצה”ל ובמודיעין.

בקיצור: עדיף שישראל תמשיך לשלוח עוד מדענים איראניים לבדוק אם יש אלוהים ואם הם מקבלים 72 בתולות מאשר שראש ממשלתנו (וממשלת הבובות שלו) יחליט להכניס את ישראל להרפתקאה שתגבה עשרות אלפי הרוגים ונזק אדיר שיקח זמן רב לשקם. בוא נרד בשלב זה מההימור של “כוחי ועוצם ידי” ונשלב ידיים עם הדוד סם.

ידיעות אחרונות – החופש לחשוב?

yedioth אתמול יצא לי להיות בראיון אצל לקוח פוטנציאלי וכשחזרתי ראיתי את התמונה הזו בתחנת האוטובוס. "ידיעות אחרונות" יצאו בקמפיין המהלל את חופש המחשבה ומדגיש כי "רק עיתונות חופשית היא עיתונות אמינה".

הסלוגן נכון, אך מי שנושא את סלוגן זה במקרה דנן רחוק מאוד מהאמת.

להזכירכם, לפחות לפי השמועות (הדי מבוססות) מי שעומד מאחורי הצעת החוק לא לאפשר את הפצתו של "ישראל היום" הם הבעלים של ידיעות אחרונות ומעריב: מוזס ונמרודי, שמצאו להם חברת כנסת (סולודקין, קדימה) שיזמה הצעת חוק לאסור את חלוקת "ישראל היום". מדוע לעצור? כי זה פוגע בידיעות ומעריב, שלפי סקר TGI שפורסם היום, עקף את ידיעות אחרונות מבחינת חשיפה. לשמחתי ולשמחת אחרים, הצעת החוק, אגב, נפלה.

ידיעות אחרונות כבר מזמן הפסיק להיות עיתון ניטרלי ונהיה יותר עיתון שמדגיש יותר את הצד השמאלי במפה הפוליטית בתוספת המון המון צהוב ושנאת חינם נמרחת בעיתון על ימין ועל שמאל: חרדי כלשהו התעטש? מיד הדבר מופיע לא פחות ולא יותר מאשר ככותרת ראשית ב-YNET.

לעניות דעתי, צריך לתת ל"ישראל היום", כמו לשאר העיתונים החינמיים להמשיך ולהתפרסם ולתת לציבור את הזכות לקבל חדשות מודפסות כפי שהציבור רוצה. ידיעות קפאו על השמרים במשך שנים על גבי שנים. כך לדוגמא, עד היום אין גירסת "ידיעות אחרונות" אוןליין, בין אם בחינם או בתשלום, בשעה ש"ישראל היום" כבר מהיום הראשון שיצא, נמצא זמין אוןליין ואפשר לדפדף בכל העיתונים, אפשר ללחוץ לחיצה כפולה ולקבל גירסה טקסטואלית של העיתון או תמונה שנמצאת בדפים הוירטואליים. אצל המתחרים? אולי בעוד מס' שנים.

חבל לראות שעיתון כמו "ידיעות" מנסה לחסום בכל דרך מתחרים במקום להתמודד בצורה אמיתית וראויה.

הצעת החוק של נמרודי: לאן הגענו?

מי שקרא חדשות בשבוע החולף, בוודאי קרא על הצעת החוק של מו"ל מעריב עופר נמרודי יחד עם ח"כ יואל חסון מקדימה, ודניאל בן סימון ממפלגת העבודה. ההצעה באה "לתקן" מצב שאיש עסקים מחו"ל לא יוכל להיות בעלים (51%) של עיתון שיוצא פה בארץ, ושיוכל "להשפיע" על המדיניות. חלקם מודים וחלקם לא – שהם מדברים על שלדון אדלסון, יהודי שעשה את כספו בעסקי הקזינו והוא זה שמממן את עיתון "ישראל היום". ההצעה בסופו של דבר באה לחסל את "ישראל היום" דרך תהליך "תיקון" החוק הנ"ל. מה יותר טוב מלחסל מתחרה דרך הצעת חוק?

יובל דרור כתב פוסט על כך וקישור למאמר בדה-מרקר בו הילך נמרודי איימים ואמר ש"ישראל היום" עלול לגרום לסגירת "מעריב" אוטוטו ב-2010. כמובן שנמרודי מתעלם מההחלטות המחרידות שנעשו ב"מעריב", מה שגרם לו ליפול במכירות ובדירוג שוב ושוב. יניב אקרמן מ-NFC כתב טור בו הוא קורה להצעת החוק הנ"ל "הצעת חוק פחדנית ודיקטטורית".

אני קורא להצעה "הצעה הזויה לאנשים שלא חיים בפלנטה הזו", ואני אתן דוגמא להשתנות הדברים במרוצת השניים ממה שאני ראיתי בעולם ההיי-טק:

בעבר עבדתי בחברות היי-טק שפינקו את העובדים שלהם. מי שהיה מגיע מוקדם, היה מוצא במטבח/חדר האוכל את עיתוני היום. עובדים של אותה חברה היו מגיעים למקום העבודה בבוקר, מכינים להם כוס קפה, ומעלעלים בעיתון, ולאחר כחצי שעה לערך הם היו הולכים לשולחנם להתחיל בעבודה שלהם. עם השנים, פחתה כמות האנשים שהיתה יושבת במטבח להציץ בעיתונים עד שהגיע מצב שכמעט איש לא היה מסתכל בעיתונים. אנשים היו מגיעים, מכינים קפה, לוקחים את הקפה לשולחן וקוראים את החדשות במחשב שלהם. הם העדיפו את YNET, וואלה, הארץ, דה-מרקר, גלובס ואחרים על פני העיתונות המודפסת.

המספרים כיום גם מוכיחים את הדברים אחרת: פחות ופחות אנשים מעוניינים לעשות מנוי לעיתונות המודפסת ומעדיפים לקרוא את החדשות ממסך המחשב שלהם בגלל סיבות מובנות: החדשות מעודכנות, אפשר לקרוא את זה ממספר מקורות, יש הרבה יותר היצע ואף ניתן למצוא חומרים בעניין הכתבות באתרים אחרים ברשת, אז למה להתלכלך מהדיו והנייר של העיתון?

"ישראל היום" נותן משהו שנוסה ע"י אחרים אך דווקא "ישראל היום" מצליח בו יותר: לתת חדשות בתמציתיות, קצת רכילות, מאמרים מפובליציסטים שונים שנפרסים על פני הספקטרום הפוליטי בארצנו, תשבץ, ספורט, מודעות ועוד כמה דברים. העיתון לא מחפש להעסיק זמן רב את הקורא, אלא לתת לו את הכל מוכן, לעוס ומתומצת. יתרון נוסף של העיתון הוא שהוא קיים 1 ל-1 גם באינטרנט ב-2 צורות: בצורת סריקה דיגיטלית של העיתון, ואם מקליקים על הכתבות (דאבל קליק) מקבלים את הכתבה בפורמט טקסט פשוט שניתן לשמור, להדפיס, להעתיק ולהדביק במקומות אחרים, כלומר אם אני מעוניין לצטט פיסקה או יותר מכתבה, כל שעלי לעשות הוא להקליק על הכתבה, להעתיק מפורמט הטקסט הפשוט ולגמור עניין, וכמובן, העיתונים מאתמול ושלשום (עוד מההתחלה) גם נמצאים לעיני כל ללא כל תשלום נוסף, ועל כך הם ראויים לשבח.

"ישראל היום" הוא בעל אופי פוליטי ימני. האם זה רע? אינני חושב. יש כאלו שיסכימו עם הקו שנוקט העיתון ויש כאלו שלא. יש גם עיתון שהוא "שופר" השמאל, אם מישהו שכח: "הארץ", ושניהם בעצם נוקטים פחות או יותר באותה שיטה: הם מסתכלים על הצד שלהם ולמען ה"איזון" הם מפרסמים מאמרי דעות מפובליציסטים מהצד השני של המפה: משה ארנס ב"הארץ" ויוסי ביילין ב"ישראל היום".

אינני מבין לשם מה צריך את אותו תיקון להצעת החוק הזו ומדוע לכל הרוחות זה משנה אם מר אדלסון הוא תושב ישראל או תושב חוץ. הוא אינו מנסה "לקנות" בחירות בו או בכל מועמד אחר. ביבי הוא מקורב של אדלסון והוא כבר ראש ממשלת ישראל. לו היתה עיסקה כלשהי בין אדלסון לנתניהו, אז בהחלט היה צריך וכדאי לחפור ולראות אם יש קשר בין הון לשלטון בין שני האנשים האלו, אבל בינתיים לא רואים שום קשר. בשביל אדלסון זו השקעה פרטית שלו בלהקים עיתון שמחולק בחינם, בדיוק כמו שידיעות אחרונות הפיצו את "24 דקות", רק ש-"24 דקות" כשל כי הוא היה לא יותר מאשר העתק/הדבק מ-YNET בשעה ש"ישראל היום" כפי שכתבתי, הוא עיתון שונה לחלוטין.

כיום אנשים יותר ויותר קוראים חדשות מכל מיני מקורות שחלקם אפילו אינו בעברית כי הם רוצים יותר מידע ואם אפשר, הם יעדיפו את הידיעות המקוריות ולא יסתפקו באיזה תרגום, כי האינטרנט נתן סוף סוף אפשרות לקבל ידיעות ותכנים מכל מיני מקומות בעולם בעלות חיבור לאינטרנט בלבד. הצעת החוק הזו נועדה להכשיל את מר אדלסון בתואנה שבסופו של דבר היא תואנת שווא: אין חובה לקרוא את העיתון, העיתון אפילו אינו מחולק בכל הארץ וכל עוד העיתון אינו עובר על שום חוק, משלם את מיסיו וממשיך לפרנס אנשים, אין שום סיבה מדוע העיתון לא ישאר כמו שהוא כיום. אם "מעריב" עשו צעדים שטותיים שגמרו להם להגיע למצב שהם נמצאים בו כיום, אז הם צריכים לשלם לבד את המחיר ולא להפיל את זה על יהודי תושב חו"ל שרוצה להשקיע את כספו בעיתון חינמי בישראל.

אני חייב לציין שהתנהגות חברי הכנסת הינה מוזרה מאוד: "אוף דה-רקורד" חברי הכנסת מתנגדים להצעה, אולם הם "חוששים" מהתגובה של ידיעות אחרונות ומעריב (כן, גם ידיעות אחרונות מסכימים להצעה של נמרודי) בכך שכשיגיעו הפריימריס, העיתונים לא יכתבו עליהם מאומה. אני תוהה: אז על מי העיתונים האלו יכתבו? עליי? על החתולה שלי? הרי העיתונים האלו כותבים על חברי הכנסת הנ"ל כי הם מצפים למכירות נאות, לא רק בשביל להלל ולשבח ולפאר את אותם חברי כנסת, ואם אותם חברי כנסת כל כך מחפשים פרסום, שישמעו על דבר שנקרא "אינטרנט", "בלוגים" ועוד דברים כאלו, כי בסופו של דבר אלו המצביעים יושבים הרבה יותר מול המחשבים וגולשים באינטרנט ובחדשות באינטרנט מאשר על העיתונאים וגם כתבת סוף שבוע על ח"כ זה או אחר לא תיזכר זמן רב וכתוצאה מכך האימפקט שלה על תוצאות הבחירות לא ישפיע כל כך (תלוי כמובן מתי זמן פרסום הכתבה).

כדאי, כדאי מאוד ש"תיקון" הצעת החוק הזה יזרק לפח ע"י אותם חברי כנסת, כי אין בו שום תועלת לאזרחי מדינת ישראל זולת תועלת למר נמרודי שמחפש להפיל בעקיפין עיתון חינמי. אם מר נמרודי לא יודע להתמודד ולתקן את הבעיות של מעריב, אולי כדאי שימצא לעצמו תחום רווחי אחר.