פוליטיקה: עוד צביעות מארה"ב

לעיתים קשה מאוד להישאר אדיש לצביעות האמריקאית והאירופאית בכל מה שמגיע למדינה שנקראת "ישראל" בנושא שנקרא "שטחים". כבר התחלנו להתרגל לכך שכששני המילים האלו מוזכרות ביחד, האמריקאים ובמיוחד הממשל הנוכחי שוכח כל עקרון של ניטרליות ומיד עובר למצב נזיפה בישראל.

זה התחיל במקריות גמורה: הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אישרה את הפקדת התוכנית לבניית יחידות הדיור בשכונת רמת שלמה שנמצאת מעבר לקו הירוק בצפון-מזרח ירושלים.

שימו לב: לא מדובר באיזו ישיבת ממשלה שלאחריה התקשורת נכנסת, ביבי מיישר עניבה ומכריז שמתחילים לבנות עוד 1600 יחידות דיור, אלא מדובר באחת מוועדות רבות שמאשרת הפקדת תוכניות. מחר בבוקר לא יהיו שם בולדוזרים, וכל מי שניסה לסגור מרפסת יודע כי בישראל הבירוקרטיה חוגגת, צריך למלא טפסים על גבי טפסים (ולשלם על כך כמובן), ל-ה-מ-ת-י-ן עד לאיזה כינוס תת ועדה שאולי תאשר את הבקשה שלך ואולי הבקשה שלך תגיע אי שם בעוד כמה חודשים בדיון הבא, וכך חולף לו זמן רב מהרגע שתיכננת לבנות משהו עד שתוכל לרכוש את חומרי הבנייה ולקחת קבלן שיבצע בתכל'ס את העבודה. אותו דבר קורה גם ברמה של אישור כמה אלפי יחידות דיור: ועדות על גבי ועדות, ועוד לא דיברנו על כל הבקשות השונות של התנגדות מצד כל מיני גופים, לפעמים צריך גם אישורים של בתי משפט, ליווי פיננסי ועוד ועוד. בקיצור – זה חתיכת תהליך, במיוחד כאן.

אבל האמריקאים (וגם האירופאים) רק שמעו על החלק של האישור מבלי להתייחס למי אשר ומה, והתגובות החלו להישלף: ביידן כעס, אובמה התעצבן, קלינטון התקשרה לביבי לצעוק עליו, וגם השגריר ישראל בארה"ב אורן נקרא לאיזה שיחת "נו נו נו".

והפלסטינים? הם נהנים, תודה שהתעניינתם. הם הרי יודעים שמדובר בהצהרה של הפקדת תוכניות באיזו ועדה ותו לא, אבל הם כמובן שמשתמשים בזה להכריז כאילו מחר הבולדוזרים עולים לשטח להתחיל ליישר אותו ולבנות, וכבר הם דורשים מארה"ב ערבויות שאנחנו חס ושלום לא נבנה באזור שם. כמובן שדברים כאלו הם לא ביקשו ב-16 שנה האחרונות אבל הפלסטינים מאז עליית הליכוד לשלטון לפני שנה וקצת מוסיפים עוד ועוד תנאים חדשים שלא היו קיימים בעבר. עכשיו הם רוצים ערבויות. מה עם העובדה שהם עדיין לא מילאו אפילו פסיק אחד בהתחייבויות שלהם כלפי הנשיא הקודם? את זה גם האמריקאים וגם האירופאים מעדיפים "לשכוח". כרגע, צריך לצעוק על ישראל למרות שאין על מה לצעוק. זה היה רק אישור הליך בירוקרטי.

האמריקאים אוהבים מאוד לציין שהם ה-Allies (ברית) הכי גדולים שלנו. ממש חברים טובים עם קשרים עמוקים, אבל אם ה"חברים" הכי טובים שלנו לא יודעים להרים טלפון ולשאול על מה מדובר בכלל לפני שהם תופסים כל מיקרופון ומצלמה פנויה, אז איזה מין חברות זאת? איפה הבדיקה? אני לא מעיז לדבר על רעיון של ניטרליות כלשהי כדי לבדוק מה קורה גם בצד הפלסטיני בכלל. זו חברות? זו הקשבה לשני הצדדים? אם האמריקאים רצים ללקק לפלסטינים, אז איזה מין מו"מ עם הפלסטינים בחסות ארה"ב ואירופה (שאוטומטית רצה לטובת הצד הפלסטיני כבר שנים רבות) אפשר לנהל? אפילו הליגה נגד השמצה (שבד"כ לא מתערבת בענייני ישראל/פלסטינים) יצאה נגד אובמה ותהתה על הכרזותיו.

אם אלו החברים שלנו, אולי הגיע הזמן לעשות חושבים מחדש על כמה וכמה דברים, בראש ובראשונה על כספי הסיוע שבעקבות הצעקות של אובמה, חושבים בקונגרס לקצץ בסיוע לישראל. הגיע הזמן לדעתי להתחיל להתנתק מהעטינים האלו ולהסתדר בעצמנו, כך לפחות חברות היי-טק ישראליות (כמו אלביט ואחרות) שמפתחות טכנולוגיות צבאיות יוכלו למכור את הציוד לסין והודו מבלי שנצטרך להמשיך ללקק לאמריקאים בשביל שיאשרו לנו למכור. יותר מכירות שווה יותר פיתוח, יותר פיתוח שווה השכרה של יותר אנשי היי-טק, וכך יצא שאנחנו נרוויח מההתנתקות מהסיוע הזה.

אם החד צדדיות הזו תימשך, עוד נמצא את עצמנו בלי כוונה מתגעגעים… לימים של בוש.

הפלסטינים ואנחנו .. לקראת אינתיפאדה נוספת?

כל זוג הורים מכיר בוודאי את הסיטואציה הבאה: הילד הקטן מתפרע, משתולל, בוכה, וההורים מבטיחים לו שבפעם הבאה שהם יקנו צעצועים, הם יקנו לו צעצוע גדול, משוכלל, עם מנורות, ממש יפה, שעושה כל מיני צלילים, ונוסע. דמיונו של הילד הקטן מתחיל לעבוד שעות נוספות והילד נרגע. לאחר זמן מה מגיעים לחנות הצעצועים הגדולה, אך אבוי, הצעצוע שהייתם בטוחים שיש ורציתם לרכוש לילד נגמר, והוא לא מוכן לשמוע על צעצוע אחר. בסופו של דבר מצליחים לשכנע אותו על משהו אחר, אבל אחרי שלהורים צצו שערות לבנות..

שכנינו הפלסטינים לוקים באותה התנהגות לעיתים, אם כי, חייבים לציין, לא תמיד באשמתם. עוד ב-2000 ברק הבטיח לערפאת 90 ומשהו אחוז מהשטחים כולל מזרח ירושלים, אולם לצערו של ברק והשמאל (ולשמחתם של אחרים) ערפאת לקה ב”תסביך מוחמד” (כפי ששלמה בן עמי סיפר) וראה את עצמו כממשיך הנביא האיסלמי ובסופו של דבר דחה את ההצעה, מה שהביא לאינתיפאדה חדשה (יש הטוענים כי הסיבה הראשית לאינתיפאדה זו היא עליית שרון להר הבית, הדעות חלוקות). נעבור 6 שנים קדימה ל-2006, ואולמרט יחד עם ציפי לבני מחליטים לפתוח בהסכמי קבע ומעלים את ירושלים (או ליתר דיוק: מזרח ירושלים) על שולחן המו”מ. הפלסטינים, שמקבלים את הרושם מהצד הישראלי, (בגיבוי האירופאים, הרוסים, הצרפתים והאמריקאים שהעניין רק נתון למחלוקות טכניות שניתן לגשר עליהן) שהשטח הולך להיות שלהם (למרות שעד מלחמת ששת הימים הוא היה חלק מהחזית הירדנית, ולא של הפלסטינים בכלל שלא היו קיימים כ”עם”).

חלפו עוד מס’ שנים, הגענו ל-2009 וממשלה חדשה קמה בישראל, ממשלת ימין עם רבע מפלגת העבודה כ”עלה תאנה” מסכן, והממשלה הזו לא מוכנה לשמוע כלל וכלל על ההסכמים שציפי ליבני רצתה להעביר (ולא נחתמו). הממשלה הנוכחית רוצה קודם כל הכרה מהצד הפלסטיני שמדינת ישראל היא מדינת היהודים. לכאורה זה נשמע צעד טריויאלי, הרי כולם יודעים שמדינת ישראל היא מדינת היהודים, אז מה הבעיה שהפלסטינים יצהירו דבר כזה פשוט? הסיבה לכך די פשוטה וידועה ל-2 הצדדים: ברגע שהפלסטינים מצהירים את ההצהרה הזו לא תהיה להם שום אפשרות לחזור על הטריק של לבקש את שטחי 67 רק בגירסה של “חלק” משטחי 48, שלא לדבר על כך שישראל לא תהיה חייבת להם אגורה שחוקה אם הם יצהירו זאת, ולקינוח: ברגע שהם יצהירו זאת, לא תהיה שום זכות שיבה (אלא אם הפלסטיני הוא יהודי 🙂 ), אז כמובן הפלסטינים לא מוכנים לשמוע על כך והם החלו לפני מס’ חודשים להקשיח עוד יותר עמדות ולדרוש את פירוק כל ההתנחלויות “עד המסמר האחרון” כפי שהצהיר יאסר עבד ראבו באחד הראיונות שנתן לאחרונה.

הפלסטינים מקבלים היום יותר מתמיד גב מארה”ב ומהנשיא אובמה, שקרא תחת כל מיקרופון רענן לישראל להפסיק מיד את הבניה בשטחים ללא חריגה. האם הצהיר אובמה דברים ברוח זו גם לגבי הפלסטינים? לא. האם הוא אמר משהו על כל ההסטה שלומדים התלמידים הפלסטינים? מאומה. הפרות הסכמים קודמים? נאדה. הוא דורש מישראל וזהו. כשמישהו כבר העיר לו על כך שהוא יותר מדי דורש ודורש רק מהצד הישראלי, “נזכר” אובמה להצהיר שגם הצד הפלסטיני צריך לעמוד בהבטחותיו ו.. זהו. שום דרישה ספציפית מהפלסטינים, שום כלום..

לאזורנו נשלח השליח ג’ורג מיטשל שאמור לתווך בין הישראלים לפלסטינים לארה”ב להשיג הסכמי קבע. הישראלים, מלומדי שליחים למיניהם, העברנו לו כמה שיעורים ב”ש-מ-ע-נ-ו את הדרישות שלך, אבל…”, וגם שכנינו הפלסטינים האכילו אותו לא מעט מרורים. כמה אכל מרורים? לפי השמועות, הוא חושב בסוף השנה להתפטר מהשליחות הזו ובמקומו אמור להגיע לכאן אחד שכבר היה בסרט הזה. קבלו את דניס רוס.

עד פה כל ההיסטוריה על רבע רגל אחת, השבוע חלו התפתחויות מעניינות. כנס פת”ח שבו השתתפו 2000 צירים החל בהכרזה של אבו מאזן כי עניין המאבקים הכוחניים חזר לאופנה וכמובן צירף איום שאם לא נעשה עכשיו הסכם שלום שבו יקבלו הפלסטינים את מזרח ירושלים + שטחי 67, אז אנחנו הם יתחילו באינתיפאדה שלישית. תנחשו לאן יופנו אותם רובים שרק בזמן האחרון הרש”פ קיבלו? אלינו. אחלה טקטיקה, לא?

אבל מכאן והלאה, החליטה ההנהגה הפלסטינית להחליק על הראש, ולהאשים את ישראל ב..חיסול ערפאת. כמובן, כמיטב הטמטום הפלסטיני, קודם כל הצביעו כל הצירים על ההחלטה כי אנחנו חיסלנו את ערפאת (למרות שאין לכך שום תימוכין והנושא נחקר לעייפה ע”י מס’ גורמים בלתי תלוים ולא הוכח מאומה). לא המחלה שהיתה בגופו (שנראתה באופן חשוד מאוד מזכירה .. איידס, כפי הנראה היו”ר היה נושך כריות) אלא אנחנו, ואז הם החליטו שהם מקימים “ועדת חקירה” על כך, כלומר קודם מוציאים החלטה סופית שאנחנו עשינו זאת, ואז מקימים ועדת חקירה.. מי אמר שהפלסטינים לא מטומטמים? כמובן שההחלטה הזו הצליחה להרגיז כמה בממשלה שלנו שהסבירו יפה כי עם החלטות אלו, אין על מה לדבר על שום הסכם. השליח האמריקאי מוזמן לקפל הפקלאות..

לסיכום: האם אנחנו עומדים ערב אינתיפאדה שלישית? אולי. מי אשם בכך? המון גורמים תרמו לכך, אבל את האצבע אפשר לכוון לכיוון השמאל ובמיוחד “קדימה”, שנתן לפלסטינים את התחושה שאו טו טו הכל שלהם מבלי בכלל לקחת בחשבון מה העם רוצה, וכשנתנו לעם להצב
יע בקלפיות, התוצאה היתה הפוכה ממה שאולמרט רצה: פתאום העם רוצה דווקא ימין, לא “מרכז” פיקטיבי פרי עמלו של ארד ושות’ אלא דווקא ימין, והימין הצהיר לכל אורך הדרך: שכחו מניתוק מזרח ירושלים, ושום הסכם ש”קדימה” רצתה להעביר לפלסטינים לא יחתם אלא ידון מחדש לפי אמות מידה ימניות. רם עמנואל (מנכ”ל משרד הנשיא בארה”ב) החליט כי בקדנציה זו של הממשל האמריקאי כל העניין יסגר, ואני יכול להבטיח לו שאם העניין יסגר בקדנציה זו, יצמחו לי כנפיים בגב. אף אחד בממשלה זו לא מוכן ללכת לפי התכתיבים האמריקאיים ושאר מדינות שמתעלמות מהממשלה הישראלית.

המלחמה הבאה שלנו

לא, אין לי כדור בדולח, לא קיבלתי כל מיני עתידות, אין לי איזה “מקור סודי” שחשף בפניי איזה מידע מסווג. כל מה שאכתוב עכשיו הוא ניתוח קר ופשוט, איך אנחנו הולכים עכשיו למלחמה, או ל”מלחמה”.

אתמול החלו נאומי הבחירות לעלות דרגה. אהוד ברק פתח באופן רשמי את הקמפיין של מפלגת העבודה ומיד האשים את קדימה שהביאה את תוצאות ההתנתקות ומלחמה. כמובן שאהוד “שכח” שמפלגת העבודה היתה השותפה העיקרית בקואליציה והם הם אלו שהצביעו בעד כל הדברים: התנתקות, מלחמת לבנון 2 ועוד שאר מרעין בישין, אבל עכשיו זה תקופת בחירות, אז אפשר לדפוק סכינים בגב של קדימה. במסגרת מסע ההסתחבקות של מפלגת העבודה בינה לבין עצמה, נראו גישושי התחבקויות בין פרץ לברק, ופרץ גם נאם.

ביבי, שכבר התחיל את מסע הבחירות, נאם היום והודיע: "בכוונתי ללכת בדרך חדשה של שינוי התהליך המדיני עם שלום כלכלי ופיתוח כלכלי מואץ, בפרמידה ואמון שייבנו מלמטה, בשטח ובעסקים, עד למעלה". רעיון מעניין, אבל הסיכוי שהפלסטינים יסכימו לו במקום לדון על חלוקת ירושלים ועוד מס’ דברים נראה נמוך. מאוד נמוך.

jerusalem2 פה בדיוק מתחיל עניין ירושלים והבחירות, כאשר 3 השחקנים הראשיים מייצגים בעצם 2 אפשרויות עיקריות, בין אם “קדימה” או מפלגת העבודה + שותפים מסורתיים תקים קואליציה (סיכוי מאוד נמוך למפלגת העבודה, אבל בכל זאת אחשיב אותו) כאפשרות אחת, ובין אם הליכוד עם שותפים מסורתיים.

ומהן אותם אפשרויות?

  1. אם קדימה יקחו בבחירות כמפלגה הגדולה ביותר ותקים ממשלה (סיכוי קלוש, מיד אסביר מדוע), אז המו”מ על ירושלים ימשך עד שיחתמו הסכמים. אם נחתמים הסכמים על חלוקת ירושלים, תחל פה מלחמה פנימית מאוד חזקה בין אלו שלא אכפת להם שירושלים תחולק לבין אלו שלא מוכנים לשמוע אפילו על חלוקת ירושלים. בכל זאת, זה משהו אחד גוש קטיף (שלרוב האזרחים לא ממש היה אכפת מאותו מקום) וזה משהו אחר לחלוטין שאתה מחלק את עיר הבירה שלך. אם בגוש קטיף המהומות היו של נוער הגבעות, בירושלים זה יהיה הרבה הרבה יותר המוני וקשה פי כמה וכמה. אני די בטוח שיבוצע לפחות טקס פולסא-דינורא על ראש הממשלה הנבחר/ת במקרה כזה (לא שידוע לי מי יעשה דבר כזה, אבל על כל ראש ממשלה מהשמאל והמרכז שהחזיר שטחים נעשה הטקס הזה), והתוצאות [בין אם מאמינים שזה בגלל אותו טקס או לא] מדברות בעד עצמן.
  2. אם הליכוד יקח בבחירות, הוא יפסיק מיידית את המו”מ וינסה לפתות את הפלסטינים ל”שלום כלכלי”. הפלסטינים, שקיבלו תחושה מלבני, אולמרט וברק כי אוטוטו מסיימים מו”מ וירושלים המזרחית תהיה בידיהם – ממש לא יאהבו את זה. כמה לא יאהבו? הם יתחילו ב”התנגדות” שזו מלחמה, במיוחד כשיש להם עכשיו רובים, נשק קל, שריוניות ועוד. רבים נתלים באיזו תקוות שווא שאם הליכוד יעלה וביבי יהיה ראש ממשלה, אז כראש ממשלה הוא יראה את הדברים “משם” ויבין ש”חייבים מו’מ בכל הנושאים עם הפלסטינים”, רק שיש בעיה קטנה: הקואליציה שביבי יקים, ולא חשוב איזו קואליציה, תהיה “קואליציה כובלת”: המפלגות הדתיות ובראשן ש”ס יפילו ממשלה כזו במהירות, וראינו הדגמה חיה רק לפני מס’ שבועות.

2 האפשרויות מובילות אותנו לחיכוכים ו/או מלחמה בלתי נמנעת, והכל באשמת קדימה והשמאל שהרגילו את הפלסטינים לחשוב שאוטוטו הם מקבלים את שטחי 67 + שטחים מירושלים. קל להתמכר, קשה לצאת מזה, והמחיר יקר מאוד לכאן או לכאן.

מדוע הסיכוי של קדימה להקים מפלגה קלוש? מכמה סיבות:

  1. מבחינה היסטורית, כל ממשלה שנפלה בטרם זמנה, לא הצליחה לקום מחדש מיד לאחר הבחירות. לדוגמא: ב-96 לאחר מות רבין, במפלגת העבודה היו בטוחים שהעם רוצה שלום עם הפלסטינים והערפאת וכל עניין הבחירות יהיה רק עניין פורמאלי. הסקרים חייכו לפרס והוא היה כבר בטוח שהוא מקים ממשלה, אבל בגלל מספר זעום של קולות (30,000 בערך), ביבי והימין זכו, והעניין שוב חזר על עצמו שהממשלה התפרקה אחרי 3 שנים ומי שזכה היה אהוד ברק.
  2. ש”ס הולכת חזק על ירושלים בקמפיין הבחירות הנוכחי ושמה אותו כנושא ראשי, כולל פוסטרים, סלוגנים ועוד. לא חשוב מי המפלגה שתנצח, אם אותו מפלגה לא תצהיר שירושלים מחוץ למו”מ, ש”ס לא נכנסת, ואם נכונים המספרים בסקרים המפלגתיים האחרונים, אין קואליציה בלי ש”ס, ואם קדימה תיבחר, אז נקבל שוב בדיוק את אותו מצב שהיינו בו לפני מס’ שבועות.

לסיכום: לא חשוב איך נסתכל על זה, אנחנו הולכים לקראת מלחמה, או “מלחמה”. תודות ל”קדימה” ולשמאל שטיפחו את האשליות האלו אצל הפלסטינאים.

הולכים לבחירות?

בכל אתרי החדשות הופיעו החדשות כי הרב עובדיה יוסף החליט שש”ס לא הולכת להצטרך לממשלה ברשות השפנה לבני. ההימורים על כך שהולכות להיות בחירות – בשיאם מצד אחד, אך מצד שני יש כאלו (כמו יואל מרקוס) הקוראים לה לשלם את כל המחיר שש”ס ממבקשת, רק בשביל “לקדם הסדר מדיני”.

ש”ס מומחים בלעשות את המוות, במיוחד שמולם טירונית שמבטיחה “פוליטיקה אחרת” אבל נגררת להבטחות של מאות מיליוני שקלים (מי אמר מיליארד?), אז ש”ס החליטו קצת למתוח את החבל ולתת לה אקדח טעון לירות בעצמה מבחינה פוליטית: “רוצה אותנו? תצהירי שירושלים לא הולכת להיות מחולקת”.

אז עכשיו אין ש”ס שתיכנס לקואליציה. מי נשאר? הבה נסתכל בטבלת המנדטים (מתוך אתר הממשלה):

election-results

אם ניקח את קדימה, העבודה ומרצ שחתמו ו/או הצהירו שהם מוכנים להיכנס, יהיה סה”כ 53 מנדטים. יהדות התורה והגמלאים יש להם השגות על ההסכמים ועדיין לא נחתמו איתם הסכמים סופיים, אבל הסיכוי שהגמלאים יחסית הוא די גדול, מה שיכול לתת במקרה הטוב 60 מנדטים בול, וזאת בהנחה שהגמלאים נכנסים עם 7 מנדטים ולא מתפצלים שוב. הערבים (עדיין לבני לא דיברה איתם בכלל) בוודאי גם יציבו דרישות בשמיים עם בקשת תקציבים נוספים, הבטחה להחזרת שטחים ואולי גם הקלות על כל מיני דברים שהאזרחים הערביים זקוקים להם (ועוד לא דיברנו על תשתית ופיתוח בכפרים הערביים). האם הם יצטרפו? תלוי מה לבני תצהיר לגבי הבקשות שלהם ולגבי הסכמים עם הפלסטינים, ותלוי איזה תיקי ממשלה הערבים ירצו ושהיא תסכים לתת. במקרה הכי הכי אופטימי, יהיו לה עוד 10 מנדטים (רע”מ-תע”ל, בל”ד, חד”ש).

מי בטוח לא יצטרף? הליכוד, ישראל ביתנו, מפד”ל. אם נצרף את המנדטים האלו, נקבל יחד 32. אם ש”ס מצטרפת לאופוזיציה, זה עוד 12, שזה סה”כ 44. אם גם יהדות התורה מצטרפת, זה 50, כלומר במקרה התיאורתי הגוש הזה גם אם כל המפלגות שהזכרתי מצטרפות יחד, הם אינם גוש חוסם ואינם יכולים להפיל את הממשלה. למה תיאורתי? כי המפלגות הערביות עד היום הם עדיין גורם בלתי צפוי שיכול בהעטשות אחת לפרוש מהממשלה (וכבר היו דברים מעולם). הגמלאים מסוכסכים בינם לבין עצמם ולא בטוחים בכלל שהם רוצים להצטרף.

אם ירושלים תעלה על פרק היום בהקשר להסכמים עם הפלסטינים, יהדות התורה תעוף אוטומטית מהקואליציה (אין להם הרבה ברירות) ואז הסכמים עם הפלסטינים יכולים אולי להיות מאושרים בתמיכת הערבים, מרצ, העבודה, קדימה, אבל כל פרשן פוליטי יאמר לך שהסכם כזה במידה ויחתם, יגרור פה מלחמת אחים והפגנות שלא ידענו בעבר, שלא לדבר על כך שהליכוד יכריז אוטומטית שהסכם כזה לא יכובד אם הוא יקים ממשלה עתידית. ירושלים זה לא גוש קטיף, וחלוקת ירושלים לא תעבור כאן בשתיקה, שלא לדבר על כך שברגע שהעבודה מאשרת הסכם הזה, זו תהיה ההתאבדות הפוליטית הכי גדולה של מפלגה כלשהי ב-60 שנה של המדינה. במקרה כזה, הליכוד יחגוג בקמפיין על העבודה וקדימה עם סלוגנים כמו “השמאל מחלק את ירושלים והארץ”.

ביום א’ נדע אם לבני הולכת להחזיר לנשיא פרס את המנדט להקים ממשלה ואז יוכרז כי הולכים לבחירות, או שהיא הולכת לעשות את הבלתי יאומן ולהקים ממשלת מרכז-שמאל. הימור שלי: יום א’ זה התחלת הסוף של הקואליציה הנוכחית והליכה לבחירות.