אתחיל בקצת היסטוריה: ב-1984 מוציאה אפל מחשב חדש ושונה, המקינטוש. זהו המחשב המסחרי הראשון שהוא 16 ביט, ממשק גרפי מהתחלה ועד הסוף, עם עכבר ועם כונן דיסקטים קשיחים (ה-3.5 אינטש של סוני).

שנה לאחר מכן, יצא מתחרה למקינטוש. המתחרה נקרא Amiga. ל-Amiga היה כל מה שלמקינטוש לא היה: מולטי טאסקינג (שלא היה קיים במק), 4096 צבעים (לעומת שחור לבן במקינטוש), 4 ערוצי צליל סטריאו (לעומת ערוץ דיגיטלי אחד במקינטוש), אפשרות לשלב רזולוציות שונות על מסך אחד, ודברים רבים אחרים.

כשקומודור הוציאה את Amiga 1000 כולם נדהמו מהמחשב, מהיכולות, מהביצועים (אם כי רבים נרתעו מהמחיר – כפול מהמקינטוש) ואפל גם נכנסו קצת לפאניקה מהמתחרה החדש. מי כיום זוכר את Amiga? אנשי מחשב ותיקים זוכרים אותו מהעבר, אבל החברה מתה וגם אטארי מתה. אפל לעומת זאת חברה חזקה מתמיד.

איך אפל הצליחה להישאר למרות התחרות? קהל נאמן, ואחיזה בשוק ה-Creative וסקטור הבתי ספר. גם Amiga וגם אטארי השקיעו את עצמם במכירת המחשבים שלהם כמחשבי משחק (והיה להם הרבה יותר משחקים מהמקינטוש), אולם גם אטארי וגם אמיגה נוהלו בצורה כושלת עם פיתוחים שתמיד הגיעו מאוחר מדי ובמחירים לא מציאותיים. אפל, עם כל הכשלונות של ג’ון סקאלי שניהל אותה בזמן שסטיב ג’ובס נבעט מהחברה, הצליחה להחזיק איכשהו מעמד תוך עדכון מערכת ההפעלה והחומרה. מהרגע שסטיב ג’ובס ז”ל נכנס לנהל את החברה מחדש, ומשם החברה כבר גדלה עד המצב שאנו מכירים כיום.

ההיסטוריה, כמו אופנה, “אוהבת” לעשות קאם-בק באופנים שונים, וזה מה שקרה עם HP. המנכ”ל הקודם של HP ליאו אפות’קר החליט שהוא הולך להתחרות ב-IBM מבחינת שרותים (תחום ש-HP גרועה בו עד היום) ולשם כך הוא החליט להיפטר מחטיבת ה-PC, טאבלטים ו-WebOS (למרות ש-2 החטיבות האחרונות עלו ל-HP סכום של יותר מ-1.2 מיליארד דולר רק שנה לפני כן). הצעד הזה עלה לו בפיטורים ומינוייה של מג וויטמן למנכ”ל החדש שהחליטה להחזיר את הגלגל לאחור ולא להפריד את חטיבת ה-PC. וול-סטריט והמשקיעים אהבו את ההחלטה הזו.

וכאן מגיע העניין שהרבה אנשים שאינם במשרות ניהוליות לא מבינים (ואנשי המכירות של HP יסבלו מכך): לא חשוב איזו טכנולוגיה ואיזה מוצרים יש לך, לחברות גדולות חשובה הדרך שלך. האם תהיה פה עוד שנתיים? האם המוצר שאני משקיע בו כספים רבים בכך שאני רוכש ממכם אותו עכשיו יתמך על ידכם בשנים הקרובות? מהי “מפת הדרכים” שלך? לאיזה כיוון אתה מתפתח? האם יש לך גב מבחינה פיננסית? אם אין לך תשובות מלאות לשאלות האלו, גם אם יהיה לך את המוצר המבריק ביותר שיש – תתקשה למכור אותו לאותם לקוחות גדולים.

וזו היתה הטעות של HP. מנהלי IT ו-CTO לא אוהבים לשמוע שחברת הענק שהם קונים מהם מוצרים, החליטה שמשבוע הבא אין יותר חטיבת PC (גם אם זה רק Spin off). זה שובר להם את האמון באותה חברה וכשאמון נשבר, אותם אנשים ירימו טלפון למתחרה הקרוב לשמוע הצעה שלו ואותו מתחרה יהיה מוכן ומזומן לתת לא רק הצעות מחיר אטרקטיביות, אלא גם “תוכנית מעבר” למוצרי המתחרה כולל מענקים, הלוואות גישור ועוד. חושבים שלא היו כמה חברות גדולות שלא עברו מ-HP ל-DELL? תחשבו שוב, כי כבר כמה חברות גדולות בארה”ב התחילו את המעבר. ההצהרות של מג וויטמן נחמדות, אבל האמון נשבר.

הטעות הזה אינה יחודית ל-HP, היא מופיעה אצל חברות רבות שהיום מחליטות משהו אחד, מגיע מנהל אחר שמחליט החלטות אחרות, והלקוחות מתאכזבים ורוצים לברוח. זה קרה עם כמה חברות בארץ וזה קורה בתחום ה-Hosting בארץ, לדוגמא. זו הסיבה שחברות גדולות כמעט ואינן עוסקות עסקים עם עסקי Hosting קטנים ובינוניים והן מעדיפות לעשות עסקים ישירות מול הספקים הגדולים (ובדרך לשלם פי 2-3, אבל היי, החברה משלמת).

אז מה ניתן לעשות? הנה כמה דברים שכל עסק יכול לעשות כדי להקנות אמון:

1. לשמור על קשר עם הלקוח: דבר שנשמע טריוואילי אבל כמעט אף אחד בארץ לא מיישם אותו! דבר לפעמים עם הלקוח (לא רק בזמן שצצות בעיות בתשלום חשבונית), תתעניין מה קורה איתו, מה הבעיות שיש לו, יכול להיות שיש לך פתרונות שהוא לא מודע אליהם ואולי הוא צריך אותם.
2. פרסום, פרסום, פרסום: אתה עסק חי? וואלה? אז למה לא שומעים ממך? (ולא, מילות Adwords זה לא העניין). תראה את העסק שלך. קח חסות חלקית על אירוע, תרום משהו ותציין זאת, פתח פורום ציבורי ללקוחותיך וללקוחות מתעניינים ובקיצור – תגרום לכך שברגע שאתקתק את שם העסק שלך בגוגל או התחום שלך – שאראה אותך.
3. קפאון הוא האויב שלך: הנה “נבואה” משלי ואתם מוזמנים לבדוק אותה בעוד שנה: במהלך השנה הקרובה בערך כמחצית מעסקי ה-Hosting בארץ יפשטו רגל או יעלמו. מדוע? אם תעניינו בהצעות Hosting שונות אצל עסקים שונים בארץ, תראו שהרוב מציעים אותו דבר במחירים כמעט זהים. מכיוון שיש תחרות, אלו שיציעו חבילות אטרקטיביות (ולא רק במחיר) יקבלו יותר לקוחות, בין אם הלקוח “עורק” למתחרה או לקוחות חדשים שלא היה להם שרות Hosting בעבר, מה שייבש עסקים קיימים שקופאים על השרמים, כך שעסק שרוצה להמשיך לחיות ולהרוויח, חייב לחדש ולהתקדם, ואם דיברנו על התקדמות…
4. אתה מתקדם קדימה? איך אתה מתקדם? ומדוע אני לא שומע על כך? “מפת דרכים” (או Road Map) היא דבר חשוב מאין כמוהו ללקוחות שלך. זה מראה ללקוחות שלך שאתה לא קופא על השמרים, אלא שאתה מתכנן את צעדיך קדימה, אתה הולך להשיק דברים חדשים. אתה לא צריך לפרסם לפרטי פרטים מה אתה הולך להשיק, אלא יותר בכיוון כללי ובאיזה חציון או רבעון אתה הולך להוציא זאת. כך לדוגמא נוהגות חברו
   ת כמו מיקרוסופט, אינטל, AMD וחברות רבות אחרות, אולי הגיע הזמן שגם אתה תפרסם משהו?
5. “שיווק מחוץ לקופסא”: עסקים רבים חושבים על מכירות לעסקים ושוכחים שיש אנשים בתוך אותו עסק. אתן דוגמא פשוטה שקרתה לי לפני חודש: חברת סטארט-אפ ישראלית פיתחה מוצר מאוד מעניין לתחום השרתים ואחרי שראיתי כמה קליפים של המוצר התלהבתי ויצרתי קשר, ביקשתי גירסת Trial לנסות את המוצר ואם הכל יעבוד טוב במשך חודש נוכל לדבר על רכישה. מה תשובת אותו סטארט-אפ? “חץ שלום, אנחנו לא נותנים Trial, המחיר הוא 4,500 דולר”. תשובתי לאותו סטארט-אפ “שלום, שתלמדו לעשות עסקים תודיעו לי”. כך הם הפסידו לקוח מתלהב.

לסיכום: אם יש לך עסק ואתה רוצה להצליח, תלמד מהפאקים והכשלונות של אחרים ותוודא שזה לא קורה אצלך. תשקיע בפרסום וקידום העסק, תתעניין בלקוחותיך, תהיה אכפתי ותצליח, או שתמצא את העסק שלך בבעיות, והמתחרה שלך מתכוון “לאכול” אותך.

החלטתי לפתוח פינה חדשה בבלוג שתיקרא “פינת הטישו”. בפינה החדשה ניקח התבכיינות של גורמים (כל פעם אחד) שמעוות את העובדות והמידע לצרכיו בכדי להתבכיין על כל מיני דברים, וננסה להביא את המידע האמיתי פה. אתה הקורא כמובן מוזמן לתת את דעתך ולהוסיף מה שתרצה להוסיף. אגב, תכירו, זו הלוגו של הפינה (מצד שמאל).

הפעם בפינה: מאמרה של אריאנה מלמד “סחיטה באיומים, בעזרת השם”.

אריאנה פותחת בכך ש”ל-50 אחוזים מן האוכלוסיה אין כל ייצוג בשורותיה”. היא כמובן מתכוונת למפלגת ש”ס. האם שכחה גב’ מלמד ש-ש”ס היא מפלגה שפונה לסקטור מסויים ולאו דווקא לאחרים? ש”ס אינה מנסה לרדוף אחרי קולות של בוחרי מר”צ, מפלגת העבודה, אינה מנסה לרדוף אחרי קולות הנשים פמיניסטיות ואחרים, אלא פשוט מתרכזת בקהל היעד שלה: ספרדים שומרי מסורת ודתיים, ואותם היא מנסה לשכנע להצביע עבורה. לש”ס יש גם פניה לציבור הערבי (אם כי בהשקעה הרבה יותר קטנה מהפניה הרגילה) הואיל וגם לבוחרי ש”ס וגם לערבים יש מכנה משותף והוא כמובן עניין הילודה (משפחות ברוכות ילדים).

כן, הרב עובדיה כינה מורים חילוניים כ”חמורים”, ואני חושב שהסיבה שהוא אמר מה שאמר, נובעת מחוסר הפנמה של הרב לגבי המדיה שהוא משתמש בה, ששם יש הבדל ענק בין לאמר מילות גנאי ב-ד’ אמות, לבין לאמר את אותם מילים מול מיקרופון פתוח, שידור חי בלווין ושידור חי באינטרנט בזמן שהדברים מוקלטים.

הפיסקה הבאה של גב’ מלמד מתחילה ב”ש"ס היא ארגון סקטוריאלי לוחמני ובכייני, שמצפצף בלי בושה על עקרונותיה של דמוקרטיה ייצוגית אמיתית..”. אתה לא יכול להיות את שניהם. או שאתה לוחמני או שאתה בכייני. ש”ס דווקא ממש לא בכיינית ואין להם שום בעיה להפיל קואליציה אם התנאים וההסכמים איתם מופרים, ואת האמת? הלוואי על כל המפלגות להיות כך! המפלגה מייצגת בוחרים שהובטחו להם דברים, וש”ס, בניגוד למפלגות אחרות מקיימת את ההבטחות, ובגלל זה אפילו ערבים מצביעים ש”ס. לגבי העניין של השוואת יהודים לעכברים, הייתי באמת ממליץ לגב’ מלמד לקפוץ לביקור באתר יד ושם ולראות את סרטי התעמולה הנאצית, שבהם בפירוש מדגישים שהיהודים מעבירי מחלות כמו עכברים. יכול להיות שח”כ מרגי לא דייק לגבי עניין העכברים, אבל זה באמת לחפש אותו בזוטות.

אריאנה כותבת: “אנשים שעל פי השקפתם בכלל לא ברור אם מותר להצביע למפלגה שאשה, אם כל הטומאות, עומדת בראשה. אנשים שנכונותם להשתלב בשוק העבודה הישראלי עומדת ביחס הפוך לרצונם לבזות, להכפיש וללעוג לציבור הגדול והחילוני שממסיו משלמים את משכורות רשתות החינוך החשוכות והבדלניות שלהם, שם הם מלמדים דור חדש מדוע וכיצד נשים, חילונים, עולים חדשים, ערבים וכל מי שאינו ש"סניק פסולים בעיניהם לגמרי”. כן, הם יכולים לדרוש מה שהם רוצים, וראש הממשלה הנבחר צריך להחליט אם לתת להם את התיק הזה או תיק אחר, כי זה שם המשחק: “הסכמים קואליציוניים” מאז ומתמיד. לגבי אשה, אולי תפתחי ספר תנ”ך? היו נביאות, והיו גם מנהיגות במורשת של העם היהודי ולש”ס אין שום בעיה אם אשה תהיה ראש ממשלה, אבל היי, צריך לקטול את ש”ס, גם אם צריך להמציא שקרים, נכון?

שוב השקר חוזר ש”הציבור החילוני משלם את משכורות רשתות החינוך”. הציבור משלם על הדברים האלו כמו שהציבור משלם על מיליון דברים אחרים, וש”ס היא אינה מפלגת יהדות התורה או כל מפלגה חרדית אחרת. דווקא בוחרי ש”ס עושים צבא ברובם, ועובדים למחייתם. אם מישהו ינסה לבדוק את התקציב הפנימי של ש”ס, הוא יראה שש”ס יותר מממנת כוללים מאשר ישיבות, ובכוללים לומדים בערב, כלומר זה לאנשים שעובדים ורוצים ללמוד לאחר העבודה שלהם, בדיוק כמו שיש תנועות נוער וצופים שממומנים ממשלתית.

היכן בדיוק נשים, חילונים, עולים חדשים וערבים פסולים בעיני ש”ס? ל-ש”ס אין איזו דעה אחידה אנטי חילונים/עולים/ערבים (על ערבים דיברתי מקודם), וש”ס היא לא BNP כפי שגב’ מלמד מנסה לצייר אותם. יש להם דעות שונות לגבי אותם סקטורים, כמו שלתמוכי מרצ יש דעות על דתיים/מסורתיים. האם לקרוא גם מרצ גזעניים?

במאי 1999 זעקו מאות מתומכיו של אהוד ברק “רק לא ש’ס”. שיזעקו, גם אני זועק “רק לא מרצ”, רק שלי אין שום דבר אישי נגד בוחרי מרצ, יש לי הרבה נגד מצע מפלגת מרצ. מה זה אומר? בוחרי העבודה לא רוצים לקבל מפלגה כזו ומה לעשות שלא חסרים אנשים ששינאת הדת מעבירה אותם על דעתם, אז? זה אומר שחייבים להתייחס לכמה מאות שצועקים? אפילו ברק בעצמו התעלם מהם, אז מה ה-ISSUE כאן?

“מסע הסחטנות של נבחריה הוביל בסופו של דבר להתפוררות הממשלה, וספק אם יש מי שזוכר זאת בחיינו הפוליטיים רבי התהפוכות”, ושמפלגת העבודה מבקשת ומקבלת 2 מיליארד ש”ח? אה, זה הסכמים קואליציוניים! שוב דאבל סטנדרנט? לא נגמור עם הטמטום הזה בלקרוא לזה “סחטנות”?

אבל הדובדבן של הקצפת נשארה לסוף: “הצרה של התבטאויות כמו של ח"כ מרגי איננה העובדה שהיא מושמעת בלהט של ערב בחירות, אלא שהיא חלק ממשנה סדורה של ארגון שמטרתו הסופית – תסלחו לי על הביטוי – היא הקמת מדינת הלכה בישראל. אם תדחקו אותם לפינה, כל הח"כים של ש"ס יודו כי בעזרת השם, זה בדיוק מה שהם רואים בחז
ונם”. כשקראתי את המשפט הזה, הרמתי חצי גבה. כשנזכרתי שמי שכתבה את הטקסט רמזה על עצמה שהיא עוברת איזה תהליך התקרבות ליהדות בעצמה, הרמתי את הגבה השניה.

ש”ס כולה יכולה לפנטז על מדינת הלכה. אין אפשרות כזו, חד וחלק. לפי איזה הלכה תלך המדינה? אשכנז? ספרד? איפה בדיוק סנהדרין? מה עם בית מקדש? כהנים? מה לגבי עוד 1001 דברים שנשארו בחזקת תיק”ו? כל הדברים האלו לא מאפשרים שום אפשרות הקמת מדינת הלכה, גם אם כל ש”ס יעשו שמיניות באויר, אין שום אפשרות להרים דבר כזה. גם הדבר שהיהדות מדברת עליו רבות (תהליך גאולה) אינו אומר שהמדינה תהפוך למדינת הלכה מתי שיהיה משיח, ומי שטוען שכן הוא מפנטז בלי שום דבר לגבות את דבריו.

לסיכום: אריאנה מלמד כתבה מאמר רצוף בטעויות ואי דיוקים, שלא לדבר על הגזמות ושקרים. מוטב כי גב’ מלמד תבדוק את הדברים לאשורם טרם כתיבת מאמרי דעה כאלו, במיוחד כשהדברים מפורסמים באתרים גדולים כמו YNET. דעה זה אחלה של דבר, אבל עדיף שהדעה תהיה מגובה בדברים ולא המצאות.