מחשבות על טאבלטים, מחירים ומקוריות

אי אפשר לקחת מאפל את כתר ההובלה בכל מיני מוצרים. זה לא שאפל הם הממציאים הראשונים של הדברים, אבל הם יודעים לקחת קטגוריית מוצר, להוציא משהו משל עצמם ובחלק מהמקרים להוביל באותו שוק. כך לדוגמא אפל לא היו הראשונים שהמציאו נגן MP3, הם לא היו הראשונים שהמציאו טאבלט (כאלו היו עוד מראשית שנות ה-90, מישהו זוכר מחשב לוח של GO?), לא היו הראשונים שהמציאו טלפון מבוסס לוח מגע (במקרה הזה דווקא IBM היו הראשונים עם Simon ב-92, למי שזוכר), אבל כיום אם תשאל את האדם ברחוב וגם אנשים טכניים איזה מוצר באותם קטגוריות הם מכירים, הם יענו לך: אייפד, אייפוד, אייפון – ובצדק: אפל יצרה מכשירים עם סביבה שלמה של מוצרים עבורם כמו סרטים, ספרים, מוסיקה, ובמיוחד – אפליקציות, אז אפל מרוויחה מאוד יפה גם ממכירת הברזל וגם מכל המסביב.

למתחרים אין את הלוקסוס הזה. אין להם "חנות" (וגם מה שיש ממש לא פופולרי, ע.ע. Samsung Apps), והרווח שלהם בסופו של דבר מתבטא במכירת הברזל, וכאן היתה הטעות הגדולה שלהם: הם ניסו להתחרות באפל בכך שהם הוציאו מוצר Me too, הכניסו Honeycomb ומכרו את זה במחיר שהוא פחות או יותר כמו אייפד, רק ש-Honeycomb עם כל האהבה שלי לאנדרואיד, לא נותן את אותה חוויה כמו iOS ואנשים אומרים לעצמם משהו פשוט: אם אני הולך להשקיע 400-500 דולר, מדוע שלא אקנה את האייפד מאשר את המוצר של המתחרה? לאפל עם האייפד יש יותר דברים להציע מאשר לאנדרואיד. אז הם קונים אייפד בהמוניהם, והמכירות של המתחרים זוחלות. מי שעשה את השגיאה הזו בצורה הכי גסה היתה מוטורולה, שתמחרה בהתחלה את ה-Xoom במחיר של לא פחות מ-799$, והם מכרו אפילו לא עשירית ממה שאפל מכרו באותה תקופה.

אז איך המתחרים יכולים להתחרות? בתוספות פנימיות.

הנה תזכורת: כשאפל החלו למכור את ה-Mac Book Air, הם הורידו את האפשרות להחלפת סוללה או הספת זכרון, בכך שהם שיקרו לקהל הצרכנים שלהם ואמרו להם שבגלל שהמחשב כזה דק, אין אפשרות להכניס מקום לקפיצים ופינים להחלפת סוללה או הוספת זכרון. מדוע שקר? כי אם אפל היו מסתכלים על ניידים מאוד דקים של לנובו או של סוני (שגם הם דקים כמו אפל), מהנדסי אפל היו רואים שאפשר גם אפשר לתת ללקוח אפשרות להחליף סוללה ולהוסיף זכרון, אבל אפל רוצה להרוויח כמה שיותר, אז קצת משקרים וככה מרוויחים.

נחזור למתחרים: אפשר לייצר טאבלט יותר זול בכך שמשנים מספר דברים:

  • לרדת ממסך IPS: כן, זה נחמד שאפשר לצפות ב-170 מעלות במסך, אבל לא מדובר במוניטור 25 אינצ' שכולם מסתכלים וצריך שכולם יראו בצורה מעולה. זה טאבלט, דבר קל מאוד להזזה וטכנולוגיות LCD רגילות יכולות לתת זוית של 100 מעלות צפיה בלי מריחות צבעים בהסתכלות מהצד. המעבר ל-LCD יכול לחסוך בסביבות ה-40$ ל-BOM.
  • זכרון: אין צורך ב-16/32/64 ג'יגהבייט זכרון מסיבה פשוטה: אנדרואיד משתמש בחצי ג'יגה או ג'יגה RAM שיש במכשיר והשאר בעצם הוא זכרון NAND פלאש, וכרטיס מיקרו SD במהירות טובה יכול לתת אחסון לא רע. אפשר להשאיר בטאבלט NAND בגודל 4 ג'יגה כמינימום ובכך לחסוך לפחות 20$ ל-BOM.
  • GPS, 3G, סנסורים נוספים – אפשר בהחלט לתת למשתמש לפתוח חלק מהכיסוי של הטאבלט כדי להכניס מעין כרטיס שיש בו את כל הפונקציות האלו וכרטיס כזה ימכר בתשלום נוסף. כך אפשר לחסוך כמה עשרות דולרים שאותם המשתמש הסופי ישלם בתוספת רווח ליצרן.
  • אפשר ליד אות מקום של כרטיס להוסיף מיני כרטיס נוסף להרחבת זכרון ה-NAND. המכניקה עצמה די פשוטה: פלסטיק בעובה של 3 מ"מ הכולל בתוכו Slot להכנסת הכרטיס, ובורג קטן לקראת סוף הכרטיס לחיזוק החיבור.
  • סוללה: 8-9 שעות של סוללה זה מעולה, אבל אפשר למכור דגם עם סוללה מוקטנת שנותנת 3-4 שעות עבודה, ואם המשתמש רוצה, הוא יוכל לפתוח את גב המכשיר ולהחליף לסוללה גדולה שנותנת 9-10 שעות עבודה. זה גם עוזר אם במקרה המשתמש רוצה להחליף סוללה באמצע טיול ולא להיתקע עם טאבלט שהסוללה שלו מתה.

אלו דברים שהיצרנים יכולים לעשות עכשיו ובכך הם יכולים למכור טאבלטים במחירים של 300-350 דולר (לצרכן הסופי, מול חברות סלולר המחיר כמובן יורד) מבלי שהם יפסידו על כל טאבלט. מבחינת היצרנים, אם הם רוצים להרוויח מכל ה"גל" של רצון לטאבלט, הם צריכים לעשות זאת, אבל לצערי היצירתיות של רוב המתחרים פשוט שואפת לאפס, וכך יצרנים לא מרוויחים והציבור לא קונה.

HP מכרו במחירי הפסד את ה-Touchpad, והמכירה הזו, למרות ש-HP הפסידה בה כספים רבים, הראתה משהו מעניין: יש שוק פוטנציאלי עצום לטאבלטים, ואנשים רוצים לרכוש, אבל רובם לא יהיו מוכנים להשקיע 400 דולר ומעלה על טאבלט. במקרים כאלו הם יעדיפו להשקיע עוד 200-300 דולר ולקנות מחשב נייד לא רע. אם אותן חברות רוצות למכור, הן צריכות למצוא את השיטה להוזיל את העלויות ולמכור בזול, או שהן לא ימכרו הרבה טאבלטים וכל החטיבה אצל אותו יצרן תפסיד.

אפל מול סמסונג, HP המחשבים והטאבלט

החלטתי לכתוב פוסט על כמה נושאים היום.

נתחיל באפל שתבעה (שוב) את סמסונג והפעם ב.. הולנד. מדוע הולנד? כי הולנד היא מרכז ההפצה באירופה של סמסונג, אז אפל החליטה לתבוע דווקא שם והפעם התביעה של אפל הרבה יותר גדולה: אפל מבקשת שבית המשפט ההולנדי יוציא צו שיכריח את סמסונג לאסוף כל את הטלפונים והטאבלטים מסוג גלקסי מהמפיצים ומחברות הסלולר (ברזלים שלא נרכשו עדיין ע"י לקוחות). אפל לא תובעת על פטנטים אלא על .. עיצוב.

גם הפעם אפל השתמשו בפוטושופ כדי להראות לבית משפט שהמכשירים "זהים" למרות שיש הבדל די ניכר בין המכשירים, אבל לדעתי אפל כאן לא רק יוצאים רשעים מהעניין (במקום להתחרות, הם מעדיפים להתבכיין בבית המשפט), אלא שלטענה של אפל אין ממש "גב".

הבה נחזור אחורה לשנת 2003. חברת HP מוציאה את ה-TC1100, אחד מהטאבלטים הראשונים ש-HP ממש השקיעה בו. הוא לא דומה ל-iPad אחד לאחד, אבל כבר אז היו מכשירים יחסית שמזכירים את הרעיון של iPad. היו כמובן למכשיר הרבה יציאות (כמו יציאות רשת, טלפוניה, SD, VGA ועוד), סטיילוס וכפתורים על המסך, כי HP כיוונה לכך שהמחשב הזה יוכל להשתתף בתקשורת של הלקוחות בחברות ויוכל לשמש גם כ-PC רגיל, אבל הוא היה דק מאוד (בהתחשב בכך שהיתה לו מקלדת חומרה מלאה).

נעבור ל-2009: חברת nVidia מציגה ללקוחות הפוטנציאליים שלה (תחת NDA כמובן) טאבלט דק ללא מקלדת ועם מסך די גדול (12 אינטש) כדי לבדוק את הדופק בשוק לגבי ערכות צ'יפים ותחרות עתידית. מה ש-nVidia הדגימה על המכשיר היה Windows CE, כי אז עדיין לא היתה שום מערכת הפעלה שמוגדרת משלב אפס לטאבלט. רק ב-2010 התחילו בגוגל לעבוד ברצינות על תמיכה בכל הקשור לטאבלט, אפליקציות מסך מלא והתאמות לאפליקציות שיוכלו לעבוד גם במסך קטן ובמסך גדול.

כשאפל הוציאו את ה-iPad אף יצרן בשוק לא "התעלף" מה"המצאה". אפל לא המציאה את המסך מגע הקפסיטיבי, אפל לא המציאה מכלום סוללות דקות, אפל לא המציאה כמעט שום דבר ב-iPad. כשפותחים אותו רואים מה שכל מהנדס אלקטרוניקה יכול לאמר לך: אם אתה רוצה מכשיר דק שירוץ זמן רב עם סוללות, תוודא שיהיה לך PCB הכי קטן שתוכל להכניס, סוללות "פחוסות" (יש מספר חברות שמייצרות זאת) גדולות, וכל העניין של תשדורת/אנטנות, חיבורים וכו'. בקיצור, לא משהו שכל כך קשה לחברות כמו Asus, Dell, HP ואחרות לייצר.

אבל מבחינת המתחרים היתה בעיה אחת: איזה מערכת הפעלה לשים על דבר כזה? אם ידחפו צ'יפ של אינטל (Atom) עם הסוללות האלו, יקבלו ביצועים של שעתיים עבודה גג. אפשר להכניס צ'יפ מבוסס ARM אבל איזו מערכת הפעלה? Windows CE? מת. Symbian? מת. הפצת לינוקס כלשהי? אף אחד לא ירצה לרכוש. אנדרואיד? לא מתאימה למכשירים האלו עדיין (לפני HoneyComb), אז אף יצרן לא ייצר מכשירים כאלו.

רק אחרי שגוגל שחררו את Honeycomb, אותם חברות החלו ביצור טאבלטים, ועדיין אותם טאבלטים אינם דומים ל-iPad. מסך ה-iPad מרובע ומסכי המתחרים מלבניים. מערכת הפעלה שונה לחלוטין, מיקומי כפתורים שונים מה-iPad, ויש יותר כניסות כמו HDMI, כרטיסי מיקרו SD, חיבור מיקרו USB, מקלדות נשלפות (במקרה של Asus בחלק מהדגמים) וכמובן, אין שום תאימות בין המכשירים מבחינת אפליקציות או תאימות בינארית. אף לקוח לא יכול להתבלבל ולרכוש גלקסי TAB ולהתחבר לשרותי iTunes או ל-App Store של אפל, זה ברור לכולם.

אבל כל זה לא מעניין את אפל. אם כבר חזירות, אז עד הסוף במקום להתחרות על ליבו של הצרכן.

ומאפל נעבור ל-HP. כמו שכולם יודעים, HP החליטה לעשות "אחורה פנה" ולנטוש במהירות את מערכת ההפעלה WebOS ואת מכשירי ה-TouchPad שיצאו אך לפני שבועות מספר, צעד שהפתיע רבים והזכיר את הצעד שמיקרוסופט ביצעה שזרקה לאחר חודש בלבד את מכשירי ה-KIN שהחלה לייצר.

אז מה קרה ש-HP כל כך מהר התפטרה מהטאבלט הזה (שאגב, עד לפני מס' שעות היה אפשר לרכוש גירסה של 16 ג'יגה שלו ב-100 דולר, ו-32 ג'יגה ב-150 דולר. חבל שפספסתי את זה)? תרמו לכך מס' דברים:

  1. כשמתחילים לתכנן מכשיר כזה, ראשית עושים זאת על סימולטור תוכנה (כמו QEMU ואחרים), ולאחר מכן על ברזל כלשהו. ב-HP בנו את המערכת הפעלה כולל ההתאמות לטאבלט על מכשיר של .. אפל, או לייתר דיוק, על ה-iPad (כלומר העיפו ממנו את המערכת iOS, קימפלו לינוקס + ספריות והכניסו את שאר החלקים של ה-WebOS), והדברים רצו יפה וטוב, עד ש-HP החלו לייצר לוחות לפיתוח עם המעבד Snapdragon שאיתו הם הולכים לשווק את המכשיר.. ואז הגיעה ההפתעה: ה-WebOS שרץ על ה-iPad רץ במהירות כפולה מהטאבלט ש-HP הולכים לשווק, וכבר אי אפשר לשנות מעבד אחרי שהוזמנו כל החלקים.
  2. סקירות שליליות: ברוב הסקירות אפשר לקרוא איך הסוקרים מתוסכלים מכך שוידאו בתוך הדפדפן רץ מאוד איטי, שאפליקציות לוקח להם לפעמים 10 שניות לעלות, ש-Boot של ה-Touchpad לוקח לו לא פחות מדקה וחצי עד שהוא עולה (ה-Nook שלי לשם השוואה עולה במחצית הזמן), לוקח לטאבלט לא מעט זמן להבין שהמשתמש שינה אוריינטציה למכשיר (סיבוב מכשיר), ועוד תקלות כאלו ואחרות. בקיצור, הסוקרים לא ממש אהבו את המכשיר, והמכירות – בהתאם: בסט ביי דיווחה כי הם הצליחו למכור רק עשירית מהכמות (25,000 מתוך 250,000) של הטאבלטים. בבריטניה המצב היה הרבה יותר מחפיר – כמות המכירות של הטאבלט? 100 יחידות. אירופה כולה? 700 יחידות, אז אפשר לנחש ש-HP לא ממש אהבו את המספרים האלו.

בקיצור, HP מתפטרת מהטאבלטים, מה-PC (שרתים ומדפסות ישארו ב-HP). מי שמנוי לגוגל פלוס ו"חבר" של מייקל דל, יכול לראות שהבחור שופע עליצות וחיוכים, ומדי פעם הוא זורק עוד ועוד דאחקות על HP. אחרי הכל, מי עכשיו ירצה לרכוש מחשבים נייחים וניידים של HP שהעתיד כלל לא ברור?

בחודש הבא ימלאו עשור להחלטה של המנכלי"ת הקודמת של HP לרכוש ב-25 מיליארד דולר את Compaq ולשלב אותם למרות התנגדות של וולט היולט, אחד מהמקימים של HP מול קארלי פיורינה (מוטו: גרועה בפוליטיקה, גרועה בניהול חברות גדולות). לוולטר היתה טענה הגיונית אחת: מה יצא מחיבור של 2 חברות PC שהרווח שלהן בין כה קטן והמחיר מאוד ענק? אחרי עשור, כל מה שפיורינה עשתה, ילך לפח, בדיוק כמו הקריירה שלה, רק שהעלות של כל ההרפתקאה המטומטמת הזו של קארלי פיורינה עלתה במחיר של עשרות אלפי עובדים מפוטרים (ועוד כמה אלפים יפוטרו גם הפעם לאחר שחברה כלשהי תקנה את חטיבת ה-PC של HP). הרפובליקנים בארה"ב קוראים למנכל"ים Job creators, אולי הגיע הזמן להחליף את זה ל-Job killers.

לתשומת לב מנהלי ה-IT בחברות

בעקבות המאורעות האחרונים ביפן (רעידת האדמה, צונמי, כורים גרעיניים ועכשיו גם שלג..) מפעלים רבים הושבתו. הצרה הגדולה היא שמפעלים רבים הקשורים ליצור רכיבים קריטיים למחשבים (סוללות, חומרים למסכי LCD, זכרונות וכו') יושבים בדיוק באותו אזור בו היו רעידות האדמה והצונמי, וכתוצאה מכך מפעלים רבים מושבתים, כפי שניתן לקרוא במאמר כאן.

המשמעות היא שמחירי מחשבים ניידים, טאבלטים וכל דבר שצריך סוללה – הולכים לעלות במהירות כלפי מעלה.

יבואני ציוד כמובן שהולכים "לחגוג" על כך (במיוחד אם יש להם מלאי כאן בארץ) בימים ובשבועות האחרונים, ולכן אני ממליץ לחברות שבדיוק עומדות לרכוש מחשבים לשקול את 2 האפשרויות החדשות:

  1. אם רכישות הציוד הן עדיין "בצינור" (בשלבים של אישור, קבלת הצעות ממכרזים/חברות מוכרות) – לבקש שריון מחיר ל-30 או 60 יום קרובים, בהתאם לזמן שלוקח להחליט לרכוש עד הרכישה עצמה.
  2. אם יש אישורים, לרכוש כמה שיותר מהר.

המחירים עומדים לזנק בעשרות אחוזים כלפי מעלה, וחבל יהיה לשלם עוד מאות או אלפי שקלים נוספים כי מישהו לא לקח בחשבון את האירועים ביפן

עוד סיבה למפתחים לחשוב על NOOK COLOR

אני עוקב אחרי מחירי הטאבלטים שעומדים לצאת לשוק. בחלק מהמקרים המחיר כבר מפורסם (כמו במקרה של מוטורולה XOOM ב-Best Buy האמריקאי), ובחלק מהמקרים המחיר מפורסם באירופה ומתורגם לדולרים בקיזוז מע"מ גרמני (כמו במקרה של LG).

בכל מקרה, התמונה שמצטיירת מאוד מבהילה: מדובר על מחירים של 4 ספרות לטאבלט! רק לשם השוואה:  ה-iPad בגירסת ה-64 ג'יגהבייט שלו עם דור 3 וכו' עולה בחנות האמריקאית של אפל סכום של 829 דולר.

קשה לדעת כרגע על מה בדיוק אותן חברות רוצות סכומים מגוכחים כאלו. מחירי מסכי LCD לא עלו באחרונה, ואולי האשמה העיקרית היא המחיר ש-nVidia רוצה פר Tegra 2, אבל בכל מקרה, עם מחירים כאלו לא יהיו הרבה קופצים.

וכאן מגיעה הנקודה למפתחי אפליקציות אנדרואיד שאינם מרוויחים עשרות אלפי דולרים בחודש ממכירת אפליקציות. האם להשקיע כמה אלפי דולרים במספר טאבלטים כדי לכתוב אפליקציות ל-Honeycomb ולוודא שהם רצים על טאבלטים פופולריים?

בדקתי בימים האחרונים אפשרות במסגרת העסק שלי של השכרת מכונות, לתת למפתחים מכונה מבוססת ARM מכל מיני יצרנים (כמו nVidia, Qualcomm, TI וכו') כאשר המכונה תהיה בעצם כרטיס עם מעבד ARM, זכרון 1 ג'יגהבייט, דיסק קשיח של 20 ג'יגהבייט ורוחב פס של 10 מגהביט (לגרפיקה) עם JTAG ומכונת PC וירטואלית לשלוט על כל החבילה הזו, והמחירים יצאו גבוהים מאוד: בסביבות 500-700 דולר לחודש, ואינני חושב שקיימים לקוחות בארץ שירצו דבר כזה.

אבל יש אפשרות אחרת, הרבה יותר זולה לתת למפתחים אפשרות לפתח אפליקציות ל-Honeycomb מבלי לשלם הון תועפות: אפשר לרכוש Nook Color ולהתקין עליו Honeycomb.

מדוע זה רעיון טוב? ראשית, מהסיבה הפשוטה שהאמולציה שגוגל נותנת במסגרת ה-SDK רצה מאוד מאוד לאט גם על PC עוצמתי. שנית, ה-Nook אמנם אינה מכונה שרצה במהירות מטורפת עם Honeycomb, אולם אפשר להריץ עליה אפליקציות שהמפתחים כותבים ואפשר לבדוק איך האפליקציות רצות. נכון, גירסת ה-Honeycomb שקיימת כיום להתקנה אינה הגירסה הסופית של Honeycomb, אולם מה שיש מספיק כדי לראות שהדברים עובדים, וכך אפשר להיות מוכנים לזמן שגוגל תאפשר מכירת אפליקציות לאנדרואיד 3.