אורקל מציגה: טמטום כפול 2

בעולם שלינוקס, קוד הפתוח, שיתופיות, עבודה של חברה אחת עם השניה ולא נגד השניה הן דבר טוב ומבורך, חברות מסוימות (ובמיוחד חברות ותיקות) מתחרפנות לגמרי וכמו מחשב שחטף קורוזיה, הן מתחילות לעשות דברים שהם בניגוד לכל דבר הגיוני, במיוחד לשנת 2014.

על שולחן הניתוחים נמצאת אורקל: החברה שכבשה בסערה בזמנו את שוק בסיסי הנתונים ומאז היא מנסה לגדול ולהתרחב לכל מיני דברים נוספים, חלקם בהצלחה כזו או אחרת, חלקם בכשלון מהדהד.

הפעם אעסוק בשתי נקודות שאורקל החליטה שזה רעיון טוב להתנהג בדיוק הפוך מחוץ לשוק ומבחינת PR – הם מצליחים לירות לעצמם ברגליים בצורה מעולה.

הנקודה הראשונה היא תביעה שאורקל הגישה תביעה נגד 2 חברות שנתנו שרותי תמיכה מלאים בסולאריס. הנה קצת רקע לאלו שמרימים גבה מדוע התביעה.

אם אתה עצמאי או חברה שנותנת ללקוחות תמיכה ב-Windows או Linux, אין שום בעיה שהאנשים שלך יקחו איתם דיסקים קשיחים ניידים ויתקינו טלאים ועדכונים ככל הנדרש (אחרי הכל, לא בכל מקום יש חיבור אינטרנט וגם כשיש, לא תמיד הוא חיבור מהיר). בתחום הלינוקס, חלק מהעצמאים שנותנים תמיכה לעיתים לוקחים חבילות תוכנה (RPM או DEB) מההפצה בה משתמש הארגון ומשנים אותה מעט כדי לעדכן אותה בעדכון אבטחה או כל שינוי הכרחי שצריך.

גם במיקרוסופט וגם ב-רד-האט/אובונטו והפצות רבות אחרות (כולל הפצות מבוססות BSD) הכלל הוא בד"כ לאפשר לאלו שרכשו, להוריד עדכונים לאותה גירסה. גם במיקרוסופט, כל עוד אתה רכשת את מערכת ההפעלה ועשית לה אקטיבציה, אין שום בעיה שתוריד את כל העדכונים שמיקרוסופט משחררת לאותה מערכת הפעלה ולאותם אפליקציות/שרתים/שרותים שמותקנים על המכונה שלך. מבחינת מיקרוסופט, אין שום בעיה שתוריד את העדכונים, תשמור אותם בהתקן נייד ותתקין אותם במקום אחר (כל עוד אותה מערכת עברה אקטיבציה), גם אם אין לך שום חוזה תמיכה עם מיקרוסופט ואתה בסה"כ קנית את הרשיונות ולא חידשת שום תמיכה איתם ישירות (כי יש לך מישהו צד שלישי שתומך בך או מישהו in house)

עם סולאריס המצב היה אותו דבר כמו הפצות הלינוקס ומיקרוסופט בעבר. איש סיסטם עצמאי או חברה שהיתה נותנת שרותי תמיכה בסולאריס, היתה יכולה להפיץ את העדכון בין התומכים שלה שנמצאים אצל כל מיני לקוחות או עצמאים שהיו נותנים תמיכה בסולאריס, היו יכולים לשמור את העדכונים על דיסק קשיח וכשהם נמצאים אצל לקוחות שונים, הם יכלו להתקין את אותם עדכונים.

עד שאורקל קנו את SUN והחליטו שמעכשיו הכל משתנה. רוצה עדכונים? (גם עדכוני אבטחה קריטיים!) חתום על חוזה שרות יקירי. לא, לא עם חברה XYZ שנותנת לך תמיכה בסולאריס, אלא עם אורקל בלבד. יש חוזה? תוריד את העדכונים ותתקין על המחשבים שיש לך עליהם חוזה תמיכה ושרות. אין חוזה? אין טלאים, ולך תטפס על הקיר כשמתגלה חור כמו heartbleed. אורקל בעצם החליטה להרוג את כל שוק התומכים בסולאריס, ואותן שתי חברות שנתבעו ע"י אורקל, נתבעו כי הן … נתנו ללקוחות עדכונים לחברות ובכך עקפו את החוזה הדרקוני החדש של אורקל.

כל העניין שציינתי לעיל לא יעניין אף אחד מחוץ לאנשים וחברות שנותנים שרותים על סולאריס, אבל הנקודה הבאה שאזכיר תדאיג כל מתכנת רציני וכל חברת תוכנה וחומרה.

ראשית, תרשו לי לתת קצת רקע לאלו שאינם מתכנתים לגבי מהו API (ר"ת Application Programming Interface). בעקרון API הוא דבר שחברות תוכנה משחררות כשהן מעוניינות שאפליקציות אחרות יתממשקו עם האפליקציות שלהן. כך לדוגמא אם אני משחרר אפליקציה לעיבוד גרפי של תמונות שהמשתמש יעלה, אפליקציה של חברה אחרת יכולה להשתמש ב-API שאני משחרר כדי לעבוד עם האפליקציה שלי, כך שאפליקציית חברה XYZ תאפשר למשתמש להעלות תמונה ואותה אפליקציה תוכל להשתמש באפליקציה שלי כדי לעבד ולשנות את התמונה. דוגמא פשוטה לכך היא בעולם המשחקים ב-PC כאשר חברות המפתחות משחקים ל-Windows הן משתמשות ב-API הנקרא DirectX של מיקרוסופט על מנת להציג גרפיקה, להשמיע צליל, לקבל קלט מהמקלדת, עכבר וג'ויסטיק, להשתמש ברשת וכו'. דוגמא יותר קלה להבנה היא השוואה בין סרט לתסריט: אם אני כותב תסריט לסרט שבו הגיבור מזנק להציל בחורה מבניין בוער תוך כדי שהוא יורה לכל עבר ומטפס על חבל כדי להגיע לגג, אחרים יכולים להעתיק את הרעיון שלי אך יש לחברת הפקת הסרט זכויות יוצרים על הסרט עצמו, אך לא על הרעיון.

באנדרואיד, גוגל השתמשה ב-API של JAVA כדי לבנות את Dalvik. מה Dalvik עושה? הוא ממיר קוד של JAVA שהמתכנת כותב לשפה בינארית. גוגל לא העתיקה את ה-JAVA של אורקל, היא בנתה API שמסתמך על אותם פונקציות שיש ב-JAVA – בתוך Dalvik, ועל כך אורקל תבעה את גוגל. בסיבוב הראשון גוגל ניצחה והשופט קבע ש-API לא יכול להיות מוגן בזכויות יוצרים. אורקל ערערה ואתמול בית המשפט קבע תוצאה הפוכה, שמעתה גם API יכול להיות מוגן בזכויות יוצרים, וכאן מתחילה הבעיה הגדולה.

מדוע? כי ישנן המון אפליקציות ומערכות שלמות שמסתמכות על API של אחרים. קחו לדוגמא את לינוקס, שמממש דברים רבים שהיו בעבר נחלת מערכות יוניקס סגורות ועתה בלינוקס יש גרסאות פתוחות לגמרי. כך לדוגמא ספריה גרפית ישנה בשם MOTIF שהיתה סגורה, קמה לה מערכת מתחרה בשם LessTIF שפשוט השתמשה ב-API של MOTIF כדי לאפשר לחברות להמיר קוד גרפי ישן כדי שירוץ על לינוקס. דוגמא אחרת מתחום ה-Linux היא WINE, ומה ש-WINE עושה היא בעצם מאפשרת להריץ אפליקציות Windows על לינוקס דרך שימוש ב-API שמיקרוסופט פרסמה. ב-WINE אין קוד של מיקרוסופט, אלא מימוש ה-API, כך שאם אפליקציה דורשת XYZ שקיים ב-API של מיקרוסופט, WINE תממש את XYZ דרך פונקציה טבעית בלינוקס.

ההשלכות של הדברים הללו הרסניות לשוק שדווקא כיום דוגל יותר ויותר פתיחות. אם ממחר מיקרוסופט תסגור את ה-API שלה ותאפשר שימוש בו רק לאלו שיקנו רשיון ל-API, חברות רבות יפסיקו לכתוב ל-Windows בגלל העלות הגדולה הנוספת. מיקרוסופט אולי לא תעשה צעד כזה, אבל אורקל? סביר להניח שהם יעשו זאת עם JAVA (אם בית המשפט יאפשר זאת כמו שהוא מאפשר כעת, גוגל שוקלת אם לערער או לא, סביר להניח שהם יערערו כבר ביום ב' הקרוב) ואם זה יקרה, פתאום כל מפתח יצטרך לשלם לא מעט כספים לאורקל. חברות רבות שיגלו שהן יכולות לסחוט כספים באישור בית המשפט – ירוצו לתבוע כל מיני פרויקטים מבוססי קוד פתוח ויסחטו חברות קטנות לשלם תמלוגים על API שהם השתמשו בעבר או במוצרים קיימים, והבלאגן רק יגדל, תודות לאורקל (וגם למיקרוסופט וחברות אחרות שתומכות בעמדה של אורקל מול גוגל, אם כי עם ההנהלה החדשה, סביר להניח שמיקרוסופט תשנה עמדה).

כל הדברים האלו לא יקרו מחר, כי גוגל תערער ואחר כך אורקל תערער אם גוגל תנצח, אבל יש סכנה בדרך, והסכנה הזו מגיעה תודות לתאוותנות הבלתי נשלטת של לארי אליסון ואורקל. להזכירכם, כשגוגל שחררה את אנדרואיד ועניין ה-Dalvik היה ידוע בציבור, מנכ"ל SUN דאז, ג'ונתן שוורץ, חילק המון מחמאות לגוגל ו-SUN לא דרשה אפילו סנט בודד. רק אחרי שאורקל קנו את SUN, התאוותנות חזרה לשלוט.

פלא שאני לא סובל את אורקל?

על הגנות DRM והצעת החוק המוצעת

עוה”ד הנכבד חיים רביה פירסם פוסט קצרצר באתר Law עם קישור לתזכיר תיקון חוק זכויות יוצרים. תרגום לעברית: מה שניסו לדחוף בארה”ב, מגיע עכשיו גם אלינו. מעניין אלו גופים דחפו לתזכיר הזה והיכן ידו של הדוד סם בעניין.

בעקרון, הגנות DRM אף פעם לא עבדו בצורה מוחלטת וגם לא יעבדו. אם נסתכל ממה שקורה בעשור האחרון עם ה-DMCA בארה”ב, נראה שהשימוש העיקרי לו הוא ב-2 מקרים עיקריים: שימוש ב-DMCA להסרת תוכן (בין אם הוא תוכן של אולפן ובין אם תוכן הוא של מאן דהוא ומתנגדים לאותו תוכן משתמשים ב-DMCA כדי לבעוט אותו החוצה משרותים כמו יוטיוב וכו’), ובין אם לגרום למתחרים להפסיק פרוייקטים מתחרים.

ידידי ורעי עוה”ד יהונתן קלינגר כתב פוסט על כך מבחינה משפטית ואני ממליץ לקרוא את אותו פוסט. ברשותכם, כ-גיק, אני אתייחס לנושא מבחינה טכנית גרידא.

כל עניין ה-DRM מתייחס אליך מהשניה הראשונה שאתה רוצה להקשיב ל-30 שניות, כגנב פוטנציאלי. מוכר המדיה יסכים למכור לך את המוצר רק אם תעמוד בשורה של תנאים מבחינה טכנית: המכשיר חייב להיות עם הגנות מסויימות, אתה לא תוכל להעתיק אותו כאוות נפשך למכשירים אחרים שאינם מאותו יצרן, ובחלק מהמקרים על מנת לשמוע את אותה מוסיקה, תיאלץ להיות מחובר לאינטרנט על מנת לעבור תהליך אותנטיקציה כלשהו (סמוי או גלוי, עם בקשת סיסמא או עם קומבינציית מפתח פרטי/ציבורי שנעשית ברקע לפני תחילת הניגון).

כלומר כשאתה רוכש פרק מסידרה, רצועת מוסיקה, סרט, אתה מראש קונה משהו שהוא קצוץ כנפיים. כך לדוגמא, אם יש לך iPad ואתה רוכש פרק מסידרה או סרט, תוכל לצפות בו במסך ה-iPad אך אם תחבר כבל HDMI (עם מתאם) ל-iPad, לא תוכל לצפות בוידאו על המסך הגדול. מדוע? כי ה-DRM מגביל את זה בהוראת היצרן ובעלי זכויות המדיה.

כאן בישראל אנחנו נמצאים במצב יחסית לא כל כך רע (לפני תיקון החוק). יש פה ושם הצעות סרטים של מיזמים, כאשר הרוב עד היום נפלו. כל המיזמים הגיעו עם DRM ותשלום לא קטן פר צפיה, אך איכות הוידאו היתה זוועתית, ברמות של 360P או 480P שזה אולי יתאים לטלפונים סלולריים חכמים מלפני שנה-שנתיים, אבל בפירוש לא למסך המחשב שלך. שם התמונה נראתה זוועתית, מגורענת, ולקוחות שבכל זאת החליטו להתנסות, מהר מאוד ירדו מהשרות ועברו בחזרה למה שכל עם ישראל משתמש (ואנחנו המדינה היחידה שספקית התשתית קורץ לך להשתמש בתוכן לא חוקי בפרסומות שלה) – טורנטים. שם אין DRM, יש לך מספר גרסאות להורדה (איכות רגילה, HD, FULL HD), ותוכנות ניגון רבות מספיק חכמות להציע לך מאתרי תרגום הורדות לסרט שאתה מנגן. קליק, ולסרט שלך יש תרגום בשפה שאתה רוצה.

היכן כן המצב רע בישראל? בכל מה שקשור לספרות אלקטרונית. מי ששולט בשוק זה כמובן ידיעות טכנולוגיה שמוכרת ספרים ומשתמשת ב-DRM שפיתחה חברת NDS הישראלית. ה-DRM שיש בספרים הללו (ובמכשיר) הרבה יותר אכזרי ממה שיש לדוגמא באמזון. שם ניתן להשאיל ספרים בין מנוי Kidnle למישנהו, ניתן לקרוא את הספרים לא רק בקינדל אלא בכל טלפון חכם, טאבלט וגם במחשב האישי שלך, בפונטים מאוד נוחים לקריאה, עם חוויית משתמש מעולה. ב-eברית לדוגמא (לפחות בגירסת אנדרואיד) הפונט זוועתי, אין תמיכה בטאבלטים, החוויה עצמה גרועה, ומי שכתב את האפליקציה כנראה לא נגע/למד את ICS והשרות לקוחות … מקודם אכלתי, לא ארחיב על כך.

כל עניין ה-DRM בעשור האחרון גרם לרבים לסבול. כל מי שרכש בלי כוונה נגן מוסיקה עם המדבקה Playsforsure וקנה מוסיקה דרך מיקרוסופט, סביר להניח שמצא את עצמו יום אחד לא מסוגל לנגן יותר מוסיקה. מיקרוסופט נתנה תקופה של חודשיים אפשרות לצרוב את המוסיקה שרכשת אך לא ממש טרחה לפרסם זאת בכל המקומות (כך שאם לא היית גיק שעוקב אחר חדשות טכנולוגיה באדיקות, סביר שפספסת את זה) וכך הגיע המצב שאותו DRM דפק את בעלי הנגנים וכל הכסף שהם השקיעו במוסיקה באיכות גבוהה – הלך לפח. אותו הדבר קרא (אם כי לתקופה קצרה) גם למשתמשי נגן המוסיקה Zune של מיקרוסופט.

אפל לדוגמא למדה חלקית לקח, וכיום המוסיקה שהיא מציעה מגיע בפורמט AAC ללא DRM אבל לא מומלץ לך לרוץ ולחלק את הקובץ עם אחרים, הואיל ובתוך הקובץ עצמו שמך המלא כולל שם המשתמש שלך משובצים בקובץ מספר פעמים (לא רק ב-Tags), אך לפחות קובץ AAC זה יכול להתנגן בכל מחשב וברוב גדול של נגני מוסיקה כולל מכשירי טלפון חכמים של נוקיה, מכשירים מבוססי אנדרואיד ובלאקברי וכמובן אייפון.

מי שאינו יודע – ככל שה-DRM יותר מתוחכם, כך יותר קל לפרוץ אותו. ניסו להכניס DRM על תקליטורי CD לדוגמא. שיטת העקיפה? טוש שחור על המקטע וה-DRM נגמר. ניסו ב-DVD לממש DRM ומישהו שיחרר את ה-DeCSS והקטע של ה-DeCSS היה בבחינת אצבע לעין, כי יצרני המדיה לא נתנו שום תמיכה בלינוקס. סוני ניסתה להתחכם עם Blu-Ray ועם מגוון הגנות בו (כולל Online Update להגנות, דבר שמוכנס במפרט!), זה החזיק מעמד בערך .. שנה. אינטל ניסתה להגן עם DRM על תוכן שיוצג במסך או בטלויזיה עם HDCP. זה החזיק מספר חודשים. סוני (שוב) ניסתה לשלב עוד מספר הגנות להגן על המשחקים בפלייסטיישן 3, ומספר צעירים מצאו חורים במשחקים ולאחר מכן ב-Firmware בפלייסטיישן שאיפשר להעתיק את המשחק לדיסק קשיח ולהריץ אותו בלי בעיה.

גם ההצעה לתיקון החוק הנ”ל
מאוד מאוד קלה ל”פריצה” ועקיפה עוד לפני שהיא הוכנסה לחוק, וברשותכם אתן לכם דוגמא תאורתית (כן, תאורתית בלבד, אני לא פורץ ולא ניסיתי לפרוץ).

נניח ואני מעוניין לפרוץ את ההגנות של eברית. לא בשביל לגנוב ספרות מהחנות הוירטואלית אלא לבצע משהו לגטימי ולהמיר את הפורמט הקנייני של הספר לפורמט יותר פתוח כמו ePub או PDF. להלן השלבים העקרוניים שאבצע:

  • דבר ראשון, אני אפרוץ את ההגה. אני אכתוב לי בראשי פרקים איך עשיתי זאת ואבצע זאת אישית עוד מספר פעמים על ספרים שרכשתי ואולי אכתוב גם סקריפט בשפות כמו PHP או Python או PERL שיקבלו את התוכן המפוצח וימירו אותו לפורמט פתוח.
  • כעת אני כותב “מסמך מחקר” שבו אני מסביר בעצם מה אני עושה, איך אני משתמש באפליקציות שונות כדי להוריד את התוכן, איך אני מטפל ב-Challanges, אולי אצרף גם כמה קטעי קוד להסביר ביתר פירוט את המחקר שלי.
  • אני קופץ לדואר ואני רוכש כרטיס אשראי נטען. כמה מאות שקלים יספיקו לעניין.
  • אני פותח חשבון ב-Dreamhost ומשלם עליו לשנה או שנתיים מראש. מדוע Dreamhost? זה רחוק מדי למחוקק הישראלי, זה מצריך עירוב בית משפט בחו”ל כדי להוריד את האתר, והעיקר – הם לא רק שלא נותנים את הפרטים שלי, הם גם לא מורידים את האתר אלא אם יש צו שופט מקומי. אם אני רוצה עוד קצת להקשות על בעל הזכויות, אני ארשם ל-Dreamhost דרך VPN או פרוקסי ציבורי כלשהו, בהצלחה לבעל הזכויות להשיג את פרטיי (שמוליקיהו שמולביץ’, נעים מאוד). את הדומין, אגב, אקנה במדינה זרה שאין לה ממש קשרים עם ישראל.
  • אני מרים וורדפרס, עם פוסט או 2 של הסברים, קובץ ZIP עם הסקריפטים ודף ה-PDF עם ההסברים שכתבתי.
  • לאחר שהאתר למעלה, אני מחפש דרך גוגל כל מיני הודעות שאנשים שאלו לגבי איך להמיר ספר של eברית לפורמט פתוח. אני נרשם לפורום ומגיב ישירות אל הכותב וגם בפורום “מצאתי אתר שמסביר עם קוד דוגמא וסקריפטים להמיר – לינק: XYZ. כך אני חוזר בכל מיני פורומים ולוחות. שיהיה.
  • בפעם הבאה שיצא ספר אלקטרני להיט, מישהו בוודאי יחפש להמיר אותו לפורמט פתוח, הוא יריץ שאילתות בגוגל ו.. ימצא את האתר שלי. הוא ישתמש בסקריפטים והופס.. קובץ פתוח. מכאן ועד שהספר יהיה כ-טורנט בתפוצת נאטו, יחלפו שעות או ימים ספורים.
  • בעל הזכויות יכול להוציא טישו ולבכות. שיהיה לו בהצלחה לאתר אותי.

כפי שאתם יכולים להבין מהדוגמא לעיל, מי שירצה לפרוץ ולהפיץ, הצעת החוק הזו לא תזיז ולא תפחיד אותו והוא יוכל לפרסם את הממצאים בקלות ובזול!

בעלי זכויות יוצרים שכן רוצים להרוויח, צריכים לשנות את היחס ובמקום להסתכל עלינו כגנבים פוטנציאליים מהשניה הראשונה, צריכים לתת לנו משהו פתוח וידידותי. כשמשהו נראה מזמין, פתוח וידידותי, אני אזכור זאת ובפעם הבאה שארצה לרכוש לי מספר ספרים לנסיעה/חופש/טיול, במקום לחפש טורנטים, אני אשמח לשלם לאותה חנות. כשאפל עשתה זאת בארה”ב, גרף הפיראטיות של מוסיקה צנח בצורה חזקה, כי לאנשים היתה אלטרנטיבה ידידותית, חוקית והעיקר – לא התייחסו אליך כגנב.

לסיכום: התיקון הנ”ל לא מעלה ולא מוריד. הוא רק מקשה על האזרח שבסך הכל רוצה תוכן לצרוך בכל נגן שיש לו, ואם הוא לא ימצא את זה באתר של בעל הזכויות (כמו שכיום אין סרטים איכותיים לצפיה באינטרנט בישראל בצורה חוקית!), הוא יוריד טורנטים. מי הפסיד? שוב, בעל הזכויות בגלל המחשבה המטומטמת שאם תחנוק לקוחות, הם ירצו אותך עוד.

שחקנים/ות,צלמים/ות,דוגמנים/ות מוזמנים לקרוא את הטקסט הבא

בעברי הרחוק (מאוד) היה עבדכם הנאמן עובד כ"בוקר" (Booker). תפקידו של הבוקר הוא בעצם להיות "שדכן" בין דוגמניות/טאלנטים לבין חברות פרסום, חברות הפקה ועוד ועוד. בתפקיד הזה אתה לא רק משמש כשדכן בין 2 צדדים, אתה אמור להיות גם המעודד, ה"שמוזר", כותל-מערבי (לשמוע צרות, לנחם וכו') ואתה גם אמור להיות קשוח בכל הקשור לכל מיני פרימדונות מצד אחד, וקשוח כלפי הלקוחות שהופכים תשלום שוטף+30 ל-שוטף+230. בקיצור, כאב ראש לא קטן ולפעמים העבודה הזו כיפית כמו עקירת שן ללא הרדמה.

לפני מספר ימים פנה אליי בעלים של סוכנות דוגמניות/שחקנים מסויימת. הוא ביקש ממני טובה: יש לו 2 דוגמגישות "לוהטות" והוא רוצה שיהיה להן נוכחות באינטרנט "כמו בר רפאלי עם הטוויטר שלה". ניסיתי להסביר לבחור שעם כל הכבוד ללוהטות, בר רפאלי עשתה כמה וכמה דברים, יצאה עם מפורסמים, עשתה קמפיינים גדולים ובזכות הדברים האלו יש לה יותר מ-100,000 עוקבים וכמות פרסום גדולה. זה לא שהיא התחילה להתפרסם, פתחה חשבון טוויטר ולמחרת צנחו עליה עשרות אלפי עוקבים..

זה לא עזר הרבה (הבחור עקשן לא קטן), לכן החלטתי "לעשות חושבים", התייעצתי עם כל מיני אנשים, ולבסוף ביצעתי שיחת ועידה בסקייפ עם הבחור ו-2 ה"לוהטות", והחלטתי לפרסם גם פה את הדברים לטובת קוראים אחרים.

הקדמה

דוגמנים/ות, שחקניות/ים, צלמים מקצועיים, אנשי הפקה וכל מי שעובד בתחום מודע למשהו פשוט: השוק מוצף. כל חברה שמעוניינת לצאת בקמפיין מקבלת המון "בוקים" מכל מיני סוכניות דוגמניות, כל חברת הפקה שהולכת להפיק סרט/סידרה מקבלת המון תוכן על שחקנים שהסוכנות שלהם מנסה לקדם אותם, אבל במקרים רבים בוחרים באותם אלו ששמעו עליהם, ראו אותם בטלויזיה או באינטרנט, ואם בעבר הכל נעשה מול סוכניות הטאלנטים וכל מיני אנשים שמכירים (או "מכירים") את אותם טאלנטים, אפשר לאמר שהסוכן הראשי היום הוא … גוגל. כשמשרד פרסום רוצה לבחור בין מועמדות שונות לפרסום מוצר, מריצים עליהן גוגל לפני שפונים לסוכנות המייצגת אותם. זה קל, זה מאוד זמין, וזה עוזר לדעת מה קורה עם אותו טאלנט.

קידום

כמו עסקים, גם טאלנטים צריכים קידום, כי ככל שאתה מקודם יותר, הסיכוי שלך לקבל עבודות גבוה יותר. הציבור שומע עליך, קורא אותך במדיה חברתית כלשהי, רואה תמונות שלך, שומע ממך דברים, וכך הציבור מתוודע אליך, ואכן טאלנטים רבים פותחים חשבון טוויטר או פייסבוק ומשתפים בכיף: "הנה אני בקניות", "הנה אני מודדת נעליים", "הנה אני עם חברות", "הנה אני בסט צילומים" ועוד..

זה נחמד, אבל זה לא מספיק כשיש תחרות כה עזה בשוק. מי שיסתפק בטוויטר של השחקנית/דוגמנית הם אלו שמחבבים אותה/מעריצים אותה. אלו שסתם עוקבים אחרי רשימה ארוכה יסתכלו וישכחו אחרי 30 שניות. מה הדוגמנית/שחקנית צריכה? יותר תשומת לב, שיזכרו אותה יותר, וכשקהל גדול זוכר (לטובה) שחקנית/דוגמנית, הסיכוי שלה לקבל קמפיינים יותר יוקרתיים בארץ – גבוה.

פייסבוק? טוויטר? אולי כדאי לחשוב על משהו אחר

רבים מהמפורסמים/ות משתמשים בטוויטר ובפייסבוק לכתוב דברים קצרים ולשתף תמונות שהם מצלמים, אך לא כולם מודעים בעצם להשלכות של שיתוף תמונות לדוגמא. דוגמנית שבעצם מקבלת את פרנסתה מהתמונות שבהם היא מצולמת לקמפיינים, לא תמיד מודעת שהאתר/שרות שהיא משתמשת בו יכול לקחת את תמונותיה ולהוציא מהם פוסטרים או להשתמש בתמונות שלה על מנת לקדם את עצמו והיא לא תראה מכך סנט שחוק (קראו את התנאים. אם אינך משלם במוצר, סביר להניח שאתה המוצר ועליך בעצם עושים רווח, ופייסבוק היא דוגמא מצוינת לכך).

מה שהצעתי לאותן 2 "לוהטות" ולבעל הסוכנות הוא משהו שאני מציע לכל סלבריטאי/טלנט/דוגמנית אחרת – פתחו בלוג מבוסס וורדפרס.

אני מודע לכך שרבים "מפחדים" מבלוג כי הם חוששים שאין להם מה לכתוב, זה מסובך מדי, ומה עם הפייסבוק והטוויטר שהם פתחו? שאלות טובות, והנה כמה הסברים ויתרונות:

  • בעבר אכן היה צריך להיכנס לבלוג שלך, להתחיל לכתוב, לנסח, להעלות תמונות, לסדר ואז לפרסם. כיום כבר לא. יש לך טלפון אנדרואיד? אייפון? יש לשניהם אפליקציה של וורדפרס (כאן לאייפון וכאן למכשירי אנדרואיד). מתקינים את התוכנה ונהנים משלל יתרונות:
    • אפשר לצלם תמונות או וידאו ישירות מתוך האפליקציה, להוסיף טקסט (קצר או ארוך, אין הגבלה על אורך הטקסט, וכך ניתן יותר להסביר לגולשים מה מצולם, הסיפור מאחורי התמונה וכו') ולשתף במספר קטן של קליקים.
    • התוכנה עצמה פשוטה מאוד וקלה להבנה, ובאייפון יש אותה גם בעברית מלאה (באנדרואיד התפריטים באנגלית אבל אפשר לכתוב בעברית מימין לשמאל בלי בעיה וגם לערוך את הטקסט ישירות מהטלפון/טאבלט יותר מאוחר). אפשר גם לפרסם פוסטים ותקצירים בעברית, באנגלית ובכל שפה אחרת.
    • שליטה מלאה בתמונות – אפשר לפרסם את התמונה בקטן, בינוני גדול או כל גודל שרוצים, אפשר גם לתת לינק לתמונה בגודל מקורי, וכמובן שאפשר גם לפרסם וידאו קליפים באורך שתרצו.
    • הזכויות על התמונות נשארות שלך בלבד.
    • בעזרת 2 תוספים שמותקנים בוורדפרס עצמו (האיש הטכני שלכם יוכל לסייע לכם בכך) אחרי כל פוסט שלכם המערכת תשלח אוטומטית טוויט והודעה לפייסבוק וטוויטר שלכם ולשאר רשתות חברתיות (גוגל+ ועוד).
  • בלוג גם נותן תחושה של "קירבה" בין המפרסם לגולשים שלו. אנשים כותבים טוקבקים ותגובה של טאלנט לגולשים שלו במקרים רבים יוצרת דיונים מעניינים. תשאלו את נועה תשבי לגבי מה שקורה עם #פידלילה). אישית, אני נהנה מהתוכן ומהטוקבקים והדיונים בבלוג של גדי טאוב, ויובל דרור לדוגמא.
  • מקום אחד להכל: רוצים להכחיש שמועה שמופיע באתרים הגדולים? לקדם משהו שלכם? לשתף תובנות ודעות שלכם? זה ה-כלי, ואתם שולטים בהכל, כולל התגובות.
  • קל לעקוב: כל בלוג וורדפרס תומך אוטומטית בדבר שנקרא RSS, מה שמאפשר לאחרים לקרוא באתרים אחרים אם יש לכם דברים חדשים שפרסמתם, ואתם יכולים לפרסם תקציר או פוסט מלא.
  • סיוע לקריירה שלך: זוכרים את אותו משרד פרסום/חברת הפקות מהתחלת הפוסט הזה? הם יכולים לקבל את המידע ממכם בצורה מסודרת. אפשר גם לפתוח פוסט (שסגור בסיסמא שתהיה אצל הסוכן שלכם לדוגמא) ובו תכניסו תמונות מקצועיות שאינכם רוצים שיופיעו בכל מקום בעולם.
  • עיצוב: הקץ לעיצוב השבלוני שקיים בפייסבוק וטוויטר ושאינכם יכולים לשנות. בוורדפרס בונה אתרים יכול לעצב לכם את הדברים בדיוק כפי שתרצו. איזה צבעים, איזה פונטים, היכן כל דבר ישב ועוד ועוד.

בקיצור, בלוג יכול לתת לכם הרבה יותר, ויחד עם זאת להשאיר אתכם מחוברים לאלו שעוקבים אחריכם בפייסבוק ובטוויטר.

איך מקימים כזה? בקשו מהאיש הטכני שלכם שירכוש עבורכם אחסון משותף (זה לא יקר), שיקים עליו בלוג ובקשו מבונה/בונת אתרים מקצועית שתבנה לכם עיצוב כמו שאתם אוהבים. זה סיפור די פשוט (יש עיצובים מוכנים אבל אפשר לשנותם או לבנות מאפס), ותתקינו את האפליקציה במכשיר הנייד (או טבאלט או שניהם), ותוך רגעים ספורים תהיו מוכנים. להבא, שתרצו לצלם תמונה מ-ה-מ-מ-ת, הפעילו את האפליקציה של הוורדפרס, תלחצו על Camera, צלמו, הוסיפו כמה מילים, ותלחצו על Publish. זה הכל.

כמובן שעם בלוג, בדיוק כמו עם טוויטר ופייסבוק, צריך להיות שקולים ואחראים. ככל שאתה יותר מפורסם, הרבה יותר יקראו אותך ואתה יכול "לשרוף" את עצמך אצל סקטורים שונים בקלות. תלמדו להתעלם (ואם צריך – פשוט תמחקו) מכל מיני "מחמאות", נסו לא לבוז לקהלים מסויימים (במיוחד אם הדוגמן/ית חתום/ה על קמפיין למשך שנה לדוגמא) ותזכרו את הכלל הכי חשוב: אנשים מכירים את הדמות בטלויזיה/באינטרנט, לא את השחקן/דוגמן מי שהוא בחיים האישיים והפרטיים שהוא יושב עם המחשב הנייד בפיג'מה במיטה, אז קחו את הדברים בפרופורציה.

ולבסוף כלל חשוב: לא חשוב מי המנג'ר/סוכנות שלכם (אוקיי, למעט אם ההורים הם הסוכנים שלכם) – מי שעושה לכם את הקידום הכי טוב הוא אתם בעצמכם. תעשו עבודה טובה, תקבלו יותר פרוייקטים ויותר כסף. תשתלחו חופשי באנשים – ותצטרכו לחפש לעצמכם עבודות בשכר רעב.

בהצלחה

קינדל ופאדיחת זכויות יוצרים

image

מי שלא עקב אחרי החדשות לגבי הקינדל והפאדיחה של אמזון, הנה הם בקצרה: הספרים של ג’ורג’ אורוול הוצעו למכירה דרך אמזון בארה”ב (בשאר העולם הם ניתנים להורדה בחינם כפורמט PDF) וזה נעשה ע”י צד ג’ שעובד בשת”פ עם אמזון. לאחר שהמכירות החלו, התברר לו שאין לו זכויות להפיץ את הספר, הוא הודיע לאמזון, ואמזון החליטה להוריד את הספר הדיגיטלי מההיצע, רק שאמזון לא רק הורידו את הספר מהקטלוג הממוחשב ברשת, אלא שהם מחקו מהקינדלים של אנשים שקנו אותו את הספר וזיכו את החשבון.

למי שלא מבין את חומרת הדברים נתאר את זה כך: תארו לכם שמכרתי לכם מוצר, ורק לאחר המכירה מצאתי שאין לי זכויות למכור אותו ואז אני פורץ אליכם הביתה, לוקח את מה שמכרתי, ומזכה לכם את כרטיס האשראי.. איך ההרגשה?

מעבר לפאדיחה ולנזק האדיר מבחינת יחסי ציבור, הדבר שוב משקף את הבעייתיות שיש בנז”ק – אין לך אף פעם את כל הזכויות, ותמיד אפשר לעקוף אותך. קנית משהו ועקב בעיה כלשהי של זכויות אי אפשר להפיץ את הקובץ? הוקוס פוקוס, אין לך קובץ. נגמר, תתעצבן כמה שתרצה.

אנשים רבים לא אוהבים בתחום המוסיקה את כל עניין המנוי כמו Zune Pass: השרות נותן לך להוריד כמה שתרצה שירים ותוכל לנגן אותם כמה שתרצה, כל עוד תשלם כמו ילד טוב כל חודש את הסכום. הפסקת לשלם? הוקוס פוקוס, כל הקבצים לא שווים אגורה שחוקה אלא אם תשלם את המנוי מחדש. אפל גם למדו לקח את העניין שאנשים לא אוהבים כל כך את ההגנות האלו (ואצל אפל הזכויות יחסית פחות מוגבלות, כמו שאפשר להשתמש במוסיקה עם כלים כמו iMovie מבלי לשלם תמלוגים מחדש), ואפל (ואחרי זה המתחרים) החלו להציע שירים באיכות יותר גבוהה ללא הגנות במחיר טיפה יותר גבוה ואנשים אוהבים את זה.

בשביל אמזון, זו פאדיחה ענקית מבחינת יחסי ציבור: אנשים עכשיו מתחילים להבין שמה שהם רוכשים אינו אותו דבר כמו רכישה של ספר פיזי בחנות שאף אחד אינו יכול לחייב אותך להחזיר אותו אליהם, ובשביל המתחרים זו מתנה משמיים: כל מה שהם צריכים לעשות בפרסום המוצר הבא, הוא להוסיף הודעה דאחקות על חשבון אמזון ש”מוזר זה לעולם לא ימחוק קבצים ללא רשותו של הלקוח”.

כמובן שהאירוניה הכי גדולה היא הספרים המדוברים: 1984 ו”חוות החיות” של ג’ורג’ אורוול, המדבר על עינו הפקוחה של האח הגדול וכיצד האח הגדול יכול לעשות דברים ולעקוף את האזרח הקטן, וגוגל בדיוק נותנת את הדוגמא הנ”ל – עם ספריו של ג’ורג אורוול. למי שמעוניין, אגב, בספרו 1984, כל מה שצריך הוא ללחוץ כאן, יש גירסת PDF שגם קינדל יודע להציג, בלי הגנות.

לו היה ג’ורג’ יודע זאת, הוא בוודאי היה מתהפך בקיברו..