רכבת ישראל, הוועד, בית המשפט, ו-30 אלף שקל קנס

אני רוצה להתחיל בסיפור קטן על נאיביות: כחודש לאחר שהקמתי את העסק למכירת שרתי VPS יצר איתי קשר אדם אחד. נקרא לו רוני. רוני רצה להיפגש. נפגשנו. הוא סיפר לי שהוא רוצה לשכור כמה שרתי VPS גדולים, רוחב פס רציני ועוד מספר דברים. הסכום החודשי שרוני היה צריך לשלם היה יפה מאוד: 5 ספרות ורוני עוד רצה לשלם מראש. אני כבר התחלתי לדמיין איך אני יוצר קשר מחדש עם המשווק של HP שאני עובד איתו כדי לרכוש עוד מספר שרתים וזה כשיש לעסק כולה חודש!

רוני ביקש שאוציא לו כמה שיותר מהר חשבונית, הוא רוצה לשלם ולהתחיל להריץ את הדברים. תוך דקות ספורות הנפקתי לו חשבונית וציפיתי שרוני ישלם ונתחיל להקים את כל מה שהוא ביקש. חלף יום, חלפו יומיים, שבוע ורוני לא משלם. התחלתי לדאוג: מדובר בחשבונית מאוד גדולה ותוך מספר ימים אצטרך לשלם עליה מע”מ ומס הכנסה בסכום ממש לא קטן בשעה שלא קיבלתי שקל אחד! בסופו של דבר הצלחתי לתפוס את אחד השותפים של רוני והוא הסביר לי שהבחור השתמש בחשבונית כמנוף למו”מ עם הספק שהוא רצה לעזוב. אותו ספק מתחרה הוריד 100 שקל מהמחיר ורוני נשאר, רק שרוני לא טרח להודיע לי. כמובן שהייתי צריך לעבור את כל הסיפור של חשבונית זיכוי וכו’, ולא הרווחתי את העיסקה הזו, אבל זה היה עבורי שיעור חשוב ב-לא להיות נאיבי.

בסופו של דבר יצאתי בזול.

מנהיגי המחאה החברתית לעומת זאת למדו אתמול שיעור ב-לא להיות נאיבי אבל שיעור יקר מאוד. עלות השיעור: 30 אלף שקל!

מסתבר שאותם מנהיגי מחאה יקרים, מאוד חשוב להם להגן על ועד עובדי הרכבת, אותו ועד מיליטנטי שמנהיגתו מצפצפת על בית דין לעבודה (היא חטפה 10,000 שקל קנס על ההתנהגות הזו). למנהיגים היקרים מאוד חשוב שהרכבת לא תופרט, שמשרד התחבורה יבטל את החוזה עם יצרנית הקרונות בומברדיה והעיקר שעובדי הרכבת יקבלו תנאים נוספים ו”יתחזקו את הקרונות” (למרות שהרקורד שלהם בתחזוקת קרונות עד היום אינו משהו ששווה להתגאות בו).

אז מה עושים אותם מנהיגי המחאה? מגישים ערר לבג”צ שיורה למשרד התחבורה לבטל את החוזה ומבקשים מכב’ ביה”מ לכפות על משרד התחבורה להסכים לתנאי הוועד.

כדי לקצר את הסיפור, אביא את הדברים כפי שנכתבו היום ב”ישראל היום”:

בג"ץ דחה אתמול על הסף את העתירה שהגישו ראשי המחאה החברתית, ובהם ‍דפני ‍ליף, שביקשו לעצור את הפרטת הרכבת. הדחייה הייתה כי "העותרים ידעו על אפשרות קיומו של מיקור חוץ עוד מסוף 2009 אך בחרו להשמיע את קולם רק עתה". בצעד חריג הטילו השופטים (ניל הנדל, סלים ג'ובראן ונעם סולברג) על העותרים הוצאות משפט בסך 30 אלף ש'. העותרים דרשו כי בג"ץ יורה לבטל את ההסכם עם יצרנית הקרונות הקנדית בומברדייה, לתחזוקת יותר מ-130 קרונות חדשים. זאת, בטענה שהסכם התחזוקה אינו אלא דרך להביא להפרטת הרכבת

כלומר מנהיגי המחאה החברתית לא עשו שיעורי בית, לא בדקו את הדברים לעומק. העניין קיים מ-2009 והוועד פשוט נקט סחבת ולא רצה להגיע לשום הסכם, אבל מישהו לא סיפר את זה למנהיגים היקרים. השופטים התעצבנו ונקטו צעד חריג של הטלת קנס משמעותי על אותם מנהיגים.

עכשיו אולי אותם מנהיגי מחאה יתחילו להבין עם מי יש להם עסק: עם ועד שקיבל במסגרת המו”מ תנאים מפליגים: תוספות שכר, הבטחת קליטה של קופאיות ועוד דברים, אבל הוועד החליט שלא מתאים לו ולשר התחבורה פשוט נמאס, אז הוא משתמש בסמכות שלו לקבוע מי יתחזק את הקרונות ואם הוועד ימשיך לעשות שטויות, זה יגמר בעוד סיבוב בבית דין לעבודה.

אישית, לא הייתי רוצה לראות עוד טייקון קונה את הרכבת בגרושים והולך לפי שורת רווח והפסד פר רבעון, עם פיטורים המוניים רק כי לא הגיעו לאיזה יעד של רווחים מהאולימפוס, אבל מצד שני, שאני רואה את ההתנהגות הנלוזה של הוועד שפשוט שם פס על כל דבר, אני מתחיל לתהות .. אולי הפרטה בכל זאת תעזור כאן.

היום היתה עוד הפגנה נגד הפרטת הרכבת בהשתתפות כמה עשרות מפגינים, וכשאני רואה את זה אני חושש שאותם מפגינים אינם מודעים לכך שהם משמשמים כפיון בארסנל של אותו ועד הרכבת מבלי לדעת את כל הפרטים של המו”מ, ומבלי לדעת איזה טריקים הוועד ממציא כדי לתחמן את כולם. אחרי הכל, כפי שהשופטים טענו: העניין התחיל מ-2009, איפה בדיוק היה הוועד? מדוע לא נשמע קולם אז?

יוצאים משביתה, ונכנסים לשביתה

רק הבוקר התבשרנו שהשביתה הגדולה הסתיימה לה. שר האוצר ויו"ר ההסתדרות הדגישו במסיבת העיתונאים את היתרונות שכל אחד השיג, לחצו ידיים, חתמו, והכל נראה מאחורינו, אבל במדינת ישראל דברים זזים מהר (לפעמים, ובמובן הרע של המילה), וכבר אנו מתבשרים כי הוועד החזק של רכבת ישראל מאיים לשבות.

ועל מה הפעם? הפעם יצא קיצפם על כך שמי שיתחזק את הקרונות הם לא העובדים של הרכבת, אלא עובדי יצרן הרכבת, בומברדיה, כלומר העובדים שיעשו את העבודה בארץ, יהיו עובדים ישראליים שיועסקו ישירות ע"י חברת בומברדיה ולא עובדי קבלן.

אני לא יודע לגביכם, אבל מבחינתי לעסק שלי יש כמה וכמה שרתים ואם אחד מהם יתקלקל, אני מעדיף לתת לטכנאי מוסמך של היצרן לתקן לי את השרת במקום לתת לאיזה "כלבויניק" שהרכיב מחשבים בחנות מחשבים שכונתית – לתקן לי את השרת. אני מאמין שיצרן ישקיע בטכנאים שלו הרבה יותר מאשר בעל חנות שכונתית שישקיע בטכנאי שלו, וכך אני מאמין שגם חברת בומברדיה תשקיע הרבה יותר בעובדים בהכשרה מאשר ההכשרה שתינתן (אולי) לעובדי הרכבת, מה גם שלחברות בינלאומיות יש סטנדרטים קצת יותר מחמירים מהסטנדרטים (אם קיימים) של רכבת ישראל.

אבל מתברר שהשביתה לא מגיעה בגלל הכשרה כזו או אחרת, אלא בגלל מינוי מנהל לאחת מתחנות הרכבת. אחד הנהגים ציין בפירוש כי לא מינו מקורב ליו"ר הקרבית של הועד (גילה אדרעי) ומכיוון שלא מינו – פוף, שביתה, רק שאי אפשר לעשות כך שביתה על מינוי, אז מוסיפים את עניין תחזוקת הקרונות.

אם יש משהו שעדיין הוועד אינו מצליח להבין (והיו"ר עצמה גם לא) זה שלציבור יותר ויותר נמאס מהוועד הלוחמני של הרכבת שמשבית אותה שוב ושוב, שהרכבת מתנהגת כמו חגיגת בזבוזים עם איחורים משוועים ועם תקלות אין ספור. יש כמובן את התיאוריה שמשרד האוצר "מייבש תקציבים" לרכבת. אינני יודע אם התיאוריה נכונה או לא, אולם גם בלי תיאוריה זו, הוועד מצליח כל כך לעצבן את הציבור, שאם מחר משרד האוצר יחליט להפריט את הרכבת ויהי מה – הציבור ימחא כף למשרד האוצר. מי יודע, אולי חברה צרפתית או סינית או אנגלית כלשהי תיקח שליטה על הרכבת ותביא קצת ממה שקורה באירופה – פה לארץ.

עד אז אנחנו נמשיך לסבול את השגעונות של אותו ועד, נמשיך לסבול עם רכבות וקרונות שלא מתוחזקים כראוי ומתאימים ללפני 20 שנה (מדוע אין יותר מ-2 שקעי חשמל בכל קרון? הרי לא מדובר כאן בהפעלת מכונת כביסה או מקרר ע"י הנוסעים!), עד שמישהו שם למעלה יתעורר.