מה ש-בנט ובימין מפספסים

מכיוון שעבדכם הנאמן צריך להישאר עד השעות הקטנות של הלילה ולעשות מיגרציה של שרתים, חשבתי לכתוב פוסט על מה שקרה עם נפתלי בנט ביומיים האחרונים.

הכל התחיל עם הראיון בתכנית “משעל חם” של ניסים משעל. ניסים הוא מראיין משופשף וכשהוא רוצה, הוא יודע להשחיל שאלה שהמרואיין לא מצפה לה ולא חשוב מה המרואיין יענה, יהיה פה אייטם, וכך בדיוק קרה לנפתלי בנט, אדם שאין לו הרבה נסיון בהופעות ציבוריות – הוא אמר (ואני מצוטט מהכתבה): “אם יורו לי לפנות יהודים – לא אעשה זאת”.

ביבי ובימין, ששם קצת יותר מנוסים בפוליטיקה, ספינים (בזה ביבי אשף) וכו’ – אמרו “תודה לאל” וביבי זימן בדחיפות את שלושת הערוצים ל”ראיונות” ובאותה הזדמנות הוא הפך את בנט לאדם בלתי אחראי ובעצם קרא לו בעקיפין סרבן פקודות. הלילה בנט הופיע מול התקשורת כדי לנסות למזער נזקים ולאמר שהוא לא סרבן פקודות. כמה זה ישפיע? שאלה טובה, נראה זאת במדגמים הבאים.

הבה נניח את הקלפים על השולחן ונסתכל למציאות בעיניים: הסיכוי שביבי והליכוד/ימין יעלה לקדנציה נוספת כרגע נראה סיכוי גדול בהרבה מזה שהמרכז/שמאל יעלה. אנחנו מדינה סופר דינמית וחדשות שאצלנו מעכלים ביום בחו”ל לוקח להם שבועיים, ופה דברים משתנים מדקה לדקה, וכרגע האגו של ראשי מפלגות המרכז מדבר במקום למצוא נוסחה להתאחד ככח מאוחד (כמו ליכוד-ביתנו), וכל עוד זה כך – ביבי לוקח. בהליכה.

מי שיבחר כתוצאה מהבחירות ויקים קואליציה, יצטרך לעמוד מול ממשל אמריקאי שכבר אין לו שום סבלנות למשחקים בעניין המו”מ עם הפלסטינים. האמריקאים כרגע רק מגנים את כל אישורי התוכניות לבנייה ב-E-1, אבל אחרי הבחירות הגינויים יעברו שדרוג לצעדים, ומי ששוכח ישראל מקבלת מדי שנה כמה מיליארדי דולרים מהדוד סם ואפילו הרפובליקנים עושים קולות של אי נוחות מכל אישורי הבניה הללו, בוודאי שגם הדמוקרטים לא אוהבים זאת, כך שאם יחליטו באחת הוועדות שם להקפיא כספים ורכישות בכספים האלו, לא יהיה קשה להם להשיג רוב להעביר החלטה כזו. הנשיא הנוכחי כבר לא חושש מהקול היהודי.

גרוע מכך – לאבו מאזן נמאסו המשחקים הללו (בין אם הוא צודק או לא צודק, ובין אם ישראל צודקת או לא – זה לא רלוונטי), והוא שוקל פשוט לפרק את הרשות הפלסטינית ו”לתת את המפתחות לביבי” ודבר כזה יביא לכמה דברים:

  • התפרקות הפנטזיה הרטובה של רבים מאנשי הימין על מדינה יהודית. אנחנו נהיה מדינה דו-לאומית.
  • כמות טרור שלא ראינו שנים רבות: כל אלו שרצו לראות פה מדינת פלסטין ויראו שהיא מתפרקת, חלקם יפנו מחדש לטרור, פיגועים, התאבדויות וכו’.
  • צה”ל יצטרך להתמודד מחדש עם כל השטחים, עם משטר צבאי מחדש, ושוב התמודדות עם עזה והחמאס, שלא לדבר על גופים נוספים.
  • ליבוי האש לרמות הרבה יותר גבוהות ע”י הספונסרים הראשיים – אירן.

בארה”ב ובאיחוד האירופי האיום של אבו מאזן נקלט היטב, ואם מישהו חושב שהם לא יעשו כלום בנידון, אז הוא טועה: חרב הסנקציות תוצא מנדנה כלפי ישראל, דברים כמו:

  • סימון גורף בכל האיחוד האירופאי על מוצרים מהתנחלויות (תחשבו מה זה יעשה ליצואנים שמייצרים משם מוצרים).
  • הפסקת הסכמים מסחריים בין גופים גדולים ומדינות לבין ישראל
  • קבלה הרבה יותר אוהדת לטענות הפלסטינים ממה שקורה היום, סביר להניח שבית הדין בהאג יעבוד שעות נוספות.

אלו סנקציות שיכולות לקרות. בעבר הם נעצרו בהתערבות של ארה”ב, אבל בתקופת קדנציה שניה של נשיא שאין לו חשש מהקול היהודי, לא בטוחה שארה”ב תמהר ללחוץ על האירופאים לעצור את מה שהם מתכננים. על האו”ם אני אפילו לא מדבר..

בסופו של דבר ביבי יגרר ע”י האמריקאים והאירופאים למו”מ, בלי יותר מדי ברירות, וביבי בקדנציה הבאה יצטרך לפנות ישובים. זה אפילו לא שאלה של אם לפנות, אלא כמה לפנות. כמובן, מקום כמו אריאל לא יפונה, אבל ישובים קטנים כדוגמת מגרון – יש סיכוי רב שהם יצטרכו להיות מפונים.

יהיו כמובן אלו שיחשבו שמכיוון שזו תהיה ממשלה ימנית, הממשלה לא תתן יד לשום מו”מ או הסכם כזה, אבל אם ביבי יחליט ללכת עם זה (והוא יצטרך ללכת עם זה או שכפי שתיארתי מקודם – מדינות אחרות לא יתנו לו להתחמק הפעם) – שום סכסוך קואליציוני או איומים בפרישה מהקואליציה לא יעצרו את זה. השמאל יתן אוטומטית רשת בטחון לביבי בהצבעות על הסכמים כאלו, כך שגם אם בנט יחליט לאיים בפרישה, זה לא יזיז כלום ואז נגיע שוב למצב מוכר: השמאל מפנטז, הימין מקיים. זוכרים את סיני? גוש קטיף? מגרון? יש בטח עוד כמה דוגמאות שהליכוד פינה, אז גם הפעם יהיה סיבוב נוסף.

אז מר בנט היקר, אתה ומפלגתך תשבו בממשלה שהיא בהחלט תצטרך לפנות ישובים. סביר להניח שיתנו לזה שם מכובס כמו “איחוד ישובים”, רק שהפעם אף אחד לא יממן ניסורי בתים (למעוניינים לדעת, הניסור כשל, הלך הכסף, כי אף אחד לא ממש הוריד פטיש על קיר כדי לבדוק את הבניה).

אובמה, אתה מטעה את שומעיך

image

הנשיא אובמה פירסם היום הצהרה במלאת 15 שנה ובה נכתב כי … "היום אנו מוקירים את ראיית הנולד של שני המנהיגים שהחלו את הדרך עם ספקות העבר, ועמדו יחד לטובת האינטרס של ההתקדמות המשותפת. בעוד אנו עובדים עם הערבים והישראלים להרחיב את מעגל השלום, אנו שואבים השראה ממה שירדן וישראל השיגו לפני 15 שנים, בידיעה שהיעד מצדיק את המאבק".

אדוני הנשיא, הלוואי, הלוואי ובעיית השלום עם ירדן היתה כמו בעיית השלום עם הפלסטינים. אלו לחלוטין שני דברים שונים.

ההסכם עם ירדן היה הסכם שהוא יחסית די קל לביצוע. המחלוקות לא היו כאלו גדולות, היה עניין של 400 ק”מ שטח בערבה, ועניין של חלוקת משאבי מים. האמריקאים נתנו סוכריה בדמות מחיקת חובות ירדן לארה”ב, ובסופו של דבר היום לפני 15 שנה נחתם ההסכם שאושר בממשלה עם 119 בעד ואחד נגד (רחבעם זאבי ז”ל).

ירדן היתה תמיד המדינה הבוגרת, היציבה, שבמשך שנים לא ארוכות לאחר מלחמת כיפור לא אפשרה למחבלים לירות מכיוונה לישראל, והיה קשר חסוי בין ישראל לירדן והמלך חוסיין נפגש במשך שנים ארוכות בחשאי עם מנהיגי ישראל. היה פה קשר שחוסיין לא רצה שיתגלה, אבל היה קשר די יציב.

ומה יש לנו עם הפלסטינים? חתימות הסכמים על חתימות הסכמים, ובכל פעם הפלסטינים לא מקיימים אותם. לא צריך ללכת רחוק. מפת הדרכים, זכורה לך אדוני הנשיא? כן, אותה מפה שקודמך הצהיר עליה וישראל והרש”פ הסכימו לגביה. כתוב שם כבר על ההתחלה שהרש”פ תאסוף נשק ותאסור מחבלים. נאספו כמה רבים וכמה מחסניות, היו מצלמות שתיעדו את זה ואז… דממה. לא איסוף ולא נעליים עד שהחמאס שכבר התחיל לפנטז על הגדה כ”חמאסטן 2” ואז ברשות הפלסטינית החלו שוב לאסוף נשק וראה זה פלא: נמצאו חומרי חבלה במסגדים, רובים, אקדחים, מטולים ועוד כלי נשק מכל הבא ליד. מדוע הרש”פ לא אספה את זה ובכך היתה מקיימת את מה שהם הסכימו לו? שאלה מצוינת, אך ללא מענה. שוב הפלסטינים מכזבים בישראל ובעולם כולו. צביעותו של האו”ם ושל מדינות אחרות בתמיכה חד צדדית לפלסטינים גם נותנת רוח גבית להם.

ביקשתם אדוני הנשיא לקבל הקפאת התנחלויות. היו מריבות בכנסת אצלנו אבל בסופו של דבר קיבלתם את מבוקשכם: יש הקפאה זמנית. היכן בדיוק דרישותיכם מהצד הפלסטיני? לא ממש רואים את הדרישות האלו ובינתיים הפלסטינים מעלים את רף הדרישות שלהם מעלה מעלה. ממשלת ישראל ביקשה 2 דברים מהרש”פ לפני שיושבים על השולחן ובשניהם מדובר בהצהרה פשוטה שלא עולה אגורה שחוקה לרש”פ:

  1. הצהרה כי מדינת ישראל היא מדינת היהודים, אותה הצהרה שאתה הנשיא, עוזריך ושליחיך (מיטשל) כבר הצהרתם מס’ פעמים. (ההצהרה סוגרת כל רעיון לפנטזיה על חזרה לגבולות 48 או כל גבול אחר מגבול 67).
  2. הצהרה כי לאחר הסכמי הקבע, לא יהיו שום טענות ובקשות מהצד הפלסטיני וההסכם הינו סופי ומוחלט.

מה אתה יודע אדוני הנשיא, הפלסטינים לא מוכנים אפילו להצהיר אף אחת מההצהרות האלו. הם אינם מוכנים להכיר במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי ולפיכך המדינה הינה מדינה יהודית, ובכך שהם נמנעים מלהצהיר את ההצהרה השניה, הם בעצם רומזים שזה ממש לא סוף פסוק עניין הסכמי הקבע. פלא שכאן, למעט שמאל מפנטז, כמעט אף אחד לא מאמין לפלסטינים?

ניסינו לסמוך על הפלסטינים, אדוני הנשיא. פינינו אלפי מתיישבים מאזור עזה ונתננו להם את עזה כולה מתחילתה עד סופה בלי יהודי אחד וגילינו לחרדתנו רשות פלסטינית אדישה לחלוטין לירי החמאס על ישראל מתוך עזה, הם חטפו לנו את גלעד שליט וגם אז הרשות הפלסטינית לא עשתה מאומה, ובסופו של דבר לחמאס התעורר התאבון והם הצליחו לכבוש את עזה ולהקים את “חמאסטן” ובכך הפכה פנטזיית השמאל מ-2 מדינות ל-3: חמאסטן, רש”פ וישראל. אתה יודע מה הכי מפחיד את רוב תושבי ישראל אדוני הנשיא? לגלות שגם אם נחזיר את השטחים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו תוך שנה שנתיים עם חמאסטן 2 ב”זכות” הרשות הפלסטינית שבה רמת השוחד והרמאות מרקיעה שחקים אך איש אינו פוצה פה החוצה. החמאס הרי כבר הצהיר בעבר שמה שעזר לו הכי הרבה לכבוש את עזה היה שוחד. להבריח מזוודת כספים לרש”פ זה לא סיפור כזה גדול ומשם לשחד ובסופו של דבר לכבוש את הגדה הדרך אינה כה ארוכה.

אדוני הנשיא, מנהל לשכתך רם עמנואל כבר התראיין בעבר לעיתונות והצהיר כי כבר בקדנציה הזו יהיה הסכם שלום בינינו לפלסטינים “ויהי מה!”. צר לי אדוני הנשיא, אבל 20 ומשהו שנה של חוסר אמון מוחלט בפלסטינים לא ימחק בפגישה או שתיים במלונות מפוארים. גם כשאנו מוכנים לעשות צעדים להתקרב לפלסטינים, הם מצליחים איכשהו לירות לעצמם ברגל ולהתרחק מכל שביב של מו”מ רציני בכך שהם מעלים דרישות חדשות ומצליחים להפר מחדש כל שביב אמון שנותנים בהם. שאל את מובארק, את עבדאללה (מלך ירדן) וגם את עבדאללה השני (היה לך פאדיחות איתו, אבל ניחא): אם יש צד אחד במפה הפוליטית שיכול לבצע הסכם שלום, זה הימין ולא השמאל. השלום עם מצרים, החזרת סיני, החזרת עזה, שניהם צעדים מאוד קשים שהימין ביצע. השמאל דיבר, הימין ביצע והממשלה הנוכחית היא ממשלה ימנית כך שאם יש לאבו מאזן סיכוי לקבל משהו, זה מהממשלה הנוכחית אך בצעדיו הנוכחיים, הוא יכול לקבל התעלמות מוחלטת ומיטשל יוכל
להמשיך לטוס כרצונו בינינו לפלסטינים כאוות נפשו ללא שום תוצאות. אל תשכח אדוני הנשיא, אנחנו והפלסטינים בקטע זה – מומחים 🙂

הפלסטינים ואנחנו .. לקראת אינתיפאדה נוספת?

כל זוג הורים מכיר בוודאי את הסיטואציה הבאה: הילד הקטן מתפרע, משתולל, בוכה, וההורים מבטיחים לו שבפעם הבאה שהם יקנו צעצועים, הם יקנו לו צעצוע גדול, משוכלל, עם מנורות, ממש יפה, שעושה כל מיני צלילים, ונוסע. דמיונו של הילד הקטן מתחיל לעבוד שעות נוספות והילד נרגע. לאחר זמן מה מגיעים לחנות הצעצועים הגדולה, אך אבוי, הצעצוע שהייתם בטוחים שיש ורציתם לרכוש לילד נגמר, והוא לא מוכן לשמוע על צעצוע אחר. בסופו של דבר מצליחים לשכנע אותו על משהו אחר, אבל אחרי שלהורים צצו שערות לבנות..

שכנינו הפלסטינים לוקים באותה התנהגות לעיתים, אם כי, חייבים לציין, לא תמיד באשמתם. עוד ב-2000 ברק הבטיח לערפאת 90 ומשהו אחוז מהשטחים כולל מזרח ירושלים, אולם לצערו של ברק והשמאל (ולשמחתם של אחרים) ערפאת לקה ב”תסביך מוחמד” (כפי ששלמה בן עמי סיפר) וראה את עצמו כממשיך הנביא האיסלמי ובסופו של דבר דחה את ההצעה, מה שהביא לאינתיפאדה חדשה (יש הטוענים כי הסיבה הראשית לאינתיפאדה זו היא עליית שרון להר הבית, הדעות חלוקות). נעבור 6 שנים קדימה ל-2006, ואולמרט יחד עם ציפי לבני מחליטים לפתוח בהסכמי קבע ומעלים את ירושלים (או ליתר דיוק: מזרח ירושלים) על שולחן המו”מ. הפלסטינים, שמקבלים את הרושם מהצד הישראלי, (בגיבוי האירופאים, הרוסים, הצרפתים והאמריקאים שהעניין רק נתון למחלוקות טכניות שניתן לגשר עליהן) שהשטח הולך להיות שלהם (למרות שעד מלחמת ששת הימים הוא היה חלק מהחזית הירדנית, ולא של הפלסטינים בכלל שלא היו קיימים כ”עם”).

חלפו עוד מס’ שנים, הגענו ל-2009 וממשלה חדשה קמה בישראל, ממשלת ימין עם רבע מפלגת העבודה כ”עלה תאנה” מסכן, והממשלה הזו לא מוכנה לשמוע כלל וכלל על ההסכמים שציפי ליבני רצתה להעביר (ולא נחתמו). הממשלה הנוכחית רוצה קודם כל הכרה מהצד הפלסטיני שמדינת ישראל היא מדינת היהודים. לכאורה זה נשמע צעד טריויאלי, הרי כולם יודעים שמדינת ישראל היא מדינת היהודים, אז מה הבעיה שהפלסטינים יצהירו דבר כזה פשוט? הסיבה לכך די פשוטה וידועה ל-2 הצדדים: ברגע שהפלסטינים מצהירים את ההצהרה הזו לא תהיה להם שום אפשרות לחזור על הטריק של לבקש את שטחי 67 רק בגירסה של “חלק” משטחי 48, שלא לדבר על כך שישראל לא תהיה חייבת להם אגורה שחוקה אם הם יצהירו זאת, ולקינוח: ברגע שהם יצהירו זאת, לא תהיה שום זכות שיבה (אלא אם הפלסטיני הוא יהודי 🙂 ), אז כמובן הפלסטינים לא מוכנים לשמוע על כך והם החלו לפני מס’ חודשים להקשיח עוד יותר עמדות ולדרוש את פירוק כל ההתנחלויות “עד המסמר האחרון” כפי שהצהיר יאסר עבד ראבו באחד הראיונות שנתן לאחרונה.

הפלסטינים מקבלים היום יותר מתמיד גב מארה”ב ומהנשיא אובמה, שקרא תחת כל מיקרופון רענן לישראל להפסיק מיד את הבניה בשטחים ללא חריגה. האם הצהיר אובמה דברים ברוח זו גם לגבי הפלסטינים? לא. האם הוא אמר משהו על כל ההסטה שלומדים התלמידים הפלסטינים? מאומה. הפרות הסכמים קודמים? נאדה. הוא דורש מישראל וזהו. כשמישהו כבר העיר לו על כך שהוא יותר מדי דורש ודורש רק מהצד הישראלי, “נזכר” אובמה להצהיר שגם הצד הפלסטיני צריך לעמוד בהבטחותיו ו.. זהו. שום דרישה ספציפית מהפלסטינים, שום כלום..

לאזורנו נשלח השליח ג’ורג מיטשל שאמור לתווך בין הישראלים לפלסטינים לארה”ב להשיג הסכמי קבע. הישראלים, מלומדי שליחים למיניהם, העברנו לו כמה שיעורים ב”ש-מ-ע-נ-ו את הדרישות שלך, אבל…”, וגם שכנינו הפלסטינים האכילו אותו לא מעט מרורים. כמה אכל מרורים? לפי השמועות, הוא חושב בסוף השנה להתפטר מהשליחות הזו ובמקומו אמור להגיע לכאן אחד שכבר היה בסרט הזה. קבלו את דניס רוס.

עד פה כל ההיסטוריה על רבע רגל אחת, השבוע חלו התפתחויות מעניינות. כנס פת”ח שבו השתתפו 2000 צירים החל בהכרזה של אבו מאזן כי עניין המאבקים הכוחניים חזר לאופנה וכמובן צירף איום שאם לא נעשה עכשיו הסכם שלום שבו יקבלו הפלסטינים את מזרח ירושלים + שטחי 67, אז אנחנו הם יתחילו באינתיפאדה שלישית. תנחשו לאן יופנו אותם רובים שרק בזמן האחרון הרש”פ קיבלו? אלינו. אחלה טקטיקה, לא?

אבל מכאן והלאה, החליטה ההנהגה הפלסטינית להחליק על הראש, ולהאשים את ישראל ב..חיסול ערפאת. כמובן, כמיטב הטמטום הפלסטיני, קודם כל הצביעו כל הצירים על ההחלטה כי אנחנו חיסלנו את ערפאת (למרות שאין לכך שום תימוכין והנושא נחקר לעייפה ע”י מס’ גורמים בלתי תלוים ולא הוכח מאומה). לא המחלה שהיתה בגופו (שנראתה באופן חשוד מאוד מזכירה .. איידס, כפי הנראה היו”ר היה נושך כריות) אלא אנחנו, ואז הם החליטו שהם מקימים “ועדת חקירה” על כך, כלומר קודם מוציאים החלטה סופית שאנחנו עשינו זאת, ואז מקימים ועדת חקירה.. מי אמר שהפלסטינים לא מטומטמים? כמובן שההחלטה הזו הצליחה להרגיז כמה בממשלה שלנו שהסבירו יפה כי עם החלטות אלו, אין על מה לדבר על שום הסכם. השליח האמריקאי מוזמן לקפל הפקלאות..

לסיכום: האם אנחנו עומדים ערב אינתיפאדה שלישית? אולי. מי אשם בכך? המון גורמים תרמו לכך, אבל את האצבע אפשר לכוון לכיוון השמאל ובמיוחד “קדימה”, שנתן לפלסטינים את התחושה שאו טו טו הכל שלהם מבלי בכלל לקחת בחשבון מה העם רוצה, וכשנתנו לעם להצב
יע בקלפיות, התוצאה היתה הפוכה ממה שאולמרט רצה: פתאום העם רוצה דווקא ימין, לא “מרכז” פיקטיבי פרי עמלו של ארד ושות’ אלא דווקא ימין, והימין הצהיר לכל אורך הדרך: שכחו מניתוק מזרח ירושלים, ושום הסכם ש”קדימה” רצתה להעביר לפלסטינים לא יחתם אלא ידון מחדש לפי אמות מידה ימניות. רם עמנואל (מנכ”ל משרד הנשיא בארה”ב) החליט כי בקדנציה זו של הממשל האמריקאי כל העניין יסגר, ואני יכול להבטיח לו שאם העניין יסגר בקדנציה זו, יצמחו לי כנפיים בגב. אף אחד בממשלה זו לא מוכן ללכת לפי התכתיבים האמריקאיים ושאר מדינות שמתעלמות מהממשלה הישראלית.