חסימת פורנו, ש”ס ובריטניה

אני אתחיל את הפוסט הזה במסע בזמן, 4 שנים אחורה למאמר הזה ב-YNET. החכ”ים של ש”ס, ביחד עם יו”ר המועצה לשלום הילד, ניסו לקדם הצעת חוק בה ספקי האינטרנט בארץ יחסמו אתרי פורנו, הימורים ואלימות. ש”ס ניסו לדחוף זאת בכל כח גם כשנה לאחר מכן וכתבתי על כך מאמר והתייחסתי באותו מאמר לצביעות ולבעייתיות בעניין.

נחזור לשנת 2011: שר התקשורת הנוכחי לא אהב את הרעיון והצעת החוק נקברה. כל חובבי השוודיות המקפצות יכולים לחזור לנשום בצורה סדירה: אתה לא הולך להופיע במאגר כלשהו כחובב פורנו.

זה – בישראל.

נעבור לבריטניה, מקום שרבים תופסים כארץ ליברלית, מקבלת את האחר בזרועות פתוחות (יש שיאמרו יותר מדי פתוחות), שם נודע כי הממשלה ברשותו של דייויד קמרון הגיעה לעיסקה במסגרתה 4 הספקיות אינטרנט הגדולות בבריטניה יחסמו כברירת מחדל אתרי פורנו ואם תרצה לראות ציצים קופצים ובחורות בשלל תנוחות, תיאלץ ליצור קשר עם ספק האינטרנט שלך ובקול מתנצל תבקש שיפתחו לך את החסימה. כמובן ששמך יופיע באותם רשימות כ”פתוח לפורנו” וההיסטוריה מבחינת אבטחה בבריטניה די מבטיחה שהרשימה הזו תזלוג במוקדם או במאוחר..

ממשלת בריטניה כמובן לא חיפשה איך לחסום סתם ככה אתרי פורנו, מישהו היה הצריך להביא זאת לידיעתם, ומי עשה זאת? תכירו את ארגון Mothers Union ארגון נוצרי שמרני שמימן הכנת דו”ח שהתרכז לא רק באתרי פורנו אלא גם בהימורים ואלימות, לא רק באינטרנט אלא גם במשחקי וידאו, שידורים, מודעות, פרסומות וכו’. הממשלה בראשות קמרון קיבלה את הדו”ח וקואליציה של חברות הקימו את אתר Parent Port בה יוכל ההורה המודאג להתלונן על פרסומות בוטות, אלימות ועוד. הדבר המצחיק: בכל המדיות למעט הרשת, כל אזרח יכול להנות מהשידור/משחק וכו’ ויהיה תהליך של קבלת תלונה, הפניה לגוף הרלוונטי שיחליט אם יש צדק בתלונה וצעדים מצד מפיץ השידור/משחק/מודעה וכו’, אבל כשזה מגיע לאתרי פורנו/הימורים/”אלימות” – חוסמים הכל ורק אם תזדהה, יפתחו לך.

הצביעות של הדו”ח הזה זועקת לשמיים מסיבה פשוטה: הגופים האלו לצנזור תכנים בטלויזיה, ברדיו או במודעות קיימים זמן רב והם פסלו לא פעם ולא פעמיים מודעות ושידורים, כך שאין בכך כל חדש. לעומת זאת, הדו”ח מטיל את צנזורת האינטרנט על ספקי האינטרנט ולא על ההורים שחרדים לנפשם הרכה של ילדיהם, התנהגות דתית טיפוסית.

אז פעם אחת אפשר להתגאות שאצלנו אין צנזורה נוקשה על תכנים למבוגרים כמו שמהיום תהיה בבריטניה. כמובן שאצלנו תודות למשטרת ישראל יש צנזורה (שלוקח בערך 10 שניות לעקוף) על אתרי הימורים ללקוחות ישראלים, אבל המרחק רב מצנזורה מוחלטת של תכנים למבוגרים בשיטה של Opt-out.

כמה מילים לגבי דודו טופז והתנהגות

dudu-topaz

נהרות של דיו נשפכו על כל מה שקרה עם דודו טופז, האלימות כלפי מנהלים ב”רשת”, “קשת” ועוד, האיומים, ועוד. אין ספק שדודו טופז חרג לחלוטין מכל נורמה חברתית ואין שום הצדקה למעשיו, מזימותיו והנזק שהוא גרם בכל אספקט, אישי, נפשי, פיזי ועוד, ובטוחני שבתי המשפט בארץ ידונו בתביעות נגדו מצד הנפגעים, במיוחד שהוא הודה בדבר.

על כך רבים וטובים ממני כתבו.

אך ישנה נקודה אחת שדודו טופז מזכיר והיא נקודה חשובה. אפשר לראות את הקליפ שבו מדבר על כך דודו כאן.

ישנה איזו “מחלה” אצל אנשים מסויימים שברגע שהם מטפסים במעלה הסולם, הם מעדיפים “לשכוח” או להתעלם לחלוטין מכל מי שנמצא בסולם “למטה” מהם. אני אתן דוגמא שקרתה לי לפני מס’ שנים:

יצא לי להכיר בחור נחמד שלא אזכיר את שמו. הבחור היה ממש “שד” בתכנות בשפות שונות. שנינו הגענו מחברות “גולגולות” שונות ועבדנו יחד במשך מס’ חודשים. היה כיף לעבוד עם הבחור שהפעיל “ראש גדול” ותפס את הבעיות עוד כשהיו לא מהותיות וטיפל בהן. העבודה הסתיימה לאחר מס’ חודשים, אני המשכתי לעבודה אחרת וגם הוא. כל אחד מאיתנו הוסיף את השני ל-Google Talk שלו ודרכנו נפרדו.

חלפו מס’ שנים ואותו בחור התקדם בסולם התפקידים בחברה ידועה ואני חיפשתי עבודה אחרת לאחר שהמעסיק שעבדתי אצלו פשט רגל. באותם ימים מישהו גילה לי כי באותו חברה בו אותו בחור נחמד עובד, קיימת פוזיציה שמתאימה לי ככפפה ליד והם מחפשים בדחיפות מישהו. נו, אם הבחור מכיר אותי ועובד באותה חברה, אז אולי הוא יוכל לעזור להתקבל יותר בקלות.. כך לפחות חשבתי, ושלחתי אליו את קורות החיים שלי ובקשה אם הוא יוכל לקדם את זה..

חלפו מס’ ימים. דממה. כלום לא שומעים מהבחור. ניסיתי להשיג אותו בגוגל טוק.. אין תשובה. ניסיתי טלפון, יש רק מענה קולי שהוא לא מתייחס להודעות. חשבתי כבר אולי שפגעתי בו בלי כוונה או משהו ולכן יצרתי קשר עם חבר שלישי שמכיר אותו. אותו חבר שלישי הפתיע אותי: גם לו אותו בחור ניתק קשר ומתעלם לחלוטין ממנו, זה לא שאני פגעתי, זה משהו שהוא החליט לעשות: לנתק קשרים מהעבר.

אם לא רוצים קשר איתך, סביר להניח שלא תנסה בכח להחזיר קשרים, ולכן החלטתי להמשיך הלאה, התקבלתי לעבודה ושכחתי לחלוטין מהעניין.

חלפו מס’ שנים ובוקר אחד אני מקבל “שלום” בגוגל-טוק מאותו בחור שהתעלם ממני בעבר כשהייתי זקוק לו. הייתי נימוסי, שוחחנו קצת ומתברר שעומדים לפטר את הבחור והוא מחפש אם אני מכיר או יכול “לשדך” בינו לבין חברה שתתן לו עבודה במקצועו. עכשיו היו לי 2 ברירות: האחת היא להתעלם ממה שהיה בעבר (הוא לא התנצל) ולהפנות אותו למישהו, או האפשרות השניה: לחסום אותו בגוגל-טוק ושילך לעזאזל הוא וההתנהגות הבזויה שלו. לאחר מחשבה החלטתי ללכת באמצע: המלצתי לו שיפנה לחברות כח אדם (מבלי להפנות אותו ספציפית למישהו).

זו דוגמא אחת שאני בטוח שרבים וטובים מכירים. עכשיו נחזור לדודו טופז.

דודו מציין בצדק לדעתי את העניין הזה שסלבריטיז הופיעו אצלו ואילו כשהוא היה צריך אותם בגלל רייטינג נמוך, הם התעלמו לחלוטין ממנו, וסלבריטאים רבים שוכחים שאנחנו מדינה קטנה, שאחד מכיר את השני (שעוזר לדפוק את השלישי, אבל זה עניין אחר), ושפעם אתה למטה ופעם למעלה ואם תדרוך על אלו שמתחתיך, יגיע היום שאתה תצטרך אותם והם יתעלמו ממך. אני שוב ידגיש ואומר: זה שסלבריטאים התעלמו מדודו אינו מצדיק אלימות בשום צורה שהיא!

זה לא רק אצל הסלבריטאים, זה גם אצל אנשי היי-טק ובכל מקצוע אחר. אנשים, אל תטרקו את הדלת בפני מי שעזר לכם, כי בבוא היום יכול להיות שתיתקלו שוב באותם אלו שאתם מתעלמים מהם, ואז כשתצטרכו אותם תחטפו דלת בפרצוף וחבל.