DriveDroid – האפליקציה שעוזרת המון לאנשי סיסטם/IT

מי מאיתנו לא עבר את הדבר הבא בחיים: אתה צריך להתקין מערכת הפעלה על מחשב או שרת, או להפעיל תקליטור כלשהו על מנת לבצע Rescue למערכת שלא מצליחה לעלות. אתה מגיע למכונה, מגדיר ב-BIOS לעלות מ-CDROM/DVD או מאיזה דיסק און קי (או כרטיס SD) ו… "אליהו הנביא" של הצרות (כן, מרפי) מגיע לביקור, ואז הבעיות מתעוררות, הנה חלק מהן:

  • התקליטור לא צרוב טוב / לא נקרא טוב
  • כרטיס ה-SD החליט לא לעשות Boot
  • הדיסק און קי או כרטיס ה-SD שהיית בטוח שנמצאים אצלך בתיק – לא שם
  • ה-Boot הראשוני עבר בהצלחה, אבל אז המערכת מחליטה שההתקן שלך לא כולל את מערכת ההפעלה (קרה לי כמה פעמים עם CentOS) ולא ניתן להמשיך עם ההתקנה
  • ה-BIOS מחליט לא להכיר לך בדיסק און קי
  • השרת רואה את הדיסק און קי, אתה מקבל Prompt של Boot אבל הוא לא מוכן להמשיך (FreeNAS 9 על שרת DELL, גם שם הייתי)

בקיצור – חיים לא ממש קלים. זה כמובן גם יכול לקרות לך כשאתה משתלט מרחוק ובדיוק כשאתה צריך להפעיל את ההתקנה, אין לך בתחנת עבודה/מחשב נייד את ה-Boot, ולך תוריד ISO ותתקין את הדיסק און קי.

מתסכל? קרה לכם? סביר להניח שכן.

באנדרואיד, אחד היתרונות הגדולים שלו, זה שמערכת ההפעלה היא פתוחה (לא ניכנס כרגע לעניין הרישוי), במיוחד ה-Kernel שהוא GPL וכל פיפס שחברה משנה בו, היא צריכה להוציא החוצה, ואחרים גם תורמים כל מיני טלאים.

בחור אחד בכינוי FrozenCow החליט לפתח משהו חדש ומאוד מעניין: הרי מכשיר האנדרואיד שלך תמיד איתך, אז מדוע שמכשיר זה לא יהפוך למכשיר שמאפשר Boot למחשבים/שרתים? 

זה בדיוק מה שאפליקציית DriveDroid עושה. היא מאפשרת למכשירי אנדרואיד (כן, גם ישנים עם אנדרואיד גירסה 2) שכבר עשו להם ROOT לחבר אליהם כבל USB פשוט מהמכשיר למחשב, להריץ את האפליקציה, להפעיל את המחשב, לבחור Boot menu (דרך ה-BIOS בד"כ מופיעה הודעה ללחוץ על מקש F מסויים כדי לקבל Boot Menu), לבחור את המכשיר שלך (הוא יראה תחת השם Linux) וזהו, מבחינת המחשב שלך זה יראה כאילו הכנסת דיסק און קי.

אבל האפליקציה הזו עושה הרבה יותר:

  • היא מאפשרת לך ליצור IMAGE ריק במכשיר, ואז ממערכת ההפעלה לצרוב לשם Image של ISO שאתה מעוניין
  • בבחירה של ה-Image אתה יכול להחליט אם אתה רוצה שזה יהיה Read/Write או Read Only (כן, שלא לדפוק את ה-IMAGE)
  • אתה יכול "לשפוך" כל גירסת ISO של Windows או Linux
  • אם אתה משתמש במספר גרסאות לינוקס אז אפשר ליצור מספר קבצי Image

ויש לזה עוד שיפור, אם כי הוא קצת מצריך החלפת Kernel לאנדרואיד שלך (יש כבר גרסאות Kernel מוכן למכשירי סמסונג פופולריים, או למי שמשתמש ב-CM 11 הלילי) שהופך את מכשיר הטלפון שלך למכשיר … DVD. במקרה הזה כל מה שאתה צריך זה פשוט לזרוק את ה-ISO איך שהוא למכשיר הטלפון שלך, להפעיל CDROM Emulation ומבחינת המחשב/שרת, הוא יהיה בטוח שהתקנת כונן DVD/CDROM. לחלק נכבד מהמכשירים יש צורך בלקמפל קרנל של המכשיר שלך ולהוסיף את הטלאים (אתה לא איש לינוקס רציני אם לא קימפלת קרנל 😉 ).

היום כבר יש כרטיסי מיקרו SD של 64 ג'יגהבייט (אפשר לרכוש אחד כזה כאן) ואם מכשירך לא תומך ב-64GB אפשר תמיד לרכוש כרטיס יותר בזול של 32GB (רשימת חנויות), אז במקום להסתובב עם דיסקים וכל מיני דיסק און קי קטנים, אפשר פשוט להכין פעם אחת IMAGES של המערכות הפעלה שאתה משתמש, ואז לחבר כבל, להפעיל את האפליקציה ולהשתמש. אחרי הכל, סביר להניח שאת הדיסק און קי או כרטיס SD אתה אולי תשכח, אבל את הטלפון/טאבלט שלך אתה לא תשכח כל כך מהר.

אישית, אותי זה כבר הציל פעמיים (האפליקציה מגיעה עם קישורים מובנים ל-ISO של GParted ולגירסאות לינוקס שונות).

רשמים מכנס רד-האט/מטריקס

השבוע הייתי (לאחר זמן רב) בכנס שערכו חברת מטריקס בשיתוף רד-האט (הסניף הישראלי), ורציתי לשתף את התרשמותי לגבי מה שנאמר ועל הכנס ככלל. 

אתחיל מהחלק הטוב ואמשיך עד לזוועה…

בחלק הטוב, אני חייב לציין את כמות האנשים ובמיוחד מהיכן שהם הגיעו. מיקרוסופט, עם כל ההשקעה שלהם בבתי מלון וארוחות ע"מ לארח מנהלים – צריכים בהחלט לדאוג. כל חברה ידועה וכל גוף ציבורי שאני יכול להעלות על הדעת – ביקרו בכנס, מה שמראה שרד-האט בהחלט תופסים מקום של כבוד בשוק הישראלי והמצב השתנה לגמרי מהמצב שהיה אך לפני שנים מועטות. שאפו למטריקס ורד-האט.

זהו, זה הדבר הטוב. מכאן.. זה מתדרדר…

ראשית, אתחיל עם עניין שישמע פעוט, אבל לי ולאחרים הוא מאוד צרם וזה העניין שחברת מטריקס החליטה "לנכס" לעצמה קרדיטים כאילו הם הם היחידים (או העיקריים) שמטמיעים קוד פתוח. צר לי, אבל חברות כמו Linnovate וחברות רבות אחרות, כמו פרילאנסרים רבים (כולל הח"מ) מטמיעים ומשפרים מוצרים ופרוייקטים בקוד פתוח על לינוקס וגם על מערכות Windows. נכון שלמטריקס יש "קבוצה", אבל עם כל הכבוד, מתחרים רבים עברו כבר את כמות ההטמעות שמטריקס ביצעה בעבר, אז בבקשה … Credit where it's due…
מכאן נעבור לרד-האט, שאולי מפלצת הספגטי יודעת מה הם עושים, אבל מה שהם עושים נכנס אצלי לקטגוריית "אללה יוסטור".

  • רד האט משום מה עדיין דוחפת את מוצר ה-RHEV שלה בגירסה 3 (אין לי מושג אם תצא גירסה 4), והמוצר הזה הוא מוצר גרוע ואני אומר את זה כפרילאנסר שנותן שרותי הטמעה ותמיכה בוירטואליזציה בתשלום!. שלא תבינו אותי לא נכון, ה"מנוע" של הוירטואליזציה (KVM) הוא פנטסטי, נותן ביצועים מעולים בכל מה שקשור לוירטואליזציה עצמה, אבל כל המסביב הוא פשוט על הפנים. עדיין אין דרייברים שנותנים ביצועים רציניים למערכות Guest כמו Windows בצורה שתתמוך בדברים כמו AERO, שלא לדבר על דרייבים למערכות Linux Guest עם Xorg (גם שם הביצועים על הפנים מבחינה ויזואלית) והם ברמה של SVGA העתיק. ממשק הניהול של המערכות הוא פשוט תת רמה והאינטגרציה עם מערכות אחרות היא מה שנקרא Left to be desired. יש לרד-האט פתרונות שהם חלופיים לניהול כמו Ovirt ואם חשקה נפשך בלעשות סקריפטים להכל, יש כמובן את Libvirt, אבל אלו פתרונות שמתאימים לסטארט-אפים ולחברות שלינוקס אצלהם זה "בעצמות". זה לא פתרון ל-Corporate ומעלה, ואני כפרילאנסר שמושכר לייעוץ, מתקשה להמליץ על RHEV כפתרון מתחרה ל-ESXI או ל-Hyper-V. גרוע מכך, זה שלא יודעים מה קורה בהמשך הדרך, רד-האט לא אומרת כלום על כך, במקום זה היא מתרכזת ב…..
  • RDO – תכירו, זה פתרון הוירטואליזציה החדש של רד-האט. מה זה RDO? התשובה היא שזהו Open Stack שרד-האט ארזו, שינו, הוסיפו וכו'. ה-RDO הוא פתרון שעדיין בתהליך בניה, אבל זה Open Stack, ופתרון Open Stack שונה מהותית מכל פתרון וירטואליזציה שחברות מכירות. חברות מכירות ESXI או Hyper-V שהוא בעצם כמות X של שרתים, שמחוברים לאיזה Storage מרכזי ומתגים (פיזיים ווירטואליים) וזה פתרון ה"ענן" הפרטי שלהם. ב-Open Stack הדברים שונים לחלוטין ואתה לא יכול לזרוק איזה Netapp או EMC כפתרון אחסון, אתה צריך שרת אחסון, ועוד הרבה דברים שונים. פתרון Open Stack יכול להתאים למספר חברות בארץ, אבל לרוב החברות הוא לא יתאים וכך רד האט שוב מפספסת את השוק הישראלי.
  • Cloudforms: רד האט רכשו את ManageIQ והמוצר של החברה הנ"ל שינה את שמו ל-Cloudform. מה המוצר הזה עושה? מאפשר לך בעצם לנהל את מערכות הוירטואליזציה הקיימות שלך וגם את החלק שאתה שוכר מאמזון (ענן ציבורי). תוכל לקבוע משתמשים ומשאבים שיהיו פנויים למשתמשים, לקבוע מחירים וכו'. ה-Cloudform במקביל גם עובר פיתוח כדי שיוכל לנהל גם מערכות מבוססות Open Stack. עד פה הכל טוב ויפה, אבל שוב – גם למיקרוסופט (וחברות צד ג' שכותבות אפליקציות לנהל מערכות Hyper-V ו-VMWare) וגם ל-VMWare יש מוצרים שיודעים לעשות את הדברים האלו כולל להתחבר למוצר מתחרה ולנהל אותו. מדוע שאנשים יקחו את הפתרון של רד-האט? שאלה מצוינת. 
  • RHEL-7: מישהו ממטריקס (צר לי, ברח לי שמו) הציג מצגת על RHEL-7. לתומי חשבתי שהנה אני הולך לראות ולשמוע פרטים חדשים על גירסת ה-RHEL המתקרבת, דברים שעדיין לא שמעתי בעבר בצורה רשמית. לצערי המציג כנראה פחות מעודכן ממני. כך לדוגמא הוא הראה את מערכת GNOME-3 ש"תהיה הסביבה הגרפית החדשה" ב-RHEL-7. טעות. מה שיהיה ב-RHEL-7 זה מצב CLASSIC של GNOME כי אנשים פשוט לא אוהבים את GNOME-3 (הממ… מעניין מדוע, האם יכול להיות שהטעות הדבילית של איסור הדבקת אייקונים לדסקטופ השפיע במשהו?). הנציג הסביר בקצרה על כך ש-RHEL-7 יהיה קל יותר לקישור ל-Active Directory וכו' עם realmd (אתם יכולים להשתמש בו כבר כיום), אבל את הדברים הממש חדשים והמרכזיים של RHEL-7 הוא כלל לא הציג (חוץ משקף עם המון שמות שלא אומר כלום לאנשים). נכון, היה לו זמן קצר להציג, אבל במקום להציג מה שהוא הציג, היה הרבה יותר חכם (לדעתי) להתרכז במה ש-RHEL-7 מציעה כמערכת הפעלה לשרתים, לוירטואליזציות וכו' ושם יש המון דברים חדשים (ומכיוון שמטריקס/רד-האט לא הציגו, הח"מ יכתוב בשבוע שבועיים הקרובים פוסט מה באמת הולך להיות שם. רד-האט, רוצים לשכור את שרותיי? 🙂 ).

בשורה התחתונה, לעניות דעתי, רד-האט צריכים להתנתק ממטריקס ולחדד בדחיפות את הפוקוס שלהם. לשבת עם לקוחות קיימים ופוטנציאליים ולראות מה הם צריכים. הנה רמז: Open Stack זה טוב בשבילי פה בבית כי אני נותן שרות בחוץ כפרילאנסר, וזה רע לחברות כי הוא לא מתאים להם בכלל ו-RHEV פשוט מוצר רחוק מאוד מבחינת קלות שימוש בהשוואה למתחרים. Cloudforms יכול להיות מוצר מעניין אם ישכרו מהנדס UX חדש שיעצב GUI יותר קליל לעבודה ולא משהו שמפחיד לקוחות. בישראל עדיף רד-האט עצמאית שעובדת מול מפתחים ופרילאנסרים וחברות הטמעה ולא מול חברה אחת שעושה טובה לאנושות וגם מוכרת רשיונות רד-האט ויש לה איזו "קבוצה" שמטמיעה פה ושם פתרונות לינוקס. יש פה סניף פיתוח של רד-האט, כולם מדברים עברית, ורד-האט יכולה לשכור כמה אנשי שיווק ולפתוח סניף שיווק רציני בדיוק כמו שמיקרוסופט, VMWare ואחרות עושות במקום "להיתלות" בחברות אחרות שגם מוכרות מוצרים מתחרים.

נקווה שדברים ישתנו…

כמה מילים על הגדרת מסכים בלינוקס, פדורה 18, וכאב ראש גדול

הבוקר החלטתי שהגיע הזמן שארים פה את המכונה העיקרית שלי מחדש, מההתחלה, אחרי שהצלחתי לארגן לעצמי סלט אחד ענק שמורכב מלא פחות מ-4 הפצות לינוקס די חופפות. החלטתי, כמכור רד-האט, לנסות את גירסת פדורה 18 האחרונה. אני אחרי הכל לא חדש בלינוקס, מה כבר הם יכולים להפתיע אותי?

וכמו תמיד, שאתה אומר משפט כזה, מרפי מגיע לביקור. הורדתי את ה-ISO, שמתי על כרטיס SD ו… טראח, ההתקנה לא עובדת, הוא לא מצליח להפעיל שרות Plymoth והוא לא מוצא dev/root/ – באמת… תקלות שטותיות, רק לחפש את חבילת האקמול הקרובה אליך…

לטובת הקוראים שאינם בקיאים בלינוקס אני לא אפצח ב-2 עמודים על הסברים לגבי אותם תקלות, אבל אני כן אתן הסבר קצת בכלליות לגבי לינוקס מהעבר ומה קורה כיום.

מאז שלינוקס נוצר כהפצה (בערך ב-93-94) ועד בערך התחלת שנות ה-2000 (בסביבות 2004-2006), לינוקס היה דבר לא קל להתקנה. רוצה להתקין כרטיס קול? חפש מה ה-DMA וה-IRQ ותוודא שאין לך התנגשות. רוצה להגדיר גרפיקה? תצטרך להכיר את הקובץ המקולל x11.conf, לוודא שיש דרייבר לכרטיס מסך שלך, לוודא שהדרייבר בכלל תומך בכרטיס מסך שלך וזו רק ההתחלה. אתה רוצה גם שהמסך שלך יציג את התמונה ב-Refresh Rate גבוה? חבוב, תתחיל להכיר את השורה המקוללת שמתחילה ב-Mode Line. קח, תתחיל לקרוא.

עם הזמן, הפצות הלינוקס השונות החלו להקל את החיים של המשתמשים בכל הקשור להתקנת לינוקס על המחשב. עדיין היית צריך לדאוג לדיסק קשיח נוסף או להשתמש בתוכנות צד ג' כדי לפנות לך מקום בדיסק, ליצור Partitions וכו', אבל החיים היו קצת יותר קלים. הפצת הלינוקס הראשונה שהציעה התקנה גרפית היתה של חברת Caldera ז"ל (מי זוכר אותם?) והיא עשתה כמעט הכל. שאלה אותך על כמה הגדרות וזהו… 20 דקות של התקנה שאתה לא עושה כלום, אז ההתקנה נותנת לך .. לשחק טטריס! אני רציני!

נחזור ל-2013. כיום, התקנות לינוקס כמו של פדורה, אובונטו או SuSE היא משחק ילדים וברוב המקרים היא יותר קלה מהתקנה של Windows. תאמר לתוכנה מה הסיסמא שאתה רוצה לקבוע כ-root, תבחר דיסק שאליו ההפצה תותקן, בחר תאריך וזמן ויאללה, התוכנה כבר מתקינה את עצמה. (הפעם אין טטריס. חבל). אחרי שהיא מסיימת אתה מפעיל את המחשב מחדש ו.. אם לא נוצר הפאק של אובונטו עם GRUB, אתה אמור לקבל מסך בחירה בין לינוקס ל-Windows, בחר לינוקס, ואחרי מספר רגעים תכניס שם משתמש וסיסמא – ואתה בתוך סביבה גרפית. תתחיל לעבוד.

מבחינת תמיכה בציוד, גם פה לינוקס עושה את החיים יותר קלים מ-Windows. אין שום CD להכניס כדי להתקין דרייברים, אין לך שרות כמו Windows Update שמחליט להתקין לך איזה דרייבר סופר-בסיסי וחפש אחר כך את הדרייבר המלא לבד (אהלן nVidia!), ובאופן עקרוני אם תחבר סורק, מצלמה, מדפסת, מיקרופון, אוזניות וכו' – אם גירסת הלינוקס שלך מעודכנת, הוא יכיר אותם ישר ויגדיר אוטומטית את המערכת. כל מה שנשאר לך לעשות זה להתקין את אחת מהתוכנות שתרצה כדי להשתמש בציוד. כנ"ל לגבי מסכים – פשוט תחבר, המערכת כבר תכיר לבד ותגדיר את עצמה, לך ישאר להגדיר אם המסך הנוסף הוא מימין, משמאל, מלמעלה או מלמטה וגם לזה יש ממשק גרפי פשוט.

נחזור עכשיו אליי. לי יש על השולחן 2 מסכים. מסך 24 אינטש של סמסונג ומסך 27 אינטש IPS שנקנה דרך EBAY במחיר של 330 דולר. איך הלינוקס מכיר את המסכים? דרך טכנולוגיה שנקראת EDID או Extended Display Identification Data. מה שהטכנולוגיה הזו עושה די פשוט: היא פונה למסך ומבקשת ממנו שיתן פרטים על עצמו: שם יצרן, דגם, מהם הרזולוציות שהוא תומך בהם ואלו מהירויות רענון מסך הוא מציג, כמו כן מהו החיבור שדרכו הוא מחובר למחשב. המערכת אוספת את הנתונים ועל פיהם היא מציגה אוטומטית את התמונה הטובה ביותר שהמסך יכול לתת וכל זאת בלי להגדיר שום דבר. 

ב-Windows ו-MAC הטריק הזה עובד מעולה. בלינוקס לעומת זאת, המערכת יותר ביקורטית. היא לא מסתפקת בנתונים האלו ומבקשת מהמסך גם Checksum של כל הנתונים, היא מחשבת בעצמה גם Checksum ומשווה. יש השוואה? מעולה, ממשיכים. אין השוואה? שהמשתמש ישבור את הראש…

שזה בדיוק מה שקרה אצלי. ה-Checksum לא נכון, כל עניין הגרפיקה נפל. 

יותר מ-4 שעות חיפשתי פתרון. אנשים רבים קנו את המסכים, אבל ההגדרות שהם נתנו התאימו למסך יחיד IPS או 2 מסכי IPS זהים. לי יש את הסמסונג, הוא לא IPS, הוא ברזולוציה אחרת. 

מה עושים? לאחר 4 שעות של חיפושים והצלחות חלקיות, מצאתי פתרון: לוקחים מה שהמסך מוציא, יוצרים Checksum חדש, משחילים אותו דרך Hex Editor ואז מגדירים בקובץ xorg.conf שמסך ספציפי מסוים יהיה בעל קובץ EDID עצמאי, נוותר על שרותי הקריאה של הסרבר הגרפי (X). לקח לי עוד חצי שעה להבין את הקטע של הספציפי אחרי שראיתי שמסך הסמסונג מציג גרפיקה עם המון רעשים — אבל בסוף נפל האסימון וכרגע אני כותב את הפוסט מתוך הפדורה 18.

ואם כבר הזכרנו את פדורה 18.. יש לי מספר הערות הקשורות לתצוגת ההתקנה. מי לכל הרוחות בנה את התצוגה הזו? במקום לתת תצוגה שהיא בעצם "סריאלית" (כלומר צעד מוביל לצעד), המערכת נותנת לך מסך ו.. תתחיל לבחור מה לעשות, ויש פה ושם אייקונים שמראים לך איפה טעית. את הממשק לסידור הדיסק מבחינת התקנה שינו לחלוטין והוא נראה מבלבל מאוד, וההתקנה נראית כאילו חזרנו לימי המסכים שחור לבן. גם הכפתורים פוזרו במקומות שונים. אם היית רגיל לאשר פעולה בלחיצה על כפתור מצד ימין למטה, עכשיו חלק מהפעולות הכפתור שלהן נמצא … למעלה משמאל. למה? ככה.

אחרי הטראומה של ממשק ההתקנה ולאחר שהתקנתי את המערכת, שרפתי כמה שעות על הגדרת המסכים, הוספת פונטים, ועוד 1001 Repositories למיניהם, המצב נראה נהדר (פרסומת עצמית בלי בושה: רואים מה זה פרילאנסר סיסטם לינוקס שלא מתייאש? 🙂 ). כמובן שזו פדורה, ומה שעכשיו נמצא בפדורה יופיע בגירסה הבאה של RHEL/CENTOS/SL או אחריה, וגם הפעם ישנם המון שינויים מהותיים, כמו חומת האש, ועוד דברים נוספים שהתווספו ושונו. הרשימה כאן. אגב, אנשי הסיסטם מביניכם שמנהלים מערכות מיקרוסופט – פדורה היא ההפצה הראשונה שנותנת לכם להקים AD ולנהל אותו/להשתתף בו בקלות מרשימה ללא צורך בספריות צד שלישי.

לסיכום: הייתי שמח אם ממשק ה-Installer היה משתנה (מדוע עדיין לא הופכים אותו לסביבה וובית?), אך גם ללא זאת פדורה עדיין מציעה סביבות נוחות (KDE, GNOME וכו') עם קהילה גדולה ואת חזית הטכנולוגיה והמילה האחרונה בסביבה ידידותית. שאפו לפדורה.

מחשבות על טכנולוגיות המחשב נייד הבא

notebookבמהלך היום ניסיתי לחשוב על המחשב הבא שיצא. אני לא מדבר על מחשב נייד שאתם או אני נרכוש בחודשים הקרובים, אלא על התצורה של מחשב נייד בעתיד הקרוב, מה הוא צריך להיות, מה יש כיום והיכן ניתן לשפר.

אז מה הבעיה שיש כיום עם מחשבים ניידים? הבעיות בדרך כלל נעוצות בגורם עיקרי אחד: סוללה. בזמן שטאבלטים מגיעים בקלות ל-8-10 שעות, מחשבים ניידים ברובם מגיעים ל-5-6 שעות, חלקם ל-8 וגם זה אם תוריד מהירות של המעבד, תשתמש בשליש תאורת מסך ותתפלל שהאנטי וירוס או תוכנת האבטחה שלך לא ירצו בדיוק ברגע שיש לך 20% חיי סוללה (ואתה לא ליד שקע חשמל) לבדוק לך את כל הדיסק הקשיח שלך.

במהלך השנים האחרונות חל שיפור בצריכת החשמל בכל המובנים, החל מדיסקים קשיחים (SSD לוקח פחות וגם דיסקים מכניים למחשבים ניידים צורכים פחות חשמל), מסכים (תאורת LED במקום תאורת פלורסצנט, טכנולוגיות AMOLED ו-OLED עדיין לא נכנסו לייצור המוני למחשבים ניידים למעט דגמים מסויימים) ועוד רכיבים יודעים לצרוך פחות חשמל.

אבל המעבדים שנמצאים במחשבים הניידים עדיין צורכים הרבה חשמל, במיוחד המעבדים של אינטל ו-AMD בהשוואה למעבדים מבוססי ARM. עובדה פשוטה: עם הגלקסי Note-2 שלי אני יכול לעבור יום וערב עד חצות בלי לטעון את המכשיר מחדש ובכל זאת לגלוש, לענות למיילים ולהתחבר ל-SSH. עם מחשב נייד ממוצע אני יוכל מקסימום להגיע לאחר הצהרים ואז המחשב ישווע לשקע חשמל.

אין מה לעשות, ל-ARM יש יתרון ענקי בחסכון בחשמל בהשוואה לאינטל, אבל המעבדים של אינטל (סדרות ה-Ivy/Sandy Bridge) נותנות ביצועים הרבה יותר גבוהים מכל מעבד מבוסס ARM. ישנם עיתונאים שחושבים שזה בגלל ההבדל בין CISC ל-RISC ועקב כך הביצועים החלשים, אבל כפי ש-IBM עם מעבדי ה-Power (במיוחד ה-Power7 של IBM) הדגימה, עם תכנון נכון אפשר גם להרביץ למעבדי XEON הכי חדשים של אינטל מבחינת ביצועים.

נסתכל מי החברות שבונות את העתיד: אפל, גוגל, ומיקרוסופט. את הפתרון של מיקרוסופט לגבי מחשב הנייד הנוכחי והעתידי ראינו, הלא הוא ה-Surface. בעוד חודשיים יצא ה-Surface Pro שיהיה מבוסס על מעבד אינטל, אבל מבחינת סוללה – תתכוננו להיות קרובים לשקע חשמלי. לפי מיקרוסופט, הסוללה תחזיק בערך כ…4 שעות.

באפל, השמועה אומרת, עובדים על להמיר את מערכת OS X ל-ARM. יכול להיות שהשמועה נכונה, אבל אפל תצטרך להשקיע המון עם הרבה החלטות קשות, הנה חלק מהן:

  • המעבדים הנוכחיים של אפל ממש לא יסייעו. הם 32 ביט עם תמיכת זכרון מוגבלת ל-4 ג’יגהבייט. אפל תצטרך לעבור לארכיטקטורה A15 של ARM ולבנות מעבדים חדשים לגמרי.
  • מבחינה גרפית, אפל יצטרכו לעבור למערכת גרפית אחרת, הואיל והמערכת הנוכחית לא יכולה לתת ביצועי Desktop טובים בכל הקשור לתלת מימד. אין מספיק זכרון לגרפיקה ולדברים כמו Z-buffer ודברים נוספים, ותוכנות שירצו להשתמש ברצינות ב-GPU יצטרכו משהו הרבה יותר רציני ממה שקיים כיום ב-iPad הרביעי לדוגמא.
  • אפל תצטרך לבחור כיוון: או לשדרג בצורה מאסיבית את iOS כדי שיתן פונקציונאליות של OS X או לקחת חלקים מ-iOS ולשלב ב-OS X, וזה כאב ראש ענק.
  • אפל תצטרך למצוא פתרונות יצירתיים לכל עניין החיבוריות. ביי ביי USB OTG, שכתוב ה-USB 3.0 לעבוד עם ARM, כנ”ל לגבי Thunderbolt, איפוס אפיקי PCI תחת ARM, שכתוב Scheduler שידע לעבוד עם ה-SMP של ARM (ששונה מהותית מה-SMP של אינטל), ועוד הרבה דברים. הם כמובן יכולים לקחת חלק מ-iOS וחלק מ-BSD, אבל עדיין מדובר בהרבה מאוד עבודה.
  • תכנון מחדש של לוח האם, סוללות וכו’.

בקיצור, מדובר בעבודה לא קטנה שמצריכה צבא של מתכנתים. לאפל יש את הכח אדם, אבל עדיין זה לוקח זמן. בטווח הארוך זה עוזר לשורה התחתונה של אפל (במקום לשלם יותר מ-100$ למעבד של אינטל כפי שאפל משלמת כיום, זה יעלה לה 20-30 דולר), אבל השאלה אם השוק ילך לסיבוב שלישי של שינוי מעבדים של אפל. סביר להניח שכן, ואפל בהחלט מסוגלת לבצע את השינוי. רבים לא יאהבו את השינוי (שוב הולכת התאימות) בהתחלה, אבל הם כנראה יזרמו עם זה בסוף.

עם גוגל הסיפור אחר לגמרי…

גוגל מנסה זמן רב לקדם את כל הסיפור של ChromeOS, שהוא בעצם לינוקס מינימלי עם דפדפן מולבש עליו ושמבצעים הכל דרך הדפדפן. אפליקציות ווביות זה טוב ונחמד, אבל יש להן המון מגבלות מבחינת ביצועים, גם כשגוגל הופכים את העולם כדי לעשות אופטימיזציות. תשאלו את סטיב ג’ובס ואפל ששחררו בהתחלה SDK לפתח אפליקציות ווביות בלבד ורק לאחר לחץ שחררו SDK חדש לכתוב אפליקציות Native. תשאלו את פייסבוק שלא חשוב כמה הם עבדו על אפליקציות שמריצות שכבת דפדפן כדי להציג סטטוסים, והמשתמשים המשיכו להתלונן על איטיות עד שפייסבוק זעקה על גוגל ואפל שיעשו עוד אופטימיזציות לדפדפנים ולמנועים שלהם (זה לא עזר ולבסוף פייסבוק שחררה לאנדרואיד גירסת Native אתמול ואפל נתנה פתרון אחר שגם הוא Native ולא HTML).

בקיצור, עם כל הכבוד ל-HTML5, יש עדיין המון דברים שהוא לא יכול לבצע ולשם כך יש צורך באפליקציות Native. הרחבה של ChromeOS לאפליקציות Native היא חסרת כל הגיון, כי אז אתה צריך שוב להוסיף חלקים רבים, לבנות API שונה ובקיצור – לתת לעולם מערכת הפעלה שניה ששו
נה לחלוטין מהראשונה שלך (אנדרואיד).

כאן, בעצם, גוגל יכולה לעשות משהו שכפי הנראה היא התחילה בשקט לעשות…

לפי דיווחים שונים ברשת שהופיעו בשבועיים האחרונים, גוגל מתכננת בעצמה מחשב נייד עם מסך מגע. גוגל עבדה בעבר עם Acer וסמסונג על מחשבי ChromeBook אבל הפעם גוגל עובדת לבד ישירות מול יצרן סיני מוכר שיבנה עבורה את המחשבים לפי עיצוב ומפרט שהיא מכינה. בשונה מה-ChromeBooks הנוכחיים, למחשב הזה יהיה מסך 12.85 אינטש עם מסך מגע.

תכל’ס אלו לא אמורות להיות חדשות כאלו מרעישות. מסך מגע הוא בסך הכל תוספת של שכבת דיגיטייזר + 2 צ’יפים על לוח האם (בחלק מהמקרים צ’יפ יחיד). סמסונג יכולה להכין לגוגל דבר כזה תוך שבוע.

כל הדיווחים מדברים על CrhomeOS כמערכת הפעלה עיקרית. יכול להיות שזה נכון, אבל אין בזה ממש הגיון. בשביל מה מסך מגע כאשר כל מה שרץ זה דפדפן ומדוע שגוגל תטרח לתכנן מחשב נייד משלה? היא לא תקבל מחיר זול משמעותי מכל העניין בהשוואה למחיר שסמסונג גובה ממנה כיום וכל הדבר הזה לא נותן יותר פרודקטיביות או יותר נוחות משמעותית בהשוואה למה שיש כיום…

אלא שכאן יכול לקרות משהו מעניין שאו שגוגל תבצע או שהקהילה תבצע: יש לנו מחשב נייד עם מעבד ARM חזק (בדגמים האחרונים של הסמסונג ChromeBook יש ARM חייתי Exynos 5 כפול ליבה), מסך גדול (12.85 אינטש) עם יכולות מגע, מקלדת מלאה.. מה הכי מתאים לדבר כזה?

נכון .. אנדרואיד.

אנדרואיד יכול לתרום פה כמה דברים:

  • מגוון עצום של תוכנות מוכנות לשימוש (אם כי חלקם לא יתאימו לתצורת מחשב נייד..)
  • מערכת שמוכרת להרבה מאוד מפתחים.
  • תמיכה עשירה בחומרה (דרייברים של לינוקס כמובן)
  • קהילה שמאוד תשמח לקנות את המחשב ולשפר דברים מכאן עד הודעה חדשה
  • קהל משתמשים חדש/נוסף שיוכל להשתמש בכלי לעבודות הדורשות מקלדת (כתיבת טקסט ארוך וכו’) עם מסך יותר גדול ועם ממשק מגע קל ללימוד ולשימוש.

חברת ASUS שחררה את משפחת ה-Transformer אבל ASUS מבחינת פיתוח חומרת ה-Transformer פספסו לא מעט: מקלדת גרועה, משטח מגע (Touchpad) זול וגרוע, ו-ASUS כמובן לא פיתחו כמעט כלום לאנדרואיד עצמו. כאן המקום שגוגל יכולים לשכלל את אנדרואיד ולהפוך אותו לקצת יותר “דסקטופי” אם הוא רץ על מחשב נייד כזה, שלא לדבר על כך שמחשב נייד כזה יחזיק עם סוללה לפחות 12-16 שעות בקלות.

מכיוון שגוגל משחררת את אנדרואיד כקוד פתוח, ויצרני מחשבים אוהבים להעתיק ולמכור, סביר להניח שאם גוגל תוציא מחשב כזה, סמסונג, אסוס, אייסר, לנובו ואחרים יוציאו תוך זמן קצר גם מחשבים כאלו. הסכמי רישוי עם גוגל כבר יש להם, וכל מה שנותר להם הוא לקחת עיצובים שהם כבר הכינו עבור Surface, להכין לוח אם חדש עם מעבדים חדשים (רפרנטים ניתנים ע”י יצרני המעבדים, אז אין להם הרבה עבודה), לשנות קצת את המקלדת (להעיף מקשי Windows ובמקומם לשים מקשים אחרים קצת יותר עוזרים), ולהכניס מערכת הפעלה של גוגל + אפליקציות / ממשק משלהם (סמסונג עם TouchWiz, וכמובן HTC עם Sense לדוגמא) – ויש להם מוצר חדש למכור.

אם גוגל לא תעשה זאת אבל כן תתחיל למכור מחשב כזה, אני מאמין שקהילת ההאקרים/מפתחי מודים בהחלט יתקינו תוך זמן קצר אנדרואיד על מכשיר כזה. לגוגל יש מסורת ארוכה של נעילה מאוד חלשה של המכשירים שלהם (סתם דוגמא: נקסוס 10 ו-4 יצאו לפני מס’ שבועות, ואם תיכנסו לכאן תמצאו אפליקציה למחשב שלכם איך לפתוח את המכשיר לרומים אחרים, איך לבצע root וכו’) ואני מאמין שתוך זמן קצר כבר יהיו מודים של אנדרואיד מלא עם תמיכה מלאה למקלדת ועוד. כולי תקווה שגוגל יעשו את הצעד הזה לפני הקהילה.

על הגנות DRM והצעת החוק המוצעת

עוה”ד הנכבד חיים רביה פירסם פוסט קצרצר באתר Law עם קישור לתזכיר תיקון חוק זכויות יוצרים. תרגום לעברית: מה שניסו לדחוף בארה”ב, מגיע עכשיו גם אלינו. מעניין אלו גופים דחפו לתזכיר הזה והיכן ידו של הדוד סם בעניין.

בעקרון, הגנות DRM אף פעם לא עבדו בצורה מוחלטת וגם לא יעבדו. אם נסתכל ממה שקורה בעשור האחרון עם ה-DMCA בארה”ב, נראה שהשימוש העיקרי לו הוא ב-2 מקרים עיקריים: שימוש ב-DMCA להסרת תוכן (בין אם הוא תוכן של אולפן ובין אם תוכן הוא של מאן דהוא ומתנגדים לאותו תוכן משתמשים ב-DMCA כדי לבעוט אותו החוצה משרותים כמו יוטיוב וכו’), ובין אם לגרום למתחרים להפסיק פרוייקטים מתחרים.

ידידי ורעי עוה”ד יהונתן קלינגר כתב פוסט על כך מבחינה משפטית ואני ממליץ לקרוא את אותו פוסט. ברשותכם, כ-גיק, אני אתייחס לנושא מבחינה טכנית גרידא.

כל עניין ה-DRM מתייחס אליך מהשניה הראשונה שאתה רוצה להקשיב ל-30 שניות, כגנב פוטנציאלי. מוכר המדיה יסכים למכור לך את המוצר רק אם תעמוד בשורה של תנאים מבחינה טכנית: המכשיר חייב להיות עם הגנות מסויימות, אתה לא תוכל להעתיק אותו כאוות נפשך למכשירים אחרים שאינם מאותו יצרן, ובחלק מהמקרים על מנת לשמוע את אותה מוסיקה, תיאלץ להיות מחובר לאינטרנט על מנת לעבור תהליך אותנטיקציה כלשהו (סמוי או גלוי, עם בקשת סיסמא או עם קומבינציית מפתח פרטי/ציבורי שנעשית ברקע לפני תחילת הניגון).

כלומר כשאתה רוכש פרק מסידרה, רצועת מוסיקה, סרט, אתה מראש קונה משהו שהוא קצוץ כנפיים. כך לדוגמא, אם יש לך iPad ואתה רוכש פרק מסידרה או סרט, תוכל לצפות בו במסך ה-iPad אך אם תחבר כבל HDMI (עם מתאם) ל-iPad, לא תוכל לצפות בוידאו על המסך הגדול. מדוע? כי ה-DRM מגביל את זה בהוראת היצרן ובעלי זכויות המדיה.

כאן בישראל אנחנו נמצאים במצב יחסית לא כל כך רע (לפני תיקון החוק). יש פה ושם הצעות סרטים של מיזמים, כאשר הרוב עד היום נפלו. כל המיזמים הגיעו עם DRM ותשלום לא קטן פר צפיה, אך איכות הוידאו היתה זוועתית, ברמות של 360P או 480P שזה אולי יתאים לטלפונים סלולריים חכמים מלפני שנה-שנתיים, אבל בפירוש לא למסך המחשב שלך. שם התמונה נראתה זוועתית, מגורענת, ולקוחות שבכל זאת החליטו להתנסות, מהר מאוד ירדו מהשרות ועברו בחזרה למה שכל עם ישראל משתמש (ואנחנו המדינה היחידה שספקית התשתית קורץ לך להשתמש בתוכן לא חוקי בפרסומות שלה) – טורנטים. שם אין DRM, יש לך מספר גרסאות להורדה (איכות רגילה, HD, FULL HD), ותוכנות ניגון רבות מספיק חכמות להציע לך מאתרי תרגום הורדות לסרט שאתה מנגן. קליק, ולסרט שלך יש תרגום בשפה שאתה רוצה.

היכן כן המצב רע בישראל? בכל מה שקשור לספרות אלקטרונית. מי ששולט בשוק זה כמובן ידיעות טכנולוגיה שמוכרת ספרים ומשתמשת ב-DRM שפיתחה חברת NDS הישראלית. ה-DRM שיש בספרים הללו (ובמכשיר) הרבה יותר אכזרי ממה שיש לדוגמא באמזון. שם ניתן להשאיל ספרים בין מנוי Kidnle למישנהו, ניתן לקרוא את הספרים לא רק בקינדל אלא בכל טלפון חכם, טאבלט וגם במחשב האישי שלך, בפונטים מאוד נוחים לקריאה, עם חוויית משתמש מעולה. ב-eברית לדוגמא (לפחות בגירסת אנדרואיד) הפונט זוועתי, אין תמיכה בטאבלטים, החוויה עצמה גרועה, ומי שכתב את האפליקציה כנראה לא נגע/למד את ICS והשרות לקוחות … מקודם אכלתי, לא ארחיב על כך.

כל עניין ה-DRM בעשור האחרון גרם לרבים לסבול. כל מי שרכש בלי כוונה נגן מוסיקה עם המדבקה Playsforsure וקנה מוסיקה דרך מיקרוסופט, סביר להניח שמצא את עצמו יום אחד לא מסוגל לנגן יותר מוסיקה. מיקרוסופט נתנה תקופה של חודשיים אפשרות לצרוב את המוסיקה שרכשת אך לא ממש טרחה לפרסם זאת בכל המקומות (כך שאם לא היית גיק שעוקב אחר חדשות טכנולוגיה באדיקות, סביר שפספסת את זה) וכך הגיע המצב שאותו DRM דפק את בעלי הנגנים וכל הכסף שהם השקיעו במוסיקה באיכות גבוהה – הלך לפח. אותו הדבר קרא (אם כי לתקופה קצרה) גם למשתמשי נגן המוסיקה Zune של מיקרוסופט.

אפל לדוגמא למדה חלקית לקח, וכיום המוסיקה שהיא מציעה מגיע בפורמט AAC ללא DRM אבל לא מומלץ לך לרוץ ולחלק את הקובץ עם אחרים, הואיל ובתוך הקובץ עצמו שמך המלא כולל שם המשתמש שלך משובצים בקובץ מספר פעמים (לא רק ב-Tags), אך לפחות קובץ AAC זה יכול להתנגן בכל מחשב וברוב גדול של נגני מוסיקה כולל מכשירי טלפון חכמים של נוקיה, מכשירים מבוססי אנדרואיד ובלאקברי וכמובן אייפון.

מי שאינו יודע – ככל שה-DRM יותר מתוחכם, כך יותר קל לפרוץ אותו. ניסו להכניס DRM על תקליטורי CD לדוגמא. שיטת העקיפה? טוש שחור על המקטע וה-DRM נגמר. ניסו ב-DVD לממש DRM ומישהו שיחרר את ה-DeCSS והקטע של ה-DeCSS היה בבחינת אצבע לעין, כי יצרני המדיה לא נתנו שום תמיכה בלינוקס. סוני ניסתה להתחכם עם Blu-Ray ועם מגוון הגנות בו (כולל Online Update להגנות, דבר שמוכנס במפרט!), זה החזיק מעמד בערך .. שנה. אינטל ניסתה להגן עם DRM על תוכן שיוצג במסך או בטלויזיה עם HDCP. זה החזיק מספר חודשים. סוני (שוב) ניסתה לשלב עוד מספר הגנות להגן על המשחקים בפלייסטיישן 3, ומספר צעירים מצאו חורים במשחקים ולאחר מכן ב-Firmware בפלייסטיישן שאיפשר להעתיק את המשחק לדיסק קשיח ולהריץ אותו בלי בעיה.

גם ההצעה לתיקון החוק הנ”ל
מאוד מאוד קלה ל”פריצה” ועקיפה עוד לפני שהיא הוכנסה לחוק, וברשותכם אתן לכם דוגמא תאורתית (כן, תאורתית בלבד, אני לא פורץ ולא ניסיתי לפרוץ).

נניח ואני מעוניין לפרוץ את ההגנות של eברית. לא בשביל לגנוב ספרות מהחנות הוירטואלית אלא לבצע משהו לגטימי ולהמיר את הפורמט הקנייני של הספר לפורמט יותר פתוח כמו ePub או PDF. להלן השלבים העקרוניים שאבצע:

  • דבר ראשון, אני אפרוץ את ההגה. אני אכתוב לי בראשי פרקים איך עשיתי זאת ואבצע זאת אישית עוד מספר פעמים על ספרים שרכשתי ואולי אכתוב גם סקריפט בשפות כמו PHP או Python או PERL שיקבלו את התוכן המפוצח וימירו אותו לפורמט פתוח.
  • כעת אני כותב “מסמך מחקר” שבו אני מסביר בעצם מה אני עושה, איך אני משתמש באפליקציות שונות כדי להוריד את התוכן, איך אני מטפל ב-Challanges, אולי אצרף גם כמה קטעי קוד להסביר ביתר פירוט את המחקר שלי.
  • אני קופץ לדואר ואני רוכש כרטיס אשראי נטען. כמה מאות שקלים יספיקו לעניין.
  • אני פותח חשבון ב-Dreamhost ומשלם עליו לשנה או שנתיים מראש. מדוע Dreamhost? זה רחוק מדי למחוקק הישראלי, זה מצריך עירוב בית משפט בחו”ל כדי להוריד את האתר, והעיקר – הם לא רק שלא נותנים את הפרטים שלי, הם גם לא מורידים את האתר אלא אם יש צו שופט מקומי. אם אני רוצה עוד קצת להקשות על בעל הזכויות, אני ארשם ל-Dreamhost דרך VPN או פרוקסי ציבורי כלשהו, בהצלחה לבעל הזכויות להשיג את פרטיי (שמוליקיהו שמולביץ’, נעים מאוד). את הדומין, אגב, אקנה במדינה זרה שאין לה ממש קשרים עם ישראל.
  • אני מרים וורדפרס, עם פוסט או 2 של הסברים, קובץ ZIP עם הסקריפטים ודף ה-PDF עם ההסברים שכתבתי.
  • לאחר שהאתר למעלה, אני מחפש דרך גוגל כל מיני הודעות שאנשים שאלו לגבי איך להמיר ספר של eברית לפורמט פתוח. אני נרשם לפורום ומגיב ישירות אל הכותב וגם בפורום “מצאתי אתר שמסביר עם קוד דוגמא וסקריפטים להמיר – לינק: XYZ. כך אני חוזר בכל מיני פורומים ולוחות. שיהיה.
  • בפעם הבאה שיצא ספר אלקטרני להיט, מישהו בוודאי יחפש להמיר אותו לפורמט פתוח, הוא יריץ שאילתות בגוגל ו.. ימצא את האתר שלי. הוא ישתמש בסקריפטים והופס.. קובץ פתוח. מכאן ועד שהספר יהיה כ-טורנט בתפוצת נאטו, יחלפו שעות או ימים ספורים.
  • בעל הזכויות יכול להוציא טישו ולבכות. שיהיה לו בהצלחה לאתר אותי.

כפי שאתם יכולים להבין מהדוגמא לעיל, מי שירצה לפרוץ ולהפיץ, הצעת החוק הזו לא תזיז ולא תפחיד אותו והוא יוכל לפרסם את הממצאים בקלות ובזול!

בעלי זכויות יוצרים שכן רוצים להרוויח, צריכים לשנות את היחס ובמקום להסתכל עלינו כגנבים פוטנציאליים מהשניה הראשונה, צריכים לתת לנו משהו פתוח וידידותי. כשמשהו נראה מזמין, פתוח וידידותי, אני אזכור זאת ובפעם הבאה שארצה לרכוש לי מספר ספרים לנסיעה/חופש/טיול, במקום לחפש טורנטים, אני אשמח לשלם לאותה חנות. כשאפל עשתה זאת בארה”ב, גרף הפיראטיות של מוסיקה צנח בצורה חזקה, כי לאנשים היתה אלטרנטיבה ידידותית, חוקית והעיקר – לא התייחסו אליך כגנב.

לסיכום: התיקון הנ”ל לא מעלה ולא מוריד. הוא רק מקשה על האזרח שבסך הכל רוצה תוכן לצרוך בכל נגן שיש לו, ואם הוא לא ימצא את זה באתר של בעל הזכויות (כמו שכיום אין סרטים איכותיים לצפיה באינטרנט בישראל בצורה חוקית!), הוא יוריד טורנטים. מי הפסיד? שוב, בעל הזכויות בגלל המחשבה המטומטמת שאם תחנוק לקוחות, הם ירצו אותך עוד.

על פרילאנסרים ולקוחות לא מרוצים

יש לי חבר טוב שמדי פעם משתף אותי בתסכול מלקוחותיו, כמה לקוח X מטומטם ולקוח Y מפגר, והוא מתאר בד”כ מדוע וברוב המקרים נראה לי שהוא צודק.

במה אותו חבר לא צודק? בכך שהוא לוקח את הדברים באופן אישי ללב.

כל עסק, יהיה אשר יהיה, קיים בזכות לקוחותיו. יהיו לקוחות, יהיו הכנסות. לא יהיו לקוחות, לא יהיו הכנסות. כולם מסכימים שחשוב מאוד לשמור על לקוחות ולוודא שהם מרוצים, ואני מוסיף: עד גבול מסוים. רבים מאמצים את האימרה “הלקוח הוא המלך”, אימרה שאינני מסכים לה. הלקוח הוא חלק מאוד חשוב, אולם לחשיבות הזו יש גבול: מה יקרה אם מחר הלקוח ירצה את השרות שהוא מקבל היום ב-50% פחות מחיר ממה שהוא משלם היום? כאן, כנותן שרות, תצטרך לבדוק אם אתה מרוויח עדיין משהו מהעיסקה. אם לא, מומלץ שתיפרדו כידידים.

אתן לכם דוגמא שקרתה אצלנו בעסק לפני כשנה בערך: לקוח גדול שלנו ביקש שרת נוסף עבור אתר רכילויות גדול וידוע. שמחנו לקבל את האתר, הוכן שרת גדול ומכובד עבור האתר עם תמיכה וניהול שלנו, כך שאם יש תקלות, אנחנו מטפלים.

המערכת הוקמה והאתר עבר והכל עבד בצורה רצינית, עד שעברה חצי שנה ואותו בעל אתר החליט שהוא לא צריך שרת כזה בומבסטי כדי לארח את האתר שלו וביקש לקצץ, כי כמות הגולשים אליו תהיה קטנה. הלקוח מבקש, אנחנו מבצעים. הזהרנו אותו מראש כי אם תהיה לו כמות גדולה של גולשים פתאומית, השרת שלו לא יעמוד בעומס, אך הוא התעקש, וביצענו.

אחרי שבוע הוא החל בהפצצות הודעות SMS מדוע השרת לא מחזיק אלפי גולשים בכניסה סימולטנית. כל נסיונותנו לסייע ולהסביר נפלו על אוזניים אטומות. ניסינו לעשות את המיטב עד שהתחלתי לעשות חישובים של עלויות תמיכה (“חץ ביז” עובדים עם פרילאנסרים כתומכים, כך התמיכה הרבה יותר רצינית והתשלום יותר נמוך בהשוואה לתומך שכיר מקצועי) והתברר כי עלויות התמיכה כלפי אותו בעל אתר רכילות הן גבוהות יותר ממה שהוא משלם, ולכן הודעתי לו כי בהתאם להסכם בינינו, אנחנו ניפרד כידידים.

כיום, בראיה לאחור, התברר לי כי עשיתי טעות כשקיבלנו אותו. מה הטעות? לו הייתי בודק יותר לעומק לפני קבלת הלקוח, הייתי רואה שאתרים מאוד גדולים עשו איתו שת”פ ולאחר מספר חודשים הם ביטלו את השת”פ, ולא מדובר על אתרי נישה אלא אתרים מאוד גדולים (נמצאים בחמישיה הפותחת של סקרי TGI). לו הייתי יודע זאת, הייתי מודיע לאותו לקוח גדול משהו כמו “תודה, אך לא תודה”. אנחנו ביזנס שמטרתו להרוויח, לא להיות מלכ”ר.

לכן, כשאתה כפרילאנסר או בעל עסק מקבל לקוחות או שיש לך לקוחות, כדאי שתבדוק את הדברים הבאים:

  • אם יש לך לקוח קיים והוא מתלונן בצורה גנרית ולא נקודתית (כלומר התלונות שלו מעורפלות ו/או מאוד כלליות), אז לפניך מקרה שמחפש לעזוב אותך ופשוט מחפש תירוץ לעזוב. ברוב המקרים, שום פתרון טכני שתציע לא יסייע, תתכונן להיפרד.
  • לקוח שעובד בשיטת ה”אני צודק”: אתה ממליץ ללקוח לעשות XYZ צעדים על מנת לקבל מה שהוא מעוניין אך הוא מתעקש לעשות ABC בניגוד או ההיפך ממה שהמלצת לו? זהו רמז מאוד עבה בשבילך שאתם לא הולכים להסתדר. בדוק איך אתה מסיים עם לקוח כזה או לסכם איתו שהוא משלם על המומחיות שלך ושיעשה את אותו XYZ. אם הוא שוב חוזר לאותה התנהגות, צרות צפויות ביחסים שלכם.
  • יותר מדי השקעה: סיכמת על פרויקט/שרות שמסגרתו הלקוח ישלם לך X שקלים על Y שעות עבודה, והלקוח מוסיף ומוסיף דרישות אך לא מוכן לשלם על שעות נוספות? הלקוח מנצל אותך. דווקא כאן פרילאנסרים רבים “נכנעים” מתוך מחשבה שאם הם יוותרו על אותם שעות, הלקוח יזכור אותם לטובה ויביא עבודה נוספת. האמת היא שאולי הלקוח יביא עבודה נוספת, אבל הוא גם ינצל אותך הרבה יותר, זה לא דבר שמתמעט, אלא רק גודל.
  • “כסף מחר”. לצערי יש לא מעט כאלו בישראל: סיכמתם על X אלפי שקלים תמורת פרוייקט שתבצעו עבורו, התשלום יהיה חלק עכשיו, חלק באמצע, חלק בסוף. הוא ישלם את החלק הראשון, וכשיגיע הזמן של החלק השני, תשמעו ממנו “מחר” מכיוון שכבר עשיתם השקעה רצינית, מומלץ או לחלק את התשלום האמצעי או לעצור את הפיתוח/שרות ולבדוק בחוזה שלכם מה מסוכם. בכל מקרה, לא מומלץ לתת את כל הפיתוח/שרות אלא רק לאחר שקיבלתם את התשלום.

אפשר להימנע מלהיכנס לצרות בחלק מהמקרים ע”י בדיקות פשוטות, אותם כדאי לבצע (את זה אני אומר מנסיון, חלקו לא נעים) לפני שסוגרים חוזה:

  • להריץ חיפוש מעמיק בגוגל כלפי אותו לקוח פוטנציאלי. נסו למצוא היסטוריה ומידע. פורומים בקטע הזה יכולים לסייע.
  • לשוחח עם פרילאנסרים אחרים שעשו עבורו עבודה קודמת. חלקם יספרו לכם מיידית מדוע לא כדאי לעשות ביזנס עם הלקוח, חלקם לא יאמרו מילה. הטונציה בשיחה יכולה לתת לכם אינדיקציה על מה מדובר.

לסיכום: הן כבעלי עסקים קטנים והן כפרילאנסרים, לכולנו יש מכנה משותף שהוא הרצון להרוויח ולהתפרנס. יחד עם זאת, גם כשאין לעסק או לפרילאנסר הרבה לקוחות, חשוב לבדוק את הלקוח לפני שסוגרים חוזה, כי אם מדובר בלקוח בעייתי, אתם תמצאו את עצמכם עם צרות כספיות לא מעטות ולקוח מתחמק שמרוב טוב הלב שלכם תמצאו את עצמכם בלי שום כלי לגרום ללקוח לשלם את המחיר, וחבל.

בהצלחה לכולם.

XVID–הפורמט שצריך לסיים את חייו

בימים האחרונים מתחוללת לה “מהומה” זעירה, לאחר שקבוצות המשחררות טורנטים של סדרות וסרטים (פיראטיים כמובן) החליטה לעבור פורמט. רבים לא כל כך מבינים על מה המהומה ופוסט זה ינסה לעשות קצת סדר, מבלי להיכנס לעומק הפורמטים, לטובת הקוראים שאינם בקיאים בתחום.

קצת היסטוריה: כל וידאו קליפ שאתם צופים בו ברשת או בבית מקודד עם 2 מפענחים (codecs). האחד לאודיו והשני לוידאו. קובץ AVI טיפוסי שאתם מורידים הוא בעצם קובץ שבנוי בסטנדרט שנקרא RIFF והקובץ מסודר בשיטה כזו שהוא אומר לנגן: הוידאו שבקובץ זה מקודד עם מפענח וידאו מסוג X, ומפענח אודיו מסוג Y. הסטנדרט גם אומר לנגן הוידאו דברים כמו רזולוציית הוידאו, כמה ביט צבע יש לוידאו, כמה ביט אודיו יש ועוד פרמטרים.

XVID הוא בעצם גירסת קוד פתוח ל-DIVX ו-DIVX הומצא לראשונה לאחר שמישהו לקח מפענח של מיקרוסופט (שנקרא DIV3) והעביר אותו מספר שינויים להיות יותר תואם לדברים אחרים. בסופו של דבר קמה חברה בשם DivX Network שהפכה את המפענח למשהו מסחרי עם כלים פשוטים (וחלקם חינמיים) למשתמשים הביתיים, אבל עם רשיון לא פתוח. XVID הוא בעצם בניה של אותו מפענח – בגירסת קוד פתוח.

הפופולריות של XVID צמחה מכיוון שזה היה המפענח הראשון שנתן תוצאות טובות של דחיסת וידאו בצפיה Offline (המפענח אינו תומך בזרימה רגילה באינטרנט ומה שסטרימרים עושים זה בניית פתרון עקיף תוך שימוש באנקפסולציה של פרוטוקולי רשת שונים [Samba, HTTP וכו’]). ככל שהפופולריות של המפענח גדלה, החלו לצאת גם פתרונות חומרה, במיוחד כשיצאו צ’יפים טיוואניים מאוד זולים (חצי דולר, בכמות של 1000) שיודעים לפענח את XVID.

כך הכל עבד, אבל במקביל העולם השתנה. יותר ויותר חברות אימצו את תקן H.264 שהוא תקן הרבה יותר מאסיבי לקידוד וידאו. בתקן זה ישנם פתרונות שיודעים לתמוך החל בטלפון הכי פשוט ועד רזולוציות של 5K ומעלה של וידאו עם דחיסה משתנה מרמה של 2G בטלפון סלולרי ועד שידורי אולפן מקצועיים בעשרות מגהביט לשניה.

כמובן שתקן משוכלל כזה אינו מגיע בחינם. התקן הורכב ע”י נציגים של חברות טכנולוגיה שונות (אפל, מיקרוסופט, סוני, פיליפס ועוד) ואותן חברות הקימו את MPEG-LA הגוף שדורש תמלוגים על כל פיפס שתקודד/תייצר עם H.264 מה שגרם כמובן להתמרמרות אצל המשתמשים ואצל חברות כאחד.

וכרגיל, מי בא להושיע? קוד פתוח כמובן. בחור בשם Laurent Aimar ואחרים בקבוצת x264 team השיגו בדרכים שונות את המפרט (בדרך רשמית יש לשלשל ל-MPEG-LA סכום “סימלי” של 30,000 דולר עבור הניירת!) והקבוצה מימשה בקוד את המיפרט ומשם הדרך היתה קצרה מאוד לשילוב הפרוייקט בפרוייקטים כמו FFMPEG ו-VLC, שהם  2 הכלים הכי פופולריים בתחום ניגון וידאו.

נחזור למציאות בת זמננו: כל טלפון חכם וטאבלט תומך ב-H.264 אך רובם אינם תומכים ב-XVID. יהיו כמובן אלו שיאמרו “אבל אצלי ב-IPAD קבצי XVID מתנגנים חלק” וזה נכון, אבל התמיכה נעשית ברמת תוכנה, כלומר כשאתה מנגן סרט שמקודד ב-XVID אז הוא מפוענח על ידי המעבד עצמו כלומר ברמת תוכנה, מה שכמובן מרוקן מהר משאבי סוללה ומחמם את המכשיר וזאת בניגוד לקידוד H.264 שמפוענח ישירות ע”י הצ’יפ הגרפי במכשיר. בנוסף, XVID בהשוואה ל-H.264 מאוד גרוע בחסכון של מקום. כמה גרוע? עם פרופיל בסיס של H.264 ניתן להגיע לחסכון של 20-30 אחוז באותו וידאו קליפ עם אותה רזולוציה.

אז על מה המהומה? אותם קבוצות שמכירות את פורמט H.264 החליטו לאמץ אותו לחיקם, ובכך לאפשר למכשירים מודרניים לנגן וידאו שמורידים בטורנט – בקלות על כל מכשיר ללא צורך בתוכנות נוספות. מכשירי טלפון חכמים כמו טאבלטים, קונסולות משחקים ועוד יודעות להתמודד עם קבצי H.264 בצורה יפה מאוד, אבל אלו שנמצאים עם נגני DVD שיודעים רק לתמוך בפורמטים כמו DIVX/XVID ו-MPEG-1/2 אינם יכולים להתמודד טוב עם קבצי H.264, אז הם מתלוננים (פיראטים מתלוננים.. איזה עולם)

אבל יש עוד סיבה שהיא יותר Side Effect שאפילו ראשי הקבוצות לא כל כך חשבו עליה: בראם כהן ישחרר במסגרת החברה שלו כקוד פתוח את BT-Live, מוצר הסטרימינג שמבוסס ביטורנט (ולא, לא מדובר על הטריק שיש ב-uTorrent של ניגון וידאו שבסך הכל מתעדף חלקים בצורה שונה מהורדה רגילה), מה שיאפשר לך (המשתמש הפיראטי, נו נו נו, אותך לחברות המדיה… Smile ) לגלוש לאתר הטורנטים האהוב עליך, ללחוץ על הפרק בסידרה האהובה עליך ולצפות בו תוך שניות ספורות. פורמט H.264 מתאים מאוד לשידור בזרימה (וזה יהיה גם הכאב ראש הבא של האולפנים, אבל זה נושא לפוסט אחר).

לסיכום: לפעמים צריך לדעת לוותר על מפענחים ישנים לטובת מפענחים מודרניים יותר משוכללים ויותר חסכוניים ואסור להקשיב לקבוצה שרוצה להתבכיין למה הנגן DVD ב-200 שקל שלהם לא מנגן את הוידאו. הוא לא מנגן? חבר כבל HDMI לטלפון שלך או למחשב שלך ותנגן. הקידמה כבר כאן.

אגב, "פרסומת" קטנה: מעתה "חץ ביז" מוכרים שרתי VPS באירופה במחיר מצחיק – החל מ-90 שקלים לחודש!

היום שבו נגעלתי מ-Dreamhost

עדכון: אנשים פה כתבו ובצדק דברים נכונים לגבי עניין האתר שבנידון, אז אני חוזר בי בזאת מההאשמה. פוסט זה ימחק בלילה.

(הערה: הפוסט הזה נכתב לא כעסק מתחרה ב-Dreamhost ["חץ ביז" אינו מתחרה בהם, הם מייעדים עצמם לקהל קצה, והעסק שלי מיועד לאנשים אחרים])

היום ביצעתי קצת סדר בתיבות המייל שיש לי. מחקתי דואר ישן שאינני זקוק לו, יצרתי תיקיות, מיונים, אתם יודעים – קצת סדר.

אחד המיילים שנתקלתי בו בעת המיון היה תלונה ל-Dreamhost על כך שהם מארחים אתר פדופיליה ישראלי (ILBL). אם יש משהו שלא רק אני מתעב אלא רוב האנשים מתעבים והוא אינו חוקי בארץ ובארה"ב – זה פדופיליה. לתומי חשבתי שאם אדווח על העניין, הם יסירו את האתר או יעשו משהו בנידון. כנראה שעקב תקלה כלשהי המייל נשאר בטיוטות ולא יצא, אז בדקתי אם האתר קיים עדיין (אני התכוונתי בחודש מאי 2011 לשלוח את המייל) – והאתר עדיין קיים, ושלחתי, רק כדי לקבל מייל אוטומטי שחלקו הרלוונטי לנושא הוא…

Concerns over the specific content of a DreamHost hosted site should be
referred to the site's operator. As a part of our commitment to free
speech and expression, DreamHost does not censor the content of its
hosted sites beyond the removal of illegal content and protecting the
security and integrity of shared network/server resources.

מעניין…

כלומר אם הייתי פדופיל, והייתי מצלם ילדה קטנה או ילד קטן בכל מיני פוזות/תנוחות מפתות או בכל מיני "משחקים" מיניים, לדרימהוסט לא תהיה שום בעיה עם זה, כל עוד המשאבים שלהם לא נפגעים. זה שזה לא חוקי בארה"ב ובמדינות אחרות (כולל ישראל) לא מעניין אותם כהוא זה (למרות שמקום מושבם בארה"ב).

אני רוצה להדגיש נקודה מסויימת: גם אני בהחלט בעד Free Speech, אבל לפעמים יש גבולות מסויימים, אבל לדעתי יש גבולות מסויימים גם לחופש הביטוי, ואחד הגבולות האלו לדעתי הוא אתרי פדופיליה, וספק אחסון ששם פס ענק על גבול כזה, העיקר להרוויח עוד כמה דולרים, הוא ספק פסול בעיניי.

בדקתי את ההסכמים של ספקים אחרים, כמו Midphase, Bluehost, HostGator,GoDaddy ואצל כולם התנאים הם בדיוק אותם תנאים: חל איסור לארח תוכן כזה ואם תוכן כזה נמצא, האתר נחסם מיידית על ידם. שוחחתי גם עם נציגים מאותם אתרים ושאלתי אותם: אם אני מוצא שהם מארחים אתר עם תוכן פדופיליה, האם הם יבדקו ויחסמו? התשובה היתה חד משמעית: כן.

אז בפעם הבאה שאתם באים לפתוח חשבון אירוח ב-Dreamhost, קחו בחשבון שאותו ספק מוכן לדרוך על כל דבר ובלבד שירוויח את עשרות הדולרים שלכם, והכל בשם "חופש הביטוי", ולעזאזל הצעדים שננקטים ע"י גופים שונים למיגור התופעה הזו.

בשביל שלא להשאיר את הנושא פתוח, מילאתי טופס באתר של ה-FBI עם דיווח על כך. נראה מה הם יעשו בנידון.

על זיר”ה שחרגה מהזירה, ותוכנת טורנט מעניינת

איגוד זיר”ה (הקישור לוויקיפדיה, אין עדיין אתר רשמי) פשטו ביום שישי (ה-3 לחודש זה) על ביתו של חייל בשם אפרים מור. הבחור, בן 20, משרת כשמגיח כשרות בצה”ל, ובזמנו החופשי הוא מתכנת. הוא כתב תוכנה לשיתוף קבצים עבור אתרים, ונציגי זיר”ה הציגו בפניו צו משפטי המורה על החרמת המחשבים האישיים בביתו. עו”ד אוריה ירקוני כתב על כך ב”חורים ברשת

לו היתה זו פשיטה של זיר”ה על מנת לעצור עוד נער שמפעיל אתר גדול לשיתוף קבצים, ניחא, אך במקרה זה לא מדובר על כך, אלא מדובר על צו המחרים מחשבים כשכל חטאו של אפרים היה … כתיבת תוכנה.

עו”ד ירקוני מעלה תהיה מדוע בית המשפט הסכים לתת צו כזה, והעו”ד היקר צודק לחלוטין. כך לדוגמא, ישראל היא “מעצמה” לא קטנה בכל הקשור לאפליקציות לצרכי הימורים. יש בארץ חברות כמו פלייטק (שמפתחת פלטפורמות ואלגוריתמים לצרכי הימורים), AdGency (שכיום היא חלק מתאגיד William Hills Online) שמפתחת פלטפורמת פרסומות לאותם אתרי הימורים – ויש גם את המתחרים שגם הם כחול לבן: 888 שמפתחים משחקים שלמים, פלטפורמות, ניהול וכו’ וכולם יודעים על כך ולאיש אין בעיה עם העניין למרות שהימורים ומשחקי מזלות אינם מורשים (אבל כן מרשים בארץ לוטו וטוטו עם סיכוי זכיה של 1 ל-500,000 לערך). חברות אלו אינן מוכרות את מוצריהן בארץ אלא מוכרות אותו באירופה ובמקומות אחרים בהם מותרים משחקי מזל. מה שקרה עם אפרים מור הוא מה שלא היה יכול לקרות עם החברות הנ”ל שציינתי. גם אפרים וגם אותן חברות מפתחות משהו שאינו חוקי לשימוש בארץ, אבל איש אינו סבור שפיתוח תוכנות כאלו אסור.

וזה בעצם העניין החשוב – איגוד זיר”ה חורג מהגבולות של מניעת גניבת תוכן, ואסור שאיגוד כמו זיר”ה יקבל בכלל צו אנטון פילר להחרמת ציוד, רק בגלל שמישהו מתכנת דבר כזה! יש גבולות מאוד ברורים ומאוד עצוב שזיר”ה עוקפים אותם: מותר לי באופן אישי לפתח וירוס מחשבים שימחוק לך את המחשב ויהפוך אותו לקומודור 64. מה אסור לי? להפיץ אותו או להשתמש בו על מחשבי אחרים כדי לגרום נזקים ולהפיץ אותו הלאה, כי אז אני חשוף לסוגי תביעות שונות.

מסתבר שגם זיר”ה, כמו הנציגים המקומיים בארצות אחרות של חברות המדיה, מצליחות לעשות את אותם שטויות בנסיון לעצור את הפיראטיות, במקום לחשוב באופן יצירתי על מתן פתרונות נוחים וזולים לקהל הגולשים. יש כסף להקים אגודה כזו שתרדוף אחרי ילדים, אבל משום מה אין כסף (או רצון) להקים אתרים שדרכם הציבור יכול לרכוש ולצרוך תוכן כמו סדרות וסרטים באופן חוקי ולגטימי.

ומאיגוד זיר”ה נעבור בכלליות לאותם איגודים המייצגים את אולפני הסרטים והטלויזיה: בעבר, האיגודים שהיו מייצגים את האולפנים (MPAA,RIAA) היו רודפים ותובעים אנשים שהיו מורידים קבצים. מכיוון ששיטה כזו מביאה באופן מהיר מאוד אסונות יחצנ”יים (כמו הנסיון לתבוע עיוורת על הורדת סרטים), החלו האיגודים לתבוע ולהוריד אתרי שיתוף אחרים, החל מנאפסטר, Kazaa ועוד. בדרך הם גם החליטו לתבוע גם אתרים המשמשים מנועי חיפוש לקבצי טורנט, וכפי שראינו בחודש האחרון – לוביסטים מטעם אותם איגודים הצליחו לשכנע הן את הרפובליקנים והן את הדמוקרטים להעביר חוקים כמו PIPA ו-SOPA על מנת למגר את תופעת הפיראטיות, ובדרך הם גם היו דופקים כמחצית מתשתית האינטרנט ואת הגולשים האמריקאיים. הסיפור עם PIPA ו-SOPA לבינתיים נעצר, אך אני בטוח שיהיו עוד יוזמות חדשות מטעם אותם איגודים, הכל כדי “למנוע פיראטיות” ובדרך גם דופקים משתמשים לגטימיים שעשו את הצעד הלוגי ורכשו תוכן בצורה חוקית.

כמו תמיד, עד שהאיגודים האלו זזים, הטכנולוגיה עוקפת אותם. פעם היו צריכים שרתים להוריד מהם את התוכן. עם כניסת רשתות P2P למיניהן (כשביטורנט תופס מקום ראשון בשנים האחרונות), היה צורך בשרתים רק על מנת לקבל קבצי טורנט קטנים שמצביעים מי המשתפים ואיזה חלקים מהקבצים יש להם.

תרשו לי להציג תוכנה שבימים האחרונים תופסת פופולריות רצינית בשם Tribler. זוהי תוכנה (בקוד פתוח כמובן) שיודעת להוריד קבצי ביטורנט, אך יש לה תוספת מאוד מעניינת שתעשה חיים מאוד קשים לאותם איגודים: Tribler עובדת כ”רשת על רשת” (Overlay Network), ומה שהיא עושה בעצם, היא מחברת בין משתמשי התוכנה ויוצרת רשת נקודות (Peers) כאשר בכל מחשב נמצאים קבצי טורנט, וחיפוש של טורנט מתבצע בעצם במחשבים אחרים, כך שאין יותר שרת מרכזי ואין צורך בו יותר – על מנת למצוא תוכנה/סרט/סידרה/שיר וכו’.

כאשר המשתמש מתקין את התוכנה ומפעיל אותה, התוכנה יוצרת תיקיית טורנטים ומתחילה להוריד למחשבו של המשתמש את אותם טורנטים, קבצים קטנים. כאשר אתה מחפש טורנט, המערכת מחפשת אותו בקבצי טורנט שהיא הורידה ולאחר מכן במחשבים אחרים. על מנת לייעל את חיפוש הטורנטים, התוכנה גם בונה באופן מרוכז “ערוצים”, כאשר כל אחד יכול לפתוח ערוץ משלו, להעלות אליו קובץ טורנט ולאחר מספר שניות, כולם יכולים להיכנס לערוץ, ולהתחיל להוריד את אותו טורנט, ושוב – הכל ללא שימוש בשום שרת מרכזי.

hashאז מה? אם מחר יתפסו איגודים כמו זיר”ה מחשב, אפשר להאשים את בעל המחשב שהוא הוריד קבצים, כי יש שם טורנטים, נכון? זהו, שלא. הקבצים עצמם מוצגים כאותיות ומספרים “מעורבלים”, וזה נראה כמו בתמונה כאן מימין, כלומר לא ניתן להבין כלל וכלל לעין האנושית מה זה הקבצים האלו, במיוחד שהם רבים מאוד (מספיק להפעיל את התוכנה במשך שעה, שעתיים, ויהיו לך יותר מ-2000 קבצי טורנט שיקחו בערך כ-100 מגה במחשב שלך, זה ה”מחיר” של השימוש בתוכנה וברשת הזו).

התוכנה עצמה מפותחת כבר משנת 2005 וקיימת להורדה ל-Windows, Mac וכמובן גם ל-Linux. השימוש בה די קל לאנשים המתמצאים בטכנולוגיה, והיא כוללת בתוכנה דברים כמו נגן וידאו מובנה, תמיכה בהוספת תרגום בקליק, וגם “צפיה בזרימה” – כלומר אם תלחץ על כפתור play לאחר שבחרת את הטורנט להורדה, התוכנה תסדר את ההורדה כך שהחלקים ירדו מההתחלה ולא בצורה מפוזרת, כך שתוך זמן קצר תוכל להתחיל לצפות בוידאו בזמן שהקובץ יורד. לא רע בכלל..

התוכנה עצמה, כפי שציינתי, מפתחת מ-2005, אולם עדיין היא אינה מתאימה כל כך לקהל הרחב (שלא ממש מבין בטכנולוגיה). יש בה עדיין איטיות מסויימת וחוויית המשתמש לגבי איטיות זו חסרה (יש צורך באינדיקציה למשתמש שפעולה נעשית כרגע לדוגמא), אך הדברים הולכים להשתנות: בימים האחרונים עקב מאמר באתר TorrentFreak, התוכנה צברה כל כך הרבה פופולריות, שהאתר עצמו קרס ומה שמוצג באתר אלו רק גירסאות להורדה, ומכיוון שיש לתוכנה הרבה פופולריות, אני מאמין שבקרוב יכנסו לפרוייקט מפתחים אחרים שיתנו את ה”זריקה” המאסיבית מבחינת חוויית משתמש, ותוכנות טורנט אחרות בוודאי יאמצו את “המילה האחרונה” וישתמשו בטכנולוגיות שמופיעים בתוכנה זו (כמו Overlay Network, פרוטוקול ה”רכילות” [Gossip] ועוד), כך שבסופו של דבר, מי שירצה להשתמש בתוכנות עם פונקציות אלו, ימצא אפליקציות קלות לשימוש.

עם כל היתרונות של התוכנה, עדיין קיימות בה מספר חסרונות מהותיים:

  • אין תמיכה ב-Black List, כך שיהיו בהחלט משתתפים מטעם האולפנים ש”יזרעו” טורנטים מזויפים, ירשמו את כתובות ה-IP שלכם וכו’.
  • מכיוון שאין שום פיקוח על הערוצים שנפתחים, יהיו ערוצים רבים עם הורדות של דברים “מפתים” הכוללים נוזקה/וירוסים ושאר מרעין בישין בתוכן ולכן מומלץ לשים לב מהיכן מורידים. ישנו מדד פופולריות לכל ערוץ וכדאי לשים לב לכך.
  • אין הצפנה לתוכנה – סביר להניח שאם אתם בחו”ל ומשתמשים בתוכנה להנאתכם, יש מצב שהאיגודים האלו יודעים את כתובת ה-IP שלכם ומה אתם משתפים, כך שכדאי מאוד לשים לב לכך.

פוסט קצר: 1700 עסקים נותקו

למי שלא שמע – הרמו"ט (הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע) ביקשה וקיבלה צו לנתק 1700 עסקים מהרשת מספק אחסון מסויים. אין לי מושג מי הספק.

מה שכן, נראה לי שנעשתה חצי עבודה וחלק כלל לא נעשה נכון.

כתבתי על כך פוסט קצר כאן. אני אשמח אם ספקים מתחרים ובוני אתרים יקראו ויגיבו.

תודה