“ושבו בנים”–האם ניתן להקים פה הצעות VPS רציניות וזולות?

בעמק הסיליקון, כל VC בעל שם, כל מנכ”ל רציני או סמנכ”ל טכנולוגיות של חברת היי-טק גדולה יודע אמת פשוטה: אם אתה צריך פתרון חדש ברמת צ’יפים (ולפעמים ברמת תוכנה) – ישראל היא המקום למצוא חברות כאלו שניתן לרכוש אותן או חלק מהן. רק לאחרונה עשתה זאת אפל שרכשה את אנוביט, כי לאפל נמאס הרעיון לשלם לסמסונג על בקר, ואנוביט הציעו פתרון מלא. גם VMWare, מיקרוסופט, אינטל, IBM וכל השאר מכירים את אותו הטריק ולכן באזורים כמו חיפה, הרצליה פיתוח ותל אביב תוכל למצוא את הלוגו של אותן חברות, סימן ההיכר ש”בניין זה” (או קומה מסויימת) היא שלוחת פיתוח של אותן חברות ענק בינלאומיות.

יש דברים שאותן חברות כמובן לא יקימו פה, כמו מפעלים לבניית מחשבים, דיסקים קשיחים או צ’יפים (טוב, חוץ מאינטל) מהסיבה שבמזרח זה יותר זול לייצר, כך לדוגמא סמסונג מפתחת בארץ רכיבים, אבל הייצור עצמו – נעשה בקוריאה.

גם בתחום ה-Hosting המגמה של חברות הסטארט-אפ וחברות ישראליות (וגם אלו שלא כל כך מפרסמות את היותן ישראליות) המגמה ידועה: אם אתה פותח סטארט-אפ שהולך לתת שרות לגולשים מכל העולם, אתה לא תקפוץ לאתר של “חץ ביז” (אולי כן, יש לנו הצעות המיועדות לכך), סביר להניח שתתעניין באמזון, או Rack space cloud, או אם אתה חובב מיקרוסופט, אז אולי תציץ בהצעות של Azure – בכל מקרה, סביר להניח שתיקח הצעות משם. אחרי הכל, אתה לא תחפש להקים משהו מקומי פה שיהיה “חנוק” עבור גולשים מחו”ל…

לכן, במהלך הימים האחרונים שוחחתי עם מספר אנשים טכניים אצל ספקים שונים (לא רק ספקי אינטרנט) ונסיתי להשתעשע ברעיון נועז: האם ניתן יהיה להקים משהו כמו אמזון אבל גם במחירים כמו של אמזון, רוחב פס מהיר בטירוף (Latency דו ספרתי בין ישראל לאירופה וארה”ב)?

על מנת לחסוך את המתח, אענה ישירות: “כן” ו”לא”.

כדי להבין מה קורה פה בארץ כיום, ניקח דוגמא שכתבתי עליה בעבר ואכתוב אותה בקצרה שוב: ב-2008 חברת Sun הכריזה על “מחשוב ענן” מבוסס על טכנולוגיית ה-Sun Grid Engine שלהם. המחיר שהם ביקשו? 1 דולר לשעה פר CPU והיו כמובן כל מיני תוספות לגבי Storage. כמובן ש-Sun לא המציאו את העקרון הזה. ההמצאה הזו היתה קיימת ממזמן (עוד משנות ה-60) תודות ל-IBM, וב-2006 אמזון הציעה את ה-Elastic Computing (מה שמוכר כ-EC2).

כיום אנחנו ב-2012. אם נריץ סקר בקרב הקוראים פה לכמה יש או היה Instance באמזון בזמן כלשהו מ-2006, סביר להניח שנמצא לא מעט. נריץ את אותו סקר ונשאל למי היה או יש Instance על מה ש-Sun הציעו, ואני מאמין שהתשובה תהיה אפס או קרוב מאוד לאפס.

מה קרה? מדוע Sun הפסידה בתחרות הזו?

התשובה פשוטה: מחיר וחזון. לאמזון יש את זה, ל-Sun אין.

באמזון הולכים על Volume, על מכירות מאסיביות גם כשמדובר בציוד ישן (כמו מעבדי Sempron או מעבדי דסקטופ אחרים של AMD). אמזון ברוב ההצעות שלהם (אפשר לראות אותם כאן) אינם משתמשים במערכי RAID עם דיסקים SAS מהקצה הגבוה, אלא משתמשים בדיסקים SATA (כשהחבילה המדוברת כוללת ביצועים נמוכים או בינוניים). אמזון כמובן לא אומרת מילה על כך, אבל היו כאלו שהריצו בדיקות.

בסופו של דבר, מה שאמזון מאז ומתמיד הציעה זה לתת ללקוחות משאבים מסויימים שאינם “משאבי ברזל”. לא תקבל ליבה פיזית, תקבל איזה Compute Unit שלא קשור למהירות שעון כלשהי. אתה תוכל להצמיד Storage אבל הוא לא חייב להיות תלוי טכנולוגיה כלשהי. אתה יכול לקבל את זה עם אמינות גבוהה (Redundancy) אבל בשום מקום לא כתוב לך שאתה מקבל את זה ישירות מאיזו מפלצת Netapp או  EMC.

ואנשים אוהבים את זה! אנשים מאוד אוהבים את הרעיון של מחיר שיורד מדי תקופה (כי אמזון מגלגלת הנחות שהיא מקבלת בגלל מאסות שהיא קונה – אל כיסו של הלקוח), אנשים מאוד אוהבים את הרעיון להקים ולהרוג מכונות מיידית ואוהבים את שאר השרותים שאמזון מציעה. בגלל זה אמזון היא בחירה פופולרית.

לעומת זאת, Sun תמיד אהבו לגבות מחירי פרימיום על השרתים שלהם וגם הפעם הם ביקשו מחירי פרימיום. Sun מבקשת דולר, בשעה שאמזון מבקשת פחות משישית. אמזון משתמשת בדיסקים די פשוטים אבל עם שרידות וכו’ ו-Sun משתמשים במפלצות Storage ודורשים על כך בהתאם. חברות ומפתחים בסופו של דבר הצביעו ברגליים, וכיום כמעט ולא שומעים על Sun Grid Engine למעט שימוש בטכנולוגיה בתוך חברות מסויימות.

אמזון הסתכלה רחוק, לקחה מחירים מצחיקים וגם השתמשה בציוד פשוט – והרוויחה. Sun לעומת זאת הסתכלה עד קצה האף (לרבעון הקרוב) ודפקה מחירים שערורייתיים. Sun הפסידה.

זה בדיוק מה שקורה אצל חברות התקשורת בארץ כיום: אם אני מעוניין בחיבור מהיר מאוד לארה”ב, אני צריך לשלם אלפי שקלים לחודש (וגם אז – זה לכתובת או ל-Subnet מסוים). אם אני מעוניין להריץ למקום חדש קו של 1 או 10 ג’יגהביט, חברת ההולכה (בזק, הוט וכו’) יגבו ממני יותר מפי 10 בהשוואה לארה”ב. מדוע? כי מבחינתם אני “לקוח עשיר” וחובה “לחלוב” אותי. אם הם היו מורידים מחירים בצורה רצינית, הם היו יכולים להרוויח הרבה יותר הזדמנויות ולקוחות, אבל להרוויח דברים כאלו לוקח זמן וכולם מסתכלים עד קצה האף, עד הדו”ח הרבעוני הבא, וככה מפספסים את ההזדמנות ולקוחות לא רוצים לשלם מחירים מופקעים.

עד כאן היה ה”לא”. היכן מגיע ה”כן”?

מבחינה טכנית, לפחות 2 מ-3 ספקי הקווים מחו”ל יכולים לת
ת Latency נמוך כבר בחודשים הקרובים, אבל בשביל להקים את כל הקומפלקס (שרתים, API ועוד ועוד) יש צורך בקבוצת משקיעים עם סכום רציני (וכשאני מדבר על רציני, מדובר על 8 ספרות, בדולרים) ושקט מבחינתם לפחות לשנתיים (דבר שמאוד קשה למצוא, המשקיע הישראלי הממוצע אחרי חצי שנה מתחיל לנדנד לך על רווחים), ואז ניתן להקים משהו כמו אמזון עם תוצאות מרשימות גם לגולשים מחו”ל ויש גם לקוחות ישראליים שמתעניינים בהצעות אלו ושמעדיפים להקים Instances כאן ולא בחו”ל. הקמה של דבר כזה אינה עניין של מה בכך ועל מנת לחסוך יש לחתוך כמה פינות מסורתיות ולסגור דילים יצירתיים עם כל מיני ספקים, אך זה אפשרי. האם יקום דבר כזה? שאלה מצוינת. האם יש החזר השקעה לדבר כזה? לפחות עם מי ששוחחתי ובדקתי – התשובה היא כן.

מיקרוסופט, רשיונות ופספוס

למי שעוקב אחר העסק שלי אולי יזכר בעבר שהוצעו שם מספר חבילות שאינן נמצאות כיום וקשורות ל-Desktop: היית יכול לשכור מכונה וירטואלית שעליה נמצא Windows 7 עם אופיס 2010 והיית ניגש אליה ב-RDP. הסיבה שזה לא נמצא כיום? כי מישהו במיקרוסופט טרח להזכיר לי שרשיון ה-SPLA שעליו העסק חתום אינו מאפשר זאת. מה מותר להציע? שרות RDP משרת Windows 2008, אבל אז כמובן הכל מתחיל להיות מסובך: חלק מהאפליקציות לא עובד ולא ניתן להתקנה כי למשתמש אין Administrator Privileges וזו הסיבה ששום ספק רציני גם לא מציע זאת כיום.

זה לא מנע מחברת Onlive Desktop להתחיל להציע לציבור האמריקאי הצעה בהחלט מעניינת: קבל Windows 7 עם אופיס 2010 שרץ על השרתים שלהם ואתה תתחבר לזה עם טאבלט אנדרואיד או iPad. הנה וולט מוסברג סוקר בוידאו איך המוצר נראה ואת ההתרשמות שלו:

כפי שוולט מציין בוידאו, ישנם 2 גירסאות לחבילה: גירסה חופשית עם 2 ג’יגה מקום, אך לא תמיד תוכל להיכנס (בהתאם לעומס) ולא תוכל להתקין אפליקציות, וגירסה שעולה 10 דולר בחודש ושם תקבל 50 ג’יגה מקום, ותוכל להתקין אפליקציות נוספות.

(כמובן שכל ההצעות הנ”ל זמינות רק לתושבי ארה”ב, ולצערי חיבורי VPN מישראל, ולא חשוב איזה ספק תבחר, לא נותנים ביצועים מספקים והמערכת זורקת אותך אם אין לך לפחות 1.5 מגהביט רציף לשרתים בארה”ב).

ההצעות לדעתי הן מעולות, וכך חושבים אחרים שהזדרזו לקחת חבילות חינמיות ומסחריות…

עד שמיקרוסופט יצרה קשר עם Onlive ואמרה להם משהו פשוט: זה אסור. אבל כאן זה לא נעצר, האיסור של מיקרוסופט נהיה יותר מגוכך בסצינה הבאה: תארו לעצמכם שאני פונה למשווק מורשה של מיקרוסופט ואני מבקש 100 רשיונות Windows ו-100 רשיונות אופיס כדי להציע הצעה דומה ל-OnLive (טכנית זה לא כזה מסובך). נשמע הגיוני? לא לדעת מיקרוסופט, גם זה אסור מבחינתם. מה מותר? מותר ללקוח לתת לי את הרשיונות שלו (דרך מיקרוסופט כמובן, לא ישירות) ואז אפשר להציע ללקוחות VDI.

כשזה מגיע לשרתים, מיקרוסופט מחפשת להרוויח בצורות מטורפות. כמה מטורפות? נניח ובחרת את אחד מהשרתים ש”חץ ביז” מציע ואתה מעוניין להריץ על אותו שרת SQL Server Standard, לא משהו גרנדיוזי. יודעים מה מיקרוסופט רוצה ממני כעסק? 303 דולר לחודש! וזה על ליבה אחת! אם לקחת שרת בשביל להריץ עליו SQL כזה בצורה רצינית, תרצה 2 ליבות? סביר להניח. המחיר למיקרוסופט טיפס ל-606 דולר לחודש! וזה המחיר ש”חץ ביז” צריך להעביר למיקרוסופט מדי חודש בלי להרוויח אפילו שקל והמחיר כמובן לא כולל את השרת הוירטואלי.

אתם חושבים שמישהו בארץ ששומע את המחיר הזה רוצה לקחת שרת? זהו, שאף אחד לא.

אז אצלנו מוכרים שרתי Windows כ”לא מנוהלים”, כלומר הלקוח מקבל RDP + קונסולה (למקרה חרום), סיסמת Administrator זמנית, וזהו. מה הוא יעשה במכונה? עניינו של הלקוח. אנו לא נותנים שרותי תמיכה לתקלות Windows.

וזה בדיוק העניין שמיקרוסופט מפספסת ובגדול, ולינוקס מרוויח מכך: כשמיקרוסופט משכירה אפליקציות ושרתי אפליקציות וכו’ במחירים מופקעים להחריד, הלקוחות “עושים חושבים” ובמקרים רבים (במיוחד בישראל) מעדיפים לעבור ללינוקס. שם העלויות מעבר למכונה הוירטואלית הם אפס ואם בא לך להתקין אפליקציה מסחרית, אז אתה מתקין ואתה לא צריך לערב את הספק שרתים שלך בשום דבר.

זוהי הסיבה שלדעתי מיקרוסופט פשוט מפספסת את כל עניין ה-Hosting, שרתים וירטואלים, ואפליקציות. הם מתנהגים כאילו מדובר בשוק ה-Corporate ששם כולם כבר מכורים ושבויים למוצרי מיקרוסופט, בשעה שבשוק ה-VPS, רוב האתרים, האפליקציות, חברות הסטארט-אפ וחברות גדולות ממזמן משתמשים בלינוקס.

על גוגל ישראל, “עסקים אונליין”, בוני אתרים ותחרות

(התווסף עדכון בסוף הפוסט ללקוחות פוטנציאליים).

גוגל ישראל בשיתוף התמ”ת, ויזה כא”ל, דואר ישראל, iDigital, חברת WebyDo ועוד כמה גופים הכריזו על מיזם משותף לעסקים קטנים: בוא תקים אתר לעסק שלך בחינם (שנה ראשונה). אתה תקים עם הכלים של WebyDo את האתר שלך, הם גם יארחו אותו, ויהיה לך גישה לכלים של גוגל החל ממודעות ועד רשת חברתית, בלוגים וכו’ וכו’. מי שמעוניין בפרטים ולהתחיל להקים את האתר לעסק שלו, יכול לגלוש לאתר כאן.

התגובות החלו לצאת. רויטל סולומון, בונת אתרים מוכרת כתבה פוסט שמסביר מה החסרונות המהותים של אותה הצעה ובפורום קידום אתרים של ACTV-TEC החל להתפתח דיון עירני על הנושא.

לפי הכתבה (ואני מצטט): “עלות הקמה ותחזוקת אתר אינטרנט עבור עסק קטן גבוה פי שניים בממוצע ביחס למדינות מערביות אחרות. מתוך 14 מדינות שנבדקו, ישראל היא המדינה השנייה הכי יקרה – אחרי דנמרק”. יש לי תחושת בטן שבוני אתרים לא ממש יאהבו את הסטטיסטיקות האלו ויחלקו עליה, אבל יש אמת בדבריו – אם אתה רוצה משהו שהוא לא וורדפרס/דרופל/ג’ומלה + תבנית מוכנה שהבונה לקח ו”שפך” את החומרים שלך והשקיע חצי יום עבודה על זה – תצטרך לשלם ולא מעט. כמובן, יש את אלו שמציינים מחירי רצפה, ואז מתברר לך שאלו שנותנים את מחירי הרצפה הם גם ברוב המקרים הצעירים שלא ממש יודעים לעמוד ב-דד-ליין.

גם האחסון בארץ עדיין אינו זול כלל וכלל למרות שמחירי התשתית לאחסון אתרים צנחה באופן פראי כלפי מטה בשנים האחרונות. בחו”ל פתרו את העניין בכך שציינו שכמות הנתונים והתעבורה היא “בלתי מוגבלת” (אך קריאת ההסכם מראה שהיא מאוד מוגבלת, רק שהם לא טורחים לציין מה המגבלה במספרים ממשיים. יחד עם זאת, אם תהפוך את האחסון ל”כספת” משלך, מהר מאוד תיבעט או שתקבל התראה למחוק דברים, וכמובן שלא תקבל את כספך (ששילמת מראש) בחזרה אם יוחלט לחסום אותך. מדוע אף ספק רציני בארץ לא העתיק את השיטה הזו? שאלה טובה (האחסון המשותף בעסק שלי לא מיועד ללקוחות קצה אלא למפתחים, בוני אתרים, אנשי סיסטם וכו’).

השיטה של גוגל ל”הקמת אתר” היא לדעתי אינה טובה עבור הלקוח: הקמת אתר בכלים של Google Sites או WebyDo היא שיטה יעילה לנעול את המשתמש בתוך המערכת של אותו ספק. רצה הלקוח מחר לעזוב למקום אחר? הוא יצטרך למצוא בונה אתרים, לשלם לו אלפי שקלים ולהתחיל את הכל מחדש, כולל קידום אתרים מ-אפס! (מה לעשות, המערכות המוצעות אינן תומכות ב-Redirect).

אז מצד אחד, לעניות דעתי, טוב שגוגל נכנסה לשטח הזה בארץ (אם כי האתר מלא ב”חורים”: ה”סיפורי הצלחה” מאוחסנים בכל מיני מקומות בארץ ובעולם (כולל גו-דדי, אללה יוסטור, אחד מהסיפורים מדבר בכלל על שימוש ב-Google Sites שהוא חינמי לגמרי ולא רק בשנה הראשונה אם אתה פותח חשבון Google Apps Free. התמיכה היא חינם .. לשעה וחצי הראשונות, אחרי זה כל דקה – המונה דופק, וכמו שציינתי למעלה – הלקוח נעול.

זה בדיוק המקום שבוני אתרים ומקדמי אתרים יכולים להיכנס אליו ולהסביר ללקוח (שלא מבין הרבה בתחום) שההצעה של גוגל היא נחמדה וטובה, אבל בלי קידום אתרים רציני, אף אחד לא יגיע לאתר שלך, שבשיטה של גוגל אין לך שום אפשרות לעשות כרצונך באתר אלא רק להשתמש בתבניות מוכנות וכלים מסויימים בלבד, ואם תרצה לעזוב את הספק שמארח את האתר (האתרים אינם יושבים בגוגל, למעט האתר עסקים-אוןליין), לא תוכל מבלי להשקיע סכום גדול בבנייה וקידום מ-אפס. טבלה חיננית שמראה את היתרונות של בונה אתר מול המערכת של גוגל יכולה לשכנע אנשים לבנות אצל אותו בונה אתרים, ואם הוא יבנה לעצמו תוכנית עם תשלומים נכונים ומחירים נוחים, הוא יוכל לקחת את אותו לקוח פוטנציאלי ולהרוויח מכל הנושא.

זה גם המקום והזמן של ספקי אחסון שיתופי (שזו ההתמחות שלהם) להזיז את התחת ולבנות חבילות חדשות הרבה יותר זולות ממה שמוצע כיום אצל ספקים קטנים ובינוניים, וכאחד שמכיר את החישובים מבפנים אני יכול לאמר זה אפשרי. קצת חשיבה, זה הכל.

לסיכום: אני חושב שזה מעולה שגוגל עם התמ”ת ושאר החברות נכנסו למיזם כזה, מיזם שיוסיף אנשים רבים המעוניינים באתר עבור העסק שלהם או השרותים שלהם. אני חושב שההצעה שגוגל נותנת היא בסיס טוב למקדמי אתרים ולבוני אתרים להציע את שרותיהם (אם הם יציעו מחירים נוחים) וחברות אחסון אתרים יכולים לסגור דילים טובים עם בוני אתרים כך שהכל יהיה בחבילה אחת.

עדכון: לאלו המעוניינים להקים את האתר, אני מציע להיכנס לדף זה ולקרוא על אלטרנטיבות.

נטויז'ן וסלקום התאחדו, נחשו מי נדפק

לפני זמן מה נטויז'ן "התאחדו" עם סלקום. הדבר הופיע בעיתונות, שמפניה נפתחה, ונטויז'ן נעלמה לה בתוך תוכה של סלקום. עובדים רבים שהיו מגיעים לעבוד בראש העין "הועברו" לעבוד במטה של סלקום בנתניה. מי שלא יכל לעשות את השינוי (מבחינת מרחק נסיעה יומי) עזב.

לקוחות פרטיים לא ממש ירגישו בשינוי. פעם היית משוחח עם נציג כזה או נציגה כזו ואיתם היית צריך לסגור את הדברים, בדיוק כמו שאר חברות הסלולר, אולם בנטויז'ן (לפני שנבלעה בתוככי סלקום) ללקוחות עסקיים היו את המתל"ים (מנהלי תיקי לקוחות) וזה היה אחד הדברים שממש אהבתי: אדם אחד שמולו היית מתנהל, עושה מו"מ, סוגר דברים, ואם דברים לא היו בתחום סמכותו של המת"ל, היית יכול לפנות למנהל מעליו ישירות – טלפונית או במייל, כך הכרתי אדם מקסים בשם אסף אדרי שסייע לי לא מעט בהרכבת כל מיני עסקאות, ובחור בשם דרור שטילר- אדם שיכול להוות מופת ודוגמא למנהל תיק לקוח שעוזר, מסייע, דואג, בודק שהכל תקין גם בשעות לא שגרתיות. זה לא שה"רומן" בין נטויז'ן עבר בצורה חלקה תמיד, היו פאקים וחיובים שגויים בין 2 הצדדים,  אבל תמיד בסופו של דבר היה אל מי לפנות, בין אם זו בחורה בשם גילה פרנבוק או המנהלת מעליה, מיטל בן ישי – היתה אוזן קשבת, גישה ישירה.

אבל עכשיו – הכל התהפך. לפי דברי הנציגה במחלקת העסקים של נטויז'ן "כולם מטפלים בכולם". אין יותר מנהלי תיקים, אין עם מי לסגור עסקאות בצורה ישירה ותקשורת אישית, אין לך שום גישה למנהל מעליו. כלום. רוצה לדבר עם מנהל? הנציגה תמסור לו מילה או שתיים (כמובן לא המילים שלך), ואם יתחשק לו הוא יחייג אליך או שיתן תשובה ש-X זה X וזהו. ראש – תכיר את הקיר.

וזה עצוב, כי בסופו של דבר, למרות כל הויכוחים שהיו לי כעסק עם נטויז'ן, היה עם מי לדבר, שם קבוע, משהו, ועכשיו כל מה שתסכם עם נציג כזה, בפעם הבאה תקבל נציג אחר, לא תוכל לדבר עם מנהל כלשהו ולסגור איתו עיסקה כי .. אה, אסור לך לקבל טלפון ישיר של המנהל!

כעסק, "חץ ביז" דווקא עכשיו נמצא בתכנון לקראת "גירסה 2.0": מעבר ל-KVM (הוירטואליזציה, לא הסוויצ'), פתרונות וידאו שכתבתי עליהם כאן בעבר, תקשורת מהירה לחו"ל ועוד דברים שעדיין אי אפשר לכתוב עליהם (ואני מעוניין למצוא משקיע רציני כדי להתרחב בצורה רצינית, ויש בארץ לאן לגדול) – דברים אלו מצריכים שרתים רציניים, רוחב פס נוסף ועוד ציוד, וצריך מו"מ ארוך, אבל עם מי בדיוק עושים מו"מ במצב הנוכחי? עם הנציג הרנדומלי שעונה לך? מה שמציג בעיה שצריך לתת את הדעת לגביה. העסק בריא וחי, אבל צריך לחשוב איך לגדול.

לסיכום: נטויז'ן נבלעה, ולקוחות עסקיים כמוני נמצאים עתה בבעיה. פתרון של "תדבר עם שולה" אינו פתרון רציני כי זה פתרון נקודתי לי (וגם אז הפתרון לא עוזר) ולא עוזר ללקוחות עסקיים אחרים וכל עוד אין את מה שהיה בעבר, זה יהיה אתגר להתנהל מולם בצורה רצינית לגבי עסקאות גדולות וחבל.

שידורי וידאו – הדור הבא

הנה עובדה מצערת: בישראל של שנת 2012 לשדר וידאו זה עסק מאוד יקר. זה זול כשיש לך תוכן שאתה רוצה לשדר לכמה עשרות אנשים סימולטנית, אבל כשאתה רוצה לשדר לאלפי אנשים סימולטנית, אז תצטרך להכין סכום רציני. כמה רציני? אם לדוגמא אתה רוצה לשדר באיכות של חצי מגהביט (500K וידאו ואודיו כולל, איכות לא משהו אבל מתאימה להרצאות) ל-2000 איש סימולטנית לדוגמא, רק רוחב הפס (1 ג'יגהביט) יעלה לך בסביבות ה-10000 שקל (פחות או יותר) וזה כמובן לא כולל את שרתי הוידאו, התוכנות, רשיונות וכל הגדרות התשתית לכך, ועוד לא הכללתי הוצאות פיתוח והוצאות השידור מאותו מקום אל השרתים, כלומר לקוח פוטנציאלי יכול להסתכל על הוצאה של 20,000 שקל בערך וזה לפני שהוא שידר ביט אחד החוצה. המחיר יורד כשזה מגיע למשהו חודש בחודשו, אבל עדיין – כל הסיפור בארץ מאוד יקר, "תודות" לספקי האינטורנט שלנו שמגדירים כל פעם מחדש את המושג Greed. כמובן שאם יש לך צופים מחו"ל, הם יקבלו "טיפות" מהשידור תודות להאטת תקשורת מכוונת מישראל ואל ישראל.

מה המצב בחו"ל? יותר טוב. רוחב הפס שם זול בעשרות מונים והוא עולמי. אפשר לרכוש רוחב פס של ג'יגהביט עם תעדוף גבוה במחירים של 1500-2000 דולר, אבל שוב, מדובר על משהו שהוא לא רק באיזו מדינה מקומית בארה"ב, אלא גם לאירופה ולמזרח הרחוק (תלוי כמובן מול איזה ספק עובדים), אבל פתרון כזה אינו מתאים אם השידור מיועד לישראלים, כי הם יקבלו, שוב, רוחב פס ב"זרזוף". CDN הוא אחד הפתרונות שיש וחברות כמו אמזון מובילה את השוק במחיר זול והוא מעולה עבור שידורי וידאו באירופה, ארה"ב ושאר העולם.. שוב, חוץ מישראל. המחיר שאתה משלם הוא (יחסית) זול ואתה משלם בהתאם לכמות הצופים שיש לך. שאר המתחרים של אמזון מציעים שרותי CDN אבל במחירים בהחלט מפולפלים, כי בכל זאת, מדובר על השכרה של שרתים, תשתית ועוד.

אלו הפתרונות שיש כיום מבחינת שידור וידאו.

ללקוח הסופי (אם זה עסק קטן לדוגמא) יש גם פתרונות כמו יוטיוב שמאפשר העלאה של תוכן מוכן (כיום כבר ניתן להעלות מעבר לרבע שעה, אם אינך לך "קרדיט רע" ביוטיוב (אם העלית תוכן לא חוקי ביוטיוב בשנה האחרונה, יש לך קרדיט רע) והפתרון הזה אינו רע, אך מכיון שהשרתים של גוגל לא יושבים בישראל (מקסימום שיש לגוגל בארץ זה מספר שרתי Cache), במקרים רבים הוידאו מגיע לעיתים כ"גמגום" אם מדובר על האיכות הגבוהה (עד שיגיע התוכן לשרתים בארץ).

עכשיו יש פתרון חדש שיצא השנה לשימוש.

קצת רקע: אחד הפורוטוקולים שמשתמשים בהם הכי הרבה להעברת/שיתוף קבצים גדוגלים הוא כמובן ביטורנט, פרוטוקול שמאפשר לך להוריד ולשתף במקביל חלקים מאותו קובץ עם אחרים, וכך בזמן שתוכן יורד אליך אתה משתף חלקים מהקובץ שהמערכת מורידה – עם אחרים. בנוסף לפרוטוקול יש בדיקות אגרסיביות לגבי שלמות הקובץ וכפי שניתן לבדוק,  קבצים שעוברים ברשתות המבוססות ביטורנט מגיעים בשלומתם מכיוון שהמערכת בודקת כל חלק ואם הוא לא מגיע בצורה נכונה, היא תוריד אותו מחדש.

יתרון נוסף ועצום שיש לביטורנט הוא שאין צורך ברוחב פס מאסיבי כדי לשתף אותו למאות, אלפים ועשרות אלפי אנשים במקביל. מספיק שיש לי רוחב כלשהו כדי לאפשר העברה אחת (מה שנקרא "זורע" או Seed) וכולם יכולים להוריד קובץ טורנט קטנטן ולהוריד את התוכן הגדול שאני משתף, כי כולם בעצם מורידים חלקים שאחרים הורידו, וכך ככל שיש יותר מורידים במקביל, כולם מרוויחים גם מהירות הורדה גבוהה.

ביטורנט, למי שאינו יודע, איננו פרוטוקול שהשימוש היחיד שלו היא בהורדת קבצי ISO של גרסאות לינוקס ותוכן פיראטי, אלא גם תכנים מסחריים מוגנים כמו משחקים, אפליקציות ועוד. אם קנית משחקים דרך אתר STEAM, המשחק שתוריד מגיע אליך דרך התוכנה שלהם אך עם פרוטוקול ביטורנט, וכך חברת VALVE (מי שעומדת מאחורי STEAM) אינה צריכה רוחב פס מאסיבי כדי לתת ללקוחותיה להוריד הדגמות ומשחקים מלאים.

בראם כהן (מי שפיתח את ביטורנט, בחור גאון, אגב) עבד בשנתיים האחרונות על משהו חדש – שידורי וידאו דרך ביטורנט. בראם מכיר את ענייני השידור, רוחבי פס, מחירים וכו' והוא בעצם לקח את הביטורנט ושינה את הפרוטוקול כדי שיתאים לשידורי וידאו. אלו שינויים? בתוכנה המשתמשת בביטורנט, אין סדר-רץ של חלקים שהתוכנה מורידה (כלומר מהתחלה ועד הסוף) אלא כל פעם חלק (או חלקים) נפרדים שיכולים להיות בהתחלה, באמצע או בסוף או בכל מקום אחר לאורך הקובץ, מה שכמובן אינו מתאים לשידור וידאו, בין אם חי או ב-VOD.

התוצאה: BitTorrent Live. אתר שידור נסיוני של ביטורנט שמשדר מדי פעם שידורי הופעות באיכות וידאו גבוהה והאתר מהווה כר ניסוי עבור הטכנולוגיה. המוצר עצמו יצא במהלך השנה ואני מאמין שבמשך השנה הזו והבאה יצאו מוצרים משלימים שיותר מתאימים לשוק שידור, כולל תמיכה ב-DRM, סטטיסטיקות רבות שנחוצות למפרסמים, תמיכה בפרוטוקול RTMP (כבר קיים כיום בתוכנה) שבעצם מאפשר שידור ובקרה ברמה של החלפת איכות שידור בזמן אמת, סטטיסטיקה מדוייקת כמה משתמשים מחוברים ועוד.

אז מה בעצם יתן BTLive למי שרוצה לשדר? זה יתן אפשרות לשדר וידאו חי או VOD בזול. כמה זול? מאוד זול! כל מה שצריך (חוץ מהתוכנה) הוא שיהיה שרת VPS עם רוחב פס בגובה איכות השידור (אצלנו כל שרת VPS מקבל 10 מגהביט כמינימום) כדי לשדר גם ב-HD מלא! כלומר אם נניח אני משדר וידאו ברזולוציית HD מלאה של 1920X1080 באיכות של 2 מגהביט, מספיק שיהיה לשרת שלי רוחב פס החוצה של 2 מגהביט פלוס (הפלוס הוא בשביל האתר עצמו) כדי שכל הצופים שלי יוכלו לצפות בוידאו בצורה חלקה! מה יקרה עם המשתמשים? תוכנת הוידאו אצלהם תיקח חלקים שהיא מורידה ובמקביל תשתף אותם עם אחרים. התוכנה לא צריכה רוחב פס יוצא של 2 מגהביט, גם 50-100 קילוביט החוצה יספיקו, כל עוד יש לי מספיק צופים ויש לי ערוץ "זורע" (SEED) שהוא בעצם השרת שלי, ואז בעצם:

  • אין לי צורך ברוחב פס ענק
  • אין לי צורך בתשתית או שרות CDN
  • הוצאות האירוח שלי ירדו מעשרות אלפי שקלים למאות שקלים בחודש

מהרגע ש-BTLive יצא באופן רשמי כל אדם או עסק, קטן כגדול, יוכל לשדר שידורים איכותיים בצורה פנטסטית מבלי לקרוע את הכיס! מוסדות וארגונים כמו עסקים אחרים שירצו לשדר שידור חי של אסיפה/הרצאה/כנס או שידורי אולפן, יצטרכו בסך הכל מצלמות וידאו, מחשב ורוחב פס מספק החוצה כדי לשדר באופן רציף וזורם מבלי לדאוג לכל התשתית שצריך לדאוג לה כיום. כל סטודיו או אולפן קטן יוכל לשכור VPS (כן, גם בארץ), לשים בו את התכנים, לשלם סכום צנוע על השכרה והוא יוכל לשדר לכולם באיכות וידאו מצויינת.

ומה עם הגולש? הגולש הממוצע יצטרך בפעם הראשונה להתקין Client קטנטן (קיים כבר כיום ל-Windows, מק ולינוקס) ואותו Client כבר ידע להסתדר עם התקשורת והנתב שיש בבית המשתמש כדי להתחבר לשרת ה-Tracker (שנמצא ב-VPS) ולקבל ממנו את הוידאו ובמקביל לשתף בחלק מהרוחב פס היוצא חלקי וידאו שונים מאותו הזרם. משתמשי Windows שמשתמשים בתוכנת µTorrent לדוגמא יקבלו עדכון בקרוב שבו התוסף יותקן כברירת מחדל במחשב שלהם כך שהם לא יצטרכו להוריד כלום.

בקיצור, הפתרון של ביטורנט יכול לסייע המון לשוק שידור הוידאו ולפתוח אותו בצורה רצינית לחברות, עסקים ואנשים פרטיים שעד היום לא יכלו לאפשר לעצמם מבחינה פיננסית לשדר וידאו.

השינוי החדש של גוגל

כשהקמתי את העסק שלי להשכרת שרתים, הקמתי אותו די מהר בגלל שנתקלתי במספר לקוחות מתעניינים שרצו פתרונות פה ועכשיו. את הפתרונות סיפקתי, אבל כמו כל עסק, רציתי לקדם אותו. שלא כמו כל עסק, לא היה לי תקציב רציני שאיתו הייתי יכול להשקיע בקידום SEO ע"י שכירת אדם מקצועי. הכסף הלך על דברים אחרים ומטבע הדברים, כשאין לך כסף, אתה נהיה האחראי על ה-SEO, קידום וכו'.

קידום SEO לתחום כל של העסק שלי נחשב בעייתי הואיל וה"פטישים" בתחום בדיוק "יושבים" עליו. את זה לא אני אמרתי אלא מספר אנשים שזה התחום שלהם. הם די הצליחו לייאש אותי עד שהחלטתי לבדוק מה בעצם קורה. אם תחפשו לדוגמא "שרת VPS" תראו שהדף הראשון בגלל די "נכבש" ע"י שמות של כל מיני חברות, אולם 4 מתוך 10 התוצאות יביאו אותך כשתלחץ לקבל מפרט – לאותו דף ולאותה חברה – אינטרספייס. הם גדולים והבעלים עשה בעצם צעד חכם: הוא רכש כל מיני עסקים שנפלו, השאיר את האתר שלהם למעלה ושינה את ההפניה עצמה לדף מסויים באתר הראשי שלו, וכשיש לך כמה אתרים ותיקים ולגיטימיים שמצביעים על אתר או דף מסויים, גוגל מציב אותך בראש או לפחות בעמוד הראשון. זה לא שאין פתרון למצבים כאלו (פתרון חוקי, לא פתרון לא-חוקי של רכישת קליקים), יש פתרונות אך זה מצריך יותר מאמץ ויותר השקעה ויצירתיות.

מהיום, הדברים יתחילו להשתנות, ואינני מדבר על העסק שלי, על אינטרספייס או על מתחרים אחרים בתחום השרתים, אלא שינוי שישפיע על כל העסקים. זה מתחיל היום בארה"ב ואני משער שבשבועות הקרובים זה יחלחל לגוגל ישראל ולתוצאות החיפוש בהתאם.

בוא נראה מה היה לנו עד היום. מכיוון שאני לא מחפש להפוך פוסט זה לערימת לינקים לתכנים שקשורים לעסק שלי, נמציא בחור בשם ירון, שיש לו עסק למכירת שטיחים. כמו שכולנו יודעים, המצב הכלכלי בארץ על הפרצוף, לקוחות לוקחים את הזמן עד שרוכשים דברים כמו שטיחים יוקרתיים (אם בכלל) וירון היקר רוצה להשתמש בפלטפורמת הרשת כדי לקדם את עסקיו ולהרוויח.

ירון פונה לשמעון (שבנה לו את האתר) ושמעון ממליץ על שמואל, איש SEO מקצועי "בחסד עליון" לפי דבריו של שמעון. ירון יוצר קשר עם שמואל, שמואל נפגש עם ירון, מסביר לו ש-SEO זה לא עניין של זבנג וגמרנו אלא עניין שלוקח חודשים עד שמשפיע. ירון סוגר עם שמואל חוזה לקידום האתר שלו ומוצריו במשך שנה.

מה הדברים ששמואל יבצע בשמו של ירון? דברים שכל איש SEO מתחיל יבצע בוודאי: יפתח לו חשבון טוויטר, ירים לו דף עסק בפייסבוק, יעבור על הקוד של שמעון בונה האתר, יתקן, ישפץ, יחליף תגיות META, ישפר את הקוד אולי, יגיש מפה לגוגל, ויבצע מחקר מי התוצאות שגוגל מגיש שמחפשים שטיחים או מושגים הקרובים לשטיחים וישנם כמובן כלים ואתרים כדי לבדוק את הנושא. אחרי שהוא ימצא מי המובילים, שמואל בוודאי יכנס לכל מיני עסקאות קטנות של קשרי חליפין – אתה תשים אליי קישור באתר שלך, אני אשים קישור שלך באתר שלי. שמואל אולי יקים אתר או 2 נוספים שיתנו יותר מידע על המוצרים של ירון ויקשר פנימה אל האתר הראשי של ירון, יש כל מיני דרכים ושיטות.

טכנית, ירון יכול לקדם את עצמו פה ועכשיו בצורה כמעט מיידית, אם ישלוף את כרטיס האשראי שלו ושמואל יארגן לו קמפיינים של Adwords, וכך ירון ישלם כמה שקלים (או עשרות שקלים, תלוי במילים, בהצעות מחיר, תקציב קמפיין יומי וכו') ומודעתו תופיע מעל או בצד – לתוצאות החיפוש. כמה יעילה השיטה הזו? היא נותנת תוצאות לא רעות מבחינת נוכחות (אם כי כל מי שמתקין תוכנת חוסמת פרסומות פשוט לא יראה את המודעה של ירון) וירון ישלם על כל קליק שנלחץ על המודעה הזו, וזה כמו שכל איש שיווק יאמר לכם – נקרא ליד (Lead), ה"זרע" הפוטנציאלי למכירה, אבל בסופו של דבר זהו אינו פתרון שמתאים לכולם. כולם מעדיפים להיות בעמוד הראשון, ב-5 תוצאות הראשוות – רואים אותך וקליקים לא עולים לירון כסף.

נחזור לדף הפייסבוק ששמואל יקים עבור ירון (סביר להניח דרך שמעון). מה יהיה באותו דף פייסבוק? גרפיקה של פרסומת שאם הגולש ירצה לראות פרטים הוא יצטרך ללחוץ על הגרפיקה או על כפתור ה-LIKE כדי לקבל פרטים נוספים על השטיחים של ירון וכאן מגיע החלק המעניין: ירון צריך לקדם את הדף הזה בנוסף לאתר של ירון. אחרי הכל, מי נכנס לפייסבוק לחפש שטיחים או מוצרים אחרים? אף אחד. כולם רצים לאתר אחד כדי לחפש שטיחים: גוגל. אנשים בעלי ידע יותר נרחב באינטרנט בוודאי יחפשו ב-ZAP אבל יחפשו גם בגוגל.

מה יוצא בעצם מהדף של פייסבוק? לא הרבה (בניגוד להבטחות של רבים בתחום ה-SEO). אנשים אינם עוקבים באדיקות אחרי זרם ההודעות (אם יהיה קיים) שמגיע מ"ירון שטיחים". האם יצאו לירון לידים מאותו אתר? אולי, ואולי לא. עד היום לא ראיתי הצלחה פנומנלית של דף פייסבוק שגרם לחברות לקבל הכנסות מאוד משמעותיות מדף פייסבוק, וזה יותר משמש אצל חברות גדולות למידע אינפורמטיבי (אצל הרבה עסקים קטנים בד"כ דף כזה לאחר ההשקה נחשב כ-מת כי אף אחד לא מכניס תוכן חדש). אם ירון רוצה להרוויח יותר, הוא יצטרך ששמואל יתאמץ לקדם אותו במעלה הדירוג בגוגל. הדף בפייסבוק יעזור, אבל הוא לא יכול לשמש כמשען עיקרי לטיפוס.

זה המצב עד כה.

מעכשיו המצב משתנה.

זוכרים מי המנוע חיפוש הראשי שכולם בארץ משתמשים בו? נכון, גוגל. מה יש לגוגל שמתחרה מול פייסבוק? גוגל+ והחל מהיום, גוגל מוסיפה תוצאות מגוגל+ ישירות בדף הראשון של תוצאות חיפוש, כלומר אם יש לירון דף בגוגל+ ובו הוא מספר על השטיחים שלו והוא מצליח לגרום לגולש להכניס אותו (את ירון) לתוך אחד המעגלים בגוגל+ של הגולש, בפעם הבאה שאותו גולש יחפש "שטיחים" הוא יקבל תוצאות ישירות מדף הגוגל+ בדף הראשון. מבחינה פסיכולוגית, הגולש יתייחס יותר לתוצאות מהגוגל+ והמעגלים האישיים שלו מאשר לתוצאות חיפוש.

אבל כאן זה לא עוצר: גוגל מכניסים גם את התמונות של ירון מגוגל+ (אלו שסומנו כציבוריים) אל תוצאות החיפוש גם בדף הראשון, כלומר אם ירון יוסיף תמונות של שטיחים והוא כבר מופיע בגוגל+ של הגולש, הגולש יראה את התמונות גם בדף הראשון. יותר מזה – בהמשך הדרך גוגל גם תוסיף את Google Docs (המסמכים הציבוריים כמובן) וכמו בתמונות, אם לירון יהיה מסמך/מצגת/טפסים וכו' – הם גם יוצגו בדף הראשון.

כך בעצם נוצר "עיקוף" חדש: אם הגולשים מוסיפים אותך למעגלים שלהם והם יחפשו מידע שפירסמת, אתה תופיע אי שם למעלה, גם מבלי שהתאמצת – ישירות בדף הראשון, כאילו ביצעת עבודת SEO רצינית.

רבים הספידו את גוגל+ כמתחרה פייסבוק שנכשל כי "מי בכלל שם"? ואותם אלו שהספידו שכחו משהו חשוב אחד: לגוגל 2 נכסים עיקריים – חיפוש שהם מובילים ומשאירים את המתחרים באבק (מתי פעם אחרונה חיפשתם ב-BING?), ו-GMAIL שרבים משתמשים בו. גוגל בעצם מושכת את השטיח מתחת ל"רגליי" פייסבוק! איך? בכך שהיא בעצם רומזת לעסקים ואנשי SEO שאם הם יגרמו לגולשים לפתוח חשבון גוגל+ ולהוסיף את עצמם (את העסקים) למעגלים שלהם, התוכן שלהם (של אותם עסקים, לכשהגולשים יחפשו אותו) יופיע בדף הראשון במיקום די בולט. זוכרים את כל השיטות לגרום לכם לעשות LIKE? קבלו קמפיינים חדשים של Add to Circle. מה בסופו של דבר גוגל מרוויחה מזה? הרבה יותר גולשים רשומים לשרות, והרבה יותר תוכן נכנס מעסקים, כדי שימצאו אותם.

אז גוגל+ לא ממש מתה, אם כבר היא מתחילה לתפוס תאוצה.

ערוץ 10–הסוף? אולי כדאי לחשוב מחדש

 

בימים האחרונים מופיעים כתבות רבות על "מותו" הקרוב של ערוץ 10, הערוץ שלא יכול לשלם את חובו למדינה, חוב שמוערך ב-45 מיליון שקל. אם הוא לא ישלם, הערוץ כנראה יסגר. במקביל ממשלתנו הנכבדה מחליטה לעשות "הוקוס פוקוס" לחובות הערוץ הראשון ואף להודיע כי שנה הבאה האגרה תרד ב-5%. מי שרוצה עוד פרטים ולהבין לדוגמא שהערוץ הראשון מוציא כ-85% מתקציבו על הוצאות שכר, מוזמן לקרוא את הדברים כאן.

מאז שהממשלה החליטה לא לוותר על החוב גם במחיר סגירת הערוץ, פורסמו כתבות על מותו הקרב של ערוץ 10, בלוגים שונים כתבו פוסט על כך (הנה פוסט של יוסי גורביץ) ורובם חוזרים על אותו מסר: אל תתנו לערוץ 10 למות.

אינני יודע אם הערוץ ימות בקרוב, אבל אני חושב שכדאי לערוץ 10 לחשוב על דרך חדשה, דרך שבה לדעתי לא צריך לפטר את אנשי הערוץ, קבלנים חיצוניים, אמנים, עורכים ועוד, דרך חדשה לחלוטין.

לדרך זו אני קורא: ערוץ 10 – הערוץ הראשון באינטרנט הישראלי.

הבה נחשוב על המצב הנוכחי: זה לא שאין ברשת הישראלית וידאו, אתרים כמו Mako (של קשת), אתר רשת, הוט משדרים תוכניות ללא צורך בתשלום (ובמקרים מסויימים כמו ב-Mako ניתן לשלם על שידור ספציפי), אבל גם כשיש תוכניות, יש אולי פרק או 2 לכל עונה (או עונה יחידה, קחו לדוגמא את הסידרה המצוינת תמרות עשן ותראו שיש שם 2 פרקים של העונה הראשונה. השאר? לך תעשה מנוי להוט או .. שתחפש בכל מיני אתרי הורדות לא חוקיים, מה שרבים עושים, כפי הנראה שבהוט עדיין חושבים שהם יצליחו לגרום למישהו לשלם 200+ שקל לחודש ולהיות מנוי – או כלום)

מבחינה טכנית, איכות הוידאו בארץ עדיין זוועתית ומאוד מזכירה את איכות ה-360P של יוטיוב, למרות שלרוב החברות הגדולות יש רוחב פס נדיב (במונחים ישראליים כמובן). נענע לדוגמא, ב-איכות HQ שלהם מגיעה ל-480P של יוטיוב (יוטיוב במגוון קליפים ותכנים נותנים גם איכות של 720P ו-1080P ובמקרים מסויימים אפילו 2K ו-4K), כלומר פה בארץ מבחינת וידאו אנחנו עדיין חיים בעידון של תחילת שנות ה-2000 מה שהיה בחו"ל (אם כי לפחות נפטרו מרוב הנגנים מבוססי ה-Windows Media Player).

כלומר היום אני, כצרכן שאין לו טלויזיה וכבלים (אין לי גם Yes), צריך להסתפק במגוון המצומצם החופשי, או בעצמות שזורקות לי אותן חברות שידורים, ואם אני נורא רוצה פרק של סדרה כמו תמרות עשן, אני לא יכול לצפות, נקודה (וגם אם הייתי יכול, האיכות היתה זוועתית ומפוקסלת!)

זה המצב כרגע. כאן בדיוק ערוץ 10 ופרנסיו יכולים להיכנס, ובהשקעה לא גדולה הוא יכול להקים "ערוץ" משלו שלא כפוף לרשות השניה או רשות אחרת, לא צריך להתחנף לביבי וחבר מרעיו, ויכול לשדר דברים כרצונו (כיום מבחינה חוקית, אני יכול להקים ערוץ רדיו או טלויזיה באינטרנט בלי לבקש מאף אחד היתר, אני צריך רק לסגור מבחינה חוזית לגבי תכנים, זכויות יוצרים וכו'), וכאן יש לי כמה הצעות שיכולות להתברר (לעניות דעתי כמובן) כרווחיות לערוץ. להלן ה"רשימת קניות":

  • אתר חדש: ריבונו של עולם, תיפטרו מהקלסטרופוביה שנקראת "נענע 10"! זה לא עבד, לא עובד ולא יעבוד (ובשנת 2010 זה גרם לנטויז'ן הפסד של כמעט 7 מיליון שקל, הכתובת היתה על הקיר). קליפים לא פועלים (רציתי לכתוב לפני מספר ימים ביקורת על "מעושרות", אך מכיוון שאין לי דרך לצפות, חשבתי לצפות בכמה קליפים באתר הרשמי, רק שהנגן לא מפעיל שום וידאו. "אחלה" של תחזוקה!). נענע שילמו מיליון דולר למעצב וכולם קיללו את העיצוב החדש. ערוץ 10 יכול לשלם עשירית לחברת בניית אתרים (בבקשה אל תלכו על הגדולות, סתם תשפכו כסף!) שתבנה לו מספר עיצובים, ערוץ 10 יוכל להריץ אחלה קמפיין שהקהל יבחר עיצוב, וכך למשוך אליו סקרנות.
  • יש אתר? יופי, עכשיו תחליפו מערכת וידאו: אנחנו בשנת 2010, תכנים מצולמים ומשודרים ב-HD, תנו לצופים לראות את הדברים במחשב ב-HD, לפחות ב-720P! זה לא שחסר לכם רוחב פס, אתם יושבים בנטויז'ן ונטויז'ן עדיין מושקעים שם, כך שלנטויז'ן זה לא עולה כלום, וגם אם ישימו שרתי שידור אצל כל ספק גדול, המחיר לא יגיע ליותר מאלפים בודדים של שקלים בחודש ותאמינו לי, זה הביזנס שלי, אני יודע על מה אני מדבר.
  • סדרות מחו"ל: כן, אני יודע שבעלי הזכויות מחו"ל מאוד רגישים לדבר הזה שנקרא "אינטרנט", אבל מודל כמו Hulu בחו"ל אפשר להקים תוך מספר שבועות גם בארץ. אנחנו מדינה קטנה עם טווח כתובות קצר וקל מאוד לבדוק אם כתובות IP הן ישראליות או לא ואפשר להגן על השידורים (DRM) מבלי לקחת פתרונות גרועים כמו של אורנג' (מבוססי Windows שלא פועלים על שום דבר מלבד Windows… איכס). אפשר להריץ מודל כזה עם פרסומות בשידורים או מודל פרימיום בתשלום חודשי או פר-פרק/סידרה, כך שאפשר להגיע עם אותם בעלי זכויות להסדר ולשדר ברשת פה בישראל. זה כסף טוב!
  • ערוץ חי: אם סגרתם הסכם לגבי מה שדובר בסעיף הקודם, אתם יכולים לשדר את הכל פה ברשת, מבלי לעבור ל-Loop האינסופי של פרומואים בכל פעם שיצאתם לפרסומות. תנו לצופה את מה שהוא קיבל מהטלויזיה, אותו דבר – פה ברשת.
  • תשקיעו בהפקות מקור ישראליות: זה נחמד ל-5 דקות לראות "מעושרות" (בסוף יצא לי היום "ליפול" על שידור חי ברשת של ערוץ 10) כדי להבין שטמטום אדיר לא פוסח על בחורות עם כסף, אבל אנשים מוכנים לשלם מחיר הוגן על פרקים וסדרות לצפיה של הפקות מקור ישראליות (במיוחד הדור הצעיר שהמרחק ממנו לרכישה זה מרחק SMS).
  • קצת להשקיע בתפאורה: ירון לונדון התלונן פעם ב"לונדון וקירשנבאום" על כך שאפילו הכסאות קרועים. אז תחליפו כסאות…
  • תשכרו מישהו שמבין באינטרנט: כן, זה ישמע מוזר, אבל עד כה זה נראה שערוץ 10 לא מבין כלום באינטרנט (ולא, שידור באיכות גרועה באינטרנט זה לא מראה על הבנה ברשת). לא קידום, לא שת"פ, אפילו לא הטמעה טובה ב"נענע"! צריכים מישהו? אני מוכן ללא תשלום "לשדך" בין ערוץ 10 לגוף שמבין היטב בדברים האלו.

אז כפי שניתן לראות, אם מחר יסגר ערוץ 10 בטלויזיה, בהשקעה לא גדולה ערוץ 10 יכול להמציא את עצמו מחדש, במיוחד שבשטח הזה אין תחרות רצינית בארץ (אדרבא, ניתן לעשות שת"פ עם המתחרים ולהרוויח לא רע בשיטות של VOD אינטרנטי) – ולהרוויח. כל מה שצריך זה סכום די קטן (למעט עניין זכויות היוצרים של שידורי סדרות מחו"ל – אבל אז מדובר בהמרת זכויות מטלויזיה לרשת) – וניתן להחזיר את ההשקעה תוך זמן קצר.

הצלחה ללינוקס ומיקרוסופט מחייכת, ושאלה פרסומית

אחת הפנטזיות שיש לחובבי לינוקס רבים היא הפנטזיה שכולם (או כמעט כולם) ירדו מהשימוש ב-Windows ויעברו להשתמש בלינוקס. בתקופת הבועה הפרועה (שנות ה-2000, זוכרים?) קמו להן מספר חברות כדי להגשים את החלום הזה. חברת Eazel קמה כדי לתת ללינוקס מראה קצת יותר ידידותי והם יצרו את המנהל קבצים Nautilus, מה שקיים עד היום ב-GNOME. חברת Ximian הוציאה מספר מוצרים כמו Red Carpet שנתן למשתמשי הלינוקס דרך קלה יותר להתקין אפליקציות מבלי להסתבך בתלויות של RPM, הם גם הוציאו את תוכנת הדואר הידועה Evolution שמתחרה ב-Outlook, והיו עוד חברות שיצרו תוכנות Desktop ללינוקס.

ולשווא. כל אותן חברות קרסו, ה"מאבק" בין KDE ל-GNOME לא הביא שמחה לאף חברת תוכנה רצינית (אבל סיפק המון ויכוחים לחובבי לינוקס ובמיוחד לחובבי ה-Free Software שלא היו מוכנים לקבל רשיון כמו QPL של Trolltech ובראשם ריצ'רד סטולמן), וגם חברות שהחלו לשווק מחשבים נייחים וניידים עם Linux ירדו מזה לאחר מכירות כושלות.

בקיצור, Linux על דסקטופ נשאר פנטזיה עד לאחרונה, כאשר Canonical קמה, לקחה הפצת Debian והוסיפה שיפורים רבים ל-GUI (בברירת המחדל GNOME אך יש גם גרסאות KDE ועוד), ודבר זה עודד ומעודד עד היום משתמשים רבים לנסות ולהשתמש בלינוקס, אבל עדיין, הרוב המוחלט נשאר עם Windows, כאשר חלק עברו ל-מק.

ואז הגיעה גוגל, שרכשה את אנדרואיד ומ-2007 היא מוציאה את גרסאות האנדרואיד ויצרני טלפונים רבים משתמשים בה כדי למכור מכשירים מבוססים עליה. המספרים האחרונים מראים שאנדרואיד היא מערכת ההפעלה הדומיננטית (מבחינה עולמית, לא רק בארה"ב) בשוק.

בעברית פשוטה: פתאום לינוקס נמצא אצל המון המון אנשים מבלי שהם ישימו לב לכך. כל אלו עם הגלקסי וגלקסי 2, ה-LG, HTC, מוטורולה ועוד – כל מכשיר מריץ את אותו לינוקס שרץ על שרתים ודסקטופים. יש כמובן שוני מהותי מבחינה גרפית ואפליקציות, כי גוגל השכילו להבין שמהמאבק בין KDE ל-GNOME עם X11 ההיסטורי לא יצא מאומה, אז הם לקחו את הליבה ועוד ספריות ובנו ממשק גרפי חדש שהשתנה במשך הגרסאות והוסיפו דברים רבים, אבל מתחת לכל זה עדיין פועלת ליבת לינוקס 2.6, הצליל עובר דרך ALSA, הבלוטות' עובד עם bluez, המודולים עדיין עובדים באותה דרך, וספריות רבות שרצות על Ubuntu או על כל לינוקס אחר נמצאות באנדרואיד.

לינוקס השיג דומיננטיות בשוק, בגלל גוגל. סיבה מצויינת לחייך, לא?

לא בדיוק.

אם יש לך גלקסי S2 או אם תקנה מכשיר אנדרואיד כלשהו עם שרותי גוגל מוטמעים בתוכו כולל ה-Market, בין אם זה טלפון או טאבלט, אתה מבזבז בסביבות ה-15 דולר למטרה שלא כל כך תאהב….

מיקרוסופט.

למיקרוסופט יש שק פטנטים ענקי, והמחלקה המשפטית שם הגיעו למסקנה פשוטה ודי נכונה: מדוע לריב עם קהילת הקוד הפתוח על פטנטים ולגרור אותם לתביעות? הרי בסופו של דבר, לא יצא למיקרוסופט מזה סנט שחוק, וגם זה יראה רע בציבור.

במקום זה מיקרוסופט עשו משהו פשוט: פנו ל-HTC ול-ASUS ולסמסונג (עם השאר הם בדיונים ו-ומו"מ או בתביעות, כמו מול מוטורולה ו-B&N) והציעו להם: תנו לנו סכום (בד"כ זה בסביבות ה-5-13 דולר) פר מכשיר שאתם מייצרים, קבלו מאיתנו רשיון לפטנטים. לא תתנו? נלך לתביעות משפטיות ארוכות, כל צד יתבע את הצורה לשנה, נערב את ארגון הסחר העולמי ובקיצור תהיה אחלה פרנסה למחלקות המשפטיות, אך הפסדים ליצרן. היצרנים (שוב, למעט אותם אלו שציינתי בסוגריים בתחילת פיסקה זו) החליטו לא לריב עם מיקרוסופט והם סיכמו עם מיקרוסופט שהיא אכן תקבל את הכסף שהיא ביקשה כל רבעון או תקופה אחרת שמסוכמת, כלומר מיקרוסופט לא רק מתחרה באנדרואיד, הם גם מקבלת מכל מכירה סכום נאה בהחלט מבלי שהיא תרמה ולו תרומה קטנה אחת לאנדרואיד או לייצור המכשירים.

אז מיקרוסופט מחייכת. הטלפונים המבוססים על המערכת שלה בקושי נמכרים בשוק, אבל כשאתם רוכשים מכשירים חדשים, חלק מהכסף שלכם עובר לידיים של מיקרוסופט. בעבר היתה מחאה של אנשי לינוקס מדוע הם צריכים לשלם את ה-Microsoft Tax, אותה חובה לשלם כחלק מהמחשב את מערכת Windows, רק שהפעם אין למי למחות. שום חברה שפויה לא תסכים לשרוף מאות מיליוני דולרים על משפט שסביר להניח שהיא תפסיד בו.

ונעבור ל"שאלה פרסומית": הבוקר הכרזתי בבלוג העסקי על חבילות אחסון משותף, שכוללת טוויסט קטן (המכונות לא נחנקות בגלל לקוחות חוגגים, בניגוד לספקים מתחרים בארץ וברוב הספקים בעולם) ומגוון דברים שקיימים בחלקם אצל ספקים מתחרים וחלקם פשוט לא ניתנים אצל ספקים בארץ (כמו SSH). המחיר מאוד קרוב למחירים בארה"ב (הבדל של בערך 4 דולר בחבילה הקטנה, אבל השינויים שיש בחבילות שאני מציע מפצות על כך בקלות). אתם יכולים לקרוא על כך בלינק הנ"ל.

השאלה שלי פשוטה: אני מייעד את החבילות האלו לא לאלו של "אני רוצה לקנות דומיין, תקים לי בלוג ואני רוצה שיהיה מישהו זמין טלפונית 24/7". אלו מוזמנים לקפוץ ל-SPD ולרכוש מהם חבילה. החבילות שבניתי מיועדות לבוני אתרים, מתכנתים, אנשי IT וכו'. מכיוון שאני מייעד את החבילות למתכנתים, האם לדעתכם כדאי להוסיף לחבילות דברים כמו Ruby on Rails האחרון, האם כדאי לשים Perl 6 (שעדיין בפיתוח)? אלו עוד דברים כדאי להוסיף לחבילות שיקלו עליכם (אם אתם לוקחים חבילה) את החיים? חשבתי להוסיף תמיכה ל-JAVA אבל JAVA אוהב המון המון זכרון, וזה לא ילך טוב בסביבת אחסון משותף, אז זה ירד מהפרק. בקיצור: הערות והארות יתקבלו בברכה.

LinGnu נסגר

שחר שמש, בחור נחמד ומאוד מקצועי הודיע היום בבלוג שלו שהוא סוגר את חברת היעוץ שלו והוא מפסיק להיות פרילנסר וחוזר להיות שכיר, כי פיננסית זה לא משתלם לו. אני מבין אותו וכמובן מאחל לו הצלחה בהמשך דרכו.

התגובות ברשימת התפוצה Linux-IL (רשימת התפוצה של אנשי לינוקס בארץ) היו סימפטיות: איחולים להצלחה ו… האשמה של מצב השוק בארץ. המצב קשה, יש חאפרים, מיתון וכו’ וכו’..

אני בהחלט יכול להבין את החברים לגבי המצב, אבל המצב בשטח הוא שצריך אנשי לינוקס וצריך לשכנע את הלקוחות במשהו אחד: אתה (הפרילנסר) נותן פתרון לבעיות. Apache מת כל 10 שניות? oom-killer קופץ לבקר בשרתים שלך כל 20 דקות? כרטיסי הרשת שלך משחקים פינג פונג עם השמות eth0, eth1 ודופקים לך טבלאות ניתוב? הלקוח צריך לחשוב עליך. אתה המשיח, אתה המושיע, אתה הקוסם, אתה מלחשש ומהפנט את השרת דרך SSH או חיבור סריאלי או KVM והוקוס פוקוס – הכל תקין!

ואיך עושים את זה? תכירו מושג: שיוך.

כעת אני רוצה לכתוב קצת על העסק שלי: כשהקמתי אותו, כולם נתנו לי סיכוי של פחות מ-50% שהוא יחזיק שנה שלמה. מה שאף אחד לא ידע, זה שבעבר אני נתתי שרותי סיסטם למשרדי פרסום שונים, ובזמן שהקופירייטרים, פלאנרים, תקציבאים ושאר אנשי הפרסום היו בישיבות ומעלים רעיונות עבור הלקוחות שלהם, אני הייתי בחדר סולל כבלי תקשורת, מתקן מכונות, ושותק. העבודה עצמה היתה קלי קלות, אבל אני הייתי מקשיב ולומד תוך כדי עבודה – על פרסום, רושם לי הערות באיזה קובץ ובערב הייתי קורא על כך באינטרנט.

כשפתחתי את העסק של השרתים, התחלתי ליישם את הדברים. המטרה שלי היתה אחת: להחדיר לאנשים “עם פטיש לראש” ש-“חץ ביז” = שרתים. שרת לאחסון אתרים? VPS? שרת יעודי? לא חשוב מה, תבוא. תזכור אסוציאטיבית – אם אתה מחפש שרת ולא חשוב איזה – “חץ ביז” הוא ה”מושיע” שלך. רוצה הצעות? תלחץ כאן. רוצה לקרוא על וירטואליזציה ומה קורה בתחום אחסון שרתים וכו’? תלחץ כאן. כשתגיע ותרצה משהו, תוך זמן קצר “יזנק” עליך נציג של העסק וישאל אותך לרצונך וינסה לסייע לך. למה? כדי שתזכור מכל הסבב שאתה מחפש משהו, שב”חץ ביז” מישהו ענה וניסה לעזור לך, לא רק לדחוף לך מוצר.

זו היתה המטרה שלי, ופרסמתי את העסק שלי ושרותיי תחת כל עץ רענן. פורומים, קומונות, בלוגים, אתרים אחרים – בכולם פרסמתי, אבל הפרסום לא היה פרסום ישיר של “כולם קקות, בואו אליי!”, אלא פרסום “אגבי” – כלומר הפרסום עצמו היה בחתימה, לא בתגובה עצמה (במקרה של פורומים ובלוגים לדוגמא).

זה אצלי.

מה איתך?

יש אנשים כמו דורון אופק ידידי, שהיה מלמד לינוקס בסיוון ובמקומות אחרים ותוך כדי הלימודים הגיעו לו הצעות שונות מחברות שונות, ודורון בנה אמינות והכרה שחוזרת אליו בצורה של עבודות ופרוייקטים ויש לי רק איחולי הצלחה לבחור. גם מיקי ברזילי פירסם את העסק שלו והכיר לקוחות וקיבל עבודות וגם לו אני מאחל הצלחה, אבל שניהם יודעים גם להעביר הלאה עבודות לאחרים אם הם עסוקים או לא יכולים או שהם חושבים שעבודה כזו או אחרת תתאים לאחר. קשה לי לאמר את הדברים על פרילאנסרים רבים אחרים.

יש לך עסק של יעוץ/תמיכה/סיסטם בלינוקס? פרסם אותו! אני רוצה לשמוע עליו ואחרים צריכים לשמוע עליו כדי שבעת צרה הם יזכרו אותך ויתנו לך את חוזה התמיכה. עבודה לא מגיעה מהשמיים, היא מגיעה בעקבות עבודת יחצנות שאתה עושה לעסק שלך! אם אני לא שומע עליו ואף אחד אחר לא שומע עליו – אתה תסגור את העסק ותפסיד. אם אחרים ישמעו עליו, אתה תקבל הצעות ותוכל להחליט אם לקחת או לא ואם לא – למי למסור את זה.

כולם מאשימים את ה”חאפרים” בכך שהם גובים מחירי רצפה ולוקחים לאחרים את השוק. חוץ מהעובדה שכולנו התחלנו ממחירי רצפה (תיזכרו במשכורות הראשונות שלכם), אנחנו צריכים לזכור שהמחיר הוא רק חלק מהמשוואה. לקוח יסכים לשלם 200 שקל במקום 150 אם תתן לו ערך מוסף: רוגע – אתה שולט על הכל והכל תחת שליטה. זמינות – אתה זמין ולא צריך 20 טלפונים כדי שתואיל לענות לו. ראש גדול, יוזמה, הבנה מהירה – כל אלו הם דברים שאם הלקוח מוצא אותם בך אתה תקבל את המחיר שלך, גם אם הוא 200 או 250 שקל. אני מכיר גם מקרים הפוכים: הפרילנסר זול, אבל גאד כמה שהוא זיין שכל! אז ישלמו לו והעיקר – לעולם לא יקחו אותו שוב. הכל, רק לא אותו!

אז חברים יקרים, תמיד אפשר לחזור להיות שכיר ומי שלא מתאים לו להתמודד ולשווק את עצמו ולנהל את עצמו. אבל אם מישהו רוצה להרוויח יותר, ולגדול – הגיע הזמן להיות רציניים ולשווק את עצמך יותר!

זו לא רק הטכנולוגיה, זו הדרך

אתחיל בקצת היסטוריה: ב-1984 מוציאה אפל מחשב חדש ושונה, המקינטוש. זהו המחשב המסחרי הראשון שהוא 16 ביט, ממשק גרפי מהתחלה ועד הסוף, עם עכבר ועם כונן דיסקטים קשיחים (ה-3.5 אינטש של סוני).

שנה לאחר מכן, יצא מתחרה למקינטוש. המתחרה נקרא Amiga. ל-Amiga היה כל מה שלמקינטוש לא היה: מולטי טאסקינג (שלא היה קיים במק), 4096 צבעים (לעומת שחור לבן במקינטוש), 4 ערוצי צליל סטריאו (לעומת ערוץ דיגיטלי אחד במקינטוש), אפשרות לשלב רזולוציות שונות על מסך אחד, ודברים רבים אחרים.

כשקומודור הוציאה את Amiga 1000 כולם נדהמו מהמחשב, מהיכולות, מהביצועים (אם כי רבים נרתעו מהמחיר – כפול מהמקינטוש) ואפל גם נכנסו קצת לפאניקה מהמתחרה החדש. מי כיום זוכר את Amiga? אנשי מחשב ותיקים זוכרים אותו מהעבר, אבל החברה מתה וגם אטארי מתה. אפל לעומת זאת חברה חזקה מתמיד.

איך אפל הצליחה להישאר למרות התחרות? קהל נאמן, ואחיזה בשוק ה-Creative וסקטור הבתי ספר. גם Amiga וגם אטארי השקיעו את עצמם במכירת המחשבים שלהם כמחשבי משחק (והיה להם הרבה יותר משחקים מהמקינטוש), אולם גם אטארי וגם אמיגה נוהלו בצורה כושלת עם פיתוחים שתמיד הגיעו מאוחר מדי ובמחירים לא מציאותיים. אפל, עם כל הכשלונות של ג’ון סקאלי שניהל אותה בזמן שסטיב ג’ובס נבעט מהחברה, הצליחה להחזיק איכשהו מעמד תוך עדכון מערכת ההפעלה והחומרה. מהרגע שסטיב ג’ובס ז”ל נכנס לנהל את החברה מחדש, ומשם החברה כבר גדלה עד המצב שאנו מכירים כיום.

ההיסטוריה, כמו אופנה, “אוהבת” לעשות קאם-בק באופנים שונים, וזה מה שקרה עם HP. המנכ”ל הקודם של HP ליאו אפות’קר החליט שהוא הולך להתחרות ב-IBM מבחינת שרותים (תחום ש-HP גרועה בו עד היום) ולשם כך הוא החליט להיפטר מחטיבת ה-PC, טאבלטים ו-WebOS (למרות ש-2 החטיבות האחרונות עלו ל-HP סכום של יותר מ-1.2 מיליארד דולר רק שנה לפני כן). הצעד הזה עלה לו בפיטורים ומינוייה של מג וויטמן למנכ”ל החדש שהחליטה להחזיר את הגלגל לאחור ולא להפריד את חטיבת ה-PC. וול-סטריט והמשקיעים אהבו את ההחלטה הזו.

וכאן מגיע העניין שהרבה אנשים שאינם במשרות ניהוליות לא מבינים (ואנשי המכירות של HP יסבלו מכך): לא חשוב איזו טכנולוגיה ואיזה מוצרים יש לך, לחברות גדולות חשובה הדרך שלך. האם תהיה פה עוד שנתיים? האם המוצר שאני משקיע בו כספים רבים בכך שאני רוכש ממכם אותו עכשיו יתמך על ידכם בשנים הקרובות? מהי “מפת הדרכים” שלך? לאיזה כיוון אתה מתפתח? האם יש לך גב מבחינה פיננסית? אם אין לך תשובות מלאות לשאלות האלו, גם אם יהיה לך את המוצר המבריק ביותר שיש – תתקשה למכור אותו לאותם לקוחות גדולים.

וזו היתה הטעות של HP. מנהלי IT ו-CTO לא אוהבים לשמוע שחברת הענק שהם קונים מהם מוצרים, החליטה שמשבוע הבא אין יותר חטיבת PC (גם אם זה רק Spin off). זה שובר להם את האמון באותה חברה וכשאמון נשבר, אותם אנשים ירימו טלפון למתחרה הקרוב לשמוע הצעה שלו ואותו מתחרה יהיה מוכן ומזומן לתת לא רק הצעות מחיר אטרקטיביות, אלא גם “תוכנית מעבר” למוצרי המתחרה כולל מענקים, הלוואות גישור ועוד. חושבים שלא היו כמה חברות גדולות שלא עברו מ-HP ל-DELL? תחשבו שוב, כי כבר כמה חברות גדולות בארה”ב התחילו את המעבר. ההצהרות של מג וויטמן נחמדות, אבל האמון נשבר.

הטעות הזה אינה יחודית ל-HP, היא מופיעה אצל חברות רבות שהיום מחליטות משהו אחד, מגיע מנהל אחר שמחליט החלטות אחרות, והלקוחות מתאכזבים ורוצים לברוח. זה קרה עם כמה חברות בארץ וזה קורה בתחום ה-Hosting בארץ, לדוגמא. זו הסיבה שחברות גדולות כמעט ואינן עוסקות עסקים עם עסקי Hosting קטנים ובינוניים והן מעדיפות לעשות עסקים ישירות מול הספקים הגדולים (ובדרך לשלם פי 2-3, אבל היי, החברה משלמת).

אז מה ניתן לעשות? הנה כמה דברים שכל עסק יכול לעשות כדי להקנות אמון:

  1. לשמור על קשר עם הלקוח: דבר שנשמע טריוואילי אבל כמעט אף אחד בארץ לא מיישם אותו! דבר לפעמים עם הלקוח (לא רק בזמן שצצות בעיות בתשלום חשבונית), תתעניין מה קורה איתו, מה הבעיות שיש לו, יכול להיות שיש לך פתרונות שהוא לא מודע אליהם ואולי הוא צריך אותם.
  2. פרסום, פרסום, פרסום: אתה עסק חי? וואלה? אז למה לא שומעים ממך? (ולא, מילות Adwords זה לא העניין). תראה את העסק שלך. קח חסות חלקית על אירוע, תרום משהו ותציין זאת, פתח פורום ציבורי ללקוחותיך וללקוחות מתעניינים ובקיצור – תגרום לכך שברגע שאתקתק את שם העסק שלך בגוגל או התחום שלך – שאראה אותך.
  3. קפאון הוא האויב שלך: הנה “נבואה” משלי ואתם מוזמנים לבדוק אותה בעוד שנה: במהלך השנה הקרובה בערך כמחצית מעסקי ה-Hosting בארץ יפשטו רגל או יעלמו. מדוע? אם תעניינו בהצעות Hosting שונות אצל עסקים שונים בארץ, תראו שהרוב מציעים אותו דבר במחירים כמעט זהים. מכיוון שיש תחרות, אלו שיציעו חבילות אטרקטיביות (ולא רק במחיר) יקבלו יותר לקוחות, בין אם הלקוח “עורק” למתחרה או לקוחות חדשים שלא היה להם שרות Hosting בעבר, מה שייבש עסקים קיימים שקופאים על השרמים, כך שעסק שרוצה להמשיך לחיות ולהרוויח, חייב לחדש ולהתקדם, ואם דיברנו על התקדמות…
  4. אתה מתקדם קדימה? איך אתה מתקדם? ומדוע אני לא שומע על כך? “מפת דרכים” (או Road Map) היא דבר חשוב מאין כמוהו ללקוחות שלך. זה מראה ללקוחות שלך שאתה לא קופא על השמרים, אלא שאתה מתכנן את צעדיך קדימה, אתה הולך להשיק דברים חדשים. אתה לא צריך לפרסם לפרטי פרטים מה אתה הולך להשיק, אלא יותר בכיוון כללי ובאיזה חציון או רבעון אתה הולך להוציא זאת. כך לדוגמא נוהגות חברו
    ת כמו מיקרוסופט, אינטל, AMD וחברות רבות אחרות, אולי הגיע הזמן שגם אתה תפרסם משהו?
  5. “שיווק מחוץ לקופסא”: עסקים רבים חושבים על מכירות לעסקים ושוכחים שיש אנשים בתוך אותו עסק. אתן דוגמא פשוטה שקרתה לי לפני חודש: חברת סטארט-אפ ישראלית פיתחה מוצר מאוד מעניין לתחום השרתים ואחרי שראיתי כמה קליפים של המוצר התלהבתי ויצרתי קשר, ביקשתי גירסת Trial לנסות את המוצר ואם הכל יעבוד טוב במשך חודש נוכל לדבר על רכישה. מה תשובת אותו סטארט-אפ? “חץ שלום, אנחנו לא נותנים Trial, המחיר הוא 4,500 דולר”. תשובתי לאותו סטארט-אפ “שלום, שתלמדו לעשות עסקים תודיעו לי”. כך הם הפסידו לקוח מתלהב.

לסיכום: אם יש לך עסק ואתה רוצה להצליח, תלמד מהפאקים והכשלונות של אחרים ותוודא שזה לא קורה אצלך. תשקיע בפרסום וקידום העסק, תתעניין בלקוחותיך, תהיה אכפתי ותצליח, או שתמצא את העסק שלך בבעיות, והמתחרה שלך מתכוון “לאכול” אותך.