יקירה, בחירתך "גרועה"

אתמול בלילה, קצת לפני שהלכתי לישון, עברתי על אתר YNET (מה לעשות, עבדכם הנאמן הוא News junky) וראיתי מאמר עם הכותרת "    
ממלכת הכיתה לרווקה בת 40. איך זה קרה?" מאת הראלה ישי. קראתי את המאמר.

תוכן המאמר הזכיר לי דברים מסויימים מהתקופה שהייתי דתי, אז גיגלתי את שם הכותבת, מה שדי מהר אישש את חששותיי. מדובר בשדכנית דתיה עם אותן תפיסות שנהוגות בסקטור הדתי.

למי שלא יודע, בסקטור הדתי מופעל לחץ אטומי על הצעירות מהרגע שמלאו להן 17 (בחלק מהמקרים 18) להתחתן וכמה שיותר מהר, ולא חשוב אם מדובר בבחור שנראה טוב, חכם ובעל עבודה טובה או מישהו שה-IQ שלו מזכיר IQ של זבוב ושנראה כמו אחת ממכות מצרים – העיקר שתתחתני ותולידי ילדים. זה לא רק מגיע מההורים של הבחורה אלא כמעט מכל צד שהבחורה תסתכל: שכנים, דודים, קרובי משפחה, ובמיוחד באירועים משפחתיים, בהם מתייחסים לכל בחורה דתיה שעברה את גיל ה-20+ ואינה נשואה – כאחת שהגורל התאכזר אליה: מבטים מרחמים, איחולים "שהשם יזווג לך זיווג נאה", ויש כמובן את הדודות האקטיביסטיות שדוחפות מספר טלפון של שדכנית (מהסוג שתעשה לך את המוות אם דחית הצעה של מישהו שנראה כמו פיל עם בוץ), ובשנים האחרונות הן מפנות לכל מיני מיסטיקניות/ידעוניות ש"יש להן כוחות".

העובדה הפשוטה שרבות מהבחורות הדתיות רוצות קריירה מצליחה, לימודי תואר (ראשון, שני וכו') והתקדמות בחיים והעובדה שכשיש ילדים יש התנגשות בין הדברים – לא נכנסת לראשן של אותן אמהות וקרובות משפחה, וגם לא לאבות ולקרובים. מבחינתם הבנות צריכות להתחתן, ללדת, להכין אוכל לבחור וגם אם אפשר שתעבוד איזו חצי משרה באיזה משהו. שוביניזם תמיד היה חלק עיקרי מהדת, והוא נשאר גם במאה הנוכחית.

גברת ישי החליטה במאמר שכתבה ל-YNET (המוטו של האתר: כל זבל מביא פרסומות, יאללה להעלות לאתר) להיצמד ל"מלכות הכיתה", אותן בחורות שנראו טוב בצעירותן ובנים רדפו אחריהן בלי סוף והבנות דחו אותם עד שאותן בחורות מצאו את עצמן בגיל 40 רווקות. אוי, מסכנות ש"השם" ירחם עליהם ויביא להן זיווג.. 

כמובן שהמאמר לא יתייחס לחלק שהבחורה רצתה לא להיות בקשר כדי להקדיש את עצמה לקידום עצמי וקריירה. כמובן שהמאמר לא יתייחס לקשרים שאותן "מלכות הכיתה" כן היו בהן ולא הצליחו מכל סיבה שהיא. מה פתאום שהמאמר יתייחס לכך?! הבחורה/אשה אשמה וזהו. שוביניזם, כבר אמרתי?

האם נקבל מגברת ישי איזה מספרים אם מדובר באמת במשהו רחב או משהו בשוליים? חס ושלום! אנחנו צריכים להאמין לשדכנית הנ"ל. אינני טוען שהיא משקרת, ואני בטוח שישנם אי אלו בנות שדחו בחורים רבים עד שכיום הן נשארו לבד והן תתקשנה להכיר מישהו רווק, אבל אלו דוגמאות שוליות. השדכנית היקרה מתעלמת מהעובדה שאדם גרוש, בניגוד ליחס שהוא זוכה לו בסקטור הדתי (הווה אומר: מצורע), בסקטור החילוני רוב מוחץ של הנשים כלל לא פוסלות גרושים, וגרושים יכולים בהחלט להכיר נשים צעירות ומבוגרות ללא בעיה כלשהי.

בחורה חילונית יכולה להכיר בלי בעיה בחורים צעירים ממנה או מבוגרים ממנה, תלוי בהעדפותיה. בין אם היא בת 20+, 30+, 40+ או 50+. נכון, בגיל 40+ הסיכוי להכיר מישהו צעיר ממך נמוך יותר (אם כי גם על כך אפשר להתווכח. יצא לי אישית לא מעט פעמים לצאת עם נשים מבוגרות ממני), אבל הגבולות של גילאים מאוד מטושטשים אצל הציבור החילוני ובצדק – אותי (ואני בטוח שאני לא היחיד) מעניין החוכמה של הבחורה, המראה שלה, האופי שלה. זה שהיא בת 27 או בת 45 לא ממש משחק אצלי תפקיד. יש כמובן כאלו שזה מאוד משנה להם הגיל, אבל צריך לזכור שיש הרבה, הרבה מאוד שמחפשים דברים מסויימים ועניין הגיל אינו בראש סולם העדיפויות שלהם.

לסיכום: יש כאלו מלכות כיתה ובחורות יפות אחרות שהן רווקות בגילאי 30+ או 40+ והלאה, אבל זה לא אומר שהן לא ניסו להיות בקשר רומנטי. יכול להיות שניסו וזה לא צלח, יכול להיות שהן צריכות לשפר בעצמן דברים (כמו שגברים שונים צריכים לשפר דברים שונים), אבל להתייחס אל אותן בחורות כ"תופעה"? זו הגזמה פרועה שלעניות דעתי אינה במקומה. יש עוד המון הזדמנויות, בכל גיל בסקטור החילוני להכיר ולפתח קשר, עם או בלי חתונה.

בלוג חדש קם

החלטתי להקים בלוג חדש שידבר על דת, מיסטיקה ורוחניות אך מהצד היותר לוגי/ספקני/מדעי. הבלוג החדש נמצא כאן, כך שהחל מהיום, הפוסטים שיהיו כאן ידברו על טכנולוגיה/היי-טק, ופה ושם על דברים בענייני דיומא (כן, גם קצת על פוליטיקה).

בשביל הסיפתח לבלוג החדש, כתבתי פוסט על המכשפה שחטפה בראש (ובכיס) מהרבנות.

עדיין לא הכנסתי את ה-URL לגוגל, נראה תוך כמה זמן הוא יקלוט אותו אוטומטית.

חשמל "כשר"??

היום קראתי ששר התשתיות שלנו עוזי לנדאו החליט למשוך את הצעת החוק שלו ל”חשמל כשר”, כאילו שלא מספיק לנו שיש לחברת החשמל (בקרוב… העלאת מחירים ענקית בעקבות בורות בקיום חתימת הסכם רכישת הגז בין חברת החשמל בעקבות ההסכם בין חח”י לשותפות תמר) ועד מהחזקים במדינה (בגיבוי מוחלט של ההסתדרות כמובן) שיכולים בכל רגע להוריד את השאלטר, השר רצה להוסיף עוד גורם לנושא – את הרבנות….

ומדוע כל העניין? מפני שישנם כל מיני משפחות חרדיות שבימי שבת מעדיפות שלא לקבל את החשמל דרך חברת החשמל (שעובדת בשבת גם…), אלא דרך גנרטורים, וגנרטורים זה מאוד מאוד מסוכן…

עבדכם הנאמן אינו מומחה לחשמל, אך יש לי היכרות עם גנרטורים, אל פסק, מייצבי מתח וציודים אחרים להבטחת מתח קבוע לשרתים. מטבע הדברים, ראיתי בלא מעט חוות שרתים גדולות גם גנרטורים גדולים המופעלים בדיזל.

אני תוהה, האם השר הנכבד חשב על פתרון כזה? במקום להוסיף עוד כמות של עשרות “משגיחי כשרות” שלא יעשו בעצם מאומה ויקבלו כסף מהמדינה (וכח לרבנות – אתה לא כשר? טראח, תחנת הכח תכובה!), יגלגל השר את הבעיה לפתחיהם של אותם חרדים ודתיים שרוצים חשמל עצמאי בשבת. אחרי הכל, ישנן מספיק חברות בארץ שיכולות למכור גנרטורים גדולים ובטוחים לשימוש עבור עשרות משפחות. כמובן שהדבר אינו זול כלל וכלל, אבל אם מישהו מחליט לשמור שבת כפי שהוא רוצה, שיתכבד וישלם מכיסו על התענוג. מדוע שאזרחי ישראל שאינם דתיים יצטרכו לשלם יותר בחשבון החשמל שלהם?

בכלל, מומלץ לכבוד השר (ואולי גם לעוזרים שלו) לקרוא כאן על ההיתרים והאיסורים הנוגעים להלכות שבת וחשמל וכפי שניתן לראות מהטקסט בוויקיפדיה, כל רב פוסק משהו אחר, ויש אלו שאוסרים ואלו שמתירים, כך שגם אם היתה עוברת הצעת חוק כזו (וכולי תקווה שלא תעבור!), זה לא יתן פתרונות לאלו הרוצים חשמל “כשר”.

וואליד חאלד חסין

הנה משהו שאפשר לעשות כאן בישראל: אם מחר בבוקר תקום ותחליט שאלוהים זה חתיכת פיקציה ובשביל ה-FUN אתה תקטול את כל ה”בורים” האלו שמאמינים בדתות המונותאיסטיות, תקים עמותה ש”תילחם” בכל סממן של דת, תארגן הפגנות נגד כל מה שמריח כ”דת”, אף אחד לא יזרוק אותך לכלא (אלא אם תתחיל לדפוק מכות לשוטרים בהפגנות, ואז זה יכול להיגמר בצורה לא נעימה). לא חסרים כאן בלוגרים וכותבים אחרים שהרימו אתרים ופורומים אתאיסטים שונים ושום ספק הוסטינג לא חסם אתר כזה. מותר לך להביע את דעתך ולמחות, זה חלק מהמשחק שנקרא: חופש הביטוי.

כמה קילומטרים מכאן נמצאת הרשות הפלסטינית, ושם שולט הפת”ח, ארגון שבמהותו הוא חילוני, אבל חופש הביטוי שיש כאן לא קיים אפילו בגרם אחד שם, ואת זה לומד על בשרו הבלוגר וואליד חאלד חסין.

למי שלא קרא, חסין הוא אתאיסט מוצהר. לא רק שהוא לא מאמין באלוהים, הוא מינה את עצמו (במין הומור שכזה) ל”אל”, והוא הרשה לעצמו לרדת על האיסלם ולעשות צחוק מהקוראן. הוא, לדידו, בטוח כי לא קיים “אללה”, בדיוק כמו שעמיתו האתאיסט הישראלי בטוח שלא קיים “אלוהים”, רק עם הבדל אחד ענק: לישראלי שירד על כל הקטע של היהדות/איסלם/נצרות לא יאונה כל רע מצד השלטונות ואילו האתאיסט הפלסטיני כמו חסין במקרה שלנו – יזרק לכלא למאסר עולם תוך כדי קריאות אפילו ממשפחתו להוציאו להורג!

זה לא סוד שהרשות הפלסטינית מאמצת בחיבוק חם סממנים של משטרים חשוכים כמו סעודיה, לוב ואחרות. הדבר המעניין בפרשה הזו שבקטעים כמו אתאיזם, הרשות הפלסטינית לא פחות גרועה מ-אירן.

אבל הדבר הכי עצוב בפרשה הזו, זו הצביעות של כל אותם ארגונים “הומניים”, אלו שיזעקו מרה על כל עוול ישראלי שנעשה לרבע פלסטיני ויגיעו עד למסדרונות הבית הלבן כדי ללחוץ על ישראל לשנות את דרכה, אך כשזה מגיע לאזרח פלסטיני שכל חטאו היה “לרדת” על האיסלם ובתמורה לחטוף מאסר עולם בלי משפט ובלי יצוג משפטי כלשהו – פיהם של אותם ארגונים מתמלא מים. שקט. דממה. ללחוץ על מנהיגים מרחבי העולם שיקראו להנהגה הפלסטינית לשחרר את חסין שלא פגע אפילו בזבוב? מה פתאום!

וכך מוצא את עצמו חסין, בחור צעיר באמצע שנות ה-20 שלו בכלא, בגלל שהביע דעה שונה מאחרים, בגלל ש”פגע ברגשות” של חובבי איסלם – בכלא לזמן רב מבלי שאיש יסייע לו. נקודה אירונית: אם הוא היה עושה בדיוק את אותו דבר במזרח ירושלים, אף אחד לא היה עוצר אותו כי לרשות הפלסטינית אין שם סמכות רשמית לעצור, והוא היה יכול להמשיך בתחביב האתאיזם שלו בלא כל הפרעה.

בשמאל בישראל (ובעולם) מאוד רוצים בהסכם שלום והחזרת שטחי 67, כמה מהם שמים לב לכך שהם זורקים לכל הרוחות את הפלסטינים לשלטון חשוך עם התנהגות של כמה מאות שנים אחורה?

מישהו (כנראה) עושה דאחקות על חשבון השמאל?

לפני שבועיים לערך פירסם עירא אברמוב ידידי פוסט תחת הכותרת “צדק אדמות מול פמיניזם, ליברליזם מול פלורליזם”, ואחד הדברים המדוברים שם זה הבקשה של תושבי השכונה מהמפגינים “לכבד את המעמד” ולבוא בלבוש צנוע להפגנות (כמובן שאם תושבי השכונה היו חרדים שמבקשים זאת מהמפגינים היתה פורצת מהומת אלוהים, אבל צביעות… אתם יודעים). כפי שאפשר לראות בפוסט ובקישורים בפוסט של עירא, הבלוגוספירה כמרקחה.

2_wa[1]

היום ב-YNET התפרסמה כתבה על שלטים שהודבקו בשכונת שייח ג’ראח, כמו שאתם רואים בתמונה מימין עם הכיתוב “אזהרה, אין לעבור או לחנות בשכונותינו בלבוש לא צנוע”.

בשמאל, כמו תמיד, מיד רצו להאשים את תושביה היהודיים של השכונה בגרימת פרובוקציה עם השילוט הזה, אך הדבר המצחיק הוא שבשמאל לפני שיצאו בהכרזות בומביסטיות והאשמות תושבים על לא עוול בכפם, לא טרחו קצת לבדוק את השלט ולהבין שמישהו בעצם כאן עושה דאחקות על חשבון השמאל.

כחרדי לשעבר וכאחד שהיה גר בבני ברק ומכיר את השלטים האלו, אני יכול לאמר בבירור שמי שעשה את השלט לא מבין בניירות שמודבקים על לוחות המודעות במאה שערים, בני ברק וכו’. הנה 3 הבדלים מול הדוגמא שאתם רואים:

  1. שילוט של אזהרות, בקשות וכו’ מודפס על דף לבן בלבד
  2. הפונט הוא פונט אחר ויותר עבה
  3. בשלטי אזהרה מובא בד”כ ציטוט מרבנים או מהתורה או מהמדרש – בהתחלה, באמצע או בסוף הטקסט.

לא צריך לנסוע עד 100 שערים, אפשר לחפש דרך גוגל תמונות דוגמאות לשילוט, כמו זו לדוגמא ולראות את ההבדלים.

אוי אברוך… 🙂

רמת אביב מול חב"ד ה"מיסיונרים"

ב-YNET פורסם על ההפגנה שערכו תושבי רמת אביב מול בית חב”ד על … “פעיילותם המוגברת ועל המיסיונריות”. האירוע עבר יחסית בשקט למעט אזרח חילוני אחד שלא התפאק ודפק לאטמה … לילד.  יש כתבת וידאו בלינק, אני ממליץ לצפות בו על מנת לראות בערך מה קרה שם (אולי יום אחד YNET יתנו אפשרות לעשות Embed. אולי..)

יש לי 2 מילים לאמר על המפגינים שם נגד החבדניק”ים: חתיכת צבועים!!

לו היה נוחת פה חייזר והיה רואה את הוידאו ושומע את המפגינים, הוא היה בטוח שחב”ד זה איזה ארגון טרור שמשתמש ברצועות התפילין כדי לכרוך אותם על אזרחים תמימים ולהכריח אותם להתפלל לאיזה אל בניגוד לרצונם של אותם אזרחים תוך ניצול כל דבר אפשרי כדי להמיר את חילוניותו של אותו אזרח/נער בדת.

מה לעשות שהמציאות היא אחרת לגמרי, וכאחד שהיה גר ועובד בחלקים שונים בתל אביב (צפון, מרכז, דרום), המציאות היא אחרת לחלוטין: החבדני”קים מציעים לעוברים ושבים להניח תפילין, ולפעמים מציעים בפתחי קניונים לנשים זוג נרות לשבת. אין שום תהליך כפיה, אין שום תהליך סחיטה, אין “רדיפות” אחרי אזרחים (יכול להיות שחבדני”ק הלך כמה צעדים אחר מישהו מסוים כי הוא לא היה בטוח שהוא שמע את ההצעה). מה יש? הצעה בלבד. רוצה? בבקשה. לא רוצה? יום טוב.

אם ניקח את דבריה של שרון בקר (דוברת עמותת “רמת אביב חופשית”), מדובר שם בדברים שהם לא פחות מ-שקר! חבדני”קים שצועקים בסופר “משיח הגיע”? הרי החבדני”קים נמצאים בשטח הפתוח, בכניסה לסופר ולא בתוך הסופר, כך שאולי שרון שמעה את זה ממישהו/י כרכילות, אבל זו רכילות שקרית. ניקח את דבריו של ניצן הורוביץ: החבדניק”ים מנסים “לשבש את מהלך החיים”? תמהני, כיצד הצעה פשוטה שאפשר מיד לסרב לה משבשת את רמת החיים של העוברים ושבים?

הצביעות מההפגנה הזו זועקת לשמיים! לו היתה שם פעילות מיסיונרית של כל גוף לא יהודי, אותם “מפגיני נגד” לא היו פוצים מילה אחת, ולא שזה לא קורה, זה בהחלט קורה, רק לפני שבועיים ראיתי זאת ברמת אביב: פעילות של סיינטולוגים יש? יש. פעילות של שקרני נצרות יש? יש. מישהו מהמפגינים פוצה פה? לא.

ראיתי מקרים רבים שחילונים שהלכו לעשות את הסידורים שלהם עצרו בדוכנים של חב”ד מיוזמתם וביקשו להניח תפילין מסיבות שלהם. ראיתי גם מקרים שנשים ביקשו את זוג הנרות לשבת מהמחלקות של חב”ד בכניסות לקניונים. מה לא ראיתי? “רדיפות” של חבדני”קים אחרי חילונים או נסיונות החזרה בתשובה “בכח”. הם שם, שואלים אנשים ואם מישהו לא מעוניין, הם מאחלים לו יום טוב, אבל למפגינים כנראה עצם השאלה כבר נחשבת כנסיון החזרה בתשובה בכח.

מפגינים יקרים, אין כאן שום פעילות לא חוקית, אין כאן שום פעילות של נסיון החזרה בתשובה של איש. אין כאן השתלטות לא חוקית על מבנים וכל מה שיש הוא הצעה לעוברים ושבים ותו לא. רדו מעץ ה”מיסיונריות”, כי נסיונות למיסיונריות מצד גורמים לא יהודים אחרים קיימת גם קיימת ברמת אביב, אך אתם שותקים ומגלים בכך את צביעותכם.

לתשומת לב סגן שר החוץ דני איילון

היום התפרסמו כתבות בעיתונות (כאן לדוגמא, ב-YNET) על שיחת הנזיפה של סגן שר החוץ דני איילון בשגריר הטורקי בישראל. דני איילון גם הוסיף משהו לנזיפה: הוא הושיב את השגריר במקום נמוך בכוונה, נמנע מללחוץ את ידו וגם סינן לעיתונאים בעברית “העיקר שיראו שאנחנו יושבים גבוה ושאין חיוכים“.

תמהני אם סגן שר החוץ (שהוא לכשעצמו היה שגריר מעולה בארה”ב) מבין משהו בערבים, אבל אם לא, הנה תזכורת קצרצרה.

המשטרה מכירה את הדבר הבא: אבא מגיע עם בנו ועם אקדח כדי להסגיר את בנו. העבירה? הבן רצח את אחת מבנות המשפחה על “חילול כבוד המשפחה” או בתרגום לעברית: הבת נחשדה (או נראתה) שוכבת עם מישהו מחוץ לנישואיה או שהיא עושה סקס טרום נישואין (דבר האסור על פי ההלכה האיסלאמית). מכיוון שהבת פגעה בכבוד המשפחה, במשפחות ערביות רבות לוקחים את החוק לידיים ורוצחים את אותה בחורה והאב מביא את הבן למעצר ולכלא. זה קורה כל הזמן.

אם יש משהו אחד שמוסלמים מאוד מאוד רגישים לגביו, זה עניין הכבוד ועל כך יש תילי תילים של “הלכות” כיצד להתנהג, כמו לדוגמא העניין שאסור לשים רגל על רגל בזמן מול המארח, יש לתת לו את זכות הדיבור עד הסיום, בעל הבית הוא הראשון שאוכל ואף אחד לא לפניו (הוא גם המקציב של האוכל ואם חפצה נפשו הוא יכול לתת את הכבוד לאורח לחתוך את הבשר). המוסלמים גם מאוד רגישים לעניין הגובה ובגלל זה גם המסגדים נבנים גבוה, כדי להיות “מעל כולם”.

אם יש יחסים תקינים בין שתי מדינות (כשאחת מהן מוסלמית) ומדינה אחת פגעה במדינה המוסלמית, הדבר עלול להביא להתקלחות תוך זמן קצר מאוד והיו מספיק מלחמות עקובות מדם שהחלו מעניין פשוט של אי כיבוד המארחים (תשאלו את מצרים ולוב).

ראש הממשלה הטורקית, ארדואן, אוהב בשנים האחרונות לנאום ולהאשים את ישראל בכל דבר אפשרי, גם כשהדברים אינם נכונים: גניבת מים מהלבנונים, שאנחנו “סתם” הרגנו 3 פעילי ג’יהאד אתמול (למרות שהם היו מוכנים לשגר שוב טילים לעבר ישראל), שצריך לטפל בנו כמו שמטפלים באירן כי יש לנו נשק גרעיני (תודה לפה הגדול של אהוד אולמרט שאישר זאת בשידור חי) ועוד ועוד התבטאויות שאם אנחנו היינו אומרים את הדברים על כל מדינה אחרת, כל העולם ואחותו היה מגנה אותנו, אבל אם ארדואן אומר זאת, כל העולם שותק.

יחד עם זאת, עם כל מה שאמר ארדואן, אסור לזלזל בכבוד של השגרירים הערביים מהסיבה הפשוטה: זה יחזור אלינו כבומרנג עם גינויים מקדאפי וכל מדינה מוסלמית ועד ארה”ב (שלאחרונה סיגלה לעצמה מנהג חדש: לפתוח עלינו ג’ורה ולאיים כל מיני איומים על כל פיפס שקורה בארצנו), וזה משהו שהיה אפשר לוותר עליו. השפלת שגריר מוסלמי אינה תורמת מאומה זולת הוספת טינה.

צנזורה נוסח רבנים חרדיים

אתחיל בסיפור קטן: בהיותי צעיר בשנים, למדתי בישיבה בשם “מגדל אור”. הזמנים היו (יחסית) בהתחלת קיומו של המושג “המחשב האישי” בארץ. באותו זמן, מחשבים אישיים היו נחלת מועטים בלבד, כמעט שלא בבתי ספר (בוודאי שלא בישיבות). יום אחד בישיבה כינסו אותנו להרצאה בה הרצה מישהו על המחשבים המודרניים ואז מחשב שפעם היה תופס אולם שלם נכנס כיום במחשב “זעיר” כמו ה-Apple II. אותו מרצה הדגים מס’ תוכנות, מס’ משחקים, וכאן התחיל לי “מגה קראש”: התאהבתי בדברים האלו. לאחר סיום ההרצאה, הודיע לנו רב הישיבה (הרב דוד גרוסמן, אדם יקר ומדהים) כי כבר בקרוב תוקם כיתת מחשבים תודות לתרומה נדיבה של יהודי אמריקאי.

כשהגיעו המחשבים, התחלתי יותר ויותר להתלהב מהציוד, מהגרפיקה, משפת בייסיק, המוניטור (מישהו זוכר Call 151? 🙂 ), מהדיסקטים וכו’, כמו ילד קטן שמצא צעצוע. ככל שהיה מותר לי להישאר במחיצת אותם מחשבים וללמוד אותם, הייתי נשאר.

כמובן שאצל חרדים כמו אצל חרדים, כל דבר קטן מתקבל בחשדנות (במיוחד שהמרצה שהדגים בפעם הראשונה השתמש במסך טלויזיה קטן ולא במוניטור, מה שהדליק נורות אדומות אצל כל מיני מורים ומדריכים שראו את ההרצאה), וגם אני חטפתי את מנת ה”אתה תמשיך עם זה ותגיע לגהינום”. האמת? הם רק בטיפה טעו: ההתלהבות שהיתה לי אז היא זו שסללה את דרכי בהתעניינות במחשבים, עוד בימים שהמושג “חנון מחשבים” היה כינוי גנאי, וזה מה שהיום שם לי את הלחם על השולחן ומפרנס אותי.

למי שלא ראה ולא שמע, בשבוע שעבר פורסם “גילוי דעת” של בכירי הרבנים נגד אתרים כמו “בחדרי חרדים”, “אתרוג” וכו’ וכו’. אותם אתרים שלא רצו כמובן להסתכסך עם אותם רבנים (וליתר דיוק עם גורמים אחרים הקשורים לאותם רבנים), מיהרו להוריד את השאלטר או שפשוט עשו צעדים אחרים הקרובים (יחסית) לסגירה או שינוי הנהלה, הכל כדי לרצות את אותם רבנים.

למי שאינו יודע, מטרת הפורומים האלו היה פשוטה: לתת לקהל שלהם אפשרות להתבטא בנושאים המעניינים אותו בתוך האוכלוסיה החרדית עצמה על זרמיה השונים. היו בפורומים כל מיני מנהלים שהיו מוודאים כי רכילות או לשון הרע לא תופיע בפורומים, והיו דיאלוגים מעניינים, שאלות ותשובות בענייני דיומא, כמובן הכרויות ועוד ועוד.

אבל כפי שכתבה טלי פרקש בטור שלה היום ב-YNET: זה לא שהרבנים החליטו שלא בא להם שיהיו פורומים כאלו. אותם רבנים לא רק שלא ממש מבינים בפורומים, אלא גם אם הם היו מבינים, הם לא היו מופיעים שם מחוסר זמן. מי כן היו? העסקנים, הפוליטיקאים וכל מיני חלכאות שראו פתאום שדווקא לציבור החרדי יש בהחלט תלונות על שקרים, על הבטחות שלא קוימו, ואנשים התחילו פשוט להוציא את הדברים החוצה. אמנם בנימוס, אך עדיין – החוצה.

כל מה שהיו אותם עסקנים צריכים לעשות הוא משהו פשוט: להדפיס מס’ ביקורות מושחזות, לתת לרב ולהסביר לרב כי זה מה שהולך בפורומים: הכפשות, השמצות ועוד ולתהות “בתמימות” מה הרב יעשה? הרב, שלא ממש מבין משהו באינטרנט, מחליט להיפגש עם רבנים אחרים (שגם הם הוזנו באותו רעל) ואז יוצאת החלטה: לסגור את השאלטר.

אני חייב לציין שזו אחת מההחלטות הכי מטומטמות שיש. מדוע? מסיבה פשוטה אחת: אותם פורומים מטרתם היתה לתת “בית” לאותם חרדים שרצו לגלוש, בית מוגן, ועתה במחי החלטה מטומטמת אחת, אותו בית נהרס. לאן ילך אותו בחור חרדי המעוניין להיכנס לפורומים ולשוחח? כמובן, לתפוז או נענע או וואלה, ואותם פורומים לא מנוטרים ולא מוחקים טקסטים עם לשון הרע או רכילות, מה גם שיש פורומים רבים בתוך אותם אתרים שיצליחו למשוך את אותו חרדי לאותם “מ’ט שערי טומאה” שממנו מזהירים את קהל החרדים מהשכם ועד הערב. תודות לאותה החלטה אומללה, הם יגיעו גם יגיעו לאותם שערים, בדיוק כמו שמשפחות חרדיות המנדות בחור שהחל לחזור בשאלה, ומי מחכה לו בחוץ? בדיוק אותם אגודות שבהחלט יעודדו אותו לחזור בשאלה. אמרתי טמטום?

יש דרישה לפורומים לקהל החרדי ואני מאמין שגם לאחר אותה הורדת שאלטר, יקום לו דור חדש של פורומים שהפעם ידאג לעקוף את אותו מכשול של רבנים סוגרים, ופשוט המנהלים יכתבו תחת כינויים או שתהיה הנהלה חילונית שלא ממש מעניין אותה מה הרבנים אומרים. אחרי הכל, מדובר פה בביזנס לא קטן עם אוכלוסיה שאפשר לעניין אותה בפרסומות לסקטור שלה ואין עדיין רוויה בשוק הזה. הצנזורה הפעם תהיה הרבה פחות קפדנית, ואת השטיקים שעושים אותם עסקנים בעיתונות החרדית, הם לא יוכלו לעשות זאת שוב בכזו קלות באינטרנט.

עוד משהו קטן לסיום: חילונים רבים מנסים להשוות חרדים לדתיים, וההשוואה הזו מוטעית לחלוטין. הציבור הדתי שומר על קיום המצוות, אך אינו צריך “אינטרנט רימון” בכדי לגלוש באינטרנט. הציבור הדתי קורא עיתונים חילוניים ומשתתף בפורומים ואתרים חילוניים והם מודעים למה מותר הלכתית ומה אסור, ועניין ה”רב” אינו תופס בציבור החרדי שעל פיו ישק דבר בצורה מוחלטת. כדאי לשים לב להבדל בין לבין.

האל או הצבא?

בשבוע וחצי האחרונים עניין הסרבנות תפס תאוצה באופן מפתיע דווקא מכיוון ישיבת ההסדר “הר ברכה“, ולאחר שראש הישיבה הרב מלמד יצא בהצהרה כי הוא בעוד סרבנות, וזאת בניגוד לשאר ישיבות ההסדר שמתנגדות בתוקף לסרבנות. שר הבטחון ברק תפס את אותה סרבנות וגינה אותה, וקרא לרב הישיבה לבירור מעל גלי האתר. הרב מלמד לא אהב את הצעד וסירב לפגישה, ובתגובה אהוד ברק החליט להסיר את הישיבה מההסדר בין צה”ל לישיבה.

מס’ ימים לאחר מכן הופיע גם מכתב של כמה חיילי מילואים שגם הם בעד סרבנות. העיתונות כמובן עשתה מזה מטעמים, פובליציסטים שמאלניים (וגם כל מיני צבועים אחרים) השחיזו את עטם והתחילו לקטול הן את הרב, הן את החיילים שכתבו את אותו מכתב, וגם קטלו את רעיון ישיבות ההסדר. אתם יודעים – אם כבר, אז כבר..

כל המהומה הזו התנפחה מדבר די קטן: דעתו של כבוד הרב היא שאסור לפנות ישובים. זו גם דעה של חצי מהעם הזה ושל רוב סיעות המרכיבות את הקואליציה. זוהי דעתו שלו ועל דעה לא מכניסים בארצנו לכלא (בניגוד לחלק ממדינות אחרות שנמצאות סביבנו). לו היה מתבטא נכונה הרב, אז הוא היה אומר משהו בסגנון: לעניות דעתי, אין לפנות ישובים או משהו קרוב לכך, וזה לא היה יוצר כותרות, כי הרב אינו היחיד בכך, רק מה שיצא בסופו של דבר בתקשורת, הוא שהרב בעד סרבנות.

סרבנות היא מילה גדולה ומאיימת ואוסיף ואומר כי היא דבר הרסני: שום מפקד לא יכול לבצע אפילו דבר אחד אם פקודותיו יסורבו ע”י הפקודים שלו. החיילים והקצינים הם בסופו של דבר גם פקודים של מישהו מעליהם לפי ההיררכיה הצבאית, כך שיוצא שכל אחד הוא בעצם ממלא פקודות של מישהו מעליו. החיילים כמובן אינם רובוטים ובד”כ כשיש בעיה למלא פקודה, הפקוד משוחח עם המפקד מעליו לראות אם יש מקום לשנות את הפקודה או לא לבצע. אם החייל מצהיר “אני מסרב”, אז המפקד מעליו יכול להגיש טופס תלונה (טופס 630, זוכרים אותו? כותב שורות אלו מכיר את הטופס מצעירותו היטב) והחייל ישפט ותהיה לו הזכות להסביר את דבריו והקצין השופט יצטרך להחליט אם החייל צודק או טועה ומה העונש שהחייל אמור לשאת בו (ריתוק, על תנאי, כלא צבאי, קנס וכו’).

החיילים שהניפו שלטים, הרב שהביע דעתו בעד סרבנות, חיילי המילואים שכתבו את אותו מכתב, בסופו של דבר ליבו את האש שלא בטוח שהם רצו שתובער בכלל ונפלו כפרי בשל לידי אותם עיתונאים שמחפשים את הצהוב, את אותו חילול השם, את הסכסוך של האל או הצבא, ולעניות דעתי, זה לא היה אמור להגיע לכך בכלל. (קחו פוסט לדוגמא על איך מתוארים אותם חיילים ע”י מישהו “מתון”)

כל חייל, בין אם הוא בסדיר, בקבע או במילואים, יש לו את זכות הסירוב. יכול להחליט לסרב פקודה, בין אם זה לעשות עבודות רס”ר, להגן על ישובים שאידאולוגית הוא מתנגד לקיומם או לפנות ישובים. ה”זכות” הזו מגיעה עם קנס די כבד: יש מצב שאם תסרב לאותן פקודות, תחטוף מס’ שבועות כלא צבאי.

לכן אני רוצה לאמר במלוא הכבוד לאלו המתנגדים לפינוי ישובים מטעמים דתיים: חבר’ה, יש הרבה בחוץ שמחפשים להפוך אתכם ל”דתיים משיחיים קיצוניים”. אל תשחקו לידיהם. מי שרוצה להתנגד לפינוי ישובים מטעמים דתיים ו/או אידאולוגיים, שיסרב לאותה פקודה מתי שהוא יקרא לבצע כך ושיהיה מוכן לחטוף כלא צבאי למס’ שבועות. התארגנות ושילוט כנגד פינוי רק יצרו לחץ להיכנס בכם הרבה הרבה מעבר לפרופורציות, וחבל.